מהם התנאים הנדרשים לפסיקת הפסדי השתכרות להורים של קטין שנפגע?

בית המשפט דן בשאלה מהם התנאים הנדרשים לפסיקת הפסדי השתכרות להורים של קטין שנפגע?

 

 

בית משפט השלום בבאר שבע
ת"א 22475-12-14 ____ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

 

בפני	כבוד השופטת נעם חת מקוב
תובעת		פלונית
נגד
נתבעת		הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין

1. תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

 

רקע כללי

2. התובעת, ילידת 06.07.99, נפגעה ביום 28.02.14 בתאונת דרכים כהולכת רגל.
3. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בראשה, בגבה ובצווארה, פונתה באמבולנס לבית החולים "סורוקה" ואושפזה שם למשך 5 ימים.  לתובעת נגרם שבר דחיסה בעמוד השדרה והיא טופלה בין היתר בחגירת "מחוך" למשך כארבעה חודשים.
4. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת.  התובעת אומנם התייחסה בסיכומים גם למחלוקת לכאורה בשאלת החבות, אולם הנתבעת בסיכומיה הבהירה כי אין מחלוקת בשאלת החבות ועל כן המחלוקת היא לעניין הנזק בלבד.
5. אציין כי ביום 15.06.15 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר תשלום תכוף בסכום של 7,500 ₪ אשר שולם לתובעת.

 

הנכות הרפואית

6. בית המשפט מינה כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה את פרופ' שלמה וינטרוב אשר בדק את התובעת ביום 30.11.16 וקבע בחוות דעתו מיום 09.02.17 כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 37(8)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"), שעניינו שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה (שבר בחוליה 12 D).
7. המומחה קבע נכויות זמניות כדלקמן:  100% למשך שלושה חודשים (עד יום 01.06.14); 50% למשך שלושה חודשים נוספים (עד יום 02.09.14) ו – 30% למשך שלושה חודשים נוספים (עד יום 03.12.14). 
8. בחוות הדעת ציין המומחה כי בבדיקה מצא "ספק מגבלה קלה בכיפוף קדמי".  במענה לשאלת הבהרה בעניין זה הסביר המומחה כי טווח הכיפוף הקדמי שמצא בבדיקתו לא היה קבוע, לעיתים היה מלא ולעיתים לא.  לטענת התובעת יש מקום לקבוע לה נכות גם בגין מגבלה זו.  התובעת מפנה לפסיקה לפיה מקום בו יש גם שבר בחוליה שהתרפא וגם הגבלה בתנועות עמוד השדרה, יש לקבוע אחוזי נכות גם בגין השבר וגם בגין המגבלה. 
9. לטענת התובעת, כשמדובר בהחלת חוקים סוציאליים, הכלל הוא שספק פועל לטובת המבוטח.  חוק הפיצויים הוא חוק סוציאלי במהותו.  מכאן לשיטת התובעת, יש לקבוע כי לתובעת נותרה נכות של 10% על פי סעיף 37(7) לתקנות שעניינו הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המותני ובסך הכל יש לומר כי נכותה הרפואית הצמיתה עומדת על 14.5%.
10. הנתבעת חולקת על עמדה זו של התובעת מכל וכל.  לשיטתה עולה גם מן הראיות וגם מחקירת המומחה כי אין לתובעת כל מגבלת תנועה.  המומחה העיד חד משמעית כי לנוכח תלונותיה של התובעת והפער בין התלונות לבין הבדיקה שלו הוא  שלח אותה לבצע בדיקת MRI אשר לא העלתה כל ממצא למעט השבר שאף הוא קטן ועל כן הוא לא מצא לנכון לפסוק אחוזי נכות נוספים, מעבר לנכות בגין השבר בחוליה (ע' 22 ש' 35-36, ע' 23 ש' 1-10 וע' 24 ש' 20-21).  כמו כן הסביר המומחה היטב מדוע תלונות על כאבים אינן זוכות לאחוזי נכות מקום בו הנבדק מבצע את כל הפעולות שהוא מתבקש לבצע ואין הגבלה ברורה בתנועות עמוד השדרה (ע' 24 ש' 9-18).
11. אני סבורה כי אין מקום להוסיף על הנכות הרפואית שקבע המומחה מטעם בית המשפט.  המומחה הסביר גם במענה לשאלת הבהרה וגם בחקירתו הנגדית, את ממצאיו.  המומחה הסביר כי ביקש מהתובעת להתכופף מספר פעמים כשבחלק מן המקרים היא הגיעה לטווח המצופה ובחלק לא (ע' 24 ש' 30-35).  המומחה ציין כי הבדיקה הפיזית תלויה אומנם ביכולתו של הנבדק, אולם גם ברצונו (ע' 25 ש' 3-4).  ייאמר כי המומחה לא חשד בתובעת כי היא מתחזה (ע' 20 ש' 22-27).  בנוסף, בחקירתו הנגדית ציין המומחה, כי קיימים גם מדדים אובייקטיביים ובצילומים שבוצעו לתובעת במהלך שנת 2014, "מבחינת תנועתיות הם בסדר גמור" (ע' 26 ש'27-28).  המומחה הביע דעתו כי במקרה הזה, הפגיעה בחוליה לא השפיעה על הכיפוף והיישור (ע' 21 ש' 7-11). 
12. המומחה נשאל לגבי השלכות עתידיות אפשריות של השבר בחוליה, במקרה של עליה במשקל למשל בשל הריון והבהיר חד משמעית כי בבדיקות MRI, לא נמצאו סימוכין לשינויים משניים או ללחץ ועל כן לא יכול היה להניח קיומו של ממצא אורגני שיבסס אחוזי נכות גבוהים יותר מאלה שנתן (ע' 23 ש' 3-5).  המומחה לא נשאל בחקירתו ישירות על ידי ב"כ התובעת, מדוע לא קבע אחוזי נכות בגין "ספק הגבלת התנועה" אליו התייחס, אולם דומה שנתן הסבר לכך במסגרת המענה לשאלות אחרות.
13. המומחה הסביר כי התובעת ביצעה את כל התנועות שביקש ממנה לבצע, כי הוא לא מצא ממצא נוירולוגי ואף לא מצא הגבלה ברורה בתנועות עמוד השדרה, על כן התקשה לתת משקל יתר לתלונות של התובעת על כאבים וקשיים וזאת במיוחד לנוכח היעדר רצף טיפולי (ע' 22 ש' 22-26) ופניות ספורדיות בלבד לסיוע בקהילה, בשנים שלאחר התאונה (2015 ו – 2016, ע' 24 ש' 14-18).  בגלל הפער בין התלונות לבין הבדיקה הפנה המומחה את התובעת לבדיקות MRI אשר כאמור לא הצביעו על דבר (ע' 24 ש' 20-21). 
14. לכך אוסיף כי המומחה שלל את האפשרות שכתוצאה מן הפגימה יהיה לתובעת בלט דיסק, משום שכמעט שלוש שנים לאחר התאונה לא היה נזק לדיסק (ע' 23 ש' 10-15).  המומחה אף התייחס לעמדתו של ד"ר ששון (איתו התייעצה התובעת באופן פרטי) לפיה הדיסק של התובעת נהרס.  המומחה הסביר כי בפני ד"ר ששון היו רק צילומים ולא MRI והוא חלק על ממצאיו של ד"ר ששון (ע' 23 ש'21-24). 
15. במצב זה, כשהמומחה נתן הסבר הרבה מעבר למניח את הדעת לקביעותיו, לא מצאתי כי קיים טעם טוב לקבוע נכות שונה מזו שקבע המומחה. על כן אני קובעת כי הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובעת היא של 5% בגין שבר בחוליה שהתרפא.

 

הנכות התפקודית

טענות הצדדים

16. התובעת טוענת כי יש לראות את הנכות בגין השבר שהתרפא כנכות תפקודית וזאת על פי הפסיקה.  גם המומחה בעדותו הסביר כי הנכות ניתנת תוך הסתכלות קדימה שכן לא ידוע מה תהיה ההשפעה של השבר שהתרפא בעתיד (ע' 25 ש' 27-29). על כן לשיטת התובעת יש לקבוע 5% נכות תפקודית עקב השבר בחוליה. 
17. התובעת הצהירה כי היא סובלת מכאבים בגב בזמן ישיבה ממושכת, צורכת משככי כאבים ולעיתים סובלת מכאבים עזים שמונעים ממנה לעמוד ישר.  אביה של התובעת הצהיר ששמע אותה מתלוננת על כאבי גב וקשיים בהליכה, עמידה ופעולות שונות.  אמה של התובעת העידה כי התובעת מתקשה להרים דברים מהרצפה והם מסייעים לה בכך, מתקשה לעמוד עמידה ממושכת, מתלוננת על כאבים בלילה ולוקחת משככי כאבים ונמנעת מלסייע בעבודות הבית. ומכאן לשיטת התובעת שהנכות האמורה תפקודית.
18. לטענת הנתבעת, אין כל משמעות תפקודית לשבר בחוליה שהתרפא. 
19. הנתבעת מפנה לכך שבמהלך חקירת התובעת הוצגו בפניה תמונות מחשבון האינסטגרם שלה (מוצגים נ/1 ונ/2) בהן נראית התובעת עומדת על עקב גבוה, מפליגה בסירה באילת, מבלה עם בן זוגה  ורוקדת בסטודיו.
20. לטענת התובעת לא ניתן ללמוד ממוצגים אלה את שמבקשת הנתבעת ללמוד.  התמונה של הריקוד הועלתה באוגוסט 2015 ולמרות שהדיון התקיים ארבע שנים מאוחר יותר ולמרות שהנתבעת נעזרה בחוקר פרטי, לא הוצגה על ידה כל תמונה מאוחרת יותר.  הדבר מתיישב עם עדותה של התובעת כי ניסתה לחזור לעצמה, אולם הדבר לא עלה בידה בגלל הפגיעה (ע' 12 ש' 2-5).  התובעת אף טוענת כי עלה מן הכיתוב ליד התמונה כי היא לקוחה מסרטון וחזקה על הנתבעת שאילו הסרטון כולו היה תומך בגרסתה, הייתה מציגה את כולו ולא רק תמונה אחת מתוכו.
21. עוד מצינת התובעת, כי כל החקירה של הנתבעת באמצעות חוקר פרטי, העלתה מספר תמונות מהאינסטגרם ולא נמצאה אף תמונה מהחיים עצמם.  הנתבעת אף נמנעה מזימון החוקר ויש להניח כי אילו זומן החוקר, היה הדבר פועל לחובת הנתבעת.
22. לשיטת התובעת יש לקבוע כי הנכות התפקודית שלה עומדת על 15%.  לשיטת הנתבעת יש לקבוע כי לתובעת אין נכות תפקודית כלל.

 

דיון והכרעה

23. אני סבורה כי יש לקחת בחשבון 5% נכות תפקודית. 
24. הנתבעת הפנתה להחלטה ברע"א 9242/09 ראאד חמדאן נ. מוסך מרום טל בע"מ (נבו, 10.01.10), במסגרתה לא התערב בית המשפט העליון בקביעת בית המשפט המחוזי (בע"א 3231/09 בו התקבל ערעור על פסיקת בית משפט השלום), לפיה נכות בגין שבר בחוליה שהתרפא, היא נכות רפואית בלבד ללא כל השלכה תפקודית. 
25. אכן אלה הן העובדות, אולם בהחלטה זו של בית המשפט העליון נקבע:

"אכן, על פני הדברים לא היה מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום; ואולם, בהתאם לכלל האמור הנקוט בידינו, מקל וחומר אין מקום להתערבותנו, ובוודאי שלא בגלגול שלישי בהיעדר שאלה משפטית עקרונית המצדיקה לעשות כן."

26. על כן, אם בכלל, ניתן ללמוד מהחלטה זו כי צדק בית משפט השלום ביחסו נכות תפקודית לשבר בחוליה שהתרפא.  אין קביעה מפורשת כזו של בית המשפט העליון, אולם בוודאי אין כאן קביעה לגופו של עניין של בית המשפט העליון, כי הנכות בגין שבר בחוליה שהתרפא היא רפואית בלבד. 
27. קיימת פסיקה (אליה הפנתה התובעת) לפיה, יש לראות בנכות בגין שבר בחוליה שהתרפא נכות תפקודית בשל האפשרות כי תהיה לשבר השלכה בעתיד.  כך למשל נקבע בת"א (מחוזי מרכז) 1402-08-13 אוסי נ. שומרה חברה לביטוח בע"מ וכך אף נקבע בע"א (מחוזי חיפה) 62416-10-17 פלוני נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ (נבו, 22.03.18).  שם בסעיף 22 לפסק הדין נקבע בסוגיה זו:

"נכות זו, שמקורה בשבר בחוליה, היא בעלת השלכה תפקודית מאחר ואין יודעים מה יוליד יום. נראה, כי המחוקק קבע נכות בגין שבר בחוליה שלא הותיר מגבלה בתנועות, מתוך הנחה ששבר בחוליה עלול להשפיע בעתיד על מצבו התפקודי של הנפגע (ראו לעניין זה דברי כב' השופטת דודקביץ לגבי ההיגיון שבבסיס הוראות 37 (8) א' לתוספת לתקנות בת"א (מרכז) 1402-08-13 אוסי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (22.10.2013)."

28. ערה אני לכך כי קיימת אף פסיקה אחרת, של בתי משפט השלום.  כך למשל ת.א. (שלום ת"א) 166871/02 קנטי נ. צוקרמן (נבו, 02.09.04), שם נקבעה נכות רפואית בגין שבר בחוליה שהתרפא ובגין מגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה ובית המשפט קבע כי הנכות התפקודית היא רק בגין מגבלת התנועה.  עם זאת, מדובר בפסיקה וותיקה באופן יחסי וכאמור, פסיקה של בית משפט השלום, על כן מצאתי לנכון להעדיף את הפסיקה של בתי המשפט המחוזיים שנזכרה לעיל. 
29. לכך אוסיף כי אף המומחה בענייננו סבר שהנכות שניתנת בגין שבר בחוליה שהתרפא, משקפת אפשרות שבעתיד תהיה השלכה תפקודית לפגיעה זו (ע' 25 ש' 27-29).  במצב זה, כשמדובר בנזק כללי, הצופה פני עתיד ומדובר בתובעת שאך זה החלה את מסלול חייה הבוגרים, נכון יהיה לקחת בחשבון אפשרות של פגיעה תפקודית עקב השבר בחוליה. 
30. אוסיף כי הנתבעת שאלה את המומחה מספר שאלות בעניין נעלי העקב של התובעת (ע' 25 ש' 33-35 וע' 26 ש' 1-22) ואף ביקשה להגיש תמונות נוספות מהרשת החברתית בהן נצפתה התובעת נועלת נעלי עקב (בקשה 32 והחלטה מיום 13.06.20).  אני סבורה כי אין חשיבות רבה לתמונות אלה בעיקר משום שהמומחה הביע דעתו שבעיה בנעילת נעלי עקב כמו גם בעיה של כאבים ברגליים בקור, אינן קשורות לשבר בחוליה (ע' 21 ש' 17-20).   
31. העולה מן המקובץ הוא שאני מעמידה את נכותה התפקודית של התובעת על 5%.

 

הנזק

הפסד שכר לעתיד

32. מבחינת בסיס השכר, התובעת נפגעה בהיותה קטינה ועל כן בסיס השכר צריך להיות השכר הממוצע במשק.  התובעת התייחסה לשכר ברוטו של 11,373 ₪ שהוא שכר של 9,550 ₪ נטו. הנתבעת סברה כי אין מקום לתחשיב אריתמטי, אלא יש לפסוק סכום גלובלי ועל כן לא התייחסה לנושא השכר הממוצע במשק.
33. אני סבורה כי יש לנכות מן הסכום ברוטו של השכר הממוצע במשק, גם את חלקו של העובד בהפרשות לקרן פנסיה ועל כן אני מעמידה את בסיס השכר לצורך חישוב נזקיה של התובעת על סכום של 9,150 ₪.
34. התובעת ערכה תחשיב של הפסד שכר לעתיד מיום שחרורה של התובעת מן הצבא, על בסיס 15% נכות תפקודית והשכר הממוצע במשק, והעמידה את הפיצוי אותו היא תובעת על סכום של 433,000 ₪ ובנוסף סכום של 54,125 ₪ בגין הפסדי פנסיה (בשיעור של 12.5%). 
35. הנתבעת כאמור לעיל סברה כי יש לפסוק סכום גלובלי.  לטענתה, בנכויות נמוכות, גם כשמדובר בקטינים אין מקום לקבוע גריעה בשכר על פי הנכות הרפואית, על כן היא מציעה פיצוי של 30,000 ₪ על דרך האומדנה, כולל פנסיה. 
36. הנתבעת מפנה בהקשר זה לרע"א 7798/18 פלונית נ. שושנה, שם התייחס לסוגיה זו כב' הש' י. עמית ואכן ציין כי במקרה של נכויות נמוכות מקובל גם אצל קטינים לפסוק פיצוי גלובלי.  ייאמר כי באותו עניין בית משפט השלום פסק לפי תחשיב מדויק של גריעה בשכר על פי 5% נכות רפואית שנקבעו שם, בית המשפט המחוזי סבר שבמצב של נכות נמוכה נכון יהיה לפסוק סכום גלובלי אותו העמיד על 70% מן התחשיב ובית המשפט העליון דחה את ערעור הנפגעת וציין כי בית המשפט המחוזי לא מיצה את מלוא ההתערבות האפשרית, בהיותו ערכאת ערעור, כלומר ניתן היה לפסוק אף סכום נמוך יותר. 
37. תחשיב על פי השכר הממוצע במשק בניכוי הפרשה לפנסיה של התובעת ולפי גריעה של  5% מן השכר, מביא לסכום של 137,000 ₪ בגין הפסד שכר ושל 17,000 ₪ בגין הפסד פנסיה.  לנוכח הפסיקה שנזכרה לעיל, אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בסכום גלובלי הלוקח בחשבון 70% מן הסכום האמור ומעמידה את הפיצוי על בגין הפסד השכר לעתיד על סכום של 96,000 ₪ ובגין הפסדי פנסיה על סכום של 12,000 ₪. 

 

נזק לא ממוני

38. התובעת מבקשת כי ייפסק לה סכום של 27,800 ₪ לפי נכות רפואית של 14.5%.  הנתבעת מחשבת סכום של 11,245 ₪ לפי נכות רפואית של 5%.  נוכח קביעתי לעיל בעניין הנכות הרפואית של התובעת אני קובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 11,360 ₪.

 

הוצאות רפואיות ונסיעות

39. התובעת צירפה קבלות על הוצאות רפואיות בסכום של 848 ₪.  800 ₪ עבור ייעוץ אורתופדי (מיום 01.12.14), 16 ₪ עבור אופטלגין ו – 32 ₪ עבור הדמיה.  התובעת תובעת פיצוי בגין הוצאות בסכום של 3,300 ₪, הכולל תשלום עבור מחוך, עבור משככי כאבים ועבור נסיעות לבית החולים.
40. הנתבעת טוענת כי לא הייתה לתובעת סיבה טובה לפנות לייעוץ פרטי בגין נכות קלה ומכל מקום הייתה התובעת זכאית למימון ייעוץ על ידי קופת חולים.  כך גם לגבי כל הטיפולים האחרים להם נזקקה התובעת.  לטענת הנתבעת, אם התובעת לא פנתה לבקש החזרים, הרי שלא הקטינה את נזקה ואין לזקוף זאת לחובת הנתבעת. 
41. לגבי הוצאות לעתיד, תובעת התובעת סכום של 10,000 ₪.  לטענת הנתבעת, התובעת לא נזקקה לטיפול רפואי מזה שנים (כפי שעלה מעדות המומחה), על כן אין מקום לפיצוי בגין טיפולים עתידיים ובכל מקרה כל טיפול מכוסה על ידי קופת חולים.
42. אני סבורה כי במקרה זה נכון לפסוק פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר ולעתיד אותו אעמיד על סך של 3,500 ₪.

 

הוצאות אחרות

43. התובעת תובעת פיצוי בגין הפסד שכר לאביה בסכום של 6,400 ₪, מאחר שנאלץ לשהות איתה בבית יומיים בשבוע במשך 4 חודשים, בזמן שאמה של התובעת למדה.  התובעת צירפה אישור שאמה השתתפה בקורס שהחל ביום 12.02.14 וכלל 25 מפגשים, מתוכם האם השתתפה ב – 10 וכן השתתפה בקורס נוסף בין 5 מפגשים (ת/14).  הקורסים התקיימו בימים א וד' בין השעות 17:00 ל – 20:00. 
44. לטענת הנתבעת מדובר בראש נזק שלא נטען בכתב התביעה והמהווה הרחבת חזית ובכל מקרה הוא טעון הוכחה וכזו לא הומצאה.  אבי התובעת לא הציג תלוש שכר אחד ממנו ניתן ללמוד על הפסדי שכר כלשהם, וודאי לא בהיקף של 6,400 ₪.  לטענת הנתבעת אין אף בסיס לטענה כי נכותה של התובעת הצריכה שמירה צמודה 24 שעות ביממה.
45. בנוסף תובעת התובעת הוצאות בגין העסקת מורים פרטיים.  לטענת התובעת, בשל העובדה שהיא הפסידה 4 חודשי לימודים בביה"ס, נאלצו הוריה לשכור עבורה מורים פרטיים באנגלית ובחשבון.  לטענת התובעת מדובר בעלות של 200 ₪ לשיעור ובסך הכל שילמו הוריה 6,400 ₪ עבור שיעורים פרטיים. 
46. לטענת הנתבעת אף כאן מדובר הרחבת חזית ובכל מקרה, מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו והתובעת לא הוכיחה את ההוצאות הנטענות.  המורה הפרטית לא זומנה לעדות ולא ניתן לכך טעם טוב על ידי התובעת או על ידי הוריה.  לטענת הנתבעת, גם ללא קשר לתאונה התובעת התקשתה בלימודים ונזקקה לסיוע (ע' 14 ש' 22-23). 
47. אני סבורה כי יש ממש בטענת הנתבעת כי רכיבי נזק אלה (הפסדי שכר של האב ומימון שיעורים פרטיים) לא נזכרו בכתב התביעה באופן מפורש ולכאורה יש בהם משום הרחבת חזית.  אלא שהתובעת התייחסה לרכיבי נזק אלה במסגרת התצהירים שהוגשו מטעמה, בתצהיר שלה (סעיף 7) ובתצהירים של הוריה (סעיפים 8-10 לתצהירי ההורים).  הנתבעת התנגדה באופן כולל להרחבת חזית בפתח דיון שמיעת הראיות, אולם לא התייחסה באופן ספציפי לסוגיות אלה ואף מצאה לנכון לחקור את אבי התובעת בעניין הפסדי השכר הנטענים על ידו (ע' 14 ש' 6-12) ואת התובעת ואמה בנוגע לשיעורים הפרטיים (ע'  6 ש' 31-36 וע' 7 ש' 1-3; ע' 16 ש' 30-36) ועל כן אני סבורה כי בכך וויתרה הנתבעת על הטענה בדבר הרחבת חזית.
48. לגופו של עניין בכל הנוגע להפסדי השכר הנטענים של האב, אני סבורה כי הם לא הוכחו.  האב העיד כי באותה עת עבד כנהג מונית שכיר (ע' 13 ש' 6-13).  במצב זה, נראה כי לא אמור היה להיגרם לו הפסד שכר מכך שפעמיים בשבוע אחר הצהרים לא עבד, שעה שיכול היה לעבוד בשעות אחרות ובכל מקרה התובעת לא הציגה תלוש שכר כלשהו ממנו ניתן יהיה ללמוד על הפסדי שכר של אביה. 
49. למעלה מן הצורך אציין כי לעצם ההשגחה שנדרשה על התובעת אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי בהיעדר הנחיה רפואית מפורשת כי אסור לתובעת להישאר ללא השגחה, לא הייתה הצדקה להשגיח עליה 24 שעות ביממה.  אני סבורה כי ככל שלתובעת בחודשים שבסמוך לתאונה, היו מגבלות תנועה (גם אם לא הייתה חייבת להיות מרותקת למיטה כל העת), אין זה בלתי סביר כי הוריה דאגו ולא רצו להשאירה בבית ללא השגחה.  על כן, אילו הוכיח האב הפסדי השתכרות, היה מקום לפיצוי בשל כך, אולם בהיעדר ראיה, אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין רכיב נזק זה. 
50. בכל הנוגע לשיעורים פרטיים, אכן המורה הפרטית לא זומנה לעדות, אולם עדות התובעת והוריה בדבר קיומם של שיעורים פרטיים לא נסתרה ולנוכח היעדרה של התובעת מן הלימודים לתקופה של מספר חודשים, אני מקבלת את גרסת התובעת כי נעשה שימוש במורה פרטית וזאת ללא קשר לשאלה אם התובעת הייתה תלמידה טובה או בינונית לפני התאונה.  בכל הנוגע לעלות השיעורים, אני סבורה כי לנוכח הסבירות כי מדובר בהעסקה על בסיס תשלום במזומן וללא תלושי שכר, ספק אם הייתה תועלת של ממש בזימון המורה הפרטית לעדות, לגבי שיעורים שנתנה למעלה מחמש שנים קודם לכן לתקופה קצרה יחסית.  עם זאת ובהיעדר אסמכתא מדויקת בעניין מספר השיעורים ועלות השיעורים, אני מוצאת לנכון לפסוק על דרך האומדנה פיצוי בסכום של 2,500 ₪ בגין רכיב נזק זה.

 

עזרת צד שלישי

51. לטענת התובעת היא הייתה מוגבלת מאוד במשך תשעה חודשים לאחר התאונה ונזקקה להשגחה צמודה ולעזרה רבה אף בביצוע פעולות בסיסיות של אכילה, רחצה והלבשה.   בגין עזרה זו תובעת התובעת פיצוי בסכום של 50,000 ₪ לעבר. בנוסף ולנוכח מגבלותיה היא תובעת פיצוי בסכום של 150,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי בעתיד, על בסיס חישוב של שעתיים עזרה בשבוע עד גיל 84.
52. הנתבעת טוענת כי מחוך אינו מונע תנועה והעיד על כך המומחה (ע' 27 ש' 4-9) ואף אינו מחייב השגחה צמודה.    הנתבעת מציעה פיצוי גלובלי שעניינו סיוע לתובעת מיד ובסמוך לתאונה בסכום של 2,000 ₪. 
53. על אף שלא ניתנה לתובעת הנחייה להיות מרותקת למיטתה ותחת השגחה צמודה, כפי שקבעתי לעיל, ניתן להבין את הורי התובעת אם לפחות כל עוד הייתה התובעת עם המחוך והמומחה קבע לה נכות זמנית של 100%, הם לא רצו להשאירה לבדה.  אמה של התובעת העידה כי באותה עת לא עבדה והייתה ממילא בבית, אולם היא אף העידה כי היו בבית באותה עת עוד שני ילדים (ע' 16 ש' 22-29).  מטבע הדברים, אמה של התובעת נדרשה לסייע לה ולסעוד אותה לפחות בשלושת החודשים הראשונים וסביר להניח כי גם בשלושת החודשים שלאחר מכן, כשלפי קביעת המומחה נכותה הזמנית עמדה על 50%.  אני סבורה כי מדובר בסיוע שמעבר לסיוע הרגיל בין בני משפחה ועל כן הוא מצדיק פיצוי.
54. אשר לעתיד, דומה שלא ניתן לערוך תחשיב כפי שערכה התובעת, במצב של 5% נכות, אולם נכון יהיה לפסוק במקרה זה פיצוי גלובלי, הן לעבר והן לעתיד. על כן אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד על סכום של 18,000 ₪.

 

סיכום

55.  הפיצוי שאני פוסקת לתובעת הוא אם כן כדלקמן:

55.1 הפסד שכר לעתיד                     96,000 ₪

55.2 הפסד פנסיה                            12,000 ₪

55.3 נזק לא ממוני                            11,360 ₪

55.4 הוצאות רפואיות ונסיעות             3,500 ₪

55.5 הוצאות בגין שיעורים פרטיים       2,500 ₪

55.6 עזרת הזולת לעבר ולעתיד           18,000 ₪

סך הכל                                   143,360 ₪

 

סוף דבר

56. אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 143,360 ₪ ובניכוי התשלום התכוף בסכום של 7,500 ₪ אשר בשערוך להיום עומד על סכום של 8,070 ₪, הסכום לתשלום יהיה 135,290 ₪.
57. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 22,000 ₪.  אציין כי לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בעלות זימון המומחה לחקירה, מאחר ולא היה טעם של ממש לזימונו.
58. הנתבעת תשלם סכומים אלה לתובעת בתוך 30 יום.

 

 

זכות ערעור כחוק.

 

ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"א, 05 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

 

נעם חת מקוב