האם רכישת פוליסה לכיסוי נהג צעיר אשר נרכשה לאחר קרות תאונת דרכים מקנה כיסוי ביטוחי, ולו יחסי?

בית המשפט דן בשאלה האם רכישת פוליסה לכיסוי נהג צעיר אשר נרכשה לאחר קרות תאונת דרכים מקנה כיסוי ביטוחי, ולו יחסי?

 

 

 

 

בית משפט השלום באשקלון
תא"מ 45805-03-17 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דניאל ואח'

 

 

בפני	כבוד השופט עידו כפכפי
תובעת		מגדל חברה לביטוח בע"מ
נגד
נתבעות		1. _____ (שולחת ההודעה לצד ג') 2. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
נגד
הצד השלישי		איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין

פוליסה לכיסוי נהג צעיר נרכשה לאחר קרות התאונה, האם בנסיבות מעין אלו זכאי המבוטח לכיסוי ביטוחי, ולו יחסי, מכוח הלכת פיקאלי? לשון אחר, מי שביקש לחסוך בעלות הביטוח לנהג צעיר ולרכוש מעת לעת כיסוי ביטוחי בהתאם לשימוש בפועל, האם זכאי הוא לכיסוי ביטוחי במקרה בו ארע מקרה הביטוח ורק אחריו רכש את הכיסוי?

 

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 24.4.14 בסמוך לשעה 23:30 ארעה תאונת דרכים עת הנתבעת פנתה שמאלה בצומת קוממיות ופגעה ברכב אשר בוטח על ידי התובעת. בהחלטה מיום 7.2.19, לאחר עדויות הנהגים, נקבע שיעור האשם התורם של מבוטח התובעת, לשיעור של 30%. יוער כי בכתב התביעה נטען כי התאונה אירעה ביום 25.4.14, על סמך ההודעה על מקרה הביטוח מטעם המבוטח, אולם אין חולק כי התאונה ארעה ביום 24.4.14 כאמור בכתב האישום כנגד הנתבעת. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) ציינה בהודעה על מקרה הביטוח לנתבעת 2 (להלן: ביטוח ישיר) כי התאונה התרחשה ביום 24.4.14 בשעה 23:00.

 

2. התביעה הוגשה כנגד ביטוח ישיר כמבטחת הרכב בו נהגה הנתבעת. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי ככל ותוטל עליה אחריות לתאונה אזי יש לחייב את ביטוח ישיר שכן הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף.

 

               ביטוח ישיר טענה כי הפוליסה שנועדה לבטח את הנתבעת נרכשה רק לאחר התאונה ולכן פטורה היא מחבותה. לכתב ההגנה צורפה רשימה לפוליסה הכוללת הרשאת נהיגה לנהג צעיר לארבעה ימים: 24/04/2014-27/04/2017. בהמשך המפרט (הרשימה) לפוליסה נרשם כי בתקופת הכיסוי המפורטת לעיל יורשה לנהוג נהג צעיר למשך ארבעה ימים.

 

               לאור המחלוקת בדבר הכיסוי הביטוחי הגישו הצדדים תיקי מוצגים, ולקראת דיון ההוכחות הגיעו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה הכולל הודאה כי הפוליסה נרכשה לאחר התאונה. כל צד הגיש טיעוניו ביחס לתחולת הלכת פיקאלי על נסיבות המקרה.

 

דיון והכרעה

3. ברע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ,4.6.19 (להלן: הלכת פיקאלי), ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט י' עמית, נפסק כי אי עמידה במגבלת גיל מהווה החמרת סיכון המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח יחסיים, בכפוף לאפשרות דחיית התביעה בטענת מרמה. דיון נוסף על הלכה זו תלוי ועומד (דנ"א 5325/19, 5326/19).

 

בסעיף 20 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק –ארז תומצתה דעת הרוב בהלכת פיקאלי:

"לסיכום, עמדתי היא זו: מצב של נהיגה על-ידי נהג צעיר שגילו חורג ממגבלת הגיל הקבועה בפוליסת ביטוח הרכב הוא מקרה של החמרת סיכון ולכן תחול עליו הגישה היחסית. אולם, הדברים מסויגים לגבי מקרים שבהם מדובר בתכנון מראש לשימוש בביטוח זול ב"שיטת מצליח", או במילים אחרות: במקרים שבהם קיימת "כוונת מרמה"".

 

               ובסעיף 23 לפסק הדין הבהירה:

                              "יש לזכור כי רכישת חוזה ביטוח נועדה להגן גם על המבוטח הרשלן. למעשה, זוהי אחת מתכליותיו החשובות. אדם רוכש ביטוח גם כדי להגן על עצמו באותם מצבים שבהם בשל חוסר תשומת לב רגעית, עייפות, חולשה או היסח דעת, מזלו יבגוד בו. כך כאשר אדם שוכח להפעיל מערכת אזעקה. כך גם כאשר הוא נותן לבנו להסיעו לבית החולים, למרות שאולי נכון יותר היה באותו רגע להזמין מונית כדי לעשות כן. כל המקרים הללו נופלים לגדר מצב של החמרת סיכון".

 

בהלכת פיקאלי נקבע סייג להכרה בהחמרת הסיכון, על בסיס עמדתה של כב' השופטת ד' ברק-ארז, בסעיפים 14-15:

"מהי כוונת מרמה בהקשר זה? אין די בכך שיהיה מדובר בשימוש ברכב על-ידי נהג צעיר בידיעה של בעל הפוליסה. הדעת נותנת שבמקרים רבים של חריגה מתנאי הפוליסה הדבר היה ידוע לבעל הפוליסה. לצורך ביסוס מרמה נדרש "דבר מה נוסף". הכוונה היא למצבים שבהם הנהיגה ברכב הייתה לא רק בידיעתו של בעל הפוליסה אלא גם ביטוי להסכמה נמשכת שלו שכך ייעשה – בין מלכתחילה כתכנית שהייתה כבר בעת רכישת הפוליסה, ובין בהמשך במהלך חיי הפוליסה. כך למשל, ככל שמדובר בהורים המאפשרים לאחד מילדיהם הצעירים לנהוג ברכב מעת לעת, כחלק משגרת המשפחה, למשל במהלך בילויים של סוף שבוע – וחרף זאת נמנעו מרכישת פוליסה המכסה גם נהיגה של נהג צעיר – מדובר בכוונת מרמה. לעומת זאת, נהיגה חד-פעמית של אותו נהג צעיר כמי שמחליף הורה שלא חש בטוב במהלך הנהיגה – אינה מצב של מרמה.

  

15. בתמצית, הכלל של פיצוי מידתי אמור לפעול במקרה הטיפוסי לטובת הרשלן, ולא לטובת מי שמתכוון לנהוג במרמה כלפי חברת הביטוח. ניתן אפוא להבחין בין שני מצבים: מצב שבו המבוטח קונה במכוון ובמתוכנן ביטוח שאינו מתאים לו, משיקולי תועלת ואף ניתן לומר – בשפה פורמאלית פחות – ב"שיטת המצליח", לבין מצב שבו המבוטח קונה ביטוח שמתאים לו, ואז בשל טעות רגעית או הזנחה אינו ממלא את תנאי הפוליסה. יש מקום לסבור כי המקרה השני הוא מקרה של "החמרת הסיכון" בעוד המקרה הראשון חורג מעבר לו, משום שהוא גולש אל מעבר לתקופת הביטוח".

 

4. הפוליסה העיקרית נרכשה לתקופה מיום 1.1.14 עד ליום 31.12.14 לכל נהג שגילו מעל 24 שנים מלאות. בתיק מוצגי הנתבעת צורפו רכישות קודמות של הרחבת נהג צעיר, טרם התאונה, כפי שמאפשרת הפוליסה כיסוי של ארבעה ימים תמורת 55 ₪, בימים הבאים:

               27.11.13. צורפו מסמכים חלקיים נוספים מהם, ככל הנראה, מבוקש ללמוד כי המבוטח לא התכוון לרמות את חברת הביטוח, אלא כל אימת שביקש כי נהג צעיר ינהג ברכב רכש תוספת מתאימה. (יוער כי מהמסמכים שצורפו לא ניתן ללמוד על המועדים בהם נרכשו בעבר תוספות דומות לכיסוי הביטוחי, ונדמה כי מדובר בתקופת ביטוח קודמת).

 

מההסכמות בהליך ומהראיות בתיקי המוצגים עולה כי מדובר במקרה בו הלכת פיקאלי  לא נועדה לחול. התוספת הנדונה נרכשה ביום התאונה, 24.4.14, אולם כפי שהסכימה הנתבעת בהסדר הדיוני (לאחר הגשת כתבי הטענות), נרכשה בפועל לאחר התאונה.

 

המבוטח רכש ביטוח זול ובו מנגנון נפרד המאפשר לנהג צעיר יותר לנהוג בכפוף לרכישת תוספת לכיסוי למשך ארבעה ימים. מי שרוכש פוליסה מעין זו חזקה עליו כי יודע כי נהיגת נהג צעיר אינה מכוסה בפוליסה ודורשת תשלום נוסף. אמנם עולה מעיון בתוספת כי מדובר בפרמיה קטנה של 55 ₪, אולם גם אם אקבל טענת הנתבעת כי מחמת טעות בהיסח הדעת לא רכשה פוליסה לפני התאונה, מדובר בשטר ושוברו בצידו. קרי, מי שרוכש פוליסה מסוג זה כפוף לתנאיה ומודע לכך כי רק תמורת תשלום, לפני מקרה הביטוח, יהיה מכוסה נהג צעיר.

 

5. קבלת טענת הנתבעת מנוגדת למושכלות יסוד בדיני הביטוח לפיהן לא יבוטח סיכון שכבר התממש. הבהיר עניין זה כב' השופט י' עמית בסעיף 47 לפסק דינו בעניין פיקאלי, אמנם נותר הוא בדעת מיעוט, אולם דבריו יפים לנסיבות העניין:

        "ברם, המקרה שלפנינו שונה מעיקרו, באשר המבוטח הוא שתפר את מידותיה של הפוליסה הרצויה לו, בכך שבחר באופן אקטיבי לקבוע בה מגבלת גיל המוזילה את שיעור הפרמיה. בכך שירטט המבוטח את גבולות הסיכון המוסכם שבגינו יהא זכאי לתגמולי ביטוח, וקשה להלום שלאחר קרות מקרה הביטוח, יתאפשר למבוטח לשרטט גבולות אלה מחדש, מקום בו נתברר לו בדיעבד כי עדיף היה אילו רכש מלכתחילה מוצר ביטוחי משופר. בטרמינולוגיה חוזית, ניתן לדמות את הדבר לצד לחוזה שלא שיקלל נכונה את סיכוייו להרוויח מהתקשרותו החוזית או שטעה טעות בכדאיות העסקה, ובהמשך, משנתחוור לו המחיר הכרוך בטעותו, הוא מבקש לכפות על הצד השני חוזה חדש, בבחינת רכישת ביטוח באופן רטרואקטיבי. זאת, כאמור, קשה להלום".

 

כאשר אדם רוכש פוליסות מוזלות הדורשות ממנו לדווח לחברת הביטוח על כל שימוש של נהג צעיר, טרם תחילת השימוש, אזי חזקה עליו כי מודע כי אם לא ידווח מראש לא יזכה לכיסוי ביטוחי. הכתב הגנתה של הנתבעת יצרה מצג כאילו ההרחבה לפוליסה נרכשה טרם התאונה. מצג זה נמשך גם בתצהירה שם הצהירה כי התקשרה להפעיל את הפוליסה לאחר שיצאה מהופעה, כפי שנהגה להפעיל אותה בכל סוף שבוע כאשר חזרה מהבסיס. נטען שם כי סמוך לאחר שחידשה את הפוליסה ארעה התאונה.

 

6. נוכח ההסכמה הדיונית עולה כי מודה הנתבעת בעדות שקר. יש לראות בדרישתה מחברת הביטוח כמרמה כהגדרתה בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, מרמה שנמשכה גם במסגרת כתבי הטענות בהליך זה.

 

לעניין זה נקבע בפשטות ברע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, 18.6.18:

"אין חולק כי המבוטח מסר דיווח כוזב למבטחת (משיבה 1) בכוונת מרמה, על מנת לקבל תגמולי ביטוח, והמבטחת פטורה בגין כך מחובתה כלפי המבוטח לפי סעיף 25 לחוק. לטעמי, ועל פי לשונם הברורה של סעיפים 25 ו-68 לחוק, בנסיבות אלו, משנשמט היסוד לתשלום תגמולי ביטוח למבוטח, לאור הדיווח הכוזב שנמסר על ידו, גם החובה "להגן" עליו מפני הסיכון שבתביעת צד שלישי, נשמטת מאליה. זאת גם בהתחשב בתכלית של סעיף 25, שנועד להרתיע מפני ביצוע המעשים הכלולים בסעיף, בכוונת מרמה (ראו גם: רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה, [פורסם בנבו] פסקה 3 (19.5.1998))". (פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ).

 

כאשר דיווח המבוטח לביטוח ישיר על קרות התאונה, לא גילה לה כי רכש את ההרחבה לפוליסה לאחר התאונה. גם אם ניתן לייחס לנתבעת טעות בהיסח הדעת בכך שלא רכשה את ההרחבה בטרם החלה נסיעתה באותו ערב, לא ניתן להתייחס באותה סלחנות למבוטח שמסר הודעה שקרית לחברת הביטוח, ולאחר מכן לבית המשפט. מקובלת עליי טענתה של ביטוח ישיר כי ניסיון לרכוש ביטוח בדיעבד בהבנה שאין כיסוי ביטוחי, היא בדיוק מסוג ההתנהלות שהלכת פיקאלי מחריגה.

7. בדין הפנתה ביטוח ישיר בסיכומיה להלכה בעניין מסירת הודעה כוזבת לחברת הביטוח, כפי שהובהרה בתמצית ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, 12.4.11. נפסק שם כי המבטח יוצא ידי חובתו בהוכחה כי נמסרו עובדות כוזבות במודעות על ידי המבוטח ואז עובר נטל הבאת הראיות למבוטח כדי שיוכיח את המניע למסירת הפרטים הכוזבים כדי לבחון אם ניתן לקבוע על בסיס ראיות אלו האם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה.

 

               כאשר נרכשה הפוליסה לא דיווחה הנתבעת כי התאונה כבר התרחשה. על כן ברור כי נמסרו עובדות כוזבות בידיעת המבוטח, או הוסתרו בכוונת מרמה של המבוטח עניין שהוא יודע כי הוא עניין מהותי (השווה ע"א (מח' י-ם) 9625/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מלכה, 5.9.07, אליו הפנתה ביטוח ישיר). הנתבעת לא ניסתה כלל לטעון כי רכישת הביטוח ללא דיווח כי התרחשה התאונה נעשתה ממניע אחר. ברור מהנסיבות כי רכישת הביטוח נועדה להוצאת כספים מחברת הביטוח בגין סיכון שהתממש, ופעולה מעין זו היא כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד עובדות כוזבות והסתרת המצב העובדתי כי ארעה התאונה. ברור כי לו ידעה המבטחת כי הסיכון כבר התממש, לא הייתה מאפשרת רכישת כיסוי ביטוחי בדיעבד.

 

מעבר לדרוש יובהר כי נוכח ההסכמה הדיונית נדרש בית המשפט לשאלה, למרות שמבחינה דיונית יש קושי רב עם טיעוני הנתבעת. שעה שבכתב ההגנה נטען לקיומו של כיסוי ביטוחי, בטענה כי נרכש כיסוי ביטוחי טרם התאונה, הישענות על הלכת פיקאלי בטענה כי הכיסוי הביטוחי נרכש לאחר התאונה, היא הרחבת חזית אסורה.

 

סוף דבר

7. הנתבעת רכשה תוספת לפוליסה המכסה נהיגת נהג צעיר לאחר קרות התאונה, ובנסיבות אלו אינה זכאית לחסות תחת כנפיה של הלכת פיקאלי. נוכח ההסכמה הדיונית בנוגע לגובה הנזק, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום כולל של 36,059 ₪.

               התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. ההודעה לצד שלישי נדחית.

 

               אשר להוצאות הנתבעת 2 והצד השלישי, נוכח אי הגילוי שנמשך גם בכתבי הטענות ובתצהיר של הנתבעת יש לחייבה בהוצאות משמעותיות. מנגד, ביטוח ישיר יכולה הייתה לגלות גמישות וללכת לקראת המבוטח ולהכיר ולו לפנים משורת הדין בכיסוי חלקי. בנסיבות העניין אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

 

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשפ"א, 01 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.