1)             עניינה של התביעה הוא עתירה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"), בעטיה של תאונת דרכים שבה נפגע התובע בהיותו הולך רגל, ביום 1.9.2010 (להלן: "התאונה"). במועדים הרלבנטיים לתובענה, ביטחה הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת" או "הנתבעת") את רכב הנתבע 1 בביטוח חובה.

 

2)             התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. אולם, התובענה נדונה לפי סעיף 6א בחוק הפיצויים.

 

3)             הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הנזק.

 

טענות התובע

 

4)             התובע, יליד שנת 1967, טוען בין השאר, כי כתוצאה מהתאונה נפגע בגופו, בעיקר סבל מכאבים במרפק יד שמאל, בברך ימין ובגב התחתון. התובע פונה לקבל טיפול רפואי בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. בבדיקה אובחן שבר בראש עצם הרדיוס במרפק שמאל. הומלץ לתובע על מנוחה ונטילת משככי כאבים ופיזיותרפיה.

 

5)             התובע טוען בין השאר, כי מאז התאונה, הוא סובל מכאב בלתי פוסק במרפק שמאל, מכאבים בברך ימין ובגב התחתון, אשר מקשים עליו בחיי היום-יום ובתפקוד בכלל. בעקבות התאונה תפקודו נפגע וכתוצאה מכך גם כושר השתכרותו.

 

6)             ביום 23.5.2014, שנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה, התקבלה הודאת הנתבעת בחבותה בגין התאונה הנדונה.

 

7)             עובר לתאונה היה התובע נהג מונית ועבד שש שעות ביום. כתוצאה מהתאונה, בשל מצבו הרפואי, הוא עובד ארבע שעות ביום. בשנת 2008 נבחר התובע לכהן כסגן ראש העיר כפר קאסם, אולם בפועל החל בתפקיד זה רק בשנת 2011 לאחר התאונה, אך נאלץ לפרוש באמצע התקופה, זאת עקב התאונה וקשייו הפיזיים.

 

טענות הנתבעת

 

8)             הנתבעת טוענת בין השאר, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים קודמת שאירעה ביום 25.1.2004 (להלן: "התאונה משנת 2004").

 

9)             בעקבות התאונה האמורה, נקבעו לתובע נכויות רפואיות צמיתות. בתחום האורתופדיה, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מגבלת תנועה בצוואר ובגב. בתחום אף-אוזן-גרון (אא"ג) נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%. מומחה בפסיכיאטריה, ד"ר כהן, בדק את התובע והעריך את נכותו הנפשית בשיעור 20%, כאשר נכות זו חופפת את הנכות בתחום אא"ג. עקב התאונה משנת 2004 נקבע גם כי התובע לא יוכל לחזור לעבודתו כנהג מונית, ועדה רפואית במל"ל קבעה לתובע נכות נפשית בשיעור 20% בגין התאונה בשנת 2004.

 

10)          הנתבעת טוענת כי המומחית הפסיכיאטרית שמונתה בהליך זה ונתנה חוות דעת באשר לתאונה מושא התובענה, הוטעתה על-ידי התובע כאשר התובע טען בפניה כי עובר לתאונה לא סבל מבעיות נפשיות, עבד במשרה מלאה וכיהן כסגן ראש העיר. בפועל, לפני התאונה עבד התובע במשרה חלקית כנהג מונית, כיהן במשרה ציבורית לאחר התאונה ופרש עקב הסכם רוטציה כמתוכנן, ובעברו היו לו תלונות נפשיות זהות לאלה שהועלו על-ידו בהליך זה. הנתבעת חולקת גם על חוות דעתו של המומחה האורתופדי שמונה בהליך זה.

 

11)          ביחס לטענת התובע לפיה הוא החל לכהן כסגן ראש העיר בשנת 2011 אך פרש לפני תום הקדנציה עקב התאונה, טוענת הנתבעת כי התובע החל את כהונתו כאמור לאחר התאונה (בשנת 2011) למשך כשנתיים. לטענתה, נתון זה מוכיח כי תפקוד התובע לאחר התאונה היה מיטבי, וכי התובע למעשה סיים את הכהונה אשר מלכתחילה הוקצבה בזמן. התובע לא הציג כל ראיה לפיה סיים את תקופת כהונתו טרם זמנה.

 

12)          ביחס לטענות התובע לעניין היקף משרתו כנהג מונית לאחר התאונה, טוענת הנתבעת כי בהתאם לטופס 106 עולה שהתובע עבד באופן מלא, ובכל מקרה, עדות התובע בהליך זה סותרת את עדותו בהליך הקודם שהתנהל בעטיה של התאונה משנת 2004.

 

13)          נכותו הרפואית של התובע אינה בעלת השלכה תפקודית כלשהי, אין ממצאים אובייקטיבים שיכולים להעיד על קיומה של מגבלה תפקודית ולא נראה המשך טיפולים רפואיים למשך למעלה מארבע שנים. ארבעה חודשים לאחר התאונה החל התובע לכהן כסגן ראש העיר, תפקיד אותו ביצע בהצלחה במשך שנתיים. לפני התאונה עבד התובע ארבע שעות ביום בחלק מימי השבוע וכיום הגדיל התובע את משרתו ביחס להיקף המשרה עובר לתאונה.

 

הראיות בהליך

 

14)          מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית והתובע העיד במשפט.

 

15)          מטעם הנתבעת הוגש תיק מוצגים שכולל תעודות עובד ציבור של המל"ל. לבקשת הנתבעת, זומן תיק בית המשפט, בעניין תביעה שהגיש התובע בעטיה של התאונה משנת 2004 [ת.א. (שלום - י-ם) 11321/04 פריג' טארק נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח][1].

 

דיון והכרעה

 

16)          לאחר שנתתי את דעתי למכלול טיעוני הצדדים, בכתובים ובעל-פה, וכן לאחר ששמעתי את עדות המומחית מטעם בית המשפט ואת עדות התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל כפי שיפורט להלן.

 

הנכות הרפואית - קביעות המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט

 

17)          בהליך דנן, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לבדיקת מצבו הרפואי של התובע. בתחום האורתופדיה מונה ד"ר א' רוזנטל (להלן: "האורתופד" או "המומחה"). בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר א' פרחאת (להלן: "הפסיכיאטרית" או "המומחית").

 

תחום האורתופדיה

 

18)          כעולה מחוות דעתו של האורתופד, מיום 13.6.2013, בבדיקה התלונן התובע כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים במרפק יד שמאל, היד חלשה ותחושת נימול בכף היד, וכן לא יכול להרים ולהשתמש ביד באופן רגיל. בנוסף, לפי התלונות שתועדו בחוות הדעת,  סובל התובע מכאבים בברך ימין בעלייה במדרגות ובהליכה, כאבים בגב התחתון, לא יכול לעמוד יותר ממספר דקות, לא יכול להרים משא כבד והכאבים מחמירים בחורף.

 

19)          התובע ציין לפני האורתופד כי הוא נפגע בעבר בתאונה בגב התחתון והתאונה הנוכחית החמירה את מצבו.

 

20)          בחוות דעתו ציין האורתופד כי בבדיקתו, בין השאר, לעניין מרפק שמאל, נמצאה רגישות במישוש ראש הרדיוס אך ללא מגבלת תנועה. לעניין גב תחתון, נמצאה רגישות במישוש הזיזים הקוצניים והיקפם. טווח תנועת עמוד השדרה מותני נמצא בגבולות המקובל בבני גילו של התובע. לעניין ברך ימין, נמצאו טווח התנועה והיציבות, בכל המישורים, תקינים.

 

21)          האורתופד מעריך את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור 5% עקב פגיעתו במרפק שמאל ואת נכותו הצמיתה עקב כאבי קידמת ברך ימין הוא מעריך ב-5%. מתוך שיעור הנכות שנקבע לברך, קבע המומחה, כי יש לייחס רק מחצית שיעור הנכות לתאונה מושא התובענה, ואת המחצית השנייה למצבו הקונסטיטוציונלי.

 

22)          במענה לשאלות הבהרה של הנתבעת, השיב האורתופד ביום 21.5.2014, כי מבדיקתו הגופנית של התובע כולל המרפק, הוא התרשם כי מצבו מתאים לתסמין ולמהלך המחלה המקובל. לדידו של המומחה, ישנם ממצאים אובייקטיבים בכל בדיקות הדימות ממועד החבלה ואילך, שמעידים על פגיעה אובייקטיבית במרפק שמאל.

 

23)          במענה לשאלות הבהרה של התובע, השיב האורתופד ביום 21.5.2014, כי תלונות התובע סבירות נוכח השבר בראש הרדיוס. לעניין הברך, השיב המומחה כי לא הוצגו בפניו מסמכים שמתעדים תחלואה רלבנטית בברך עובר לתאונה, ולהערכתו אין מקום לשינוי שיעור הנכות כפי שנקבע בחוות הדעת.

 

24)          הנתבעת חולקת על חוות הדעת של המומחה האורתופדי. לטענתה, המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 5% במרפק שמאל זאת בהעדר ממצא. עוד טוענת הנתבעת כי לעניין ברך ימין, קבע המומחה נכות בשיעור 2.5% כאשר התובע לא נפגע בברך ימין בתאונה, אלא פגיעתו הייתה בפלג גופו השמאלי בלבד והכאבים בגינם מתלונן התובע מקורם שינויים ניווניים.

 

25)          המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על-ידי מי מהצדדים.

 

26)          אמנם חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינה מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון, אולם כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, לא יסטה בית המשפט ממסקנותיו של המומחה הרפואי מטעמו אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות [רע"א 7301/12 שמעון בן סימון נ' כלל - חברה לביטוח בע"מ, מיום 9.4.2013, פסקה 6]. בפסק הדין בעניין ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, מיום 28.3.2007, נקבע בין השאר (שם, פסקה 7):

 

"הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין.... יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה"

 

27)          לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתשובות המומחה על שאלות ההבהרה של שני הצדדים, משהתרשמתי כי מדובר בחוות דעת מנומקת היטב ומבוססת על החומר הרפואי שהונח לפני המומחה (לרבות תיעוד של תלונות התובע סמוך לאחר התאונה, שעניינן כאבים במרפק שמאל ובברכיים)[2] ועל בדיקת התובע, ובשים לב לכך שחוות הדעת לא הועמדה לחקירה נגדית - על יסוד כל אלה, לא מצאתי מקום לסטות מהערכותיו הרפואיות של המומחה.

 

28)          אשר לטענות הנתבעת לפיהן התובע "ממחזר" למעשה תלונות שכבר טען ואף העיד לגביהן במסגרת התביעה המשפטית שניהל עקב התאונה משנת 2004 (הן בתצהירו והן בעדותו בבית המשפט, בשנת 2009), סבורני כי הגם שלא ניתן לקבוע כי טענות אלו חסרות יסוד, אולם המומחה הרפואי היה מודע להיסטוריה הרפואית של התובע וקבע את אשר קבע. לדידי, קביעתו של המומחה היא סבירה בנסיבות העניין, מבוססת היטב על החומר שהונח לפניו וכאמור, לא מצאתי הצדקה לסטות ממנה.

 

29)          על כן נקבעת בזאת נכותו הרפואית של התובע בתחום האורתופדי, עקב התאונה, בשיעור 5% בגין הפגיעה במרפק ובשיעור 2.5% בגין הפגיעה בברך.

תחום הפסיכיאטריה

 

30)          כעולה מחוות דעתה של הפסיכיאטרית, מחודש ינואר 2014, התלונן התובע כי מאז התאונה הוא סובל מחרדות ופחדים, הפרעות שינה, עצבנות יתר, מצב רוח ירוד, ירידה במשקל וחוסר תיאבון. לפי התיעוד בחוות הדעת, חזר התובע לעבודה חלקית בלבד, נמנע מלנהוג באזור התאונה, ובשל המוגבלות הפיזית וחוסר היכולת לעבוד במשרה מלאה, הוא נקלע לחובות כספיים ומתקשה להחזירם. בנוסף, נוצרו אצל התובע קשיים חברתיים, משפחתיים וזוגיים. התובע פנה לטיפול נפשי במרכז "תקווה".

 

31)          עוד צוין בחוות הדעת כי בבדיקתו, נראה התובע מבוגר מכפי גילו, מדבר לעניין באופן קוהרנטי, יוצר קשר עין. לא נצפו הפרעות בארגון החשיבה או בתפישה. המומחית התרשמה כי התובע מתמצא בכל המובנים, תובנה ושיפוט מלאים.

 

32)          המומחית סיכמה בחוות דעתה, כי התובע סובל מתסמונת פוסט טראומתית המלווה חרדה, קשיי תפקוד ומצוקה נפשית. להערכתה, סמוך לאחר התאונה סבל התובע ממצב של דיכאון מג'ורי נלווה.

 

33)          המומחית מעריכה את נכותו הנפשית הצמיתה של התובע בשיעור 10% זאת לפי הוראת סעיף 34(ב) בתוספת שבתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המומחית ממליצה לתובע על המשך טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בכדי לאזן את מצבו הנפשי.

 

34)          כפי שעולה מסיכומי הנתבעת (סעיף 2, עמוד 3), במענה לשאלות הבהרה ששלחה הנתבעת למומחית בעניין נכות נפשית קודמת שנקבעה לתובע על-ידי ד"ר כהן, עקב התאונה משנת 2004, השיבה המומחית בין השאר, כי בחוות דעתו של ד"ר כהן אין מדובר בנכות נפשית צמיתה.

 

35)          במענה לשאלות הבהרה שנשלחו על-ידי התובע, השיבה המומחית בחודש מאי 2014, כי חוות הדעת של ד"ר כהן בוצעה מספר שנים לפני התאונה הנדונה ומתייחסת לתאונה משנת 2004, ותו לא. המומחית ציינה כי אינה משנה את שיעור הנכות שהעריכה.

 

36)          המומחית בפסיכיאטריה, העידה בבית המשפט בדיון מיום 8.6.2015.

 

37)          הנתבעת טוענת כי קביעת המומחית לא נכונה מאחר ולתובע נקבעה נכות נפשית בעבר, ומאחר והסתמכה המומחית על טענות התובע שאינן נכונות. גרסת התובע אינה מהימנה והוא למעשה ממחזר טענות מתאונה קודמת. המומחית אישרה בחקירתה כי יש הצדקה לשקול את מסקנותיה בשנית לאור העובדות החדשות שהתבהרו במהלך המשפט. הנתבעת סבורה כי אין לקבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית ויש לדחותה.

 

38)          לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולפלוגתה שביניהם לעניין קביעת שיעור הנכות הנפשית של התובע בעטיה של התאונה מושא התובענה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לסטות מחוות דעתה המקצועית של המומחית.

 

39)          ראשית: לא הוכח כי עובר לתאונה הייתה קיימת נכות רפואית נפשית צמיתה. מעיון בתיק בית המשפט [ת.א. 11321/04] האמור, בחוות דעתו הרפואית של ד"ר כהן, מיום 8.2.2007, עולה כי נכותו הפסיכיאטרית של התובע עקב התאונה משנת 2004, היא בשיעור 20%, כאשר נכות זאת חופפת כל נכות גופנית שתיקבע בהליך האמור (כזכור, בהליך האמור נקבעה נכות אורתופדית בשיעור 10% ונכות בתחום אא"ג בשיעור 5%). עוד צוין בחוות דעתו של ד"ר כהן, כי "הנכות השארית מעבר לנכות הגופנית הצמיתה, היא זמנית ויכולה להשתפר בעקבות טיפול תמיכתי ושיקומי" (סעיף 2 בפרק הסיכום שבחוות הדעת). בפסק הדין בהליך האמור, שניתן ביום 3.2.2010 (מפי כבוד השופטת ע' זינגר), נקבע בין השאר (סעיף 39): "בתחום הפסיכיאטרי - 20%, החופפים לנכות הפיזית, כלומר רק 5% נוספת, אשר נקבע שהיא זמנית ויכולה לחלוף".

 

40)          שנית: כפי שעולה מתשובות המומחית מטעם בית המשפט לשאלות ההבהרה של הנתבעת (סעיף 2, עמוד 3 בכתב סיכומי הנתבעת), גם המומחית סבורה שנכותו הנפשית של התובע עקב התאונה משנת 2004 הייתה זמנית וחולפת, והיא נפסקה מאליה ללא צורך בהערכה פסיכיאטרית נוספת בחלוף תלונותיו הגופניות. בתשובתה על שאלות ההבהרה מטעם התובע, השיבה המומחית, בחודש מאי 2014, כהאי לישנא:

 

"חוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר יואב כהן בוצעה מספר שנים לפני התאונה הנידונה בחוות דעתי, ומתייחסת לתאונה משנת 2004 בלבד.

חוות דעת זו אינה מתייחסת כלל למצבו הנפשי בעקבות התאונה משנת 2010.

לאור זאת, שיעור הנכות הצמיתה כפי שנקבע בחוות דעתי נותר ללא שינוי"

 

41)          שלישית: גם לאחר ששמעתי את עדות המומחית מזה ועדות התובע מזה, והתרשמתי מדבריהם, לא השתכנעתי כי מתקיימת תשתית ראייתית שמצדיקה סטייה מחוות דעתה המקצועית של המומחית. במובחן מקשיים מסוימים שעולים מעדות התובע - אשר נדון בהם בהמשך במסגרת אומדן ראשי הנזק - לא מצאתי תשתית של ממש שיש בה לערער אחר בסיס הנתונים עליו התבססה המומחית בחוות דעתה.

 

42)          כך למשל: אף שיש חוסר בהירות מסוים לעניין מועד כניסתו של התובע לתפקיד סגן ראש העיר, אולם ממכלול טענותיו ומעדותו (שורות 20-16, עמוד 5; עמודים 7-6), ניתן להבין כי הוא השתלב בפוליטיקה המקומית עוד בשנת 2008, אך נוכח הגבלת כהונה לשם רוטציה, כיהן כסגן ראש העיר רק בתחילת שנת 2011 ולמשך כשנתיים.

 

43)          רביעית: במקביל להליך דנן הגיש התובע תביעה למל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה. מהודעת העדכון מטעם התובע (מיום 11.11.2014) - שלא נסתרה על-ידי הנתבעת - עולה כי המל"ל הכיר בנכותו הנפשית של התובע והעמיד את שיעורה על 10%.

 

44)          נוסף לאמור, מעדות המומחית ניתן היה להבין כי היא הייתה ערה ומודעת לטענות התובע בתחום הנפשי שקדמו לתאונה, והיא קבעה את אשר קבעה (ראו עדות המומחית: שורות 31-26, עמוד 16). על שאלות באת-כוח הנתבעת, השיבה המומחית בין השאר כלהלן (שורות 12-1, עמוד 18):

 

                    "ש. אני מבקשת שתתקני את חוות דעתך במקום שכתבת "כי לא נמסר מידע לבעיות נפשיות בעברו". שכן אני אומרת לך כי כן נמסר מידע.

ת. יש הבדל בין סימפטומים לאורך החיים. יש הבדל בין תקופות שאנשים סובלים סימפטומים פסיכיאטריים לבין אבחנה פסיכיאטרית שניתנת. אני מסכימה שהשימוש במידע אינו נכון שכן כוונתי הייתה שלא נמסר לי על אבחנה לעניין מצבו הנפשי אולם נמסרו לי טענותיו לעניין תלונותיו.

ש. עכשיו יש בפניך אסמכתא. לפי האבחנה של ד"ר כהן כן נמסר לך מידע על אבחנה של גורם מוסמך על מצב נפשי.

ת. מה שקיבלתי בחווה"ד שלו זה על הפרעת הסתגלות שקשורה לפגיעה פיזית שנגרמה לו בתאונה. זה לא היה אבחנה של פוסט-טראומה. המהלך של הפרעות הסתגלות הוא מהלך שקשור לבעיה ספציפית או לפגיעה הפיזית שגרמה לאבטלה עקב התאונה משנת 04. אבל לעניין האבחנה שלי, של PTSD אני הבנתי מהמטופל שלא הייתה הפרעה תפקודית עקב התאונה משנת 04 הוא חזר לעבודה שעבד, הוא גם כיהן בתפקיד ציבורי בכפר שלו והוא שלל סימנים נפשיים"

 

45)          אמנם התברר בהליך כי התובע נכנס לתפקיד סגן ראש העיר רק בשנת 2011, אולם התברר גם כי התובע כבר השתלב בפוליטיקה המקומית ונהיה נבחר ציבור עוד בשנת 2008 (ראו מכתב של העירייה, מיום 14.6.2015; עדות התובע: שורה 18, עמוד 5). על כן,  נראה כי עובר לתאונה מושא התובענה, לא הייתה לתובע מגבלה תפקודית נפשית לנהל מערכת בחירות ולהיות נבחר ציבור, על כל הנגזר ונדרש מכך בין השאר, מבחינת מערכות יחסי ציבור. התובע העיד כי "רץ" לפוליטיקה הפנימית מספר חודשים לפני שנבחר בשנת 2008 (שורות 4-1, עמוד 7).

 

46)          התובע העיד כי היום הוא עצבני "לא כמו פעם", וכי "משתדל להתרחק מאנשים ולא להתעצבן" (שורה 24, עמוד 10), וכאשר נשאל לעניין ההסתגרות בבית, השיב: "אם אני לא עובד אני אוהב לישון. היו לי תקופות טובות יותר הייתי בפוליטיקה" (שורות 27-26, עמוד 10). מכאן, סבירה ביותר טענת התובע - וכך גם מסקנת המומחית - לפיה קיים פער במצבו הבריאותי-הנפשי של התובע, בין זה שקדם לתאונה לבין זה שלאחריה.

 

47)          בכל מקרה, בהמשך עדותה, בתשובה על שאלת בית המשפט, השיבה המומחית, בזו הלשון: "אני משיבה שגם לאחר שראיתי את חוות דעתו של ד"ר כהן ומסקנתו אני עומדת על מסקנתי שלפיה התובע סובל מפוסט-טראומה עקב התאונה השנייה" (שורות 15-14, עמוד 18). המומחית עמדה בהמשך עדותה על השוני בין התאונות, זו משנת 2004 וזו מושא התובענה (שורות 23-20, עמוד 21):

 

"ש. התלונות דומות ביחס לתאונה מ-04 ואחרי התאונה מ-2010

ת. חלק מהתלונות דומות. הדבר המרכזי שלא היה ב-04 והיה ב-2010 זה חרדה מנהיגה והימנעות להגיע לאזור שבו הייתה התאונה. זה מרכיב של פוסט-טראומה שלא היה קיים בחוו"ד ד"ר כהן. זה משנה את האופי והסימנים ואת האבחנה בין שתי התאונות"

 

48)          על יסוד האמור, נראה כי קביעתה של המומחית היא סבירה בנסיבות העניין, מבוססת על החומר שהונח לפניה וכאמור, לא מצאתי הצדקה לסטות ממנה. לפיכך, נקבע בזאת כי נכותו הרפואית הנפשית של התובע עקב התאונה, היא בשיעור 10%.

 

הנכות הרפואית המשוקללת

 

49)          נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, היא אפוא, בשיעור 16.6%.

 

הנכות התפקודית

 

50)          התובע טוען כי נוכח מגבלותיו הפיזיות והכאבים מהם הוא סובל, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 17%. הנתבעת לעומתו, סבורה כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור 5% בלבד, וכי אין לנכות זו השלכה תפקודית.

 

51)          הנכות האורתופדית: כאמור, הנכויות האורתופדיות קיימות במרפק ובברך, איברים שהם חיוניים ביותר לפעולות הפיזיות שמבצע הגוף במהלך היום. התובע עובד כנהג מונית. אמנם עבודה כזו אינה מצריכה מאמץ גופני-פיזי מיוחד כדוגמת עבודות כפיים קלאסיות, אולם אין זה בלתי סביר כי נכות רפואית, אשר מתבטאת במיוחד בכאבים באזור המרפק, יכולה להיות בעלת השלכה תפקודית על עבודתו של התובע כנהג. כך גם לעניין המרפק והשימוש בו לצורך הנהיגה. מכאן, יש ממש בטענות התובע בתצהירו לפיהן קיימים קשיים בהחלפת צמיג במקרה של תקר, משא מזוודות וכו'. האורתופד, בתשובה על שאלת הבהרה שעניינה כאבים במרפק, השיב ביום 21.5.2014: "תלונותיו סבירות נוכח השבר בראש הרדיוס". ברי כי כאבים באיברים האמורים יכולים לשבש את הפעילות השוטפת של התובע בחיי היומיום, ואף לחייבו במנוחה.

52)          מצד שני, זולת עדותו, התובע לא הניח לפני בית המשפט תשתית ראייתית ברורה ומשכנעת, שיש בה להעיד על השלכותיה התפקודיות של הנכות האורתופדית בחיי היומיום. כך למשל, לא זומנו עדים שיכולים להצביע על מגבלה תפקודית של התובע (בן משפחה, מכר, חבר מהעבודה וכו'), לא הובאו ראיות שיש בהן להעיד על היזקקותו לסיוע פיזי של בן משפחה או אחר בפעילות היומיומית השוטפת, ועוד.

 

53)          בנסיבות אלה, בשים לב לטיב הנכויות האורתופדיות, לשיעורה הזעיר יחסית, לעובדה לפיה נקבעו נכויות רפואיות נוספות לרבות מתקופת העבר, וכן בשים לב לגילו של התובע, סביר בעיניי להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע בהקשר זה על שיעור שמשקף 2/3 (שני שלישים) משיעור הנכות הרפואית האורתופדית.

 

54)          הנכות הנפשית: גם בנדון דנן, לא השתכנעתי כי קיימת הלימה מלאה בין הנכות הרפואית שנקבעה לבין ההשפעה התפקודית על חייו של התובע. ממכלול טענות התובע, ניתן להתרשם כי עיקר ההשפעה הרפואית לה הוא טוען בהקשר זה, התמצתה בפגיעה, לכאורה, ביכולתו של התובע להמשיך למלא תפקיד סגן ראש העיר וכן דאגתו למשפחה ולפרנסה. ברם, התובע לא הראה באופן מניח את הדעת, כי עזיבתו את תפקיד סגן ראש העיר נובעת מטעמים רפואיים כלשהם, אלא נראה כי כהונתו של התובע כסגן כאמור, הייתה מוגבלת בזמן מראש, זאת בשל הגבלת כהונה לשם רוטציה. מעיון במסמכי עיריית כפר קאסם (מוצג ת/10), בפרט פרוטוקול ישיבה מספר 52 (ישיבה מיום 28.11.2012, עולה כי התובע כחבר המועצה אומנם הוחלף באמצעות חבר אחר, אולם באותו מעמד הוחלפו עוד שני חברים במועצה זולתו. דבר שיש בו להחליש את טענת התובע לפיה הוא חדל מלכהן כחבר במועצה נוכח מצב רפואי ולא בשל רוטציה.

 

55)          מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שהנכות הנפשית של התובע נקבעה לצד נכויות רפואיות נוספות, ואין זה בלתי סביר בנסיבות העניין כי לנכות זו, על אף שיעורה הזעיר יחסית, תהיה השפעה תפקודית במידה מסוימת במצבור הנכויות הרפואיות הקיימות שיש להן השפעה תפקודית כפי שעמדנו על כך לעיל. בנוסף, התובע שבשנת 2008 היה פעיל פוליטית ונבחר בבחירות המקומיות, מעדותו ניתן להתרשם כי לאחר התאונה אינו פעיל יותר. התובע העיד: "אם אני לא עובד אני אוהב לישון. היו לי תקופות טובות יותר הייתי בפוליטיקה" (שורות 27-26, עמוד 10). התובע העיד גם כי הוא "משתדל להתרחק מאנשים ולא להתעצבן", "משתדל לא לעבור במקום התאונה", וכי סבל לאחר התאונה ממצב רוח רע ומדיכאון (שורות 32-24 ו-12-1, עמודים 10 ו-11 [בהתאמה]). אמנם בתאונה משנת 2004 היו לתובע תלונות ובעיה בתחום הנפשי, אך לדבריו "אחרי 2010 עוד פעם חזר אבל בהיקפים יותר גדולים" ו-"מה שהיה היה יותר גרוע בשניה. במיוחד מבחינה פסיכיאטרית" (שורות 16-13, עמוד 11).

 

56)          בנסיבות העניין, בהעדר אינדיקציות ברורות להמשך טיפולים נפשיים של התובע ולאור המכלול, סביר בעיניי להעמיד את שיעור הנכות התפקודית הנפשית בעניינו של התובע בשיעור 1/3 (שליש) מהנכות הרפואית שנקבעה.

 

הנכות התפקודית המשוקללת

 

57)          על יסוד האמור, נקבע בזאת כי שיעור נכותו התפקודית המשוקללת של התובע הוא 8.2%.

 

ראשי הנזק

 

כאב וסבל

 

58)          בהינתן גילו של התובע (הוראת תקנה 3 בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976), מועד התאונה, שיעור נכותו הרפואית ועבור אשפוז של יום אחד, נפסק בזאת פיצוי לתובע בגין ראש נזק זה כשהוא משוערך ובצירוף ריבית, בסכום כולל (מעוגל) של 27,500 ש"ח.

 

הפסד שכר בגין העבר

 

59)          התובע טוען כי עובר לתאונה שכרו החודשי היה בסך 2,822 ש"ח לחודש. לטענתו, נגרמו לו הפסדי שכר בגין תקופת העבר שאומדנם הוא כ-32,000 ש"ח. הנתבעת טוענת מנגד, כי כושר השתכרותו של התובע מוגבל ביותר. עקב התאונה משנת 2004, התובע סבל מבעיות רפואיות שהגבילו את תפקודו והוא היה מובטל במשך שלוש שנים וחזר לעבודה חלקית, ארבע שעות ביום, בשכר נמוך ביותר. לפיכך, לטענת הנתבעת, יש לקבוע כי בסיס שכרו הוא 2,000 ש"ח.

60)          כידוע, מדובר בנזק מיוחד שטעון הוכחה. בנדון דנן, עיינתי מחד גיסא, בטופסי 106 עבור השנים 2009 (הכנסה מצטברת בסך 30,000 ש"ח) ו-2010 (הכנסה מצטברת בסך 22,500 ש"ח) וגם השנים 2013-2011 (בכל שנה ההכנסה המצטברת היא בסך 30,000 ש"ח) וכן מכתב של המל"ל מיום 30.4.2014 (מכתב נוסף של המל"ל מיום 6.5.2015) לפיו ממוצע שכרו של התובע שקדם לתאונה הוא 2,500 ש"ח (נכון ליום התאונה). מאידך גיסא, עיינתי באישורי המחלה שצורפו על-ידי התובע (ראו בין השאר: אישורים מיום 2.9.2010, 13.9.2010, 16.9.2010, 26.9.2010 ומיום 14.10.2010) ולפיהם קיימת היעדרות למשך תקופה של 49 יום.

 

61)          בשים לב לתקופת אי-כושר מלא (49 יום) ובסיס שכרו של התובע כשהוא משוערך להיום, לרבות חישוב הריבית מאמצע התקופה - נפסק בזאת פיצוי לתובע בסך (מעוגל) 4,700 ש"ח.

 

62)          בתקופה שלאחר מכן, לא הוכח על-ידי התובע כי הייתה גריעה בשכרו. כאמור, מעיון בטופסי 106 עבור השנים 2013-2011, שכרו שב להיות כפי שהיה עובר לתאונה. מעדות התובע בדיון התברר כי שכרו עלה (שורות 11-10, עמוד 10).

 

63)          על כן, בגין ראש נזק זה נפסק פיצוי בגובה 4,700 ש"ח.

 

גריעה מכושר ההשתכרות

 

64)          לא אחת נפסק כי יש לדייק במינוחים ולהבחין בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות [רע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו קרקובסקי, מיום 25.3.2012, פסקה 7], כאשר אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות של הניזוק וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 11.1.2015, פסקה 6].

 

65)          התובע טוען לעניין ראש נזק זה, כי יש לפצות אותו בסך של כ-80,000 ש"ח (המחושב לפי בסיס שכר משוערך 2,822 ש"ח ושיעור נכות 17%)[3]. הנתבעת טוענת מנגד, כי שכרו של התובע הוא בסך של 2,500 ש"ח, וכי התובע בעל פרופיל תעסוקתי נמוך, לפיכך יש לקבוע כי בסיס שכרו הוא 2,000 ש"ח. לתובע לא נותרה נכות תפקודית, שכרו לאחר התאונה עלה, לפיכך אין לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה.

 

66)          לאחר ששמעתי את עדות התובע והתרשמתי ממנה, נראה כי עדותו אינה ברורה שכן טענת התובע לפיה לפני התאונה עבד במשך שש שעות, אינה מתיישבת עם נתוני השכר שהוצגו; ניתן לראות כי בשנים 2013-2011 היקף שכרו של התובע תאם את היקף שכרו שקדם לתאונה, כך שיש להניח כי לא חל שינוי, ודאי לא שינוי משמעותי בהיקף שעות העבודה שלו.

 

67)          התובע אישר בדיון כי לפני התאונה הוא עבד ארבע שעות (שורות 26-25, עמוד 14) אך בתצהירו הוא טוען כי עבד "לפחות" שש שעות ביום (סעיף 15). בחקירתו החוזרת, עת נשאל התובע: "כשאתה אומר "ירידה במשרה" מה המצב יומיים לפני התאונה ומה אחרי", הוא השיב: "יש פחות שעה שעתיים. מ 5-6 שעות ל- 3-4 שעות, משהו כזה. זה משמעותי במונית" (שורות 14-13, עמוד 16).

 

68)     התובע העיד גם כי כיום הוא הגדיל את משרתו והוא משתכר סך של 6,000 ש"ח לחודש (שורות 11-10, עמוד 10), דבר שיש בו להעיד כי כושר השתכרותו של התובע לכאורה לא נפגע, ודאי לא באופן משמעותי.

 

69)          בנוסף לאמור, ממסמכי המל"ל, מיום 2.11.2014, עולה כי שאלת החלת תקנה 15 בתקנות הביטוח הלאומי המוזכרות לעיל, נבחנה והוחלט שלא להחיל את התקנה בעניינו של התובע שכן נמצא כי התובע מסוגל לחזור לעבודה מלאה.

 

70)          מנגד, התובע משתכר את השכר האמור במומו ולכן לא ניתן להתעלם מן האפשרות הסבירה לפיה היה יכול לעבוד יותר ולהעלות את שכרו אלמלא נכויותיו הרפואיות. התובע העיד לעניין היקף עבודתו היום: "אני אומר שיתכן ויהיה קשה לי ואז ארד בשעות. אם יהיה יותר טוב, אני חותר להרוויח יותר כסף" (שורות 17-15, עמוד 10).

 

התובע העיד בנוסף, כלהלן (שורות 13-6, עמוד 15):

 

                    "ש. איזה שיפור חל משנת 2010 ועד היום ?

ת. עדיין אין שיפור אבל הכל יכול להיות. עובדה. אני מתאמץ לעבוד, אבל עדיין אמרתי שאני יכול להגיע ל 30,000 ש"ח. אם אני מגיע היום ל 6,000 ש"ח עדיין אין לי שיפור, אבל בכל ענייני הגוף, בחודשיים האחרונים יש ירידה קטלנית. אבל אי אפשר לדעת.

ש. מבחינה פיזית, חל שיפור?

ת. לא. אני מקשה על עצמי.

ש. מבחינה נפשית חל שיפור?

ת. לא. עובדה אני מחזיק כדורים"

(ההדגשה אינה במקור)

 

71)          בפסיקת פיצויים בגין גריעה מכושר השתכרות קובע עקרון היסוד כך: "שמים כמה היה אדם משתכר ללא מומו; כמה ישתכר במומו; והפיצוי הוא כדי ההפרש בין שני סכומים אלה". עוד נקבע, כי עיקרון זה הוא "ברור ופשוט - יישומו, כרגיל, קשה ומלאה" [ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802, 824 (1993)].

 

72)          כאמור, התובע העיד בדיון כי הוא משתכר כיום 6,000 ש"ח. טענה זו לא נתמכה בראיות מניחות את הדעת. בכתב סיכומיו, התובע אומד את גובה הפיצויים בראש נזק זה לפי בסיס שכר של כ-2,800 ש"ח.

 

73)          לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בנושא זה, סבורני כי שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע הוא 25% ולכן אומדן הפיצוי יבוצע לפי 75% מחישוב אקטוארי מלא.

 

74)          נפסק בזאת, אם כן, פיצוי לתובע בסך (מעוגל) של 27,000 ש"ח כאשר סכום זה מחושב לפי בסיס שכר 2,700 ש"ח (2,500 ש"ח צמוד להיום), מקדם היוון עד גיל 67 (162), שיעור נכות תפקודית 8.2% וכן גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור 25%.

עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות

 

75)          לטענת התובע יש לפצות אותו בגין ראשי הנזק שצוינו - וכלשונו בסיכומיו: "הוצאות גלובאליות" - בסך של 16,500 ש"ח. ברם, מטעם התובע לא הונחה תשתית ברורה שיש בה לתמוך באומדן הנזק שנטען. מלבד קבלות בודדות בסכומים קטנים, לא הונחה תשתית שמצביעה על הוצאות של התובע בעטיה של התאונה. יותר מזה, כאמור, לא זומנו על-ידי התובע עדים שיכולים להצביע על היזקקותו לעזרת הזולת, היקף העזרה וטיבה, הן לאחר התאונה והן ביחס לעתיד. כזכור גם, התאונה הוכרה כתאונת עבודה כך שיש להניח כי הוצאותיו הרפואיות של התובע, ככל שתהנה, מכוסות על-ידי הרפואה הציבורית במסגרת החזר הוצאות לנפגע עבודה.

 

76)          עם זאת, בשים לב למשך תקופת אי-כושר (49 יום), מהות הפגיעה והטיפולים הרפואיים שנדרשו והקבלות המעטות שצורפו, נפסק בזאת דרך האומדנה בלבד [ע"א 10508/08 דור זהב בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, מיום 4.2.2010, פסקה 61], סכום גלובאלי, בסך כולל של 5,000 ש"ח.

 

זכויות סוציאליות

 

77)          התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה בשיעור של 12% מהפסדי ההשתכרות [ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' צחי טוויג, מיום 31.7.2014 (פסקה 7); ת.א. (מחוזי - חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר, מיום 31.12.2013]. בהינתן רכיבי הפיצוי בגין הפסד שכר וגריעה מכושר ההשתכרות, זכאי התובע, אפוא, לפיצוי ברכיב זה בסך (מעוגל) 3,800 ש"ח.

 

ניכויים

 

78)          אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע שולמו תקבולים מאת המל"ל עקב התאונה. מכל סכום שייפסק, אם כן, יש לנכות את תקבולי המל"ל האמורים, שהם דמי פגיעה בסך 3,242 ש"ח (נכון ליום 30.4.2014) וכן גמלת נכות מעבודה בסך 20,804 ש"ח (נכון ליום 6.5.2015). סכום הניכויים המצטבר, משוערך להיום (מעוגל) 24,100 ש"ח.

 

סיכום

 

79)          הנתבעת תפצה את התובע בגין נזקיו בסכומים הבאים:

·       כאב וסבל - 27,500 ש"ח

·       הפסד שכר בעבר - 4,700 ש"ח

·       פיצוי בגין גריעה מכושר ההשתכרות - 27,000 ש"ח

·       עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות - 5,000 ש"ח

·       זכויות סוציאליות - 3,800 ש"ח

___________________________

סך-הכל אומדן נזק - 68,000 ש"ח

סכום ניכויי המל"ל - (24,100 ש"ח)

__________________________

סך-הכל  43,900 ש"ח

 

80)          לסך האמור יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 13% בצירוף מע"מ כדין.

 

81)          הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

 

זכות ערעור כקבוע בדין.

 

המזכירות - לשלוח לצדדים באמצעות דואר רשום.

 

 

ניתן היום,  ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

 

מוחמד חאג' יחיא