1.       האם הסכם פשרה שבו מתחייב מזיק לשלם לניזוק, פיצוי מעבר ובנוסף לתשלומי המוסד לביטוח לאומי המשולמים לניזוק בקשר לאירוע הנזיקי המדובר, משתיק את המזיק בתביעת שיבוב המוגשת נגדו על ידי המוסד לביטוח לאומי בקשר לאותם תשלומים?

 

זוהי השאלה הטעונה הכרעה במסגרת החלטה זו.

 

2.       ביום 23.8.08 פגע רכב משטרתי שבבעלות הנתבעת במנוחה א.ב.א כהולגת רגל, וגרם למותה (להלן "המנוחה"). במותה היתה המנוחה בת 33 שנה ואם לארבעה ילדים קטינים.

 

3.       עזבון המנוחה ותלוייה הגישו תביעה כנגד הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (ת.א 48642/08). במהלך המשפט, הגישו הצדדים תחשיבי נזק שבמסגרתם טענה הנתבעת כי יש לנכות את תקבולי המוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל") ששולמו וישולמו לניזוק בקשר לתאונה במלואם, ואף הגישה שתי חוות דעת אקטואריות אשר העריכו את שווי הניכוי בסך של 1,206,746 ש"ח נכון לתחילת שנת 2012. בהמשך הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן "הסכם הפשרה"). בסעיף 2 להסכם הנ"ל נכתב כדלקמן:

 

"לפנים משורת הדין, ללא הודאה בחבות ו/או באחריות ולסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעות התובעים מכל מין וסוג שהוא, בעבר ובעתיד, הנובעות במישרין ו/או בעקיפין מהתאונה נשוא התובענה, לרבות תביעות מיטיבים מכל מין וסוג שהוא, בעבר, בהווה ובעתיד, תשלם מדינת ישראל לתובעים סך כולל של 1,016,000 ש"ח וזאת מעבר ובנוסף לכלל תשלומי המל"ל המשולמים לתובעים בקשר לתאונה" [ההדגשה אינה במקור, כ.ג']

 

4.       בכתב התביעה המונח בפניי טוען המל"ל כי הוא שילם וישלם לתלויי המנוחה גמלאות בקשר לתאונה בסכום של 1,290,316 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה, והוא עותר לחייב את הנתבעת לשפותו בגין סכום זה.

 

5.       הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו הכחישה את קרות התאונה, את היות התאונה תאונת דרכים על פי החוק, את אחריותה לתאונה, ואת הנזק הנטען והקשר בינו לבין התאונה.

 

6.       בעקבות זאת, הגיש המל"ל בקשה שבה טען כי הסכם הפשרה שעליו חתמה הנתבעת כאמור, משתיק אותה מלטעון כנגד התשלומים ששולמו על ידו לניזוק בקשר לתאונה, וכנגד חבותה לשפותו בגין תשלומים אלה.

 

7.       לבקשת הצדדים, הדיון בבקשה נדחה מפעם לפעם לאור משא ומתן שהתנהל בדרגים הגבוהים של הצדדים ובמעורבות משרד האוצר, ביחס לתביעות שיבוב בתיקים אחרים לרבות תיק זה, שבהם מתעוררת מחלוקת דומה לתיק שבפנינו. בהמשך הדרך נתבקשה הנתבעת להגיש את תגובתה. בתגובתה ציינה הנתבעת כי במהלך ניהול המו"מ, היא שילמה למל"ל סך של 936,477 ש"ח על חשבון התביעה דנן וביקשה לעכב את מתן ההחלטה עד למיצוי המו"מ בין הצדדים. לחילופין טענה כי הסכם הפשרה אינו יוצר השתק נגדה, וכי סכום הפשרה שולם לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבותה ו/או באחריותה לתאונה. עוד טענה כי מהסכם הפשרה לא ניתן ללמוד על גובה נזקי העזבון/התלויים ולא על ניכוי גמלאות המל"ל בפועל, והוסיפה כי היא נהגה בתלויי המנוחה ברגישות יתרה והפעילה בעניינם מבחנים מקלים לאור סיפורה האנושי הקשה של המנוחה, וכי אילו היתה עומדת על ניהול ההליך עד סופו, גובה הנזק אשר היה נפסק לתלויים/לעזבון היה נמוך מסכום הפיצוי אשר שולם להם בפשרה, ואף היה קיים סיכוי כי תביעתם הייתה נבלעת בתגמולי המל"ל.

 

המל"ל הגיש תשובה לתגובה ועתר למתן החלטה בבקשה.

 

8.       דיון

 

השאלה העומדת לדיון כאמור היא: האם הסכם הפשרה שעליו חתמה הנתבעת כמתואר לעיל, משתיק אותה מלטעון כנגד חבותה לשפות את המל"ל בגין התשלומים ששולמו על ידו לתלויי המנוחה בקשר לתאונה הנדונה?

 

בשאלה הנ"ל טרם יצאה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון, אם כי שני הצדדים הפנו בטיעוניהם לרע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 16.07.2013) (להלן "עניין הפניקס"), שבו זכתה שאלה זו להתייחסות על דרך האוביטר (ראה גם רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לנפגעי תאונות דרכים ואח', פסקה ד' לחוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 29.03.2009)).

 

בעניין הפניקס הנ"ל, בדומה לענייננו, חתמו הניזוק והמזיק על הסכם פשרה שלפיו נקבע כי הפיצוי ישולם לניזוק "נוסף על גמלאות הביטוח הלאומי", וכי סכום הפשרה מסלק את כל תביעות המיטיבים למיניהם למעט תביעת המל"ל בגין הגמלאות המשתלמות לניזוק. לאחר שסקר את תורת ההשתק השיפוטי ואת התכליות העומדות בבסיסה, קבע כב' השופט זילברטל, שלעמדתו הצטרף כב' השופט דנציגר, כי, משצמחה למזיק טובת הנאה בדמות ניכוי גמלאות המל"ל הקשורות לתאונה מהפיצוי ששילם לניזוק, ואין נפקא מינה אם הדבר נעשה בעקבות החלטה שיפוטית או במסגרת הסכם פשרה, הוא (המזיק) מושתק מלטעון כנגד ניכוי זה בתביעת השיבוב של המל"ל. וכך נכתב בפסק הדין:

 

"עינינו הרואות, כי גם בענייננו המבקשות לא הודו בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות ולפיכך לא השלימו עם חבותן כלפי הנפגע – וזוהי ודאי זכותן – אולם, וזו מהות העניין, בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין תשלום גמלאות המוסד לבין הנכות שנגרמה בתאונה, "נהנו" המבקשות מעמדתן האמורה, שכן, כפי שקבעו הערכאות קמא, הן ניכו בפועל את גמלאות המוסד מהפיצוי ששילמו לנפגע........ המבקשות אמנם הגיעו להסכם פשרה עם הנפגע, אך הן עשו זאת תוך ניכוי גמלאות המוסד ולפיכך אין לאפשר להן לטעון עתה, בהליך מול המוסד, את הטענה ההפוכה לזו. נוכח האמור, סבורני כי בדין פסקו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי נגד המבקשות קם השתק שיפוטי"

 

בעוד שמטבע הדברים, המל"ל צידד בעמדתו הנ"ל של כב' השופט זילברטל, השליכה הנתבעת את יהבה על דברי כב' השופט עמית בפרשה הנ"ל, שלפיהם אמר את הדברים הבאים:

 

"חיזיון נפרץ במקומותינו, שמבטחת מגיעה להסכם פשרה עם נפגע, שבגדרו נקבע כי תשלם לנפגע סכום מסויים "מעבר לסכומים שקיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה". כשלעצמי, איני סבור כי ניסוח מעין זה מעיד על כך שהמבטחת ניכתה את גימלאות המל"ל, כולן או חלקן, מהפיצוי ששולם לנפגע, ובשל כך יש לראותה כמושתקת מלטעון אחרת. הסכם פשרה "שותק", מגלם קניית סיכונים וסיכויים של הצדדים. כך, ייתכן שהמבטחת כופרת לחלוטין בזכותו של הנפגע (למשל, בהיעדר קשר סיבתי לתאונה), אך לצרכי פשרה נכונה לשלם סכום מסוים לסילוק התביעה, ללא קשר לסכום שקיבל או יקבל הנפגע מהביטוח הלאומי. ודוק: ברי כי הן הנפגע והן המבטחת לוקחים בחשבון שיקוליהם לצורך הפשרה את הסכום שהנפגע מקבל או יקבל מהביטוח הלאומי, אך עצם ההסכמה לתשלום פיצוי בנוסף לתגמולי המל"ל, אינה מעידה כשלעצמה על ניכוי גמלאות אלה באופן היוצר השתק שיפוטי כלפי המל"ל. דומני כי קביעה גורפת כאמור, כפי שעשוי להשתמע מפסק דינו של חברי, עלולה להקשות בעתיד על מבטחים ונפגעים להגיע לפשרה"

 

9.       שתי העמדות הנ"ל השתקפו גם בפסיקותיהם של בתי המשפט בערכאותיהם השונים. יש שראו בהסכם הפשרה שנכרת בין הניזוק למזיק, המושתת על פיצוי מעבר לתגמולי המל"ל, כמקים השתק שיפוטי נגד המזיק בתביעת השיבוב של המל"ל (ראה למשל ע.א (י-ם) 3044/09 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 23.06.2009), ת.א (י-ם) 3019/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 25.02.2007), ת.א (ת"א) 10907-02-12 המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית בת ים (פורסם בנבו, 02.06.2013), תא"ק (ת"א) 37860-09-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.10.2013)), ויש שקבעו שהסכם כאמור אינו מקים השתק שיפוטי (ראה למשל ע.א (ת"א) 30103-02-12 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 14.08.2013), ת.א (חי) 61047-03-15 המוסד לביטוח לאומי נ' ב.ס.ט בנייה בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 07.03.2016), ת.א (קריות) 24369-10-15 המוסד לביטוח לאומי נ' גולדן קראון תיירות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 21.08.2017)).

 

10.     לדידי, לאחר ששקלתי את העניין, הנני בדעה כי הסכם הפשרה הקובע פיצוי לניזוק מעבר לתקבולי המל"ל, בדומה להסכם הפשרה שבפנינו, מקים השתק שיפוטי כלפי המזיק, ובענייננו כלפי הנתבעת, בתביעת השיבוב של המל"ל, בכל הקשור לגמלאות ששולמו על ידי האחרון לתלויי המנוחה בקשר לתאונה הנדונה. אבהיר את עמדתי.

 

במרוצת השנים, עיצב בית המשפט העליון את גדריה של תורת ההשתק השיפוטי, ובבר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשייה בע"מ (פורסם בנבו, 04.05.2015) נפסק כי:

 

"מקום בו העלה בעל דין טענה בהליך, אשר צמחה לו טובת הנאה ממנה לרבות במסגרת הסכם פשרה יש להשתיקו מלטעון טענה מאוחרת הסותרת את טענתו, גם מקום בו הטענה לא נדונה לגופה"

 

          עמדה דומה הובעה גם בעניין הפניקס, שם נאמר:

 

"מכל מקום, ומבלי להידרש ליתרונותיה של גישה זו או אחרת, נראה שהכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית משפט, וכתוצאה מכך צמחה לו "הנאה" כלשהי – במובן הפשוט של המילה – בפסק הדין, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם"

 

עוד נקבע על ידי כב' השופט זילברטל בעניין הפניקס הנ"ל כי יש לראות בעמדות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם פשרה שנחתם על ידם וקיבל תוקף של פסק דין, כעמדות שננקטו בפני בית המשפט שעליהן תחול דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

 

11.     על כן נשאלת השאלה, האם הסכם הפשרה שנחתם בין תלויי/עזבון המנוחה לבין הנתבעת כמתואר לעיל, הצמיח לנתבעת טובת הנאה שבעטיה היא מושתקת בתביעת דנן, מלטעון כנגד תשלומי המל"ל ששולמו וישולמו לתלויי המנוחה בקשר לתאונה, וכנגד חבותה לשפות את המל"ל בגין תשלומים אלה?

 

לדידי, התשובה לכך הינה חיובית כאמור.

 

עינינו הרואות כי הנתבעת בחרה לסלק את התביעה הנזיקית שהוגשה נגדה על ידי תלויי המנוחה, בהסכם פשרה, ואין חולק כי זוהי זכותה. ברם, סילוק התביעה נעשה, כפי שניתן ללמוד מלשונו המפורשת של ההסכם, על ידי תשלום פיצוי בנוסף לתקבולי המל"ל ששולמו ו/או ישולמו לתלויי המנוחה בעתיד בקשר לתאונה. ניסוח זה מלמד, כל עוד לא הוכח אחרת, כי הנתבעת עשתה "שימוש" בתקבולי המל"ל לסילוק תביעתה מול עזבון המנוחה, וקצרה על ידי כך "טובת הנאה" בדמות סילוק תביעת התלויים/העזבון נגדה, ואין נפקא מינה מה היו שיקוליה לפשרה הנ"ל, והכיצד יכונה "שימוש" זה, ניכוי או לא. ובמילים אחרות, הנתבעת סילקה את חבותה הנזיקית (המוכחשת על ידה) בגין התאונה, כלפי תלויי המנוחה, באמצעות פיצוי כספי בנוסף לתקבולי המל"ל המשולמים בקשר לתאונה, ומשכך, הכחשת חבותה לשפות את המל"ל בגין סכומים אלה, במסגרת תביעת השיבוב, במטרה לקצור רווח כלשהו, גובלת בחוסר תום לב ואף שימוש לרעה בהליכי משפט.

 

12.     האם עמדה זו עלולה להרתיע מזיקים מלהגיע להסכמי פשרה בתביעת הניזוקים? לעניות דעתי התשובה לכך הינה שלילית. 

 

הסכם פשרה, בדומה לכל הסכם אחר, נעשה על סמך שיקולים מחושבים, קל וחומר כאשר מדובר בהסכמים המעגנים סכומים גבוהים, וכספים שאמורים לצאת מהקופה הציבורית בדומה למקרה שבפנינו. ודוק, הסכם הפשרה שנחתם בענייננו, התגבש לאחר שהוגשו תחשיבי נזק ושתי חוות דעת אקטואריות מטעם הנתבעת אשר העריכו את שווי הניכוי בגין תקבולי המל"ל בסך של 1,206,746 ש"ח, שווי הקרוב לסכום התביעה (1,290,316 ש"ח). סכום זה עמד בבסיס ההסכמה שהושגה בין תלויי המנוחה לבין הנתבעת כאמור, ובעקבותיו, צמחה לנתבעת טובת הנאה בדמות סילוק התביעה הנזיקית (וחבותה הנזיקית המוכחשת) כלפי תלויי המנוחה. סבורתני כי, מעבר לשיקולי הצדק הכרוכים בעניין, החלת תורת ההשתק השיפוטי במצב דברים זה, יש בה כדי להגביר את אלמנט הוודאות בעריכת הסכמי פשרה, ולחסוך בהתדיינויות מיותרות, ולמנוע קיום קביעות סותרות של בתי המשפט, תכלית העומדת בבסיס דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

 

13.     לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי לנתבעת צמחה טובת הנאה על ידי השימוש בתקבולי המל"ל לסילוק חבותה הנטענת כלפי תלויי המנוחה כפי שעולה מהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ומשכך היא מושתקת, בתביעת השיבוב המונחת בפניי, מלטעון כנגד התשלומים ששולמו על ידי המל"ל לתלויי המנוחה בקשר לתאונה הנדונה, וכנגד חבותה לשפות את המל"ל בגין תשלומים אלה, ואחתום את ההחלטה בדבריו של כב' השופט זילברטל בעניין הפניקס:

 

"אמנם, המבקשות לא הודו במפורש בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות, ובהסכם הפשרה אף הקפידו לציין כי אין באמור בהסכם כדי "להודות באחריות או בחבות". עם זאת, בתביעת המוסד נגד המבקשות השאלה שמתעוררת היא איננה האם נקטו המבקשות עמדה כללית לפיה קיים קשר סיבתי כאמור אם לאו (ולפיכך האם הן חייבות בנזקו של הנפגע), אלא האם הן נקטו עמדה לפיה גמלאות המוסד משתלמות לנפגע בשל הנכות שנגרמה לו בתאונה, והאם הן "נהנו" מעמדתן זו. על שאלה אחרונה זו מן ההכרח להשיב בחיוב"

 

14.     לאור העובדה שהנתבעת שילמה למל"ל חלק גדול מסכום התביעה כאמור בתגובתה, יודיעו הצדדים עד ליום 30.11.18, את עמדתן לגבי דרך המשך ניהול ההליך.

 

15.     נקבע למעקב ליום 1.12.18.

 

 

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ט, 11 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.