ע"י ב"כ עוה"ד נ. לביא   

 

                                                           נגד

צדדי ג':                                              1.מוסטפא עלי מחאמיד; ת.ז. 305660714

                                                2.אחמד מאחמיד; ת.ז. 034631127     

                                                     ע"י ב"כ עוה"ד מ' מאזן

 

פסק דין (חלקי)   

 

תביעה לפיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

 

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

 

1. מוחמד טאהא ג'בארין ז"ל(להלן: "המנוח"), יליד 22.4.1997, נהרג כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 31.10.13, בהיותו נוסע ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1. בן 16 שנים ו – 6 חודשים היה במותו.  

 

2. התובע הוא אבי המנוח, יורשו היחיד על-פי צו ירושה מיום 8.6.14, מבית הדין השרעי בבאקה-אלגרביה. התביעה הוגשה נגד הנתבע 1 מוסטפא מאחמיד (להלן:"מוסטפא") שנהג ברכב, שבמועד התאונה, לא היה מבוטח בביטוח חובה, ומשכך קמה זכאותו של התובע לפיצוי בגין נזקי התאונה מאת הנתבעת 2 – קרנית (קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) (להלן: "הנתבעת" או "קרנית"). הצדדים אינם חולקים על כך ולפיכך אני קובעת כי קרנית היא הנושאת בחבות ישירה לפיצוי התובע בגין מותו  של המנוח בתאונה.

 

3. קרנית הגישה הודעה לצד ג' נגד מוסטפא, ונגד אחיו, צד ג' 2, אחמד מאחמיד (להלן – "אחמד") הבעלים הרשום של הרכב, שלטענתה, התיר למוסטפא להשתמש ברכב.

 

4. הנתבעים מודים כיום בחבות. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.7.16 ביקש התובע כי יינתן פסק-דין במישור היחסים בינו לבין הנתבעים, וכי ההליכים בדבר החזרה של קרנית אל צדדי ג' ימשיכו להתברר בלעדיו. הנתבעים וצדדי ג' הסכימו למבוקש, ובהתאם למוסכם ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, והצדדים, לרבות צדדי ג', הגישו סיכומים מטעמם בשאלת הנזק.

 

פסק דין חלקי זה יינתן במישור הנזק.

 

 

חישוב הנזק

 

5. נתונים לצורך חישוב הנזק:

 

תאריך לידתו של המנוח: 22.4.1997

מועד תאונת הדרכים: 31.10.2013

מועד פטירת המנוח: 3.11.2013

במועד פטירתו היה המנוח כבן 16.5 שנה

במועד פסק הדין אמור היה המנוח להיות כבן 19.5 שנה

משך האשפוז: 4 ימים

גיל הפרישה מעבודה אלמלא התאונה: 67 שנה; מקדם היוון 303.6.

 

על בסיס הנתונים הללו יחושב להלן גובה הפיצויים בראשי הנזק השונים.

 

קביעת בסיס השכר לעבר ולעתיד

 

6.    במועד פטירתו היה התובע בן 16 שנים ו – 6 חדשים.  בע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (פורסם במאגרים, (27.9.2005))  (להלן:"פסק-דין רים אבו חנא") נקבע כי ביחס לקטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק.

 

7.    בהתאם לנתונים האחרונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפיהם השכר הממוצע במשק כולל עובדים זרים, עומד על סך של 9,534 ש"ח ברוטו, השכר הממוצע נטו בהתאם לשיעורי המס שחלים על המנוח עומד על 8,851 ש"ח.

 

8. הנתבעת טוענת כי יש להעמיד את בסיס השכר של המנוח לצורך חישוב הפסדי ההכנסה ל- 10 השנים הראשונות שלאחר המועד בו היה מגיע לגיל עבודה, על שכר מינימום בלבד, וזאת לטענתה מאחר שאין להניח כי בעשר השנים הראשונות לכניסתו לשוק העבודה, היה המנוח מקבל משכורת בשיעור השכר הממוצע במשק. אין בידי לקבל עמדת הנתבעת. בהתאם להלכת רים אבו חנא, על הטוען לחריגה מן החזקה בדבר חישוב הפסדי השכר של קטין רווק לפי השכר ממוצע במשק, להציג ראיות ואינדיקציות שיאפשרו לסתור את החזקה ביחס לקטין הנפגע. ההלכה האמורה העמידה את בסיס השכר של קטין לאורך כל תקופת העבודה בחייו, על השכר הממוצע במשק, מבלי לערוך הבחנות המפלחות את התקופות השונות כפי שמבקשת הנתבעת לעשות בענייננו. טענת הנתבעת נטענה בעלמא, מבלי שהוצגה כל ראיה מטעמה הסותרת את תחולתה של החזקה ביחס למנוח, ומצדיקה סטייה ממנה. גם בפסק הדין אליו הפנתה (32648-09-13 פלונית נ' פלוני) אין כדי לתמוך בטענתה, שכן עוסק בנפגעת שלא הייתה קטינה בעת התאונה.

 

9. אשר על כן יעמוד בסיס השכר של המנוח לעבר ולעתיד על 8,851 ש"ח. 

 

 

 

ראשי הנזק לפיצוי:

 

א.   הפסד השתכרות ב"שנים האבודות"

 

 

לעבר:

 

10. לטענת התובע יש לחשב את הפסד ההשתכרות לעבר ולעתיד מהמועד בו היה התובע מגיע לגיל 18. הנתבע 1 טוען כי יש לערוך את חישוב הפסד ההשתכרות  מהמועד בו היה המנוח מגיע לגיל 21 בהתאם לע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הלכת פינץ"). איני מקבלת טענה זו, המתעלמת מכך שהמנוח הוא בן המגזר הערבי. בע"א 3542/08, מנורה  נ' עזבון המנוח עיסא מוחמד,(01.07.10) דחה בית-המשפט העליון ערעור על פסק-דינו של כב' השופט ברלינר (מחוזי – חיפה)  אשר חישב תקופת הפסד ההשתכרות לעתיד לקטינים בני המגזר הערבי שנהרגו בתאונה מגיל 18 ולא מגיל 21, כפי שנהוג לגבי יתר האוכלוסייה. בסעיף 4 לפסק-הדין נאמר על ידי המשנה לנשיאה, א' ריבלין:

 

"דבר הפטור משירות צבאי שניתן לבן המיעוט הערבי מובא בחשבון הפיצויים מאז ומתמיד בפסיקת הערכאות הראשונות. המערערים אמנם מציינים כי קיימת היום מגמה בקרב בני מיעוטים מכל הדתות להתנדב לשירות צבאי או לאומי, ומשיצטברו נתונים לעניין זה ניתן יהא לבחון בעתיד באיזה מידה סותרים הם את הנחת העבודה הקיימת".

 

11. משלא הוצגו על ידי הנתבע וצדדי ג' נתונים לסתור, סבורני  כי אין לסטות מהלכה זו ועל-כן יחושבו הפסדי המנוח מעבודה החל מגיל 18.

בהתאם לאמור, ועל יסוד שיעור ההפסד שנקבע בהלכת פינץ, הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר (עד מועד פסק הדין) עומד על 18 ח'X  30% X 8,851 ש"ח = 47,790 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – 49,000 ש"ח (מעוגל). 

 

 

הפסד השתכרות לעתיד:

 

הפסד השתכרות בגין השנים האבודות לעתיד, לפי בסיס השכר שנקבע לעיל ובהיוון למועד בו היה המנוח מגיע לגיל 67 (303.6), עומד על סך של 806,000 ש"ח (במעוגל).

 

ב.    הפסדי פנסיה

 

 

12. הצדדים חלוקים בדבר זכאות התובע לפיצויים בגין הפסדי פנסיה.

 

13. לטענת התובע ע"א 9209/03 עיזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (16.1.08) (להלן: "הלכת ניסן"),  קבע כי ניזוק זכאי לפיצוי בגין אובדן זכויות הפנסיה וקצבת זקנה, המהווים לאחר יציאתו של אדם לגמלאות, את מקור הכנסתו לשנים עד תום תקופת תוחלת חייו, והרחיב את הלכת פינץ, בקבעו זכאות נפגע בגין הפסדי פנסיה וקצבת זקנה בשנים האבודות:

 

"על רקע מאפייניה של קצבת הזקנה, דומה שאין מקום להבחין, לעניין הפיצוי ב"שנים האבודות", בינה לבין הפסדי השתכרות. ככלל ניתן לומר, כי לאחר יציאתו של אדם לגמלאות, מהווה קצבת הזקנה, כמו גם תקבולי הפנסיה, את מקור הכנסתו. בכך משמשים הם תחליף לשכר העבודה שהוא, דרך כלל, מקור הכנסתו העיקרי של אדם בשנות עבודתו. מבחינה זו, הפסד קצבת הזקנה או הפסד הפנסיה על רקע מותו של הניזוק (או קיצור תוחלת חייו) מהווה נזק ממוני הדומה באופיו להפסד ההשתכרות הנגרם כתוצאה מן המוות (או מקיצור תוחלת החיים). עיקרי ההנמקה אשר הובילה את בית משפט זה להכריע כי אובדן יכולת ההשתכרות בשנות העבודה האבודות מהווה נזק בר-פיצוי, תקפים אף ביחס לאובדן קצבת הזקנה ואובדן הפנסיה בשנות הזכאות האבודות". [הלכת ניסן, פסקה 12 לפסק הדין].

 

14. יוער, כי הלכת ניסן דנה בשאלה האם זכאי העיזבון לפיצוי בגין אובדן קצבת זקנה. הפיצוי לעיזבון בגין אובדן פנסיה נזכר בפסק הדין בדרך אגב, שלא כפי שהוא נטען בפנינו.

 

15. סוגיה זו נבחנה, מאז ניתנה הלכת ניסן, במספר פסקי דין, שהמסקנות בהם היו סותרות. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפסיקה הרלוונטית, הגעתי לכלל מסקנה, שאין מקום לפצות במקרה דנן בגין הפסדי פנסיה. להלן יובאו טעמי.

 

16. הזכאות לפיצוי בגין השנים האבודות הוכרה לראשונה בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ (להלן: "הלכת אטינגר"). דרך חישוב הפיצויים בגין השנים האבודות לגבי נפגע צעיר; חסר תלויים; נדונה והוכרעה באופן מיוחד בפסק-דין  פינץ, בו עמד בית המשפט העליון באריכות, על הקשיים בהם נתקלו הערכאות הדיוניות בחישוב פיצויים עבור השנים האבודות לקטין רווק ללא תלויים. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה, בשים לב לקשיים הללו ולאי-הוודאות הרבה הקיימת ביחס לכלל הפרמטריים הרלבנטיים לצורך הערכת הפסדיו של הניזוק במקרה כזה, כי מן הראוי לאמץ נוסחה ייחודית ואחידה, שתחול על כלל הניזוקים הקטינים; רווקים ללא תלויים; ללא אבחנה בין מאפייניהם השונים, באמצעות שלוש חזקות ביחס לשיעור החיסכון, בסיס השכר ותקופת הזכאות:

"...למעשה, לשתי החזקות שמנינו – זו הנוגעת לשיעור הניכוי וזו הנוגעת לבסיס השכר – ראוי להוסיף חזקה נוספת, הנוגעת לתקופת הזכאות. אכן, משוואת הפיצוי מורכבת משלושה נתונים: בסיס השכר X שעור ההפסד X תקופת ההפסד. תקופת ההפסד המקובלת, שברגיל נוהגים לפיה, היא 46 שנים – מגיל 21 ועד גיל 67, שהוא גיל הפרישה הקבוע בדין. נתון זה, כמו שני האחרים, ניתן לסתירה באמצעות ראיות מיוחדות, ממשיות, הנוגעות למקרה הספציפי. אולם בהיעדר ראיות כאלה, תקומנה שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים..."

 

17. מטרת החזקות הללו ליצור, ככל הניתן, אחידות פיצוי בעבור "השנים האבודות" לקטין שקיפח חייב בתאונה, כדי ליצור שוויון בתוך קבוצת ניזוקים זו:

 

"..אולם כאן ברצוננו לומר כי הנחות עבודה אלה משקפות שאיפה להאחדת הפיצוי בתנאים של אי-ודאות. שאיפה זו ראויה היא והולמת. היא מתרחקת משימוש-יתר בנתונים ספקולטיביים, ונמנעת מהבחנות בלתי ראויות בין ניזוק לניזוק שאין להן ביסוס אינדיבידואלי במציאות. היא מתווה רף פיצוי עקבי, שיחול ברוב המקרים בהם קוצרה תוחלת החיים של קטין – הכל בהיעדר ראיות ממשיות לסתור. יתרה מכך, מתווה הפיצוי האחיד, הגלובאלי, כורך בחובו את מגוון "סיפורי החיים" האפשריים ומכנס את כולם לכלל שומה אחת; כך עשוי להימנע הצורך מלהביא בחשבון הפיצוי אין-ספור משתנים שניתן להעלותם על הדעת. כך תמנע גם האפליה הבלתי ראויה בין ניזוקים שאין ביניהם שוני אינדיבידואלי רלבנטי". פסק-דין פינץ, עמ' 11.

 

חישוב הפסדי ההשתכרות בהתאם לחזקות אלה, כך קבע בית המשפט מפורשות בהלכת פינץ, מציע פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות בעתיד, לרבות הפסדי פנסיה:   

"משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו-גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, התקדמות בעבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה" (ההדגשה אינה במקור-א.ר.) פסק דין פינץ, שם.

 

18. בהלכת פינץ, נקבע אפוא באופן מפורש, שביחס למנוח קטין; רווק; ללא תלויים; תחול משוואת פיצוי ייחודית  ואחידה, אשר משקפת את מכלול נזקיו של הנפגע בגין השנים האבודות לרבות הפסדי פנסיה, כשתכליתה הברורה והמפורשת היא, האחדת הפיצוי בתנאים של אי-ודאות, והימנעות משימוש-יתר בנתונים ספקולטיביים תוך הבחנות בלתי ראויות בין ניזוק לניזוק, שאין להן ביסוס אינדיבידואלי במציאות.

 

19. בפסק-דין פינץ נקבע עוד, כי הנוסחה בפסק הדין "יאה היא גם לגבי מי שאינו קטין אך בשל גילו או בשל סיבות אחרות, טרם נוצרה לו "היסטוריה" אישית ותעסוקתית המאפשרת שומה אינדיבידואלית". בהלכת ניסן דובר במנוח צעיר בן 26, שהנוסחה הייחודית שנקבעה בפסק-דין פינץ לא חלה עליו, ולא יושמה לגביו, בנסיבות קיומה של "היסטוריה" אישית ותעסוקתית, שלא הצריכה שימוש בחזקות אלה, שעה שנתוניו האישיים אפשרו הכנת שומה אינדיבידואלית על פי שיטת הידות; תוך התבססות על מצב משפחתו הידוע (נשוי ואב לילדה); והשכר שהשתכר עובר לתאונה. 

 

20. קביעת בית המשפט בפסק-דין ניסן חלה על מערכת נתונים ונסיבות שונות בתכלית מהנסיבות עליהן חלה הלכת פינץ, ועל-כן אני סבורה שאין להסיק ממנה, כפי שמבקש התובע, שינוי או הרחבה של הלכת פינץ. הנתונים של המנוח בתיק דנן זהים לנתונים של המנוח בפסק דין פינץ ונוסחת החישוב הייחודית שנקבעה בפסק דין פינץ, על כל תכליותיה, חלה עליו באופן המשקלל את כלל הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי, לרבות הפסדי הפנסיה. 

 

21. גם פסק-דינה של השופטת י' וילנר בת"א 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (31.12.13) (פורסם במאגרים), אליו הפנה התובע, בו נפסקו לתובע שם הפסדי פנסיה עבור השנים האבודות, אינו שייך לענייננו, שכן עניינו בניזוק-חי ולא בנפטר.

 

 

ג. קצבת זקנה

 

22. התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי אף בגין אובדן קצבת זקנה, שהוכר בפסיקה כאובדן מקור הכנסה וכנזק בר פיצוי. בהלכת ניסן נקבע, כי במסגרת פסיקת הפיצויים בגין "השנים האבודות" ניתן לכלול עקרונית גם את ההפסד בגין קצבת הזקנה, תוך ניכוי סכומי ההפרשה:

"אם אכן יתברר שעל מנת לזכות בקצבה היה הניזוק צריך לשלם סכומים שונים למוסד לביטוח לאומי, הרי שיש לנכות סכומים אלה, בדומה לניכוי של הפרשה סוציאלית לשם רכישת זכות לפנסיה" [סעיף 15 לפסק הדין].

 

23. כפי שעולה מהלכת ניסן ומפסקי-דין שיישמו אותה, על-מנת לזכות בפיצוי בעניין זה, יש להניח תשתית עובדתית להוכחת הטענה, הן לעצם הזכאות והן לשיעור התשלומים שהיה על המנוח לשלם עבורה (לצורף הפחתתם) (ליישום פס"ד ניסן בהקשר זה ראו למשל: ת"א (מחוזי תל-אביב) 1734-04 עזבון המנוח רפאילוב ז"ל נ' ב.י.נ.ו עוגן חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם במאגרים) [פורסם בנבו] (28.2.12); ת"א 3326-09 (מחוזי ירושלים) עיזבון המנוח טהה ז"ל נ' הפניקס חברה לביטוח (פורסם במאגרים)(4.7.12)).

 

במקרה דנן לא הובאה תשתית נתונים מצד התובע לגבי שיעור ההפחתות בגין התשלומים שהיה על המנוח לשלם לביטוח לאומי.

 

24.  דברים אלה נאמרים למעלה מן הנדרש. ראשית, פסקי הדין המוזכרים לעיל דנו בפיצוי בגין קצבת זקנה לבגירים ולא לקטינים, ולפיכך אינם רלוונטיים לענייננו. שנית,  אני סבורה שהגיונם של הדברים שנכתבו לעיל לעניין אי-פסיקה נפרדת של רכיב פנסיה, יפה גם לעניין פיצוי בגין קצבת זקנה, במקרה כמו שלנו. שלישית, לנוכח גילו הצעיר מאוד של המנוח והשנים הרבות שהיה עליו לשלם לביטוח לאומי, ובשים לב להוראות הדין באשר לשיעורי התשלומים הנ"ל, נראה כי סך כל ההפרשות שהיה על המנוח לשלם בחייו לרכישת זכאות בקצבה, מתקזז מול הפסד סכום הקצבה (לאחר היוון מתאים וחישוב 30% הפסד) לפי תוחלת החיים לה היה צפוי, או שמדובר בהפרש זניח.

 

עיינתי במאמרו של י' גלעד, "בעקבות פסק-דין עזבון אטינגר – לשאלת פיצוי הראוי על נזקי 'השנים האבודות'" עלי משפט ד (תשס"ה), אליו הפנה התובע, ולא מצאתי באמור בו כדי לשנות ממסקנתי זו.

 

נוכח האמור, התביעה לפיצוי בגין ראשי נזק של קצבת זקנה והפסדי פנסיה נדחית.

 

ד. פיצויי פיטורין

 

25. טענת התובע לזכאות בגין רכיב זה נטענה בעלמא. הדברים האמורים ביחס  להפסדי פנסיה וקצבת זקנה יפים גם ביחס לרכיב זה, על-כן אני דוחה את העתירה לפיצוי בגין ראש נזק זה.

 

 

 

 

ה. כאב וסבל

 

26.  התובע והנתבעת 2 מסכימים, כי שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה הוא 25% מהסכום המקסימאלי מיום התאונה ועד מותו של המנוח, משוערך להיום. לטענת התובע לסכום זה יש להוסיף פיצוי בגין 4 ימי אשפוז.

 

27. הנתבע 1 וצדדי ג' טוענים כי במקרה דנן יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור 5% בלבד מהסכום המקסימלי, הואיל והמנוח נפטר שעות ספורות לאחר התאונה ולא סבל רבות טרם פטירתו. טענה זו סותרת את הראיות לפיהן המנוח נפטר 4 ימים לאחר התאונה ונטענה בלקוניות, ללא כל תימוכין להצדקה לחריגה הנטענת.

 

28. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מקבלת את עמדת התובע ופוסקת בגין ראש נזק זה, 45,000 ש"ח.

 

ו. הוצאות קבורה ואבל

 

29.  התובע הגיש חשבונית (בגין קבורה וחומרים) מיום 22.5.15, על סך 17,700 ש"ח, שהוציא לדבריו קרוב משפחה שביצע את הקבורה וסוכם עמו כי התשלום ישולם בסיום הליכי התביעה וקבלת הפיצויים. לטענת התובע הסכום משקף עלות סבירה; יש לראות בחשבונית הוכחת נזק, ולפיכך יש לפסוק החזר הוצאות מלא בהתאם לה.

 

30. הנתבעים וצדדי ג' טוענים כי מדובר בהוצאה שלא הוכחה שכן אין חולק כי הסכום לא שולם; החשבונית הוצאה שנתיים לאחר שבוצעה העבודה הנטענת על ידי קרוב משפחה של התובע, כפי הנראה לצורכי התביעה. לטענת הנתבע 1 וצדדי ג' יש לפצות את התובע בגין רכיב זה ב- 2,500 ש"ח. לטענת הנתבעת 2 יש לקבוע פיצוי  בסך של 5,000 ש"ח.

 

31.  לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובהתחשב בעיתוי הוצאת החשבונית, ושעה שבכתב התביעה, ולאחר שכבר בוצעה, עתר התובע לקבל בגין "הוצאות הובלת הגופה וקבורתה" סך של 15,000 ש"ח, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על  15,000 ש"ח.

ז. הוצאת צו ירושה והוצאות נוספות

 

32. התובע עותר לקבלת החזר בגין אגרה ששילם, שכ"ט עו"ד עבור טיפול בהוצאת צו הירושה, והחזר הוצאות צילום. לטענת הנתבעת לא היה צורך בהוצאת צו הירושה ואין לפצות בגין שכ"ט עו"ד שלא הוכח.

 

33.  לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני פוסקת בגין כל ההוצאות בהן נשא התובע בהתאם לקבלות שצרף, במעוגל,  סך של 1,000 ש"ח.

 

34. התחייבות לתשלום שכר טרחה לא הוכחה. איני פוסקת החזר בעבורה.  

 

 

אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים

 

35. לאחר הגשת הסיכומים מטעמו, הגיש התובע לבית המשפט הודעה בה הפנה לפסק דין שניתן לאחרונה, על-ידי  השופט ד"ר מ' קליין, לפיו בעקבות התיקון לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 (להלן: "תקנות ההיוון"), כפי שנעשה בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון),התשע"ו-2016, יש לשנות את אחוז הריבית לצורך היוון רכיבי הפיצוי מריבית של 3% לשנה לריבית של 2% בשנה. שאלת שינוי אחוז הריבית לצורך ההיוון שבה ועלתה בפסקי דין שונים במהלך השנים, כאשר בעוד המזיקים ומבטחיהם מבקשים לשמר את אחוז הריבית, מבקשים הניזוקים להפחית אותו. התובע מבקש כי חישוב הפיצויים במקרה דנן יעשה לפי ריבית של 2%.

 

36. בת.א. (י"ם) 2265/08   עזבון המנוח זוהר דפן ז"ל נ' המאגר הישראלי לביטוח "הפול" בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.2010), נדרש כב' השופט (כתוארו אז) י' שפירא לטענות לשינוי אחוז הריבית, שנשענו על חוות דעת כלכליות. עמדתו של השופט שפירא הייתה כי:

"בית המשפט, אשר בפניו מובאים נתונים שונים מפי מומחי הצדדים, אינו הבמה להכריע מהו שיעור הריבית בו ראוי ונכון להוון את הפיצויים. שאלה זו הינה שאלה כלכלית מובהקת ובעלת השלכות רוחב רחבות היקף, וראוי כי בסוגיה זו תישמע דעתם של המומחים הכלכליים המובילים. לטעמי אין די בשני מומחים, טובים ככל שיהיו, על מנת לשנות הלכה זו".

 

37. בת.א. 29349-12-12 (מחוזי י-ם) ר' ר' נ' שירותי בריאות כללית (15.8.16)(פורסם במאגרים) נדרש לאחרונה בית המשפט (השופט א' דראל) לשאלת הפחתת אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים והניכויים בעקבות תיקון תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978, כפי שנעשה בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון),התשע"ו-2016, ולשאלה האם די בהקטנת אחוז הריבית לצורך היוון קצבאות המוסד לביטוח לאומי כדי להביא לשינוי אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים.

 

38. לדעת השופט דראל בשלה העת לבחינה מחודשת של אחוז הריבית להיוון הפיצויים, באופן שיביא לכך שהריבית שלפיה יחושב ההיוון תתאם למטרתה, אולם לדבריו, אין די בתיקון תקנות ההיוון, אשר עמד בבסיס הטענה שהעלו התובעים, כדי להביא להפחתת אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים. והואיל והתובעים לא הביאו כל ראיה, כלכלית או אחרת, לא קיימת תשתית מספקת להכרעה מושכלת בסוגיה.

 

39. בענייננו, בדומה למקרה שנדון בפסק-הדין  שנזכר לעיל, לא הוצגה תשתית מספקת לטענה בדבר קיום הצדקה לחריגה משיעור הריבית המקובל בפסיקה.  הטענה לשינוי אחוז הרבית עלתה בדרך אגב, לאחר שהתובע הגיש סיכומים מטעמו, תוך שחישוב רכיבי הנזק נערך על דיו בהתאם לריבית של  3%.

 

40. נוכח האמור, חישוב הפיצויים נעשה, כמקובל בפסיקה, תוך היוון כספי הפיצויים לעתיד בריבית של 3%.

 

סיכום

 

מתקבלת אפוא הערכת הנזקים הבאה:

 

הפסד השתכרות בעבר                          49,000 ש"ח   

הפסד השתכרות בעתיד                806,000 ש"ח

כאב וסבל                                 45,000 ש"ח

הוצאות קבורה                           15,000 ש"ח

צו ירושה                                  1,000 ש"ח

_________________               _________

סך הכל                                    915,000 ש"ח

 

 

סוף דבר

 

אני מחייבת את קרנית לשלם לתובע סך של 915,000 ש"ח.

 

על סכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% +מע"מ, וכן החזר אגרת בית משפט משוערכת ליום התשלום בפועל.

 

41. שאלת החזרה של קרנית אל צדדי ג', תידון בנפרד.

 

 

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין (החלקי) לב"כ הצדדים.

 

 

ניתן היום,  י"ח תשרי תשע"ז, 20 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

 

אפרת רבהון