האם העובדה שבטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לא ציין תובע כי בכוונות להגיש תביעת נזיקין משמעה אובדן זכאותו ל – 25% מהנזק?

בית המשפט דן בשאלה האם העובדה שבטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לא ציין תובע כי בכוונות להגיש תביעת נזיקין משמעה אובדן זכאותו ל – 25% מהנזק?

 

 

בית משפט השלום בפתח תקווה

 

 

ת"א 43400-11-16 פלוני נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

 

                                                                  

 

 

 

 

בפני

כבוד השופטת אשרית רוטקופף

 

 

תובע

 

 פלוני
 

נגד

 

נתבעת

 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
 

 

 

 

 

פסק דין

 

     

עניינו של פסק דין זה הינו בתביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). 

 

 

 

  1. התובע, יליד 29/12/1977, היה מעורב בשתי תאונות דרכים; תאונה מיום 17/6/14 שארעה בעת שהתובע סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בעץ (להלן: התאונה הראשונה). תאונה נוספת שארעה ביום 6/3/16 בעת שהתובע סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בסלע הצד הדרך (להלן: התאונה השניה). באשר לתאונה השניה צוין בכתב התביעה כי היא אירעה בעת שהתובע היה בדרכו לעבודתו בבית הספר בו לימד בזמנים הרלוונטיים. הנתבעת הייתה המבטחת של הרכבים בפוליסת ביטוח חובה במועד קרות שתי התאונות.

 

  1. בבד בבד עם הגשת כתב התביעה עתר התובע למינוי מומחים בתחום האורתופדי, הנוירולוגי, פה ולסת, א.א.ג, תחום הרפואה הפנימית והפסיכיאטרי. בהחלטתי בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 2/4/17, מצאתי כי יש בתיעוד הרפואי כדי לבסס את ראשית הראיה הנדרשת למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי ובתוך כך הוריתי על מינויו של ד"ר חנא רואשדה, תוך שהוריתי בנוסף למומחה שיחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה בתחום א.א.ג.

 

כמו כן, מצאתי כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום פה ולסת ובתוך כך הוריתי על מינוי ד"ר אייל תגרי כמומחה בתחום זה. באשר לתחום הנפשי לא מצאתי כי נכון לאותה עת, יש בנמצא ראשית ראיה אך עם זאת ציינתי כי לנוכח מהות ההליך לא אחסום את דרכו של התובע וככל שיוגש בהמשך תיעוד בדבר טיפול, אדרש לבקשה.

 

  1. ביום 8/9/17 נערכה חוות הדעת של המומחה שמונה בתחום הנוירולוגי במסגרתה מצא האחרון שלא להכיר לתובע בכל נכות בתחום זה כתוצאה מהתאונות נשוא התביעה. בחוות הדעת צוין, בין היתר, כי מתיקו הרפואי של התובע, עולה כי הוא אובחן כסובל מכאבי ראש מסוג CLUSTER – סוג של מיגרנה. כן, צוין כי במקרים כאלה נשאלת השאלה האם התאונות החמירו הכאבים שמוכרים קודם. יתכן שכן יש כאבים והחמרה של כאבים קיימים לאחר תאונות אבל התאונות ברוב המקרים הם על חבלות ראש ואיבודי הכרה. במקרה התאונות דנן, ציין המומחה כי לא היה בשתיהן איבוד הכרה או הקאות. באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין המומחה כי אין מקום לכך בהעדר תלונות וסימנים הקשורים לתסמונת PTSD.

 

  1. במסגרת חוות הדעת של המומחה בתחום הפה ולסת שנערכה ביום 27/12/18 צוין, בין היתר, כי הפגיעה הרלוונטית למוקד זה נגרמה בתאונה השניה בה נפצע התובע באופן קשה במפרקי הלסת בכלל, ובמפרק השמאלי בפרט (מנגנון הפגיעה כלל לא רק מכה בצד הראש אלא גם מכה ישירה בסנטר אשר הועברה באמצעות עצם הלסת אל המפרק). התוצאה הביאה לפגיעה באנטומיה ובתפקוד התקין של מפרק הלסת, מה שמודגם הן באופן קליני והן בהדמיה מגנטית. כן, צוין בחוות הדעת כי פגיעה מסוג זה הינה קשה ומצמצמת מאוד את יכולת התפקוד היום-יומית של התובע בכל פעולה אורלית – דיבור, לעיסה וטיפול רפואי (דנטלי). כן, ציין המומחה כי היקף הפגיעה האנטומית והפגיעה התפקודית אינו צפוי להיעלם עם השנים ואף קיימת האפשרות שהפגיעה התפקודית תחמיר. על רקע האמור מצא המומחה להעריך את נכותו של התובע בשיעור 30% לפי סעיף 73(ב)(II)(III) בהתאמה לתקנות המל"ל.

 

  1. בהבהרה של המומחה בתחום הנוירולוגי שהוגשה במסגרת הודעת התובע מיום 12/2/19, המליץ האחרון על מינוי של מומחה בתחום א.א.ג (על רקע תיעוד רלוונטי שהוצג לעניין ירידה בשמיעה). במסגרת הודעת התובע האמורה, שב ועתר האחרון למינוי מומחה בתחום האורתופדי.

 

  1. בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 7/7/19 הבהיר ב"כ התובע כי בתחום האורתופדי, נבדק האחרון במל"ל ונקבע שאין לו נכות בתחום זה, ועל כך הוגש ערר שטרם נדון במועד הדיון. באשר לתחום א.א.ג. ציינתי כי ראשית הראיה איננה משמעותית, אך עם זאת לאור מהות ההליך, מצאתי להיעתר לבקשת המינוי ובתוך כך הוריתי על מינויו של ד"ר יוסף בלום (כשציינתי כי בשכרו של המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים).

 

  1. ביום 28/11/19 הגיש התובע הודעת עדכון אודות מיצוי ההליכים במל"ל ובתוך כך פורטו באותה הודעה מכלול הנכויות שנקבעו בהתאם; (1) תחום הפה ולסת – 30% נכות כאמור שנקבעו על-ידי המומחה מטעם בית המשפט (שאומצו גם על ידי המל"ל); (2) תחום הא.א.ג – נכות בשיעור 10% בגין טנטון ונכות בשיעור 5% בגין ירידה בשמיעה על פי קביעת המל"ל (כשעל רקע זאת התבקש ביטול המינוי של המומחה שמונה בתחום זה); (3) תחום האורתופדיה – נכות בשיעור 10% בגין הגבלת צוואר וכן נכות בשיעור 15% בגין הגבלה בכתף ימין שנקבעו במל"ל (מה שהביא מטבע הדברים להתייתרות ההכרעה בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה); (4) תחום הנוירולוגי – 0% נכות לאור קביעת המומחה מטעם בית המשפט (כשצוין כי המדובר בקביעה הגוברת על נכות בשיעור 5% שנקבעה מאוחר יותר במל"ל).

 

  1. בהמשך לקבלת עמדת הנתבעת שהוגשה ביום 4/12/19 אשר הסכימה לשיעור הנכויות האמורות (בכפוף לשמירה על זכותה להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור), הוריתי בהחלטתי מיום 5/12/19 על הגשת תחשיבי נזק.

 

  1. בהמשך להגשת תחשיבי הנזק, ניתנה ביום 4/8/21 הצעת בית המשפט לסיום. משלא עלה בידי בית המשפט לסיים את התיק בהצעת הפשרה, נקבע התיק להוכחות שנשמעו בישיבה שהתקיימה ביום 9/12/21 ובמסגרתה העידו התובע ורעייתו. מטעם הנתבעת העיד עו"ד מועדי זיד, קרוב משפחתו של התובע. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

 

הנתבעת טענה בסיכומיה כי על התובע הנטל להוכיח את עצם קרות התאונות, אשר היו תאונות עצמיות וכי עסקינן בעדות בעל דין יחידה.

לאורך כל ההליך, אשר נמשך מספר שנים, לא העלתה הנתבעת כל טענה מהותית בענין החבות, נסיבות התאונות והכיסוי הביטוחי פרט להכחשה כללית בכתב ההגנה. ראו החלטתי מיום 9.12.21 עמ' 14 שורות 29-31.

למעלה מן הצורך אבהיר כי התובע הוכיח גם הוכיח את פגיעותיו בשתי התאונות המהוות תאונות דרכים וזאת לאחר שהוגשו אישורי משטרה, רשיון נהיגה, אישור משרד הרישוי, דרישות תשלום של מד"א ותיעוד רפואי ממועדי התאונות ממנו עולה במפורש כי התובע נפגע בתאונות דרכים כנטען ועל כן הנני קובעת כי התובע הוכיח את פגיעותיו בשתי התאונות ואת הכיסוי הביטוחי.

  

  1. הנכות הרפואית;

 

 

 

 

במקרה דנן מצאתי את הערכות המומחים בחוות דעתם (חוות דעת שכאמור מצאה קיומה של נכות וחוות הדעת שכאמור לא מצאה להעריך כל נכות) כמנומקות ומבוססות על ייחוס המשמעות הצריכה מהרשומות הרפואיות הרלוונטיות בכל תחום וכן על בסיס הבדיקה הבלתי אמצעית של התובע בפניהם. אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את מי מהמומחים (בתחום הפה ולסת או הנוירולוגי) ועיון בסיכומיהם מעלה כי אף אחד מהצדדים לא מבקש למעשה כי בית המשפט יתערב בהערכות מומחים אלה לעניין הנכות הרפואית שהוערכה בחוות דעתם.

 

 

 

  1. תמונת המצב התעסוקתית ושאלת הנכות התפקודית;

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ראשית, לא היה קשה במיוחד להתרשם כי אין עסקינן בעד 'אובייקטיבי' כלל וכלל כי אם עד שהתגייסותו לטובת הנתבעת נבעה כל כולה מתוך מניע נקמני גרידא של העד ואשר מקורו בסכסוך שנתגלע בינו לבין התובע בענייני מקרקעין ושגרר נקיטת הליך משפטי והליכים אחרים ובכלל זה הגשת תלונה מצד התובע כנגד העד אישית בלשכת עורכי הדין (ר' עדותו של העד בע' 22 שו' 25-26; ע' 26 שו' 14-18; עדות התובע בע' 20 שו' 1-8 לפרו') .

 

אף אם אתעלם מההקשר הכללי של המניע האמור לעדות, הרי שהוברר מעדות העד כי חלקה כלל מבוסס על עדות שמיעה (למשל ביחס לאופן בו נצפה התובע בביקור במל"ל ושנודע לו מגורם שלישי; ר' ע' 24 שו' 31-33 לפרו'), כמו גם סימן שאלה שנותר מרחף באשר לאופן בו נחשף לנתונים רפואיים של התובע מהפגיעות השונות ואשר לדברי העד עצמו נלמד כי הגיעו לידיעתו, באופן פסול על פניו, בעקבות שיחות שניהל עם ב"כ הנתבעת לאחר שיזם את הפניה אליה עם היוודע לו ההליך דנן (ר' ע' 25 שו' 23-24; ע' 26 שו' 7-8 לפרו'). גם בטענות של העד כי ראה את התובע מנקה חצר של נכס אותו הוא משכיר או פעולת גינון/חקלאות שביצע התובע (ר' ע' 24 שו' 1-9 ושו' 18-20 לפרו') לא מצאתי ממש; אף אם אאמץ עדות מגמתית זאת, אין גם בה כדי להוות "אקדח מעשן" שיש בו לגרוע מהנכות התפקודית בה מצאתי להכיר וזאת לנוכח אופי הפעולות המתוארות אשר אינן בהכרח בלתי אפשריות לביצוע בשים לב לאופי הנכות ושיעורה הלא גבוה בתחום האורתופדי.  

 

גם באשר לתיעוד שהוגש באמצעות העד (התמונות נשוא נ/6), הרי שגם בו לא מצאתי "אקדח מעשן" שיש בו לאיין את טענות התובע לעניין ההשפעות התפקודיות של פגיעותיו מהתאונה השניה. בתיעוד זה של מפגשים חברתיים שונים שבהם השתתפו התובע, העד ומשפחותיהם, אין כדי ללמוד על פעולה של התובע אשר סותרת באופן חד ושאינו משתמע לשתי פנים מגבלה שהינה תוצאה של אי אלו מהנכויות כתוצאה מהתאונה השניה, ובכלל זה העדר הרלוונטיות לנכות המשמעותית בתחום הפה ולסת, וכן במישור האורתופדי לעניין קיום אותם הטיולים/מפגשים עם בני משפחה (נתון שממילא התובע אישר בעדותו; ר' ע' 19 שו' 2-23 לפרו').  

 

 

 

  1. על רקע האמור, אפנה עתה לבחינת הפיצוי לו עתר התובע במסגרת ראשי הנזק שנטענו בסיכומיו:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כך או כך, יש בהחלט מקום לאור צבר הנכויות להכיר בפיצוי בגין ראש נזק זה לא רק ביחס לתקופת אי הכושר המלאה – פרק זמן כאמור של חודשיים וחצי כי אם גם לאחר תקופת אי הכושר ולתקופת העתיד – ובפרט מבחינת הירתמות רעייתו של התובע והטרחה הכרוכה בהכנת והתאמת סוג המאכלים (ר' ע' 20 שו' 23 לפרו') לנוכח ההגבלה בתחום הפה ולסת. במסגרת שיקולי בעניין זה הבאתי בחשבון את האמור בחוות הדעת של המומחה לעניין משמעות הפגיעה שבאה לידי ביטוי גם באכילה ולעיסה ואת זאת שלא רק שהפגיעה לא עשויה "להתפוגג" עם הזמן אלא שדווקא עשויה לחול התדרדרות ופגיעה אף גדולה יותר ביכולת התפקודית (ר' ע' 4 לחוות הדעת) וכן בהתחשב בהשפעת צבר הנכויות על תפקודו הכללי עם התקדמות גילו. לאור האמור, הנני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 150,000 ₪ לתקופות העבר והעתיד.

 

 

במקרה דנן, הגם שהתובע לא הפנה לאסמכתאות רלוונטיות כלשהן בעניין טענותיו האמורות ובהתחשב בסבירות לקיומן של הוצאות על רקע הטיפולים וההוצאות להם נזקק התובע בעקבות חלק מהנכויות (ובמהלך תקופת אי הכושר בסמוך לאחר התאונה) ושלא נשתמרה האסמכתא להוצאתן בפועל, הנני מוצאת לפסוק לתובע סך גלובאלי (לעבר בלבד) של 15,000 ₪.  

 

 

 

 

 

  1. זכאות התובע לשיעור 25% מהנזק:

 

 

 

"(א) [...]

(ב)  הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) ובאותה שעה לא הוגשה תביעת הזכאי לגמלה לפיצויים נגד הצד השלישי, יודיע המוסד לזכאי לגמלה על הגשת תביעתו כאמור; לא עשה כן והתבררה התביעה בלי שהזכאי לגמלה היה בעל דין בה, והמוסד גבה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה סכום העודף על 75% מסך כל הפיצויים, ישלם המוסד לזכאי לגמלה את הסכום העודף.

 

(ג) הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה.

 

(ד) הודעה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג) תישלח בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה."

 

 

 

 

 

נדבך נוסף שיש בו לבסס את הידיעה הינו הצו עליו חתמתי ביום 16/4/20 (למעלה משנה וחצי לפני שמיעת ההוכחות) לו עתרה הנתבעת ושהופנה למל"ל לצורך קבלת עותק מלא מתיקו של התובע בקשר עם התאונה השנייה – צו אשר מטבע הדברים כלל את מספר ההליך דנן ושמו של התובע. בהתאם לצו זה הומצא החומר לנתבעת ולו נלווה מכתב מקדים מיום 31/8/20 המפרט את המסמכים השונים והחתום על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה בסניף הרלוונטי של המל"ל. בנסיבות אלו היה למל"ל די והותר  זמן להצטרף לתביעה ,אם חפץ בכך ובכך מתמלאים התנאים לזכאותו של התובע לרבע מנזקו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  1. לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 23,000 ₪ בגין התאונה הראשונה וסך של 522,213 ₪ בגין התאונה השנייה (סך שמהווה כאמור 25% מהפיצוי בו מצאתי להכיר).

 

  1. על הסכומים המצטברים הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע.

 

זכות ערעור כדין.

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ב, 27 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.