בתביעה לצירוף נכויות - המוסד לביטוח לאומי טען כי לא נגרמה לתובע ירידה בשיעור 50% מההכנסות. התובע התבסס על חוות דעתו של ד"ר תמיר לוי - המרכז לאקטואריה משפטית - והצליח להוכיח את טענתו כי נגרמה ירידה בשיעור 50% מההכנסות
|
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים |
|
|
|
ב"ל 7416-08-15
|
14 יולי 2020
|
לפני: |
|
|
|
כב' השופט עמיצור איתם
|
||
|
התובע |
____
ע"י ב"כ: עו"ד עמוס אגרון |
|
|
- |
||
|
הנתבע |
המוסד לביטוח לאומי
|
|
|
פסק דין |
א. בגין תאונה מיום 4.9.1994 נקבעו לו 10% נכות צמיתה בשל פגיעה בעמוד שדרה מותני.
ב. בגין תאונה מיום 4.4.2005 נקבעו לו 38% נכות צמיתה בשל פגיעה במפרק הירך והברך.
ג. בגין תאונה מיום 14.2.2010 נקבעו לו 10% נכות צמיתה בשל צרידות.
10.טענות התובע בתמצית הן כי עובר לתאונות, עבד בשני בתי ספר בהיקף של משרה וחצי. לאחר התאונה השנייה ובעקבותיה הפחית התובע את משרתו לשליש משרה, אולם שכרו נותר כשהיה משום שהחל ממועד זה החל לנצל את ימי המחלה שצבר משך שנות עבודתו ועל מנת ששכרו לא יפגע. מאחר וניצול ימי המחלה לשיטת התובע היווה כמחצית משכרו בפועל ואף למעלה מכך, הרי שיש פגיעה בכושר השתכרותו בשיעור ניכר, כלשון החוק. עוד נטען, כי החל משנת 2013 ובעקבות המעבר לרפורמת "אופק חדש", נאלץ התובע לעבוד שעות רבות יותר כאשר ללא שינוי בשכרו. על כן יש לבחון את שכרו ביחס לשעות העבודה בפועל. אשר לדרישת תקנה 12 לתקנות לצמצום ההכנסה בשיעור של 50% או יותר, סבור התובע כי על פי הפסיקה תפקידו של פקיד התביעות הינו טכני, ועליו לבחון אך פגיעה בכושר ההשתכרות במידה ניכרת כלשון סעיף 121 לחוק.
11.בסיכומיו צמצם התובע את טיעוניו לגדרי איחוד נכויות התאונה הראשונה והשנייה ולירידה של למעלה מ-50% בהכנסותיו בגינן. עוד טען כי המומחה מטעם הנתבע התייחס לנתוני שכר של מקום עבודה אחד וביצע הפחתה משכרו בחודשים אחדים, אשר הובילו לקביעה כי לתובע ירידה בשכר בשיעור 48.19% בלבד. זאת, בעוד שחוות הדעת של המומחה מטעמו קובעת ירידה בשיעור של למעלה מ60%.
12.טענות הנתבע בתמצית הן כי בהתאם לתקנות והפסיקה, תנאי לצירוף נכויות הוא צמצום הכנסות בשיעור של 50% לפחות דרך קבע, תנאי בו לא עמד התובע. השוואת השכר תיעשה בין שכרו של התובע במועד הגשת הבקשה אל מול שכרו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה (ולפי הנתבע, מועד התאונה השלישית). הנתבע סבור כי אין בניצול ימי המחלה כדי לשנות, שעה שמדובר ברכיב שכר הנחשב לעניין זה ועל כן אין התובע הוכיח ירידה בשכר. עוד סבור הנתבע כי המעבר לרפורמת אופק חדש הובילה לעליה בשעות העבודה בפועל ולכן גם מטעם זה אין צמצום בכושר העבודה או ההשתכרות של התובע.
13.בסיכומיו טען הנתבע כי המחלוקת בהליך נשענת על הכנסותיו של התובע בתקופה שלפני דחיית תביעתו. על כן כל ראיותיו של התובע לתקופה מאוחרת יותר דינן דחייה על הסף, לרבות חוות דעתו של המומחה מטעם התובע אשר התייחסה לתקופה שלאחר דחיית התביעה. הנתבע אף ניאות לבחון את הירידה בשכר בהעדרם של ימי המחלה שפדה התובע, אולם בחינה זו הובילה לתוצאה של ירידה בשיעור 29% בהכנסות התובע ובכך כאמור לא די.
אשר לסמכותו של פקיד תביעות, טען הנתבע כי על פי לשון תקנה 12 לוועדה הסמכות לקבוע את דרגת הנכות המצטברת, לאחר שפקיד התביעות יאשר כי התקיימו בנכה העבודה הנסיבות האמורות בתקנה 12.
14.בסיכומי תשובה הוסיף התובע כי הפחתת ימי המחלה מחישוב הירידה בשכר מתחייבת לאור הוראותיו של חוזר נפגעי עבודה/9 מיום 28.2.2011.
15.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ובאופן הבא:
16.השאלה בסופו של יום היא שאלה חישובית אקטוארית. חוות הדעת מטעם התובע נסמכה בעיקרה על הפסדי השתכרות בשנים שלאחר התביעה ולא על המועדים הרלוונטיים לתביעה. מאידך, מטעם הנתבע הוגש מסמך מלשכת האקטואר שאינו ערוך כחוות דעת. מדובר במסמך חישובי, נעדר נימוק ופירוט ואינו מעוגן כדבעי בנתונים העובדתיים בתיק. ד"ר טסיס הודה כי לא עמדו בפניו תלושי השכר של התובע (עמוד 11 שורות 29-30, עמוד 12 שורות 4-7), וכי הנחת המוצא שלו הייתה כי השכר שחושב על ידי הגב' שושנה נעים, ממונה בכירה גמלאות במחלקת נפגעי עבודה אצל הנתבע, הינו נכון (עמוד 12 שורות 1-3). כאמור גם, קביעתו שלו הייתה כי לתובע ירידה בשכר שיעור 48.31%.
17.עוד עולה כי אין למעשה מחלוקת עובדתית בתיק. בסופו של יום, ד"ר טסיס השווה את נתוני השכר לאלו שנקבעו בחוות דעתו של ד"ר לוי והתייחס בחישוביו לממוצע שכר זהה לשנת 2018 בסך 8,367.92 ₪. יחד עם זאת, את ממוצע השכר לשנת 2005 חישב בסך 16,187.88 וקבע כי לאור נתונים אלו, ישנה ירידה בשכר התובע בשיעור של 48.31%. ד"ר טסיס נשאל בחקירתו מדוע סטה מממוצע השכר לשנת 2005 כפי שנקבע בחוות דעתו של ד"ר לוי (שם נקבע ממוצע שכר 16,799.91, אשר הוביל לקביעה של ירידה בשכר בשיעור של 50.19%), אולם תשובתו בעניין זה נותרה עמומה ולא סתרה או ערערה את האמור בחוות דעתו של ד"ר לוי (עמוד 12, שורות 14-18). לטעמי לא עלה בידי ד"ר טסיס להפריך את האמור בחוות הדעת מטעם התובע אשר המומחה מטעמו עמד בהצלחה בחקירה נגדית לגביה. על כן, יש לקבוע כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנתוני השכר כפי שאלו מופיעים בחוות דעתו של ד"ר לוי, ואלו מדגימים ירידה בשיעור של מעל ל-50% נכון ל-3.2018.
18.אשר לטענה כי הקריטריון על פיו החלטת פקידת התביעות בעניינו של התובע צריך להיות פגיעה בכושר ההשתכרות כלשון סעיף 12 לחוק, ולא ירידה בשיעור 50% כלשון התקנה.
19.על פי תקנה 12א, לוועדה סמכות לקבוע דרגת נכות מצטברת לאחר שפקיד תביעות מצא כי התקיימו התנאים המצטברים בתקנה 12. תנאי ראשון, כי כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו בשיעור של 50% ומעלה. תנאי שני, כי צירוף הדרגות יזכה את הנכה בקצבה במקום מענק (או דרגת נכות אחרת כאמור בתקנה 16).
20.גם אם נלך לגישת הנתבע, לפיה קיימת ירידה בכנסות התובע בשיעור של 48.31%, אין חולק כי לתובע נגרמה פגיעה ניכרת בהכנסתו. עם זאת אכן ההלכה הפסוקה קבעה לא פעם כי צמצום ההכנסה בשיעור של 50% לפחות הוא תנאי סף מידתי ואין להתערב בו. בעניין זה אין בדעתי לחרוג מהקבוע בפסיקה ולקבוע כבקשת התובע כי המבחן הוא מבחן גמיש יותר מהקבוע בתקנות.
22.מכל מקום במקרה שלנו התובע בחר משום מה לבסס את חוות דעתו על תאריך מאוחר למועד הגשת התביעה ועל ההכנסה במועד זה ניטשה המחלוקת בין המומחים. לטעמי בכל הנוגע לתקופה שקדמה למועד זה אכן לא עלה בידי התובע להוכיח כי הכנסתו ירדה בשיעור של 50% או יותר. אין מחלוקת כי נתוני ההשתכרות שהציג האקטואר מטעם התובע לשנת 2018 אינם זהים לנתונים עובר להגשת התביעה. אדרבא, העובדה שהמומחה לא ביסס את חוות דעתו על נתונים לשנת 2014 יש בה לכאורה כדי להעיד שבמועד זה ההכנסה לא צומצמה בשיעור של 50%.
23.ברגיל- צודק הנתבע כי אין מקום לתביעה "מתמשכת" והמועד הרלוונטי הוא מועד הגשת התביעה. כאמור גם בעניינו של התובע הוסכם בעבר על הגשת תביעה חדשה לאור השינוי בנתוני ההשתכרות.
24.עם זאת, בענייננו מצאתי לנכון לחרוג מהכלל האמור. ניהול ההליך לאורך 5 שנים. במידה לא מבוטלת גם באחריות הנתבע, פגע באפשרות של התובע להגיש תביעה חדשה. אין מקום להורות לתובע בשלב זה להתחיל את כל ההליך מחדש לאחר שכבר הוכיח לפני שנכון למועד 3.2018 אכן צמצם את הכנסתו בלמעלה מ- 50% (ומטבע הדברים הוציא הוצאות מרובות לצורך כך). מה גם שמדובר רק בשלב הראשון שהוא שלב סף לפני העברה לוועדה. קביעה שכזאת עלולה להביא לשנים ארוכות נוספות של התנצחות וכאמור עוד בטרם עברנו בכלל את הדלת לוועדה עצמה. הפתרון הנכון הוא כפי שהצעתי לצדדים: להכיר בצמצום הכנסתו של התובע אולם רק ממועד חוות דעתו של המומחה מטעמו היינו חודש 3.2018.
25.לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן שיוכר כי הכנסת התובע צומצמה בשיעור של 50% ממועד 3.2018 ועניינו יועבר לוועדה אשר תקבע נכון למועד זה את התקיימות הקשר הסיבתי הרפואי ויתר התנאים הקבועים בחוק זאת לגבי התאונה הראשונה והשנייה.
26.בשים לב למשך התארכות ההליך שלא לצורך, ובשים לב להתנהלות הנתבע בשלב הבאת הראיות, ומנגד בשים לב לכך שקביעתי כאן היא במידה מסוימת חריגה מהכלל. ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור מופחת של 2000 ₪.
27.נציג ציבור מר יוסי קשי: אני מסכים עם האמור בחוות דעתו של השופט איתם ומטעמיו.
28.נציג ציבור מר דוד כהן: אני מסכים עם האמור בחוות דעתו של השופט איתם ומטעמיו.
29.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".
|
|
|
|
|
|||
|
נציג ציבור |
|
נציג ציבור דוד כהן |
|
עמיצור איתם, שופט
|
ניתן היום, כ"ב תמוז תש"פ, (14 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
עמיצור איתם