מהי חלוקת האחריות בין מרכז מסחרי, חברת הניקיון או דוכן ממכר אוכל, בתאונה בה נפגע תובע בגין החלקה על שאריות מזון, שהכין הדוכן, ואשר הושלכו על רצפת המרכז המסחרי

בית המשפט דן בשאלה מהי חלוקת האחריות בין מרכז מסחרי, חברת הניקיון או דוכן ממכר אוכל, בתאונה בה נפגע תובע בגין החלקה על שאריות מזון, שהכין הדוכן, ואשר הושלכו על רצפת המרכז המסחרי

 

 

 

 

בית משפט השלום בראשון לציון

ת"א 44482-12-16

 

 

בפני	כבוד השופטת  צבייה גרדשטיין פפקין
תובעת		פלונית
נגד
נתבעים		1.מלירסון בע"מ 2.כלל חברה לביטוח בע"מ 3._______ 4.-_______ 5.______

 

 

הודעת צד ג' - מודיעות	1.מלירסון בע"מ 2.כלל חברה לביטוח בע"מ 3. _______
נגד
צדדי ג'	1. _______ 2.________ 3. שומרה חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין

 

1. מי מהנתבעים או מהצדדים השלישיים צריך לשאת בפיצוי התובעת על נזקיה הגופניים שנגרמו כתוצאה מהחלקה על חתיכת 'קרפ צרפתי' שהושלכה על ידי מאן דהוא על רצפת קניון "לב אשדוד" – האם הקניון, חברת הניקיון או דוכן ממכר הקרפים, זו השאלה שנשארה להכרעה לאחר שהוסכם על הפיצוי לתובעת.

 

2. ביום 17.6.2014, התובעת, ילידת 22.3.1974, יצאה מעבודתה בחנות שבקניון "לב אשדוד" (להלן גם :הקניון, בבעלות הנתבעת 1, בפיקוח הנתבעת 4 המבוטחות שתיהן וכל אחת מהן לחוד על ידי הנתבעת 2). עת שפסעה ליד דוכן ממכר הקרפים (להלן גם קרפ-מון – בבעלות הנתבע 3), דרכה על קרפ שהיה מושלך על הרצפה, החליקה על הקרפ, נפלה ונגרמו לה נזקים גופניים: נכות לצמיתות בשיעור של 10%, כמתואר בחוות דעתו של המומחה האורתופדי שמונה מטעם בית המשפט ד"ר אליהו אדר.

 

3. התובעת הגישה תביעה נגד הקניון, חברת הפיקוח של הקניון, חברת הניקיון שפעלה בקניון ובעל דוכן ממכר הקרפים. בדיון מיום 17.11.2020 השכילו הצדדים לקבל את הצעת בית המשפט, בפתח דיון ההוכחות, ולהסדיר את הפיצוי לתובעת (לאחר הפחתה של אשם תורם ותקבולי המל"ל) בסך כולל של 89,300 ₪. סכום הכולל גם שכר טרחת עורך דין, הוצאות לרבות עלות חוות דעת ולרבות אגרת פתיחה התובענה. עוד הוסכם כי הפיצוי ישולם בהתאם לקביעת בית המשפט בחלוקה בין הנתבעים ובין צדדי ג' ולאחר שהתובעת (כמו גם עדי הנתבעים ועדי צדדי ג') תעיד על נסיבות המקרה. על אף שהוצעה פשרה לחלוקה בין הנתבעים וצדדי ג' בינם לבין עצמם - לא הצליחו הצדדים להגיע לפשרה, נערכו שתי ישיבות הוכחות – בהם נחקרו התובעת, מר בן-דבש מנכ"ל הקניון, מר גיל דיין – בעל דוכן ממכר הקרפים ומר יעקב מורד – מנכ"ל חברת הניקיון (רויאל קלין בע"מ), תצהירו של העד מטעם חברת הפיקוח – מנהל התפעול של הקניון – מר צור - נמשך. הצדדים סיכמו בעל פה, וכעת נדרשים אנו להכרעה.

 

תחילה יש להניח להכריע ולקבוע התשתית העובדתית שתשמש אותנו בהמשך הדרך, כשיאמר בפתח הדברים - וכפי שיתברר מיד – הנתבעים לא הניחו תשתית סדורה ומלאה לפני בית המשפט, על אף שכל המידע נמצא למעשה ברשותם. ראיות ועדים רבים הרלבנטיים לתאונה עצמה ולנעשה במועד האמור לא הובאו (למעט התובעת בעצמה).

 

4. ראשית, התובעת החליקה על קרפ. קרפ ולא מזון אחר שהיה על הרצפה. קרפ שהיה מושלך ליד דוכן הקרפים שנתבע כאן. התובעת העידה בצורה קוהרנטית ועניינית, עדות ללא כל אינטרס (שהרי הוסדרה הפשרה עמה). התובעת חזרה והעידה, חזרה ושנתה, והתרשמתי בצורה בלתי אמצעית מעדותה – ולחיוב - כי חד משמעית מדובר היה בחתיכת קרפ שהושלכה. בגודל של כ – 5 ס"מ (עמ' 8 שו' 19). כך גם העידה התובעת שהקרפ הושלך ליד דוכן ממכר הקרפים (ראו עדותה - לשאלות בית המשפט, ולשאלות שלושה באי כוח - בעמ' 7, 8, ו-9 לפרוטוקול, ובניגוד לטענות ב"כ קרפ-מון).

 

          שנית, הקרפ היה מושלך ליד דוכן ממכר הקרפים. סמוך לדלת הכניסה והיציאה מהדוכן (ראו מוצג ת/1 שסומן על ידי התובעת). ב"כ קרפ-מון טענה פעם אחר פעם כי הקרפ היה מושלך במסדרון ולא ליד הדוכן. שוכנעתי מעדותה של התובעת כי הקרפ היה ליד דוכן הקרפים (עמ' 10 שו' 1-5 והדבר עלה במפורש מעדותה). ראו גם האמור בתצהירה "עברתי ליד דוכן לממכר גלידות "קרפ צרפתי" ושתיה, הקרוי "קרפ מון". בעת שחלפתי ליד הדוכן של "קרפ מון" החלקתי, על שאריות מזון, שהיו על רצפת הקניון.." (סעיף 6 לתצהיר). חבל כי לא ניתן, בפסק הדין, להעביר את השתוממותה של התובעת לשאלות על 'מקור' הקרפ (עמ' 7 שו' 26; עמ' 9 שו' 13 ובשורות 24-25, עמ' 10 שו' 2-3). התובעת הבהירה כי ליד דוכן הקרפים נפלה על קרפ (ראו שם) "בדיוק בסיבוב ליד הקרפ שם נפלתי.. ואז הסתכלתי וראיתי את הקרפ" (עמ' 10 שו' 2-3). גם המיקום אותו ציירה התובעת על גבי התמונה מדגים את סמיכות המקום לדוכן הקרפים. עוד הורם הנטל להוכיח כי הקרפ המושלך היה של דוכן ממכר הקרפים (ראו גם עדותו של מר בן-דבש מנכל הקניון – עמ' 16 שו' 6-7, תשובה 11 בתשובות לשאלון שהוגש על ידי קרפ-מון). נכון הוא כי אף לא אחד ראה את רגע השלכת הקרפ לרצפה ואין ידיעה ודאית לעניין זה (כטענת ב"כ קרפ-מון) אולם מדובר בדוכן היחידי שמוכר קרפים, לכל הפחות באותה הקומה (ראו בעדות התובעת עמ' 9 שו' 24; עדות מר בן דבש עמ' 18) ובסמיכות ממשית למקום המפגע. גם אם מדובר בידיעה נסיבתית הרי סמיכות המפגע לדוכן והעובדה כי מדובר בקרפ היא הנותנת. 

 

          שלישית, לא הורם הנטל להוכיח טענת קרפ-מון או הקניון כי הקרפ נזרק זמן קצר לפני הנפילה. התובעת כאמור פוצתה על נזקיה. לו היו בידי הנתבעים ראיות כי המפגע נוצר רק זמן קצר לפני הנפילה – ודאי היו מציגים ראיות אלו שהיו יכולות להביא לדחיית התובענה. יתרה מכך לא הוצגה כל ראייה לפיה מי מהנתבעים או מצדדי ג', הם או מי מעובדיהם, ערך סיור במקום בזמן סמוך למועד הנפילה על מנת לבחון האם ישנם מפגעים. בעל דוכן הקרפים העיד מפורשות כי אינו דורש מעובדיו לערוך בדיקה בדבר מפגעים מחוץ לדוכן, גם לא כאלו הקשורים לעסק שלו, אלא רק לנקות את המקררים או לנקות בתוך הדוכן  (ראו בהמשך). בעל חברת הניקיון העיד כי המנקים כלל לא היו באזור, מנהל הפיקוח מטעם חברת הניהול – לא הגיע לדיון ותצהירו נמשך, ומנכ"ל הקניון לא ידע ליתן נתונים קונקרטיים ביחס לאירוע (עמ' 18 לפרוטוקול). זאת ועוד, גם מר עמרי עמר שנטל תלונתה של התובעת במועד הארוע, היה אחראי משמרת מטעם חברת הניהול והקניון, לא הובא ליתן עדות. גם אם אינו עובד אצל נתבעות אלו כיום, עדיין פרטיו מצויים אצן ויכלו לזמנו.

 

          רביעית, במסגרת ההסכם בין בעלי דוכן ממכר הקרפים לבין הקניון חלה על בעל המושכר – בעל דוכן הקרפים – כמו שאר השוכרים לשמור על ניקיון המושכר וסביבתו למניעת מפגעים הנובעים מפעילותם (סעיף 3.1 להסכם מול הקניון – נספח ה'). להלן לשון הסעיף בהסכם:

 

          על פי ההסכם – על השוכר- מר גיל דיין– שחתימתו מופיעה כאן - לשמור על "ניקיון שטח המושכר וסביבתו באורח שוטף". לכל הפחות ככל שיש מפגע היה להודיע לקניון או לחברות הניקיון. נתתי אמון בדבריו של מר בן-דבש כי בפועל שוכרים היו דואגים לניקיון יחסי של המושכר, וככל שהייתה בעיית ניקיון היו מתריעים על כך להנהלת הקניון (ראו בעדות מר בן דבש עמ' 15, עמ' 19). זה המקום גם להפנות לסעיפים 18 ו- 19 להסכם (עמ' 26 – 30 לתיק מוצגי הנתבעים) המטילים על "קרפ מון" כשוכרת - אחריות בגין נזקי גוף הנגרמים כתוצאה מהפעלת המושכר.

         

          לא נעלם מעיני כי ב"כ קרפ-מון סבורה כי מדובר בחוזה אחיד, ועל כן על פי גישתה אין לאכוף סעיף זה. אולם גם אם היה מדובר בחוזה אחיד, ואיני נדרשת להכריע פוזיטיבית בדבר, הרי שאין די בעצם ההכרזה שמדובר בחוזה אחיד כדי להורות על ביטול החוזה- שאם כך נדרש לבטל את מרבית החוזים. יש להוכיח, ותחילה גם לטעון, כי מדובר בסעיף מקפח לפי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים התשמ"ג- 1982, על מנת "להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים" (סעיף 1 לחוק חוזים אחידים). אלמנט ה"קיפוח" צריך להבחן מפורשות תוך הבאת נתונים רלבנטיים:

          "...קביעת הקיפוח משקפת את האיזון הראוי אשר החברה הישראלית יוצרת בין שיקולים כלכליים, מוסריים וחברתיים. אין היא פרי השקפה כלכלית אחת. 'תנאי הקיפוח' אינו מבטא חזון כלכלי זה או אחר. הוא מבטא תפישה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים..." (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, 527 (2007)).

 

          בענייננו - כאמור, לא נטען, ממילא לא הוכח שסעיף ספציפי זה הינו סעיף מקפח עד כדי צורך בביטולו. לא הובאו כל ראיות או טיעונים כלכליים מוסריים או חברתיים לקיפוח נטען או גלום בסעיף זה ספציפית. טענות ב"כ קרפ-מון התמצו בטענות לקיפוח כללי שיש לבעלי ממון כגון סמי עופר (שככל הנראה הוא מבעלי קניון זה, כך לפי ב"כ קרפ-מון) כלפי שוכרים בקניונים אך ללא התייחסות לסעיף וליחסי הכוחות הגלומים בו. לכל היותר טענה בכלליות בסיכומיה כי קבלת הסעיף משמעו נטל בלתי סביר על השוכר. ואולם על אף טענות אלו יש לבחון את הסעיף הספציפי ומצאתי שאין מדובר בסעיף מקפח. אין שלילה של טענות או זכויות מבעלי קרפ-מון. יש חובה על עובדי קרפ-מון, כמו גם של כל השוכרים בקניון, לדאוג לניקיון יחסי של המושכר וסביבתו על מנת שלא לגרום מפגעים ללקוחות הקניון. אין מדובר בסעיף דרקוני החובה היא ביחס לשטח המושכר ולסביבתו הקרובה - ולא ניקיון כל הקניון ולרווחת ציבור הלקוחות, בין היתר ציבור הלקוחות של השוכר עצמו. החיוב נובע ממפגעים שנוצרו בעטיו של שוכר המושכר – שהוא עצמו יצר או שספקיו או שלקוחותיו יצרו – וגם אז בתוך המושכר או בסמוך לו – והכל תוך כדי ניהול המושכר. אי קיום סעיף זה הוא כשלעצמו יכול לגרום לפגיעה עתידית בלקוחות, שמא נאמר פגיעה בשמירת שלומם של הלקוחות ולמניעת קיפוחם שלהם. כאן יש לדחות טענותיה של ב"כ קרפ-מון כי הסעיף שבהסכם דורש ניקיון רק של קרטונים המגיעים מספקים. אין כל עיגון לשוני לאמירות אלו נכתב מפורשות "המושכר וסביבתו..." "נקיון שטחי הקניון שמחוץ למושכר"... "לפנות כל פסולת, אשפה וכיו"ב..." "להיות אחראי לכך שכל הבאים עמו בקשרי מסחר כלשהם ובכלל זה...קונים .. ימנעו מפגיעה בנקיון שטחי הקניון בדרך של השלכת קרטונים... וכיצ"ב, במקומות שאינם מיועדים לכך..." "לפנות כל פסולת, אשפה וכיו"ב, אך ורק לשטחים המיועדים...".

 

          חמישית, בזמן התאונה ארבעה אנשים, עובדי רויאל קלין, שימשו כעובדי ניקיון על כל הקניון (עדות מר בן-דבש עמ' 18) . הוכח כי מיקום האנשים בוצע על פי דרישת מנהל התפעול – עובד חברת הניהול של הקניון - ומטעם הקניון. מנהל התפעול – מר צור (או אחר שהיה בתפקיד שלו לפניו) - הוא זה שהנחה את עובדי חברת הניקיון בדבר מיקומם וסדרי עבודתם (ראו בעדותו של מור מורד ובתצהירו - הוא "האבא אמא" שלהם (ראו בעמ' 34-35 בעדותו ועוד, כן ראו גם בעדותו של מר בן-דבש עמ' 18-20). מנכ"ל הקניון תאר בעדותו כי הייתה חלוקה של העובדים על פי מיקומים כלליים, כך למשל הונחה עובד ניקיון אחד להיות בקומת המזון, כך עלה גם מעדות מנכ"ל חברת הניקיון. בנוסף העיד האחרון כי לדעתו היה עובד נוסף שהיה אחראי על השירותים (עמ' 18 לעדותו של מר בן-דבש ועמ' 27-28 לעדותו של מר מורד). טענות אלו הובאו בכלליות מאחר שמי שהיה אחראי ספציפית על סדרי העבודה והרציונאלים לחלוקה לא הגיע ליתן עדות (מר צור מטעם חברת הניהול של הקניון). בנוסף לא הגיע מאן דהוא מעובדי הניקיון שעבדו באותו היום או מי שהיה המפקח האזורי של עובדי הניקיון שביקר את העובדים כפעם בשבוע – שבועיים (ראו בעדות של מר מורד בעמ' 27, 32 לפרוטוקול ובעדותו של מר בן-דבש עמ' 19 לפרוטוקול). עוד זה המקום לציין, כי לא נטען ממילא לא הוכח כי ניתנו הנחיות מסויימות ביחס לדוכן לממכר קרפים – כפי שניתנו אולי ביחס לקומת המזון - בו ישנה היתכנות גדולה יותר להשלכת פסולת.

 

          שישית, הוכח כי חברת הניקיון סברה כי אין די באותם ארבעה אנשים, וביקשה מפעם לפעם להגדיל את מצבת כוח האדם לשירותי הניקיון בקניון אך הקניון - מבחינה תקציבית-כלכלית לא אישר תוספת כוח אדם לצורכי ניקיון (ראו בתצהירו של מר מורד ובעדותו – עמ' 27-28 לפרוטוקול ואישור עקיף לכך בעדותו של מר בן דבש בעמ' 19-20).

 

          שביעית, מטעם הקניון היו אנשים נוספים שתפקידם – איתור מפגעים. חברת הפיקוח של הקניון – חברת הניהול. חברת אבטחה שעושה סיורים בקניון. חדר בקרה- מוקדנים המקבלים התראות על מפגעים הן מלקוחות והן מנותני שירותים בקניון לרבות שוכרי חנויות ועובדים שלהם. אף אחד מהאורגנים האמורים לא הגיע למתן עדות. אפילו לא מי שהיה אחראי מטעם חברת הניהול והפיקוח – מר צור שתצהירו נמשך מתיק בית המשפט. עם זאת יצויין שהיה מערך של בקרה ופיקוח על התנהלות הקניון, לרבות על ניקיונו (פרוטוקול עמ' 20, עדות מר בן דבש), אך לא הובאו ראיות להפעלת מערך זה במועד התאונה.

 

          שמינית, מבחינה ביטוחית – כל אחד מהצדדים רכש ביטוח המכסה רשלנות של המבוטח לפגיעות של צדדים שלישיים. מעבר לביטוח צד שלישי, הוכח כי קרפ-מון עשתה ביטוח ראשוני לטובת הקניון וחברת הניהול (צורף כנספח ג' לתיק מוצגי הקניון וכנספח ה' להודעת צד שלישי). בתחילה טענו ב"כ קרפ-מון כי משנחתם אישור עריכת ביטוחי השוכר רק בשנת 2015 אין להסכם כל רלבנטיות (ראו סעיף 11 לכתב ההגנה להודעת צד שלישי) אך כבר עתה יש לדחות טענה זו משהוברר כי תוקפו של ההסכם מיום 1.6.14 ועד ליום 31.5.15.

 

5. משהנחנו את המסד העובדתי (ישנן פלוגתאות שהדיון לגביהן לא הורחב משאינו רלבנטי לדיון או להכרעה) ניגש להכרעה.

 

6. אין מחלוקת שעל כל אחד מהנתבעים מוטלת חובת זהירותמושגית כלפי התובעת. מחובתם של מנהלי הקניון, חברת הפיקוח של הקניון, חברת הניקיון ומוכרי המזון המזמינים ציבור לקוחות לשטח הקניון ולרכוש ממרכולתם לשמור באופן שוטף על ניקיון משטחי ההליכה (ובעיקר בסמוך למתחם המזון) מיוזמתם, מבלי לחכות שמבקר כלשהו יבחין בלכלוך ויזעיק את עובדי הניקיון. וזאת ובעיקר בשל העובדה כי ניתן לצפות בדרגת סבירות גבוהה לאור סמיכות מקום התאונה לדוכן הקרפים - המזון בקניון, כי במהלך הליכתם של מבקרים עם מזון בידיהם, חלקו ימצא את דרכו באופן כזה או אחר אל רצפת הקניון, באופן שעלול להפכו למפגע יוצר סיכון בלתי סביר שיש להסירו בהקדם. השאלה האם חובת זהירות זו הופרה על ידי כל אחד מהנתבעים.

          במקרה שלפניי מסקנתי היא בחיוב.

 

7. דוכן הקרפים – כאמור, הקרפ עליו החליקה התובעת, מקורו היה מדוכן הקרפים "קרפ מון", כך הוכח בדרגה הנדרשת במשפט אזרחי. הקרפ היה מושלך בסמוך לדוכן "קרפ מון" - ליד דלת הכניסה והיציאה מדוכן הקרפים. לו היה מי מהעובדים, יוצא מהדוכן או חוזר אליו, במטרה לבחון האם הושלכה פסולת או נפלו שיירי מזון סמוך לדוכן, סביר כי היה מבחין במפגע. בעל דוכן הקרפים, בפה מלא, סבור, משום מה, כי אין ולא הייתה חובה על עובדיו לבחון אם מאן דהוא השליך פסולת ליד הדוכן, ואף לא לבדוק האם תוצריו הפכו למפגע, בסמוך עד מאוד לדוכנו (עמ' 24 לפרוטוקול). מבחינתו ככל שמדובר במפגע על רצפת הקניון – על הקניון או על חברת הניקיון לנקותו.

"ש. נתת הנחיות לעובדיך לגבי ניקיון הדוכן וסביבותיו

ת. כן, כמו כל מעביד רגיל. לנקות את פנים הדוכן, הדוכן בנוי בצורה של 4 כיסאות, יש ויטרינה, אחר כך קרפ ואחר כך גלידה ופה היה שטח כניסה קטן, בדרך כלל עובד היה עומד מול הלקוחות, אם היה רואה משהו כמו זכוכיות היה יוצא ומנקה אך אף פעם לא היה יוצא מהשטח של הדוכן, העובדים שלי לא אמורים לנקות את הקניון עצמו, אני לא יודע אם מישהו זרק דבר כזה או אחר, אני לא אחראי על ניקיון הקניון, אחראי על הדוכן שלי, כי אי אפשר לצאת מהדוכן שהוא מאוד צר, מה שקשור אלי אני מנקה ומה שקשור לקניון אני לא מנקה

ש. הנחיות אללו ניתנו בכתב או בעל פה

ת. בעל פה. אני לא חברה מסודרת, אלא דוכן

ש. אך היתה שם תחלופה

ת. כל מי שמגיע אלי לעבודה אני מדריך אותו

ש. את הסכם עם חב' הניקיון אתה לא מכיר

ת. לא מכיר. אני משלם אחזקה מבחינתי הקניון אמור לנקות" (עמ' 24 לפרוטוקול – ההדגשות שלי).

 

משלא דרש בעל הדוכן, שעבד בקניון כ- 15 שנים, מעובדיו לבדוק ניקיון סביב הדוכן, פעם בכמה זמן, כחובה אינהרנטית למי שמזמין לקוחות לסעוד ליבם במרכולתו ולהתקרב לדוכן (בדומה למסעדה המזמינה לקוחות אליה), וגם על פי חובה בהסכם מול הקניון, אין פלא כי הדבר לא נעשה, וממילא לא ניתן היה ללמוד מתי ואיך הושלך הקרפ. ונזכיר – כעולה מעדותו בעל הדוכן הנחה את עובדיו לשמור רק על ניקיון הדוכן על מנת לאפשר הממכר (מטעמים כלכליים בלבד).

 

בעניין זה יש לציין כי ב"כ קרפ-מון סבורה כי היה ומדובר בקרפ מושלך באזור המושכר היתה אחריות "אני לא חולקת ולא הייתי עושה שום עניין אם הייתה נפגעת בתוך השטח או אם זה היה מקום מול עיניו שלא צריך לצאת לסיור מיוחד למצוא את זה". אולם - מהראיות עולה כי לו עובדי קרפ מון היו בודקים סביב הדוכן (ולו פעם בשעה או בשעתיים ואיני נדרשת לקבוע התדירות מאחר שלא הובאו ראיות לעניין כמות הלקוחות או בכלל) הקרפ היה נמצא, אך כאמור משבעל הדוכן כלל לא הנחה אותם לעשות כן הדבר לא נעשה. משכך יש להטיל אחריות קונקרטית לאי הסרת המפגע על ידי בעל הדוכן ועובדיו שלא עשו דבר למנוע מפגעים מסוג זה, בעל הדוכן באמצעות עובדיו פעלו בניגוד לחובה עצמאית ממי שמזמין לקוחות אליו לרכוש מהאוכל אותו הוא מכין וכן בניגוד להסכם מול הקניון. ונזכיר, קרפ-מון היא מונעת הנזק הטובה ביותר : הקרפ היה ליד דלתות הדוכן וממנו.

 

אשר על כן, על פי מבחן האדם הסביר היה על קרפ-מון לצפות את התרחשות הנזק מקום בו קרפ שנרכש בדוכנם יושלך על הרצפה, או חלקים ממנו, ואז יכול לקוח או אחר – להחליק על אותו מפגע. עם זאת אין בכך להוציא גם את חובת הקניון, המפקח מטעם הקניון וחברת הניקיון.

 

8. הקניון -  על הקניון לדאוג לכך ששטחו לא ייהפך לחלק ומסוכן כתוצאה מפסולת שמושלכת על רצפותיו. בעלי עסקים פרטיים וביניהם קניונים המזמינים את הציבור לטייל במרחביהם במטרה לשכנעם לרכוש מוצרים ושירותים המוצגים בהם, נושאים באחריות  לשמירה על הניקיון והבטיחות בתחומיהם. הוכח כי אכן הוקם מערך של פיקוח על ניקיון כללי של הקניון. ראו בעדותו של מר בן דבש מנכ"ל הקניון:

          " ת. קודם כל יש את השוכרים עצמם שנמצאים ליד ומתקשרים, יש להם את הטלפונים שלנו, כי בסוף השוכר נמצא כל הזמן ליד האזור הזה, דבר שני יש את הצוות של הקניון, יש לי מנהל תפעול, עובדי אחזקה, אני מסתובב, כמובן שאם רואים, היום בעידן הוואטס מצלמים ושולחים. ויש גם את הלקוחות, יש הרבה לקוחות שדואגים להתקשר שישלחו מישהו.

ש. כמה עובדי אחזקה היו באותה תקופה

ת. שניים או שלושה" (עמ' 19 לפרוטוקול).

 

הדבר נלמד גם מעדותו של מר יעקב מורד (מנכ"ל חברת הניקיון):

"ש. תסביר את ההיררכיה, מי כל האנשים שהיו מעורבים גם מהקניון וגם מאצלך בכל הנושא של הניקיון

ת. מנכ"ל הקניון בזמנו מר בן דבש, מנהל תפעול של הקניון מר עובדיה הוא עובד של הקניון, וארבעת עובדי הניקיון, שהמנהל של מליסרון היה מנהל אותם.

...

ש. אם היה מפגע במקום ספציפי הייתם מקבלים על כך קריאות

ת. כן, אחד העובדים היו מתקשרים, בדרך כלל זה חב' האבטחה שהיו להם מכשירי קשר, מנהל האבטחה הוא היה מנהל גם את העובדים, מן קב"ט כזה

ש. הוא חלק מהקניון

ת. נראה לי, הוא היה קורא במכשיר קשר ואומר למישהו לקרוא למישהו מהניקיון

ש. כלומר היו אנשים מטעם הקניון שהיו אחראים לעשות סיבובים בקניון ואם היו מאתרים מפגעים היו מתקשרים אליך

ת. לא אליי, לעובדי הניקיון (עמ' 34).

 

          אולם, על אף עדויות אלו על מערך סביר לאיתור מפגעים ולמניעתם – לא הובאו ראיות כי במועד האמור הופעל אותו מערך.

 

זאת ועוד, משעה שהנהלת הקניון החליטה להציב דוכן של קרפים שלא בקומת ה'מזון המהיר' מתוך מטרה להאדיר רווחיה, הרי שהחלטה זו טומנת בחובה את החובה לדאוג לשירותי ניקיון מוגברים באזור הצבת הדוכן, כפי שהיה נהוג בקומת המזון, או אולי לגידור הדוכן וסביבתו או אמצעי אחר הנדרש. ואולם, לא הוכח כי הקניון – או חברת הניהול מטעמו - עמדו בחובה המוגברת לדאוג לניקיון ליד מקום הצבת דוכן הקרפים. כך גם לא הובאו ראיות המלמדות על דגשים לניקיון מוגבר סביב הדוכן כמקום לממכר מזון ובכלל. כאמור, לא הגיע לעדות מנהל התפעול מטעם חברת הניהול.

"ש. לא היתה דרישה מכם שעובד הניקיון יתן יותר תשומת לב לניקיון הדוכן, את זה אתם מצפים מבעל הדוכן

ת. ספציפית לדוכן הזה ?

ש. כן, לא היתה הוראה מפורשת שעובד ניקיון יפטרל סביב אותו דוכן

ת. לא.

ש. זה משהו שאתם מצפים מבעל הדוכן

ת. לא רק בעל הדוכן, גם חב' הניקיון. אני לא בונה רק על השוכר יש גם את חב' הניקיון

ש. אני מניחה שאת מירב המשאבים אתם שמים במקומות המועדים לפורענות

ת. בגדול כן, לא יודע ספציפית על התקופה הזאת.

ש. זה הדגשים שאתם נותנים לעובדי הניקיון

ת. כן, על מתחם המזון ועוד. אני כל הזמן הייתי מעורב, כל הזמן נתתי הדגשים, לא זוכר כרגע אלו דגשים. כמו שמנהל האזור של רויאל קלין אמור לתת דגשים היה גם נכנס אלי ומעדכן אותי אלו הדגשים נתן" (עמ' 20-21 לפרוטוקול).

 

עוד יצויין, כי אפילו מי שהיה אחראי הבקרה באותו היום, זה שגם קיבל את הקריאה לנפילת התובעת לא הגיע ליתן עדות (מר רועי עמר – ראו טופס התלונה – נספח ה' לראיות הנתבעים, עמ' 177 לתיק המוצגים וראו גם בעמ' 20 לפרוטוקול) ולא בכלל.

 

          ואם לא די בכל אלו, הרי שעולה מהעדויות, כי על אף ההסכם מול קרפ מון לא חודדו הנהלים מול בעל דוכן הקרפים. עלה כי בעל דוכן הקרפים כלל אינו מודע לחובתו מההסכם לדאוג לניקיון המושכר וסביבתו. לא הוצגה לי ולו ראיה, על אף שבעל הדוכן שוכר הדוכן הספציפי בקניון הזה במשך שנים רבות, כי נבדק מולו יישום הנוהל האמור (ונזכיר מעדותו של מר בן דבש כי שוכרים דואגים לניקיון המושכר וסביבתו – עמ' 15 ו- 19 לפרוטוקול).

 

מכל אלו נלמד, כי לא הורם הנטל להוכיח כי במועד הרלבנטי נוהל מערך הבקרה למניעת מפגעים. כך לא הוכח מיקום המנקים, אם בכלל הועסקו בניקיון באותה עת, מתי וכיצד נוהל מערך הבקרה, האם בוצעו סיורים של המאבטחים ומתי, האם התקבלו קריאות של לקוחות. לא הוצגה כל ראיה למעט עדותו של מנכ"ל הקניון שלא יכול היה ליתן פרטים על המועד הספציפי של התאונה. וזה המקום להזכיר כי מנכ"ל הקניון הוא זה שהובא להעיד על ידי חברת הביטוח כלל - הן מטעם הקניון והן מטעם חברת הניהול.

 

9. חברת הפיקוח והניהול - מטעם הקניון – הקניון שכר את חברת הפיקוח בין היתר על מנת למנוע מצבים מסוג זה – בהם יש מפגעים לא מטופלים – מר צור מנהל התפעול – מטעם חברת הפיקוח – שהיה אמור ליתן עדות – לא הגיע – והנתבעות ויתרו על העדתו. להימנעות זו ישנה כמובן משמעות. כך, ובנוסף לכל שנאמר ביחס לקניון (מלבד עצם קביעת המיקום של הדוכן על ידי הקניון עצמו) לא הובאה כל ראיה לעניין סידורי הניקיון או נוהלי העבודה בכלל ובמועד התאונה בפרט. במיוחד חשובים דברים אלו כשמטעם חברת הניקיון הגיע לעדות מר יעקב מורד (מנכ"ל רויאל קלין) שהעיד כי מי שנתן ההנחיות למנקים היה מנהל התפעול. בתצהירו מסר כי על פי דרישת התפעול ולשיקולים תקציביים לא הועסק במקום מפקח מקומי מטעם חברת הניקיון (סעיף 12 לתצהיר).

"אנו מקבלים הוראות ממנהל התפעול של הקניון שהוא היה כביכול האבא והאמא של העובדים בקניון, עובדי ניקיון. אם היה צריך לצורך הדוגמא לבנות במה אז לא היו מנקים אלא עושים במה. אם היו עושים פעילות של ילדים כדי למשוך קהל לא נתנו לנו תגבורים במי מנהל התפעול היה משתמש בעובדי הניקיון, כך זה היה עובד" (עמ' 35).

 

"וארבעת עובדי הניקיון, שהמנהל של מליסרון היה מנהל אותם" (עמ' 34).

 

"ת. לא. אני מסביר לך את הדרג, לנו לא היו מעורבות עם עובדי הניקיון, מי שניהל אותם זה המנהל התפעול, הוא היה עושה בהם כרצונו, אם היה אומר להם להקים במה זה מה שהיו עושים

ש. אני שואלת אותך על הנחיות עבודה כלליות, ולא על משהו ספציפי, האם במסגרת ההבנות הכלליות הנחיות עבודה עקרוניות אלא שעומדות מול העיניים באופן תמידי, האם היתה הנחייה של הקניון שבאזורי של דוכני אוכל יש לשים דגש מיוחד על אזורים כאלה

ת. בדרך כלל בכל קניון נהוג לשים דגש באזור מזון כי זה מן הסתם אזור בעייתי, אך בקניון הזה לא היה לנו שליטה על העובדים, אמרתי לך מנהל התפעול זה אבא ואמא של העובדים והם קבעו את חלקות העבודה, כי בסה"כ זה 4 עובדים, קניון ענק, אז היה מושך אותם לכיוון אחר, כך זה התנהל ונמשך כך שנים" (עמ' 35 לפרוטוקול).

 

 

כעקרון, ייתכן כי השיקולים של מנהל התפעול מחברת הפיקוח היו סבירים ונכונים, אך כאמור לא הובאה לי ראייה קונקרטית בכלל ולמועד התאונה בפרט לגבי סבירותם. כך לא הובאו לפניי השיקולים כמו גם תדירות הסיורים או חלוקת האחריות שהוטלה על המנקים בניקיון המתחמים השונים ע"י חברת הניקיון. זאת ועוד, לו היו מוצגים השיקולים והנימוקים יכולתי לבוחנם – סבירותם כמו גם האמצעים שננקטו – שהרי אין מדובר באחריות מוחלטת, אל מול החובה לדאוג לניקיון ליד דוכן אוכל שהוקם על ידי הקניון במיקום המסוים. משלא הובאה ולו ראיה בודדה – יש לקבוע שלא הוכח כי ננקטו אמצעי זהירות נדרשים למניעת התאונה.

 

10. חברת הניקיון – מעדותו של מר מורד הסתבר כי ניסה לברר עם עובדי הניקיון ועם המפקח האזורי מיקום עובדי הניקיון –

"ניסיתי מול המנהל האזור שמגיע לשם הרבה ומפקח על העובדים, לבדוק את המקרה ולצערי הרב בכלל העובדת לא הייתה באזור של כיוון הקרפ... בדקנו עם העובדים ואמרתי שלא הייתה אפילו עובדת באזור, בדקנו ושאלנו את ארבעת העובדים, הוא בדק איתם. הקניון הוא 16 אלף מטר סה"כ 4 עובדי ניקיון היו לי הרבה ויכוחים כל הדרך להגדיל את התקציב לניקיון אמרו לנו אין לנו כסף..." (עמ' 27 לפרוטוקול).

 

"שהיא לא הייתה באזור, לא יודע להגיד איפה הייתה. את השמות של העובדים יכולתי להשיג, אין לי בעיה להביאם, אם בית המשפט יגיד לי להביאם אני אביא. הקרפ זה דוכן כל הקומה היא 3 אלף מטר. הקרפ הוא נמצא ממש בפינה של הקניון, הקניון הוא גדול, באותו רגע נתון שקרה המקרה לא עמדה שם מישהי וראתה את האירוע" (עמ' 28 לפרוטוקול).

 

ואולם המפקח האזורי, שהיה בקשר שבועי, לכל הפחות, עם המנקים, לא הובא ליתן עדות, גם לא מי מעובדי הניקיון באותו היום.

 

ככלל, מקום בו חברת הניקיון – עובדיה – מונחים וכפופים בצורה אבסולוטית על ידי המזמין – חברת הניהול או הקניון כאן – וככל שמוכח כי הם הגורם ללא השפעה על מיקום וכמות העובדים, וכי התקבלו הנחיות מפורשות מטעם חברת הפיקוח לניקיון במקומות אחרים, כשגם כמות עובדי הניקיון בהתאם לקביעת הקניון וחברת הפיקוח (על אף בקשה של חברת הניקיון להוסיף עובדים) - הרי שייתכן ויש לפטור חברת הניקיון מאחריות – כפי שגם הוחלט במקרים אחרים (פסיקה צורפה על ידי ב"כ חברת הניקיון). אולם במקרה שלפנינו נותרו סימני שאלה וזאת מאחר שהמפקח האזורי מטעם חברת הניקיון לא התייצב ליתן עדות. אותו מפקח יכול היה להסביר את הנקודות הנוגעות להיבט המקצועי הנוגע למיקום כוח האדם, בכלל ובמועד התאונה בפרט. המפקח האזורי יכול היה ליתן עדות על התקופה הסמוכה לתאונה והאם השיקולים שהנחו את חברת הניהול של הקניון היו נכונים וסבירים והאם ניתנו הנחיות ביחס לדוכן הקרפים, אם בכלל, למותר לציין כי לא הובאו ראיות בדבר ההנחיות שניתנו לצוות הניקיון באותו היום. אשר על כן, לא הובאו ראיות כי מבחינת חברת הניקיון ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים מצידה למניעת התאונה.

 

בסופו של יום מהתיעוד שכן הובא לפניי עלה כי היכולת של חברת הניקיון להשפיע הייתה מוגבלת מאחר שהגורם המזמין – הקניון – הוא שהתווה את היקף המשאבים שמושקעים בשמירה על ניקיון ובאיתור המגעים לרבות מספר עובדי הניקיון. לא נעלמה מעיני גם טענות מר מורד שהיו ניסיונות של חברת הניקיון לחזק את מערך הניקיון. כך גם הוכח לי כי מי שהתווה את מיקום עובדי הניקיון היה מנהל חברת הניהול של הקניון. כמו כן אין מחלוקת שמדובר במפגע שלא נוצר על ידי מי מעובדי הניקיון ואין גם מחלוקת שאף אחד מעובדי הניקיון לא הוזעק למקום לניקוי המפגע, לפחות הדבר לא עלה מעדות מר בן דבש. לכן ככל שיש להטיל על עובדי הניקיון אחריות היא תהיה בשיעור מינימלי ואך בשל העובדה כי חברת הניקיון באמצעות המפקח האזורי שהגיע תכופות לקניון לא התריע, או לפחות לא הונחו לפניי ראיות על כך, כי חלוקת המשאבים –ליד אזור האוכל בקומה הרלבנטית – אינה מיטבית.

 

11.    לאחר שבחנו את כלל האמור, הרי שקיימת לכל אחד מהגופים האמורים אחריות לקרות התאונה. בטרם נבחן מה חלוקת האחריות ביניהם, בראייה כוללת ובהתאם למבחני האשם של כל אחד מהם – יש להתייחס לשאלת הביטוח הראשוני שהוצא על ידי חברת שומרה – חברה לביטוח  מבטחת קרפ-מון לטובת הקניון וחברת הפיקוח. על פי הפוליסה (צורפה כנספח ה' להודעת צד שלישי, ועמ'109-110 לתיק המוצגים):

"1.      ביטוח המכסה את תכולת המושכר ...

2. ביטוח אחריות כלפי צד שלישי המבטח את חבות השוכר על פי דין ישראלי בגין פגיעה או נזק לגופו ו/או לרכושו של כל אדם ו/או גוף שהוא במסגרת פעילות השוכר והבאים מטעמו על-פי ההסכם, בגבול אחריות כמפורט להלן. הביטוח אינו כפוף לכל הגבלה בדבר חבות הנובעת מ..., חבות בגין וכלפי קבלנית, קבלני משנה ועובדיהם למעט אחריותם האישית של הקבלנים, קבלני המשנה ו(מלה לא ברורה בכתב יד)... הביטוח מורחב לשפות את המשכיר ואת חברת הניהול בגין אחריותם למעשי ו/או למחדלי השוכר והבאים מטעמו, וזאת בכפוף לסעיף אחריות צולבת...
3. ביטוח אחריות מעבידים... ".

 

 

12. לאחר שבחנתי את הוראות הפוליסה, הפסיקה שצורפה על ידי ב"כ קרפ-מון וטיעוני הצדדים - מצאתי שאין חבות על מבטחת קרפ-מון, שומרה, לשפות את חברת הניהול של הקניון ואת הקניון מכח פוליסה זו. ממספר טעמים.

         

ראשית, הצדדים לא ליבנו את הסוגייה הביטוחית האמורה, ולמעשה היא הוזנחה במהלך ניהול ההליך והועלתה רק בישורת האחרונה, וגם זאת באופן חלקי ללא התמודדות עם הסוגיה המשפטית לעומקה. רק בסיכומים הופנה בית המשפט לפוליסה על ידי ב"כ הקניון, חברת הניהול של הקניון וחברת הביטוח כלל. לא הובאו כל ראיות לעניין זה והצדדים גם לא נחקרו בעניין. גם אז התמודדות הצדדים היתה בסיכומים בלבד ועל דרך של הפנייה לפוליסה. בנסיבות אלו לא מצאתי בוססה טענתם של הקניון, חברת הניהול של הקניון וחברת הביטוח כלל (ראו לדוגמה הוכחת הראשוניות ומשמעה (ת"א (מחוזי - ת"א) 1847-06 אילנית חזן נ' גונן עבודות חשמל בע"מ (23.6.2011); ת"א (מחוזי - חיפה) 1076-07 חיים מלכה נ' התאמה, השמה ומידע (1995) בע"מ (23.1.13)). מה גם שעל פניו התשובות לשאלות המשפטיות המתעוררות במסגרת הפוליסה האמורה, וישנן כאלו, אינן תומכות לשונית בטענות מודיעות צד שלישי – חברת הביטוח כלל, חברת הניהול והקניון.

 

שנית, על פי לשון הפוליסה שהובאה מעלה, לא אוזכרו בתניות השיפוי – שיפוי בגין תביעת נזיקין, בטח ובטח לא מפורשות, לו היה מוזכר כן, ייתכן, שתנייה כזו יכולה להיות תקפה ולהטיל את מלוא החובה על הקבלן – קרפ-מון בענייננו – מכוח הפוליסה. אולם במקרים בהם לא אוזכרה חובת שיפוי גם בתביעות נזיקין, ובמיוחד לנוכח המגמה לצמצם תניות מסוג זה נגד הקבלן המספק שירותי ניקיון או שירותים דומים (ראו ברע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר (16.1.2008)), הפסיקה קבעה כי לרוב השיפוי יבוצע רק באחריות שילוחית בלבד (ראו בע"א 119/90 סולל בונה נ' י' שרף בע"מ (1994).

         

ואדגיש, בענייננו, אין מדובר באחריות מכח מעשיו של אחר – אחריות שילוחית (ראו הרחבה בת"א (מחוזי- מרכז) 18638-11-18 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' וקסמן גוברין גבע חברה להנדסה בע"מ (26.7.20)). כאן - חבותו של הקניון הינה חבות ישירה כמו גם חבותה הממשית של חברת הניהול. מדובר לכל הפחות בהעדר פיקוח, כמו גם הצבת עובדי הניקיון ככל הנראה במקומות לא נכונים או אי תעדוף או עריכת שיקולים לחלוקת המיקומים של עובדי הניקיון (לכל הפחות לא הוצגו כאלו) ועוד. פעולות אלו מקימות את יסודות עוולת הרשלנות באופן עצמאי. מעשים אלו אינם שונים מקיום העוולה באופן ישיר על בעל הדוכן - אי נקיון סביבת הדוכן ואי פיקוח על קונים שזרקו הקרפ ליד הדוכן. מדובר במעשים עוולתיים נפרדים שמקימים אחריות אישית ולא רק אחריות של האחר. אשר על כן אין מדובר בשיפוי הקניון או חברת הפיקוח של הקניון לו יחוייבו בגין מעשיו הרשלניים של קרפ-מון כלשון הסעיף בפוליסה האמורה.

 

          שלישית, יש לדחות הטענות גם מטעמי מדיניות – פוליסה מסוג זה ממקמת במקום ראשוני את האחראי הראשון במקום האחראי העקיף. מבחינת התווית מדיניות יש מקום להטיל האחריות על מי שלא פעל או פעל ברשלנות על מנת לתמרץ נקיטת אמצעי זהירות, ומן העבר השני לתגמל מי שנוקטם. אין מקום מההיבט המוסרי לפטור את מזמין העבודה. כך מבחינת מדיניות, כאמור לעיל, יש לצמצם תניות אלו נגד קבלני ניקיון, שוכרי חנויות בקניונים וכיו"ב, שהם הצד 'החלש' במערכת החוזית (ראו ברע"א 3740/07 הנ"ל).

 

 

13. ועתה נותר לבחון האשם היחסי שיש לכל אחת מהמעוולים, במבט כולל אשם יחסי לקרות התאונה. "המבחנים לחלוקת האחריות בין שני מעוולים במשותף הם מבחנים של אשמה, או אשמה מוסרית או צדק ויושר, וזאת מששוקלים את מידת האחריות או מידת הרשלנות של כל אחת מהן" (ע"א477/85 אפרים בוארון נ' עיריית נתניה, פ''ד מב(1) 415 (28.3.88); ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ''ד לה(4) 748 (12.11.81) ועוד).
14. במסגרת זו של חלוקה, נביא בחשבון כי חברת הניהול של הקניון והקניון עצמו – ניהלו את הגנתם ואת הודעת צד ג' במשותף, והיו צד משותף בניהול החוזים ומסגרת היחסים מול קרפ-מון וחברת הניקיון ואף בוטחו באמצעות אותה חברת ביטוח (כלל חברה לביטוח). ההפרדה ביניהם בפסק הדין נועדה לצורך הניתוח המשפטי, עם זאת, בחלוקה הפרקטית יש לראותם כישות אחת.

 

15. לאחר ששקלתי את אשמם ואשמתם המוסרית; שיקולי צדק ויושר; בחינת הגורם – האפשרי היעיל ביותר ומונע הנזק הטוב ביותר; שיקולי הכוונת התנהגות – ומדיניות ; חלוקה בין מזמין שירותים לבין קבלן מפקח ;  מצאתי מכל האמור לעיל שהאחריות הישירה והקרובה ביותר למפגע היא של דוכן הקרפים שעובדיו ובעליו לא פעלו להסרת מפגעים, על אף חובתם הנזיקית והחוזית, לא בכלל ולא במקרה הספציפי, וזאת שעה שהמפגע היה כאמור מונח בסמוך לדוכן ונוצר במהלך העסקים שלו. לכן יש לקבוע כי לדוכן שיעור משמעותי באשם לקרות המפגע ולמניעתו. ואני אומדת השיעור על 45%. אשר לקניון ולחברת הניהול שלו – הרי שמדובר בשני גורמים שלכל אחד מהם היה תפקיד ביחד ולחוד. מדובר בבעלי המקרקעין שפעלו להזמין ציבור רב ונטלו על עצמם תפקיד כללי לשמירה על ביטחונם ושלומם של הציבור אותו הם מזמינים. תפקיד זה כלל גם היבט של פיקוח על הנעשה בקניון בכלל, לרבות ההיבט של הניקיון. ביחס לכך – מעבר לפיקוח שהיה עליהם לעשות על הנקיון, שלא בוצע הלכה למעשה, הקניון וחברת הניהול גם נטלו על עצמן גם התווית חלוקת המשאבים הקצאתם והפעילות של עובדי הניקיון בפועל. חלוקה והקצאה שלא הוכחו כי היו נכונים וראויים במועד התאונה. לא זו אף זו, לא הוכח כי חודדו ותוקפו הכללים, הנהלים וההתקשרויות מול השוכרים, לרבות באספקט של ניקיון המושכר וסביבתו. מקבץ זה מוביל להטלת אחריות זהה עליהם כמו גם על דוכן הקרפים. אני אומדת שיעור האחריות שמוטל על הקניון ועל חברת הניהול ב- 45%. נותרה חברת הניקיון שחלקה באשם הוא מינימלי וראיתי להעמידו על 10%.

 

16. אשר על כן הצדדים ישלמו לתובעת, באמצעות המבטחות שלהן, את חלקם היחסי. כן ישאו בצורה יחסית ביתרת האגרה. אשר לאגרה בהודעת צד ג' (משזו נדחתה בחלקה והתקבלה בחלקה מול קרפ-מון) יישאו המודיעות וקרפ-מון ביתרת האגרה בחלקים שווים. מעבר לאמור, כל צד ישא בהוצאותיו הוא.

 

17. זכות ערעור תוך 60 יום לבית המשפט המחוזי.

 

18. המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ צדדים.

 

ניתן היום,  ז' שבט תשפ"א, 20 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

 

צבייה גרדשטיין פפקין