אימתי יידרש מעביד להדרכה לעובד, למרות שהוא עובד על סולם נמוך, וזאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון

בית המשפט דן בשאלה אימתי יידרש מעביד להדרכה לעובד, למרות שהוא עובד על סולם נמוך, וזאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון?

 

 

 

 

 

בית משפט השלום בחיפה
ת"א 67945-07-18

 

 

בפני	כבוד השופטת נסרין עדוי-ח'דר
התובע		פלוני
נגד
הנתבע		______

 

 

פסק דין

 

לפני תביעה לקבלת פיצויים, לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 (להלן – פקודת הנזיקין).

 

רקע וטענות הצדדים בקצרה

1. התובע, יליד 1963, החל את עבודתו בשירות הנתבע בחודש אפריל 2016, בתור עובד בתחום השיפוצים.

 

2. במסגרת עבודתו כאמור, ביום 3.5.2016, התובע עסק בתיקוני שפכטל בתקרה שגובהה כ- 2.50 מ', בבית פרטי ברח' הסתוונית 3 בנהריה (להלן – אתר הבניה או האתר), כשלצורך ביצועה סיפק לו הנתבע סולם מעץ שיש לו שני זרועות המייצבים אותו, בן ארבעה שלבים וגובהו 1.5 מ' (להלן – הסולם). התובע עמד על השלב השלישי בסולם, היינו בגובה כ- 1.1 מ' מהריצפה והחל בביצוע העבודה, תוך שהוא נדרש להשתמש בשתי ידיו ולהניען מצד לצד בזווית של 45 מעלות. תוך כדי ביצוע עבודתו כאמור, נפל התובע מהסולם ונחבל בגופו (להלן – התאונה או האירוע).

 

3. התובע טען כי הסולם קרס מחמת היותו ישן, רעוע ומסוכן וכי לפני התאונה הוא התריע מספר פעמים על כך בפני הנתבע, אך לשווא. עוד טען התובע, כי ביום התאונה הוא נאלץ להעמיד את הסולם על רצפת בטון לא מפולסת, מה שתרם לחוסר יציבותו ולנפילתו. יתרה מכך, נטען כי התובע לא עבר כל הדרכת בטיחות עובר לתאונה.

 

4. הנתבע טען מנגד, כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה הנטענת, לא הוכיח כי הסולם הועמד על רצפה לא ישרה או כי הסולם היה רעוע. עוד נטען, כי עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה כל סיוע, כך שאין לתת בה כל אימון, בפרט, כשהתובע העלה ארבע גרסאות עובדתיות שונות בנוגע לאופן התרחשות התאונה.

 

5. הנתבע צירף תמונה של הסולם, שצולמה באתר הבנייה ביום 18.4.2016, המוכיחה, לשיטתו, כי הסולם היה תקין וחדש. עוד טען, כי הסולם נרכש ביום 30.3.2016, כחודש ושבוע ימים עובר התאונה ונמצא שלם ליד התובע לאחר התאונה.

 

ראיות הצדדים

6. מטעם התובע העידו התובע בעצמו (מוצג ת/1) ורעייתו גב' צ.א. (מוצג ת/2). גם הוגשה הודעת הנתבע בדבר שכרו החודשי של התובע (מוצג ת/3); תלוש שכר לחודש אפריל 2016 (מוצג ת/4); שאלון מטעם התובע (מוצג ת/5) ותצהיר תשובות הנתבע לשאלון (מוצג ת/6).

 

7. הנתבע הגיש את המוצגים הבאים: שאלון שהופנה מטעמו לתובע ותצהיר תשובות התובע (מוצגים נ/1 ו- נ/2); תיעוד רפואי עבור התובע (מוצג נ/3); תמונות הסולם והאתר (מוצג נ/4); תעודות רפואיות לנפגע עבודה (מוצגים נ/5 ו- נ/6); הפניית התובע לפיזיותרפיה (מוצג נ/7); טופס תביעה לקביעת דרגת נכות (מוצג נ/8); תצהיר של הנתבע (מוצג נ/9) ותצהיר של מר אילן שטרית (מוצג נ/10).

 

גדר המחלוקת

8. מוסכם על הצדדים כי התובע נפל מהסולם, כך שהמחלוקת במישור החבות נתחמת בשתי שאלות: האחת - שאלת תקינות/בטיחות הסולם. השנייה - האם הנתבע כמעביד סביר נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזק, אם לאו.

 

9. הצדדים גם חלוקים בשאלת הנזק.

 

דיון והכרעה                                                            

10. על יסוד העדויות שהובאו לפניי ולאור התרשמותי הישירה מהעדים, שוכנעתי כי התובע הצליח להוכיח את הממצאים העובדתיים הבאים:

-        בעת התאונה התובע עבד בתיקוני שפכטל בתקרה שגובהה כ- 2.5 מ'; גובהו של התובע 1.70 עד 1.80 מ'; גובה הסולם 1.5 מ'; התובע עמד על השלב השלישי בסולם, היינו בגובה כ- 1.1 מ' מהרצפה;

-        הסולם שימש כמשטח עמידה לביצוע העבודה בתקרה, כשהתובע היה מניע את גופו מצד לצד בזווית 45 מעלות ומשתמש בשתי ידיו;

-        תוך כדי ביצוע העבודה, ארעה תזוזה פתאומית של הסולם והתובע איבד את שיווי משקלו ונפל (ראו: סעיפים 6-7 בכתב התביעה).

-        התובע לא עבר שום הדרכת בטיחות, לא במועד קבלתו לעבודה אצל הנתבע ולא לפני ביצוע העבודה באתר.

-        הנתבע לא ביצע בדיקת בטיחות כלשהי טרם כניסת התובע ויתר העובדים לאתר.

-        הנתבע לא ביצע בדיקות תקופתיות על מנת לוודא את תקינות הסולומות שעמדו לרשות עובדיו.

-        בעת התאונה התובע עבד לבדו בחדר והנתבע לא נקט בפעולה כלשהי על מנת לאבטח את התובע בזמן עבודתו על הסולם.

 

11. להלן פירוט העדויות שהביאוני לקביעת הממצאים הנ"ל:

-        על פי עדות הנתבע עצמו, ביום התאונה נכנסו לאתר הן התובע, הן הנתבע וארבעה עובדים נוספים לביצוע עבודות שיפוץ. בעת האירוע, הנתבע, התובע ועוד שלושה עובדים עבדו בתוך הבית. העובד הרביעי, אביו של הנתבע, עבד מחוץ לבית (ראו: סעיף 14 למוצג נ/9).

-        על פי עדותו של התובע, ביום התאונה התובע נתבקש על ידי הנתבע לעשות תיקוני שפכטל על סולם בתקרה ולשם כך הוא עלה על הסולם, עמד על השלב השלישי בסולם (ראו: עמ' 4 לפרוט' ש' 4), החל בביצוע העבודה, ותוך כדי שידיו נוטות מצד לצד לצורכי ביצוע העבודה הוא נפל מהסולם [ראו: עמ' 3 ש' 27-31 לתמליל ההוכחות (להלן – הפרוט') וכן סעיפים 6-7 במוצג ת/1].

-        הנתבע והעד מטעמו, מר שטרית, אישרו כי התובע עסק באותו היום בתיקון שפכטל בתקרה, כי עמד על סולם מעץ בן ארבעה שלבים, וכי נפל מהסולם (ראו: סעיפים 12, 13 ו- 20 למוצג נ/9 וכן סעיפים 5 ו- 6 במוצג נ/10).

-        התובע עבד לבדו בחדר (ראו: עדותו של הנתבע בעמ' 28 לפרוט' ש' 39).

-        התובע הסביר, כי העבודה מבוצעת בשלושה שלבים: תחילה, מורחים את החומר על החיבור. לאחר מכן, מצמידים נייר ייעודי לצורך הצמדתו לחיבור. בסוף, מסירים את נייר הדבק ומבצעים תיקון אחרון (ראו: עמ' 4 לפרוט' ש' 10-15). במועד קרות התאונה, התובע עבד תוך כדי עמידה על הסולם (ראו: עמ' 10 לפרוט' ש' 29-30) ונזקק לשתי ידיו לצורך ביצוע העבודה (ראו: עמ' 4 לפרוט' ש' 17-18). עדותו של התובע בהקשרים אלה אף היא לא נסתרה על ידי הנתבע.

-        כעולה מעדות התובע, הוא לא עבר הדרכת בטיחות ספציפית למניעת סיכונים בטיחותיים באתר ולא הדרכת בטיחות כללית (ראו: סעיף 10 למוצג ת/1 ועמ' 8 לפרוט' ש' 23-26). עדותו זו, נתמכה בעדותו של שטרית. עדויות אלו סתרו את עדותו של הנתבע. הנתבע מסר כי "מאחר והעסק היה בתחילת דרכו ועדיין קטן והעובדים היו עובדים בעלי ניסיון רב ממני, הייתי מעביר להם הדרכות בטיחות בעת קבלתם לעבודה וכן, בכל בוקר עת הייתי מעביר את תכנית העבודה אני או אבי היינו מעבירים להם שוב הדרכות בטיחות" (ראו: סעיף 6 למוצג נ/9). מנגד, שטרית מסר, כי פרט להדרכת בטיחות בגובה, לא עבר כל הדרכה אחרת (ראו: עמ' 30 לפרוט' ש' 8-9). יתרה מכך, כאשר נשאל הנתבע האם העביר לתובע הדרכת בטיחות הקשורה בעבודה עם שפכטל השיב כדלקמן: "להביא הדרכת בטיחות בלמרוח?" (ראו: עמ' 27 לפרוט' ש' 28-30). לא זו אף זו, הנתבע טען כי תדריכי הבטיחות ותכניות העבודה הועברו לעובדים גם על ידי אביו, שבעברו ניהל עבודות בניה ובעל ניסיון בתחום (ראו: סעיף 6 ו- 7 למוצג נ/9), אלא, שעד זה לא זומן למתן עדות [על המשמעות וההשלכות של ההימנעות מהבאת עד ראו: ע"א 8222/19 פרץ חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד, (7.12.2020), פסקה 13]. נדגיש, כי הנתבע לא מסר כל הסבר להימנעותו מהעדת אביו. כך הוא השיב בעדותו: "לא יודע למה אין תצהיר של אבא שלי" (ראו: עמ' 16 לפרוט' ש' 15).

 

12. הנתבע טען בסיכומיו, כי אין לתת משקל לעדות התובע בכל הנוגע לשיטת העבודה במועד התאונה, משמדובר בהרחבת חזית אסורה. אין בידי לקבל את הטענה. שכן, היה על הנתבע להתנגד להרחבת יריעת המחלוקת בהזדמנות הראשונה. משלא עשה כן, לא תישמע מפיו הטענה להרחבת חזית. התובע התייחס לשיטת עבודתו בתצהיר עדותו הראשית. הנתבע לא התנגד אז ולא העלה כל טענה. אף במסגרת החקירה הנגדית הנתבע לא התנגד לכל הרחבת חזית.

 

13. הנתבע טען כי אין לתת אמון בעדות התובע, בשל מתן גרסאות עובדתיות שונות בפני גורמים שונים והפנה לרישומים הבאים: במסמכים הרפואיים רשום כי התובע נפל מסולם בזמן העבודה (ראו: מוצג נ/5, מוצג נ/6, מוצג נ/7 וטופס סיכום האשפוז נספח א' למוצג ת/1). בטופס התביעה לדמי פגיעה התובע טען כי כי במהלך תיקונים בתקרה בעודו על סולם, נפל הסולם והתובע נפל על הקרקע. בתביעה לקביעת דרגת הנכות טען התובע כדלקמן: "נפלתי מסולם תוך כדי עבודה בעת תיקונים בתקרה, סולם לא תקין" (ראו: מוצג נ/8). בכתב התביעה נטען כי: "ביום 3.5.16 במהלך עבודתו נדרש התובע לעלות על סולם מסוכן, לא בטיחותי, ללא גומיות, רעוע ולא יציב. בעודו עומד על הסולם לתיקון תקרה בגובה, ארעה לפתע תזוזה של הסולם, הנובעת מאי יציבותו. כתוצאה מהתזוזה הפתאומית מעד התובע, איבד שיווי משקל ונפל מגובה של כ-2 מטרים" (ראו: סעיפים 6-7 בכתב התביעה). בתצהיר עדותו הראשית התובע טען כי הסולם "קרס".

 

כשלעצמי, מצאתי כי הסתירות המדוברות אינן יורדות לשורשו של העניין, ולטעמי, אין בסתירות אלה, כדי לפגום בליבת ובגרעין עדותו של התובע, שנתמכה בעדיותיהם של הנתבע ושל העד שטרית, כמפורט לעיל.

 

שאלת האחריות:

14. לית מאן דפליג, כי מוטלת חובת זהירות מושגית על מעביד לדאוג לבטיחות עובדיו, חובה זו מעוגנת בפסיקה ענפה [מבלי למצות ולצורכי ההמחשה בלבד ראו: ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין, (31.8.2011), פסקה 17 (להלן – פרשת יאסין)]. עוד נקבע כי חובת זהירות שמעביד חב כלפי עובדו היא חובה מוגברת, שכן המעביד נתפס כמונע הנזק הזול ביותר לעומת עובדיו, הוא בעל הידע לזהות את הסיכונים האפשריים במקום העבודה ובשל כך הוא נתפס כבעל היכולת למנוע את התממשות אותם הסיכונים; על המעביד מוטלת אחריות מוסרית לוודא את שלום עובדיו. בית המשפט העליון קבע, כי על המעביד (1) לדאוג לצוות עובדים מאומן (2) לספק אמצעי בטיחות מתאימים לביצוע עבודת העובד (3) להנהיג שיטת עבודה בטוחה (4) לפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (ראו: פרשת יאסין, פסקה 17). אכן, לא מוטלת על המעביד אחריות מוחלטת, אך עליו לנקוט באמצעי הבטיחות הסבירים, כדי למנוע מן העובד נזקים בלתי סבירים, וכן להדריכו ולהזהירו מפניהם [ראו: ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין, (15.4.2012), פסקה י"ח].

 

15. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, זו תיבחן לגופו של עניין, בהתאם למקרה, נסיבותיו ועל-פי התרשמות כוללת המביאה בחשבון, בין היתר, את טיב המפגע, תוחלת הסיכון ואפשרויות מניעתו.

 

16. בענייננו, התובע הצליח להוכיח כי הנתבע הנהיג שיטת עבודה רשלנית ומסוכנת, מבלי שנקט אף לא בפעולות המינימאליות הנדרשות למניעת התרחשות הנזק, כגון, העברת הדרכות בטיחות. אכן, המעביד לא הפר את הוראות תקנות ההבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007. תקנות אלה חלות על סולמות שגובהם מעל 2 מטרים ואינן חלות על הסולם הנדון. אך, הנתבע כן הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בנסיבות.

 

17. לא נעלמה מעיניי פסיקת בית המשפט העליון, לפיה נקבע כי עבודה על סולם הנמוך משני מטרים בד"כ אינה מחייבת את המעביד להעביר לעובד הדרכת בטיחות לשיטת העבודה הבטוחה על סולם או נקיטת אמצעים אחרים כגון הצבת אדם נוסף לייצוב הסולם [ראו: ע"א 8071/95 בן יאיר נ' לשכת עורכי הדין, (23.4.1998)]. אך, הכל תלוי בטיב העבודה שעל העובד לבצע, ניסיונו של העובד, האם מדובר בסולם תקין, האם הניזוק החזיק כלי עבודה בזמן שעמד על הסולם ועוד. יכולים להיות מקרים בהם עבודה על סולם לא תדרוש מהמעביד לנקוט בשום פעולת הדרכה או פיקוח מיוחדים, וזאת כי פעמים רבות, טיפוס על סולם אינו יוצר סיכון בלתי רגיל ולעיתים יכול להיחשב כחלק מהסיכונים הטבועים בחיי היומיום כגון ירידה במדרגות [ראו: משה ויסמן חבות מעבידים 2004, עמ' 192-196 (להלן – ויסמן)]. אולם, בנסיבות בהן העובד עושה שימוש בסולם כמשטח עבודה, אזי לרוב תהא נטייה להטיל אחריות על מי שהיה אחראי על בטיחות הניזוק. זאת, כי השימוש בסולם כמשטח עבודה יוצר צפי סביר לנזק בלתי סביר. כך לדוגמא: בעבודות בהן טיב העבודה עצמה דורשת מהעובד להיעזר בשתי ידיו לצורך ביצוע העבודה או שטיב הפעולה עצמה, מלווה בתזוזות רבות שעלולות לגרום לאי ייציבות הסולם. בנסיבות כאלה, על המעביד לנקוט בפעולות מיוחדות לשמירה על שלומו של העובד [ראו: ע"א 3843/90 מ' חשין אוחיון אלברט נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון, (5.8.1993) ופרשת יאסין, פסקה 18; ע"א (מח' חיפה) 676-08 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ ואח' נ' אסמעיל סמיח (19.7.2010) וע"א (מח' ת"א) 2822/00 רזון בנימין נ' חרות בע"מ (19.10.2003)].

 

18. בנדון דנן, הסיכון לא נבע מהסולם עצמו, כי אם מאופי העבודה. התובע נזקק לשתי ידיו לביצוע העבודה וכן להעברתן מצד לצד תוך הטייתן בזווית של 45 מעלות. שיטת עבודה מעין זו הגדילה את הסיכון שבשימוש בסולם, ובפרט הגדילה את הסיכון להתרחשותן של תזוזות העלולות להשפיע על יציבות הסולם. יתרה מכך, אין כל חולק כי לא הייתה כל נקודת אחיזה שתסייע במניעת נפילה או בהשבת שיווי המשקל במקרה של תזוזה.

 

19. על המעביד גם מוטלת החובה להדריך ולהזהיר את העובד מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה, עליו להנחות את העובד לשיטת העבודה הבטיחותית ולהתריע בפניו על הסכנות הנובעות מהעבודה הפרטנית שהעובד אמור לבצע (ראו: ויסמן, עמ' 113-117). יודגש כי לא סגי באזהרה כללית של המעביד (ראו: ויסמן, עמ' 122-124). יתרה מכך, על מעביד סביר לצפות ולמנוע את הסכנות הנלוות לביצוע העבודה גם על ידי עובד רשלן [ראו: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, (21.3.1991), פסקה 6]. מכאן עולה כי גם אם התובע עבד בצורה רשלנית ומסוכנת, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריות. שכן, היה על הנתבע להעביר לתובע תדריך בטיחות לעניין העבודה על סולם ולדאוג לנקודת אחיזה למניעת הנפילה במקרה של תזוזת הסולם או לדאוג לאספקת משטח עבודה יציב יותר. יצוין כי הנתבע גם לא דאג לפיקוח כלל על העובדים ומהעדויות בתיק עולה כי הם עבדו כל אחד במקום נפרד באתר ללא כל פיקוח.

 

קשר סיבתי עובדתי ומשפטי:

20. לא ייתכן חולק כי אילולא נקט הנתבע בפעולות שמניתי לעיל, התממשות הנזק הייתה נמנעת בהסתברות גבוהה. על כן, מתקיים קשר סיבתי עובדתי.

 

21. קשר סיבתי משפטי נקבע על פי מבחן הסיכון. היינו, האם במבט לאחור, הנזק שנגרם מהווה התממשות של הסיכון הצפוי והלא סביר [ראו: ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי, (22.6.2014), פסקה 24]. יישום ההלכה על המקרה דנן, מחייבת את הקביעה כי גם קשר סיבתי משפטי מתקיים בענייננו.

 

אשם תורם:

22. הנתבע סבור כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 100%, וזאת מכיוון שהתובע סבל מכאבי גב ואובדן תחושה ברגל ימין, ולמרות האמור, בחר לטפס על סולם, וזאת מבלי ליידע את הנתבע על מצבו הרפואי.

 

23. לא אכחד, כי לא הצלחתי לראות הכיצד טענה מעין זו מקימה אשם תורם לאירוע הנזק. מכל מקום, לא הובאה כל ראיה שתבסס קיומו של קשר סיבתי בן מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה לבין נפילתו מהסולם.

 

24. הלכה פסוקה מקדמת דנן היא, שבית המשפט ייטה לייחס לעובד אשם תורם רק במקרים חריגים ובמשורה, במקרים בהם אשמתו של העובד ברורה ובולטת [ראו: ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלד כמאל נזאל, (10.5.2016), פסקה 14]. מקרים אלה לא התקיימו בעניינו של התובע.

 

הפגיעה, ההליכים במל"ל, הנכות הרפואית והתפקודית

25. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בראשו, בכל צד שמאל בגופו ואובחן כסובל משבר בצוואר ירך שמאל ללא תזוזה, שבר מינימאלי (ללא תזוזה) בארובת עין שמאל ובסינוס (ראו: סיכום ביקור מיום 19.5.2016 בנספח א' למוצג ת/1) ושבר (ללא תזוזה) בשורש כף יד שמאל, שטופל באופן שמרני ע"י קיבוע בגבס. התובע אושפז במרכז הרפואי לגליל מיום 3.5.2016 עד 6.5.2016. ביום 4.5.2016, התובע עבר קיבוע לשבר במפרק הירך (ראו: דו"ח סיכום אשפוז בנספח א' למוצג ת/1). התובע שוחרר לביתו ביום 6.5.2016 (ראו: דו"ח סיכום אשפוז בנספח א' למוצג ת/1). הגבס מיד שמאל הוסר ביום 17.6.2016. ביום 22.10.2019 התובע אושפז שוב בביה"ח הנ"ל, הפעם לניתוח להסרת הקיבוע הפנימי בירך (ראו: דו"ח סיכום אשפוז נספח ב' למוצג ת/1). בשחרורו ביום 24.10.2019 הומלץ לו, בין היתר, על טיפולי פיזיותרפיה, מעקב רפואי וחופש מחלה ל- 30 ימים.

 

26. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעת עבודה ביום 26.6.2016 (ראו: נספח ג' למוצג ת/1), ואושרו לתובע דמי פגיעה לתקופה שבין 4.5.2016 עד 28.7.2016 (ראו: אישור תשלום דמי פגיעה נספח ג' מוצג ת/1).

 

27. ביום 12.7.2016 התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות בעבודה (ראו: מוצג נ/8). הוועדה הרפואית במל"ל (להלן - הוועדה), קבעה לתובע נכויות זמניות כדלקמן: 30% וזאת מיום 29.7.2016 ועד ליום 31.8.2016, שמורכבת מ- 20% נכות בגין הפגיעה בירך ו- 10% בגין פגיעה בשיניים. מיום 1.9.2016 עד 31.5.2017, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 20% בגין הפגיעה בירך (ראו: פרוט' הוועדה מיום 2.1.2017 נספח ג' למוצג ת/1).

 

28. שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבע על ידי הוועדה עמד על 20%, וזאת לפי סעיף 35 (1)(ג) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, החל מיום 1.6.2017. הוועדה לא קבעה לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בשורש כף היד. וועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 החליטה שלא להפעילה (ראו: פרוט' הוועדה מיום 3.9.2017 נספח ג' למוצג ת/1).

 

29. מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר מרדכי קליגמן, העריך את שיעור הנכות הצמיתה ב- 20%, וזאת בגין הפגיעה בירך שמאל ו- 5% בגין הפגיעה בשורש כף יד שמאל. ד"ר קליגמן אף המליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה.

 

30. לטענת התובע, פגיעותיו הנ"ל פוגעות בכושר עבודתו, במקצועו ובתפקודו הכללי. בהינתן סוג עבודתו, עבודה פיסית הדורשת עמידה יציבה ופעילות תקינה של כפות הידיים, ובהינתן חוסר השכלתו, התובע גורס כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, וביקש להעמידה על 30%.

 

31. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של ד"ר רז נטע, שהסכים עם קביעת המומחה מטעם התובע בכל הנוגע לנכות בגין הפגיעה בירך שמאל, אך מצא כי לא נותרה נכות צמיתה בגין הפגיעה בשורש כף היד.

 

32. הצדדים לא חקרו את המומחים מטעמם. לאור הפער הקטן בין חוות הדעת מטעם הצדדים, לא מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. הצדדים בסיכומיהם לא העלו כל טענה במישור הנכות הרפואית. כל צד ביקש להסתמך על חוות הדעת מטעמו, ללא כל פירוט או נימוק מדוע יש להעדיף חוות דעת אחת על השנייה. יתרה מכך, לאור העובדה כי ענייננו בתביעה לפי פקודת הנזיקין, דומה כי ניתן להעריך את הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל מבלי להידרש להכרעה מדויקת בשאלת שיעור הנכות הרפואית (נזכיר, הפער הוא בין 24% ל- 20%). בראש הנזק של הפסדי השכר לעתיד, ובהתחשב בגובה הסכום שנדרש בגינו על ידי התובע (133,000 ₪), דומה כי אף בהקשר זה הפער בין הנכויות אינו מחייב הכרעה.

 

הפיצוי

גובה השכר:

33. לאחר מספר ניסיונות של הכחשה והתחמקות, הנתבע הודה כי סיכם עם התובע לשלם לו שכר חודשי בסך של 7,000 ₪ (ראו: עמ' 15 לפרוט' ש' 9). סכום זה מוצמד להיום = 7,135 ₪.  למותר לציין, כי גובה השכר הנ"ל, שימש כבסיס השכר הרבע השנתי במל"ל לצורכי חישוב גמלת נכות מעבודה. לא זו אף זו, גם אם נעיין בתלוש השכר לחודש 4/2016 (מוצג ת/4), לפיו שולם לתובע שכר בסך של 5,877 ₪ ברוטו, ניתן לראות כי שכר זה שולם עבור 19 ימי עבודה ולא עבור 25 ימים (המוגדרים בתלוש כימי תקן לאחוז משרה 100%). אכן, הנתבע ציין באישור (מוצג ת/3) כי השכר הוא נטו. אך, מעיון בתלושי שכרו של התובע, לאחר התאונה (נספח ה' למוצג ת/1) ניתן להיווכח כי התובע אינו חייב במס בגין תקרת סכום זה.

 

הפסדי השכר בעבר:

34. על פי התיעוד הרפואי, לתובע הומלץ על חופש מחלה מיום התאונה ועד ליום 28.7.2016. עקב מצבו הרפואי, התובע נעדר מעבודתו למשך התקופה כאמור ולא קיבל שכר כלשהו באותה תקופה, מלבד דמי הפגיעה. התובע טען, כי בפועל הוא שב לעבודה לאחר התאונה רק ביום 1.9.2016, וביקש כי יפוצה בגין הפסדי שכרו גם בתקופה שבין 29.7.2016 עד 31.8.2016. לאור שיעור הנכות הזמנית שנקבעה לתובע על ידי הוועדה בתקופה זו (30%) ולאור העובדה כי התובע המשיך להיות במעקב רפואי ובטיפולים וטרם סיים תקופת החלמתו, ומשלא נסתרה טענתו בדבר היעדרותו מעבודה באותה תקופה, מקובלת עלי טענתו כי יש לפצותו בגין מלוא הפסדי שכרו גם בתקופה זו. מכאן, אני פוסקת לתובע סך של 28,540 ₪ בצירוף הפרשי ריבית מאמצע התקופה ועד היום, ובסה"כ  = 29,890 ₪. 

 

35. עוד ביקש התובע כי ייפסק לו פיצוי בגין הפסדי שכרו בתקופה שבין 1.9.2016 עד לחודש מאי 2017. בהקשר זה אציין, כי הוכח שהתובע שב למעגל העבודה כמוכרן בחנות והשתכר בתקופה זו סכומים נמוכים. בחודש ספטמבר 2016 השתכר כ- 3,000 ₪, בחודש אוקטובר 2016 השכר עלה לכ- 4,000 ₪, בחודש נובמבר 2016 התובע השתכר סך של כ- 5,650 ₪, אך בחודש דצמבר 2016 שכרו עלה בחזרה לגבולות שכרו ערב התאונה, היינו כ- 7,000 ₪. אלא, שבתחילת שנת 2017 ועד לחודש מאי 2017 שוב הייתה ירידה בשכר. בשקלול כלל הנתונים, ולאור הנכות הזמנית שנקבעה על ידי הוועדה במל"ל בתקופה זו, המשך הטיפולים והירידה המשתקפת בתלושי שכרו של התובע, אני פוסקת לו פיצוי בסך של 12,843 ₪ (20% x 7,135 ₪ x 9 חודשים), בצירוף הפרשי ריבית מאמצע תקופת ההפסד ועד היום. סה"כ = 13,378 ₪.

 

36. מעבר לתקופות הנ"ל, התובע לא טען כי נגרמו לו הפסדי שכר בעבר. בפועל, וכעולה מהתלושים, שכרו של התובע הוא במגמת עלייה מאז חודש יוני 2017 וכיום הוא עובד כנהג משאית.

 

הפסדי השכר בעתיד:

37. לטענת התובע, בשל מגבלותיו מהתאונה הוא נזקק להפסקות רבות במהלך יום עבודתו. עוד לטענתו, קיימת אפשרות סבירה מאוד כי יעבור ניתוח להחלפת מפרק הירך, דבר שיסב לו הפסדי שכר ניכרים. עוד לטענתו, בשל מגבלותיו, מרחף מעל ראשו הסיכון להיפלט משוק העבודה. על כן, התובע עתר לפסיקת פיצוי בסך של 133,000 ₪ בראש נזק זה.

 

38. מנגד, הנתבע ביקש לדחות את דרישת התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, וזאת לאור העובדה כי הנתבע עובד כיום כנהג משאית ללא כל מגבלה ושכרו הולך ועולה.

 

39. בהתחשב בגיל התובע, שיעור ומהות הנכות הרפואית, סוג וטיב העבודה, מחד, ומאידך, בהתחשב בעובדה כי התובע שב והשתלב במעגל העבודה ושכרו אף במגמת עליה מתמדת, כשבחודש ינואר 2019 שכרו הגיע לכדי 9,800 ₪, אני פוסקת לתובע, בראש נזק זה, סכום גלובלי בסך של 100,000 ₪.

 

להשלמת התמונה אציין, כי התובע עצמו העמיד את הדרישה המקסימלית בראש נזק זה על סך של 133,000, היינו, כ- 60% מהחישוב האריתמטי לו טען (כ- 220,000 ₪), וזאת לפי הנתונים הבאים: גובה שכרו ערב התאונה בלבד, 30% נכות תפקודית ומקדם היוון מתאים.

 

הפסדי פנסיה לעבר ועתיד:

40. בגין הפסדי פנסיה אני פוסקת לתובע סך של 17,909 ₪ (12.5% מהפסדי השכר בעבר ובעתיד).

 

עזרה צד ג' לעבר ולעתיד:

41. התובע גורס כי יש לפצותו בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 100,000 ₪, בגין תלותו באשתו במשך מרבית שעות היממה. לטענתו, בני משפחתו ובעיקר אשתו, עזרו לו בתפקוד היומיומי, בהגיינה אישית, הלבשה, ליוויו לבדיקות ולטיפולים רפואיים. עוד לטענתו, הוא יזדקק לעזרת צד ג' גם בעתיד.

 

42. הנתבע טען מנגד, כי יש לדחות דרישת התובע. בהקשר זה נטען, כי אשת התובע לא הצהירה כי עבדה בעבודה כלשהי וכי נגרמו לה הפסדי שכר ומכל מקום לא צורפה כל ראיה להוכחת ההפסד הנטען.

 

43. במסת הראיות הוגש תצהיר עדותה הראשית של אשת התובע (ראו: מוצג ת/2), כשהנתבע וויתר על חקירתה (ראו: הודעת ב"כ הנתבע עמ' 13 לפרוט' ש' 10-16). על פי עדות התובע: תקופה ארוכה לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה בביצוע פעולות היומיום, כגון הלבשה, אכילה, הגיינה אישית ולא היה מסוגל לתרום את חלקו בעבודות משק הבית. עוד מסר, כי רעייתו עזרה לו בכל הפעולות (ראו: סעיף 38 למוצג ת/1). על יסוד עדותה של אשת התובע, ניתן לראות כי היקף עזרתה עלה בהרבה על העזרה המקובלת והרגילה בין בני משפחה. אשת התובע הייתה סמוכה למיטתו באשפוזים, האכילה אותו ועזרה לו בהגיינה אישית. כשהשתחרר מבית החולים התובע היה מוגבל למשך מספר חודשים. היה עם מתלה ביד שמאל, התהלך אך ורק בעזרת קביים או הליכון ולא היה מסוגל לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, גם לא סייע בעבודות משק הבית, כגון עריכת קניות, סחיבת משקלים כבדים ועוד. כאמור, אשת התובע לא נחקרה על תצהירה. גם התובע עצמו לא נחקר על הצהרתו בכל הנוגע להיקף העזרה שקיבל ממשפחתו בגין התאונה. לאור העדויות הנ"ל, לאור אורך תקופות ההחלמה, הניתוחים, האשפוזים, הטיפולים ומוגבלויות התובע בתקופה הסמוכה לתאונה, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 10,000 ₪, בגין העזרה שניתנה לו על ידי אשתו ובני משפחתו, בעבר.

 

44. התובע למעשה לא טען כי הוא עצמו זקוק לעזרה עד עצם היום הזה, אך הוא טען כי אינו מסוגל לסייע בעבודות הבית כפי שנהג לעשות בעבר. סבורני כי הטענה לא הוכחה כדבעי. בהקשר זה אציין, כי הצהרת התובע והצהרת אשתו בכל הנוגע לעזרה בעתיד, הייתה מופשטת וסתמית. אזכיר, כי נכון להיום התובע מתפקד ועובד כנהג משאית. מי שמתפקד בעבודה מעין זו, יכול לתפקד בעבודות פשוטות יותר, כגון עבודות הבית.

 

הוצאות לעבר ולעתיד:

45. בראש נזק זה עותר התובע לקבלת פיצוי בסך 30,000 ₪. לטענתו, עקב הפציעה הוא נדרש לנסיעות רבות לטיפולים רפואיים. גם בעתיד הוא יזדקק לטיפולים כאמור. עוד לטענתו, הסכום הנדרש על ידו כולל בחובו טיפולים שאינם מכוסים במסגרת סל הבריאות.

 

46. מנגד, הנתבע ביקש לדחות דרישת התובע אף בהקשר זה. לטענתו, התובע לא צירף כל אסמכתא שיש בה כדי להוכיח את ההוצאות הנטענות. עוד נטען, כי הוצאות התובע מכוסות במל"ל. לחילופין, הנתבע העריך את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 5,000 ₪.

 

47. מחומר הראיות עולה כי התובע נסע פעמים רבות לטיפולים, כך שסבורני כי חרף היעדרן של קבלות, ניתן להעריך את שווי ההוצאות. התובע אושפז פעמיים, ביקר שמונה פעמים בבית החולים בנהריה למעקב, ביקר לכל הפחות ארבע פעמים אצל רופא המשפחה במושב מגוריו. ביקר גם אצל רופא תעסוקתי בעכו. היה בבדיקה ברמב"ם. עבר 24 טיפולי פיזיותרפיה בנהריה. מכאן, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סך של 6,000 ₪.

 

48. באשר לעתיד, התובע לא הוכיח את הצורך בקבלת טיפול רפואי בעתיד. הביקור הרפואי האחרון עד הניתוח השני, היה בחודש אפריל 2017. חוות הדעת של המומחה מטעמו ניתנה ביוני 2018. לאחר הניתוח השני הוגשו מסמכים רפואיים בודדים המתייחסים לתקופה שבין אוקטובר 2019 עד דצמבר 2019. התובע לא ביקש להגיש חוות דעת משלימה. בחוות הדעת מטעמו לא נקבע כל צורך בקבלת טיפול רפואי בעתיד. מה גם, שענייננו בתאונת עבודה ועיקר הוצאות התובע בראש נזק זה – ככל שתהיינה - מכוסות על ידי המל"ל.

 

כאב וסבל:

49. התובע טען כי יש לפסוק לו סך של 100,000 ₪ בראש נזק זה, כשמנגד הנתבע טען לפיצוי בסך של 29,741 ₪ בלבד.

 

50. בהתחשב באשפוזים, בניתוחים, תקופות ההחלמה, שיעור ומהות הנכות הרפואית הצמיתה, גיל התובע והשנים העומדות לפניו במהלכן יצטרך לחיות עם הנכות, אני פוסקת לו בראש נזק זה סך של 90,000 ₪.

 

 

ניכוי תגמולי המל"ל:

51. עקב התאונה התובע קיבל מענף נפגעי עבודה סך של 178,458 ₪ (כולל דמי פגיעה). סכום זה יש לנכותו מסך הפיצויים לעיל, היינו מהסך של 267,177 ₪. כך, שיתרת הפיצוי לתובע עומדת על סך של 88,700 ₪ (סכום עגול).

 

לסיכום

52. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 88,700 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 720 ₪ (הסכום המשוערך להיום בגין אגרת פתיחה).

 

53. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"א, 25 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

 

נסרין עדוי-ח'דר