בפני בקשה לתיקון כתב תביעה שהגיש התובע – המוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעת שיבוב  על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), בגין גמלת נכות כללית ששילם לנפגעת בתאונת דרכים. מטרתו של התיקון, העלאת סכום הגמלאות הנתבע, נוכח שינוי אחוז ההיוון בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו-2016.

 

טענות הצדדים:

1.   התובע טוען בבקשתו כי נוכח שינוי אחוז ההיוון ל- 2% במסגרת תיקון התקנות מ- 2016, ופסק דינה של השופטת טולקובסקי בת.א. (מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) ואח' נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 15.3.2018], אשר אימץ אחוז היוון זה גם במסגרת חישוב הפיצויים בתביעה נזיקית, יש להתאים את סכום התביעה לאחוז ההיוון המעודכן בתקנות הביטוח הלאומי.

 

2.   הנתבעים, לעומת זאת, מתנגדים לבקשה, וזאת ממספר טעמים: לטענתם, לא ניתן להגדיל את סכום התביעה, מאחר ומדובר בעילת תביעה נוספת שהתיישנה. לטענתם, עילת התביעה המקורית הינה אך ורק מה שסוכם בין הצדדים לתביעה המקורית, כעולה מסעיף 20 לכתב התביעה בתביעה הנוכחית. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא צירף לבקשתו נתונים מדויקים לחישוב התביעה וגם לא צירף לבקשתו תצהיר. עוד טוענים הנתבעים בהסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים נ' המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 26.8.2010], כי התובע כפוף פרוצדוראלית ומהותית להסכמות ולקביעות בית המשפט בתביעה המקורית. עוד טוענים הנתבעים כי קבלת הבקשה וחיוב הנתבעים על בסיס תקנות ההיוון החדשות, תיצור חוסר איזון במערכת היחסים המשולשת שבין הניזוק – המזיק – והמוסד לביטוח לאומי, באופן שבו הנפגעת- הניזוק תקבל פיצוי יתר, והנתבעים – המזיק, יישאו בחבות יתר, נוכח העובדה שההליך הראשון נפסק על בסיס אחוז היוון של 3%. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הדברים מקל וחומר במקרה בו עסקינן בגמלאות נכות כללית, בהן המוסד לביטוח לאומי אינו נדרש לבצע היוון בפועל מול הנפגע.

 

דיון והכרעה:

 

א. כללי:

3.   בקשה לתיקון כתב תביעה על פי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נשקלת בדרך כלל באופן ליברלי מתוך מגמה לאשר תיקון (ראה למשל: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב (3) 427, 431 (1998)). עם זאת לכלל זה קיימים שני חריגים חשובים, האחד הינו כאשר מתבקש צירוף עילה אשר התיישנה (ראה למשל: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126, 131 (1980)), והשני הינו כאשר אין תועלת בתיקון, מאחר והתיקון אינו מגלה עילת תביעה (ראה למשל: רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ [ניתן ביום 7.8.2012]; רע"א 1819/11 עירית חולון נ' אלינובק [ניתן ביום 11.5.2011]).

 

4.   לאחר עיון בטענות הצדדים בפני ובהלכה הפסוקה, אני סבור, כי אמנם, בניגוד לטענת הנתבעים, אין בענייננו בעיית התיישנות, אך מנגד, התיקון אינו מגלה עילת תביעה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. אדון תחילה בשאלת ההתיישנות, ואעבור אחר כך לדון בשאלת העילה לגופה.

 

ב. שאלת ההתיישנות:

5.   הנתבעים סבורים כאמור, כי הבקשה להגדלת סכום התביעה, כמוה כהוספת עילה חדשה. אין דעתי כדעתם. אכן, את תקופת התיישנות עילת המוסד לביטוח לאומי יש למנות ממועד התאונה (ראה: ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז (4) 433 (2001)). עם זאת, פסיקת בית המשפט העליון לא ראתה מניעה לתקן כתב תביעה באמצעות הגדלת סכום התביעה (ראה למשל: רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' צוקר [ניתן ביום 1.1.2015]). לעניין זה נפסק כי הגדלת סכומי התביעה אינה מוציאה את עניין התביעה מגדר העילה המקורית לעניין התיישנות, שכן אינה משנה את המעשה או העסקה העולים לדיון (ראה: רע"א 2083/95 מילר נ' הרמן [ניתן ביום 4.7.1995]; ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד (1) 160 (1986)).

 

6.   אינני מקבל לעניין זה את המסקנות מרחיקות הלכת של הנתבעים מסעיף 20 לכתב התביעה. התביעה אינה תביעה הסכמית, המבוססת על הסכום שנוכה בשל גמלאות המוסד לביטוח לאומי בהליך הראשוני. ראיית התביעה כתביעה הסכמית הינה ראייה צרה, ואינה משקפת את התביעה כפי שהוגשה. סעיפים 21 ו- 23 לכתב התביעה מבהירים זאת במפורש, כאשר התובע מציין במפורש כי הסכומים להם הסכימו הצדדים נתונים לבדיקתו, וכי התביעה הינה תביעה על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בגין הגמלאות ששילם לנתבעת.

 

7.   אינני מקבל גם את טענת הנתבעים, כי התובע כפוף לקביעות בית המשפט בהליך הראשון לעניין גמלאות המוסד לביטוח לאומי, וזאת בהסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים נ' המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 26.8.2010]. עיון באותה הלכה מלמד, כי ההלכה שנפסקה שם הפוכה. נקבע שם כי אין המוסד לביטוח לאומי כפוף לקביעות בית המשפט בהליך הראשון על פי הסכמות הצדדים לאותו הליך (ראה: ע"א 434/60 המוסד לביטוח לאומי נ' דורון, פ"ד טז (1) 7 (1962); ע"א 463/63 מצבעה ואשפרה לטכסטיל קשת נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד יח (1) 524 (1964) המוזכרים באותו פסק דין), והדבר היחיד שעליו להתחשב בו, הוא קיזוז הסכומים ששולמו בפועל לניזוק בהליך הראשון. ממילא, אין המוסד לביטוח לאומי מנוע מלתבוע את השבת סכום הגמלאות ששילם עד לגובה נזקו של הניזוק. יצוין כי בענייננו הגיעו הצדדים בהליך הראשון להסכמות באשר לניכויי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, כמצוין בסעיף 11 לפסק דינו של השופט ג'השאן בהליך הראשון ובערעור על פסק דינו הוסכם על הוספת סכום מסוים על נזקי הנפגעת הניזוקה. ממילא אין בעצם הקביעות באותו הליך כדי לחייב את התובע בענייננו.

 

8.   גם אינני מקבל את טענות הנתבעים באשר לאי צירוף תצהיר או נתונים מדויקים לבקשה לתיקון התביעה. עניינה של התביעה היוון על פי הדין – תקנות ההיוון החדשות. משכך, אין צורך בצירוף נתונים מדויקים או תצהיר לבקשה, כאשר הנתונים נקבעו בדין. כידוע גם, על פי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש לצרף את המסמכים המהותיים לכתב התביעה, אך אין בכך כדי לחייב צירוף חוות דעת, שהינן ראיות לכתב התביעה.

 

אעבור אפוא לבחון את העילה הנטענת בבקשה לתיקון כתב התביעה.

 

ג. שאלת העילה בבקשה לתיקון כתב התביעה:

9.   כאמור, התובע מבקש בעילתו להסתמך על שינוי אחוז ההיוון, בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו-2016. לעניין החלת אחוז זה על תביעות נזיקין, מבקש הוא להסתמך על ופסק דינה של השופטת טולקובסקי בת.א. (מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) ואח' נ' שירותי בריאות כללית [ניתן ביום 15.3.2018].

 

10. שאלה זו, של אחוז ההיוון, הינה שאלה נכבדה. אמנם בדומה לשופטת טולקובסקי, קיימת החלטה נוספת באותו כיוון (ת.א. (מרכז) 11882-03-15 עזבון המנוח א.מ.א. נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") [ניתן ביום 15.5.2018] וראה גם מאמרו של השופט מנחם (מריו) קליין "אחרי 40 שנות מדבר פסיקתי יש לחשב מסלול מחדש – שימוש במקדמי היוון אנכרוניסטיים בתביעות נזיקין כפגיעה קשה בשופטים" (עלון השופטים 3/2016)). לעומתם קיימים פסקי דין אחרים, בהם סירבו בתי המשפט לשנות את אחוז ההיוון בהתאם לתקנות ההיוון החדשות (ראה למשל: ת.א. (י-ם) 53149-09-12 ש.ב. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – "הפול" [ניתן ביום 28.3.2017]; ת.א. (חי') 23253-03-12 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי אופנוע "הפול" [ניתן ביום 28.3.2018]). כיום תלויה ועומדת השאלה להכרעה בבית המשפט העליון במסגרת תיקים מאוחדים (ע"א 3751/17, ע"א 4268/17) ובית המשפט העליון ביקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שטרם ניתנה. אכן, מדובר בשאלה כלכלית נכבדה, שמתלבטים בה בצורה דומה גם בארצות אחרות (ראה למשל באנגליה: Simon v. Helmot (Guernsey) [2012] UKPC 5ׂ).

 

11. כפי שאראה להלן, אני סבור כי שאלה זו אינה מצריכה הכרעה בתיק זה. עם זאת אציין, למעלה מן הצורך, כי אילו הייתי צריך להכריע בשאלת אחוז ההיוון, הייתי נמנע מלעשות כן. האחוז הקיים היום בשיעור 3% בתביעות נזיקין, הינו הלכה ותיקה מאוד, שנקבעה עוד בע"א 469/74 זדה נ' בכר, פ"ד ל (1) 169 (1975), בה השווה בית המשפט העליון בין אחוז ההיוון בתקנות ההיוון של הביטוח הלאומי אז ואחוז ההיוון בתביעות נזיקין, תוך קביעה כי על בית המשפט לשאוף להשוואתם (וראה החלת הלכה זו על כל תביעות הנזיקין בע"א 830/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד לג (1) 589 (1979)). הלכה זו מבוססת על שאלת אחוז הרווח הצפוי של סכום המושקע היום בערך נוכחי. נסיונות במהלך השנים לשנות את ההלכה, נדחו על ידי בתי המשפט.

 

12. אמנם, תקנות הביטוח הלאומי שונו בעניין אחוז ההיוון, אך אין השינוי מחייב אוטומטית את שינוי האחוז בתביעות הנזיקין, ובעבר על אף קיומו של שוני, בחר בית המשפט העליון בע"א 32/60 פלקסברג נ' המנהל הכללי של רכבת ישראל, פ"ד יד 1629 (1960), שלא להשוות את אחוז ההיוון בתקנות הביטוח הלאומי לאחוז בתביעות הנזיקין, בקובעו כי השוואה מעין זו עלולה לפגוע במזיק אשר ישלם לניזוק יותר מנזקו האמיתי.

 

13. מכאן, נובעת המסקנה לטעמי, כי נוכח ההשלכות הכלכליות המשמעותיות בשינוי אחוז ההיוון בתביעות נזיקין, על בתי המשפט בערכאות הדיוניות להימנע משינוי ההלכה, שנפסקה בבית המשפט העליון עד שיבחר בית המשפט העליון לשנותה, ומקל וחומר כאשר הינו כיום יושב על המדוכה בתיקים התלויים ועומדים בפניו. אכן, שינוי במצב העובדתי שהוביל לקביעת עקרון משפטי, יכול להוביל לשינוי העיקרון המשפטי ואת תקדימיו של בית המשפט העליון (וכך העיקרון הלטיני במשפט המקובל: Cessante Ratione Legis Cessat Ipsa Lex), אך זהו תפקידה של הערכאה הגבוהה ביותר, ולא תפקידן של הערכאות הדיוניות (ראה: Miliangos v. George Frank (Textiles) Ltd. [1976] A.C. 443). הדבר גם מתחייב מכוח סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה (ראה: רע"א 3749/12 בר-עוז נ' סטר [ניתן ביום 1.8.2013, בסעיפים 18-20 לפסק דינו של הנשיא גרוניס). כך למשל, גם יכול ובית המשפט העליון יקבע כי תוקפה של ההלכה החדשה ככל ותשונה, יהא פרוספקטיבי בלבד ולא רטרואקטיבי (השווה: רע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותעשיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד, פ"ד סא (1) 126 (2006)).

 

עם זאת, כפי שציינתי לעיל, אינני סבור כי המקרה דנן מחייב הכרעה בשאלה האמורה. להלן נימוקי.

 

14. כאמור פסיקת בית המשפט העליון שואפת להשוות בתביעת הניזוק, בין אחוז ההיוון בחישוב הפסדי הניזוק בעתיד לאחוז ההיוון בניכוי גמלאות הביטוח הלאומי, ובתביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי כנגד המזיק לאחוז ההיוון של גמלאות הביטוח הלאומי, וזאת כדי למנוע התעשרות של אחד מהגורמים על חשבון משנהו, כך שהמזיק לא יחויב חבות יתר ואילו הניזוק לא יקבל פיצוי יתר. זהו גם המקור להלכה של ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי מתביעת הניזוק (ראה למשל: ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פ"ד נח (2) 375 (2004); ע"א 61/55 מגן צ'טווד נ' גרוסברג, פ"ד י 190 (1956)). הכלל לעניין זה הינו שהמוסד לביטוח לאומי לא יכול להיפרע מהמזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק (ראה: רע"א 9823/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 27.12.2004],  אך הדבר לא תמיד אפשרי, ובמקרה שהדבר לא אפשרי יש להעדיף פיצוי יתר של הניזוק, על התעשרות של המזיק (ראה: ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 12.3.2018]).

 

15. במקרה שלפנינו, השאלה של אחוז ההיוון הנכון בתביעתה של הנפגעת – הניזוק, אינה עומדת לפני, שכן הוכרעה כבר בפסק דין חלוט בהליך הראשון. על כן, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, אין זהות מחויבת בין אחוז ההיוון בתביעת הניזוק לאחוז הרלבנטי לחישוב לצורך תביעת המוסד לביטוח לאומי, היוון המחויב מכח סעיף 333 לחוק הביטוח הלאומי. מנגד יש לזכור, זכותו של המוסד לביטוח לאומי לתבוע שיבוב על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי מוגבלת לגובה הגמלאות ששילם או ישלם לניזוק בפועל (ראה: ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח (1) 103, 109 (2003)), ואין לקבל תוצאה שלפיה המוסד לביטוח לאומי יפרע מהמזיק, יותר מכפי זכותו של הניזוק עצמו כלפי המוסד לביטוח לאומי (ראה: ע"א 7453/12 אלחבאנין נ' אברהם [ניתן ביום 9.9.2014, בסעיפים 42-43 לפסק הדין], וראה יישום בשאלת ההיוון בת.א. (ת"א) 9325-11-13 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [ניתן ביום 30.8.2016]).

 

16. יישום הלכות אלה במקרה דנן, מביא למסקנה שלמוסד לביטוח לאומי, אין עילה לתביעת היוון על פי תקנות ההיוון החדשות. הטעם לכך הינו כפול. ראשית, ענייננו אינו בגמלאות נכות מעבודה, אלא בגמלת נכות כללית. בעוד שלגבי גמלת נכות מעבודה מקנה סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי, לנפגע במקרים מסוימים אפשרות להיוון הגימלה, אפשרות זו אינה קיימת לגבי גמלת נכות כללית. לפיכך, בעוד שיתכן שלגבי תביעת שיבוב של גמלת נכות מעבודה, היה מקום לחייב את המזיק על פי אחוז ההיוון בתקנות החדשות, מה גם שסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, על פי לשונו, אינו מתנה את תביעת השיבוב בתביעתו של הניזוק כנגד המזיק, בענייננו בו עסקינן בתביעת שיבוב של גמלת הנכות הכללית אין כל הצדקה להוון את אחוז הגמלה לשיעור הקבוע בתקנות החדשות, שכן המוסד לביטוח לאומי לא יהוון ממילא גמלה זו ביחסיו מול הניזוק וממילא תשלום של המזיק על פי האחוז החדש בתקנות ההיוון, יהווה עשיית עושר על חשבונו של המזיק, אשר שילם סכום גבוה יותר לניזוק בהליך הראשון, תוך לקיחה בחשבון כי ישלם למוסד לביטוח לאומי על פי אותו אחוז היוון. קיימת על כן הצדקה במקרים של תשלומים של המוסד לביטוח לאומי לניזוק על פי התקנות החדשות, לחייב השבה של המזיק על פי תקנות אלה, אך לא במקרה בו המוסד לביטוח לאומי כלל לא שילם לניזוק על פי תקנות אלה.

 

17. על כך יש להוסיף, כי תוקפה של מסקנה זו מתחזק גם מלשונה של תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978, הקובעת כי ההיוון יעשה בתאריך מתן ההחלטה בדבר עריכת ההיוון, ומלשונה של תקנה 7 לתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו-2016 (ק"ת 7669 מיום 9.6.18, עמ' 1304, כפי שתוקנה בק"ת 7712 מיום 13.8.16 עמ' 2246), שקובעת לגבי תקנות ההיוון החדשות כי "תוקפן של תקנות אלה ב- 1 לחודש שבתום שנה ושלושה חודשים מיום פרסומן (להלן – יום התחילה) והן יחולו על חישוב ערך מהוון הנעשה מיום התחילה ואילך". מאחר ואין חולק בענייננו, כי חישוב הגמלאות המגיעות לנפגעת נעשה עוד לפני כניסתו לתוקף של התיקון, אין כל הצדקה לערוך את חישוב ההיוון בתיק זה על פי התקנות החדשות.

 

 

המסקנה מכל האמור הינה כי דין הבקשה לתיקון התביעה להידחות.

 

 

 

 

אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח.

 

 

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.