אימתי יש לראות במשתמש ברכב ללא ביטוח, כמי שהחזיק ברכב?

בית המשפט דן בשאלה אימתי יש במשתמש ברכב ללא ביטוח, כמי שהחזיק ברכב?

 

 

בית משפט השלום בנתניה

 

 

ת"א 47347-08-15

 

ת"א 24512-05-20

 

 

  

 

 

בפני

כבוד השופטת  ליאת הר ציון

 

תובעים

1.     פלוני

 

2.     המוסד לביטוח לאומי

 

 

 

נגד

 

 

נתבעים

קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים



 
     

צד ג'                                           

 

 

 

 

פסק דין

 

 

רקע עובדתי

 

  1. התובע, יליד 1970, מתגורר בערערה, תובע את קרנית בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה לו בדרכו לעבודה ביום 7.8.2013. התובע טוען כי הוא רכב על אופנוע של אחיו, שהתברר לו כי היה חסר ביטוח  בעת התאונה.

 

  1. התובע תבע את קרנית אשר טוענת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פגיעותיו בתאונה מאחר שנהג באופנוע חסר ביטוח. לטענת קרנית, יש לראות את התובע כמחזיק באופנוע, וככל שלא תתקבל הטענה כי יש לראותו ככזה, התובע ידע שהוא נוהג באופנוע חסר ביטוח, או לכל הפחות אין זה סביר שלא ידע כי הוא נוהג באופנוע חסר ביטוח.

על כן לטענת קרנית, דין התביעה להידחות.

 

  1. קרנית הגישה הודעה לצד ג' כנגד אחיו של התובע, הבעלים של האופנוע, אשר התיר לתובע לנהוג בו ללא תעודת ביטוח תקפה.

 

  1. המלל תובע בתיק זה סך של 2,500,000 ₪, ששולמו לתובע בעקבות נזקי התאונה בשל היותה תאונת עבודה.

 

ההסדר החוקי

 

  1. ההסדר החוקי בעניין זה קבוע בסעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הגבלת זכאותם של נפגעים

  1. נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:

(1) מי שגרם לתאונה במתכוון;

(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור;

 (3)          מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;

(4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע;

 (5)          מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;

 (6)          בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו.

 

זכאותו של נוהג בהיתר לתבוע פיצויים

7א. על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו,  ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב).

 

  1. בעוד שנטל ההוכחה לקיומם של החריגים המנויים בסעיף 7 לחוק פלת"ד השוללים את הפיצוי, מוטל בדרך כלל על הנתבעת (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים  (מהדורה 4, 2011, עמ' 503), הרי הנטל להוכיח את תחולת סעיף 7א' הוא על מי שטוען לתחולתו (ע"א 6825/01 שלום נ' שריקי ( 18.12.2001) (להלן: עניין שריקי); ע"א (מחוזי חי') 14184-05-16 פלוני נ' עבד אל ג'ואד , 30.11.2016); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עמ' 249 (מהדורה רביעית, 2013) (להלן: אנגלרד))

 

  1. במקרה שלפנינו, הנטל להוכיח את התקיימות יסודות סעיף 7א' לחוק מוטל על התובעים (והם אינם חולקים על נקודת מוצא זו – ראו סעיף 38 לסיכומיהם).

 

בעא 8684/11 שלמה (שלומי) אלקיים נ' עזבון המנוח ניב יבור ((25.6.2014)) נפסק :

 

 

"...הטעם שבבסיס סעיף 7א לחוק הוא, שבהיעדר אשם מצד המשתמש, אין להלקותו בשלילת הפיצוי על פי החוק. מי שאינו יודע ולא אמור לדעת כי אין כיסוי ביטוחי לנהיגתו, לא דבק בו אותו רבב מוסרי שתקנת הציבור שבבסיס סעיף 7 לחוק מבקשת למנעו. "

 

ב-ת"א (מחוזי מרכז) 10620-08-12 מדינת ישראל נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (, 02.04.2017) נפסק:

"על המבקש לבסס את זכאותו לפיצויים על הוראת סעיף 7א' לחוק, להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.       נהיגה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק של הרכב.

ב.       אי ידיעה לגבי היעדרו של כיסוי ביטוחי תקף ("היסוד הסובייקטיבי").

ג.        סבירות אי הידיעה - כי בנסיבות העניין לא סביר היה שידע על העדר ביטוח ("היסוד האובייקטיבי - נורמטיבי").

התנאי הראשון לזכאות לפיצויים מכוח סעיף 7א' לחוק הוא כי הנהיגה הייתה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק ברכב. מכאן שהבעלים או המחזיק ברכב, לא יוכלו לחסות תחת כנפי סעיף 7א' לחוק. על בעלים או מחזיק ברכב שנהג ללא ביטוח תקף תחול הוראת סעיף 7(5) לחוק הפיצויים השוללת את זכאותו של מי שנהג ללא כיסוי ביטוחי תקף, לפיצויים על פי החוק".

 

טענות הצדדים

 

  1. התובע טוען כאמור כי הוא נהג באופנוע אשר אחיו החזיק בו ברשות. לטענתו, הוא הסתמך על כך שקיים ביטוח לאופנוע. צד ג' טען כי הוא רכש את האופנוע והוסיף סכום נוסף עבור הביטוח שנמכר לו על ידי המוכר, כך שהיה ביטוח לאופנוע. צד ג' טען כי סבר שהאופנוע מבוטח, ובדיעבד התברר לו שהביטוח הסתים 7 ימים טרם מועד התאונה.  בעת שנטל את האופנוע לשימושו, התובע הסתמך על כך שאחיו דאג לקיום ביטוח בתוקף.

 

  1. לטענת הנתבעת, הנסיעה בה ארעה התאונה לא היתה חד פעמית של התובע באופנוע, אלא בשגרה בה נהג התובע לעשות שימוש תדיר באופנוע, ובעיקר לצורך הגעה למקום עבודתו כמעט מדי יום ביומו, כפי שאירע גם בנסיעה בה ארעה התאונה.

 

לטענתה, אדם כזה העושה באופנוע שימוש תדיר כדבר שבשגרה, יש לראותו כמחזיק באופנוע וכבעל שליטה בו לבדו או במשותף עם אחיו הצד השלישי, וככזה, אינו עומד בתנאי הראשון המנוי בסעיף (נטילת רכב ברשות מבעליו) ואינו יכול להיכנס לדלת אמותיו של סעיף 7א לחוק הפיצויים.

 

  1. לטענת הנתבעת, גם אם לא נראה בתובע כמחזיק במשותף באופנוע, יש לראות את התובע כמי שידע בפועל על העדר הביטוח, או כמי שלא סביר שלא ידע על העדר ביטוח, לנוכח מעורבותו בעסקת רכישת האופנוע, ואף בכל הנוגע לביטוח האופנוע.

 

  1. כפי שיפורט להלן, לאחר בחינת מכלול הראיות וטענות הצדדים, אני סבורה כי בנסיבות העניין הנפגע היה בגדר "המחזיק" באופנוע בעת אירוע התאונה. לפיכך, בהעדר ביטוח המכסה את שימושו באופנוע - אין הוא זכאי לפיצויים על פי החוק. זאת ועוד, גם אם לא נגדיר את מעמדו של הנפגע כ"מחזיק" באופנוע, הרי שאיני סבורה כי מתקיימים בענייננו שני התנאים הנוספים לתחולת סעיף 7א' לחוק, הן היסוד הסובייקטיבי כי לא ידע שאין כיסוי ביטוחי תקף, והן היסוד הנורמטיבי - אובייקטיבי לפיו לא היה סביר שידע על העדר ביטוח לאופנוע בעת אירוע התאונה – להלן אנמק את המסקנות האמורות.

 

בפתח הדברים: מהימנות גרסאות התובע וצד ג', אחיו, הבעלים של האופנוע

 

  1. המדובר בתיק עובדתי, שבו בית המשפט נדרש לקביעות עובדתיות ביחס להתנהלות התובע, בנוגע לאופנוע אשר על פי טענת התובע, שייך לאחיו , והתובע לא ידע ולא יכול היה לדעת שאין לו ביטוח.

 

  1. כפי שיפורט להלן, קיים פער משמעותי בין הגרסאות שהוצגו על ידי התובע וצד ג' בכתבי הטענות, בחקירתם בקדם המשפט, ובתצהירים, לעומת הגרסאות כפי שהתבררו בחקירות הנגדיות.

 

התברר בחקירות הנגדיות כי התובע היה חלק מעסקת המכירה אשר במסגרתה לטענת צד ג' נמכר אף הביטוח. התובע הוא שיזם את מכירת הביטוח לצד ג' על ידי המוכר.

 

לעומת זאת, בכתבי הטענות, התובע ביקש להרחיק את עצמו מעסקה זו.

 

כך, בתצהיר העדות הראשית התובע הצהיר כי :

"אני זוכר כי כשרכש מחמוד את הקטנוע, ביקשתי לוודא כי הוא נוסע עם ביטוח, בכל זאת מדובר באחי הצעיר והיה בגיל צעיר וביקשתי לוודא כי הוא נוסע עם ביטוח ומבין את השלכות הנסיעה ללא ביטוח, והוא השיב שכן הוא נוסע עם ביטוח והכל מסודר. חשוב להדגיש כי כמה פעמים בעבר נהגתי בקטנוע הנל, ואני הסתמכתי על כך שאחי מסודר ויש לו ביטוח, כך קרה ביום התאונה, אני סמכתי על זה שיש לו ביטוח.

צד ג' בתצהיר מטעמו הצהיר כי :

"למיטב זכרוני קניתי את הקטנוע בתחילת שנת 2013 , לא זוכר תאריך מדויק. המוכר היה בחור רוסי שאינו זכור כיום את שמו. בהתחלה סיכמנו על מחירי הקטנוע ובהמשך, סוכם שאני אשלם לו עוד כסף כדי שישאיר את הביטוח של הקטנוע בתוקף... "

הנני להצהיר כי לאחר התאונה הייתי בטוח בהתחלה שיש ביטוח לקטנוע והתגלה שאין ביטוח לקטנוע מאוד התפלאתי והופתעתי ... כשקניתי את הקטנוע המשפחה שלי כולל איימן כולם ביקשו לשאול אותי ולוודא כי אני נוסע עם ביטוח ... אני השבתי להם כמובן כי אכן קיים ביטוח".

 

  1. כאשר נחקר עד הנתבעת- מוכר הקטנוע -התגלתה תמונה שונה מזו שהוצגה בתצהירים ביחס לנסיבות מכירת הקטנוע.

 

מעדותו עולה כי מוכר הקטנוע, מר סרגי, עבד יחד עם התובע בקיבוץ גן שמואל. התובע עבד בשמירה בקיבוץ. מר סרגי עבד באחזקה של הקיבוץ .

מחקירת מוכר הקטנוע עולה כי התובע ברר אצלו פרטים לענין מכירת הקטנוע , התובע יזם את מכירת האופנוע, התובע נכח באופן פעיל בעת מכירת הקטנוע יחד עם צד ג', וכן לטענת התובע וצד ג' יזם את מכירת הביטוח על ידי המוכר. 

כך העיד כי :

"התובע בא אלי לנתניה ואמר שהוא בא לקנות קטנוע. הלכנו לדואר. עשיתי לו העברת בעלות. ..

בהמשך החקירה אישר כי התובע היה עם עוד אדם והוא לא זוכר על איזה שם רשמו את הקטנוע (עמ' 12-13 לפרוטוקול).

בהסכמת הצדדים, בעת שהיו באולם התובע וצד ג', המוכר אישר לבית המשפט כי הוא מכר את האופנוע לתובע (בעמ' 14 ).

עוד ציין המוכר – וביחס לסוגיית הביטוח אליה נתיחס בהמשך בהרחבה – כי "התובע בא עם עוד אדם. אני לא ידוע מי זה. היו 2 אנשים. הלכנו לדואר ועשיתי העברת בעלות. אני לא זוכר על איזה שם רשמתי את זה. זה היה ציק צק. קבלתי כסף, נתתי לתובע קסדה אחת לשלי, אמרתי לו שיעשה בטוח חובה על הקטנוע וזהו"

  1. בענין זה התובע לא ידע להסביר מדוע בשאלון כאשר נשאל מי מכר את הקטנוע השיב שהוא "לא יודע ממי", וגם לא ידע להסביר מדוע לא סיפר בתצהיר שהלך עם אחיו וקישר בינו לבעל האופנוע.

 

  1. בסעיף 8 לתצהירו, התובע מציין שהוא שאל את צד ג' אם יש ביטוח,  בעוד שלפי גרסתו בחקירה הנגדית עולה שהתובע העיד כי " .... ואמרתי לו שאח שלי יתן לו קצת כסף ושישאיר את הביטוח בגלל שאצלנו בכפר לא עושים ביטוחים. סרגי שלח לאחי תעודת ביטוח לא זכור איך... "

 

  1. התובע גם העיד כי קודם לרכישה, פנה לסוכן ביטוח בכפר (מר יונס) כדי לבדוק אפשרות להוציא ביטוח והוא הציע לו לבדוק אם המוכר יכול להשאיר את הביטוח, כי "אצלנו קשה לעשות ביטוחים כאלה".

 

  1. ומכאן, התובע היה מעורב בכל מה הנוגע לביטוח הקטנוע, משלב הבירור אצל הסוכן לאחר מכן פניה למוכר שיותיר את הביטוח לטענתו, ולאחר מכן קבלת התעודה בווטסאפ. כל אלה לא מתיישבים, בלשון המעטה, עם הגרסה שהוצגה בתצהיר, לפיה התובע פנה לאחיו לוודא שהוא נוסע עם ביטוח והוא השיב לו ש"הכל מסודר".

 

  1. המסקנה המתקבלת היא כי כמו גם במכירה כך גם לענין הביטוח -  ביקש התובע להרחיק את עצמו מכל הנוגע לקטנוע.

 

  1. כאשר צד ג' הצהיר על עסקת המכירה בתצהירו, לא נאמר דבר על כך שהתובע היה שותף לעסקת המכירה. צד ג' הצהיר שהוא קנה את האופנוע וסיכם ביחס לכך עם המוכר. לאחר החקירה הנגדית, הובהרו הנסיבות לפיהן צד ג' היה בחור צעיר שהתובע רכש עבורו את האופנוע, ניהל את המשא ומתן עבורו והגיע להסכמות עם המוכר ביחס למכירה ויזם את מכר הביטוח, לטענתו. אין מסקנה אחרת מלבד רצון התובע וצד ג' להרחיק את התובע מעסקת המכירה לאור המשמעות של ידיעה זו מבחינת הדין.

 

  1. התובע העיד גם כי הוא לא זוכר כמה זמן היה האופנוע אצל אחיו  - טענה המציגה את גרסתו באופן בעייתי, בשים לב לכך שנטל חלק פעיל במכירה עצמה.

 

  1. זאת ועוד, התובע מסר עדות בפני בית המשפט בקדם משפט, נתן תצהיר עדות ראשית וכך גם אחיו. בעדות זו לא הביא בפני בית המשפט את הסיפור העובדתי המלא  ביחס לנסיבות מכירת הקטנוע, אלא הציג נסיבות המרחיקות את התובע מרכישת הקטנוע ומעורבות ביחס לטיפול בו.

 

כפי שיפורט בהמשך, גם לענין השימוש באופנוע, הגרסאות של הצדדים היו מבולבלות לא קוהרנטיות ובעלות סתירות מבחינת תדירות השימוש, אופן השימוש ומקום השימוש.

 

  1. סיכומו של חלק זה: גרסת המוכר ביחס לנסיבות המכירה, התבררה כמהימנה.  גרסאות התובע וצד ג' התבררו כלא מהימנות ולא אמינות. בהמשך אף נראה כי מסקנה זו מתקבלת גם בנוגע לשאלת אופן השימוש באופנוע על ידי התובע, ובענין רכישת הביטוח כנטען מהמוכר - דבר המעלה ספק רב לענין קבלת גרסתם העובדתית שהוצגה בפני בית המשפט.

 

 

מעמדו של התובע כמחזיק באופנוע יחד עם צד ג'

 

  1. בענין מדינת ישראל נ' קרנית נפסק:

 

"בחוק הפיצויים לא נמצא הגדרה למונח "מחזיק". עם זאת, מהוראות סעיף 2(ב) וסעיף 7א' לחוק הפיצויים ברור כי לא די בכך שאדם נוהג ברכב או עושה בו שימוש, כדי שייחשב כ"מחזיק" בו כמשמעותו בסעיף 7א' לחוק. בהקשר זה ניתן להבחין בין מי שהוא "המשתמש ברכב מנועי", כאמור בסעיף 2(א) לחוק, לבין הבעלים או המחזיק ברכב שבכוחם להתיר את השימוש ברכב, כמשמעו בסעיפים 2(ב) ו - 7א' לחוק.

 

כאמור, לא כל הנוהג ברכב או העושה בו שימוש הוא בגדר "מחזיק", כמשמעו בחוק הפיצויים. מהו אם כן מותר "המחזיק" ברכב להבדיל מ"המשתמש" בו?

 

נראה כי "מחזיק" ברכב הוא מי שיש לו קשר הדוק עם הרכב הכולל את הזכות לשלוט ולפקח על הרכב ולהתיר לאחר לעשות בו שימוש כך שיש לראות בו כמי שאחראי לכך שהשימוש ברכב ייעשה בהתאם לדרישות הדין, זאת להבדיל ממי שמשתמש ברכב באופן אקראי ואין לו זכות לשלוט ולפקח על הרכב. ניתוח מושגי זה עולה בקנה אחד עם הגדרת זכות השאילה בחוק השכירות והשאילה, כהחזקה בנכס שאין עמה בעלות, ועם מגמת חוק הפיצויים להעניק סעד למי שעושה שימוש ברכב בהיתר מהבעלים או המחזיק בו, ראו לעניין זה האמור בספרו של פרופ' י. אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (מהדורה רביעית): "ההיתר לשימוש ברכב חייב להינתן על-ידי הבעלים או המחזיק בו. הדרישה לבעלות או להחזקה היא מיוחדת לסעיף 2(ב) לחוק ... מי נחשב כמחזיק ברכב? האם במצב עובדתי גרידא מדובר, או שמא בזכות להחזיק? נוכח מגמת החוק להעניק סעד לנפגע, ומן הדין להרחיב את מושג ההחזקה. אין לצמצמו לזכות להחזיק, אלא כל השולט בו בפועל הוא בבחינת מחזיק במובן החוק..." (סעיפים 191 ו - 192). 

          הרציונל העומד ביסוד סעיף 7א' לחוק הפיצויים הוא להגן על מי שנהג ברכב בהיתר מהבעלים או המחזיק בנסיבות בהן לא ידע ולא סביר היה שידע כי אין ביטוח המכסה את נהיגתו ברכב - זאת להבדיל מבעל הרכב או המחזיק בו שיש להם קשר הדוק לרכב לרבות הזכות והיכולת לשלוט ולפקח על הרכב ומשכך ברי כי הוראת סעיף 7א' לחוק אינה יכולה לחול בעניינם".

 

  1. בבואי לבחון האם יש לראות התובע כמחזיק, הרי שיש משקל רב לכך שהתובע וצד ג' נמצאו כלא מהימנים ביחס לאופן לנסיבות רכישת הקטנוע, כאשר ביקשו להרחיק את התובע מעסקת המכירה.

 

  1. מעבר לכך, חומר הראיות תומך במסקנה לפיה התובע הוא בגדר "מחזיק" באופנוע .

 

 

  1. ראשית, כאמור הוכח כי התובע היה מעורב בעסקת המכירה של הקטנוע בכל שלביה, משלב המשא ומתן ועד לשלב גיבוש ההסכמות ורישום הבעלות על שמו של צד ג', אחיו הקטן שהיה בן 19 אותה עת.

 

  1. הנתבעת אף טענה בסיכומים כי מתלושי השכר שהוגשו ע"י התובע עולה כי במועד רכישת האופנוע נטל התובע הלוואה ממקום עבודתו בסכום של אלפי שקלים אותם שילם בתשלומים בסמוך לרכישה. התובע לא התייחס  לטענה זו  בסיכומיו.

 

 

  1. המוכר, מר סרגי, אשר עבד במקום העבודה של צד ג' והתובע, העיד כי התובע עשה שימוש באופנוע באופן תדיר במקום העבודה.

כך  העיד :

"כשמכרתי לו ראיתי אותו על הקטנוע שלי שהלך לשמירה. לפעמים ראיתי את התובע על הרכב שלו ולפעמים על הקטנוע שלי ....  " .

לשאלה כמה פעמים ראה את התובע נוסע על האופנוע השיב "בערך יום כן יום לא".

 

  1. בחקירה הנגדית אישר המוכר כי הוא לא ראה את התובע מגיע לעבודה עם האופנוע אבל ראה אותו נוסע באופנוע בתוך המתחם של מקום העבודה: " "ראיתי אותו שוטף את הקטנוע, ראיתי אותו נוסע על הקטנוע ליד המסגרייה"  (כאמור לגרסתו בערך יום כן יום לא) (עמ' 12-13 לפרוטוקול).

 

  1. גרסתו של מר סרגי אמינה בעיני, ולא מצאתי מדוע יבחר שלא לפרט את המצב העובדתי לאשורו לענין השימוש באופנוע שנעשה על ידי התובע. כאמור, בבחינת הצגת הגרסאות העובדתיות גרסתם של התובע וצד ג' היא זו שנמצאה כלא מהימנה ולא אמינה כפי שפורט בתחילת הדברים.

 

  1. גרסתו של התובע אינה קוהרנטית ובעלת סתירות רבות מבחינת תדירות השימוש באופנוע, אופן השימוש בו ומקום השימוש. כמו כן, נמצאו סתירות בגרסתו של צד ג'.

 

  1. התובע העיד בפני בקדם המשפט מיום 2.1.2019 כי:

 

 "לא זכור לי שהשתמשתי קודם באופנוע שלו, אולי פעם או פעמיים.. אולי פעם –שלוש פעמים כשנתקעתי ....".

 

לאחר מכן העיד התובע באותה הזדמנות כי  "לפעמים השתמשתי בו למקום קרוב. לא כל הזמן. רק מסביב לבית נסעתי באופנוע . לא תמיד זה היה פעם ב ... לפעמים... "

  1. ככל שהתובע לא היה עושה שימוש באופנוע כדי להגיע למקום העבודה בעבר – האם היה לוקח את האופנוע ללא רשות מפורשת של אחיו בעודו ישן למקום העבודה? הדבר אינו סביר אלא אם התובע נהג לעשות שימוש באופנוע באופן זה.

 

  1. כאשר צד ג' נחקר בפני בקדם המשפט מיום 2.1.2019 העיד כי "אני לא זוכר שאישרתי לו לקחת את האופנוע . אולי פעם או שתיים הוא לקח. לא זכור בדיוק. אני לא אפשרתי... דבר ראשון שאמרתי לאימי למה אחי לקח את האופנוע "

 

  1. אולם, בחקירתו הנגדית הציג האח גרסה שונה הן לענין מספר הפעמים והן לענין ההרשאה. כאשר נשאל כמה פעמים התובע לקח את האופנוע כי : "לא זוכר. אבל פחות מ-20 . אני זוכר 10 פחות מ10 פלוס מינוס. לא זכור בדיוק אולי 3-4..." התשובה מבולבלת ולא הציגה גרסה סדורה וברורה בענין זה.  

 

  1. עוד העיד צד ג' ביחס לשאלה האם הרשה לאחיו לנהוג באופנוע כי "לפעמים כשהוא נתקע" וביחס לאותו יום העיד כי "אם הייתי ער הייתי נותן לו "

 

מכאן, קימות סתירות בגרסאות התובע וצד ג' לענין מספר הפעמים שהתובע נטל את האופנוע, השימוש שנעשה בו, והאם הדבר היה בידיעת והסכמת צד ג', בכלל, ולענין יום התאונה בפרט.

  1. המוכר, שהינו עד בלתי תלוי ואין לו כל אינטרס במשפט, אישר בחקירתו כי הוא ראה את התובע עושה שימוש בקטנוע "יום כן יום לא". אמנם, העד אישר כי לא ראה שהתובע הגיע למקום העבודה עם האופנוע (היה פוגש אותו בעמדת השמירה במקום העבודה). אולם גם שימוש בקטנוע בצורה קבועה במתחם של מקום העבודה יש בו כדי לחזק את המסקנה כי התובע עשה שימוש באופנוע במקביל לאחיו.

 

  1. כמו כן, צד ג' אישר בחקירתו הנגדית כי לפני כ-8 שנים, הוא היה חצי שנה בשלילת רשיון והפקיד את הרשיון. העד לא שלל את האפשרות שהרשיון הופקד במאי 2013 ולא זכר את התאריך המדויק.  בהקשר זה צורף על ידי הנתבעת תדפיס מאתר נבו ממנו עולה כי תיק התעבורה נגד צד ג' נפתח במרץ 2012 ונסגר בהרשעה במאי 2013. התאונה כאמור ארעה באוגוסט 2013.

 

  1. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אחיו של התובע בחקירתו אישר כי רשיונו נשלל לשישה חודשים ולא הכחיש כי הופקד במאי 2013. עדות זו יחד עם התדפיס מאתר נבו המלמד על הרשעה בתעבורה במועד זה, מלמדת כי מספר חודשים לפני התאונה היה אחיו של התובע בשלילת רשיון. דבר זה  מחזק את המסקנה כי לפחות בתקופה זו, היה האופנוע בחזקתו של התובע- מסקנה העולה בקנה אחד עם עדותו של סרגי אשר ראה את התובע עם האופנוע "יום כן יום לא". אני מקבלת טענה זו וסבורה כי יש בה לחזק את המסקנה כי התובע עשה שימוש בקטנוע כמחזיק במועד הרלוונטי לתאונה.

 

 

 

 

  1. לאור האמור לעיל, בנוסף למעורבות התובע במכירה, הסתירות שנפלו בגרסאות הצדדים לענין אופן השימוש שנעשה על ידי התובע וההרשאה, ולאור עדות המוכר ביחס לשימוש שנעשה על ידי התובע באופנוע, מצאתי מקום לקבע כי יש לראות את התובע כמי שהשתמש בקטנוע יחד עם צד ג'.

 

  1. התובע טוען בסיכומיו כי קרנית טוענת טענות עובדתיות סותרות כיוון שמחד, טענה בכתב ההגנה כי התובע נהג באופנוע דרך קבע או פעמים רבות והיה המחזיק באופנוע ומאידך, טענה כנגד הצד השלישי שההודעה כנגדו מוגשת מתוקף היותו בעל הרכב ו/או המחזיק בו ו/או מתיר השימוש בו.

 

  1. אני סבורה כי אין באמור טענות עובדתיות סותרות. אין כל מחלוקת שצד ג' הוא בעל האופנוע מבחינה רישומית. יחד עם זאת טוענת קרנית כי התובע מחזיק בפועל בקטנוע ועושה באופנוע שימוש תדיר .

 

 

          ידיעת הנפגע בדבר העדר ביטוח - היסוד הסובייקטיבי

 

  1. גם אם לא נראה בנפגע כ"מחזיק" באופנוע, דבר השולל את זכאותו לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק, להן אראה כי התנאים הנוספים לתחולת סעיף 7א' לחוק, שעניינם העדר ידיעה לגבי העדרו של כיסוי ביטוחי תקף, וסבירות אי הידיעה, אינם מתמלאים בעניינו. התובע טען כי הביטוח נמכר ועל כן הסתמך צד ג', וכפועל יוצא התובע. התובע טען כי לא הוכח שהביטוח בוטל על ידי המוכר ובכך, הוא מוכיח את טענתו כי הביטוח נמכר.

 

  1. כאמור, הנטל על התובע להראות כי לא ידע כי אין ביטוח בתוקף. אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל . ראשית , הטענה כי הביטוח נמכר לא הוכחה. שנית, גם אם היתה מתקבלת הטענה כי הביטוח נמכר, הנסיבות שהוכחו מלמדות כי התובע ידע כי אין ביטוח.

 

לא הוכח כי הביטוח של הקטנוע נמכר

 

  1. אני סבורה כי אין לקבל את הטענה כי הביטוח נמכר.  ככל שטענה זו אינה מוכחת,  כך גם אין כל יסוד להסתמכות התובע כנטען על כך שיש ביטוח לאופנוע.

 

  1. תצהיר התובע אינו מתייחס כלל למכלול הנסיבות הנוגעות לביטוח האופנוע, ולקשיים בעשית הביטוח. בתצהיר צד ג' נטען כי הביטוח נרכש כחלק מעסקת המכירה. כאמור, בחקירה הנגדית הגרסה התבררה ככזו שהתובע הוא שיזם את מכירת הביטוח.  מכאן, אין ספק כי נפל פגם משמעותי במהימנות גרסת התובע וצד ג' בענין זה, אשר משליכה לענין קבלת גרסתם לענין מכירת הביטוח.

 

  1. המוכר הכחיש את טענת התובע ואחיו. המוכר טען כי הוא ביטל את הביטוח וכי תעודת הביטוח נקובה רק על השם שלו . המוכר טען כי "בחיים לא נתתי לאף אחד להשתמש בביטוח שלי על השם שלי בקטנוע שלי ", וכן העיד כי "קבלתי כסף , נתתי לתובע קסדה אחת שלי, אמרתי לו שיעשה ביטוח חובה על הקטנוע וזהו"

 

המוכר לא זכר האם תעודת ביטוח נשלחה. בסופו של דבר, בתשובתו הכחיש כי שלח ווטספא: "אני לא זוכר. אני לא יכול להגיד אם שלחתי או לא שלחתי, או אם בכלל היה ווטסאפ בזמן הזה. אני לא חושב שהיה לי טלפון של ווטצספ. אני לא שלחתי ווסאפ". 

 

גם אם נשלחה תעודת הביטוח לפלאפון של התובע- והדבר לא הוכח- אין זה אומר כי היה ביטוח בתוקף לתובע מכח המישלוח של התעודה, או כי הביטוח נמכר לו .

 

  1. אין לתובע כל אסמכתא לענין תשלום עבור הביטוח ו/או אסמכתא לכך שתעודת הביטוח נשלחה לפלאפון של אחיו. חזקה כי המדובר במסמך מהותי שאחיו של התובע נדרש להחזיק בעת נסיעתו, ובעיקר לאחר התרחשות התאונה. לא הוצג כל מסמך שיש בו לחזק את גרסת התובע לענין רכישת הביטוח .

 

  1. הטענה בדבר מכירת הביטוח אינה סבירה גם מאחר שהמדובר בתעודה עליה רשום שמו של המוכר ותעודת הזהות שלו. עובדות אלה אינן מתיישבות עם טענת התובע כי הביטוח הועבר על שמו. (ראה נספח ב' למוצגי הנתבעת, לפיו רשאי לנהוג באופנוע נהג אחד נקוב בשם שהוא המוכר).

 

  1.  מכאן, מתעוררת השאלה, כיצד התעודה שהועברה היתה מספקת לצורך כיסוי ביטוחי של צד ג'? בתיעוד בקשה לביטוח עם השתתפות עצמית נרשם כי "אופנוע בבעלות פרטית המשמש נהג יחיד ששמו נקוב בתעודת הביטוח והוא סרגיי קוזירף ... והנל הוא הנהג היחיד הנקוב בתעודה". הדבר מחזק  את טענת המוכר כי הוא עשה ביטוח שבהתאם לתנאיו, הוא הנהג הבלעדי וכי אמר לתובע כי הוא צריך לדאוג לביטוח במעמד המכירה, ולא מכר לו ביטוח.

 

  1. בחקירתו הנגדית, התובע העיד כי הסוכן שלו, יונס,  שעד היום הוא עושה אצלו ביטוחים המליץ לו לבקש מהמוכר שישאיר את הביטוח כי בכפר קשה לעשות ביטוחים כאלה. יונס לא הובא לעדות ובהקשר זה חלה החזקה, לפיה ככל שהיה מובא לעדות הרי שגרסתו היתה לרעת התובע. לא הובא כל נימוק מדוע יונס לא הובא לעדות שיכולה היתה לחזק עד מאד את גרסת התובע וצד ג'.

 

  1. כאשר נשאל התובע האם פנה לסוכן לוודא שהתעודה שנשלחה בתוקף ומכסה את אחיו השיב כי לא פנה אל הסוכן. גם תשובה זו מקשה על קבלת הגרסה. ככל שמלכתחילה פנה אליו בענין הביטוח, קיבל את עצתו, וככל שהסוכן מטפל בענייני הביטוח של התובע עד היום,  וככל שהתובע הצהיר כי ביקש להגן על אחיו, כיצד לא פנה אליו לקבל עמדתו לענין תעודת הביטוח?  

 

  1. לא התובע ולא אחיו בחקירתם הנגדית ידעו ליישב את הסתירה כיצד הם מסתמכים על התעודה הזו מבלי להיוועץ עם סוכן הביטוח שאכן התעודה מכסה אותם.

 

  1. כמו כן, עולה שעד היום התעודה לא נשלחה על ידי המוכר לאחיו של התובע מלבד משלוח בווסטסאפ שלא הוכח. על אף ששולמו כספים עבור התעודה (כ- 1,500 ש"ח  לפי שיטת התובע) לא נעשה דבר בענין זה. אחיו של התובע הסתמך על כך שהיא נמצאת בטלפון שלו ללא כל אמסכתא נוספת. התנהלות זו מעלה תהייה: כיצד אחיו של התובע לא דאג להמציא קובץ מודפס של התעודה למקרה שהפלפון ינזק / יאבד ? כיצד התובע ו/או צד ג'  לא דאגו להעתק כזה לאחר התאונה ??

 

 כאמור, לא הוצגה כל אמסכתא לענין זה בפני בית המשפט.

 

  1. כמו כן, קימת סתירה בין גרסאות התובע ואחיו לענין תעודת הביטוח שלפי הטענה נשלחה בווטאספ. אחיו של התובע כלל לא ידע לאשר אם הסתכל על הווצאפ "לא זוכר להגיד את זה. גם היום אני לא יודע אם אני מסתכל". לשאלה אולי קיבל ווצאפ והשאיר בכיס השיב כי "לא זוכר אם הסתכלתי או לא... אבל כן ראיתי בהתחלה, אני חושב שכן הסתכלתי ". לשאלה אם אחיו ראה את ההודעה השיב "לא זוכר אם הוא בכלל ראה ולא זוכר מתי ". (ראה עמ' 41,42 לפרוטוקול ). לעומת זאת התובע העיד כי "כן. ראיתי את זה. אם לא, לא הייתי נותן לאחי לעלות על הקטנוע. ראיתי תעודה בווצאפ בטלפון.. הסתכלתי בטלפון אז מה שראיתי זה מה שהוא שלח בטלפון וראינו את זה".

 

  1. התובע טען כי לא היה מאשר לאחיו לעלות על הקטנוע ללא הביטוח, כאשר נשאל מה היה כתוב בתעודה השיב כי "היה תאריך ארוך" וכי "לא הסתכלתי על תאריכים" ולאחר מכן אף טען שהוא הסתמך על אחיו . 

 

הטענות אינן מתיישבות זו עם זו . ככל שביקש לוודא כי אחיו ינהג עם ביטוח, הכיצד אינו זוכר מה היה רשום ולא הסתכל על תאריכים? וככל שמבקש להסתמך על אחיו, הרי אחיו כלל לא זכר אם הסתכל על ההודעה, ואם כך – הכיצד אחיו יכול לטעון שרכש ביטוח ?

 

  1. כאמור בא כח התובע ביקש לחזק את טענת המכיררה בטענה כי הביטוח לא בוטל . פקס הביטול שנשלח לטענת המוכר הוא מיום 16.1.2013 (נספח ב' למוצגי הנתבעת),  בעוד שהעברת הבעלות היתה ביום 23.1.2013 כפי שעולה מנתוני משרד הרישוי. כמו כן, אין אסמכתא כי הפקס התקבל וכי בפועל הביטוח בוטל והושבו הכספים. בא כח התובע טען כי אין לקבל את מסמך הפקס שצורף כנספח ב' למוצגי הנתבעת.

 

בא כח התובע הפנה בהקשר זה גם להצהרת בא כח הנתבעת בפרוטוקול מיום 11.10.18 שם הצהיר כי הביטוח נגמר ביום 3.17.13.

  1. איני מקבלת טענות אלה.

 

  1. לענין הצהרת בא כח הנתבעת - קריאת המשך הפרוטוקול מלמדת כי בא כח קרנית ביקש כי יינתן צו לחברת הביטוח איילון מאחר שהצהיר בפני בית המשפט כי אינו יודע מהו המועד שבו בוטל הביטוח. בדיון לאחר מכן לאחר שניתן הצו, הצהיר בא כח קרנית כי הביטוח פג ביום 23.1.13 . מכאן לא ניתן ללמוד כי קרנית אישרה קיומו של הביטוח ביולי 2013, אלא לאחר הצו שניתן לתיק בית המשפט הבהירה כי המועד הוא 21.1.13.

 

  1. לענין המסמך שנשלח על ידי המוכר  מיום 16.1.2013 - הנתבעת העידה את המוכר שהוא עורך המסמך אשר העיד כי הודע על ביטול הביטוח בעקבות המכירה ואישר כי כתב את המסמך (בעמ' 12 שורות 19-20). על כן, לא מצאתי שלא לקבל את המסמך כקביל. אכן, קיים חוסר בהירות המתייחס לתאריכים, אשר המוכר לא ידע כיצד ליישבו. אולם, גם התובע וגם צד ג' לא זכרו את המועד המדוייק של רכישת הקטנוע, ולא טענו למועד ספציפי שבו נמכר הביטוח והועברה הבעלות.

 

  1. מסקנתי כי על אף חוסר ההתאמה העולה לכאורה מהמועדים הנטענים (המועד בו הודע על ביטול הביטוח לעומת מועד העברת הבעלות ) מאחר שלא הוצגו תאריכים סדורים על ידי הצדדים לעסקת המכר, הרי שאין בכך לשנות את מסקנתי כפי שעולה מחומר הראיות, כי לא הוכח שהביטוח נמכר לצד ג'.

 

  1. המוסד לביטוח לאומי טען בסיכומים כי התובע וצד ג' הוטעו לחשוב על ידי המוכר כי הפוליסה תקפה עד לתום המועד. טענה זו הועלתה על מנת להתמודד עם הקושי העומד בבסיס טענת המכירה עליו עמדנו לעיל לפיו המדובר פוליסה על שם המוכר בלבד. על כן טוען המל"ל כי אמנם המדובר בביטוח חסר תוקף, אולם התובע וצד ג' סברו כי המדובר בביטוח בתוקף עליו גם שילמו כספים מאחר שהמוכר סרגיי הטעה אותם לחשוב כך.

 

אולם, לא נטענה כל טענה בדבר מצג מטעה בכתבי הטענות בתצהירים בחקירה הנגדית ובסיכומים על ידי התובע ו/או על ידי צד ג'. על כן, דינה של טענה זו להידחות מטעמים של הרחבת חזית וגם לגופה.

 

  1. העלאת הטענה על ידי המל"ל מחזקת את מסקנתי, לפיה טענת המכירה של הביטוח  אינה יכולה להתקבל מאחר שהמדובר בביטוח שאינו תקף כלפי צד ג' (כך גם לטענת המלל בסיכומיו). המלל ביקש להתמודד עם הקושי בהעלאת טענת ההטעייה אולם דינה של טענה זו להידחות.

 

התובע היה מודע לכך שאין ביטוח תקף

 

  1. כפי שיפורט להלן, גם אם היתה מתקבלת גרסת המכירה של הביטוח מהמוכר לצד ג',

הרי שמהנסיבות עולה שהתובע ידע כי אין ביטוח לקטנוע בעת שנטל אותו מאחיו בחודש אוגוסט. הטענה של התובע כי לא ידע כי אין ביטוח אינה יכולה להתקבל בנסיבות הענין. 

 

התובע טען שתי טענות עיקריות:

 

  1.  הטענה כי התובע הסתמך על אחיו נטולה כל יסוד עובדתי ואינה מתיישבת עם הראיות שהוכחו. כאמור, התובע היה שותף לעסקת המכירה ומעורב בה, הוא יזם לפי עדותו את הרעיון שהמוכר ימכור את פוליסת הביטוח תמורת סכום נוסף, מאחר שידע כי יש קושי בביטוח של האופנוע.

 

  1. התובע העיד כי ראה שהמוכר שלח את התעודה לפלאפון של אחיו.

 

"כן. ראיתי את זה. אם לא, לא הייתי נותן לאחי לעלות על הקטנוע. ראיתי תעודה בווצאפ בטלפון"...

הסתכלתי בטלפון אז. מה שראיתי זה מה שהוא שלח בטלפון וראינו את זה".

(בעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 10,17).

 

  1. בסיכומי התובע נטען כי התובע הסתמך על אחיו, כי לא סביר שידע שהביטוח פקע 7 ימים טרם פקיעתו, וכי לא סביר שידע שאחיו התרשל ולא יחדש את הביטוח. המלל טען כי התובע היה רשאי לצאת מההנחה שאחיו יחדש את הביטוח וכי אין רלבנטיות לפוליסה מאחר שהתובע לא סבר שאחיו לא ינהג ללא ביטוח בתוקף .

 

  1. טענות אלה בכל הכבוד אינן מתיישבות עם העובדות כפי שהוכחו בפני בית המשפט. לשיטתו של התובע, הוא האח הגדול וביצע את העסקה כדי לסייע לאחיו הקטן, תמוה כיצד הסתמך על אחיו ביחס לביטוח? 

 

  1. בהקשר זה העיד התובע כי "הלכתי  עם אחי לקנות כי הוא ילד קטן בזמנו... הוא היה אז בן 19.... לשאלה למה פנה לסרגי בענין הביטוח השיבה כי " כי אני צריך לדאוג לאח שלי שיהיה לו ביטוח", ולאחר מכן השיב כי ראה את תעודת הביטוח בפלפון "לא הייתי נותן לאחי לעלות על הקטנוע" גם אחיו של התובע העיד כי "היינו ביחד ... סמכתי עליו יותר  , הוא גם האח הגדול".. התיעצתי איתו והוא דאג לי לזה. אני לא בן 20 ויכול לעשות את העסקה הזו" (בעמ' 34).

 

  1. מכאן, שינוי הגרסה לפיו התובע הסתמך על אחיו שעשה ביטוח ושהכל בסדר, אינה מתיישבת עם הנסיבות כפי שהוכחו ועם עדות התובע כי הוא זה שדאג לאחיו שלא ייסע ללא ביטוח.

 

  1. לטענת התובע, המוכר לא שלח את הביטוח מלבד הודעה לפלאפון.  לשאלת בית המשפט השיב התובע כי "לא בדקתי את זה יותר והשארתי את זה לאח שלי " .

 

כיצד גרסה זו – כי התובע הסתמך על אחיו - ושבמענה לשאלת בית משפט לענין משלוח תעודת הביטוח מפנה את בית המשפט לאח הצעיר מתיישבת?  שהרי אחיו הוא שהסתמך עליו.

 

  1. כפי שנפרט צד ג' לא ידע להשיב כל תשובה עניינית לענין הביטוח.  

 

  1. צד ג' הופנה לתעודת הביטוח שם כתוב שמו של המוכר סרגיי ותעודת זהות , ונשאל "אתה רואה שיש את השם שלו בגדול. אתה לא מוודא מתיעץ מאיפה הבטחון של בחור בן 22 שהתעודה מכסה אותך " . התשובה של אחיו של התובע היתה כי הוא לא זוכר וכי הספיקה לו התעודה עם מספר הקטנוע (עמ' 41) .

 

  1. תשובה זו מלמדת עד כמה ההסתמכות הנטענת של התובע על אחיו בלתי סבירה כאשר הוא לשיטתו מסתמך על אחיו שאין לו כל תשובה עניינית ביחס לפרטי תעודת הביטוח וכיצד היא מבטחת אותו.

 

  1. התובע לטענתו עיין בתעודת הבטוח שהועברה לוואטספ של אחיו. הכיצד  ניתן לטעון להסתמכות על אחיו שעשה ביטוח, כאשר התובע יודע שמדובר בתעודת ביטוח למספר חודשים באופן זמני? התובע ביקש לטעון בחקירה שהוא לא זוכר את התוקף ואת מועדי הביטוח, אולם אישר כי מדובר בתקופה של מספר חודשים אשר העריך אותה בכ - 7 חודשים.  מכאן, כאשר הוא נוסע באוגוסט, כיצד הוא לא בודק את תוקף תעודת הביטוח כאשר הוא מודע לכל הנסיבות הנוגעות לביטוח עליו נשען אחיו,  ולכך שמועד הרכישה היה בינואר (שהרי היה יוזם המכירה)?

 

  1. גם הנסיון של התובע לטעון כי "לא הסתכלתי על תאריכים. .. לא זוכר..." אינו יכול להתקבל. התובע אישר כי הוא עיין בתעודת הביטוח וזכר שהיתה למספר חודשים. כשנשאל מה היו תאריכי הביטוח השיב כי אינו זוכר תאריך מתי קנה ומתי תאריך הביטוח. יחד עם זאת השיב ביחס לתקופת הביטוח כי "היה תאריך ארוך. יותר מ- 7-8 חודשים ביטוח" 

 

  1. כשנשאל אם לא היה צריך לבדוק אם הפוליסה הסתיימה באוגוסט - חודש התאונה- השיב כי לא  הסתכלתי על תאריכים. היה ביטוח ארוך. לא זוכר.

 

  1. במקום אחר, כאשר נשאל איך אתה מוודא שלא נגמר הביטוח השיב כי אחיו  "אמר שיש ביטוח ארוך ולא מזמן עשה ביטוח. אמר 8-9 חודשים.." לשאלה -  "אתה נוסע על האופנוע בלי לבדוק על התאריכים וסומך שזה ארוך כי : "אני סומך שזה ארוך ועל אח שלי שלא נוסע בלי ביטוח". התובע העיד כי "זוכר שראיתי שיש ביטוח יותר מכמה חודשים טובים וזהו".

 

  1. מכאן, גרסאות התובע סותרות זו את זו ואינן סבירות. אין זה סביר שהתבסס על אחיו בעוד שהוא זה שטפל בענייני האח ואין זה סביר שלא הסתכל על תאריכים כי הוא אישר שהוא רצה לדאוג לאחיו שלא ייסע ללא ביטוח וגם אישר שראה שמדובר במספר חודשים.

 

המסקנה המתקבלת היא שהתובע ידע שיש ביטוח זמני למספר חודשים כאשר הוא נוסע באוגוסט. לפי גרסתו, הוא מתיחס לשבעה שמונה חודשים כאשר הקטנוע נרכש בינואר והוא נוסע באוגוסט. ומכאן, המסקנה שהיה מודע לססטוס הביטוחי לכל פרטיו, הן מבחינת המועדים והן מבחינת רישום הביטוח על שם המוכר.

 

  1. זאת ועוד, התובע נשאל האם היה לרכב שלו ביטוח כל התקופה או שהיו תקופות שלא היה לו ביטוח והשיב כי " אני לא זוכר את יכולה ללכת ולשאול את יונס. .. " וכן נשאל אחרי התאונה היה מצב שהיה לך רכב שלא הספקת לעשות ביטוח חובה כי "יכול להיות... לא זוכר".

 

  1. התשובות שניתנות, לפיהן התובע לא מכחיש באופן חד משמעי כי לא נהג ללא ביטוח מחזקות את המסקנה, לפיה נטילת הקטנוע בלי לוודא כי יש לו ביטוח לא נבעה מהסתמכות לגיטימית אלא מהתנהלות שאינה סבירה ורשלנית, אשר מאפייינת את התובע ביחס להתנהלותו הכללית.

 

  1. כך גם אחיו של התובע, צד ג', נשאל האם יצא לו עוד פעם שנסע בלי ביטוח כי עבר מועד הביטוח? והשיב כי הוא לא זוכר, וכן נשאל האם הוא לא זוכר  שהיה לו מקרה שעבר את המועד של הבטוח והשיב כי הוא לא זוכר. (ראה בעמ' 39 לפרוטוקול).

 

  1. תשובות אלה מעלות אף הן ספק בהסתמכות התובע על התנהלותו של האחיו בכל הנוגע לתקופת הביטוח.

 

  1. המוסד לבטוח לאומי טען בסיכומים כי המוכר הטעה את התובע וצד ג' לחשוב כי הוא מוכר להם ביטוח בתוקף. הבהרתי בחלק הקודם כי טענה זו מהווה הרחבת חזית, וכי הטענה לא הוכחה.

 

  1. גם אם תתקבל גרסת מכירת הביטוח, עולה כי התובע הוא זה שיזם את הרעיון של מכירת הביטוח לאחר שנועץ בסוכן שלו וביקש להוסיף סכום כסף נוסף. התובע לא טוען ולו למצג אחד שנמסר לו מצד המוכר אשר הטעה אותו.

 

  1. כמו כן, בפועל, אין כל קשר סיבתי בין טענת ההטעייה הנטענת לבין העובדה כי תם תוקפו של הביטוח ביולי 2013 , בעוד שהתאונה ארעה באוגוסט 2013. לא נטען בשום מקום לא בכתבי הטענות ולא בחקירה כי הובטח להם שהביטוח יהיה תקף עד חודש אוגוסט 2013.

 

  1. סיכומו של חלק זה: יש לקבוע כי התובע היה מודע כי אין ביטוח לקטנוע. הוא נועץ עם הסוכן,  ידע שיש קושי לבטח קטנוע ובפועל לא עשה ביטוח לקטנוע.  לא הוכחה הטענה כי המוכר סרגי מכר לתובע את הביטוח כאשר המדובר בתעודת ביטוח על שם המוכר בלבד.

 

  1. גם אם היתה מתקבלת הטענה כי הביטוח נמכר,  הרי שהתובע שהיה מדוע להליך המכר ולכך שתוקף התעודה עליה נסמכו היתה למספר חודשים בלבד, וכי היא על שם המוכר בלבד.

 

  1. הטענה כי התובע הסתמך על אחיו אינה מתיישבת עם נסיבות המכירה כפי שהוכחו. כמו כן, כאמור מהימנותו של התובע ואחיו מוטלת בספק כפי שציינתי בפתח הדברים. כל אלה מלמדים כי יש לקבע כי התובע ידע שאין ביטוח .

 

היסוד האובייקטיבי - סבירות אי הידיעה

  1. בפסק הדין ברע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אגמי (4.6.2005), נפסק:

 

סעיף 7 א' דובר בלשון כללית של סבירות, והוא בא להגשים תכלית שבמהות -תכלית של צדק- לאמר: הימנעות משלילת הפיצוי מאדם שנהג בהיתר, בלא שהוא, או אדם סביר במקומו, היה יודע כי אין בנמצא ביטוח תקף. אכן אותם הטעמים העומדים ביסוד סעיף 7 לחוק הפיצויים - טעמים של "תקנת ציבור" המשולבים בשיקולים של הרתעה כנגד התנהגות פסולה או מסוכנת במודע - הם המבססים גם את הוראת סעיף 7 א', השוללת את שלילת הזכאות מהנוהג הלא מבוטח שהשתמש ברכב בהיתר מהבעלים בעודו חף מידיעה סובייקטיבית ואובייקטיבית בדבר העדר הכיסוי הביטוחי. זהו הגיונה של ההוראה, והוא המתווה את דרך פרשנותה, לאמור: פרשנות שאיננה מוגבלות בהבחנות פורמאליות אלא חותרת לבחינת השאלה האם אמנם דבק בנוהג אותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למונעו".

  1. כב' השופטת וילנר בת.א. (שלום חיפה) 28389/00 סויסה נ' בן לולו (23.2.04) פסקה כי המבחן להתקיימות התנאי השלישי הקבוע בסעיף 7א' לחוק שעניינו סבירות אי הידיעה בדבר העדר ביטוח, הינו מבחן נורמטיבי המבוסס על בחינה אובייקטיבית של סבירות אי הידיעה וכי: "תכליתו של המבחן הנורמטיבי הינו הצבת סטנדרט להתנהגות סבירה וראויה המצופה מהנהג בכל הנוגע לבדיקת הכיסוי הביטוחי.

 

  1. בענין מ"י נ' קרנית נפסק כי סבירות אי הידיעה תיבחן בנסיבות כל מקרה ומקרה לגופו, לאור קיומם של יחסי קרבה מיוחדים בין הנפגע למתיר השימוש ובהתחשב בכלל נסיבות השימוש ברכב והשאלה האם ניתן להסיק מהן כי לא סביר היה שהנפגע ידע על העדר כיסוי ביטוחי. אין די בהוכחת הסתמכות עיוורת על יחסי קירבה כגון יחסי עובד-מעביד או יחסי חברות. אבן הבוחן היא סבירות התנהגותו של הנוהג ברכב והאם דבק בהתנהגותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנוע.

 

  1. בענינננו – סיכומי התובעים התבססו על הפסיקה לפיה בהינתן כי קיימים יחסי קרבה מיוחדים הרי שניתן לגזור הסתמכות סבירה מצד התובע על כך שקיים ביטוח והנטל עובר אל הנתבעת להוכיח אחרת. איני מקבלת את הטענה.

 

  1. אכן, בין התובע לאחיו שררו יחסי קרבה מיוחדים הנובעים מקרבה משפחתית הדוקה, מכוחה לפי הטענה, איפשר צד  ג' לתובע לעשות שימוש באופנוע בעת שהוא נדרש לכך.

 

  1. עם זאת, הנסיבות שבפנינו אינן כאלה שניתן לגזור מיחסי הקרבה הנחת הסתמכות סבירה של התובע בדבר תקפות הביטוח, ובכך המקרה שבפנינו מאובחן ממקרים שהובאו על ידי התובעים בפסיקה המתייחסת למערכת יחסים של קרבה מיוחדת.

 

  1. בענייננו, המדובר במערכת נסיבות שהוכחה בפני בית המשפט, לפיה הוכח כי התובע היה מעורב בעסקת מכר הקטנוע, היה מודע לגרסתו לחשיבות של נסיעה עם ביטוח ולקושי של ביטוח הקטנוע, יזם את מכר הביטוח מהמוכר לצד ג', ובנוסף, אף ידע כי התעודה שנשלחה לווטסאפ היתה לתקופה של מס חודשים בלבד, וזאת מבלי להתייחס אף לעובדה כי התעודה שהועברה היא על שם המוכר כנוהג יחיד. לא ניתן לטעות בכך שהרי שמו של המוכר מצוין על גבי הפוליסה בצורה ברורה. 

 

  1. התובע ידע באופן פוזיטיבי כי תוקפה של תעודת הביטוח שנמסרה לאחיו היא לתקופה של שבעה חודשים לפי גרסתו, כאשר הרכישה היתה בינואר והוא נוטל את האופנוע באוגוסט.

 

  1. גם אם לא ידע בפועל, הרי שהיה מצופה ממנו לבדוק את הנתונים בטרם נסע באופנוע, כאשר הוא מודע לכך שהמדובר בתעודת ביטוח זמנית ולא זכר לגמרי את התאריכים בהם מדובר, וכאשר חלפו 7 חודשים מאז המכירה של הקטנוע.

 

  1. האמור לעיל בחלק הקודם,  בו קבעתי כי התובע לא יכול היה לטעון כי הסתמך על אחיו, נכון גם לחלק זה. הנסיון להסתמך על ידיעתו של אחיו אינה סבירה בנסיבות הענין.

מבחינתו של התובע – אי בדיקת מכלול הנתונים טרם הנסיעה היא כעצימת עיניים אשר לא ניתן ליתן לה לגיטימיות בהתאם לחוק הפיצוים ותכליותיו בכל הנוגע לנסיעה ללא ביטוח.

 

  1. התובע  לא ביצע בדיקה נוספת לאחר שהתקבלה תעודת הביטוח בוואטספ לטענתו, ולא ניגש לסוכן הביטוח כדי לוודא את תוקף תעודת הביטוח ותנאיה ותחולתה על אחיו. המדובר בההתנהגות רשלנית שאין החוק מעודד בבחינת מתן הגנה על מי שנוסע ללא ביטוח ועוצם עיניו מלבחון את המצב הביטוחי לאשורו.

 

  1. להבדיל מהנסיבות שנדונו בפרשת בן דוד, שם דובר בנהיגה אקראית לבקשת בעל האופנוע, בענייננו, אין מדובר בנהיגה אקראית אלא באופנוע שנמסר לשימושו של הנפגע מספר פעמים לפי גרסתו, כאשר הוא מודע לאופן שבו בוטח האופנוע, ואף ביצע ביטוח על מנת לשמור על בטחונו של אחיו.

 

סיכומו של דבר

 

  1. בנסיבות העניין, יש לראות בנפגע כ"מחזיק" באופנוע כך שחל עליו הכלל היסודי הקבוע בסעיף 7(5) לחוק הפיצויים השולל זכאותו של מי שנהג ללא ביטוח המכסה את השימוש ברכב לפיצויים על פי החוק.

 

  1. לחלופין, גם אם לא נגדיר את מעמדו של הנפגע כ"מחזיק" באופנוע, התנאים הקבועים בסעיף 7א' לחוק אינם מתקיימים, זאת לאור ידיעתו הפוזיטיבית של הנפגע כי תוקף תעודת הביטוח שנמסרה לו בד בבד עם מסירת האופנוע, פגה כעבור מספר חודשים ומאחר שהודה שעיין בתעודת הבטוח כאשר עולה ממנה שהמוכר הוא נהג הרכב בפוליסה. 

 

  1. בנסיבות העניין,היה על הנפגע לוודא כי ביטוח החובה בתוקף . לפיכך, דבק בהתנהלותו של הנפגע פגם מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנוע - שימוש ברכב ללא ביטוח. 

 

  1. לפיכך, התביעה נדחית.

 

 

שאלת הנזק

 

  1. למעלה מן הצורך למען שלמות התמונה, אעבור לבחינת שאלת הנזק.

 

  1. נחזור על הנתונים לשם נוחיות הדיון: התובע יליד 18.8.1970, מועד התאונה 7.8.2013, גילו של התובע ביום התאונה 43.

 

הנכות הרפואית

 

  1. הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות משוכללת בשיעור 51.8% לפי הפירוט הבא:

 

  1. מדובר בנכות ע"פ דין.

 

נכות תפקודית

 

  1. התובע היה בן 43 ביום התאונה. ערב התאונה עבד במקביל בשני מקומות עבודה כשומר, בקיבוץ גן שמואל ובחברת שיא ביטחון.

 

  1. לטענת התובע הוא אדם חסר השכלה שעובד בשמירה. מדובר במקצוע הדורש עבודה מאומצת ופיזית. אין לדעת עד מתי יוכל להמשיך בעבודה זו לאור אופייה הפיזי, ולכן שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות גדול מהנכות הרפואי ועומד על 78%.

 

  1. לטענת הנתבעת, הנכות בגין הצלקת אינה תפקודית כלל כיוון שהיא מצויה במפרק הירך ואין לה כל השפעה על תפקודו של התובע,  ולכן על הנכות המשוכללת לעמוד על 46.45%.

 

עוד טוענת הנתבעת כי התובע שב לעבודתו הקודמת כשומר בקיבוץ בהיקף מלא של 8 שעות ביום. מדובר בעבודה שאינה מצריכה פיזיות והיא כרוכה בישיבה בתוך ביתן השמירה והשגחה על רכבים שנכנסים. לכן, אין לתובע כל מגבלה לשוב לעבודתו.

 

  1. הנכות הרפואית כפי שנקבע ע"י המל"ל מחייבת. שאלת התפקודיות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. אני סבורה כי בעניינינו, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית כשווה לנכות הרפואית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נב(3) 792 ), תוך הפחתה של 10% המשקפים צלקת שאינה תפקודית.

 

  1. לסיכום נקודה זו,  הנכות התפקודית תעמוד על 47%.

 

 

הפסדי השתכרות לעבר ובסיס השכר

 

  1. הפסד עבר הינו נזק מיוחד הטעון הוכחה (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים פרק שני עמ' 911 (מהדורה 4, 2011)). התאונה אירעה ביום 7.8.2013.

 

  1. ערב התאונה התובע עבד בשתי עבודות. עולה כי השכר שהרוויח התובע בערב התאונה משני מקומות העבודה יחד עומד בממוצע על 12,338 ברוטו, ובסך של 11,156 נטו.

 

  1. הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע במלל הם כך:

 

 

סה"כ עבור תקופת הנכויות הזמניות – 322,400 ₪.

 

  1. מיום 1.8.16 ועד ליום 28.2.20 התובע לא עובד כלל (כך טען בסיכומיו).

 

  1. ביום 28.2.20 התובע שב לעבודתו הקודמת כשומר בקיבוץ גן שמואל ועובד 8 שעות ביום. התובע טען בחקירתו שכיום הוא מרוויח סכום של 7,500 (ראה עמ' 31 לפרוטוקול), התובע לא הציג תלושי שכר ביחס לעבודתו המחודשת ולכן לא הוכיח את הירידה בשכר ככל שזו קיימת. לא הוכח כל הפסד שכר בייחס לתקופה זו.

 

  1. ולכן, יש לחשב את הפסד העבר באופן הבא:

 

 

סה"כ עבור תקופת הנכויות הזמניות – 322,400 ₪.

 

  1. מיום 31.7.2016 ועד ליום 28.2.20 (ממועד זה שב לעבודתו ולא הוכחו הפסדי שכר) :  11,156* 43 חודשים  * 47% נכות תפקודית= 225,462 ₪ . מאחר שהתובע לא המציא נתונים ביחס להשתכרותו עד היום, אני מקבלת את טענת הנתבעת לענין פיצוי התובע בגין הפסד העבר באופן חלקי בהתאם לנכויות.

 

 

  1. סה"כ עבור הפסד עבר- 648,950 ₪ .

 

הפסד השתכרות בעתיד

 

  1. ערב התאונה היה התובע עובד בשני עבודות במקביל ומשתכר שכר של 11,156.

 

  1. כיום התובע מדווח שהוא שב לעבוד רק באחת מהעבודות ומשתכר סכום של  7,500 ₪. התובע לא הוכיח כמה הוא משתכר כיום בהתאם לנסיבות, קרי, לאור גילו המתקדם של התובע, אופי עבודתו הפיזית והעובדה שהתובע  חסר השכלה ולא יוכל לעבוד בעבודה אחרת שאינה פיזית, אני לא צופה שהתובע עשוי להשביח את שכרו בעתיד.

 

  1. סביר שאילולי התאונה היה התובע ממשיך לעבוד בשני מקומות העבודה בהן עבד ערב התאונה, ולכן בסיס השכר ערב התאונה יהיה השכר הקובע לחישוב הפסד השתכרות לעתיד.

 

  1. טענת הנתבעת לפיה חזרתו של התובע לעבודתו הקודמת מעידה על כך שאין כל הפסדי השתכרות לעתיד, דינה להידחות.

 

  1. הלכה הפסוקה הכירה בכך שניזוק זכאי להיות מפוצה בגין עצם הפגיעה בכושר השתכרותו אף אם הוא חזר לעבודתו, ראה ע"א 6553/96 – צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מלצר, פ"ד נג(1), 611. ראו גם: ע"א 4837/92 – "אליהו" חברה לבטוח נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מט(2), 257, בעמ' 262 ג' – ד'; וכן ע"א 722/86 – יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3), 875 , בעמ' 878 א' – ב'. הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש |(ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 31.12.81). יש להיזהר ממצב שבו שלילת הפיצוי במצב בו הנפגע חזר למעגל העבודה תהווה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) (להלן: "קציר"), בעמ' 207).

 

  1. התובע יליד 1970 כיום בן 50, צפוי לעבוד עד גיל 67. לפניו עוד 17 שנות עבודה.  161.4425 * 47% * 11,156 = 846,494 ₪. תוספת פנסיה 12.5% 105,811 ₪ , סה"כ 952,305 ₪.

 

  1. בנסיבות העניין מאחר ומצאתי שמדובר בנכות בעלת השלכה תפקודית משמעותית מצאתי לקבוע כי הפיצוי יעמוד על 80% מתוך החישוב האקטוארי המלא היינו 761,844 ₪.

 

כאב וסבל

 

  1. התובע היה מאושפז 76 ימים. מספר ימים זה בהתאם לנכות הרפואית זהו הסכום המתקבל עבור ראש נזק זה -  113,602 ₪.

 

 

 

 

עזרת זולת עבר ועתיד

 

  1. לטענת התובע בעקבות הנכות והשלכותיה הוא נזקק וימשיך להיזקק לעזרה לצרכים בסיסים כגון הלבשה הנעלה וניידות למשך כל תוחלת חייו.

 

  1. ככלל, יש לפסוק את הפיצוי בדרך של אומדנה, בשים לב למסמכים הרפואיים המלמדים על כך שהתובע נזקק לסיוע. גם ביחס לעבר, יש מקום לפסק פיצוי על דרך האומדנה לאור המסמכים הרפואיים המלמדים על תקופות אי כושר וטיפולים שנעשו.

 

  1. בשל המשמעות התפקודית שיש להגבלת תנועה בשורש כף היד ומפרק הירך,  ובהתחשב בשיעור הנכות, גילו, ולתקופת אי הכושר שהיה בה, יש להניח כי יידרש לעזרת הזולת והוצאות ניידות בעתיד. מצאתי מקום לפסוק פיצוי גלובלי לעבר בשיעור של  50,000 ש"ח ולעתיד בסך של 100,000 ₪.

 

הוצאות רפואיות

 

  1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובהתאם לכך זכאי התובע לקבל את כל הגמלאות ההטבות והזכויות בהתאם לחוק. התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות אם יוכיח שמדובר בהוצאות שאינן נכללות במסגרת סל הבריאות. לא הובאה כל ראיה להוכחת עניין זה.

 

  1. מדובר בראש נזק מיוחד שלא הוכח. הטיפולים שניתנו היו במסגרת הקופה ואין אינדיקציה לטיפולים חריגים בעתיד. לא הוצגו קבלות לעניין רכישות תרופות או עזרים שאינם נכללים בסך ייחד עם זאת מצאתי לפסוק סכום גלובלי בגין רכיב זה בסך של 5,000 ₪

 

ניידות

 

  1. לטענת התובע בשל מצבו הוא לא יכול לנהוג ברכב רגיל והוא צריך אביזרים מיוחדים להתאים את הרכב למצבו. וככל שיבחר בנסיעה ארוכה עליו לעשות זאת בתחבורה ציבורית או לבקש שיתלוו אליו לטענתו העובדה שהמלל אישר לו קצבת ניידות מעידה על פגיעה בניידות שלו. בשל כך מבקש סכום של 50,000 ₪ בגין רכיב זה.

 

  1. לטענת נתבעת, התובע לא הסביר ולא הוכיח מהם האביזרים הנדרשים לו ומהי עלותם. ברישיונו של התובע לא הוגדרה כל מגבלה. הנתבעת הציע סכום של 25,000 ₪ בגין הוצאות ניידות לעבר ולעתיד בשל הוצאות עודפות מעבר לסכומים שהיה מוציא ממילא עבור ניידותו.

 

  1. בנסיבות העניין , מצאתי לפסוק לתובע סכום של 30,000 ₪ בגין רכיב זה.

 

התאמת בית מגורים

 

  1. לטענת התובע, קיימות 16 מדרגות בכניסה לביתו ועוד 5 מדרגות בתוכו. בהתאם למצבו עליו לשפץ את ביתו ועל מנת להקל על מצבו יש להתקין בבית מאחזי יד בשירותים ובמקלחת. בית המשפט התבקש לפסוק בגין כך סכום של 100,000 ₪ על דרך האומדנה.

 

  1. לטענת הנתבעת,  מדובר בבקשה שלא נתמכה ולא גובתה בראיות. בנוסף התובע במשך 7 שנים לא עשה אף התאמה לבית על אף הסכומים הנכבדים שקיבל מהמלל. מדובר בסכום שהתובע זכאי לקבלו מהבטוח הלאומי ובהתאם להוראות סעיף 69 (א) (2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ותקנה 8(2) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) תשכ"ה-1965, ולפיכך כלל, אין לפסוק לתובע סכום כל שהוא בגין ראש נזק זה.

 

  1. על התובע לגבות את בקשתו בראש נזק זה באמצעות ראיות, לרבות המלצה של הגורם האחראי בבית החולים,  הצעות מחיר ותצהיר עורכיהם . מדובר בראש נזק מיוחד. משלא עשה זאת אין באפשרותו של בית המשפט לפסוק סכומים כה משמעותיים בדרך של אומדנה.

 

  1. יחד עם זאת, מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 10,000 בראש נזק זה.

 

 

סיכום חלק הנזק

 

  1. התובע זכאי לפיצוי בסכומים הבאים:

הפסד השתכרות לעבר+ פנסיה וריבית

648,950

הפסדי השתכרות לעתיד + פנסיה

761,844

כאב וסבל

113,602

הוצאות רפואיות עבר + עתיד

5,000

עזרת צד ג' עבר + עתיד

150,000

ניידות

30,000

התאמת בית מגורים

10,000

סה"כ

1,719,396

 

 

מסכום זה יש להפחית את תגמולי המל"ל .

המלל שילם לתובע תגמולים בסך של 2,500,000 ₪ ומכאן, שהתביעה נבלעת.

על כן, התובע זכאי לקבל 25% מהנזק שנקבע לעיל והמלל זכאי ל-75% מגובה הנזק.

 

 

סוף דבר

 

  1. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישא בהוצאות שכ"ט ב"כ קרנית בסך של 10,000 ₪  וכן בהוצאות משפט שהוצאו על ידי קרנית.

 

כמו כן, אני דוחה את תביעת המל"ל. המל"ל יישא בהוצאות שכ"ט ב"כ קרנית בסך של 10,000 ₪  וכן בהוצאות משפט שהוצאו על ידי קרנית.

 

מורה על דחיית ההודעה לצד ג', ללא צו להוצאות.  

 

 

 

ניתן היום,  א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

 

ליאת הר ציון

                                                                     

 

 

 

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.