האם דחיית התביעה בהליך הפלת"ד שהנתבעת הייתה צד לו – מהווה מעשה בית דין החוסם את תביעת שיבוב של קרנית כנגד הנתבעת בהליך דנן?

בית המשפט דן בשאלה האם דחיית התביעה בהליך הפלת"ד שהנתבעת הייתה צד לו – מהווה מעשה בית דין החוסם את תביעת שיבוב של קרנית כנגד הנתבעת בהליך דנן?

 

 

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 60971-05-19

 

 

 

לפני כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור

 

התובעת

 

קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

 

 

נגד

 

הנתבעת

_____
 

 

פסק דין

 

רקע

  1. לפניי תביעה בסך 1,022,188 ₪ שהגישה קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן – "קרנית") כנגד הנתבעת, ביחס לפיצוי ששילמה לנפגעת בתאונת דרכים מיום 26.8.2016.

 

  1. הנתבעת הייתה הבעלים והמחזיקה של אופנוע מ.ר. 3530168 (להלן – "האופנוע"). ביום 26.8.2016 נהגה הנתבעת באופנוע, תוך שהסיעה עליו נוסעת נוספת (להלן – "הנפגעת"). רכב פגע באופנוע ולנפגעת נגרמו חבלות גוף קשות (להלן יחדיו: " התאונה").

 

  1. הצדדים אינם חלוקים ביניהם על עצם התרחשותה של התאונה, על העובדה כי הנפגעת נפגעה בתאונה, על העובדה שהאופנוע היה בבעלות הנתבעת במועד התאונה ועל העובדה שהנתבעת היא זו שנהגה בו במועד התאונה בהיעדרה של פוליסת ביטוח חובה בתוקף.

 

  1. הצדדים גם אינם חלוקים על העובדה שהנפגעת הגישה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 בקשר עם התאונה (להלן – "תביעת הפלת"ד" ו – "חוק הפלת"ד", בהתאמה), אינם חלוקים על גובה הסכומים ששילמה קרנית לנפגעת בתביעה לפי חוק הפלת"ד, ואינם חלוקים על העובדה שהתביעה לפי חוק הפלת"ד (בה היו קרנית והנתבעת דכאן שתיהן נתבעות) – נדחתה לאחר שגובש הסכם פשרה בין הנפגעת (התובעת דשם) לבין קרנית.

 

  1. המחלוקות העיקריות בין הצדדים בהליך שבפניי נוגעות לשאלה האם מוצדק וראוי היה כי קרנית תשלם לנפגעת את הסכומים ששולמו; האם דחיית התביעה בהליך הפלת"ד שהנתבעת דכאן הייתה צד לו – מהווה מעשה בית דין החוסם את תביעתה של קרנית כנגד הנתבעת בהליך דנן; האם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אינה אחראית לתאונה וככל שכן - האם יש בנתון זה כדי להשליך על זכותה של קרנית לחזור אליה; והאם צריכה הייתה קרנית לתבוע את מבטחת הרכב המעורב הנוסף על מנת להפחית את הפיצוי ששילמה לנפגעת וממילא גם את הפיצוי שאת השבתו היא תובעת כעת.

 

עיקר טענות הצדדים

 

טענות קרנית

 

  1. בכתב התביעה טענה קרנית כי הנתבעת הייתה הבעלים של האופנוע, וביום 26.8.2016 עת נהגה עליו ללא ביטוח בתוקף והסיעה עליו את הנפגעת, רכב פגע באופנוע ולנפגעת נגרמו חבלות גוף קשות (להלן – יחדיו: " התאונה").

 

  1. הנפגעת הגישה תביעה משפטית כנגד קרנית וכנגד הנתבעת לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, כמו גם בקשה לתשלום תכוף. בחודש 3/2017 קרנית שילמה לנפגעת תשלום תכוף בסך 22,574 ₪, ובחודש 4/2019 קרנית שילמה לנפגעת לסילוק תביעת הפלת"ד סך של 985,000 ₪. לטענתה שילמה גם הוצאות נלוות עקב התאונה, כאשר סך כל הסכומים ששילמה, כשהוא משוערך למועד הגשת תביעה זו עומד על 1,022,188 ₪. לטענתה, היא זכאית לשיפוי מן הנתבעת בגין כל תשלום ששילמה כאמור, לפי הוראת ס' 9 לחוק הפלת"ד.

 

  1. לאחר הגשת כתב ההגנה, בהמשך לשני קדמי משפט שהתקיימו בתיק זה, ומשלא היו ברורות דיין טענות ההגנה של הנתבעת עמן היה על קרנית להתמודד, בית המשפט הנחה את הנתבעת להגיש מסמך ממוקד בו תפרט את הטענה המשפטית הספציפית המהווה לשיטתה טענת הגנה מפני תביעת החזרה של קרנית. לאחר שהוגש מסמך שכזה סיכמה קרנית טענותיה בכתב.

 

  1. בסיכומיה טענה קרנית, כי התנהגות הנתבעת מהווה הפרת החובה החקוקה שבסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל – 1970, ולקרנית עומדת זכות חזרה כלפיה ביחס לסכומים ששילמה לנפגעת לפי ס' 9(א) ו – 7(5) לחוק הפלת"ד, בהיות הנתבעת בעלת האופנוע והנהגת בו במועד התאונה.

 

  1. לטענתה, עניינה של תביעת הפלת"ד היה תביעת הנפגעת לקבלת פיצוי מקרנית בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה מאחר שהאופנוע בו נהגה הנתבעת היה חסר כיסוי ביטוחי. דחיית תביעת הפלת"ד של הנפגעת מהווה מעשה בית דין רק בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הנפגעת לקרנית ולא במערכת היחסים שבין קרנית לנתבעת דכאן. לא התקיים כל דיון בתביעת הפלת"ד של הנפגעת, קרנית בכובעה כנתבעת בתביעת הפלת"ד לא הגישה כתב הגנה מטעמה, והנתבעת דכאן הייתה שם "נתבעת פורמאלית" בלבד. בתביעת הפלת"ד של הנפגעת לא הוכרעו טענות עובדתיות או משפטיות על ידי בית המשפט בפסק דין לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים, ולא נקבעו ממצאים פוזיטיביים על ידי בית המשפט – לא במערכת היחסים בין קרנית לנפגעת ולא במערכת היחסים בין קרנית לנתבעת דכאן, לא במפורש ולא מכללא. בנוסף, עילות התביעה בתביעת הפלת"ד ובתביעה דכאן הן שונות: בעוד שבתביעת הפלת"ד עילת התביעה הייתה זכאות הנפגעת לפיצוי לפי חוק הפלת"ד בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, בענייננו עילת התביעה של קרנית כנגד הנתבעת היא תביעת חזרה (שיפוי) עצמאית לפי דין ולא תביעת "שיבוב" בה נכנסת התובעת לנעלי הנפגעת.

 

  1. אשר לטענת הנתבעת כי היא אינה אחראית לתאונה – מדובר לטענת קרנית בטענה עובדתית שהיה על הנתבעת להוכיחהּ והיא בחרה שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה. טענה זו לא הוכחה בהיעדר גרסת הגנה מטעם הנתבעת ויש לדחותה מטעם זה בלבד, ומכל מקום לפי ס' 2(א) לחוק הפלת"ד מדובר בחוק המקים אחריות מוחלטת ומלאה ללא קשר לשאלת האחריות או האשם מצד הנוהג. כלל/עקרון זה חל גם על תביעת החזרה של קרנית.

 

  1. עוד טוענת קרנית, כי מן הדין לדחות את טענת הנתבעת לפיה היה על קרנית לתבוע את נהג הרכב הנוסף המעורב או את מבטחתו וזאת לאור הוראות ס' 9 לחוק הפלת"ד המגבילה את זכות החזרה של קרנית כלפי הבעלים ו/או המחזיק ו/או הנהג שהשתמשו ו/או התירו שימוש ברכב חסר הכיסוי הביטוחי וכלפיהם בלבד.

 

  1. בנוסף טוענת קרנית, כי לא היה עליה לתבוע את מבטחת הרכב המעורב הנוסף לפי ס' 3(ג) לחוק הפלת"ד הואיל וההסדר הקבוע בסעיף 3 לחוק הפלת"ד אינו משנה מן ההסדר העקרוני החובק את כל הנהגים המעורבים בתאונה. הנהג חסר הביטוח החב בשיפוי קרנית נכלל בגדר החייבים לפי חוק הפלת"ד. במקרה כגון זה שלפנינו, בו עומדת לקרנית זכות חזרה כלפי נהג לא מבוטח, אותו נהג חב גם בפועל בפיצוי הנפגע לפי הוראת ס' 3 לחוק הפלת"ד שאחרת לא הייתה לקרנית עילה לחזור אליו. עוד מפנה קרנית לצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), התשס"א – 2001, כמו גם לפסיקת בית המשפט העליון שקבעה כי קרנית אינה נחשבת "מבטחת" כמובנה בס' 3 לחוק הפלת"ד ומשכך אינה זכאית להשתתפות ו/או אינה משתתפת בתשלום בתאונות מעורבות.

 

  1. עוד טוענת קרנית, כי יש לדחות את טענת הנתבעת בס' 5 לכתב הגנתה לפיה הנפגעת ידעה כי הנתבעת משתמשת ונוהגת באופנוע ללא כיסוי ביטוחי, שכן מדובר בטענה עובדתית שיש להוכיחה והנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. טענה זו גם סותרת את גרסת הנתבעת עצמה במשטרה לפיה היא עצמה גילתה לאחר התאונה שהאופנוע חסר ביטוח. מכל מקום, גם לו הייתה הנפגעת מודעת להיעדר הכיסוי הביטוחי – עובדה זו לא הייתה מאיינת את זכותה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף מקרנית לפי הוראות חוק הפלת"ד.

 

  1. קרנית מבקשת לחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמה עקב ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים, כאשר לטענתה כל שעשו הנתבעת ובא-כוחה הוא לדחות את הקץ בתיק זה, ללא טענות הגנה של ממש.

 

טענות הנתבעת

 

  1. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי הייתה הבעלים של האופנוע במועד התאונה (ס' 8 לכתב ההגנה) ואף הודתה בעצם התרחשות התאונה ובכך שהנפגעת נפגעה במסגרת התאונה (ס' 9 לכתב ההגנה). עוד הודתה הנתבעת בכך שלא הייתה ברשותה פוליסת ביטוח חובה בתוקף במועד התאונה (ס' 10 לכתב ההגנה).

 

  1. למרות האמור טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף.

 

  1. לטענתה, תביעת הפלת"ד שהגישה הנפגעת (ת.א. 31246-02-17) נגד הנתבעת ונגד קרנית נדחתה בפסק דין לבקשת הנפגעת וקרנית. המדובר במעשה בית דין שלא ניתן לעוקפו. משנדחתה התביעה אין לקרנית עילת תביעה כנגד הנתבעת.

 

  1. עוד טענה הנתבעת כי התאונה התרחשה עת רכב מ.ר. 4409158 המבוטח בחברת ביטוח הפניקס (להלן – "רכב צד ג'") חצה את הצומת באור אדום ופגע בנתבעת ובנפגעת. לטענת הנתבעת, קרנית גרמה לה לנזק בהתנהלותה והיא אחראית לתיקון נזק זה, וגם הנפגעת גרמה לה לנזק שעה שלא הגישה תביעה כנגד מבטחת רכב צד ג'.

 

  1. לטענתה, עיון בבקשה המוסכמת לדחיית התביעה שהוגשה לבית המשפט בתביעת הפלת"ד של הנפגעת מעלה כי הנפגעת וקרנית הציגו מצג שווא בפני בית המשפט כאילו הייתה הנתבעת שותפה למעשה הפשרה ואולם היום ברור כי אלו כלל לא הביאו את הנתבעת בסוד הפשרה ולא שמעו את דעתה. טענת קרנית לפיה הנתבעת הייתה רק נתבעת פורמאלית בתביעת הפלת"ד של הנפגעת מופיעה לראשונה בסיכומי התובעת ובנסיבות אלו של חוסר תום לב קיצוני דין התביעה להידחות והעובדה שקרנית שילמה לנפגעת כספים חרף דחיית תביעת הנפגעת אינה מחייבת את הנתבעת דכאן, שתביעת הנפגעת כנגדה נדחתה ומהווה מעשה בית דין לכל דבר ועניין.

 

  1. ככל שקרנית טוענת כי לא היה דיון לגופו של עניין בתביעת הפלת"ד, הרי שקרנית התנדבה ושילמה כספים ללא סיבה שיש בה כדי לחייב את הנתבעת. בנוסף, צד להליך שביקש כי יינתן פסק דין בעניינו מושתק מלטעון כנגד פסק הדין שניתן לבקשתו.

 

  1. לטענתה, תביעת שיפוי אינה מקנה אוטומטית זכות לקבלת שיפוי, ומשניתן פסק דין הדוחה את התביעה כנגד הנתבעת אין לקרנית עילת תביעה נגדה. לו הייתה הנתבעת שותפה להליך בתביעת הפלת"ד סביר מאוד להניח שהתוצאה הייתה שונה ולו מהטעם שהנתבעת והנפגעת חברות קרובות.

 

  1. אישורה של הנתבעת כי קרנית שילמה לנפגעת כמיליון ₪ אין משמעה שסכום זה שולם כדין או שהנתבעת מסכימה לו או שקרנית זכאית לשיפוי מהנתבעת.

 

  1. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי לפי ס' 3(ג) לחוק הפלת"ד, כאשר מעורבים בתאונה אופנוע ורכב יישאו מבטחות כלי הרכב בנזקי הנפגעת לפי החלוקה של 75% ו – 25%, כך שקרנית יכולה לתבוע מהנתבעת לכל היותר 25% מהסכום ששילמה שהרי זה השיעור בו הייתה מבטחת האופנוע מחויבת לשלם לו היה לנתבעת ביטוח בתוקף. כל חלוקה אחרת אינה עולה מלשון החוק, אינה הגיונית ואינה מאוזנת.

 

  1. זאת ועוד, לו הייתה קרנית תובעת את מבטחת רכב צד ג' או משתפת את הנתבעת בהליך בתביעת הפלת"ד יכולה הייתה הנתבעת לתבוע את מבטחת הרכב הפוגע ואת הפוגע לפי חוק הפלת"ד ו/או לפי פקודת הנזיקין ו/או את שניהם לפי פקודת הנזיקין או לפי כל דין אחר. שלילת זכותה של הנתבעת להיפרע מהמזיק באשמת קרנית פוגעת בזכות היסוד של הנתבעת.

 

  1. הנתבעת סבורה כי קיים חוסר סבירות, חוסר איזון והיעדר קורלציה במצב בו מנוע מי שאין לו ביטוח חובה מלתבוע את הפוגע רק בשל כך שקרנית אינה חברת ביטוח. פרשנות כזו אינה משקפת את תכלית החוק, והפסיקה אליה מפנה קרנית מתייחסת למקרים שונים. אמנם הנתבעת נהגה ללא ביטוח, ואולם בהינתן כי רכב צד ג' הוא הגורם לתאונה ולנזק וכי האחריות לפי חוק הפלת"ד היא מוחלטת – לא ברור מדוע יש לחסום את דרכה של הנתבעת מלתבוע את האחראי לתאונה ולנזק.

 

  1. הנתבעת הודתה כי לא הגישה תצהירים או ראיות, ואולם לטענתה כלל הראיות צורפו לתצהירי התובעת, משם עולה כי רכב צד ג' פגע באופנוע תוך שהוא חוצה את הצומת ברמזור אדום והתובעת לא טענה אחרת, מה גם שמלכתחילה האחריות מוחלטת ומוטלת על כל המעורבים לפי החלוקה הקבועה בסעיף 3(ג) לחוק הפלת"ד.

 

  1. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי פעלה לחסוך בזמן ובהוצאות ולא עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט, ולכן אין מקום לחייבה בהוצאות לדוגמה.

 

דיון והכרעה

 

  1. כאמור, מספר שאלות טעונות הכרעה בענייננו ולהלן אדון ואכריע בהן, כסדרן.

 

האם עלה בידי קרנית להוכיח כי התשלום ששילמה לנפגעת היה סביר וכי היא זכאית לפי חוק הפלת"ד לשיפוי בגינו? 

 

  1. תפקידה של קרנית על פי חוק הפלת"ד הוא לפצות נפגעים הזכאים לפיצויים לפי חוק הפלת"ד אך אין בידיהם לתבוע פיצויים מאת מבטחות מסחריות מחמת אחת הסיבות המנויות בסעיף 12 לחוק הפלת"ד, ובענייננו הוראת ס' 12(א)(2) המתייחסת למצבים בהם "אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה".

 

  1. בענייננו למעשה קרנית חוזרת על הנתבעת בתביעת שיפוי בגין סכומים ששילמה לנפגעת במסגרת פשרה שגובשה ביניהן בתביעת הפלת"ד של הנפגעת.

 

  1. כאמור, הצדדים לא חלוקים ביניהם על העובדה כי התאונה התרחשה, כי הנפגעת נפגעה במסגרתה (ר' ס' 10-8 לכתב ההגנה), וכי לא היה לנתבעת ביטוח תקף במועד התאונה (ר' עמ' 7 שורות 18-17 להודעתה של הנתבעת במשטרה נספח ת/2 לתצהיר קרנית; ר' נספח ת/5 לתצהיר קרנית ור' גם הודעת הנתבעת מיום 4.5.21).

 

  1. כמו כן, הנתבעת לא חולקת על גובה הסכומים ששילמה קרנית לנפגעת בתביעת הפלת"ד של הנפגעת אם כי חולקת – כטענתה בסיכומיה – על סבירותם, שכן לטענתה לו הייתה הנתבעת שותפה פעילה להליך בתביעת הפלת"ד סביר מאוד להניח שהתוצאה הייתה שונה ולו מהטעם שהנתבעת והנפגעת חברות קרובות.

 

  1. כידוע, בתביעת חזרה של קרנית, די בכך שהתשלום ששילמה קרנית בפשרה בוצע על פי מערכת שיקולים סבירה. בית המשפט הדן בתביעת השיפוי של קרנית אינו חייב להיכנס לפרטי פרטים של אומדן הנזק וראוי כי יתמקד בבחינת סבירות השיקולים ששקלה קרנית בפיצוי הנפגעת. בין המבחנים בהם יעשה בית המשפט שימוש נמנים היחס שבין הסכום ששולם על ידי קרנית לבין הסכום שנתבע, האם היה ממש בתביעת הנפגעת על פניה, האם הפשרה נעשתה על יסוד עצה משפטית וכיו"ב (ר' אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק - סדרי הדין וחישוב פיצויים, מהדורה חמישית 513 (2020), להלן – "ריבלין תאונת הדרכים")).

 

  1. לגופם של דברים אציין כי קרנית תמכה תביעתה בתצהירה של עו"ד טובית אהוביה נוימן, האחראית על תחום תביעות החזרה של קרנית, שהצהירה כי הנפגעת הגישה כנגד קרנית בקשה לתשלום תכוף עקב התאונה (ת"ת 18628-02-17, צורפה כנספח ת/7 לתצהיר קרנית) ותביעה משפטית לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה (ת"א 31246-07-17 – להלן – "תביעת הפלת"ד של הנפגעת"), נספח ת/8 לתצהיר קרנית), לתצהיר צורפו אסמכתאות לעניין התשלום התכוף ששילמה קרנית לנפגעת בחודש 3/2017 בסך 22,574 ₪ (נספח ת/9 לתצהיר קרנית).

 

  1. עוד עלה מתצהירה של עו"ד אהוביה נוימן כי בתביעת הפלת"ד של הנפגעת, בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה שקבע כי לנפגעת נכות בשיעור 10% לפי ס' 37(7)א' לתקנות המל"ל עקב הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני; נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות המל"ל על מצב לאחר קיבוע שבר בירך שמאל עם הגבלה בכיפוף הירך; נכות בשיעור 10% לפי ס' 35(1) ב' לתקנות המל"ל על מצב לאחר קיבוע שבר בשוק שמאל עם הגבלה בכיפוף הברך ונכות בשיעור 10% לפי ס' 75(1)ב' לתקנות המל"ל על צלקות. לתצהיר צורף תיעוד על טיפול רפואי שניתן לנפגעת עקב התאונה (ת/11) כמו גם העתק חוות דעתו של ד"ר נחום הלפרין (ת/12).

 

  1. ד"ר הלפרין אמנם לא קבע בחוות דעתו נכויות זמניות לנפגעת, ואולם עו"ד אהוביה נוימן הפנתה בתצהירה גם לנכויות הזמניות שנקבעו לנפגעת במל"ל במסגרת תביעתה לקביעת נכות כללית עקב התאונה (ת/13).

 

  1. עו"ד אהוביה נוימן הצהירה כי קרנית בדקה את נסיבות התאונה והכירה בחבותהּ לפיצוי הנפגעת לנוכח הוראת ס' 12(א)(2) לחוק הפלת"ד עקב היעדר כיסוי ביטוחי לשימוש הנתבעת באופנוע במועד התאונה, ובחודש 4/109 שילמה לנפגעת סך של 985,000 ₪ (כתב קבלה ויתור ושחרור בסכום האמור צורף כנספח ת/14 לתצהיר קרנית).

 

  1. על פני הדברים, בשים לב לנתוני התיק, לגילה הצעיר של הנפגעת (בת 18 במועד התאונה ובת כ– 19 במועד הגשת תביעת הפלת"ד), ובשים לב לנכויות שנקבעו לה, נראה כי הסכום ששילמה לה קרנית – סביר.

 

  1. בתצהירה של עו"ד אהוביה נוימן צוין גם כי קרנית שילמה הוצאות נלוות עקב התאונה ובסך הכל שילמה סכום של 1,017,059 ₪, המשוערך למועד הגשת התביעה לסכום של 1,022,188 ₪. לתצהיר צורפו העתק תדפיס הוצאות ששילמה קרנית (ת/16), העתקי קבלות וחשבוניות בדבר הוצאותיה של קרנית (ת/17), כמו גם העתק תדפיס שערוך הוצאותיה של קרנית (ת/18).

 

  1. הנתבעת מצידה לא הגישה תצהיר עדות ראשית, והסתפקה בהודעה לפיה היא אינה חולקת על אירוע התאונה ועל תוצאותיה אלא רק חולקת על אחריותה לתאונה, וכי היה על התובעת להגיש את התביעה נגד נהג הרכב הפוגע ומבטחתו (הודעת הנתבעת מיום 4.5.21).

 

  1. הנתבעת גם לא חלקה על כך שקרנית שילמה את הסכומים להם היא טוענת בכתב התביעה במסגרת תביעת הפלת"ד של הנפגעת, לא חלקה על גובה הפיצוי ששולם ועל הוצאותיה של קרנית (ר' שורות 33-30 לפרוטוקול הדיון מיום 3.6.21), וזולת טענתה הכללית כנגד סבירות הסכום ששולם מן הטעם שהנפגעת והיא "חברות" ולו הייתה מעורבת במשא ומתן סביר כי הסכום היה נמוך יותר - לא הסבירה מדוע די היה בנתון זה כדי להפחית את סכום הפיצוי לו הייתה זכאית הנפגעת לקבל מידי קרנית.

 

  1. אשר על כן, עלה בידי קרנית להוכיח את תשלום הסכומים מושא התביעה, את סבירותם ואת זכאותה לתבוע השבתם.

 

האם דחיית תביעת הפלת"ד של הנפגעת מהווה מעשת בית דין החוסם הגשת תביעת חזרה של קרנית כנגד הנתבעת?

 

  1. כזכור – תביעת הפלת"ד של הנפגעת (שקרנית והנתבעת דכאן היו שתיהן נתבעות במסגרתה) – נדחתה.

 

  1. מהנספחים שצורפו לתצהיר מטעם קרנית עולה, כי לאחר שהושג הסדר פשרה בין קרנית לבין הנפגעת בתביעת הפלת"ד של הנפגעת, ביום 6.3.19 הגישה הנפגעת בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות (ת/15 לתצהיר קרנית).

 

  1. התביעה נדחתה (ר' נספח א' להודעת הנתבעת מיום 29.6.21), כאשר עיון בפרטי תביעת הפלת"ד של הנפגעת מלמד כי הבקשה לדחיית תביעת הפלת"ד הוגשה לאחר חתימתה של הנפגעת על כתב קבלה ויתור ושחרור כלפי קרנית בלבד (נספח ת/14 לתצהיר קרנית).

 

  1. יש לזכור כי עילת התביעה של הנפגעת בתביעת הפלת"ד היא עילה שונה ונפרדת מעילת התביעה של קרנית מכוח חוק הפלת"ד (השוו למשל לע"א 205/92 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (30.5.1994)).

 

  1. דוקטרינת "מעשה בית דין" היא אחד הכלים המרכזיים שבאמצעותו מונעת המערכת השיפוטית התדיינויות חוזרות בנושאים או בפלוגתות שהוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת. מדוקטרינה זו צמחו שני כללי משנה: "השתק העילה" – המונע התדיינות נוספת בעילה שהוכרעה, ו"השתק הפלוגתה" – המונע דיון נוסף בפלוגתה שנדונה והוכרעה, גם כאשר עילת התביעה שבבסיס ההתדיינות השנייה (בה עולה הפלוגתה לדיון פעם נוספת), היא שונה (ר' יששכר (איסי) רוזן צבי ההליך האזרחי 485 (2015) (להלן – "רוזן צבי ההליך האזרחי").

 

  1. הכלל של השתק עילה משמעו כי במצבים בהם תביעה נדונה והוכרעה לגופה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה (ר' ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968)).

 

  1. לצורך התקיימותו של השתק עילה צריכים להתקיים שלושה תנאים: זהות העילות, דיון בתביעה והכרעה בה לגופה, ופסק דין סופי. בענייננו, עילת התביעה בהליך הפלת"ד של הנפגעת שונה מעילת השיפוי של קרנית בתביעה דנן. תביעתה של קרנית לפי סעיף 9 לחוק הפלת"ד אינה זהה לתביעתו של מי שניזוק בתאונה, ויסודותיה מובחנים מיסודות התביעה המקורית (השוו למשל רע"א 1591-08 חיים חזנוב נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (22.7.2008)).

 

  1. משכך, הגם שתביעת הנפגעת נדחתה לאחר גיבוש הסכם פשרה בין הנפגעת לבין קרנית ולפיכך ניתן לכאורה לראות בה כתביעה שהוכרעה לגופה (ר' רוזן צבי ההליך האזרחי לעיל, עמ' 519-518), והגם שפסק הדין בתביעת הפלת"ד של הנפגעת הוא סופי – עדיין אין מדובר בהשתק עילה ביחס לתביעת החזרה של קרנית כלפי הנתבעת דכאן.

 

  1. הכלל של השתק פלוגתה, לעומת הכלל של השתק עילה, קובע כי אין לאפשר לבעלי דין או לחליפיהם להעלות לדיון מחודש פלוגתה שנדונה לגופה והוכרעה במסגרת הליך קודם אף אם עילת התביעה שנתבעה בכל אחת מההתדיינויות היא שונה. התכלית העיקרית של השתק הפלוגתה היא לאפשר למערכת המשפט לנייד פלוגתות שנדונו לגופן והוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת להליכים נוספים, גם כשאין קשר בין עילות התביעה בין שני ההליכים, על מנת לקדם את היעילות ולמנוע הכרעות סותרות (ר' רוזן צבי ההליך האזרחי לעיל, בעמ' 538).

 

  1. לעניין זה, טענתה של הנתבעת כאילו יש להחיל בענייננו מעשה בית דין הואיל ולא עורבה בהליך המשא ומתן לפשרה אל מול הנפגעת בתביעת הפלת"ד ונשללה ממנה האפשרות להשפיע על הסכום ששולם לנפגעת שם – איננה טענה רלוונטית, משום שדווקא טענה זו מוליכה אל המסקנה שסכום הפיצוי ששילמה קרנית בתביעת הפלת"ד של הנפגעת (סכום שממילא לא עוגן בפסק הדין עצמו) איננו מהווה השתק פלוגתה במערכת היחסים בין קרנית לנתבעת כאן.

 

  1. הכלל של השתק פלוגתה קובע כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות. אמנם הכלל של השתק פלוגתה עשוי לחול במצבים בהם ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין צדדים. ואולם בענייננו לא ניתן לראות בקרנית משום חליפתה של הנתבעת דכאן (השוו למשל לרע"א 772/20 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי לנפגעי תאונות דרכים (1.6.2020)). בנוסף, פסק הדין בתביעת הפלת"ד דחה את תביעת הנפגעת מבלי שהייתה בו כל הכרעה עובדתית או קביעת ממצא פוזיטיבי שיכול לשמש השתק פלוגתה בין קרנית לנתבעת. מכל מקום, גם לו היה סכום הפשרה מאושר במסגרת פסק הדין, דווקא מן הטעם שלא התקיים דיון הוכחות בתביעת הפלת"ד ולא התאפשר לנתבעת דכאן לנהל הליך אדברסרי, ובפרט בשים לב לכך שקרנית אינה חליפתה של הנתבעת ואינה נכנסת בנעליה, נראה כי לא היה די בכך כדי להוות השתק פלוגתה במערכת היחסים שבין קרנית לנתבעת (להרחבה לעניין זה ר' רוזן צבי ההליך האזרחי, בעמ' 566-548).

 

  1. מן המקובץ עולה אפוא כי פסק הדין שדחה את תביעת הפלת"ד של הנפגעת אינו מהווה מעשה בית דין בתביעת החזרה של קרנית כנגד הנתבעת.

 

האם שאלת אחריותה של הנתבעת לתאונה או ליתר דיוק טענתה להיעדר אחריות לתאונה, רלוונטית לתביעת החזרה של קרנית כנגדה?

 

  1. כידוע, חוק הפלת"ד ביקש להציע הסדר סגור להענקת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולהבטיח פיצוי לכל מי שנפגע בתאונת דרכים, בלא צורך להידרש לשאלת קיומה של אחריות, תוך שלילת האפשרות לתבוע פיצויים במסגרת דין הפיצויים הכללי, ותוך גיבוש הסדר שיבטיח לנפגעים פיצוי הולם על נזקיהם ויביא לקיצור ההליכים בתביעות אלה. הצעת חוק הפלת"ד – ולאחריה חוק הפלת"ד עצמו – באו לייתר את הצורך לדון ולהכריע בשאלת האחריות. החוק בא למעשה לייתר את העיסוק בשאלת האשם וליצור מנגנון מהיר לבירור הזכאות לפיצויים ולהערכת שיעורם (ר' ס' 2 לחוק הפלת"ד; ר' הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הצעות חוק 1079, בעמ' 407-406 (12.7.1973); ור' גם ריבלין תאונת הדרכים, בעמ' 38-37).

 

  1. בתוך כך, ס' 2 לחוק הפלת"ד קובע כי:

 

"(א) המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב....

(ג) האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים."

 

(ההדגשה שלי – מר"א).

 

  1. האחריות לפי חוק הפלת"ד היא מוחלטת ואין זה משנה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם תורם של אחרים.

 

  1. זאת ועוד; מבין מספר אפשרויות מוכרות בשיטות משפט שונות להסדרי היעדר אשם, בחר המחוקק הישראלי דווקא בהסדר טהור של "ייחוד עילה" בו מתבטלת כליל העילה בנזיקין. ההסדר הוא "טהור" גם מן הבחינה שאין לחייבים על פי חוק הפלת"ד זכות חזרה על מי שחייב על פי פקודת הנזיקין.

 

  1. עקרון "ייחוד העילה" נקבע בס' 8 לחוק הפלת"ד, לפיו:

 

"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

...

(ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה."

 

  1. מבין מספר חלופות חקיקתיות של הסדרים שנועדו להשגת התכלית של פיזור הנזק ומתן מענה לנפגעים שעמדו לנגד עיניו של המחוקק הישראלי נבחרה החלופה שבחרה בהסדר המשלב אחריות מוחלטת עם הסדרי ביטוח: ביטוח אישי, ביטוח אחריות וביטוח סטטוטורי מיוחד בדמות הקמתה של קרן סטטוטורית שהוקמה בחוק הפלת"ד ונועדה להבטיח גיבוי ביטוחי לנפגע במקום בו הנהג אינו מבוטח ובשאר מצבים בהם אין כיסוי ביטוחי – הלוא היא קרנית, כאשר בכל הסדרי הביטוח האלה נושאים ציבור יוצרי הסיכון הכרוך בשימוש ברכב (ריבלין תאונת הדרכים לעיל, בעמ' 39).

 

  1. חוק הפלת"ד שולל מנפגע בתאונת דרכים את הזכאות לתבוע על פי פקודת הנזיקין, והתביעה על פי פקודת הנזיקין מתאפשרת רק אם התאונה נגרמה במישרין על ידי אחר, במתכוון, ובמקרים אחרים בהם אין לנפגע זכות לתבוע על פי חוק הפיצויים (מכוח הוראת ס' 7 לחוק הפלת"ד או בשל סוג נזק שאינו מוסדר בחוק). חוק הפלת"ד לא נועד להוסיף על ההסדר הכללי או להשלימו כי אם להמירו בהסדר שונה לחלוטין עם רציונלים שונים לחלוטין, כל אימת שהנזק נובע מפגיעת גוף בתאונת דרכים. על פי ההסדר שאימץ חוק הפלת"ד ככלל, אין לחייבים על פי החוק זכות חזרה על חייבים מכוח חוק אחר, בדיוק כשם שהניזוק בתאונת הדרכים אינו זכאי לתבוע מחוץ למסגרת החוק (ריבלין תאונת הדרכים לעיל, בעמ' 40).

 

  1. משכך, טענתה של הנתבעת כי אינה אשמה בתאונה אלא רכב צד ג' שנכנס לצומת למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, מעבר לכך שלא הוכחה עובדתית או משפטית בהיעדר גרסה עובדתית נתמכת תצהיר מצד הנתבעת, ממילא גם אינה רלוונטית לדיוננו.

 

  1. אכן, עקרון ייחוד העילה במתכונתו הטהורה כפי שנבחרה על ידי המחוקק הישראלי בהחלט עלול לעורר קשיים עיוניים לא מבוטלים ובהם הקושי הנעוץ בהגבלת הגישה לבית המשפט ובגריעת עילת התביעה בנזיקין; הקושי בהפנמת הנזק כולו על ידי המשתמש ברכב ומבטחתו אף במקרים בהם הוחמר הנזק על ידי גורם שלישי וכיו"ב קשיים (ר' ריבלין תאונת הדרכים לעיל, בעמ' 383; ור' רונן פרי "מהפך או מפח? סיפורו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" עיוני משפט כח 147 (2004)).

 

  1. לכאורה, בהחלט ניתן היה להעלות על הדעת הסדר חקיקתי אחר, המשמר את יסוד ההרתעה ואת התמריץ למניעת נזק מצד גורמי סיכון אחרים, באמצעות החרגת עקרון ייחוד העילה במערכת היחסים שבין המזיקים בינם לבין עצמם. על מנת להקל על פיצוי ניזוקים ולשמר הרתעה ותמריצים למניעת נזקים לכאורה לא היה הכרח ליתן פטור מכל חובת השתתפות של מזיק אחר, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לפגוע ביעילות הדיונית ובחתירה אחר הענקת פיצוי מהיר לנפגעי הגוף בתאונות דרכים (ר' ריבלין תאונת הדרכים לעיל, בעמ' 41-40).

 

  1. לצד זאת, יש לזכור כי ביסוד ההסדר שבדין המצוי כיום, עומדים רציונלים חברתיים חשובים, אשר מתחרים על הבכורה אל מול רציונל ההוגנות והקורלציה אליהן מכוונת הנתבעת. בהחלט ניתן להבין גם מדוע נבחר בדין ההסדר הקיים, וזאת בשים לב ל"עקרון פיזור הנזק", לעקרון "ההרתעה הכללית" או "היעילות הכלכלית" ולעקרון "תקנת הציבור".

 

  1. כך למשל, במדינה מתוקנת בעלת משאבים כספיים מוגבלים, הסדר המאפשר פיצוי נפגעים ו/או נהגים חסרי ביטוח בין מידי מבטחים של נהגים מעורבים אחרים ובין מידי קרנית, וכאשר למדינה אין די משאבים למימון דמי הפיצויים, עלויות הפיצוי מוחצנות על ציבור המשתמשים בכלי הרכב באמצעות פרמיות ביטוח החובה שהם משלמים. נהג שבניגוד לחוק אינו רוכש פוליסת ביטוח לנהיגתו ברכב ואינו תורם את חלקו למאגר הממוני שמתוכו משולמים דמי הפיצויים (בין במישרין באמצעות חברות הביטוח ובין בעקיפין באמצעות קרנית) – אינו זכאי ליהנות ממאגר זה ואין לו להלין אלא על עצמו.

 

  1. מדובר למעשה בעקרון "פיזור הנזק" שמשמעו פיזור הנזק על פני ציבור רחב של רוכשי פוליסות. אלו קונים גם הגנה מפני חבות וגם הגנה מפני נזקי גוף, שייגרמו להם או שייגרמו למי שנסע ברכבם בהיתר מהם. נהג שאינו רוכש פוליסה אינו זכאי ליהנות מפירותיה שאם לא כן יימצא מסובסד על ידי אלו שכן רכשו פוליסות. דבר זה יוביל בטווח הרחוק יותר להאמרת מחירי הפוליסות שכן הן תגלמנה סיכון נוסף של סבסוד מחוסרי ביטוח כאמור (להרחבה לעניין זה ר דניאל מור "מי יפצה נוהג חסר ביטוח אישי שנפגע בתאונת דרכים?" מחקרי משפט ב 141, 168-167 (1982), להלן – "דניאל מור").

 

  1. בנוסף, על פי עקרון "ההרתעה הכללית" או "היעילות הכלכלית", פיצוי נהגים חסרי ביטוח עלול ליצור תופעת "free-riders" (אוכלי חינם), שכן נהגים יתומרצו לחשוב שאין להם כל סיבה לרכוש ביטוח משום שלא ייפגעו, וגם אם ייפגעו – ממילא יפוצו. כך אט אט יפחת מספר רוכשי הפוליסות עד לכדי מצב בו לא יישאר די כסף לפיצוי הנפגעים, לרבות אלו שאינם נוהגים (ר' דניאל מור לעיל, בעמ' 169-168).

 

  1. על כן, ועם כל הביקורות או הטענות שניתן להפנות כלפי המחוקק על הבחירות שבחר ביצירת הסדר האחריות המוחלטת וייחוד העילה בחוק הפלת"ד – זהו עדיין הדין המצוי. לא מן הנמנע שדין זה ישתנה בעתיד (ר' למשל ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם (19.11.1996); ע"א 8535-01 ליפשיץ נ' מ"י (9.10.03) וכיו"ב). ואולם כל עוד לא שונה על ידי הגורם המוסמך לשנותו – הוא המחוקק – בתי המשפט מחויבים לפעול לאורו.

 

האם היה על קרנית לתבוע את מבטחת הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה?

 

  1. כזכור, הנתבעת טענה בסיכומיה, כי לפי ס' 3(ג) לחוק הפלת"ד, כאשר מעורבים בתאונה אופנוע ורכב יישאו מבטחות כלי הרכב בנזקי הנפגעת לפי החלוקה של 75% ו – 25%, כך שקרנית יכולה לתבוע מהנתבעת לכל היותר 25% מהסכום ששילמה שהרי זה השיעור בו הייתה מבטחת האופנוע מחויבת לשלם לו היה לנתבעת ביטוח בתוקף. כל חלוקה אחרת אינה עולה מלשון החוק, אינה הגיונית ואינה מאוזנת – כך טענתה.

 

  1. ואולם גם דינה של טענה זו להידחות.

 

  1. סעיף 3 לחוק הפלת"ד קובע כי:

 

"(א) בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו.

(ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים; לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע.

(ג) אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע אחד או יותר ורכב אחר אחד או יותר שאינו אופנוע, ישלמו המבטחים של הרכב האחר למבטחים של האופנוע, 75% מהפיצויים על נזקי גוף שהמבטחים של האופנוע חייבים בתשלומם עקב התאונה, למעט חבות לפי סעיף קטן (ב); המבטחים של הרכב האחר יהיו חייבים יחד ולחוד כלפי המבטחים של האופנוע, ובינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים; לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות הסיפה של סעיף קטן (ב); ...

..."

 

  1. סעיף 9 לחוק הפלת"ד שכותרתו "זכות חזרה" קובע כי:

 

"(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

(1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;

(2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה.

(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.

(ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א), תהיה לפי פקודת הנזיקין.

(ג)אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בזכות החזרה של מעורבים בתאונה לפי סעיף 3(ב) בינם לבין עצמם."

 

  1. יוצא אפוא כי על פי חוק הפלת"ד אין לקרנית זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק הפלת"ד אלא על קטגוריה מצומצמת של אנשים המנויים בסעיף 9 לחוק, ובהם בין היתר גורמים שאינם זכאים לפיצויים כאמור בסעיף 7 לחוק הפלת"ד. אחת מקטגוריות שלולי הזכאות לפי ס' 7 לחוק הפלת"ד הוא "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;", כך שבענייננו הנתבעת היא שלולת זכאות לפיצוי מכוח החוק וקמה לקרנית זכות חזרה כלפיה, אך לא כלפי נהג רכב צד ג' המעורב בתאונה, משום שהחבות לפיצוי הנפגעת על פי חוק הפלת"ד הייתה מלכתחילה רק על הנתבעת ולא על נהג רכב צד ג' או מבטחתו.

 

  1. יש לזכור כי מטרת חוק הפלת"ד היא לקיים את זכות הנפגע לפיצוי ולהבטיח שיהיה לו ממי לגבות את הפיצוי ולא להגן על המשתמש ברכב או על הבעלים שנמנעו מלבטח את השימוש ברכב (ר' למשל ע"א 483/84 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פ"ד מא(4) 754 (1987)). זכות החזרה של קרנית נועדה, בין היתר, לשמש גורם מרתיע מפני שימוש ברכב ללא ביטוח, כמו גם למנוע את הטלת מלוא נטל הפיצוי על ציבור המבוטחים.

 

  1. שאלת זכות החזרה של קרנית מתעוררת רק במקרים בהם לאחראי על פי חוק הפלת"ד אין ביטוח, שכן בהתקיים ביטוח אחריות תקף ממילא אין לנפגע זכויות כלפי קרנית וממילא לא מתעוררת זכות החזרה שלה (ר' ריבלין תאונת הדרכים לעיל, בעמ' 504-503).

 

  1. בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב תחול על כל נוהג האחריות לפצות את מי שנסע בכלי הרכב שלו, על נזקי הגוף שנגרמו לו וזאת לפי ס' 3(א) לחוק הפלת"ד. זהו המצב בענייננו – הנפגעת נסעה באופנוע בו נהגה הנתבעת, ואילו הרכב האחר היה מעורב בתאונה אך אין באחריות נוהג אותו רכב או מבטחתו לפצות את הנפגעת בגין נזקיה בתאונה מסוג זה. מצב הדברים היה שונה לו הייתה הנפגעת נפגעת מחוץ לאופנוע בתאונה בה היו מעורבים האופנוע וכלי הרכב הנוסף. אז היו הנתבעת ונהג הרכב האחר חייבים לפצות את הנפגעת יחד ולחוד והיו צריכים לשאת בנטל הפיצוי בינם לבין עצמם לפי כללי ס' 3(ג) לחוק הפלת"ד. במצב דברים שכזה, בהיעדר ביטוח לנתבעת, היה על הנפגעת לתבוע אך ורק את נהג הרכב האחר המבוטח ואז ממילא לא הייתה רשאית לתבוע את קרנית.

 

  1. בנסיבות המתוארות בסעיף 3(א) לחוק הפלת"ד, כאשר הנפגעת נפגעה כנוסעת באחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה וקרנית שילמה לה פיצוי משום שנסעה ברכב (כאן – אופנוע) נטול ביטוח, אין לקרנית זכות חזרה על הנהגים המעורבים האחרים. זכות החזרה של קרנית על נוהג חסר ביטוח מותנית בכך שאותו נוהג אחראי כלפי הנפגע. הנוהג שקרנית חזרה עליו לא יוכל לחזור ולתבוע את הנהגים המעורבים האחרים בנזיקין, בשל עקרון ייחוד העילה. הנוסעים אינם יכולים לתבוע את הנהגים המעורבים האחרים וזאת לפי חוק הפלת"ד וגם הנוהג ברכב לא יוכל לחזור על הנוהגים האחרים לפי חוק הפלת"ד (ר' ריבלין תאונת הדרכים לעיל, בעמ' 505-504; 508-507).

 

  1. בית המשפט העליון התייחס לסיטואציה בה קרנית חוזרת על נהג רכב שנהג ללא ביטוח וקבע כי נהג זה לא יוכל לחזור על פי פקודת הנזיקין כנגד מי שהיה מעורב בתאונה ולתבוע ממנו השתתפות בסכום אותו הוא חב לקרנית (ר' למשל ע"א 9165-09 כתריאל נ' חדד עלי (16.11.2011), להלן – "עניין כתריאל"). בעניין כתריאל נקבע מפורשות כי מקום בו קיים מחסום מהותי מפני הגשת תביעה ישירה של הנפגע נגד גורם שלישי מסוים, הרי שאותו גורם שלישי אינו בגדר "מזיק" ואין הוא נושא בכל אחריות לנזקים שנגרמו. בכך נשמט גם היסוד לחיובו בהשתתפות (שם, פס' 11 לפסק הדין).

 

  1. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם מטרות חוק הפלת"ד אשר ביקש להסדיר את אחריותם של הנהגים המעורבים בתאונת דרכים בהתאם לעקרונות של אחריות מוחלטת והימנעות מבירור האחריות לתאונה על פי פקודת הנזיקין (ר' גם רע"א 7179/12 קבועה נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (29.4.3013), להלן – "עניין קבועה").

 

  1. בהתאם, במצבים בהם מעורבים מספר כלי רכב בתאונה ונפגע אדם היושב ברכב לא מבוטח – הנוהג הלא מבוטח לא יכול לטעון כי הנוהג האחר אינו בא בגדר מי "שחייב בפיצויים לפי חוק זה" כמובנו בס' 9 לחוק הפלת"ד, הואיל וסעיף 3(א) לחוק הפלת"ד פוטר אותו מתשלום ומחייב את הנפגע להפנות את תביעתו אך ורק כנגד נוהג הרכב בו הוסע. לנוהג הלא מבוטח אין תביעת השתתפות כזו.

 

  1. טענתה של הנתבעת לפיה קיים חוסר סבירות, חוסר איזון והיעדר קורלציה במצב בו מנוע מי שאין לו ביטוח חובה מלתבוע את הפוגע רק בשל כך שקרנית אינה חברת ביטוח, או כי אין זה הוגן שבמצב בו רכב פלוני הוא הגורם לתאונה ולנזק תיחסם דרכה של הנתבעת מלתבוע את האחראי לתאונה ולנזק – היא אכן טענה שובת לב.

 

  1. ואולם, נפסק לא אחת – על ידי בית השפט העליון – כי ההסדר בחוק הפלת"ד משלב בתוכו שיקולים של הרתעה אישית בין היתר באמצעות קביעת זכות החזרה של קרנית על מי שבאשמו הפר את החובה לקיים כיסוי ביטוחי (ר' עניין קבועה לעיל). כאמור – כל עוד המחוקק בחר שלא לשנות את ההסדר החקיקתי שקבע – אין בתי המשפט רשאים לסטות מהסדר זה.

 

סיכום

 

  1. אשר על כן דין התביעה להתקבל במלואה.

 

  1. אינני סבורה כי הנתבעת סרבלה את ההליך באופן התנהלותה שכן ויתרה על ניהול הוכחות וביקשה לסכם בכתב, ולכן אין מקום לחייבה בהוצאות לדוגמה. לצד זאת, אין להתעלם מכך שלמרות שני דיונים ממושכים במהלכם בית המשפט ניסה להסביר לנתבעת את המצב המשפטי הקיים, הנתבעת לא ניסתה להגיע עם התובעת להבנות שתאפשרנה גיבוש הסדר תשלומים מקל וישים עבורה, ותחת זאת בחרה להמשיך ולנהל ההליך עד למתן פסק דין באופן שהעמיס עלויות על התובעת, על בית המשפט ובעקיפין גם על הציבור כולו שזמנו של בית המשפט אינו אלא זמנו שלו.

 

  1. הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 1,022,188 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, הוצאות האגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום ועד היום, ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. בגובה שכר הטרחה לקחתי בחשבון את סכום התביעה הגבוה מחד, אך גם את העובדה שנחסכה ישיבת הוכחות והטיעונים שהועלו היו בעיקרם משפטיים באופן שהוזיל את עלויות ניהול ההליך מאידך.

 

  1. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

  1. המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים ולסגור את התיק.

 

 

 

 

 

ניתן היום,  ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.