האם האפשרות שמומחה יסרב לדון בתוחלת חיים של תובע הינה סיבה לפסילת המומחה?

בית המשפט העליון דן בשאלה האם האפשרות שמומחה יסרב לדון בתוחלת חיים של תובע הינה סיבה לפסילת המומחה?

 

 

 

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

רע"א 1224/22

 

לפני:

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשת:

כלל חברה לביטוח בע"מ

                                     

נגד

                                                                                          

המשיב:

פלוני

                                     

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 22.12.2021 בת"א 26585-06-20 שניתנה על ידי כב' השופטת עירית כהן

                                     

בשם המבקשת: עו"ד יובל ראובינוף

 

החלטה

 

          לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת עירית כהן) מיום 22.12.2021 בת"א 26585-06-20, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להחלפת זהות המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

 

רקע והשתלשלות העניינים

 

1. המשיב, אשר סובל מלקות שכלית ונפשית בגינה נקבעה לו נכות בשיעור של 64% (להלן: המשיב), היה מעורב בתאונה שהתרחשה ביום 5.9.2019, עת נפגע כהולך רגל על ידי רכב, אשר היה מבוטח על ידי המבקשת – כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: התאונה ו-המבקשת, בהתאמה). בעקבות זאת, ביום 10.6.2020 הגיש המשיב, באמצעות אביו המשמש לו כאפוטרופוס החל מיום 10.3.2020, תביעה נגד המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק), בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בעקבות התאונה. כבר במסגרת כתב התביעה נתבקש בית המשפט למנות מומחים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, כירורגיה פה ולסת, אורתופדיה ושיקום, על מנת שיעמדו על שיעור נכותו של המשיב כתוצאה מהתאונה, וכן על צרכיו השיקומיים (להלן: הבקשה למינוי מומחים). להשלמת התמונה יוער, כי ביום 13.12.2020 הגיש המשיב באישור בית המשפט כתב תביעה מתוקן, במסגרתו התווסף נהג הרכב כנתבע נוסף בתביעה.

 

2. ביום 7.12.2020 התקבלה בעיקרה בקשת המשיב למינוי מומחים, חרף התנגדות המבקשת, ובהמשך לכך מינה בית המשפט קמא ביום 10.12.2020 ארבעה מומחים מטעמו בתחום האורתופדיה, כירורגיה פה ולסת, פסיכיאטריה ונוירולוגיה לבדיקת המשיב (להלן: המומחים). בחוות דעת המומחים נקבעו למשיב שיעורי נכות לצמיתות כדלקמן: בתחום האורתופדיה נכות בשיעור 14.5% בגין התאונה; בתחום כירורגיה הפה והלסת נכות בשיעור 3% בגין התאונה; בתחום הפסיכיאטריה נכות בשיעור 7.5% בגין התאונה; ובתחום הנוירולוגיה נכות בשיעור 40% בגין התאונה.

 

3. כן יצוין כי לאור הודעת המבקשת מיום 6.1.2021, לפיה היא מודה בחבותה לאירוע התאונה, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק בלבד.

 

4. ביום 26.4.2021 הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה בתחום השיקום – המומחה היחיד שמינויו התבקש במסגרת כתב התביעה ולא אושר עד לאותו מועד על ידי בית המשפט קמא. במסגרת הבקשה, טען המשיב כי כתוצאה מהתאונה נדרש להשגחה מוגברת ופגיעתו התפקודית החמירה, ומכאן הצורך למנות מומחה שיקומי אשר יעמוד על צרכיו השיקומיים עקב התאונה (להלן: הבקשה למינוי מומחה שיקומי). המבקשת התנגדה לבקשה, וטענה כי מינויו של מומחה שיקומי נדרש במקרים חריגים ומורכבים של פגיעות רב מערכתיות, בעוד למשיב לא נגרמה פגיעה כאמור, ומכל מקום – המומחים שמונו חיוו דעתם בדבר צרכיו השיקומיים של המשיב, כך שאין הצדקה למינוי מומחה נוסף.

 

5. ביום 20.5.2021 הוצע לצדדים כי בטרם תוכרע הבקשה למינוי מומחה שיקומי, יגישו תחשיבי נזק על בסיס חוות הדעת שהוגשו, ורק אם לא יעלה בידיהם להגיע לפשרה, תידון הבקשה למינוי מומחה שיקומי. בימים 15.8.2021 ו-18.10.2021 הגישו המשיב והמבקשת, בהתאמה, תחשיבי נזק כאמור. בעקבות זאת, ביום 20.10.2021 נערך דיון בין הצדדים, אשר בסופו הורה בית המשפט קמא על מינוי מומחה שיקומי מטעמו, בקובעו כי "לאחר שעיינתי בתחשיבי הצדדים ולאור המחלוקת הגדולה לגבי היקף העזרה לה נזקק [המשיב] עובר לתאונה, אני סבורה כי הדרך לקבל מידע על היקף העזרה היא על ידי מינוי מומחה שיקום שיעריך את היקף העזרה לה נזקק [המשיב] לפני התאונה ואת היקף העזרה שלה הוא נזקק היום" (פסקה 7 להחלטה). ביום 4.11.2021, ולאחר שהצדדים לא הסכימו על זהותו של מומחה, מינה בית המשפט קמא את פרופ' גבריאל זייליג כמומחה שיקומי (להלן: פרופ' זייליג), תוך שהנחה את פרופ' זייליג לחוות דעתו בדבר צרכי הטיפול והשיקום של המשיב בעקבות התאונה; היקף העזרה והסיוע לה נזקק המשיב בעקבות התאונה; והפגיעה שנגרמה לכושר השתכרותו בעקבות התאונה.

 

6. ביום 12.12.2021 עתרה המבקשת למינויו של מומחה שיקומי אחר תחת פרופ' זייליג, בטענה כי הלה נוהג לתת חוות דעת בתיקים נזיקיים בכלל, ובתביעות המוגשות נגד המבקשת בפרט, ועל כן נוצרת אי נוחות ממינויו. המשיב התיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, וביום 16.12.2021 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המבקשת להחלפת זהותו של המומחה השיקומי, ומינה את ד"ר עופר קרן כמומחה שיקומי תחת פרופ' זייליג (להלן: ד"ר קרן).

 

7. ביום 21.12.2021 עתרה המבקשת לביטול מינויו של ד"ר קרן, ומינוי מומחה שיקומי אחר תחתיו. לטענת המבקשת, לאור מצבו התפקודי והנפשי של המשיב עובר לתאונה, נדרשת התייחסות של המומחה השיקומי גם לעניין תוחלת חייו של המשיב על מנת להכריע בשאלת צרכיו השיקומיים של המשיב, ובכלל זה משך הזמן שיזדקק לעזרה שיקומית. ואולם, מעיון בתיקים בהם נתן ד"ר קרן את חוות דעתו הרפואית, עולה כי הלה סירב לחוות דעתו בשאלת תוחלת החיים, וזאת מטעמים עקרוניים מוסריים. לפיכך, הותרת מינויו של ד"ר קרן על כנו בהכרח תחייב, כך לעמדת המבקשת, מינוי מומחה שיקומי נוסף בהמשך – אשר ידון בשאלת תוחלת חייו של המשיב. לנוכח האמור ובשים לב לכך שד"ר קרן טרם החל את עבודתו, סברה המבקשת כי יש למנות מומחה שיקומי אחר תחתיו, ובכך לייעל את ההליך, תוך שציינה כי אין היא מטילה דופי במומחיותו של ד"ר קרן.

 

8. המשיב התנגד לבקשה, וטען כי מצבו הרפואי, כמו גם הפגיעות מהן הוא סובל, אינן כאלו המהוות עילה לפגיעה בתוחלת החיים, ומשכך אין רלוונטיות לשאלת תוחלת חייו הצפויה. בעניין זה הדגיש המשיב, כי שאלת תוחלת חייו אף לא הונחה להכרעתו של המומחה על פי כתב המינוי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו. מעבר לכך נטען, כי מעיון בחוות הדעת השונות של ד"ר קרן, עולה כי הוא אינו מסרב, כעניין עקרוני, לדון בשאלת תוחלת החיים, אלא שסירובו בא על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה.

 

9. ביום 22.12.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה השנייה להחלפת המומחה השיקומי. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי "שאלת קיצור תוחלת חייו של [המשיב] איננה חלק מכתב המינוי של המומחה" (פסקה 2 להחלטה), וכן כי "אם תעמוד על הפרק שאלת תחולת חיי [המשיב] ויתברר שאכן קיים קושי בבירורה, ייקבע, במידת הצורך, מתווה לבירור השאלה" (פסקה 3 להחלטה).

 

10. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שבה המבקשת על טענותיה לעניין החשיבות שבקביעת תחולת חייו של המשיב לצורכי ההליך כבר בשלב הזה, הגם שמדובר בשאלה שאיננה חלק מכתב המינוי, וכן מדגישה היא כי סירובו של ד"ר קרן לדון בשאלה זו נובע מטעמים מוסריים. לעניין אחרון זה, מצרפת המבקשת שורה של תיקים שבמסגרתם נתן ד"ר קרן את חוות דעתו המקצועית, בלא להכריע בשאלת תחולת החיים, ובתי המשפט נאלצו למנות מומחה תחתיו, אשר יחווה דעתו בשאלת תוחלת החיים. לגישת המבקשת, משקיימת סבירות גבוהה שיידרש מינויו של מומחה שיקומי נוסף לד"ר קרן, אשר יחווה דעתו בשאלת תוחלת חייו של המשיב, יש "להקדים תרופה למכה" ולהחליף את זהות המומחה על מנת להימנע מהוצאות מיותרות.

 

11. להשלמת התמונה יוער, כי ביום 27.12.2021 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 16.12.2021, במסגרתה מונה ד"ר קרן כמומחה שיקומי, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנן. בקשתה של המבקשת נתקבלה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30.12.2021 על מנת לאפשר לה למצות את הליך הערעור.

 

דיון והכרעה

 

12. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובה.

 

13. הלכה ידועה היא כי בית המשפט לא יפסול מומחה שמונה מטעמו אלא במקרים חריגים, כגון אם נתגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו, במהימנותו, או שהימנעות מפסילה תגרום לעיוות דין (רע"א 7323/11 ועקנין נ' המאגר הישראלי ביטוחי רכב (בפול) בע"מ, פסקה 6 (28.12.2011); רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 7 (29.8.2021)). כך גם, בהיעדר עילת פסלות ברורה, אין מקום להתערב באופן בו הפעילה הערכאה הדיונית את שיקול דעתה כאשר החליטה על זהותו של המומחה מטעמה (רע"א 8768/15 פלוני נ' AIG חברה לביטוח בע"מ, פסקה 15 (1.5.2016); רע"א 5137/20 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני, פסקה 8 (20.8.2020)).

 

14. בענייננו, המבקשת איננה טוענת לפגמים בשיקול דעתו של ד"ר קרן או במהימנותו, והיא אף מבהירה כי "היא אינה מטילה ספק חלילה במקצועיותו של ד"ר קרן" (פסקה 26 לבקשת רשות הערעור). לעמדתה, יש לבטל את מינויו של ד"ר קרן מהטעם שהלה עתיד לסרב, על פי הערכתה, לדון בשאלת תוחלת חייו של המשיב, בעוד הכרעה בשאלה כאמור נדרשת בנסיבות העניין. ואולם, טענה זו של המבקשת הועלתה על בסיס תחזיותיה שלה, מבלי שד"ר קרן נתבקש לכך, וממילא לא התקבלה התייחסותו. נוסף לכך, כפי שציין בית המשפט קמא, על פי כתב מינויו של ד"ר קרן, המפרט את הסוגיות שעליו לחוות דעתו בפני בית המשפט, ממילא אין ד"ר קרן נדרש לדון בשאלת תוחלת חייו של המשיב (אשר מידת נחיצותה להליך שנויה במחלוקת בין הצדדים), ומשכך ברי כי אין בסירובו האפשרי לדון בשאלה זו כדי להצדיק את ביטול מינויו. זאת ועוד, בית המשפט קמא היה ער לחששותיה של המבקשת וקבע כי ככל שיתעורר צורך לדון בשאלת תוחלת חייו של המשיב, ויתברר כי קיים קושי בבירורה על ידי המומחה הנוכחי – ייקבע מתווה לבירורה. ואכן, יצוין כי בית המשפט רשאי למנות מומחה נוסף ככל שיסבור כי אין באפשרותו להכריע באופן מושכל בעניין שברפואה ללא חוות דעת נוספת (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 (17.12.2017)). אשר על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

 

15. סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תגובה.

 

         ניתנה היום, ‏ה' באדר ב התשפ"ב (‏8.3.2022).

 

ע' גרוסקופף