האם יש לפסוק שכר עדות לעד שהוזמן לעדות, אך בסופו של יום התיק נסגר בפשרה, והדיון התבטל?

בית המשפט דן בשאלה האם יש לפסוק שכר עדות לעד שהוזמן לעדות, אך בסופו של יום התיק נסגר בפשרה, והדיון התבטל?

 

 

 

 

 

 

 

 

בית משפט השלום בבית שאן
ת"א 72368-01-19

 

 

בפני	כבוד השופט אדהם ספדי
תובעת		פלונית
נגד
נתבעות		1. רשא חוסין 2. הראל חברה לביטוח בע"מ

 

 

החלטה

 

1. בתיק זה נידונה תביעתה של התובעת לפיצויה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שאירעה ביום 01/02/2017 עת נסעה ברכב שהיה נהוג בידי אחותה, הלוא היא הנתבעת מס' 1.

 

2. ביום 03/09/2019 החליט כב' הרשם הבכיר איתי כרמי על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, אך נוכח חולשת הראיות לאפשרות קיומה של נכות בתחום זה, ועל מנת שלא תיחסם דרכה של התובעת מפני אפשרות קיומה של נכות, הוא השית של שכר המומחה על התובעת. המומחה שמונה על ידו היה ד"ר דוד קרת.

 

3. בחוות דעתו מיום 13/01/2020 קבע ד"ר קרתכי לתובעת לא נותרה נכות אורתופדית צמיתה ונקבעו על ידו רק נכויות זמניות (20% למשך החודשיים הראשונים ו-10% למשך תשעה חודשים נוספים). לאחר קבלת חוות הדעת הודיעה התובעת על רצונה לחקור את ד"ר קרת ובעקבות כך הועבר התיק לשמיעה לפני.

 

4. מבלי לפרט כל השתלשלות ההליכים בתיק אסתפק בלציין כי בתיק נקבעה ישיבת הוכחות ליום 18/10/2020, שהינו יום א' בשבוע, וניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית. לדיון זה הוזמן ד"ר קרתעל פי בקשת התובעת שכאמור לעיל עמדה על מיצוי זכותה לחקירתו הנגדית (לאחר שהפקידה בקופת ביהמ"ש הסכום שנקבע על ידי להבטחת שכרו של המומחה).

 

5. בצהרי יום חמישי, ה-15/10/2020, הגישו לי הצדדים הודעה על הסכם פשרה. זמן קצר לאחר הגשת ההודעה ניתן על ידי פסק דין המעניק תוקף של פסק דין להסכם הפשרה והדיון שהיה קבוע בתיק בוטל. במסגרת פסק הדין הוריתי לב"כ התובעת להודיע במידי לד"ר קרתאודות ביטול הדיון.

 

6. ביום 17/10/2020 שיגר ד"ר קרתלבית המשפט בקשה (ערוכה בכתב יד) ובה עתר לפסוק לו "פיצוי" בגין אובדן הכנסתו ביום שהיה מיועד לדיון. לדבריו, ביום חמישי ה-15/10/2020 פנתה מזכירתו למשרד ב"כ התובעת על מנת לוודא שהדיון אכן מתקיים במועדו ובפניה זו הובהר שאין שינוי והוא אפילו התבקש להגיע "קצת לפני". לדבריו הוא ביטל מראש את הקליניקה ביום ראשון והורה למזכירתו להשאיר את הביטול. הוא עזב את המרפאה בשעה 13:00. מאוחר יותר התקבל במרפאה (באמצעות הפקסימיליה) מכתב ב"כ התובעת ובו הוא מודיע ש"ככל הנראה יתבטל" הדיון. ביום 18/10/2020 שיגר ד"ר קרת לבית המשפט מכתב נוסף – הפעם מודפס – ובו חזר על עיקרי דבריו אך הפעם נקב בסכום הנדרש על ידו (2,500 ₪).

 

7. לתובעת ניתנה זכות תגובה. ב"כ התובעת הגיש תגובה מפורטת ובה ביקש לדחות בקשת המומחה תוך שהוא מפרט את ההתרחשויות ערב חתימת הסכם הפשרה. לדבריו הוא וב"כ הנתבעות עשו מאמצים לסיום התיק בפשרה וכי רק ביום 15/10/2020, שעה 12:45, הודיעה לו באת כוח הנתבעות שהושג אישור מרשתה לפשרה שהתגבשה. בעקבות כך, נעשו ניסיונות רבים מטעם משרדו להשיג את ד"ר קרתעל מנת לעדכנו כי אין צורך בהתייצבותו לדיון, אך לא היה מענה במרפאתו. לדבריו הוא ניסה להשיג מספר הטלפון הנייד של המומחה או כתובת הדוא"ל שלו, אך לשווא. לדבריו כשהתקשרו אליו ממזכירות בית המשפט בשעה 15:14 כדי לעדכנו אודות פסק הדין וביטול הדיון, הוא בירר עם המזכירה אם במערכת רשום מספר הטלפון הנייד של ד"ר קרת, ולדבריו נמסר לו מספר טלפון כזה אך מאוחר יותר התברר כי הוא שייך לאדם אחר. ב"כ התובעת הוסיף וציין כי עד שעות הערב המאוחרות ביום 15/10/2020 הוא המשיך לנסות להשיג את ד"ר קרת, אך ללא הצלחה. גם ניסיונותיו להשיג את המומחה ביום שלמחרת (ועל אף שביום זה שהה בביתו) לא עלו יפה.

 

8. אפשרתי לד"ר קרתלהגיש תשובה לתגובת ב"כ התובעת והוא אכן הגיש תשובה כזו. לדבריו הוא עזב את המרפאה ביום חמישי בשעה 13:00 ושהה מחוץ לעיר ורק כששב לביתו ביום שבת הוא מצא שנשלח אליו בפקס מכתב מב"כ התובעת המודיע לו שהצדדים הגיעו להסכם פשרה בתיק שהוגש לבית המשפט וכי ככל הנראה הדיון יתבטל. המכתב האמור התקבל אצל ד"ר קרת בשעה 13:14 (צורף לתשובה).

 

 

דיון והכרעה

 

9. נושא שכר העדים מוסדר בתקנה 187 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

 

"שכר עדים והוצאותיהם

 

187. (א)  נענה אדם להזמנה להעיד בבית משפט, רשאי בית המשפט או הרשם לצוות כי ישולמו לו דמי נסיעתו ממקומו למקום מושב בית המשפט וחזרה, וכן שכר בטלה ודמי לינה שלא יעלו על השיעורים הנקובים בתוספת השניה.

       (ב)  הוזמן האדם להעיד כמומחה, ישולם לו, נוסף על דמי הנסיעה והלינה, שכר כפי שייראה לבית המשפט או לרשם; אוצר המדינה לא יחויב לשלם, על פי תקנת משנה זו, שכר והוצאות העולים על השיעורים הנקובים בתוספת השניה".

 

10. עינינו הרואות כי תקנה 187 מבחינה בין עד רגיל לבין עד מומחה. באשר לעד רגיל, פסיקת דמי נסיעה ולינה כמו גם דמי בטלה מסורה לשיקול דעת בית המשפט כעולה מתקנה 187(א) לתקנות סד"א ("רשאי בית המשפט או הרשם"). עם זאת, הכלל הוא שבית המשפט אינו מקפח את העד שנענה להזמנה ואינו מטיל עליו את המעמסה הכספית הכרוכה בהגעתו לבית המשפט, כאשר ברגיל ובהיעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, פוסק לו בית המשפט סכום מסוים בגין דמי נסיעה ושכר בטלה (בפועל הצורך בפסיקת דמי לינה מתעורר לעיתים רחוקות), הגם שכעיקרון לעד אין זכות קנויה לכך. בקביעת הסכום הנפסק לעד רגיל מביא בית המשפט בחשבון גם את חובתו הציבורית של העד במסירת עדותו ועל כן אין להפריז בקביעת שכר העדים גם אם לעיתים יוצא שהעד לא מפוצה בגין מלוא הוצאותיו והפסדיו שהיו כרוכים בהגעתו לבית המשפט:

 

"חובת מתן עדות בבית משפט או בבית דין "נושאת אופי ציבורי מובהק, כשלחברה הזכות לדרוש מן הפרט את שירותיו כעד. לנטל שבחובה להעיד יש משמעות כפולה: (א) הקרבה של זמן, מאמץ, הפסד שכר וכן (ב) ויתור על עקרון ה-Privacy" (אליהו הרנון: דיני הראיות, חלק ראשון, עמ' 62). כמו כן, ההלכה במשפט העברי היא כי "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו, חייב להעיד אם יתבענו שיעיד לו" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ח, סעיף א'). יחד עם זאת, אין להפוך חובה זו לנטל מכביד על הצדדים לדיון, בכך ש"שכר הבטלה" יהיה פיצוי בשיעור חריג וחסר פרופורציה לנסיבות הכרוכות במתן העדות. נציין כי ההלכה במשפט העברי אוסרת תשלום שכר לעד בעד עצם מסירת העדות, אך היא מתירה לשלם לעד הוצאות ושכר בטלה (ר' א' שוחטמן: סדר הדין לאור מקורות המשפט העברי, עמ' 273)" [דב"ע (עבודה ארצי) 3-132/נז דב אורן – דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ (14.07.1997), פסקה 8]

 

11. לעומתו, מלשון תקנה 187(ב) לתקנות סד"א עולה שקיימת חובה לפסוק לעד מומחה דמי נסיעה ולינה וכן שכר. מהאופן שבו מנוסחת תקנה 187(ב) לתקנות עולה כי לבית המשפט אין ממש שיקול דעת שלא לפסוק לעד מומחה את המרכיבים האמורים ושיקול דעתו מצטמצם לקביעת סכום השכר בלבד.

 

12. והנה עוד הבדל הקיים בין שני סוגי העדים הנזכרים: בעוד שלעד רגיל ניתן לפסוק "שכר בטלה", הרי שלעד מומחה יש לפסוק "שכר". ב-ת"צ (מחוזי חי') 14022-08-16זיו גלסברג נ' מידע כנסים בע"מ (06.02.2018), הגיע כב' השופט מ' רניאל למסקנה "שהבטלה שבה מדובר, היא בטלתו של העד מעבודה לצורך התייצבותו לעדות" (שם, פסקה ב' הראשונה).

 

13. ב-ת"א (מחוזי י-ם) 8530-06ע.ז נ' המגן חברה לבטוח בע"מ (15.06.2010) קבע כב' השופט צ' זילברטל (כתוארו אז) כי "בגדרו של המונח "שכר בטלה" ניתן לכלול גם שכר עבור פעולות הכנה לגיטימיות שמבצע העד לצורך מתן עדותו" (שם, פסקה 4), ובהמשך הוא מציין ש"על מתדיין, המטריח אדם שאינו בעל דין בביצוע פעולות מקדימות לצורך זימונו לאחר מכן לעדות, לצפות את האפשרות שההוצאות שנגרמו לאותו עד גם לפני העדות עצמה, בשלבי ההכנה לעדות, תוטלנה עליו" (שם, פסקה 5).

 

14. בענייןגלסברג ציין השופט רניאל כי אין הוא מסכים עם העמדה לפיה שכר בטלה כולל תשלום לעד בגין ההכנה לעדות, אלא אם מדובר בעד מומחה (שם, פסקה ב' הראשונה). הוא התייחס להחלטה בעניין המגן וציין כי דבריו של השופט זילברטל נגעו לשכרו של מומחה ועניין זה נשלט על ידי תקנה 187(ב) לתקנות לפיה ניתן לפסוק לעד מומחה "שכר כפי שייראה לבית המשפט" ו"שכר זה שייראה לבית המשפט כולל את השכר עבור הכנת עדותו של המומחה", אלא שעיון בהחלטת השופט זילברטל מעלה כי היא התייחסה לעד רגיל ולא לעד מומחה. אמנם העד עצמו הוא רופא מומחה (ד"ר נחשון רנד), אולם באותו עניין הוא לא הוזמן לעדות כמומחה אלא כעד רגיל לאחר שחקירות שהוזמנו על ידי הנתבעות העלו כי ד"ר רנד היה קשור בפעילות עסקית שהתובע היה מעורב בה (עניין המגן, פסקה 1). זאת ועוד, השופט זילברטל התבסס בהחלטתו בעניין המגן על תקנה 187(א) לתקנות, ולא על תקנה 187(ב) אשר עוסקת בעד מומחה (שם, פסקה 4).

 

15. שתי העמדות שהוצגו לעיל, זו של השופט זילברטלשסבור כי ניתן לפסוק לעד רגיל שכר בטלה גם בגין פעולות הכנה לעדות וזו של השופט רניאל השולל אפשרות זאת, הן עמדות לגיטימיות ואין לי צורך בנסיבותיו של תיק זה לבחור איזו עמדה מבין השתיים לאמץ, באשר בענייננו מדובר בעד מומחה, שגם השופט רניאל מסכים כי ניתן לפסוק לו שכר בעד ההכנה לעדות.

 

16. גישתו של השופט רניאלבעניין גלסברג ממחישה קיומו של הבדל בין "שכר בטלה" שניתן לפסוק לעד רגיל לבין "שכר" שיש לפסוק לעד מומחה. נדמה שלא ניתן למצוא חולק על כך שהמונח "שכר" הינו רחב יותר מ"שכר בטלה" כפי שגם עולה מהחלטת השופט רניאל.

 

17. נשאלת השאלה, האם במקרה כמו שלנו, שבו המומחה לא נדרש בסופו של יום להתייצב לדיון לאחר שהתיק הסתיים בפשרה, ניתן לפסוק לו שכר כלשהוא. לדעתי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. לכאורה, מלשון תקנה 187(א) לתקנות עולה כי תנאי לפסיקת דמי נסיעה, דמי לינה ושכר בטלה לעד רגיל, הוא שהעד "נענה ... להזמנה להעיד", בעוד שלגבי עד מומחה די בכך שהוא "הוזמן ... להעיד כמומחה" (תקנה 187(ב) לתקנות סד"א), ואין הכרח שהוא התייצב בפועל לדיון.

 

18. במקרה שלנו, ד"ר קרתמבקש לפסוק לו פיצוי בגין ביטול הקליניקה ביום ראשון, משמרת בוקר. הלכה למעשה, המומחה מבקש לפסוק לו שכר בטלה, וזה ממילא כלול בשכר שניתן לפסוק למומחה על פי תקנה 187(ב) לתקנות. ד"ר קרת לא טען שהוא כבר התכונן לחקירתו בבית המשפט וכי בשל כך בזבז מזמנו ומכל מקום לא ביקש לפסוק לו שכר בגין הכנה לחקירה, אלא רק בגין ביטול הקליניקה בחצי הראשון של יום הדיון.

 

19. במקרה הרגיל, מקובל לפסוק למומחה רפואי בגין הצורך בהתייצבותו לדיון לצורך חקירתו שכר אשר נע בין סך של- 2,000 ₪ ל- 2,500 ₪ (הסכומים כוללים מע"מ), בין השאר, תלוי בהיקף ואורך החקירה. בסכום זה נכללות הוצאות הנסיעה לבית המשפט ובחזרה ממנו, שכר בטלה והוא גם לוקח בחשבון הכנה מסוימת על ידי המומחה לפני הגעתו לדיון. מכאן שבקשת ד"ר קרתלפסוק לו סך של- 2,500 ₪ על אף שהוא לא נדרש להתייצב לדיון וכשאין בפיו טענה שהוא כבר התכונן לחקירה, אינה סבירה.

 

20. בסעיף 17 לתגובת התובעת טען בא כוחה כי לפי גישת המומחה, הרי שגם אם הוא היה יודע על ביטול הדיון כבר ביום חמישי בבוקר עת פנתה מזכירתו למשרד ב"כ התובעת, גם אז הוא היה מבקש פיצוי בגין שריון יום ראשון לטובת הדיון בתיק זה. בהתייחס לטענה זו הבהיר ד"ר קרתבסעיף 7 לתשובתו לתגובת התובעת כי "בשום שלב לא נרשם ולא נאמר על ידי כי "גם אם הייתי יודע ביום חמישי בבוקר על ביטול הדיון של יום ראשון הייתי דורש פיצוי"". מדבריו אלו של ד"ר קרת ניתן להבין כי אילו הוא היה יודע על ביטול הדיון ביום חמישי, הוא לא היה מבקש שייפסק לו פיצוי. ואכן, אין זה המקרה הראשון או היחיד שבו תיק נזיקין מסתיים בפשרה סמוך לפני מועד ישיבת ההוכחות, וברגיל באותם מקרים שבהם היה מוזמן לדיון מומחה לצורך חקירתו והזמנתו התבטלה לאור הפשרה בתיק, לא נעשית פניה מטעם המומחה לפסוק לו שכר בגין הזמן ששוריין על ידו לטובת הדיון.

 

21. כאן המקום להזכיר כי מלכתחילה נפסק למומחה רפואי המתמנה מטעם בית המשפט שכר (התעריף המקובל 5,000 ₪ בתוספת מע"מ) שהוא בדרך כלל גבוה יותר מזה שנגבה על ידי מומחים הנותנים חוות דעת פרטיות עבור הצדדים (הנע סביב הסך של- 3,000 ₪ כפי שעלה מקבלות שהוגשו לי במסגרת תיקים אחרים, שכמובן התבררו לפי פקודת הנזיקין).

 

22. יצוין כי ד"ר קרתלא צירף צילום הדף הרלוונטי מתוך יומנו המתייחס לתאריך הדיון (צירף דף אחר המתייחס למועד בדיקה שנקבע לתובעת שלטענתו היא לא התייצבה אליו), והוא לא ציין מה ההפסד שנגרם לו בעקבות ידיעתו המאוחרת על ביטול הדיון ולא פירט מה נעשה על ידו בפועל בחציו הראשון של יום ראשון ה-18/10/2020 שבו היה אמור להתקיים הדיון בתיק זה כדי שיהיה ניתן לעמוד על קיומו של ההפסד הנטען והיקפו. חרף זאת, בהחלט סביר להניח שלא הייתה אפשרות מעשית להזמין פציינטים ביום שבת לקליניקה ביום ראשון בבוקר. לפיכך, וכהערה כללית, טוב יעשו הצדדים באם יעשו מאמציהם לסיום התיק בפשרה לכל המאוחר מספר ימים לפני מועד הדיון, במיוחד באותם תיקים שבהם מוזמנים מומחים לחקירה, בכדי שיהיה מספיק זמן למומחה למלא את הזמן שהתפנה בעקבות ביטול הדיון.

 

23. במקרנו היה צירוף נסיבות אומלל. אישור הנתבעות לפשרה שהתגבשה בין באי כוח הצדדים התקבל לאחר פניית מזכירתו של ד"ר קרתלמשרד ב"כ התובעת וזמן קצר לאחר שד"ר קרת עזב את הקליניקה בצהרי יום חמישי נעשה על ידי משרד ב"כ התובעת ניסיון לצור קשר עימו לצורך עדכונו על הפשרה. ד"ר קרת שהה מחוץ לעירו עד ליום שבת (בשל עניין אישי שהוזכר בסעיף 3 לתשובתו מיום 29/10/2020) ומשום כך ניסיונות ב"כ התובעת לצור עמו קשר טלפוני, הן עד שעות הלילה של יום חמישי והן ביום שישי, לא צלחו.

 

24. מקובלת עלי הערת ב"כ התובעת הכללית כי מוטב למומחה אילו היה מציין פרטי התקשרות נוספים בחוות דעתו מלבד הטלפון הקווי, כגון: מספר הטלפון הנייד וכתובת הדואר האלקטרוני. היום כמעט לכל אחד יש טלפון נייד ולא נגזים באם נאמר כי בעידן הנוכחי נעשה יותר שימוש בטלפונים הניידים מאשר בטלפונים הקוויים. אט אט הפך מספר הטלפון הנייד למעין מספר תעודת זהות נוסף. אין צריך לומר כי אילו היה ד"ר קרתמציין מספר הטלפון הנייד שלו בנייר המכתבים שלו, כי אז היה משרד ב"כ התובעת מצליח להשיגו סמוך לאחר עזיבת המרפאה בצהרי יום חמישי וקרוב לוודאי שלא היינו מגיעים עד הלום.

 

25. אשר על כן, לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, ובין היתר, את שניתן להבין מהבהרתו של ד"ר קרתכי בשום שלב לא נאמר על ידו שגם אם היה יודע על ביטול הדיון ביום חמישי בבוקר, גם אז היה מבקש לפסוק לו פיצוי, ובשים לב לכך שאי ציון מספר הטלפון הנייד של המומחה בנייר המכתבים שלו תרם לכך שב"כ התובעת לא הצליח להשיגו, וכן בהביאי בחשבון את העובדה שד"ר קרת לא נדרש בסופו של יום להתייצב לדיון ומשום כך לא נגרמו לו הוצאות, ומשלא התייחס ד"ר קרת לזמן שהתפנה אצלו בעקבות ביטול הדיון וכיצד נוצל על ידו בפועל, ובהינתן הטענה שגם לתובעת נגרמו הוצאות עת הגיעה במיוחד מירושלים למרפאתו של ד"ר קרת אך מצאה את המרפאה סגורה והסתבר שהמועד נקבע בטעות על ידי מזכירת המומחה (סעיף 15 לתגובת התובעת), טענה שלא הוכחשה על ידי ד"ר קרת במכתב התשובה, מצאתי לנכון לפסוק לד"ר קרת שכר בסכום כולל של- 500 ₪. סכום זה ישולם על ידי התובעת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן – יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים וכן למומחה ד"ר קרת.

 

 

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"א, 13 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

 

אדהם ספדי