בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 23.2.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' דודקביץ) בת"א 38631-04-13, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 1 (להלן: המבוטח) למחיקת סעיפים מכתב ההגנה שהגישה המבקשת בעקבות הודעת צד ג' ששלח אליה המבוטח.

 

1.        המשיב 2 (להלן: התובע) נפצע בראשו ובצווארו בעת שהתארח בצימר שנמצא בבעלות המבוטח לאחר שקפץ לבריכת השחייה במקום. פנייתו של התובע לחברת הביטוח של המבוטח נענתה ביום 5.2.2013 בתשובה כי: "אין לתאונה האמורה כיסוי ביטוחי במסגרת מרשתנו ... " (להלן: מכתב הדחייה). במכתב הלאקוני, החתום בידי בא-כוח המבקשת, נאמר גם כי התשובה נמסרת "לאחר בדיקת הנושא לעומק". בעקבות זאת, הגיש התובע תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד המבקשת ונגד המבוטח, אשר, מצדו, שלח הודעת צד ג' למבקשת ולסוכן הביטוח שלו (המשיב 3).

 

2.        המבוטח הגיש בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה להודעת צד ג' שהגישה המבקשת בטענה שיש בהם הרחבת חזית אסורה. נטען, כי הסעיפים שמחיקתם מתבקשת כוללים נימוקי הגנה החורגים מן האמור במכתב הדחייה, ולכן על-פי הנחיות המפקח על הביטוח (להלן: המפקח), אין המבקשת יכולה להעלותם בגדר הגנתה מפני ההודעה לצד ג'. בתשובה טענה המבקשת, כי הסעיפים שבמחלוקת כוללים טענות ועובדות המתמקדות בנימוק המרכזי שנכלל במכתב הדחייה, והוא שלתאונה אין כיסוי ביטוחי. עוד טענה המבקשת, כי נוסחו הלאקוני של מכתב הדחייה נבע גם מהצורך לשמור על פרטיות המבוטח.

          

3.        בהחלטה מיום 23.2.2014 קיבל בית משפט קמא את הבקשה למחיקת הסעיפים מכתב ההגנה של המבקשת. תחילה סקר בית המשפט את הנחיות המפקח הרלבנטיות לסוגיה הנדונה. הוסבר, כי על-פי הנחיות המפקח מיום 9.12.1998 תובע או צד ג' הפונה בתביעה לחברת הביטוח זכאי לקבל, בכתב, את עמדתה "בנוגע לכל עילות תביעתו" במלואה. עוד הוסבר, כי בצד הנחיה זו נקבעה סנקציה למקרים בהם המבטחת לא תפעל כנדרש, והיא, שהמבטחת לא תוכל "להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". עוד נאמר, כי הנחיה זו של המפקח סויגה בהנחיה מיום 29.5.2002 שבה נקבע, כי חברת הביטוח תוכל להעלות נימוקים נוספים, מעבר לאלה שפורטו במענה הראשוני, אם מדובר בנימוקים המבוססים על עובדות או נסיבות שנוצרו לאחר המועד בו ניתן המענה הראשוני או שלא ניתן היה לבררן קודם לכן. בית משפט קמא ציין, שגם הפסיקה יצרה חריגים להנחיה מיום 9.12.1998, ובין היתר, נקבע כי לסנקציה לא תהיה תחולה מקום שיהיה בהפעלתה כדי להרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי לסיכונים שלא היו מבוטחים מלכתחילה וכי הסנקציה לא תחול גם במקרים בהם עולה טענת תרמית.

 

4.        לאחר האמור, פנה בית משפט קמא לבחון את הסעיפים שמחיקתם התבקשה. באופן כללי ניתן לומר, כי בסעיפים אלה נאמר, שקיומו של הכיסוי הביטוחי הותנה בכך שהמבוטח ועובדיו יעמדו בהוראות חוקים ותקנות הנוגעות להפעלת בריכות שחייה ואחזקתן, אך מאחר שהמבוטח הפר תניה זו ומאחר שלא דיווח על אופי הפעילות הנערכת במקום לאשורה - אין לתאונה כיסוי ביטוחי. בית משפט קמא קבע, כי סעיפים אלה בכתב ההגנה כוללים נימוקים שלא נזכרו במכתב הדחייה שנשלח לתובע, ונוכח הוראות המפקח אין מקום לאפשר העלאתם בכתב הגנתה של המבקשת. עוד נאמר, כי אמנם בפסיקה נקבע שאין להפעיל את הסנקציה הקבועה בהנחיית המפקח במקרים בהם הפוליסה כוללת תניה המחריגה את הכיסוי הביטוחי וכאשר תניה זו ברורה וגלויה גם למבוטח, אך בענייננו מבקשת המבקשת "להתנער" מהפוליסה בשל התקיימותם של חריגים לכיסוי הביטוחי שאינם נוגעים לליבת הכיסוי ושלא זכו להבלטה במסגרת הפוליסה. נוכח האמור, לא ראה בית המשפט לדון בטענת המבוטח שלפיה כלל לא קיבל לידיו את הפוליסה המלאה.

 

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

 

5.        המבקשת טוענת כי לא היה מקום למחוק את הסעיפים שבמחלוקת מכתב הגנתה, שכן עיון בסעיפים הרלבנטיים מלמד שכל שנאמר בהם מתמקד בטענה כי אין לתאונה כיסוי ביטוחי וזה היה גם הנימוק שנכלל במכתב הדחייה. לטענת המבקשת, בית משפט קמא הסתמך בהחלטתו, בין היתר, על האמור בבש"א (חיפה) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.2012) (להלן: ענין הכשרת הישוב) אף שהעובדות וההחלטה במקרה זה דווקא תומכות בפרשנותה-שלה להנחיות המפקח. עוד טוענת המבקשת, כי הטענות שהועלו בסעיפים שבמחלוקת, עולות גם בכתב ההגנה שהגישה בתביעה העיקרית (אותה הגיש התובע), כך שממילא, גם אם החלטת בית משפט קמא תיוותר על כנה, יהיה על המבוטח להתמודד עם טענות אלה. לבסוף נטען, כי בהחלטה נשוא בקשה זו, נקבע כי יימחק גם הסעיף בו הובהר מהו גובה הכיסוי הביטוחי בפוליסה, והדבר עלול להתפרש כביטול תקרת הכיסוי הביטוחי.

 

6.        בתשובתו טוען המבוטח, כי דין הבקשה להידחות מאחר שאין בה אלא חזרה על טענות שהועלו בפני בית משפט קמא ונדחו. המבוטח טוען בתשובתו באריכות (ומעבר לנדרש לצורך הכרעה בבקשה דנא) כי אין בסיס עובדתי לטענות המבקשת ביחס לחריגתו מהתנאים המפורטים בפוליסה. כן נטען, כי הפוליסה במלואה מעולם לא הועברה לידיו. המבוטח טוען, כי לא עלה בידי המבקשת ליתן טעם מדוע בעניינה לא תוחל הסנקציה שנקבעה בהנחיות המפקח. ביחס לטענת המבקשת כי האמור בסעיפים שנמחקו ממילא נכלל בכתב הגנתה בתביעה העיקרית, טוען המבוטח, כי לאחר מתן החלטה בבקשה דנא, וככל שהבקשה תידחה, בכוונתו לבקש את מחיקת הסעיפים גם מכתב הגנה זה, שכן ממילא למבקשת אין יריבות ישירה עם התובע והאמור בכתב ההגנה מתייחס ליחסים שבינו לבין המבקשת (מובהר כי אין בהחלטה דנא כל הבעת דעה ביחס לסיכויי בקשה כזו להתקבל, ככל שתוגש, שהרי מדובר בבקשה של נתבע למחוק חלקים מכתב הגנתו של נתבע אחר). לבסוף נאמר, כי אף שבית משפט קמא הורה למחוק סעיף שבו צוינה תקרת הפוליסה, הרי שהמבוטח מכיר בתוקפו של תנאי זה שנכלל בפוליסה אשר הועברה לידיו.

 

7.        המשיב 2, התובע, הודיע כי אין לו עמדה בבקשה מאחר שהמדובר בשאלה הנוגעת ליחסים שבין המבוטח למבטח. המשיב 3, סוכן הביטוח של המבוטח, מצטרף בתשובתו לאמור בתשובת המבוטח וביקש להוסיף לרקע העובדתי ביחס לתהליך שננקט טרם חתימת המבוטח על הפוליסה.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר העיון בבקשה ובתשובות באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מאחר שהיא אינה מגלה עילה להתערבות. בכך לא התעלמתי מהנפקות שיכולה להיות להחלטה האמורה, המונעת מהמבקשת להעלות טענות הגנה, ובכך היא עשויה לחרוץ את גורלה של המבקשת בגדר ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדה. אלא שהמבקשת לבדה אחראית לתוצאה זו ובנקל היתה יכולה למנעה, אם רק היתה מקפידה על קיום הנחיות המפקח, כשעניין זה כמעט שאינו כרוך בעלויות. בחירת המבקשת להשיב כפי שהשיבה, על אף הנחיות המפקח, היא שגרמה לתוצאה האמורה

 

9.        נקודת המוצא לדיון בבקשה דנא היא האמור בהחלטה ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (4.5.2006) (להלן: עניין אסולין) ביחס לתוקפן של הנחיות המפקח ושלפיה ככלל "אימצו בתי המשפט את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ושרק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן" (פסקה ד(5)). כאמור, בענייננו עסקינן, בין היתר, בהנחיית המפקח מיום 9.12.1998, המוזכרת בהחלטת בית משפט קמא, שלפיה:

 

"מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: 'התובע') זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו ... ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".

 

עוד נאמר בהנחיה, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ... ". בעניין אסולין הסביר השופט א' רובינשטיין, כי הצורך בהנחיות הנזכרות בא לעולם בעקבות מקרים בהם לא נמסרה למבוטח עמדת המבטחת או שזו נמסרה ללא נימוקים, מצב אשר הקשה על המבוטח להתמודד עם טענות המבטחת ולשקול את צעדיו - אם לקבל הצעת פשרה, לנקוט בהליכים משפטיים וכדומה. הדברים יפים גם ביחס לניזוק, צד שלישי, שרשאי לתבוע ישירות את המבטחת.

 

10.      השאלה המתעוררת, אם כן, היא, האם מכתב הדחייה ששלחה המבקשת לתובע עומד באמות המידה שנקבעו בהנחיות המפקח ובהגיון העומד בבסיסן. בית משפט קמא סבר, כי בהתחשב בלקוניות תשובתה של המבקשת במכתב הדחייה שנשלח לתובע, יש להפעיל את הסנקציה, וכי בענייננו לא מתקיימים החריגים להפעלתה. אינני סבור, כי בהחלטה זו נפל פגם המצדיק התערבות.

 

           כפי שכבר הוזכר, במכתב הדחייה שנשלח לתובע ביום 5.2.2013, אשר צורף לתשובת המבוטח, נכתב כי: " ... לאחר בדיקת הנושא לעומק, נמצא שאין לתאונה האמורה כיסוי ביטוחי במסגרת מרשתנו ... ". ככל שהרציונל העומד בבסיס הנחיית המפקח למסור בהזדמנות הראשונה "את מלוא עמדתה" של המבטחת הוא, בין היתר, לאפשר למבוטחים או לניזוקים (הצדדים השלישיים) להתמודד עם טענות המבטחות ולשקול את צעדיהם בטרם פניה לבית משפט, הרי שמענה לקוני ועמום זה אינו עומד בהנחיות המפקח. עשויות להיות מגוון סיבות שבגינן אין כיסוי ביטוחי לתאונה בה נפגע התובע: ייתכן שהנזק שנגרם לתובע אינו נכלל בסוגי הנזקים המכוסים בפוליסה; לעיתים הפוליסה כוללת כיסוי לנזקים שנגרמו רק באופן מסוים (למשל, תאונות לעומת מחלות); ייתכן גם, כבענייננו, שתוקפה של הפוליסה מותנה בקיומם של תנאים מסוימים שלא התקיימו. מכאן, שתשובה לפיה אין לתאונה כיסוי ביטוחי, הא ותו לא, אינה מגלה למבוטח או לצד ג' "את מלוא עמדתה" של המבטחת או את כל הנימוקים העומדים בבסיס עמדתה, כנדרש בהנחיית המפקח, שכן מאחורי הנימוק העמום שמסרה המבקשת לתובע עשויים להימצא מגוון נימוקים או הסברים שבעטיים אין לתאונה כיסוי ביטוחי.

 

           בהיעדר הכוונה או פירוט במכתב הדחייה לא ניתן להגשים את מטרת הנחיות המפקח, וביניהן, הרצון לאפשר לתובע להתמודד עם טענות המבטחת או לשקול את צעדיו הבאים. ההנחיה מבטאת מגמה ברורה ומבורכת של הגנה על ציבור המבוטחים מפני מצב של פערי מידע באשר לעמדתה האמיתית והמפורטת של חברת הביטוח, כדי לאפשר בחינת אופן ההתמודדות עימה. הנחיית המפקח אף תורמת, ולו בעקיפין, למניעת הגשת הליכי סרק לבית המשפט, שכן תובע פוטנציאלי היודע מראש מה הן טענות המבטחת יכול לשקול בצורה מושכלת האם יש מקום להגשת תובענה על-ידו, על כל ההוצאות והסיכונים הכרוכים בהגשת תובענה שסיכוייה אינם טובים. סבורני, כי תוצאה אחרת מזו שאליה הגיע בית משפט קמא עלולה לרוקן מתוכן את הנחיות המפקח, שכן ניתן יהיה לפרשן באופן שדי בהצגתו של מעין "נימוק על", כללי וסתמי, שתחת כנפיו יכולים להימצא ערב רב של נימוקים, שכלל לא נדרש להביאם לידיעת התובע או צד ג'. מצב דברים זה אינו שונה ממצב הדברים שהנחיית המפקח בקשה למנוע - מצבים בהם לתובע אין כל יכולת להעריך או להתמודד עם עמדת המבטחת.

 

11.      עוד טוענת המבקשת, כי אין מקום לשלול ממנה את האפשרות להעלות טענה בדבר התקיימות תניה המחריגה את תקפות הפוליסה, שכן מדובר בתניה שדבר קיומה היה ברור וגלוי למבוטח. אכן, בעניין הכשרת הישוב הציע בית המשפט המחוזי בחיפה חריג נוסף לסנקציה הקבועה בהנחיית המפקח: "כאשר מדובר בתניה המחריגה את הכיסוי הביטוחי, וזאת כאשר קיום התניה ברור וגלוי גם למבוטח. הטעם לכך הוא, שהפעלת הסנקציה שנקבעה בהנחיית המפקח[ת], על סיכון, שבחוזה הביטוח הוסכם לגביו שלא יהיה מבוטח, תרחיב את מסגרת החוזה ותעניק למבוטח כיסו ביטוחי שאינו זכאי לקבל על פי חוזה הביטוח" (פסקה 11). מעבר לכך שהחריג שהוצע בעניין הכשרת היישוב לא עמד במבחן ערכאת הערעור, הרי שבניגוד לטענות המבקשת, נסיבות מקרה זה שונות מהנסיבות המתקיימות בענייננו. בעניין הכשרת היישוב דובר, בין היתר, בפוליסה אשר נכתב בה אילו נזקים כולל הכיסוי הביטוחי ועלתה שאלה אם הנזק שנגרם נכלל בגדר הנזקים שפורטו בפוליסה. אין זה המצב בענייננו, בו למבקשת טענות עובדתיות שלפיהן המבוטח, בהתנהלותו, גרם לכך שלא יהיה כיסוי ביטוחי לאירוע. טענות מסוג זה יש להביא לידיעת המבוטח או הצד השלישי כדי שיוכלו להשיב להן ולהתמודד עמן, או להשתכנע בצדקתן.

 

           בנוסף, אף אני, כבית משפט קמא, סבור, כי אין בטענת המבקשת לפיה נמנעה מלפרט מעבר לאמור במכתב הדחייה מטעמים של צנעת הפרט, כדי להצדיק את הלקוניות והעמימות של מכתב הדחייה. כפי שציין בית משפט קמא, אם אכן זה היה חששה של המבקשת, היה באפשרותה להפנות נימוקיה למבוטח עצמו.

 

12.      למען הסר ספק, ועל פי המוסכם, מובהר כי אין במחיקת הסעיפים מכתב הגנתה של המבקשת כדי לשלול את טענתה בדבר תקרת הפיצוי על-פי הפוליסה.

 

13.      סוף דבר, בהחלטת בית משפט קמא לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ומשכך הבקשה נדחית, בכפוף להבהרה שבפסקה 12 לעיל. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין והוצאות המבוטח (המשיב 1) בסך 10,000 ש"ח.

          

           ניתנה היום, ‏י' בתמוז התשע"ד (‏8.7.2014).

 

 

 

 

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   14021210_L03.doc   סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il