1.               התובע, יליד 13.3.1986, נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 9.3.2010.

 

2.               הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

 

3.               מטעם התובע העידו הוא עצמו ומעסיקו מר א.מ.

 

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים אך הוגשו מוצגים.

 

הפגיעה והנכות הרפואית

 

4.               התאונה ארעה בעת שהתובע הורכב על אופנוע, ורכב התפרץ לכביש ופגע באופנוע. 

 

5.               ממקום התאונה הובהל התובע באמצעות ניידת מד"א לבית חולים איכילוב כשהוא סובל מחבלות בקרסוליים, בשורש כף יד ימין, מרפק ימין, כתף ימין וברכיים דו צדדי.

 

6.               לטענת התובע בעקבות התאונה החל לסבול גם מתופעות נפשיות שונות.

 

7.               לאור אופי הפגיעות מונו לתובע שני מומחים. האחד בתחום האורתופדי, השני בתחום הנפשי.

 

בתחום האורתופדי

 

8.               בתחום האורתופדי מונה ד"ר ארנן גרינטל, אשר נתן את חוות דעתו ביום 2.4.12. התובע התלונן בפני המומחה "על ארועי כאב בכף הרגל והעקב הימני, כאבי ברכיים, כאבים בשורש כף יד ימין. ימין שלטת. כאבים לאורך הגפה הימנית העליונה מהכתף הימנית עד לאמצע הגב... נמנע מפעילות ספורטיבית כגון כדורסל,... נמנע ללכת למרחק, מתעייף מהר ולכן נמנע מכל פעילות... מרגיש זרמים בשתי כפות הרגליים, ביד ימין. תרדמת באמה הימנית מעת לעת."

 

המומחה בדק את התובע והעמיד את נכותו הצמיתה בשיעורים כדלקמן: 5% נכות בהתאמת חלק מסעיף 35 (1) א' –ב' בגין כאב וסימנים קליניים לחוסר יציבות בשורש כף יד ימין; 5% נכות בהתאמת חלק מסעיף 35 (1) א' –ב' בגין כאבים והפרעה בפעילות כתוצאת השבר בעקב ימין; 1% בהתאמת חלק מסעיף 35 (1) א' –ב' בגין תסמונת פטלו פמורלית שהתפתחה בעקבות התאונה.

 

סה"כ נכותו האורתופדית המשוקללת עומדת על   11% נכות.

 

9.               המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

10.     יחד עם זאת, ב"כ הנתבעים טוען כי הנכות שקבע ד"ר גרינטל אינה נובעת רק מהתאונה נשוא התביעה אלא גם מתאונה נוספת מאוחרת מיום 15.1.12 שבה נפגע התובע במנגנון דומה.

 

11.     התאונה הנוספת הייתה תאונת עבודה והתובע פנה למל"ל על מנת שיכיר בו כמי שנפגע בתאונה ויקבע את נכותו כתוצאה ממנה.

 

          המל"ל העמיד את נכותו של התובע על 5% בגין מצב לאחר שברים באזור מיד פוט שמאל.

 

12.     בבדיקתו במל"ל ענף נכות מעבודה התלונן התובע על קושי בהליכה ועמידה ממושכת, קושי בעליית מדרגות, בריצה, בהרמת משאות ובמגוון פעולות הדורשות הפעלת משקל על הקרסול ומגבלת תנועה בכל הרגל.

 

13.     עיון בעמ' 106 -126 למוצגי הנתבעים, מלמד שהתובע לא דיווח במל"ל על התאונה נשוא התביעה כשם שלא דיווח לד"ר גרינטל על פגיעתו בתאונה מאוחרת לתאונה שאת השלכותיה התבקש לאמוד.

 

          משכך, ראיתי להפחית אחוז מסוים, מתוך סך הנכות שקבע ד"ר גרינטל, על חשבון התאונה המאוחרת ולהעמיד את הנכות האורתופדית הרפואית נשוא התביעה שבפניי על 8% נכות.

 

בתחום הנפשי

 

14.     בתחום הנפשי מונה פרופ' מוניץ. בחוות דעתו הראשונה, מיום 2.3.12, ציין המומחה כי לא מצא עדות לאבחנה של תסמונת פוסט טראומטית. כך גם לא מצא סימנים למחלה דיכאונית מאג'ורית. המומחה אף התרשם מבעיית אמינות בדברי התובע. עם זאת ציין המומחה כי התובע תיאר בצורה אותנטית התקפי פאניקה ומצב קלסטרופובי ועל כן העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 20% לפי סעיף 34ג', למשך שנתיים.

 

15.     בחלוף שנתיים,  נבדק התובע שוב. בחוות דעתו השנייה, מיום 23.5.14, קבע המומחה כי חרף העובדה שהתמונה הקלינית הבסיסית דומה לתמונה הקלינית שהייתה בבדיקתו הראשונה את התובע, נראה שישנה החמרה במצבו של התובע ועל כן העריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 40% לפי סעיף 34 ב (5-4).

                                                                                                                     

16.     המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו ע"י ב"כ הנתבעים.

 

17.     לטענת ב"כ הנתבעים נוכח חוסר מהימנותו של התובע, יש לקבוע כי שתי חוות הדעת של פרופ' מוניץ אינן רלוונטיות ולא ניתן להסיק מהן דבר וחצי דבר ביחס לנכותו הנפשית של התובע ובין היתר:

 

18.     חוסר מהימנותו של התובע עולה עוד טרם התאונה, באופן התנהלותו במהלך שירותו הצבאי ונוכח עברו הפלילי. אף לאחר התאונה, כאשר בחר להסתיר את העובדה כי ביום 15.1.12 היה מעורב בתאונת דרכים נוספת.

 

19.     עיון במסכת הראיות שהוצגה בפני בית המשפט מגלה כי מדובר בתובע מניפולטיבי, אשר נוהג להתאים את המציאות לצרכיו ורצונותיו.

 

20.     יש לייחס משמעות לעובדה כי עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין מעוניין, וכי התובע נמנע מלזמן עדים אובייקטיביים שהיה בעדותם כדי לשפוך אור על תיפקודו לאחר התאונה דבר אשר פועל לחובתו של התובע.

 

דיון

 

21.     מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעים בדבר מהימנותו של התובע. אף אני התרשמתי מעדותו של התובע ומהראיות שהוצגו בפניי כי התובע הינו מניפולטיבי ומציג תמונה שתתאים לרצונותיו. לעניין זה משמעות רבה לצורך קביעת שיעור נכותו הרפואית והתפקודית בשני התחומים. כך לדוגמא:

 

שירותו הצבאי של התובע

 

22.     מעיון בתיקו הצבאי של התובע עולה כי התובע גויס באוקטובר 2004 בפרופיל 82.

 

23.     שלושה חודשים לאחר גיוסו, בתאריך 5.1.05, נבדק התובע על ידי פסיכיאטר. מעיון בטופס הפניה לרופא מומחה עולה כי התובע מסר כי "אין לו חברים וסגור מאוד  מתקשה מאוד לישון בבסיס ורוצה לברוח. קשה לו מאוד... מתאר את עצמו כעצבני  ומתפרץ בקלות ודורש התייחסות בכבוד". בהמשך מתאר הפסיכיאטר את הבדיקה ומציין בין היתר כי התרשם שהתובע מניפולטיבי, כעסני ועצבני.  ובסיום הבדיקה המליץ הפסיכיאטר להוריד את הפרופיל של התובע ל- 45. (ראה תע"צ הגב' קרן הלפרין).

 

24.     בתאריך 16.1.05 עמד התובע בפני ועדה רפואית אשר קבעה כי הוא סובל מהפרעה תפקודית בינונית  EXTROVERT PERSONALITY DISORDER, ומוריקוצל/ הידרוצל בינונית עם הפרעות בלתי ניכרות. (ראה עמ' 79 למוצגי הנתבעים).

 

25.     בחודש פברואר 2005, התייצב התובע במרפאה וביקש לראות קב"ן כאשר הוא  מתאר כי "יש לו בעיות. מהמר. חייב כסף רב. לא מסתדר בבסיסים אליו (צ"ל: אליהם- ח.ו.ו) מגיע. רוצה לצאת מהצבא.". כשבוע לאחר מכן, הגיע למרפאה לאחר שניסה להתאבד בחנק והופנה למרכז לבריאות הנפש (ראה עמ' 28 למוצגי הנתבעים).

 

26.     במסגרת חקירתו, כאשר נשאל התובע באשר לעברו הצבאי, לסיבה בגינה פנה לקב"ן ולנסיון ההתאבדות, הסביר כי עשה זאת בצורה מניפולטיבית על מנת לצאת מהיחידה בה הוצב:

 

"את אומרת לי שלא הייתי שבע רצון מהשיבוץ וביקשתי לראות קב"ן, אני משיב לך שנכון.

...

את אומרת לי שאחרי שהורד לי הפרופיל ל- 45 הייתה לי אפיזודה של ניסיון התאבדות, אני משיב לך שרציתי רק לצאת מחיל האוויר ולא רצו לשחרר אותי ואמרתי להם שאם לא ישחררו אותי, וזה היה סתם, אז אתאבד. היה קשה לצאת מחיל האוויר....

את אומרת לי שעשיתי מניפולציה כדי לעבור מתפקיד אחד לאחר, אני משיב לך שכן, כי לא רצו להקשיב לי ולהתחשב בי. רצו לשים אותי בטכני בחיפה ולא רציתי להיות שם." (ראה עמ' 13 לפרוטוקול).

 

עברו הפלילי של התובע

 

27.     מעיון ברישום הפלילי של התובע עולה כי עובר לתאונה נרשמו לחובתו של התובע עבירות בתחום האלימות וההימורים: ביום 24.12.12 הורשע התובע בעבירות של איומים, תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, אותן ביצע ביום 10.1.08, בהיותו של התובע בן 22; ביום 6.5.12 הורשע התובע בעבירה של החזקת מקום להימורים או הגרלות, אותה ביצע ביום 29.9.09, בהיותו של התובע כבן 23.

 

28.     במסגרת חקירתו התבקש התובע להתייחס לעברו הפלילי והעיד:

"את שואלת אם זה נכון שלפני התאונה נשוא התביעה הייתי מעורב בפלילים, אני משיב לך שהייתי מעורב עד כמה שזכור לי או אלימות או עבודה שלא ידעתי שהיא פלילית והשופט הבין אותי. עבדתי באיזה שהוא מקום כמו שליחת הימורים. לא ידעתי שזה אסור, הייתי חייל משוחרר. לפני התאונה לא היה דבר נוסף. יתכן שהיה לי עוד משהו שנתנו לי על תנאי שעבדתי עם דיסקים צרובים. בעצם אני לא חושב שזה היה.

את מבקשת שאאשר לך שהעבירה הראשונה שבגינה הועמדתי לדין פלילי הייתה בשנת 2008 על תקיפה, אני משיב לך שלא הורשעתי בתקיפה, תקפו אותי. הייתה לי קצינת מבחן והיא הבינה אותי. עבדתי בחנות מחשבים ובגלל שלא היה מוכן המכשיר של הבן אדם הוא התפרץ לחנות והתחיל לתקוף אותי.

אני מפנה לעמ' 50, 51 דו"ח משטרת ישראל ונכתב שם בין השאר שהעבירה שביצעתי היא איומים ותקיפה והורשעתי, אני משיב שבכלל אני הותקפתי. אני לא זוכר שהורשעתי בתיק זה..." (ראה עמ' 9-10 לפרוטוקול)

 

מכאן שלא ניתן להתעלם מניסיונו של התובע להרחיק ממנו עובדות שאינן נוחות לו, שלא לומר יותר מכך.

 

התאונה הנוספת מיום 15.1.12

 

29.     מעיון בתיק המל"ל עולה כי ביום 15.1.12, עת נהג התובע על הקטנוע במהלך עבודתו כשליח, הגיע רכב צד ג', סטה לנתיבו ופגע בו. בעקבות התאונה סבל התובע משבר בכף רגלו השמאלית והיא גובסה למשך חודש (ראה עמ' 125, 137 למוצגי הנתבעים).

 

30.     בעקבות אותה תאונה התלונן התובע במל"ל על המגבלות הבאות: מגבלות בתנועת כף הרגל, קושי בעמידה ממושכת והליכה ממושכת, קושי בהרמת משאות, כאבים בעת מאמץ בשינויי מזג אוויר ותחושת "זרמים" והרדמות ברגל. (ראה עמ' 126 למוצגי הנתבעים).

 

31.     בגין תאונה זו נקבעו לתובע 5% נכות רפואית (ראה עמ' 114 למוצגי הנתבעים).

 

32.     בתחילת חקירתו כאשר נשאל התובע בדבר תאונות נוספות שאירעו לו לאחר התאונה נשוא התביעה השיב כי אינו זוכר. אלא שלאחר שהוצגו לו מסמכי המל"ל, המעידים על הגשת תביעה למל"ל בגין תאונת הדרכים הנוספת, נזכר בתאונה ובפרטיה. (ראה עמ' 5 לפרוטוקול).

 

33.     כך גם בהמשך, כאשר נשאל אודות המגבלות מהן סבל כתוצאה מאותה תאונת דרכים נוספת השיב כי הוא אינו זוכר וכי גם בתאונה נשוא התביעה הוא סבל ממגבלות, אולם כאשר הוקראו לו התלונות כפי שנרשמו במסמכי המל"ל אישר כי אכן סבל מאותן מגבלות שהוקראו:

 

"את אומרת לי שעמדתי בפני וועדה בבדיקה והתלוננתי על בעיה בעליה וירידה במדרגות (עמ' 121)... ושואלת אם אלה היו  המגבלות שלי בעקבות התאונה, אני משיב לך שעוד לפני כן גם בתאונה הראשונה היה לי קשה לעלות ולרדת מדרגות. באותה תאונה נפגעתי בשתי הרגליים.

את אומרת לי שבעמ' 108 התלוננתי שאני מתקשה לרוץ לאחר התאונה ב- 2012 ובעמ' 126, בפרק שעוסק במגבלות ציינתי שאני סובל במגבלה בכף הרגל, קושי בעמידה ממושכת ... ושואלת אותי האם כל הדברים האלה היו התלונות שלי בפני הוועדה בעקבות התאונה בשנת 2012, אני משיב לך שכן".

 

34.     לבסוף אף אישר התובע כי הוא אינו יודע לקשר בין הטיפולים שקיבל לבין התאונות:

 

"את אומרת לי שבעת הדיון בוועדות מי שנכח איתי היה עורך הדין יריב אילון, אני מישב שאני לא זוכר. בשנת 2010 כשעברתי את התאונה אני לא יודע לזכור אם הטיפולים היו שייכים לתאונה מ- 2010 או לזו מ- 2012 וזאת הבעיה שלי. אני לא יודע לקשר." (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).

 

35.     חרף העובדה כי התאונה הנוספת אירעה לתובע בטרם נבדק בפעם הראשונה אצל המומחה הרפואי, פרופ' מוניץ, לא מצא התובע לנכון לספר למומחה אודות אותה תאונה נוספת ואף יתרה מכך לא מצא לנכון לעדכן את בית המשפט אודות אותה תאונה נוספת.

 

 

עבודה והשתכרות לאחר התאונה

 

36.     התובע העיד כי :"בשלב מתקדם של תקופת השיקום, ניסיתי לעבוד תקופה קצרה כשליח, אך בשל מגבלותיי האורתופדיות והנפשיות, לאחר זמן קצר כאמור עבודתי הופסקה ופוטרתי בבושת פנים ולא הצלחתי לאתר התלושים בשל פשיטת רגל של המעביד."

(ראה סעיף 60 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

 

37.     מתוך עיון בדו"ח רציפות ביטוח (ראה ת/7 לתיק מוצגי התובע) עולה התמונה הבאה:

 

בחודש 10/10 עבד התובע אצל "תאי-פאס בע"מ".

בחודש 1/11 החל התובע לעבוד כשליח ב"קפה נשר" שם עבד עד לחודש 10/12, למעט בתקופה שבין 2/12 - 4/12, אז היה בתקופת החלמה בעקבות התאונה השנייה אותה עבר (ראה עדותו של התובע בעמ' 5 לפרוטוקול). היינו התובע עבד בקפה נשר במשך שנה וחצי.

בחודשים 11-12/12 עבד התובע בש.ב. בורגרים .

בחודש 3/13 עבד התובע במ.ב.נ ניהול מסעדות בע"מ.

בחודש 4-6/13 עבד התובע במעוז גיל.

בחודש 6/13 עבד התובע במ.ב.נ ניהול מסעדות בע"מ.

בחודש 9/13 עבד התובע במ.ב.נ ניהול מסעדות בע"מ.

בחודש 12/13 עבד התובע בקאן קאי בעיר.

 

מעבר לכך לא הובאו נתונים.

 

38.     במסגרת חקירתו של התובע עלה כי הסיבה בגינה פוטר מקפה נשר הייתה משום שבעל המקום פשט את הרגל :

"לשאלת בית המשפט- כמה זמן עבדתי שם במשרה חלקית, אני משיב שהוא פשט את הרגל ועבדתי עד אז." (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).

 

39.     בעדותו זו יש משום סתירה לעדותו בתצהירו כי הסיבה לפיטורין הייתה בעיותיו בתחומים האורתופדי והנפשי תולדת התאונה.

 

רישיון הנהיגה

 

40.     מעיון בחומר הרפואי אשר צורף למוצגי התובע עולה כי במכתב מיום 15.7.12, ציין הפסיכיאטר, ד"ר מיכאל קרטנושטיין, כי התובע מגלה זהירות מופרזת בכביש.

 

41.     כאשר התבקש התובע בחקירתו להסביר מה הכוונה "מגלה זהירות מופרזת בכביש" השיב:

"... אני משיב לך שכל רעש וכל צפצוף  וכל מה שאני חווה גם על הכביש וגם על זה... אני ממש זהיר. בגלל התאונה כל רעש מציק לי, מפריע לי ומשגע אותי.".

 

42.      מתוך רישומיו הפליליים התעבורתיים עולה תמונה של נהג שאינו מקפיד לשמור על כללי זהירות בעת שהוא נוהג בכביש ואף לא מכבד את חוקי התעבורה.

 

כאשר עומת התובע עם הרישום התעבורתי שלו ניסה ליתן הסברים שונים, כך למשל:

"את מפנה אותי לעמ' 53-60 לתיק מוצגי הנתבעים ואומרת לי שאני עושה עבירות תנועה כמו למשל ב- 14.7.10 ביצעתי עבירה של הובלת חפץ המונע שליטה ברכב, אני משיב לך הכוונה היא לשישיית מים ששמתי בין הרגליים ועל זה קיבלתי דו"ח. אחר כך יצא חוק שאסור לשים גם את השקיות של המשלוח של האוכל בין הרגליים, כי זה מקשה על השליטה. ב- 30.11.10 לא צייתתי לתמרור 501, כלומר נסעתי בנתיב תחבורה ציבורית. ב- 6.12.10 נהגתי כשקסדת המגן לא לפי התקן, ב- 14.12.10 אי ציות לתמרור 402 שזה אין כניסה. ב- 7.4.11, אי ציות לתמרור 428, שזה אין פניה. ב- 16.3.11, אי החזקת היתר. ב- 24.5.11, אי ציות לתמרור 501 וכנ"ל ביומיים אחר כך. ב- 12.12.11, חציית שטח הפרדה על ידי רכב ושואלת אותי מה יש לי לומר, אני משיב שזה עבירות שאני חי בתוך תל-אביב וקו ההפרדה היה ברח' יצחק שדה  ששם עומדים שוטרים ומחכים. גם אם עברתי טיפה  את קו ההפרדה כדי לעקוף רכב, כבר עצרו אותי. נהיגה בכיוון חד סטרי, זה כאשר אני מחנה ועולה על המדרכה וזה לא שאני נוסע את כל הרחוב. כשאמרתי שאני נוהג זהיר התכוונתי שאני ממש לא נוהג במהירות מופרזת וכל דבר מבהיל אותי בכביש.". (ראה עמ' 11- 12 לפרוטוקול).

 

43.     תלונותיו של התובע בפני הרופאים, כי הוא מגלה זהירות מופרזת בכביש,  כמו גם הסבריו ותירוציו בכל הנוגע לנהיגתו, אינם עולים בקנה אחד עם הרישום התעבורתי הרב אשר נרשם לחובתו. כך לדוגמא ביום 14.7.10 נרשמה לתובע עבירה של הובלת חפץ המונע שליטה ברכב; ביום 30.11.10 נרשמה עבירה של אי ציות לתמרור 501 (נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית); ביום 6.12.10 נרשמה עבירה של נהיגת אופנוע כשקסדת המגן לא לפי התקן; ביום 14.12.10 נרשמה עבירה של אי ציות לתמרור 402 (אין כניסה); ביום 7.4.11 נרשמה עבירה של אי ציות לתמרור 428 (אין פניה); ביום 7.3.11 נרשמה עבירה של נהיגת אופנוע מבלי שקסדת המגן קשורה; ביום 16.3.11 נרשמה עבירה של אי החזקת היתר; ביום 24.5.11 נרשמה עבירה של אי ציות לתמרור 501; ביום 26.5.11 נרשמה עבירה של אי ציות לתמרור 501; ביום 12.12.11 נרשמה עבירה של חציית שטח הפרדה על ידי רכב; ביום 8.1.12 נרשמה עבירה של הובלת חפץ המונע שליטה ברכב; ביום 4.7.12 נרשמה עבירה של אי החזקת כידון האופנוע בשתי ידיים; ביום 16.7.12 נרשמה עבירה של נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סיטרי; ביום 10.10.12 נרשמה עבירה של סטייה מנתיב הנסיעה; ביום 12.12.12 נרשמה עבירה של אי ציות לאות של שוטר במדים; ביום 18.3.13 נרשמה עבירה של סטייה מנתיב הנסיעה; ביום 28.4.13 נרשמה עבירה של חוסר שתי לוחיות זיהוי; ביום 1.9.13 נרשמה עבירה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך; ביום 24.11.13 נרשמה עבירה של רכב לא תקין שלא נאסר בשימוש; ביום 4.11.13 נרשמה עבירה של אי ציות לתמרור 431 (פניית פרסה); ביום 28.1.14 נרשמה עבירה של נהיגה כשברמזור אור אדום וביום 3.3.14 נרשמה עבירה של נהיגת רכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש. (ראה עמ' 53- 60 לתיק מוצגי הנתבעים).

 

44.     כך גם מצאתי שאין הלימה בין טענות התובע לחששו מנהיגה בעקבות התאונה למול העובדה כי כבר בחלוף 5 חודשים ממנה, רכש אופנוע, כפי שעולה מתע"צ משרד התחבורה שמפרט את הרכבים שהיו בבעלות התובע לאורך השנים. 

 

45.     אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לנוכח פירוט העבירות אותן ביצע התובע, ואשר לא בכדי מצאתי לנכון לפרטם באריכות, הרי שהתובע אינו נוהג ב"זהירות מופרזת" אלא נהפוך הוא. מכאן  שלא ניתן ליתן אמון בעדותו בעניין אופי נהיגתו.

 

הימנעות מהבאת עדים

 

46.     במסגרת תצהירו העיד התובע כי התאונה ריסקה את חייו והביאה לפגיעה אנושה ביכולת תפקודו המקצועי והחברתי. כך למשל העיד כי הוא ממעט לצאת מפתח הבית, ליצור קשרים חברתיים, סובל מהתפרצויות זעם קשות ונמצא רוב הזמן תחת השפעת הקנאביס. (ראה סעיפים 10, 42 -46 לתצהיר עדותו של התובע).

 

47.     עדות זו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין. התובע נמנע מלזמן לעדות מי מבני משפחתו אשר היו יכולים לתמוך בטענתו זו של התובע  ולפרט ולהסביר את השינוי שחל בו לאחר התאונה. הימנעותו זו של התובע מלזמן לעדות מי מבני משפחתו פועלת לחובתו ויש ליתן לה משקל בבואי לבחון את מהימנותו של התובע.

 

          גם אם טען התובע שהוא אינו בקשר קרוב עם הוריו, טרח לציין בפני הגורמים המטפלים שהוא בקשר קרוב עם אחיו שאף סייע לו להתגבר על הפחד לרכב על אופנוע. חרף זאת אפילו האח לא הובא לעדות.

 

48.     לסיכומה של נקודה זו, לאור העובדות שפורטו לעיל, ולאור התרשמותי מעדותו של התובע במסגרת חקירתו ומחדלו של התובע להביא עדים שהיו יכולים לתמוך בטענותיו, באתי למסקנה כי התובע מתנהג באופן מניפולטיבי וכך עשה גם בכל הנוגע להתנהלותו הנוגעת לתאונה נשוא התביעה. משכך קשה ליתן אמון בדבריו ובעדותו.

 

49.     לאור קביעתי זו יש לבחון את מסקנותיו של פרופ' מוניץ. כאשר ראיתי לציין כי גם המומחה עצמו התרשם מאי אמינותו של התובע. כך למשל:

 

מעיון בחוות דעתו הראשונה של פרופ' מוניץ, מציין המומחה כי התובע : "מאד כוללני באמירותיו. יש צורך ללחוץ עליו לקבל פרטים. עושה רושם לא אמין מנסה לומר את "הדברים הנכונים" אך כשנדרש לפרט סותר את עצמו". (ראה פרק הבדיקה בחוות הדעת הראשונה של פרופ' מוניץ).

 

ובהמשך בפרק הדיון מציין כי: "למרות שהתרשמתי מאי אמינותו של התובע במתן פרטים ולמרות סממנים של הפרעת אישיות במהלך חייו. לדעתי התמונה הקלינית המתארת היא אמיתית.".

 

בחקירתו של המומחה בבית המשפט כאשר התבקש להתייחס לאמינותו של התובע, העיד כך:

"לשאלת בית המשפט- מה הביא אותי למסקנה שהתובע לא אמין עיני (צ"ל: בעיני- ח.ו.ו) במסגרת הבדיקה, אני משיב שהוא לא דייק בפרטים, הוא התחמק מלתת תשובות קונקרטיות, כמו למשל בנושא התעסוקתי. כל פעם שניסיתי להיכנס איתו למשהו קצת יותר ענייני הוא ברח לי. גם האנמנזה שלו של אדם עם הפרעת אישיות זה היה די ברור לי. מה שגרם לי לחשוב שהוא אמין זה התיאורים המאוד מדוייקים של התקפי פאניקה וכיניתי את זה "בצורה אותנטית" התחבטתי בשאלה הזו. אני לא מכיר אנשים שיודעים לתאר בצורה כזו התקף פאניקה אם לא חוו אותו ולכן זה מה שגרם לי לחשוב שהחלק הזה הוא אותנטי." (ראה עמ' 32 לפרוטוקול).

 

 

50.     בחוות דעתו הראשונה מיום 2.3.12, לאחר בדיקתו את התובע ביום 26.2.12, ראה המומחה לקבוע את הנכות בשיעור של 20% לפי סעיף 34 (ג) למבחני הנכות במל"ל (המבחנים הישנים - ח.ו.ו.) הקובע: "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה" (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).

 

המומחה ציין כי נכות זו הינה זמנית וביקש לבדוק את התובע בשנית לאחר שנתיים.

 

51.     בתום שנתיים, ביום 8.4.14 נבדק התובע בשנית על ידי פרופ' מוניץ, אשר קבע בחוות דעתו השנייה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 40% לפי סעיף 34ב (4-5) למבחנים החדשים אשר לפיהם:

 

"34 בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות ; הפרעה טורדנית- כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות הסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

 

(4) רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה- 30%.

(5) רמיסיה חלקית  עם סימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה של כושר העבודה- 50%.".

(ההדגשות שלי – ח.ו.ו.)

 

52.     במהלך חקירתו התבקש המומחה להתייחס לאירועים שונים אותם עבר התובע ולהסביר השפעתם של אלו על נכותו הנפשית:

 

53.     ביחס לעברו הצבאי של התובע ולעובדה כי התובע ניסה להתאבד במסגרת שירותו הצבאי, השיב:

 

"אתה שואל אם קיבלתי אינפורמציה שהשירות הצבאי של התובע עבר ללא תקלות, אני משיב לך שלא, זה לא מה שכתוב. ציינתי שהוא אפילו ניסה לחנוק את עצמו בצעיף ואף נשלח לתל- השומר וציינתי שלדבריו הוא הסתדר טוב אחרי המעבר למקום השירות החדש...

אתה שואל האם זה נכון שאנשים שמנסים להתאבד יש להם הפרעת אישיות, אני משיב לך שזה לא נכון.

אתה שואל מה האב טיפוס של אנשים שמנסים להתאבד, אני משיב לך שאין אב טיפוס. אנשים שמבקשים להתאבד באחוז גבוה מאוד סובלים ממחלה נפשית כזו או אחרת , אבל ניסיון להתאבד זה מופיע בכל מיני מצבי חיים ואי אפשר להקיש מניסיון אובדני על אבחנה כלשהי.

...

אתה אומר לי שהתובע במהלך השירות מגיע בינואר 2005 למומחה רפואי התחום הפסיכיאטרי והוא מוסר לו "קושי רב להסתגל למסגרת ולקורס, קושי לקבל סמכות ומרות וקושי לקבל הוראות ופקודות". ברקע: "תמיד היה קשור לאחיו, אין לו חברים, סגור מאוד, מתקשה לישון בבסיס ורוצה לברוח, קשה לו מאוד. אחר כך ציין שיש לו 9 שנות לימוד עבד במאפיה ופרנס את משפחתו , גדל ללא אבא, אימא לא עובדת ומתפרנסת מביטוח לאומי גם מטפל בסבא. מתאר את עצמו כעצבני ומתפרץ בקלות ודורש התייחסות וכבוד".

אתה מבקש שאסכים איתך שאלו דברים שלא נאמרו לי על ידי התובע, אני משיב לך שהוא  לא רצה ממני שחרור מהצבא. מטרת הבדיקות הייתה שונה אצלי ואצל אותו פסיכיאטר ולכן התלונות היו שונות וזה טבעי. זה לא משנה הרבה כי התרשמתי שמדובר באדם עם הפרעת אישיות. זה לא כל כך משנה מה הוא עשה, הפרעת האישיות קיימת שם. לא כל כך משנה אם יש  עוד פרט.

אתה שואל אם בית משפט יקבע שהפרטים שמסר התובע באותו מסמך הם נכונים, אני משיב לך שגם אז יש לו הפרעת אישיות כפי שהייתה קודם.". (ראה עמ' 24- 25 לפרוטוקול).

 

54.     המומחה גם התבקש להתייחס לעובדה כי עובר לבדיקתו הראשונה של התובע על ידו, עבר התובע תאונת דרכים נוספת, עליה לא טרח התובע לספר:

 

"לשאלת בית המשפט- כשבדקתי אותו התייחסתי לכל מצבו הנפשי כשאני יודע שיש לו הפרעת אישיות והשלכתי את מצבו לתאונה נשוא התביעה, כי רק עליה ידעתי ועכשיו כאשר אני יודע שאף לאחר התאונה הראשונה הוא עבד ונפגע בתאונת עבודה , האם יתכן שחלק ממצבו הנוכחי הוא פועל יוצא גם של התאונה השנייה, אני משיב שאנחנו יודעים שבדצמבר 2010 הוא פנה לטיפול, כלומר לפני התאונה השנייה וצריך לבדוק את זה טוב, טוב.

אתה אומר לי כשבדקתי את התובע ונתתי לו 20% נכות הוא היה אחרי שתי תאונות ואפילו אם הוא התחיל טיפול נפשי בסמוך לאחר התאונה נשוא התביעה אני לא יכול לומר היום שכל 20% שמצאתי שייכים לתאונה הראשונה, אני משיב לך שכך אמרתי.". (ראה עמ' 29- 30 לפרוטוקול).

 

55.     במסגרת חקירתו אישר המומחה כי התובע סבל מהפרעת אישיות עוד עובר לתאונה:

 

"אתה שואל מה הביא אותי לחשוב שלתובע יש הפרעת אישיות לפני התאונה, אני משיב לך מהלך חייו, ההימורים.

          אתה שואל אותי האם העובדה שהתובע היה מעורב בקטטה שהביאה להליך פלילי שהסתיים לאחר התאונה, נשוא התביעה (הליך מ- 2008), האם יש לכך משמעות בעיניי על עוצמת הפרעת האישיות, אני משיב לך שכן.

אחת הסיבות לאבחנה של הפרעת אישיות היא חוסר היכולת להתמיד במקום העבודה, כך שהבאתי זאת בחשבון.

...

...אתה שואל אותי מה הנכות ממנה סבל התובע ללא קשר לתאונה נשוא התביעה, אני משיב לך שה- 20% שנתתי מתייחסים לתוצאות התאונה. הייתי נותן 10% על חשבון הפרעת האישיות מאחר והוא כן עבד במקומות שונים. הפרעת האישיות לא משתנה גם בחוות דעתי השנייה." (ראה עמ' 32- 33 לפרוטוקול).

 

56.     בחקירתו בבית המשפט אישר המומחה כי מצב נפשי בודקים בשלושה נושאים: תפקוד בעבודה, תפקוד במשפחה ותפקוד בחברה (ראה עמ' 25 לפרוטוקול).

 

תפקוד בעבודה

 

57.     התובע דיווח לפרופ' מוניץ כי לאחר התאונה הוא עשה מספר ניסיונות לעבוד. עבד כעובד כללי במסעדה כחודשיים שלושה אך עזב. עבד כחודש בחלוקת פליירים ועזב מיוזמתו. באשר לתקופה שלפני התאונה לא מסר כל נתון ספציפי. (ראה חוות דעתו הראשונה של פרופ' מוניץ בפרק התשאול).

 

58.     בחקירתו של פרופ' מוניץ, כאשר התבקש המומחה להתייחס לתפקודו של התובע בעבודה השיב:

 

"אתה שואל אותי לפי מידע שנמסר לי מאז שהתובע שוחרר מהצבא ועד התאונה איפה הוא עבד, אני משיב לך שמה שכתבתי בחוות הדעת הראשונה שהוא עבד בעבודות מזדמנות וקשה לקבל ממנו פרטים מדויקים.

אתה אומר לי שאני לא יודע במה הוא עבד, באיזו תדירות ואם בכלל הוא עבד, אני משיב לך שאני יודע מה הוא אמר לי שעבד בכל מיני עבודות זמנים קצרים וכשניסיתי לקבל פרטים מדויקים , לא קיבלתי.

לשאלת בית המשפט- העובדה שלא קיבלתי פרטים על מקום עבודה ספציפי או על סוג העבודה ומשכה והמילה "עבודות מזדמנות" מלמדת שהיו לו קשיים להחזיק עבודה, זה מלמד על היכולת שלו לתפקד בעבודה.

אתה אומר לי שבביטוח הלאומי בטופס רציפות בעבודה אין אף רישום שהוא עבד לפני התאונה ולאחר השחרור מהצבא, אלא לאחר התאונה יש רישומים שהוא עבד ושואל אותי, האם לא הצלחתי להוציא ממנו מקום עבודה אחד שהוא עבד לפני התאונה, אני משיב לך שכבר עניתי." (ראה עמ' 25 לפרוטוקול).

 

59.     לא הובאה כל ראיה אודות עברו התעסוקתי של התובע עובר לתאונה. עיון בת/7, דו"ח רציפות בעבודה, מלמד כי דווקא במשך כשנתיים שלאחר התאונה, עבד התובע אצל אותו מעסיק. יתרה מכך, מעדותו של התובע כפי שפורטה לעיל, עולה כי  עבודתו אצל אותו מעסיק הופסקה מפני שהמעסיק פשט את הרגל, ולא מחמת בעיה בתפקוד התובע.

 

60.     גם במשך הדרך עבד התובע במספר עבודות בעוד שעובר לתאונה אין כל עדות על מקום עבודה קונקרטי.

 

גם העובדה שהתובע החל לשמש שליח על אופנוע  אחרי התאונה, מלמדת שמצבו אינו יכול להתאים לפגיעה ניכרת או קשה בכושר העבודה.

 

          לכך יש להוסיף את העובדה שהפרעת האישיות ממנה הוא סובל משפיעה על כושרו הבסיסי להחזיק בעבודות, כך אף לפי דברי המומחה.

 

תפקוד במשפחה ובחברה

 

61.     המומחה ציין בחוות דעתו כי הקשר המשפחתי של התובע עם בני משפחתו הינו רופף עוד מלפני התאונה (ראה חוות דעתו הראשונה של פרופ' מוניץ בפרק התשאול).

 

62.     מעיון בטופס הפנייה לרופא מומחה בצבא, אשר נערך על ידי ד"ר חזנוב ויקטור, מחודש 1/05, מציין ד"ר חזנוב ויקטור מפיו של התובע כי : "אין לו חברים וסגור מאוד... רק עבד קשה וכמעט לא בילה.".

 

63.     בחקירתו של המומחה כאשר נשאל בעניין זה השיב:

 

"אתה אומר לי שגם מבחינה חברתית התיאור שמסר לי לא היה מדויק, כי לפסיכיאטר בצבא הוא מסר לו שאין לו חברים זולת אחיו התאום וכפי שציינתי בחוות דעתי יחסי המשפחה שלו היו גרועים לפני ואחרי התאונה, אז לפי הפרמטרים שאני בודק לצורך קביעת נכות נפשית גם בפן החברתי היה משהו לפני התאונה ואם בית משפט שואל אותי שהיה מקום לצפות שלבחור כזה יהיו יותר חברים גם לפני התאונה, אני משיב לך שנכון." (ראה עמ' 32 לפרוטוקול).

 

64.     בחוות דעתו השנייה של המומחה, ציין המומחה כי "למרות שהתמונה היא כשהייתה, נראה שישנה החמרה במצבו המתאים כעת לסעיף 34ב (4-5)".

 

 

65.     כפי שפורט לעיל המומחה בחר סעיפים הדורשים הפרעה ניכרת/קשה גם בתפקוד המשפחתי והחברתי.

 

66.     המומחה לא הסביר, לא במסגרת חוות דעתו השנייה  ולא בחקירתו בבית המשפט,  מה הביא אותו לשינוי בהערכת נכותו של התובע.

 

          כך או כך, לאור הדברים שהובאו לעיל, ברי שחוות דעתו של המומחה נסמכת על נתונים שהוכחו כלא נכונים.

 

67.     בסופו של יום אני רואה לקבוע את נכותו הנפשית של התובע תולדת התאונה נשוא התביעה על 15% כשהיא מתווספת לנכות בגין מצבו הפרה-מורבידי שאינו קשר לתאונה.

 

          העובדה שהתובע שב לעבודה בסמוך לאחר התאונה והתמיד בעבודה עד לפשיטת הרגל של מעסיקו ואף אז שב ומצא עבודות שונות, מלמדת כי פגיעתו הנפשית תולדת התאונה נשוא התביעה היא לכל היותר קלה.

 

68.     לאור האמור לעיל, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 21.8%.

 

הנכות התפקודית

 

69.     לטענת התובע פגיעתו בתאונה הביאה לפגימה קשה ביכולת תפקודו במישור המקצועי, המשפחתי והחברתי כאחד.

 

לטענתו, הנכות התפקודית גבוהה בכמה מונים מן הנכות הרפואית שנקבעה והוא מבקש להעמידה על 80%.

 

70.     לטענת הנתבעים, התאונה נשוא התביעה, לא הביאה לפגיעה בתפקודו של התובע ולראייה העובדה כי לאחר התאונה השתלב התובע בעבודה ב"קפה נשר" שם עבד במשך כשנתיים ימים.

 

          זאת מעבר לכל טענות ב"כ הנתבעים באשר לחוסר המהימנות בדיווחי התובע.

 

 

 

 

דיון

       

71.     מאז שחרורו של התובע מצה"ל ועד ליום התאונה עבד התובע לטענתו בעבודות מזדמנות שונות (ראה סעיף 8 לתצהיר התובע). כאמור, לעניין זה אין זכר בדו"ח רציפות בעבודה וגם לא הוצג שום של של מעסיק אצלו עבד התובע באותה תקופה.

 

72.     התובע הצהיר כי לאחר התאונה, בשלב מתקדם של תקופת השיקום, ניסה לעבוד תקופה קצרה כשליח , אך לאחר זמן קצר,  בשל מגבלותיו האורתופדיות והנפשיות עבודתו הופסקה והוא פוטר (ראה סעיף 60 לתצהיר התובע).

 

כפי שקבעתי לעיל טענת התובע נסתרה.

 

73.     מתוך העדויות עלה כי  נכותו האורתופדית של התובע אינה מגבילה אותו באופן משמעותי. תימוכין לכך מצאתי בעובדה שנתפס ע"י המשטרה נושא שישיות של מים מינרליים על הקטנוע שסביר שנדרש לשנע אותם בתום השליחות  וכן בעצם העובדה שעבד כשליח על קטנוע עבודה שדורשת איזון ושימוש רב ברגליים גם תוך כדי רכיבה וכן דורשת פעולה של הידיים והחזקתן על הכידון לאורך זמן.

 

          אני מקבלת שלנכות הנפשית ישנה השפעה קלה (בנוסף לנכותו שאינה קשורה לתאונה) על יכולתו להשתלב במקומות עבודה ולהתמיד בהם.

 

74.     בבואי לבחון את השפעת הנכויות בתחום האורתופדי והנפשי על כושר תפקודו של התובע ראיתי להביא בחשבון שהתובע אינו אוחז במקצוע ואף לא רכש לו כזה עובר לתאונה. גם אם היה מתחיל לעבוד כמנהל חנות בגדים היה נדרש להרים סחורה ולסדרה על מדפים וכדומה. מעצם העובדה שהתובע עבד בעבודות מזדמנות יש להביא בחשבון שמטבען הן עבודות שדורשות יותר שימוש בכוח הפיזי.

 

בכל הנוגע למרכיב הנפשי בנכותו, הרי שהנכות שנוצרה בתאונה מצטרפת לנכות קיימת (הפרעת האישיות) ועל כן משקלה הסגולי גבוה יותר מאשר לו הייתה עומדת לבדה ללא מצב קודם.

 

75.     לאור האמור, ובהתחשב בנתוניו האישיים ראיתי להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על 25%. 

 

שיעור ההשתכרות

 

76.     לטענת התובע התאונה ארעה לו ימים ספורים לפני יום הולדתו ה- 24,  בטרם גיבש את תוכניותיו המקצועיות לעתיד ומכאן שבהתאם לפסיקה יש להביא בחשבון, כבסיס לקביעת יכולת השתכרותו, את השכר הממוצע במשק.

 

77.     לטענת ב"כ הנתבעים אין מקום לעשות שימוש בשכר הממוצע במשק לצורך חישוב הפסדיו של התובע.

 

78.     ב"כ הנתבעים הפנה לפסקי דין בהם נקבע כי קיימת אפשרות לסטות כלפי מטה מן השכר הממוצע במשק, כאשר הראיות מלמדות על סיפור חיים אמיתי ולא תאורטי.

 

79.     לטענתו, נוכח הראיות שהובאו בתיק, מהן עולה כי התובע הינו בעל עבר פלילי, מכור להימורים, לא סיים 12 שנות לימוד ואינו מחזיק תעודת בגרות, אדם עם הפרעת אישיות ללא קשר לתאונה וכי קודם לתאונה היו לו קשיים להחזיק בעבודה, הרי שיש להביא בחשבון שכר הנמוך מהשכר הממוצע במשק.

 

80.     איני מקבלת את טענת הנתבעים במלואה.

 

81.     בעניינינו, עברו הפלילי של התובע אינו מכביד. לתובע הרשעה אחת על הימורים והרשעה קודמת על תקיפה ואיומים, שתיהן משנים  2008-2009 והעונש שנגזר עליו בגינן היה מאסר על תנאי וקנס/פיצוי כספי למתלונן. בהמשך נראה היה שהוא לא שב להתנהגות עבריינית. יתרת העבירות הן עבירות תנועה.

 

כך גם ראיתי להביא בחשבון שהוא החזיק בשירותו בצבא והשלים אותו חרף קשייו.

 

עוד ראיתי לזקוף לזכותו של התובע בעניין זה את העובדה שאף לאחר פגיעתו בתאונה והגם שהוא סובל מהפרעת אישיות שמקשה עליו להתמיד במקומות עבודה, הצליח להתמיד במקום עבודה במשך למעלה משנה וחצי וסיום העבודה נכפה עליו בשל פשיטת הרגל של בעל המקום.

 

הגם ששיעור שכרו של התובע עובר לתאונה לא הוכח, הרי שמדובר בתקופה שמשחרורו מהצבא ועד למועד פגיעתו בתאונה בשנים הראשונות לכניסתו לשוק העבודה ובחירת דרכו ומכאן שאין ליתן להן משמעות רבה.

 

82.     במצב דברים זה איני סבורה שהוצגו נתונים בעלי משמעות שיהיה בהם כדי לסטות מההלכה שנקבעה בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, מפי כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין מיום 27.9.05 באשר לכושר השתכרותו בעתיד.

 

83.     את הפרעת האישיות של התובע אמד המומחה ב – 10% נכות. קביעה זו סבירה בעיני נוכח העובדה שלמרות בעיותיו בצבא, סיים התובע שירות מלא וכן כי יכול היה אף לאחר התאונה להתמיד במקום עבודה למעלה משנה וחצי כאמור לעיל. יחד עם זאת לאחר אותה תקופה לא הצליח התובע להתמיד בעבודות ואף היו חודשים שבהם לא עבד כלל, כפי שעלה מדו"ח רציפות ביטוח (ת/7 למוצגי תובע).

 

84.     הפרעת אישיות זו הייתה בפרישה של שנים מביאה לפגיעה בשיעור השתכרותו גם אילולא התאונה. לכן ראיתי להביא בחשבון הפחתה משיעור השכר הממוצע במשק בגין אותה פגיעה בכושר העבודה שאינו תולדת התאונה.

 

85.     אשר על כן, ראיתי להביא בחשבון 90% מהשכר הממוצע במשק לצורך חישוב ההפסד בכושר ההשתכרות בעתיד.

 

          באשר להפסדי העבר בהעדר כל נתון על השתכרות עובר לתאונה ראיתי לאמוד את הנזק על דרך החישוב הגלובלי.

 

86.     שיעור השכר הממוצע במשק נכון למועד כתיבת פסק הדין עומד על -  9,973 ש"ח    ו – 90% ממנו עומדים על  8,975 ש"ח ובניכוי מס הכנסה סך של – 8,450 במעוגל.

 

 

דיון בראשי הנזק

 

הפסדי השתכרות בעבר

 

87.     לטענת התובע ערב התאונה עמד בפני כניסה למקום עבודה חדש שם היה אמור להשתכר סך של 6,750 ש"ח, אלא שבעקבות התאונה, הפציעה הקשה והניתוח שעבר, נדחה מועד תחילת העבודה למועד לא ידוע (ראה ת/18).

 

88.     לטענת התובע ניסיונותיו להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו ואת פוטנציאל השתכרותו לא צלחו וכיום, בעקבות פנייה של המחלקה הפסיכיאטרית למוסד לביטוח לאומי, מתקיים התובע מקצבת נכות זמנית כללית בשיעור של 100%. (בסמוך למתן פסק הדין נקבעה נכותו הצמיתה של התובע על 40% רפואית ו – 100% אובדן כושר עבודה).

 

89.     לטענת התובע מתוך דו"ח רציפות ביטוח אשר צורף כת/7 לתיק המוצגים מטעמו, ניתן ללמוד כי לאחר התאונה, קרי מיום 1/10/2010 ועד ליום 31/12/2013, הוא עבד לסירוגין במקומות עבודה שונים, כאשר מניין חודשי העבודה במצטבר אשר נזקפו לזכותו נאמד על  30 חודשי עבודה מתוך 74 חודשים, אותם יש למנות החל מיום 14.3.10, היום בו היה אמור להתחיל לעבוד בתור מנהל חנות בחברת "אין אאוט מותגים בע"מ".

 

90.     עוד הוא טוען כי משלא ניתן לאתר את תלושי השכר שלאחר התאונה, בתוך כך אין לאמוד את ההפסד החודשי הנובע מההפרש שבין מה שהיה אמור להרוויח התובע בחברת "אין אאוט מותגים בע"מ" ובין השכר הנמוך יותר שהרוויח התובע במשך 30 החודשים בהם עבד לסירוגין, עתר התובע לפצותו לעבר בגין 44 חודשים בלבד ובהפסד של שכר חודשי בגובה של השכר הממוצע במשק.

 

91.     מנגד טוענים הנתבעים כי אין לבסס כל חישוב באשר להפסדי שכרו של התובע על האישור שניתן על ידי מר א.מ. (ת/18).

 

92.     לטענתם מדובר באישור אשר אינו נושא תאריך, לא ניתן כל הסבר מדוע מר א.מ. לא נתן תצהיר והאישור לא נתמך בראיות אובייקטיביות דוגמת תלושי שכר של מנהלי החנות לפני התאונה ולאחריה.

 

93.     לטענת הנתבעים דו"ח רציפות ביטוח שהוגש אינו כולל ולו מקום עבודה אחד בו עבד התובע טרם התאונה. ואילו לאחר התאונה ניתן למצוא באותו הדו"ח נתונים ביחס לעבודתו והשתכרותו.

 

94.     לטענת הנתבעים לא ניתן ללמוד מהדו"ח על פגיעה בכושר ההשתכרות של התובע עקב התאונה ועל כן לשיטתם אין לפסוק לתובע הפסדי שכר כלשהם בגין תקופת העבר.

 

דיון

 

95.     לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, באתי למסקנה כי נכון יהיה במקרה זה להעריך את הפיצוי ברכיב זה על דרך האומדנא.

 

96.     כאמור לא מצאתי כל סיבה או הצדקה לעובדה שהתובע אינו שב למעגל העבודה או לפחות עושה מאמץ לשוב למעגל העבודה. ברי, כי גם אם אינו עובד אין זו השפעתה של התאונה על כך.

 

          זאת בין היתר מאחר ובסמוך לאחר התאונה החל התובע לעבוד והתמיד בעבודה תקופה נאה של כשנה וחצי ואף לאחר מכן עבד במספר מקומות עבודה.

 

          כך גם לא הובא כל נתון מה היה שיעור השתכרותו הנטען של התובע באותן עבודות מזדמנות לא מדווחות שהוא העיד עליהן. עדותו של מר א.מ. לימדה כי כאשר התובע לא החל לעבוד אצלו הוא הכשיר עובדת אחרת שכבר עבדה אצלו ולא פנה להעסיק עובד נוסף. כך גם מתוך עדותו נלמד שהעסק לא החזיק שנים ארוכות ובשנת 2013 כבר לא תפקד.

 

97.     לאור האמור לעיל ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר על דרך האומדנא וראיתי להעמיד את הפיצוי על סך  - 150,000  ש"ח.

 

הפסדי השתכרות בעתיד

 

98.     התובע כיום בן  כ – 40  שנים ונותרו לו עוד  36 שנות עבודה עד הגיעו לגיל פרישה. כאמור כבסיס להערכת הפיצוי בראש נזק זה הבאתי בחשבון את נכותו התפקודית כפי שמצאתי לקבוע אותה ואת הנתון של 90% מהשכר הממוצע במשק ובניכוי מס ואלו הביאו אותי לאמוד את הנזק במעוגל ולא על דרך החישוב המדויק בסך של  - 550,000 ש"ח.

 

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות

 

99.     נוכח החובה שבחוק להפריש עבור עובד סכומים לצורך קרן פנסיה ובהתאם לפסיקה הנוהגת ונוכח העובדה שהתובע עבד כשכיר, ראיתי לפסוק סך של 87,000 ש"ח בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

 

עזרת הזולת בעבר ובעתיד

 

100.    לטענת התובע בעקבות התאונה הוא נזקק, ואף יזקק בעתיד, לעזרה מוגברת וצמודה של זולתו, בין בכסף ובין בשווי כסף. לטענתו, ככל שיתבגר תהא לפגיעתו השפעה מכרעת ומתגברת על יכולת תפקודו. התובע מפנה לפסיקה במקרים אחרים ברכיב זה ומכאן מבקש לפסוק בגין רכיב זה סך של 785,000 ש"ח.

 

101.    לטענת הנתבעים אין לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה , שכן מתצהירו של התובע , כמו גם מעדותו עלה כי בני משפחתו אינם מסייעים בידו וכי הוא מתנהל בכוחות עצמו.

 

דיון

 

102.    סה"כ נכויותיו של התובע הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי אינן גבוהות.

 

חרף פגיעתו האורטופדית עשה התובע שימוש בקטנוע לצרכי עבודה על כל המשתמע מכך.

 

          כך גם נכותו בגין הפגיעה ברגלו נובעת הן מהתאונה נשוא התביעה והן מתאונה נוספת בה, כאמור, נפגע במנגנון דומה.

 

103.    נכותו בתחום הנפשי אינה מגבילה אותו בעבודות משק הבית ואף לא בהתנהלות מול גורמים שונים שעמם הוא עשוי לבוא במגע. גם אם הייתי מקבלת את מלוא תיאורו של התובע על התפרצויות הזעם שלו  - הרי שאין בהן כדי למנוע אותו מלנהל את ענייניו מול הגורמים השונים, ככל שיידרש. אלא שכאמור מצאתי את התנהלותו של התובע מניפולטיבית באופן שהוא יודע כיצד נכון לו לנהוג על מנת להשיג את רצונו מן הגורמים השונים.

 

104.    גם אם קיים קושי בהימצאות במקומות הומים, הרי שאין מדובר בצורך יום-יומי, והיום ניתן להסדיר דברים רבים באמצעות הטלפון או האינטרנט.

 

105.    עוד ראיתי להביא בחשבון שאותו קושי לבוא במגע עם אנשים שמביא להתפרצויות זעם וכו' נובע גם מהפרעת האישיות.

 

106.    בתצהירו, התייחס התובע לעזרה שקיבל בסמוך לאחר התאונה מהוריו. אך כדבריו, לאחר מכן ניתק איתם מגע ואפילו בחר במודע לא להזמינם להעיד שכן אינו רוצה כל קשר עמם. 

 

          לא בא כל תיאור על צורך בעזרת הזולת לבד מאמירות כלליות כי הוא מתקשה ויתקשה לבצע עבודות משק בית.

 

107.    על כן ראיתי להביא בחשבון פיצוי עבור התקופה שסמוכה לתאונה שבה אין חולק שהתובע נזקק לעזרת הזולת ומקצת לאחר מכן ולעתיד למקרים ספורדיים בהם יידרש לעזרה.

 

          את הפיצוי לעבר ולעתיד עבור עזרת הזולת אני מעמידה על  - 40,000 ש"ח.

 

 

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

 

108.    לטענת התובע בעקבות מצבו הוא נאלץ, כפי שיאלץ אף בעתיד, להוציא הוצאות ניכרות לצרכי ריפויו כחלק בלתי נפרד ממכלול הטיפול הרפואי, הפרה-רפואי, השיקומי והמשלים לו הוא נזקק.

 

עוד טען התובע כי גם בעתיד הוא יזקק לטיפולים רפואיים רחבי היקף, המחייבים מיומנות בתחום הרפואה השיקומית, הפסיכיאטריה, טיפולים אלטרנטיביים שימוש בקנאביס וכו'.

 

109.    לטענתו טיפולים אלה, או לפחות חלקם הגדול, אינם מכוסים ע"י קופת החולים בסל הבריאות.

 

            בגין רכיב זה עותר התובע לפיצוי בסך של 351,500 ש"ח.

 

110.    בנוסף טוען התובע כי בעקבות התאונה הוא נזקק להוציא סכומי כסף ניכרים ומוגברים לצורכי נסיעה וניידות, לרבות לשם קבלת טיפול ואבחון רפואי.

 

          בגין רכיב זה עותר התובע לפיצוי בסך של 469,500 ש"ח.

 

111.    הנתבעים  מצדם טוענים כי התובע צירף לתיק המוצגים מטעמו קבלות על הוצאות בסך נומינלי של 2,694 ש"ח בלבד.

 

לטענתם, הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות במסגרת קופת החולים וכי בהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010) קופת החולים היא המממנת את השירות הניתן לנפגע תאונות דרכים ומשכך אין מקום לפצות את התובע ברכיב  זה.

 

112.    אשר לעלות רכישת הקנאביס הרפואי טוענים הנתבעים כי מתוך עדותו של פרופ' מוניץ עולה כי המומחה אינו ממליץ על טיפול זה לצורך פתרון /הקלה על בעיותיו של התובע.

 

113.    בנוסף, טוענים הנתבעים כי ההתוויה בגינה קיבל התובע אישור לרכישת קנאביס רפואי היתה PTSD , אשר המומחה קבע כי התובע אינו סובל ממנה ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכישת קנאביס רפואי.

 

114.    למען הזהירות טענו הנתבעים כי לתיק המוצגים מטעמו של התובע צורף אישור לרכישת קנאביס מיום 28.8.14 ועד ליום 30.9.15 ובניגוד להודעת ב"כ התובע בפרוטוקול כי יגיש קבלות עדכניות בגין רכישת הקנאביס , אלו לא צורפו. על כן לטענתם יש לפצות רק עבור רכישת הקנאביס אשר לגביו הוגשו קבלות.

 

115.    באשר להוצאות הנסיעה טוענים הנתבעים כי לתובע לא נגרמה פגיעה העלולה לפגוע בניידותו. נכותו האורתופדית המזערית בגין הפגיעה ברגל הינה חסרת משמעות תפקודית ומכל מקום התובע לא הוכיח  בכל ראיה שהיא שנגרמו לו הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים.

 

דיון

 

116.    בכל הנוגע לטיפולים רפואיים, פרה-רפואיים ושיקומיים – לא ראיתי כי התובע נדרש לשאת בהוצאות אלו בעבר זולת מספר קבלות חלקיות שהגיש.

 

117.    התובע טען כי אינו מוכן לעשות שימוש בתרופות פסיכיאטריות ועל כן החל לצרוך קנאביס ובהמשך אף קיבל אישור לקנאביס רפואי.

 

118.    התובע הציג אישור לשימוש בקנאביס לתקופה מוגבלת בלבד ומכאן שאין כל אישוש לטענתו כי הוא מוסיף לצרוך קנאביס רפואי באישור.

 

          יתרה מכך, פרופ' מוניץ הבהיר שדווקא בשל עברו של התובע, שסבל מהתמכרויות להימורים, קיימת קונטרה-אינדיקציה לטיפול בקנאביס.

 

119.    מנגד לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעים לפיה אין מקום להביא בחשבון עלות קנאביס רפואי בכלל שכן הוא ניתן לתובע לצורך טיפול ב - PTSD שהמומחה לא מצא שהתובע סובל ממנה.

 

גם אם ההגדרה של התסמונת שונה אך הרופאים המטפלים סברו שיש בטיפול זה כדי לעזור לתובע, הרי שביחס לעבר יש מקום להשיב לתובע עלות הטיפול שאינו בסל הבריאות. באשר לעתיד ראיתי להביא בחשבון סכום נמוך עבור הסיכוי שהתובע יידרש לטיפול בקנאביס תוך שאני מביאה בחשבון שלא רק הפגיעה בתאונה נשוא התביעה  עשויה להביא להמלצה על טיפול זה.

 

120.    ככל שהתובע נזקק לתרופות אחרות הוא זכאי להן מתוקף חברותו בקופת החולים ומכוח חוק ההסדרים במשק.

 

121.    על-כן, ראיתי לפסוק סכום גלובלי בסך של - 30,000 ש"ח לעבר ולעתיד בגין עלות טיפולים ותרופות שמחוץ לסל הבריאות.

 

122.    באשר להוצאות מוגברות על נסיעות וניידות - התובע אינו מטופל באופן שוטף ומכל מקום לא הציג קבלות על הוצאות נסיעה ואישורים על טיפולים אליהם נסע, זולת בסמוך לאחר ארוע התאונה.

 

123.    איני יכולה להתעלם מן העובדה שהתובע התנייד עם קטנוע בסמוך לאחר התאונה ומכאן שלא נדרש להוצאות נסיעה מוגברות בשל חוסר יכולת להשתמש בכלי זה או בתחבורה ציבורית.

 

124.    על כן ראיתי להביא בחשבון הוצאות מוגברות על ניידות רק לצרכי הטיפולים שהתובע נדרש להם ולא מעבר לכך. משהתובע אינו מטופל באופן שוטף ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות אלו על  - 10,000 ש"ח.

 

125.    סה"כ הפיצוי בגין הוצאות על טיפולים רפואיים תרופות וניידות לעבר ולעתיד עומד על  - 40,000 ש"ח.

 

כאב וסבל

 

126.    לטענת הנתבעים אין לקבל את החישוב שנערך על ידי התובע לפיו היה מאושפז במשך 96 ימים. לטענתם, בכל הנוגע לימי האשפוז במסגרת מחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי של בית חולים איכילוב, אין כל קשר סיבתי בין אשפוז היום הפסיכיאטרי לבין התאונה נשוא תיק זה.

 

127.    איני מקבלת את טענת הנתבעים. לפי האישורים שהוצגו על ידי התובע במסגרת תיק המוצגים (ת/11), הסיבה בגינה פנה התובע לאשפוז יום פסיכיאטרי הינה החרפה במצבו הנפשי בעקבות תאונת הדרכים נשוא התביעה. הגורמים המטפלים לא עמדו על קשר אחר. מכאן שראיתי לקבל את טענת התובע שהוא זכאי לפיצוי בגין ימי אשפוז אלה בהתאם לעמדת הגורמים המטפלים בזמן אמת.

 

128.    לתובע נקבעו 21.8% נכות. התובע אושפז 96 ימים בגין התאונה. חישוב הפיצוי בראש נזק זה עומד על 77,870 ש"ח.

 

129.    סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על – 944,870 ש"ח.

 

ניכויים

 

תשלום תכוף

 

130.    ביום 27.6.10 שולם לתובע תשלום תכוף בסך של - 13,114 ש"ח (ראה עמ' 7 למוצגי הנתבעים).  סכום זה כולל שכ"ט עו"ד.  לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק  לצורך הניכוי מסכום הפיצוי.

 

 

גמלאות מל"ל נכות כללית

 

131.    התובע פנה למל"ל – ענף נכות כללית. בפנייתו הצהיר התובע כי נפגע בתאונת דרכים ביום 9.3.10 ומאז הוא סובל מ – PTSD לצד פגיעה אורתופדית וביקש שהמל"ל יכיר ויקבע את נכותו הנפשית (ראה ת/17 למוצגי התובע). המל"ל בדק את התובע וקבע כי התובע סובל מ – PTSD. במהלך השנים נקבעו נכויותיו של התובע במסגרת תביעתו זו לענף נכות כללית באופן זמני, כולן בתחום הנפשי.

 

ביום 1.7.17, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק והוגשו הסיכומים, נקבעה נכותו הצמיתה של התובע במל"ל בשיעור של 40% מכוח סעיף 34 (ב) (4) למבחני הנכות. המל"ל אף הכיר במערער כמי שאיבד את כושרו לעבוד בשיעור של 100%. בהתאם משולמות גמלאות נכות כללית.

 

132.    הצדדים הגישו חוות דעת אקטואריות לצורך הוכחת גובה הניכוי.

 

133.    מטעם הנתבעים הוגשו תחילה שתי חוות דעת של האקטואר מר שי ספיר. באחת, טענו כי יש לקזז תגמולי מל"ל בסך של 786,771 ש"ח (להלן: "חוות דעת  הראשונה"), ובשניה טענו כי יש לקזז סך של 550,322 ש"ח (להלן:"חוות דעת השנייה").

 

134.    מטעם התובע הוגשה חוות דעתו האקטוארית של ד"ר תמיר לוי, בה נטען כי הסכום אותו יש לקזז הינו 544,062 ש"ח.

 

135.    לטענת התובע אין מקום לקבל את חוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעים.

 

          לטענתו, עיון בשתי חוות הדעת מלמד כי מדובר בשתי חוות דעת חלופיות, אשר בראשונה ההיוון לעתיד נערך שלא בהתאם ללוחות ההיוון של המל"ל כנדרש על פי דין, כאשר עסקינן בנכה (המוכר בנכות כללית), ואילו בשנייה התעלם המומחה מתוספת הוותק לקצבת הזקנה.

 

136.    לטענת הנתבעים, תקנות ההיוון קובעות במפורש כי כאשר נעשה היוון של קצבה המשולמת לפי פרק ט' לחוק (נכות כללית) יש לנכות במסגרת היוון הקצבה את סכום קצבת הזקנה השנתית שעשויה להשתלם מהמל"ל למקבל הקצבה כאשר בהתאם לס"ק (ד) קצבת הזקנה שיש לנכות במסגרת ההיוון אינה כוללת תוספת וותק.

 

137.    מכאן לטענתם, שהאקטואר מטעם התובע סותר את עצמו בחוות דעתו כאשר מחד גיסא הוא מבצע היוון בהתאם לתקנות ההיוון, אולם מאידך דיסא אינו פועל בהתאם לתקנות ומנכה במסגרת ההיוון קצבת זקנה כולל תוספת וותק.

 

138.    לטענתם חישוב הגמלאות כולל "תוספת וותק" בהתאם לחישוב שערך האקטואר מטעמם בחוות דעת מגיבה לחוות הדעת של האקטואר מטעם התובע, עומד על -  547,009 ש"ח, כאשר מסכום זה יש לטענתם לנכות את סך ההפרשות שהיה על התובע להפריש לביטוח לאומי על מנת לזכות בתוספת.

 

דיון

 

139.    לטעמי 3 שאלות מתעוררות בנושא ניכויי המל"ל במקרה שבפניי.

 

          האחת, האם יש להביא בחשבון הניכוי גם את תוספת הוותק שלה יהיה התובע זכאי עם הגיעו לגיל כקבוע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי");

 

          השנייה, האם יש לנכות גם את ההפרשות שהיה התובע מפריש לביטוח הלאומי בגין דמי ביטוח על מנת לזכות בקצבת זקנה;

 

          השלישית, האם יש מקום לניכוי מלוא גמלאות המל"ל ענף נכות כללית בהתאם לקביעת המל"ל או שמא יש לנכות רק את החלק היחסי של אותן נכויות שהוכרו במשפט זה כנכויות שנובעות מן התאונה נשוא התביעה.

 

          יש לציין ששאלה שלישית זו כלל לא עלתה בטיעוני הצדדים אך סבורני שלא ניתן להתעלם מן הפסיקה בעניין זה.

 

140.    עוד ראיתי לציין בתחילת הדיון כי גם הנתבעת בתגובתה לחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע, אינה מכחישה כי לא ניתן לעשות שימוש בחוות הדעת הראשונה אשר הוגשה מטעמה, שכן חוות דעת זו נכתבה שלא בהתאם לתקנות ההיוון (ראה הערה 9 לחוות הדעת).

 

ניכוי תוספת וותק במסגרת הניכוי מן הניכוי     

         

 

141.    עיון בפסיקה מלמד כי פסק הדין האחרון שדן בסוגיה זו, ואליו הפנו הצדדים, הינו פסק דינו של כב' השופט רם וינוגרד בת.א. (י-ם) 3053/09 ע.א נ' מדינת ישראל מיום 3.2.16. באותו פסק דין ראה כב' השופט וינוגרד להכיר בתוספת הוותק לקצבת הזקנה כתוספת שיש להביאה בחשבון במסגרת הניכוי מן הניכוי. וכך הוא מנמק את קביעתו:

 

"הפחתה קצבת זקנה ללא תוספת הוותק (לה עשוי היה הניזוק להיות זכאי, לולא התאונה, בהתאם להוראת סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי) אינה עולה בקנה אחד עם חישוב גמלאות אמת."

 

142.    הן התובע והן הנתבעים הגישו חוות דעת אשר מביאות בחשבון נתון זה של תוספת הוותק, אלא שבהתאם לחוות דעת התובע הסכום לניכוי הינו 544,062 ש"ח ואילו בהתאם לחוות דעת הנתבעים הסכום לניכוי הינו 547,009 ש"ח.

 

143.    הנתבעים במסגרת חוות הדעת מטעמם לא הסבירו ממה נובע הפער שבין חוות הדעת והיכן נפלה טעות החישוב.

 

144.    בהעדר הסבר ראיתי לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע ולקבוע כי סכום הגמלאות שיש להביא בחשבון במסגרת הדיון בניכויים הינו  - 544,062 ש"ח.

 

ניכוי של הפרשות לקצבת זקנה

 

145.    טענה זו דורשת הוכחה. בסופו של יום אין בידי כל ראיה מה היה שיעור דמי הביטוח שהיה על התובע לשלם לו היה מוסיף לעבוד לכל אורך חיי העבודה שלו. הנטל להוכיח טענה זו מוטל על הטוען לה, היינו על הנתבעת. משלא באה כל  הוכחה בעניין זה היא נדחית.

 

שיעור הניכוי

 

146.    שני הצדדים הביאו בחשבון כי יש לנכות את מלוא התגמולים ששולמו ועתידים להיות משולמים לתובע על ידי המל"ל ענף נכות כללית.

 

          כל זה היה נכון אולי לו הייתי מקבלת את קביעת המומחה מטעם בית-המשפט באשר לשיעור הנכות תולדת התאונה.

 

147.    הכלל הוא:

 

          "כללו של דבר: את שיעור תגמולי המוסד שננכה מתביעת הפיצויים מקום שלא יוחדו בו התגמולים למעשה הנזיקין נושא המשפט, נשום בכל מקרה על פי שיעור הנכות שנקבעה בבית המשפט בגין מעשה העוולה. בית המשפט חייב במקרים כאלה לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המזיק (צ"ל – ניזוק) על מנת לעמוד על היחס שבין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים" (רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ז (4) 350 (2003) בעמ' 362 מפי כב' השופט ריבלין כתוארו אז (להלן: "הלכת פרלה עמר")).

 

148.    בהלכת פרלה עמר ואלה שבאו בעקבותיה, צוינה החשיבות של בירור שאלת הקשר הסיבתי מקום שמדובר בהליך בפני בית משפט, שאלה שחשיבותה פחותה מקום שמדובר בגמלאות מל"ל שמשולמות במסגרת נכות כללית ואשר לא תמיד זוכה לדיון מעמיק, אם בכלל. (ראה לעניין זה בין היתר את דבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 6563/15  פלוני נ' עמי מיטרני בע"מ ואח', מיום 27.6.17).

 

149.    הקריטריונים על פיהם קובע המל"ל את גובה תשלומי הגמלאות אינם זהים לקריטריונים שמשמשים את בתי המשפט לצורך פסיקותיו הוא.  מכאן שלא תמיד נזכה להתאמה בין קביעות בית המשפט לקביעות המל"ל ולא תמיד נצליח ליצור סימטריה מוחלטת בין התשלומים שיידרש לשלם המזיק לניזוק ולמל"ל למול הסכומים שישולמו לניזוק לאחר ניכויים. (לענין זה ראה בין היתר את דבריו של כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין בע"א 9984/07 ה.ב. נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' מיום 19.12.10).

 

150.    כזכור ראיתי להעמיד את נכותו של התובע בגין התאונה נשוא התביעה על 8% אורתופדי ו – 15% נפשי. ראיתי לקבוע כי התובע סובל מנכות אורתופדית שאינה תולדת התאונה נשוא תיק זה בשיעור של 3% ונכות נפשית בגין הפרעת אישיות בשיעור של 10%.

 

          סך כל נכותו הכוללת המשוקללת (זו שקשורה בתאונה נשוא תיק זה וזו שאינה קשורה בה) עומדת על – 31.73%.

 

          נכותו המשוקללת של התובע תולדת התאונה עומדת על 21.8%.

 

          נכותו הנוספת המשוקללת שאינה קשורה לתאונה עומדת על 12.7%.

 

151.    החישוב על פי שיטת החישוב המתמטי, כפי שנקבעה ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 27.3.11 מפי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין מביאה לחישוב הבא:  (31.73-12.7): 31.73 = 59.97% ובמעוגל  - 60%.

 

152.    מכאן ששיעור הניכוי של גמלאות המל"ל עומד על 544,062X 60% = 326,440 במעוגל.

 

153.    מכאן ששיעור הנזק לאחר ניכוי תגמולי המל"ל (ולפני ניכוי התשלום התכוף) עומד על 618,430 ש"ח ובמעוגל 618,500 ש"ח.

 

 

סוף דבר

 

154.    ראיתי להעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 9.3.10 ולאחר ניכוי יחסי של תגמולי המל"ל על סך -  618,500 ש"ח.

 

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

 

מן הסכום שיתקבל יש לנכות את התשלום התכוף כשהוא צמוד ונושא ריבית ממועד התשלום ועד היום.

 

155.    סכום הפיצוי לאחר הניכויים ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

156.    המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום,  כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

 

חדוה וינבאום וולצקי

                                                                                 

 

 

 

 

הדסה/קלדנית