בית המשפט דן בשאלה כיצד לנהוג כאשר מתברר לו כי אותם צדדים מנהלים שני הליכים מקבילים בגין אותה תאונה, באותו בית משפט?
|
בית משפט השלום בירושלים |
|
|
|
|
|
תא"מ 40073-01-20
|
|
|
בפני |
כבוד הרשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד
|
|
|
תובע |
____ |
|
|
נגד
|
||
|
נתבעים |
1. ____ 2. כימוטל בע"מ 3. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
|
|
|
|
|
|
|
פרוטוקול נמסר לצדדים ופסק הדין ניתן בסיום יום הדיונים
|
||
|
פסק דין
|
ביהמ"ש הציע בסיום הדיון שלא לפסוק בתיק בפסק דין מנומק אך הדבר לא הסתייע (ע' 15 מש' 31).
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות פסק הדין מנומק באופן תמציתי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018, תקנה 82 ותקנה 180(ג)(1).
ב. לפי עדויות הצדדים הרכב הראשון בשיירה, רכב מסוג טיוטה, היה רכב חברת איילון בה נהגה הנהגת אורית יגיל. הרכב השני, רכב מסוג סיטרואן, היה נהוג על ידי התובע בהליך זה. הרכב השלישי, משאית וולוו, הייתה נהוגה בידי הנתבע 1. רכב רביעי מסוג טרנזיט.
ג. התביעה הוגשה בגין נזקי רכב התובע במוקד הקדמי בלבד בסכום של 30,178 ₪ שהם ההפרש בין שווי הרכב 50,081 ₪ לסכום ששולם 23,943 ₪. לפי תחשיב שערך ביהמ"ש ההפרש הוא לכאורה 26,138 ₪ (הסכום לא פורט באופן מפורש בסעיפים 13-18 בכתב התביעה). נתבעו סכומים נוספים בגין שכ"ט שמאי – 1,870 ₪, יעוץ משפטי – 1,170 ₪ ועגמת נפש – 1,000 ₪. סיכום הסכומים לעיל מביא לסכום התביעה - 30,178 ₪. מנגד, עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מעלה שהנזק בחזית עמד על 23,943 ₪ בלבד (ע' 39 בכתב התביעה וע' 6-7 בחוות דעת שמאי). ככל שההפרש בסכומים נובע מהנזק שנגרם לחלק האחורי של רכב התובעת הדבר לא נטען וביהמ"ש לא הצליח ללמוד זאת מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה. מנגד הנתבעים טענו ששילמו את מלוא הנזק האחורי (ע' 14 ש' 25-36) ולא נטען ולא הוכח אחרת.
ב. בדיון התברר שמהתנהל הליך מקביל שהוגש מאוחר יותר תא"מ 38146-02-20 איילון נ' שומרה חב' לביטוח ומנורה מבטחים לביטוח שהיה קבוע בפני כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) עדי בר-טל (להלן – התיק המקביל). עוד התברר שלמחרת בבוקר היה קבוע דיון בתיק המקביל. בנסיבות שפורטו בהחלטה מיום 30.11.20 לא נשמע תיק זה. ביהמ"ש הורה כי בתוך 7 ימים תודיע התובעת האם נדרש דיון הכוחות או שמא הסתיימה המחלוקת בתיק המקביל (ע' 3 ש' 16-30).
ג. ביום 7.12.20 הודיע התובע לקונית שהוא מעוניין להמשיך לנהל תיק זה.
ד. ביום 13.12.20 ניתנה החלטה "לתגובת הצד השני תוך התייחסות לתיק המקביל והשלכותיו לתיק זה ככל שישנם. זאת בשים לב לכך שמעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי מדובר בתאונת שרשרת ושהיה אמור להתקיים דיון בתיק המקביל שבו נאמר כי יופיעו כל הצדדים".
ה. ביום 21.1.20 הודיעו הנתבעים שאין להם התנגדות להמשך ההליכים בתביעה זו וציינו כי בתיק המקביל שהתקיים נקבע שהתובע אחראי בשיעור של 70% והנתבעים בשיעור של 30%.
ו. ביום 21.12.20 ביקש ביהמ"ש להגיש את ההחלטה / פסק הדין בתיק המקביל וביום 22.12.20 הוגשו פרוטוקול הדיון ופסק הדין בתיק המקביל לתיק זה.
ז. לאחר שביהמ"ש בחן את המסמכים שהוגשו מהתיק המקביל עלה, שבדיון מיום 1.12.20 נשמעו שלושת הנהגים באריכות. פרוטוקול הדיון מחזיק 14 עמודים. פסק הדין ניתן באותו יום בהתאם להסמכה של 79א' (ע' 1ש' 27 – ע' 2 ש' 6 בתיק המקביל).
ח. פסק הדין קבע כי האחריות לנזק שנגרם לרכת הראשון בשיירה משותפת. אחריות התובע בתיק שלפני נקבעה בשיעור של 70% ואחריות הנתבע 1 בתיק שלפני בשיעור של 30%. נקבע עוד "למען הסר ספק, מובהר כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות".
ט. ביום 12.1.21 ניתנה החלטה נוספת בתיק זה ובו נדרשו הצדדים להודיע מי בכוונתם להעיד בתוך 10 ימים. מותב זה הציע, לאחר שעיין בכל החומר לפסוק לפי 79א' על סמך החומר שבתיק.
י. ביום 18.1.21 הודיעה התובע כי רק הוא יעיד בדיון הוכחות.
יא. נקבע דיון הוכחות למשך שעה תמימה. משעה 10:00 – 11:00.
ב. למרבה הצער ב"כ הנתבעים לא הגיע מוכן לדיון ולא ידע דבר על התיק המקביל, על הפרוטוקול ועל פסק הדין שניתן בו וביקש לקרוא את המסמכים (ע' 4 ש' 25; ע' 6 ש' 10-11).
ג. בהמשך ב"כ הנתבעים הודיע שעדיו לא התייצבו וב"כ התובע טען שיש משמעות לאי ההתייצבות. ב"כ הנתבעים ביקש 10 דקות לעבור על הפרוטוקול של התיק המקביל ולערוך סיכומיו שיהיו קצרים ביותר וביהמ"ש יוכל לתת פסק דין לפי סעיף 79א'. בשלב זה חזר בו ב"כ התובע מהסכמתו לפסיקה על סמך סיכומים בעל פה בדרך של 79א' ועמד על שמיעת הוכחות (ע' 5 ש' 8-18) וכך היה.
ד. מחמת הנתבעים, דיון ההוכחות שהיה קבוע להוכחות לשעה 10:00 החל בפועל רק בשעה 10:49 (ע' 7 ש' 18). הדיון הופסק בשעה 11:02 עקב התיק שהיה קבוע לשעה 11:00. הובהר כבר בתחילת הדיון שכלל שהתיק לא יסתיים בזמן, דהיינו, עד שעה 11:00 הצדדים מוזמנים לחזור להמשך שמיעת התיק בשעה 15:00. ואכן כך היה והדיון התחדש בשעה 15:07. התיק נשמע עד שעה 15:54 כמופיע בנט המשפט (ע' 5 ש' 1-2; ע' 7 ש' 7-8; ע' 9 ש' 15-16 וש' 24).
ה. ביהמ"ש האריך בתיאור ההשתלשלות שכן בכוונת ביהמ"ש להתייחס לעניין זה במסגרת הדיון בהמשך לגבי המשקל שיש לפרוטוקול התיק המקביל בהליך זה וכן במסגרת פסיקת ההוצאות.
ב. נכון שלרכב התובע נגרם נזק בחלק האחורי שאינו שנוי במחלוקת. נכון שבמנגון אחורי הכלל והחזקה הם שהפוגע אחראי (ע' 13 ש' 29) וממילא הנתבעים לקחו אחריות לנזק האחורי ברכב התובע (ע' 13 ש' 32-33). הכלל והחזקה לא חלים על הנזק הקדמי. הנזק הקדמי טעון הוכחה ולגביו חל הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה.
ג. גרסת התובע היא שבעת שנהג את רכבו בכביש 443 באזור צומת שילת, כתוצאה מבלימת פתע של הרכב שלפניו נאלץ לבלום, ולאחר שעצר עצירה מלאה הגיח מאחור הרכב הפוגע נהוג על ידי הנתבע 1 ופגע ברכבו מאחור וגרם לנזק מאחור. כתוצאה מהתאונה עף רכבו של התובע ופגע ברכב שלפניו ונגרם לו נזק אף בחזית הרכב (סעיפים 5-6 בכתב התביעה).
ד. מדובר במצב של גרסה מול גרסה לגבי הפגיעה ברכב הראשון כאשר נהג הנתבעים טען שהוא הצטרף לתאונה קיימת לאחר שרכב התובע כבר פגע ברכב הראשון מאחור, והוא עצמו נהדף מרכב רביעי. התובע לא הביא את נהגת הרכב הראשון וגם לא את העדים שהיו ברכבו (עד 8 ש' 27).
ה. לא ניתן לקבוע שרכב התובע לא פגע תחילה ברכב שלפניו ולכן דין התביעה להידחות. במנגנון פגיעה אחורי הכלל והחזקה הם שהפוגע אחראי ועקרונות אלה חלים גם על התובע.
ו. הטענה שיש בפרוטוקול הדיון בהליך הקודם כדי לרפא את העדר נוכחות הנהגת הראשונה נדחית. פרוטוקול הדיון בהליך הקודם, לרבות עדויות שהושמעו במסגרתו, אינם קבילים לעניין אמיתות תוכנם במסגרת הליך אחר ומעמדם בו כעדות מפי השמועה בלבד: י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע -2009 ע' 1549 -1550); עמ"ש (מחוזי י-ם) 14955-01-18 מקמלאן נ' מקמלאן (24.4.18)(לא פורסם).
ז. על רקע הכלל האוסר עדות מפי השמועה נקבע כי פסק דין בהליך אחד אינו מהווה ראיה למסקנות ולממצאים שנקבעו בו בהליך אחר – בין שהוא פלילי ובין שהוא אזרחי – אלא אם קיימת הוראה חוקית הקובעת אחרת (קדמי, בעמ' 754, 1549, 1574; מ"ח 9054/03 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (28.12.2005); ע"א 9817/02 וינשטיין נ' ברגמן, פסקה 15 (16.6.2005)).
ח. העובדות והמסקנות בעניין אמינותם של עדים שנקבעו בתיק אחר אינן קבילות כלל בהליך אחר. יש גם הגיון בכלל האמור של דיני הראיות. ההתרשמות של השופט מאמינותו של עד צריכה לנבוע מנתונים שבפניו שעיקריהם מוצגים בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. הרי אין לדעת מה נאמר במשפט האחר ומהן נקודות המפתח אשר היתה להם חשיבות לצורך הסקת המסקנות במשפט האחר: ע"פ 2309/90 סבאח נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (24.12.1991).
ט. בהסכמה ניתן היה לקבוע אחרת אך משהתובע חזר בו מהצעתו המקורית שפסק הדין יינתן על סמך סיכומים והחומר שבתיק לא באה הסכמה. התנהלות התובע בדיון מהווה פליק פלאק משפטי (ע' 15 ש' 17-19). התובע עמד על ניהול הוכחות פעם שניה וכך היה. המשמעות של עמדה זו היא שביקש להתעלם מההליך הראשון כלא היה. אין הוא יכול בנסיבות אלה לאחוז את החבל משני קצותיו ולבסס את תביעתו על עדות הנהגת הראשונה בתיק המקביל כעולה מהפרוטוקול.
י. טענת התובע, שהנתבעים צרפו פרוטוקול מההליך המקביל לתיק זה (ע' 13 ש' 35) נדחית. אמנם טכנית הנתבעים צרפו לתיק, אך מהותית אין לראות בכך משום הגשת ראיות מטעם הנתבעים כנטען. מדובר בהגשה לפי הנחיית ביהמ"ש כדי להימנע מתאונה משפטית של פסיקה סותרת. בדיקת ביהמ"ש העלתה, שנקבע במפורש שאין בפסק הדין שניתן בהליך המקביל, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות.
יא. כיוון שההלכה המשפטית היא שפסק דין בהליך אחד אינו מהווה ראיה למסקנות ולממצאים שנקבעו בו בהליך אחר, מקל חומר שפסק דין לפי 79א שאין בו כל קביעת ממצאים ומהימנות לא יוכל לסייע לתובעת.
יב. אם פסק דין בהליך אחד אינו מהווה ראיה למסקנות ולממצאים שנקבעו בו בהליך אחר מקל וחומר שגם פרוטוקול דיון ללא מסקנות, ממצאים וקביעות מהימנות אין בו כדי לסייע.
יג. רק הסכמת הנתבעים הייתה יכולה לסייע לתובע. הנתבעים היו נכונים לתת הסכמה כזו כחלק מפסיקה לפי סעיף 79א' וסיכומים קצרים בעל פה כפי שהציע בתחילה התובע (ע' 5 ש' 14-16). כאמור לעיל, התובע חזר בו מהצעתו לסכם על סמך החומר שבתיק, כולל פרוטוקול הדיון בתיק המקביל שהוגש לבקשת ביהמ"ש, ועמד על קיום הליך הוכחות מלא וטעמיו עימו וכך היה (ע' 4 ש' 20-21; ע' 5 ש' 18). לציין שבסופו של דבר שני הצדדים חזרו בהם מההסכמה לפסיקה לפי 79א' (ע' 6 ש' 32).
יד. במצב עניינים זה הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע והוא לא הוכיח את התביעה במאזן הסתברויות וזאת מבלי שיש צורך לבחון את גרסת הנתבע. משלא הביא התובע את נהגת הרכב הראשונה ועדים אחרים אין למעשה תמיכה לגרסתו שהוא נהדף וגרסתו עומדת גכרסה יחידה בהליך אזרחי.
טו. זאת מעבר לקשיים נוספים בתיק ובכלל זה שב"כ התובע התערב פעמיים בעדות התובע והדריך אותו, פעם שניה לאחר אזהרה שהעדות תיפסל (ע' 7 ש' 27-29; ע' 8 ש' 2-7). גרסה חלופית בסיכומים בדבר החמרת נזק והיבלעות הנזק המהוות הרחבת חזית (ע' 14 ש' מש' 15 וש' 23 וש' 33). כמו כן התובע לא התייצב להמשך דיון ההוכחות אף שב"כ הנתבעים הבהיר במפורש שלא סיים את החקירה שכנגד (ע' 9 ש' 4-6; ע' 15 מש' 1). קשיים אלה כשלעצמם יש בהם כדי להביא לדחיית התביעה מעבר לאמור לעיל.
"...כאשר פסק הדין ניתן על דרך הפשרה וללא הנמקה, הרי שאין לפנינו פלוגתא פסוקה, מה שעשוי להביא לכפל התדיינויות, מצב בלתי רצוי שיש להימנע ממנו ככל האפשר"
באותו עניין הציע כב' ביהמ"ש העליון פתרון רצוי בדמות איחוד כל התביעות בגין אותה תאונה בפני אותו מותב, ככל שהדבר ניתן. בדרך זו, התמונה כולה תהייה מונחת בפני השופט, על השיקולים השונים הנדרשים לצורך הכרעה בשאלה אם לקבוע אשם תורם שאינו מקים עילת תביעה עצמאית, או חלוקת אחריות המקימה עילת תביעה עצמאית. כך ניתן יהיה לפזר אי בהירויות ולעתים לחסוך בהתדיינויות נוספות ובפסיקות סותרות. הדבר נכון במיוחד בהתחשב בכך שהמתדיינים ובאי כוחם הם שחקנים חוזרים. כן הנחה כב' ביהמ"ש העליון, שטוב יעשו הצדדים אם יגיעו להסכמה דיונית כי כל הסדר ופסק דין בהתדיינות הראשונה יחייב גם בתביעה הנוספת.
ב. התנהלו שני תיקים בגין אותה תאונה בבימ"ש זה עם אותם ב"כ (ב"כ הנתבעת 3 בתיק המקביל התייצב היום בתחילת הדיון כמתועד בפרוטוקול) אך ב"כ הצדדים לא פעלו לאחד את התביעות ולא פעלו לפי הנחיית כב' ביהמ"ש העליון להגיע להסכמה דיונית שפסק הדין בתיק המקביל יחייב גם בתביעה שלפני. התנהלות מעין זו לדעת מותב זה מהווה מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליך שיפוטי והתנהלות לא מידתית לאופי הדיון לעלותו ומורכבותו בניגוד לתקנה 4 לתקנות.
הוצאות
ב. בגין דחיית התביעה ישלם התובע לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ כאשר מתוך סכום זה 1,000 ₪ לנתבע 1 כהוצאות.
ג. הפעם לא נעשו הוצאות לאוצר המדינה בגין אי איחוד התיקים בהתאם להנחיית כב' ביהמ"ש העליון ואי חסכון בזמן שיפוטי שעה שכבר באה הסכמה לפסיקה לפי סעיף 79א' בתיק המקביל מחמת שאין עונשין בטרם אזהרה.
ד. התובע רשאי לקזז מסכום זה את סכום ההוצאות שנפסק לטובתו.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"א, 09 יולי 2021, בהעדר הצדדים.