בית המשפט דן בשאלה כיצד לנהוג, כאשר הפסקת הכשרה מקצועית של תובע קשורה להליך המשפטי, ולא לתאונה?
|
בית משפט השלום בפתח תקווה |
|
|
|
|
|
ת"א 12268-12-17 פלוני נ' המאגר הישראלי הפול
|
|
|
בפני |
כבוד השופטת אשרית רוטקופף
|
|
|
תובע |
פלוני |
|
|
נגד
|
||
|
נתבעת |
המאגר הישראלי הפול |
|
|
|
||
|
|
|
|
|
|
||
|
פסק דין
|
עניינו של פסק דין זה הינו בתביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
א. רקע כללי:
התובע אושפז במחלקה האורתופדית וביום 15/2/17 עבר בהרדמה כללית טיפול ניתוחי לאקספלורציה של החתך באמה ימין, הוצאו מספר חתיכות זכוכית מהחתך, נראו ה-ECU, EPL, EDC וה-EMD קרועים ב-MUSCLE BELLY בוצעה תפירה של השרירים הנ"ל. כן, צוין כי מהלך הניתוח היה תקין ובשיקופים – לא נראו גופים זרים נוספים.
בנוסף, צוין כי בשל חבלה סיבובית לקרסול שמאל, בוצע במהלך אשפוזו של התובע צילום קרסול נוסף שלא הדגים פגיעה גרמית חריפה. התובע שוחרר לביתו ביום 16/2/17 ובהמשך נזקק לבדיקות מעקב, טיפולי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.
א. בחוות הדעת הראשונה מיום 24/1/19, ציינה המומחית כי מבחינה אבחנתית התרשמה כי המדובר בהפרעה בהסתגלות (Adjustment disorder) עם אלמנטים בתר חבלתיים [וללא התמונה הקלינית המלאה של הנוירוזה הפוסט טראומטית]. כן, צוין כי הפגיעה שיש לתובע בתפקוד, נובעת בעיקר ממצבו הפיזי ויש סיכוי סביר כי כשישתפר מצבה התפקודי של היד – ישתפר גם מצבו הנפשי. לאור זאת, הוערכה נכותו הזמנית של התובע בגין התאונה בשיעור 20% לפי סעיף 34(ב)(3) לתקנות המל"ל לתקופה של שנתיים ממועד התאונה. כן, ציינה המומחית כי לאחר שייקבע על ידי המומחים שמצב היד – אינו צפוי עוד להשתפר – ובמידה והתובע ימשיך להתלונן על בעיות נפשיות – יהיה מקום לשוב ולהעריך את נכותו הנפשית, בשאלה של קיום נכות צמיתה.
ב. במסגרת חוות הדעת המשלימה שנערכה על ידי המומחית ביום 29/1/19, ציינה האחרונה כי לאחר שהועברה לעיונה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, להערכתה לא חל שינוי משמעותי במצבו הנפשי של התובע מאז בדיקתו אצלה (ביום 26/6/18) ועד היום. לאור כל זאת, ניתן לסכם כי נכותו הנפשית הצמיתה של התובע אשר נגרמה לו בגין התאונה הינה בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל.
ב. דיון והכרעה:
א. בתיק מונו כאמור בהסכמה שני מומחים מטעם בית המשפט, בתחום האורתופדיה ובתחום הנפשי כאשר נכותו הצמיתה של התובע כפי שהוערכה על ידי השניים באה לידי ביטוי בשיעור כולל של 26.9%.
ב. לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים לרבות בסיכומיהם ולאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת, מצאתי שאין מקום להתערב בהערכות המומחים בקשר עם שיעורי הנכות הרפואית.
ג. מושכלות יסוד הן שהגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. כן, הובהר כי צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו (ר' ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח [פורסם במאגרים] (24/11/05); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936, 949)).
ד. במקרה דנן מצאתי את הערכות שני המומחים בחוות דעתם כמנומקות ומבוססות על ייחוס המשמעות הצריכה מהמסמכים הרפואיים הרלוונטיים בתחום המינוי וכן על בסיס הבדיקה הבלתי אמצעית של התובע בפניהם (כמו גם התייחסות לרקע הרלוונטי בכל תחום ובפרט בחוות הדעת בתחום הנפשי). עיון בסיכומי הצדדים מעלה כי הנתבעת היא היחידה שבקשה באופן מפורש לערער על הערכות הנכות הרפואית של המומחים. הגם שהנתבעת צודקת עקרונית כי הסמכות הסופית והבלעדית לקביעה הינה של בית המשפט, לרוב סטייה מהאמור בחוות הדעת של המומחה, תיעשה לאחר שבית המשפט השתכנע כי ראוי לעשות כן, וזאת מתקיים לרוב על-פי תוכן המענה של המומחה שניתן בחקירתו או לכל הפחות מתשובות לשאלות הבהרה, מהן ניתן להסיק כי המומחה חוזר בו מקביעה או שמתקיים פער או סתירה משמעותיים.
ה. במקרה דנן, חרף טרוניות הנתבעת בסיכומיה ביחס להערכות שני המומחים, הנתבעת בחרה שלא למצות אף אחד מהכלים הדיוניים הנ"ל.
ו. הנני דוחה את ניסיון הנתבעת בסיכומיה לתקוף את עצם הערכת הנכות של המומחה בתחום האורתופדי, על רקע טענתה כי לנוכח הממצאים שהמומחה עצמו קבע בבדיקתו, לא היה כל מקום לקביעת אחוזי נכות. אמנם צודקת הנתבעת כי עולה מחוות הדעת שהבדיקה הקלינית הייתה תקינה, אולם גם נלמד מחוות הדעת כי הנכות בקרסול לא התבססה רק על בדיקה זו, כי אם על הזיקה בין ייחוס התלונות של התובע לכאבים האמורים ובין העדר כל ממצא רלוונטי מהעבר. בכל הקשור לנכות בגין הצלקת, הרי שעיון בטענות הנתבעת בעניין זה מעלה כי הן מופנות בעיקרן ביחס לנכות התפקודית, ועל כן ברי כי דינן להיבחן בהמשך. באשר לטענה לפיה יש בתיעוד נשוא נ/1 (אליו אתייחס בהרחבה בהמשך) כדי לשלול את הנכות האורתופדית, הרי שלא מצאתי בה ממש; גם אם עולה מהתיעוד האמור כי התובע לא התקשה בביצוע פעולות הנעת והזזת ידו הימנית (ובכלל זה מזיגה/החזקה של כוס שתייה בידו הימנית), אין בכך כדי לכרסם בקביעת המומחה אשר ביסס את הנכות באיבר זה על "ירידת מה" (להבדיל משלילה משמעותית או מוחלטת) בכח מיישרים באמה ואצבעות יד ימין.
ז. כן, הנני דוחה את ניסיון הנתבעת בסיכומיה לתקוף את עצם הערכת הנכות של המומחית בתחום הנפשי. ככל שהנתבעת סברה בזמן אמת כי נתונים כאלה ואחרים לא עמדו בפני המומחית ו/או שהיה צורך בבדיקה/שיחה נוספת עם התובע טרם הגשת חוות הדעת המשלימה ו/או התעלמות מעבר נפשי רלוונטי, היה עליה לכל הפחות, לדרוש את הבהרות המומחית בנדון וזאת לא נעשה. דברים אלה נכונים אף ביחס להעדר הצגת אמירות מצד התובע כפי שתועדו במסגרת נ/1 (אליו כאמור אתייחס בהרחבה בהמשך) למומחית, כשמטבע הדברים לא ניתנה למומחית הזדמנות להתייחס למשמעות חלק מאותו תיעוד והאם יש בו כדי לשנות את הערכתה במסגרת חוות הדעת המשלימה.
ח. לאור כל האמור, הנכות הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 26.9% (משוקללת).
א. מושכלת יסוד היא ששיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי (ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (12/6/11)).
ב. במועד הפגיעה היה התובע בן 30 וכעולה מחומר הראיות, הוא הוסמך בטרם התאונה נשוא התביעה כהנדסאי חשמל (זכאות לדיפלומה החל מיום 11/12/15; ר' נספח א' לתחשיבו – ת/3). כן, עולה כי התובע רכש הכשרה של "בקרים מתוכנתים" (ר' נספח ב' לתחשיבו – ת/3). בנוסף עולה שהתובע החל ביום 27/12/16 קורס חשמלאי "מתח גבוה", אולם הוא לא השלים את לימודיו בתחום זה, כשהפעם האחרונה בה נכח בקורס הייתה ביום 7/2/17 (מספר ימים לפני התאונה) ובהמשך ביטל את לימודיו בקורס זה (ר' נספח ג' לתחשיבו). מבחינה תעסוקתית עולה כי עובר לתאונה התובע השתלב בתחום עבודות החשמל; כך, עולה כי התובע הועסק בחברת "אמקה הנדסת חשמל בע"מ" בתקופה שבין חודש 11/2014 עד חודש 5/2015 שם שכרו הממוצע עמד על 4,644 ₪. כן, עולה כי התובע הועסק בחברת "אדירים לוחות חשמל בע"מ" בתקופה שבין חודש 5/2015 עד חודש 2/2017 שם שכרו הממוצע עמד על 6,000 ₪.
ג. באשר לתקופה שלאחר התאונה עולה כי התובע החל לעבוד כשומר בחברת "אייבורי מחשבים בע"מ" החל מחודש 8/2018 והינו מועסק שם עד נכון למועד עדותו, כששכרו הממוצע עומד על 5,741 ₪ .
ד. בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן ועל בסיס התמונה התעסוקתית כפי שעליה עמדתי לעיל, הרי שעל פניו ניתן היה להגיע לכאורה למסקנה כי לפגיעה נשוא התאונה הייתה זיקה ישירה, הן להפסקת הקורס של חשמלאי "מתח גבוה", הן להפסקת עבודתו של התובע במקום עבודתו ערב התאונה (בחברת "אדירים לוחות חשמל בע"מ") והן להעדר השתלבותו בחזרה בתחום החשמל. ואולם, מהתיעוד אשר הוגש בפתח חקירתו הנגדית של התובע (נ/1) ואליו התבקש האחרון להתייחס בהמשכה, יש כדי להביא אותי למסקנה אחרת.
עוד טרם שאציג את תוכן הדברים הרלוונטיים מתוך התיעוד נשוא נ/1,אבהיר תחילה כי אין מקום לקבל כל טענה מצד התובע בסיכומיו ולפיה יש למשוך את דו"ח החקירה לאור אופן הגשתו או לחילופין להעניק לו משקל ראייתי נמוך. ראשית יצוין כי הדו"ח והתקליטור המצורף הוגשו בהסכמה כראיה במהלך חקירת התובע (ר' ע' 7 שו' 28 לפרו'). אמנם, יש להסכים חלקית עם טענת התובע לעניין ייחוס המשקל, אם כי זאת רק ביחס לחלקים שונים בדו"ח האמור המהווים עדות שמיעה, כדוגמת מידע שנמסר מפי עובדים במקום עבודתו הנוכחי של התובע (ר' סעיף 2(א) ו-(ט) לדו"ח החקירה). שונים הם פני הדברים ביחס לאמור בדו"ח החקירה אשר עולים בקנה אחד עם תוצרי אותה פעילות של החוקרת ביחס לדברים שנאמרו מפי התובע במפגש עם החוקרת ושהתובע לא הכחיש את עצם התקיימותו של אותו מפגש ותוכן אמירותיו לחוקרת.
לגופו של תיעוד; נ/1 האמור כולל תיעוד במסגרתו תועד התובע מנהל שיח עם חוקרת (אשר הציגה עצמה בפניו כמי שמחפשת יחידת דיור להשכרה באזור בו הוא מתגורר). בסרטון שהינו בעיקרו הרלוונטי ביותר לענייננו מתועד התובע כמי שמתוודה בפני החוקרת כי הבחירה שלא לעסוק במקצוע החשמל קשורה בטבורה לקיומו של ההליך דנן, לו טען כי הוא מרגיש "מחויב" כשלשיטת התובע "גם אם זה אומר לשים את המקצוע בצד". התובע אף מציין באותו הקשר כי התנהלות זו הינה בעקבות הנחייה מפורשת שניתנה לו מצד "עורכי הדין".
הנה כי כן, מקום בו נלמד מפי התובע עצמו כי העדר המשך ההכשרה בתחום החשמל כמו גם המשך תעסוקתו בתחום זה לא נבעה בגין התאונה ומגבלותיה, כי אם מתוך בחירה מכוונת ומודעת על רקע קיום ההליך ועצה כזו או אחרת שניתנה לו – הרי שיש לראות את התובע כמי שבחר למנף את פגיעתו לצורך גריפת רווחים משניים, כמי שהאדיר את הנזקים הנטענים וכמי שהתנהל ומתנהל בחוסר תום לב. כפועל יוצא מכך יש בדברים אלה כדי להטיל צל כבד על מהימנות התובע ולעורר ספק רב באשר לאמיתות גרסתו לפיה העדר המשך ההכשרה והעסקה בתחום החשמל נבעו כתוצאה מהפגיעה נשוא תאונה.
לא נעלמו מעיני התייחסויות התובע בסיכומיו וניסיונו לשוות לאמירותיו בתיעוד האמור כוונה לא אמיתית וכנה, ובתוך כך לטעון כי הדברים נאמרו מתוך רצון של התובע לעשות רושם על החוקרת, לשפר את תדמיתו בפניה ותוך ניסיון להאדיר עצמו ולהמעיט ולגמד את מגבלותיו. אין בידיי לקבל טענה זו, שכן הרושם שמתקבל מצפייה בדין ודברים שהתנהל בין התובע לחוקרת לאורך כל הסרטון (ולא רק בקטע הספציפי בו מתועדות האמירות הנ"ל), אינו של תובע שמרגיש "נבוך" או "מתחמק" או כזה שחש "אי נוחות" מחלק כזה או אחר של השיחה.
ה. בבואי לתרגם את האמור למשמעויות הצריכות לבחינת הנזק, הרי שהקביעה הראשונה הינה שיש מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית של התובע חופפת את הנכות התפקודית, באופן זה שלא תוכר מחצית מהנכות שהוערכה בתחום הנפשי. לאחר נטרול רכיב הנכות בתחום האורתופדי בגין הצלקת שאינה בעלת משמעות תפקודית, התוצאה הינה שנכותו התפקודית של התובע תעמוד בנסיבות העניין בשיעור 18.8%.
א. הפסדי שכר לעבר: ראש נזק זה כידוע הינו מסוג ראש נזק מיוחד המחייב את הוכחתו בראיות. ייאמר מיד כי מצאתי להכיר בפיצוי חלקי בלבד בגין ראש נזק זה ובתוך כך לדחות את מרבית הזכאות הנטענת לה טען התובע במסגרת סעיף 32 (א) עד (ג) לסיכומיו.
התובע כאמור הועסק עובר לתאונה בחברות שונות שעיסוקן בתחום החשמל כאשר במקום עבודתו ערב התאונה הוא הועסק משך תקופה בת כשנה ו-10 חודשים. משעה שמהתיעוד נשוא נ/1 התובע קשר בעצמו כאמור בין זניחת המשך עבודתו בתחום החשמל ובין התנהלות ההליך דנן, הרי שיש בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת כל הכרה בהפסד שכר לתקופה שלאחר התאונה ועד תחילת העסקתו כשומר בחברת "אייבורי מחשבים" (בחודש 8/2018). בתוך כך, יש גם לדחות את רמות השכר על בסיס הכשרה כזו או אחרת (אליה התובע הגיע או היה מגיע בעקבות הכשרה נוספת) כפי שנטענו במסמך שהוכתר כחוות דעת שנערך כאמור על ידי מהנדס החשמל מטעמו של התובע (ר' סעיף 3.4 למסמך האמור).
התקופה היחידה בה מצאתי להכיר בזכאות לפיצוי, הינה פרק זמן בן כשלושה חודשים לאחר התאונה, לגביו יש מקום להכרה בהפסד שכר (על בסיס שכרו ערב התאונה) וזאת לאור ההשלכות המידיות של הפגיעה והניתוח שנערך לתובע במהלך תקופת אשפוזו (ביום 15/2/17) ועל בסיס האסמכתאות הרלוונטיות לתקופות אי כושר שנכללו במסגרת התיעוד הרפואי שהוצג בפניי. פיצוי זה יעמוד על סך 19,650 (3 חודשים X שכרו הממוצע של התובע ערב התאונה ובתוספת הצמדה וריבית מאמצע התקופה).
ב. כאב וסבל; התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 70,000 ₪ כשצוין לצד זאת כי המדובר בסכום "המוערך ידו בהתאם לנכותו התפקודית". אין לי אלא להצטרף אל טענת הנתבעת בסיכומיה כי מקום בו עסקינן בתביעה המתנהלת לפי חוק הפיצויים, אין מקום לעתור לפיצוי על בסיס גחמות אישיות או נכות תפקודית. מכאן שעל-פי עקרונות הפיצוי הקבועים בדין ביחס לסוג ההליך, גובה הפיצוי בהתאם לשיעור הנכות הרפואית של התובע וגילו, יעמוד על סך של 51,936 ₪.
ג. גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד; התובע כיום בן 35 והינו כאמור בעל השכלה של הנדסאי חשמל וקורס "בקרים מתוכנתים". התובע אמנם העיד כאמור בהרחבה על הכוונות והשאיפות שהיו לו ערב התאונה להמשך התפתחותו המקצועית והשתלבותו בתחום החשמל (ר' ע' 3 שו' 31-33; ע' 4 שו' 1-5 לפרו'), אולם משעה שמצאתי את בחירת התובע 'לעצור את חייו' (על פי דבריו הרלוונטיים בתיעוד נשוא נ/1) מבחינת המשך רכישת ההכשרה בתחום החשמל והעיסוק בתחום זה – כבחירה מכוונת לגריפת רווחים משניים כתוצאה מהפגיעה – אין מקום לזקוף לטובת התובע את נקודת המוצא אותה הוא מבקש לאמץ בסיכומיו בעניין ראש נזק זה ובכלל זה בסיס/דרגות השכר להם עתר (בהסתמך כאמור על המסמך שנערך על ידי מהנדס החשמל מטעמו). הדברים נכונים במיוחד בשעה שהתובע לא פעל להקטנת הנזק, לכל הפחות, על ידי חידוש לימודיו בקורס אותו החל עובר לתאונה נשוא התביעה (חשמלאי "מתח גבוה").
לאור אופייה ושיעורה של הנכות והשפעתה האפשרית המסוימת על תחום העיסוק בו בחר התובע ושייתכן כי ישוב לעסוק בו בעתיד, הנני מוצאת בשקלול מכלול הנסיבות לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 241,041 ₪ (סך המהווה 70% מהחישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע ,בסיס השכר שבו הכרתי בראש הנזק של הפסד השכר לעבר וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל 67 וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).
ד. עזרה צד ג'; הלכה פסוקה היא, כי היקף העזרה והסיעוד להם זקוק נפגע תלוי ביכולתו התפקודית במומו, כפי שזו נלמדת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ובכלל זה מחוות דעת של מומחים רפואיים. התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בסך של לא פחות מ-100,000 ₪ בגין ראש נזק זה. עיקר טענתו של התובע בעניין זה התמקדה בסיוע שהוגש ועודנו מוגש לו על ידי אביו (אצלו הוא מתגורר) ואשר בא לידי ביטוי בסידור החדר, בישול, ניקיון ובמטלות טיפוח/ היגיינה אישית.
לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים בעניין ראש נזק זה, נחה דעתי כי אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגינו. ראשית, יש לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה אין כל מקום להידרש לטענה בעניין ראש נזק זה, מקום בו התובע לא עתר לכל פיצוי בגינו במסגרת כתב התביעה. ודוק, אמנם התובע טען בסיפת סעיף 25 לכתב התביעה, כי הוא תלוי "בהורים שלו" בעניין מספר מטלות, אולם טענה מפורשת לפיצוי נעדרה מסעיף 47 לכתב התביעה שם פורטו "נזקי התובע". שנית, מקום בו התובע הבהיר בעדותו כי רובה ככולה של העזרה ניתנה וניתנת לו על ידי אביו, יש לזקוף לחובת התובע את אי העדת האב. שלישית, הנני סבורה כי טענות התובע אודות המטלות בהן מסייע לו אביו, מאופיינות בהגזמה והפרזה לא רק בשל זאת שהן אינן עולות בקנה אחד עם שיעור הנכות הרלוונטית אלא גם עם תיעוד מספר פעולות ותנועות כפי שניתן להתרשם מ-נ/1. לאור כל האמור, אין מקום להכיר בכל פיצוי בגין ראש נזק זה.
ה. הוצאות ונסיעות לעבר ועתיד; התובע עתר בסיכומיו לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 100,000 ₪ לתקופת העבר וסך של 150,000 ₪ לתקופת העתיד.
בכל הקשור לתקופת העבר, מצאתי להכיר בזכאות התובע לפיצוי אם כי בגובה נמוך מהרבה מזה המופרז שנטען. לאחר שהבאתי בחשבון, בין היתר, את היקפן הכספי של חלק מהאסמכתאות שמצאתי להכיר בהן (כשאכן יש להסכים עם טענת הנתבעת בסיכומיה כי חלק מהאסמכתאות נעדרות זיקה לפגיעה) ומתוך התחשבות בכך שלחלק מההוצאות כמו הנסיעות שהיו כרוכות בטיפולים הרפואיים והביקורות להם נזקק, לא ניתן היה להציג אסמכתאות, הנני מוצאת לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 5,000 ₪.
באשר לתקופת העתיד לא מצאתי להכיר בכל פיצוי, ובמסגרת שיקוליי בעניין זה התבססתי על העדר כל התייחסות בחוות הדעת של המומחים לטיפולים/ עזרים להם יזדקק התובע ביחס לעתיד.
ו. ניכויים; כעולה ממסמכי תיק המל"ל שצורף לתחשיב הנתבעת, שולמו לתובע בשנים 2017 (21,530 ₪) ו-2018 (884 ₪) קצבאות שמקורן בנכויות (כלליות) שהוכרו על ידי המל"ל בקשר עם הפגיעה. סכום כולל זה כשהוא משוערך להיום עומד על סך 23,807 אותו יש לנכות מסך הפיצוי.
ג. סוף – דבר:
זכות ערעור כדין.
ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, 17 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.
אשרית רוטקופף