כיצד ינהג בית המשפט שעה ששני מומחים רפואיים מטעמו באותו תחום מסכימים על אותה נכות, אך חלוקים לעניין המשמעות התפקודית של הנכות?| מה מעמדו של מומחה רפואי שנפטר בטרם חקירתו על חוות הדעת?

בית המשפט דן בשאלות כיצד ינהג בית המשפט שעה ששני מומחים רפואיים מטעמו באותו תחום מסכימים על אותה נכות, אך חלוקים לעניין המשמעות התפקודית של הנכות?| מה מעמדו של מומחה רפואי שנפטר בטרם חקירתו על חוות הדעת?

 

 

 

בית משפט השלום בבאר שבע

ת"א 35563-02-19 פלוני נ' פלוני ואח'

 

 

בפני	כב' השופט יורם ברוזה, סגן הנשיא
תובעים		פלוני
נגד
נתבעים		1.פלונית (התביעה נמחקה) 2.חב' ביטוח המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

 

 

פסק דין

 

1. לפני תביעת התובע, ל.א. (להלן:- "התובע"), יליד 10.6.82 לתשלום פיצויים בעקבות תאונת דרכים אותה עבר ביום 30.9.16 עת נהג על אופנוע שהיה מבוטח אצל הנתבע, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן:- "הנתבע").

 

        הצדדים אינם חלוקים על עצם חבות הנתבע לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה (הנתבע פיצה, בהליך אחר, את זוגתו של התובע שהייתה עימו על האופנוע, ת.א. (מחוזי ב"ש) 4452-09-18). המחלוקת הינה לגבי שיעור הפיצויים בכלל ועל השאלה האם הנכות בתחום אף אוזן גרון בשיעור 20% נובעת מהתאונה בפרט.

 

בכדי להבהיר העניין יש לסקור, ראשית, את השתלשלות ניהול ההליכים בתיק זה.

 

2. ביום 14.2.19 הוגשה התביעה שלפני, לכתב התביעה צירף התובע בקשה למינוי מומחים בתחומי האורתופדיה והאף אוזן גרון. בכתב התביעה, וכן בבקשה למינוי מומחים, נטען כי בתאונה נגרמה לתובע חבלת ראש שהובילה לכאבי ראש, בחילות וסחרחורות.

 

3. ביום 19.7.19 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על מינוי שני מומחים רפואיים. בתחום האורתופדיה הוסכם על מינוי פרופ' תום הלל, בתחום אף אוזן גרון הוסכם על מינוי ד"ר מרדכי הימלפרב ז"ל, יוער כי זהות שני המינויים הייתה תוצר של הסכמת הצדדים ועוד בטרם הוגש כתב ההגנה.

 

4. ביום 1.9.19 הוגשו שתי חוות הדעת לתיק בית המשפט:-

 

              א.              בתחום האורתופדיה קבע פרופ' תום הלל נכות בשיעור 10% לפי פרט 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956(להלן:- "תקנות הביטוח הלאומי") וזאת בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי (סיבוב לשמאל ואקסטנציה). המומחה הבהיר כי הנכות כוללת את ההפרעות בכתף וכן את ההקרנות של הכאבים ליד שמאל.

              ב.              בתחום אף אוזן גרון קבע ד"ר הימלפרב ז"ל כי הנכות הינה בשיעור 20% לפי פרט 72(ב)(ב)II לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי וזאת בגין הסחרחורות, המומחה קבע כי הנכות נובעת מהתאונה (וכי אין נכות בגין הטנטון).

 

5. הנתבעת לא חלקה על שיעור הנכות אולם לא קיבלה את קביעת ד"ר הימלפרב ז"ל בכל הקשור לקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה, לפיכך הוגש כתב הגנה והנתבעת ביקשה לחקור את המומחה. במועד שנקבע לחקירת המומחה (26.5.20) הוא לא התייצב, עקב בעיה רפואית, והדיון נדחה ליום 9.9.20, ביום 5.7.20 נמסר ממרפאת המומחה כי הוא לא יוכל להתייצב לחקירה, בזמן הקרוב.

 

6. אשר על כן התובע נחקר ביום 9.9.20, הצדדים הודיעו כי אין בכוונתם להעיד עדים נוספים והתיק נקבע לחקירת המומחה ליום 20.1.21. לצערי התברר, כי המומחה לא יוכל כלל להיחקר עקב מצבו הבריאותי, לא במועד הנדחה ולא בכל מועד אחר. משכך, הגישה הנתבעת בקשה למינוי ממחה חליפי תחתיו.

 

7. התובע לא חלק על עצם המינוי של מומחה נוסף בנסיבות אלו. המחלוקת בין הצדדים הייתה האם ניתן להעביר למומחה שימונה את חוו"ד ד"ר הימלפרב ז"ל בטרם הבדיקה. בהחלטה מיום 11.10.20 נקבע כי טרם הבדיקה לא ניתן יהיה להציג לפני המומחה את חו"ד ד"ר הימלפרב, אולם ניתן יהיה לעשות כן במסגרת שאלות הבהרה או חקירה בבית המשפט. הצדדים הסכימו כי המומחה שימונה יהיה ד"ר יוסף בלום ובהתאם ניתנה החלטת מינוי.

 

8. ביום 7.1.21  הוגשה חוות דעתו של ד"ר בלום אשר הסכים עם ד"ר הימלפרב ז"ל לגבי עצם קיום הנכות בגין הסחרחורות וכן לגבי שיעור הנכות. אולם בכל הקשור לשאלת הקשר הסיבתי הוא חלק עליו וקבע כי לאור העובדה שהתיעוד הראשון לגבי קיום הסחרחורות הינו לאחר יותר משנה מאז התאונה (התאונה הייתה ביום 30.9.16 והתיעוד הראשון ביום 5.12.17) אין קשר סיבתי בין התאונה לנכות.

 

9. הפעם היה זה התובע שלא הסכים עם חוו"ד המומחה וביקש לחקור את המומחה. בשים לב לכך שהמחלוקת הייתה קשורה בטבורה לשאלה מתי החלו הסחרחורות, האם מיד לאחר התאונה (כטענת התובע) או לפי הרישום הרפואי הראשון (כטענת הנתבעת), נקבע התיק לחקירת המומחה ללא משלוח שאלות הבהרה.

 

10.         כאמור, זולת התובע אין לפני עדים נוספים, הוא הגיש שני תצהירם ונחקר עליהם, כמו כן קיימות בתיק שתי חוות דעת בתחום הא.א.ג (של ד"ר הימלפרב ז"ל וכן של ד"ר בלום), חוו"ד אורתופדית (פרופ' תום הלל) וכן חקירת ד"ר בלום.

 

בהתאם לתקנה 129, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, פסק הדין יכלול, בקצרה, את המחלוקת, ממצאי העובדה וכן את ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי. דבר זה יעשה על אף שחקירת המומחה הייתה ארוכה, רק הפרוטוקול שלה כולל מעל 100 עמודים, כמו כן התובע הגיש כרך מאמרים עב כרס שכולל 25 מאמרים שונים (חלקם במלואם וחלקם תמצית).

 

מעמד חוות דעתו של ד"ר המלפרב ז"ל

 

11. בסיכומו של דבר, המחלוקת העיקרית הינה בשאלה האם הנכות הוסטיבולרית (שאינה זניחה) קשורה לתאונה. המחלוקת בין שתי חוות הדעת הינה רפואית, שכן שניהם ידעו כי התלונה הראשונה המתועדת בתיק הרפואי הינה לאחר שנה וחודשיים.

 

12. המומחה הינו אחד מהעדים במשפט, אולם בניגוד לעד שמעיד רק על עובדות שבידיעתו (ראו תקנה 178(א) לתקנות), המומחה מעיד גם על עניינים שבמומחיותו. לפיכך בכל חוות דעת ישנו החלק העובדתי והחלק שמתייחס למומחיות והוא נסמך על השכלתו של המומחה, ניסיונו וכן התשתית העובדתית שמונחת לפניו.

 

13. מטבע הדברים, ישנן שאלות שבמומחיות שאינן חד משמעיות, ועל כן יכולות להיות דעות שונות של מומחים שונים. כאשר מדובר בחוות דעת שברפואה, יכולה להיות המחלוקת הן לגבי שאלת הקשר הסיבתי והן לגבי שאלת שיעור הנכות (ועצם קיומה).

 

14. בתביעות לתשלום פיצויים בגין בעקבות תאונות דרכים, המוגשות מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:- "חוק הפיצויים") אין הצדדים יכולים להציג חוות דעת מטעמם, והמנגנון אשר נקבע בסעיף 6א לחוק הפיצויים הינו מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

 

15. בכל הקשור לעד שנפטר, טרם נחקר על תצהירו, נקבעו בפסיקה כללים מתי ניתן יהיה לקבל את התצהיר. בכל הקשור למומחה שנפטר בטרם נחקר על חוות דעת, נקבע בע"א 506/82 שמעון זונטג ואח' נ' עיזבון המנוח מנדלסון דוד ז"ל ואח', פד"י מ(3) 113, כי במקרה שכזה, יכול בית המשפט להסתמך על החלק העובדתי שמופיע בחוות הדעת. ברע"א 3810/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוח מאיר יחזקאל ז"ל (2012) נקבע במפורש כי כאשר מומחה נפטר בטרם נחקר על חוות דעתו, אין לחוות דעתו כל משקל בתיק (וזאת כאשר הייתה בקשה לחקור את המומחה).

 

16. משכך, ובשים לב כך שהנתבעת ביקשה לחקור את המומחה, עוד בטרם נודע מצבו הבריאותי, והמומחה  לא יכול היה להתייצב לחקירה, הרי שאין לחוו"ד של ד"ר הימפלרב ז"ל כל משקל בתיק שלפני.

 

האם קיים קשר סיבתי בין הנכות הוסטיבולרית לבין התאונה

 

17. כפי שמוסכם, לתובע יש סחרחורת מסוג "ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי" (BPPV) כל הרופאים המטפלים וכן שני המומחים, מצאו כי מדובר בתלונה אמינה ומשמעותית וכי הנכות בגינה הינה בשיעור 20%. כמו כן, אין חולק כי התיעוד הראשון בתיק הרפואי של הסחרחורות הינה מחודש דצמבר 2017.

 

18. התובע טען בתצהירו ובחקירה, כי הסחרחורות החלו מייד לאחר התאונה (כחודש לאחריה) וכי בתחילה סבר שמקור הבעיה הינו בצוואר, ובמקביל היה עסוק בפציעותיה של בת זוגו (אשר נפגעה בעצמה פגיעה קשה בתאונה). התובע הפנה למאמרים ולפיהם לא כל אחד רץ מייד לרופאים כדי להתלונן (כדי להבהיר מדוע לא פנה לרופא א.א.ג מייד לאחר התאונה), כי בשים לב לגילו ומינו של התובע הסבירות שהסחרחורת הינה מסיבה אדיופתית (ללא סיבה ידועה) הינו נמוך יותר מהסיכוי שמקור הסחרחורת הינו בחבלת ראש (עובדה שלמעשה גם דר בלום אישר), כי חבלה של צליפת שוט, יחד עם חבלת ראש, הינה המקור מספר אחד לסחרחורות כפי שיש לו. לפיכך, טוען התובע כי:-

 

"מכאן, לאחר שחזר בו ד"ר בלום מכך שיש לייחס לתובע את הגורם האדיופטי – נותר גורם יחיד לסחרחורת, אצל התובע הצעיר והוא חבלת הראש-צוואר כסיבה השכיחה ביותר לסחרחורת.

יודגש כי גורם זה מועצם בפרט לאור גילו של התובע, מנגנון חבלת הראש צוואר, מאפייני הסחרחורת, הבדיקות האובייקטיביות, עברו הנקי של התובע, אופי התאונה (אופנוע) והתיעוד הרפואי" (ההדגשות במקור – י.ב.)

 

        משכך טוען התובע כי על בית המשפט לקבוע, שבניגוד לקביעת המומחה, הנכות בגין הסחרחורת נובעת מהתאונה.

 

19. הנתבעת, מנגד, נסמכת על חוו"ד של ד"ר בלום, מפנה לכך שברישום הראשון נרשם כי הסחרחורת החלו כחודש קודם לכן (כלומר בחודש נובמבר 2017) ומשכך טוענת כי אין קש"ס.

 

20. השאלה הראשונה שבה יש להכריע הינה מתי הייתה הסחרחורת הראשונה? גם התובע מודע לחשיבות עניין זה ולכן הצהיר, וטען, כי האירוע הראשון היה בסמוך לאחר התאונה. לטענתו לא חשב שמדובר בדבר רציני, קישר העניין לצוואר, היה עסוק בענייניה הרפואיים של זוגתו ועל כן לא ניגש לרופאים. התובע טען כי הואיל וטענה זו לא נסתרה יש לקבל אותה כעובדה.

 

21. יש קושי עם טענה זו של  התובע, הכלל הינה שנטל ההוכחה הינו על התובע, וכי כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, לאור סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 על בית המשפט לפרט מדוע החליט להסתפק בעדות זו.

 

22. בעניין שלפני, לא ניתן להסתמך על דברי התובע בלבד. כנגד התובע עומדות שתי נקודות אובייקטיביות, הראשונה הינה כי התיעוד הראשון הינו מחודש דצמבר 2017, בתיעוד זה נרשם מפיו כי הסחרחורות החלו לפני כחודש, ותיעוד זה הינו מעל שנה לאחר התאונה. והסיבה השנייה הינה שהתובע נמנע מלהביא עדים שיכולים היו להעיד לגבי העניין, והראשונה שבהם היא בת זוגו שחיה איתו.

 

23. התובע מבקש כי בית המשפט (והמומחה) יעשו חישובים הסתברותיים, שכן, בהתאם למאמרים שהוצגו למומחה ולבית המשפט, סחרחורת כפי שיש לתובע, בגילו של התובע ובהתאם למגדר שלו, תחל, בדרך כלל, עקב חבלת ראש ולא "ללא סיבה" (כפי שיתכן בגילאים מבוגרים יותר). אולם, אין לפני מאמר אחד אשר קובע כי הדבר בלתי אפשרי לחלוטין.

 

24. ד"ר בלום העיד בצורה ברורה ונהירה, הבהיר כי מה שעומד לרעת התובע הינו הרישום הרפואי שלא מזכיר את הסחרחורות מזמן אמת, אישר כי אם יקבע, כממצא עובדתי, שהסחרחורות החלו בסמוך לתאונה יש לקשור אותן סיבתית לתאונה. אולם, התובע, לא עמד בנטל הנדרש לצורך כך.

 

25. התאונה ארעה ביום 30.9.16, התובע עמד לפני רופאים מאז, קיבל תעודות מחלה גם במהלך כל שנת 2017, ולמעשה לא ניתן לומר כי מאז התאונה ועד לחודש דצמבר 2017 לא ראה רופאים (להפך). ועדיין, במשך כל אותה שנה הוא מגיע לרופאים ולא מתלונן על סחרחורות. מדוע גם כאשר הגיע להתלונן לראשונה לפני הרופאים לא חשב לציין שהסחרחורות החלו בסמן לתאונה?

 

26. הרישומים שהוצגו על ידי התובע עצמו (שהגיש תיק לא מסודר, לא כרונולוגית ולא לפי רופאים) מעידים כי בחודש 12/17, כאשר הוא מגיע לראשונה לד"ר יעל גרוס (רופאת א.א.ג בקופת החולים), היא מציינת כי הסחרחורות החלו חודש קודם לכן, התובע רואה אותה גם בדצמבר 2017, פברואר 2018, מאי 2018, יוני 2018 ורק בספטמבר 2018 נרשם מפיו, לראשונה, "שנתיים לאחר התאונה עדיין סובל מאירועי סחרחורות" (עמ' 39 לתיק הרפואי שהגיש התובע) ובחודש אוקטובר 2018 הוא מקבל ממנה אישור רפואי במסגרת מרפאה פרטית נרשם כי "לפני כשנתיים היה מעורב בתאונת דרכים במהלכה נפגע בראשו, היה חבוש בקסדה, מס' שבועות לאחר התאונה החל לסבול מאירועים חוזרים של סחרחורת סיבובית תנוחתית המלווים בבחילות והקאות" (עמ' 9 לתיק הרפואי שהגיש התובע).

 

27. כפי שהתובע העיד, והמומחה אישר, מדובר באירוע מפחיד, לא אירוע זניח ולא אירוע מינורי, מדובר באירוע שמלווה (לפי הרישום שהציג התובע) בהקאות ובחילות, אם כך, מדוע כל שנת 2017 ממשיך התובע להתלונן לפני הרופאים רק על הצוואר? כיצד התובע לא חשב להתלונן גם על הסחרחורות? מדוע כאשר הוא מגיע לראשונה לרופאת א.א.ג הוא מציין כי זה התחיל לפני חודש?

 

28. מאמין אני כי התובע, כיום, לאחר שחלפו חמש וחצי שנים מהתאונה, מקשר בין התאונה לסחרחורות. אולם, אין די באמונה, יש צורך בראיות, יש צורך באינדיקציה מזמן אמת. התובע אינו טוען כי הרישום הרפואי לקוי, אינו טוען כי תלונותיו לא נרשמו, הוא מאשר כי כלל לא התלונן על כך לפני הרופאים.

 

29. לפיכך, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל הנדרש להוכיח כי הסחרחורות החלו מיד לאחר התאונה. והואיל והוא לא הוכיח זאת, יש לקבל את חוו"ד ד"ר בלום ולפיה הנכות אינה קשורה סיבתית לתאונה (גם אם ההסתברות לכך הינה נמוכה, שכן הדבר אפשרי).

הנזקים:-

 

30. הואיל וקבעתי כי התובע לא הוכיח שיש קשר בין הנכות בתחום הא.א.ג (בשיעור 20%) לתאונה, הרי שהנכות שנובעת מהתאונה הינה רק הנכות האורתופדית, שאינה שנויה במחלוקת בשיעור 10% כנובעת מהתאונה.

 

31. ראש הנזק העיקרי הינו הפסדי השכר (בעבר) ואובדן כושר ההשתכרות (לעתיד). הנכות הרפואית הינה רק אבן הדרך הראשונה, יש לקבוע מה היא הנכות התפקודית ולאחר מכן מה היא הגריעה בכושר השתכרותו של התובע. בעת קביעה זו יש לבחון את התובע כמכלול, ולהתייחס לא רק לנכות שנובעת מהתאונה, אלא גם לנכות שאינה נובעת מהתאונה ואשר הוכחה (היא הנכות בגין הסחרחורת).

 

32. התובע בעצמו, מייחס את הפגיעה התפקודית העיקרית שלו לסחרחורות ולא לצוואר. התובע מציין בתצהירו כי קשה לו להתרכז ונפגע התפקוד היומיומי שלו (בעבודה ובבית) בעקבותיה (אם כי מציין כי גם לנכות הצווארית יש השלכה).

 

33. בנסיבות אלו, הנני קובע, כי קיימת השלכה תפקודית למצבו הרפואי של התובע, הן בגין הצוואר והן בגין הסחרחורות. אולם, בשים לב לכך שאין פגיעה בפועל בשכר (כפי שיפורט בהמשך), יש מקום לפיצוי גלובלי, אשר ייתן את המשקל לשתי הנכויות ויחלק את הפיצוי בינהן, כך שהנתבעת תישא רק בחלק שנובע מהנכות בגין הצוואר).

 

 

השכר:-

 

34. כאמור, התובע עבד טרם התאונה (משנת 2011) כמבקר פנים בחברה פיננסית גדולה (שם הוא עובד עד היום),  לפי תלושי השכר שלו, שכרו היה מעבר לשכר הממוצע במשק. השכר המשיך לעלות עד לתאונה (החישוב הנו לפי סך התשלומים, שכן חלק מהרכיבים היו, והינם, פטורים ממס):-

              א.              בשנת 2014 (לפי תלוש חודש דצמבר 2014, עמ' 216) היה השכר המצטבר 173,645 ₪, מהם נוכה מס הכנסה בשיעור 17,037 ₪ - שכר נטו חודשי של 13,050 ₪;

              ב.              בשנת 2015 (לפי תלוש חודש דצמבר 2015, עמ' 204) היה השכר המצטבר 215,089 ₪, מהם נוכה מס הכנסה בשיעור 29,526 ₪ - שכר נטו חודשי של 15,463 ₪;

 

35. בשנת 2016 (לפי תלוש דצמבר 2016, עמ' 203), היה השכר המצטבר 197,686 ₪, מהם נוכה מס בשיעור 27,101 ₪ - שכר חודשי של 14,215 ₪.

 

        ניתן לראות כי הירידה הינה בחודש דצמבר 2016 (עמ' 203) שבו נוכה, בגין היעדרות ללא ימי חופשה, סך של 14,035 ₪.

 

36. בשנת 2017 –

 

              א.              בחודש ינואר 2017 (עמ' 191) מחזיר המעביד את הניכוי בגין ימי חופשה מחודש דצמבר 2016, ובמקביל מנכה לתובע סך של 24,712.55 ₪ בגין חוסר ימי מחלה בחודשים נובמבר וכן דצמבר 2016;

              ב.              בחודש פברואר 2017 (עמ' 190) מנכים לתובע סך של 2,558 ₪ בגין מחסור במי מחלה;

              ג.              בחודש דצמבר 2017 (עמ' 180) השכר המצטבר הינו 206,353 ₪, המס החל הינו 28,728 ₪.  – שכר ממוצע של 14,802 ₪. בתלוש מצויין כי הברוטו למס בשנת 2016 הופחת בסך של 10,514 ₪ (ששווה להפרש בין ניכוי ימי החופשה שבוצע והוחזר לבין ניכוי ימי המחלה שבוצע, והכל כפי שמופיע בתלוש ינואר 2017), וכי עקב כך יש החזר מס הכנסה לשנת 2016.

 

37. בשנת 2018 (לפי תלוש חודש דצמבר, עמ' 168), עומד השכר המצטבר על 227,338 ₪ מהם מנוכה מס הכנסה בשיעור של 35,127 ₪ - שכר חודשי של 16,017 ₪. גם בשנה זו יש החזרים לגבי שנת 2017, הברוטו מופחת ב2,189 ₪ והמס ב 679 ₪.

 

38. לגבי שנת 2019, הוגשו תלושים רק עד חודש ספטמבר (על אף שהתצהיר הוגש בחודש פברואר 2020), תלוש זה מלמד על שכר חודשי, נטו של כ- 17,000 ₪.

 

39. כמו כן, הציג התובע (ת/1) ריכוז של ימי המחלה והחופשה אותם ניצל כדלקמן:-

 

              א.              חודש 10/16 – 17 ימי מחלה (בתחילה ניכוי ימי חופשה שהוחזרו)

              ב.              חודש 11/16 – 22 ימי מחלה (בתחילה ניכוי ימי חופשה שהוחזרו)

              ג.              חודש 12/16 – 21 ימי מחלה

              ד.              חודש 1/17 – 5 ימי מחלה

מעבר לכך ניצול ימי המחלה הינו ספורדי, אין ראיה כי הוא קשור בהכרח לתאונה ולא למחלות אחרות. כאמור ימי החופשה שנוכו בתחילה בחודשים 10/16 וכן 11/16 הוחזרו.

 

40. לפיכך, יחד עם יום המחלה מחודש 9/16 מדובר על 66 ימים.     אולם, עיון בהסכם הקיבוצי שהוצג על יד התובע, לא מלמד כי אלו ימים שניתנים לפדיון, ומשכך אין מקום לפיצוי בגינם.

 

41. אשר על כן, ההפסד לעבר הינו כדלקמן:-

 

              א.              סך של 27,908 ₪ שנוכה בחודשים ינואר ופברואר 2017 (הניכוי מחודש דצמבר 2016, הוחזר למעשה בחודש ינואר 2017);

              ב.              מסכום זה יש להפחית את סכום  המס שהוחזר לתובע בגין חודש דצמבר 2016, בסך 3,259 ₪ (לפי תלוש דצמבר 2017);

 

        סה"כ הפסדי השכר לעבר של התובע 24,649 ₪

 

42. בכל הקשור להפסדי כושר ההשתכרות בעתיד של התובע – יש לזכור, כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הינה 28%, כאשר 20% לא קשורים לתאונה. אם הייתי לוקח את כל הנכות כנכות תפקודית, היה מדובר (על בסיס שכרו של התובע וגילו) על פיצוי של 1,066,000 ₪ (עד לגיל 67, כפי שנהוג לגבי שכירים). הואיל ואין מדובר בפגיעה בפועל בשכר אלא בפגיעה עתידית, אפשרית, יש מקום לפיצוי גלובלי בלבד וגם הוא בשיעור יחסי.

 

43. בהתחשב בכך שהפגיעה בגין הסחרחורות גבוה יותר מהפגיעה בגין עמוד השדרה הצווארי, ויש לייחס לה משעות תפקודית של 70% (מתוך הפגיעה), ומהיתרה בסך 320,000 ₪ יש לגזור את הפיצוי הגלובלי,  הנני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 210,000 ₪.

זכויות סוציאליות

 

44. מעבר לשכר התובע, הוא זכאי לזכויות סוציאליות שונות. התובע ביקש להגיש חוו"ד אקטוארית לגבי הזכויות המגיעות לו. בהחלטה שנתתי בדיון מיום 26.5.20 קבעתי כי לא ניתן להגיש את חוות הדעת (יוער, כי החלטה זהה ניתנה על ידי כב' השופטת יעל ייטב בתיק של זוגתו של התובע ת.א. 4452-09-19 ביום 10.9.20, אשר פורסמה במאגרים). יש מקום לקחת זכויות אלו בחשבון ההפסדים שנגרמו ויגרמו.

 

45. לתובע זכויות סוציאליות שונות, כגון קרן השתלמות, קרן פנסיה וביטוח אובדן כושר עבודה. קרן הפנסיה שלו מחולקת לשתי קרנות, חלק בקרן פנסיה (מקפת) וחלק בביטוח מנהלים.

 

46. לפי התלושים, ההפרשות לקרן ההשתלמות הינן בשיעור 7.5%, אולם זאת רק עד שכר (ברוטו) של 15,712 ₪ (לפי ההסכם הקיבוצי, התשלום הינו עד לתקרה המוכרת לצורך מס, המהווה 88% מהשכר, לפי ינואר 2019), לגבי כל השכר יש הפרשות מעביד של 6.5% לתגמולים, 8.33% לפיצוי פיטורים ועוד 0.65% לביטוח אובדן כושר עבודה.

 

47. בהתאם, יש מקום לפסוק פיצוי בגין הזכויות הסוציאליות שהפסד ויפסיד התובע  (על בסיס הפסדי השכר, כמפורט בסעיפים 40-42, בסכום כולל של 234,649 ₪) כדלקמן:-

 

              א.              בגין קרן השתלמות – 7.5%, אולם זאת רק מ88% מההפסד (שכן זה השכר שלגביו יש הפרשות). השווים 15,500 ₪.

              ב.              בגין הפרשות לתגמולים – 6.5% מההפסד השווים 15,250 ₪.

              ג.              בגין הפרשות לפיצוי פיטורים – 8.33% מההפסד השווים 19,550 ₪.

              ד.              בגין הפרשות לביטוח אובדן כושר עבודה – 0.65% מההפסד השווים 1,525 ₪.

סה"כ ההפסד בגין זכויות סוציאליות הינו 51,825 ₪.

 

עזרה וסיעוד וכן החזר הוצאות

 

48. התובע ביקש, בתחשיב הנזק מטעמו, סך של 51,600 ₪ לעבר ועוד 189,751 ₪ לעתיד ברכיב זה (בסיכומים לא טען התובע לגבי גובה ההפסד אלא הפנה לתחשיב). הנתבעת טענה כי כאשר מדובר על נכות צווארית, בשיעור 10% אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה (מבלי לתמוך טענה זו).

 

49. איני מקבל את טענת הנתבעת, ולפיה בנכויות בגין הצוואר אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. הנכות בגין הצוואר, באופן שוטף, אולי אינה מגבילה. אבל, יש לקחת בחשבון, כי נכות זו מתאפיינת בהתקפים שמונעים תפקוד לחלוטין ואשר בתקופות אלו יש מקום לפיצוי, גם בגין עזרה וסיעוד.

 

50. הקושי של התובע הינו שבתצהיר מטעמו הוא טען שהוא זקוק לעזרה בגין הסחרחורות ולא ציין את הצוואר במקור לקושי בתחום זה.

 

51. בהעדר כל ראיה להיקף העזרה שנדרש, בגין הצוואר (במובחן מהסחרחורות) והואיל והתובע בעצמו מבהיר כי הסחרחורות מחייבות קבלת עזרה בשיעור לא מבוטל, מצאתי לנכון לפסוק סכום נמוך של 15,000 ₪ לעבר ולעתיד בראש נזק זה.

 

52. התובע טען גם להוצאות מרובות, וצירף קבלות, של תרופות וכן של רפואה משלימה. אולם, גם כאן אין אבחנה בין הטיפולים בגין הסחרחורות לבין הצוואר.

 

53. יש לזכור, כי מרבית הטיפולים מוכרים ברפואה הציבורית והתובע נדרש להשתתפות עצמית בלבד. על כן פוסק פיצוי בשיעור 3,000 ₪.

 

כאב וסבל

 

54. הפיצוי בגין כאב וסבל, לפי התקנות, בהתאם לגילו של התובע, מועד התאונה ושיעור הנכות הינו 18,400 ₪.

 

תשלום תכוף

 

55. לתובע שולם תשלום תכוף של 4,500 ₪ (כתב הקבלה נחתם ביום 11.1.17). יש להפחית סכום זה, לאחר הוספת שכר הטרחה (שכן הסכום כולל שכר טרחה, ושכר הטרחה נקבע בסיום התיק). בשים לב לכך שלא פסקתי הפרשי ריבית והצמדה על הפסדי השכר בעבר, אין מקום לבצע הניכוי בצירוף הפרשי ריבית והצמדה).

 

סיכום

 

56. לסיכום, הנני קובע כי לא הוכח שהנכות הוסטיבולרית נובעת מהתאונה, ועל כן יש לשלם לתובע את הסכומים הבאים:-

              א.              בגין כאב וסבל – 18,400 ₪;

              ב.              בגין עזרה וסיעוד 15,000 ₪;

              ג.              בגין החזר הוצאות – 3,000 ₪;

              ד.              בגין הפסדי שכר בעבר – 24,649 ₪;

              ה.              בדין אובדן כושר השתכרות בעתיד – 210,000 ₪;

              ו.              בגין אובדן זכויות סוציאליות – 51,825 ₪.

סה"כ – 322,874 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד (15.21%) ולהפחית סך של 4,500 ₪.

 

סה"כ תשלום הנתבעת לתובע סך של 367,483 ₪, בצירוף החזר האגרה ששולמה וכן החזר עלות הקלטת הדיון (שבה נשא התובע), אין מקום להחזיר עלות חקירת המומחה.

המזכירות תשלח את פס"ד בדואר רשום עם אישור מסירה לצדדים

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם למועדים הקבועים בתקנות

ניתן היום,  כ"א אדר ב' תשפ"ב, 24 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

 

יורם ברוזה