בית המשפט העליון קבע שיש לפסול חוות דעת מומחה רפואי שנחשף לנתון אסור

בית המשפט העליון דן בשאלה האם לפסול חוות דעת מומחה שנחשף לנתון אסור?

 

 

 

 

	בבית המשפט העליון
רע"א  3803/20

 

לפני:

כבוד השופט י' עמית

 

המבקש:

פלוני

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

הכשרה חברה לביטוח בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 029804-12-19 שניתנה ביום 24.05.2020 על ידי כבוד השופטת עדי חן ברק

 

 

 

החלטה

 

          בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק) בת"א 29804-12-19 מיום 24.5.2020, בה נתקבלה בקשת המשיבה לפסול את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

 

1. המבקש, יליד 1986, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.4.2015. בו ביום פנה המבקש לחדר המיון בבית החולים רמב"ם והתלונן על כאבים בצוואר, בגב ובראש. המבקש שוחרר בהמשך היום במצב כללי משביע רצון, עם המלצה להמשך מעקב ומשככי כאבים במידת הצורך. לאחר הדברים האלה, המבקש הוסיף לסבול מכאבי ראש, התלונן על חרדה ודיכאון, וטופל במרפאת בריאות הנפש בקופת חולים.

 

2. בעקבות התאונה הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). מומחה רפואי שמונה בתחום הפסיכיאטרי קבע למבקש נכות בשיעור של 70% בגין תסמונת פוסט טראומטית קשה עם מרכיבים פסיכוטיים. לנוכח שיעור הנכות, נמחקה התביעה בבית משפט השלום והוגשה מחדש לבית המשפט המחוזי.

 

3. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה, בטענה כי הוצג לו נתון האסור בהצגה. מדובר בנתון המציין שיעור נכות של 70% שנקבע למבקש בחוות דעת של רופא אחר, במסגרת תביעה על בסיס פוליסת תאונות אישיות, שנערכה שלא במסגרת הליך שיפוטי.

 

4. בית המשפט המחוזי ציין כי הנתון המדובר מופיע במספר רב של מסמכים שהוגשו למומחה, וכי הנתון הושחר על ידי בא כוח המבקש רק בחלק מן המסמכים שהוגשו; כי לדברי בא כוח המבקש, הדבר נעשה בשל טעות וחוסר תשומת לב מצדו; וכי במהלך הדיון בבית המשפט, התברר שבמסמכים שהוגשו למומחה "ניתן לראות, ולא במאמץ רב, את הכיתוב מתחת להשחרה" (זאת בשונה מהעותקים שהוגשו לבית המשפט ולבא כוח המשיבה, שבהם ההשחרה היתה מוחלטת). עוד ציין בית המשפט כי לדברי המומחה, הוא לא שם לב למשפט האמור, אלא קבע את הנכות על בסיס התרשמותו מהמבקש.

 

          בית המשפט המחוזי קבע כי הנתון המדובר, שעניינו קביעת אחוזי נכות על ידי מומחה אחר, אסור היה בהמצאה למומחה; כי הדבר עשוי היה להשפיע על שיקול דעתו האובייקטיבי והעצמאי של המומחה, גם אם לא באופן מודע; וכי שיעור הנכות שקבע המומחה בחוות דעתו זהה לנתון האמור, שאסור היה בהצגה. לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי קיים חשש ממשי לפגיעה בעצמאות שיקול דעתו של המומחה, והורה על פסילת חוות דעתו ומינוי מומחה אחר תחתיו. בנוסף לכך, בית המשפט דחה את טענת השיהוי שהעלה המבקש. לעניין זה התקבלה טענת בא כוח המשיבה כי לנוכח העובדה שהנתון הושחר בחלק מהמסמכים, הוא סבר כי ההשחרה בוצעה בכל המקומות הנדרשים. כמו כן, נקבע כי בא כוח המשיבה לא יכול היה לדעת כי המשפט המושחר בעותק שהוגש למומחה, היה מושחר באופן שאיפשר לקרוא את הכיתוב בקלות רבה, שכן הדבר התגלה רק בעת שהמומחה נחקר בבית המשפט.

 

5. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

          לעצם המשפט האסור, המבקש טען כי מדובר בקביעה שניתנה במסגרת הליך שהתנהל בינו לבין הראל חברה לביטוח, בתביעה לפי פוליסת ביטוח בריאות שהתנהלה מחוץ לכותלי בית המשפט. לדבריו, במסגרת אותו הליך, מומחה מטעם המבקש קבע נכות בשיעור של 70%; מומחה מטעם חברת הביטוח סבר כי נותרה למבקש נכות זמנית בשיעור של 40%; ואילו מומחה שלישי שמונה בהסכמת הצדדים קבע כי מדובר בנכות קבועה בשיעור של 70%.

 

          באשר לבקשת רשות הערעור, המבקש טען, בין היתר, כי הנתון המדובר אינו משקף קביעה של מומחה מטעמו כפי שסבר בית משפט קמא, אלא של מומחה ניטראלי שמונה בהליך אחר במסגרת תביעת ביטוח; כי הנתון המדובר אינו בגדר חוות דעת רפואית האסורה בהצגה למומחה; כי בא כוח המשיבה שלח גם הוא למומחה מסמכים אסורים למשלוח; כי בית המשפט המחוזי לא לקח בחשבון את דברי המומחה כי לא קרא את המשפט האסור; וכי הבקשה הוגשה בשלב דיוני מאוחר.

 

6. מנגד, המשיבה טוענת כי המבקש לא הציג תמונה עובדתית מלאה ומדויקת בבקשת רשות הערעור. בין היתר, נטען כי המבקש נמנע מלציין כי מומחה נוסף שבדק את המבקש במסגרת תביעה נוספת למימוש פוליסת תאונות אישיות, קבע כי המבקש לא אמין בדיווחים שלו לרופאים, כי ייתכן שאין לו נכות כלל מהתאונה, וכי בשל  הספק קבע לו 5% נכות. בנוסף, נטען כי הפסיקה אינה מאפשרת להגיש למומחה חוות דעת פרטית או חוות דעת שניתנה מחוץ להליך שיפוטי שהתקיים שלא בין אותם צדדים; וכי הנתון המדובר הוא לב לבה של חוות דעת אסורה בהמצאה.

 

7. דין הבקשה להידחות.

 

          תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות) אוסרת על הגשת "חוות דעת רפואית" למומחה מטעם בית המשפט. כפי שהוסבר בפסיקה, בבסיס הוראה זו ניצבת תכלית כפולה: האחת – השאיפה לייעל את ההליך ולחסוך את הצורך בהגשת חוות דעת מטעם הצדדים; והשניה – להבטיח את שיקול דעתו העצמאי והאובייקטיבי של המומחה (ראו, בין היתר, רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 13 וההפניות שם (12.3.2020) (להלן: עניין שומרה)).

 

          השאלה מה ל"חוות דעת" ייחשב, שבה והתעוררה בפסיקה, והגישה המקובלת מבקשת להישמר מפני הרחבה יתרה של המונח. עם זאת, דומה כי אין חולק ש"מסמכים שיש בהם סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד" עולים כדי חוות דעת. עוד הוסבר כי אבן הבוחן העיקרית לכך היא אם מתעורר חשש שמא יש במסמך המדובר כדי להשפיע את עצמאות שיקול דעתו של המומחה (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (30.5.2012)).

 

8. במקרה שלפנינו, הנתון העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים הוא בבחינת שורה תחתונה של חוות דעת מומחה בדבר שיעור הנכות של המבקש. מדובר בחוות דעת של מומחה מוסכם שניתנה במסגרת הליך שהתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט בין המבקש לבין חברת ביטוח (שאינה המשיבה), במסגרת תביעה לפי פוליסת ביטוח פרטית. אין חולק כי הנתון האמור היה אסור בהמצאה למומחה מטעם בית המשפט. אף בא כוח המבקש מודה כי היה עליו להשחיר את המשפט האמור, וכי אי ההשחרה נבעה "בעקבות תקלות משרדיות ובהיסח הדעת".

 

          בית המשפט המחוזי עמד על כך שלא זו בלבד שהמשפט לא הושחר מכל המסמכים, אלא שאף במסמכים שבהם הושחר "ניתן לקרוא בקלות הכיתוב מתחת להשחרה". בנסיבות אלו, בהינתן שהוצגו בפני המומחה מסמכים רבים הכוללים את המשפט המדובר, ובהינתן שקביעתו של המומחה בחוות דעתו זהה לנתון שאסור היה בהמצאה למומחה, בית המשפט המחוזי קבע כי קיים חשש ממשי לפגיעה בעצמאות שיקול דעתו של המומחה. קביעתו זו של בית המשפט, שמשקפת את התרשמותו ממצב הדברים בנסיבות המקרה שלפניו, אינה מקימה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

 

9. לבסוף, אציין כי אין ממש בטענת המבקש כי בעקבות פסק הדין שניתן בעניין שומרה, יש לקבוע כי חוות הדעת האמורה היתה מותרת בהמצאה למומחה.

 

          הפסיקה פירשה את תקנה 8(א) לתקנות כאוסרת על הצדדים להגיש למומחה חוות דעת רפואית (שאינה מטעם מומחה שמונה על ידי בית המשפט), וכי "האיסור חל בין אם חוות הדעת הרפואית הוכנה לצרכי המשפט הנדון ובין אם הוכנה לצורך אחר; בין אם חוות הדעת הרפואית נערכה על ידי מומחה אובייקטיבי ובין אם נערכה על ידי מומחה מטעם אחד הצדדים" (רע"א 3635/10 בן בסט נ' בן בסט, פסקה 5 (11.7.2010), ההדגשה הוספה – י"ע). העובדה שחוות הדעת במקרה דנן נערכה על ידי מומחה מוסכם במסגרת הליך שהתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט, אינה מוציאה אפוא את חוות הדעת מגדרה של תקנה 8(א) לתקנות.

 

          באשר להלכת שומרה, הרי ששם נקבע כי מעמדה של קביעת המל"ל – שהיא קביעה מחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים – הוא לכל הפחות כמעמדה של חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, ולכן אין מניעה להמציא? למומחה בית המשפט שמונה לפי החוק. ברי כי ההיגיון שבבסיס הלכה זו אינו עומד בתוקפו כאשר מדובר בחוות דעת שנערכה במסגרת התדיינות בין מבוטח לחברת הביטוח כבמקרה דנן.

 

10. אי לכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה גם בקשת המבקש לצרף ראיות נוספות שלא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי.

 

          המבקש ישא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסך 5,000 ₪.

 

 

          ניתנה היום, ז' באב התש"ף (‏28.7.2020).

 

י' עמית