בית המשפט דן בשאלה מהם התנאים בהם עיזבון מנוח יכול לתבוע את קרנית?
|
בית משפט השלום בקריות |
|
|
|
|
|
ת"א 36501-06-21 פלוני נ' אמון ואח'
|
|
|
|
מספר בקשה:17 |
||
|
בפני |
כבוד השופט בן ציון ברגר
|
||
|
מבקשים |
אנס אמון |
||
|
נגד
|
|||
|
משיבים |
1. עיזבון המנוח פלוני ז"ל באמצעות יורשיו 2. פלונית 3.קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
|
||
|
החלטה
|
|||
לפני בקשה לסילוק על הסף (דחיית התביעה ) שהגיש המבקש –הנתבע 1 כנגד המשיב 1 והמשיבה 2-התובעים. המשיבה 2 הינה אמו של המשיב 1 ויורשתו היחידה.
מטעמי נוחות המבקש יקרא הנתבע 1 ואילו המשיבים 1 ו-2 התובעים, המשיב 1-התובע והמשיבה 2 –התובעת, המשיבה 2 תיקרא קרנית.
התובעים הגישו כנגד הנתבע1 וקרנית תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שאונתה לתובע 1 בעת שרכב על אופנוע, תאונה ממנה נפטר התובע. התביעה כנגד הנתבע1 הוגשה בעילה נזיקית שלא על פי חוק הפלת"ד.
הנתבעים הגישו כתבי הגנה : הנתבע 1 טען להעדר רשלנות מצדו ולהעדר קשר סיבתי, טען לתאונה עצמית של המנוח , לנהיגה רשלנית של המנוח ולנהיגה ללא ביטוח בתוקף וגם ככול הנראה לנהיגה ללא רישיון מותאם לסוג הכלי. קרנית הגישה כתב הגנה ביום 2.12.21 וטענה להעדר חבות, יריבות וזאת מעבר לטענות בדבר הנזק כמפורט בכתב ההגנה מטעמה.
ביום 23.1.22 הגישו התובעים בקשה למחיקת התביעה כנגד קרנית וזאת ללא צו להוצאות.
עוד באותו היום ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה כנגד קרנית ללא צו להוצאות.
ביום 30.1.22 הגישה קרנית בקשה לתיקון פסק הדין כך שיורה על דחיית התביעה וכן, על חיוב התובעים בהוצאות לאחר שנגררה בעל כורחה להליך משפטי בהעדר כל עילה.
ביום 31.1.22 הוריתי לתובעים להגיש תגובתם לבקשת קרנית .
ביום 6.3.22 ולאור בקשת קרנית ותגובת התובעים מיום 17.2.22 ניתן על ידי פסק דין מתוקן לפיו התביעה כנגד קרנית-הנתבעת 2 נדחית. כמו כן חויבו התובעים בהוצאות מינוריות בסך של 1,000 ₪ בלבד.
התובעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין מיום 6.3.22 ולמעשה משמעות הבקשה היתה בפועל להותיר את המחיקה של קרנית על כנה ללא דחיית התביעה כנגדה.
להשלמת התמונה אציין שביום 15.3.22 התקיים דיון בפני. במסגרת פרוטוקול הדיון טען ב"כ התובעים בהתייחס לקרנית :
"..נהג (המנוח-ב'ב') המעורב בתאונת דרכים, כנהג, אילו היה נוסע , אילו היה הולך רגל , אני מסכים עם חברי שחלה על קרנית לפצות, אך במקרה זה הוא היה הנהג. ולכן, סעיף החוק לא תופס לגבי קרנית. לכן הסכמתי למחוק. התביעה עומדת לפי פק' הנזיקין לגבי הנהג המעורב".
ביום 9.5.22 ניתנה על ידי החלטה בנוגע למחלוקת בשאלת סיווג "סילוק על הסף" של התביעה כנגד קרנית ונקבע כי פסק הדין הדוחה את תביעת התובעים את קרנית –המשיבה 2 נותר בעינו.
לאור זאת הגיש כאמור הנתבע1 בקשה לדחיית התביעה נגדו. וכאמור לעיל, התובעים בתגובתם הסכימו למחיקת התביעה , הדיון כאן נסוב בשאלת סיווג "סילוק התביעה " כנגד הנתבע 1- המבקש.
לטענת הנתבע 1 יש לדחות את התביעה נגדו שכן, בהתאם לחוק הפלת"ד יש לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 ובשל ייחוד העילה לפי חוק הפלת"ד לא עומדת להם עילה כנגד הנתבע 1 .
דיון
התובעים : עיזבון המנוח והתובעת 2 -אמו של התובע 1, הגישו תביעה המבוססת על עילת תביעה מכוח פק' הנזיקין:
למותר לציין שעל יסוד כתב התביעה בלבד שלא תוקן עד למועד פסק הדין שניתן בעניין קרנית נקל להבין את טענת קרנית להעדר עילה.
יחד עם זאת ולגופו של עניין, וכפי שאפרט להלן, אין בידי לקבל את טענת הנתבע 1 לקיומו של ייחוד עילה כלפי קרנית בתביעה הנדונה.
כתב התביעה מבוסס על 2 נדבכים:
כאן המקום להדגיש כי בכתב התביעה אין כל טענה לסעד הנובע מתלות התובעת 2 במנוח להבדיל מטענותיה בתביעת עיזבון המנוח. ועל מנת למנוע כל ספק, פרטתי להלן את סעיף הסעדים הנתבעים(ס' 19 לכתב התביעה):
לפיכך, טענות הנתבע1 המבוססות על זכות התלויים לתבוע את קרנית הנתבעת 2 מקום שהמנוח עצמו אינו יכול לעשות כן, אינן ישימות לענייננו, כל שכן, כאשר אין מדובר בתביעת תלויים . לכן, הטענה לייחוד העילה מכוח ס' 8 לחוק הפלת"ד אינו חל בענייננו שעה שתביעת העיזבון ממילא אינה יכולה להיות מוגשת כלפי קרנית בשל העדר ביטוח . מכאן, שזכות התביעה של עיזבון המנוח נותרת כלפי הנתבע 1 בלבד מכוח פק' הנזיקין.
אומנם אין באמור לעיל, כדי להצביע על סיכויי התביעה או ההגנה, אך לא ניתן לדחות את תביעת העיזבון בשל טענת ייחוד העילה שאינה עומדת כלפי עיזבון המנוח.
באשר לתביעת התובעת 2 לנזק נפשי. תביעת התובעת 2 כניזוקה משנית אינה חד משמעית ועליה לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה . יחד עם זאת, אף מבלי לקבוע בשלב זה את סיכויי תביעתה לאור התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה כפי שבאו הדברים לידי ביטוי :
"ב. ..... על פי הלכת אלסוחה, צריכים להתקיים מספר תנאים להתגבשותה של עילת תביעה של "קרוב" או "קרוב נעדר" אשר נפגע נפשית עקב פגיעתו בתאונה של קרובו. אחד מתנאים אלה הוא, שהנזק הנפשי שנגרם לתובע יהיה מהותי, דהיינו שנגרמה לו עקב כך מחלת נפש (פסיכוזיס) או שהנזק הנפשי יהיה ברור וקשה (נוירוזיס) גם אם אינו מגיע למחלת נפש. תנאי זה, ככל התנאים האחרים בהלכת אלסוחה, צריך להתקיים בין אם התובע ("הקרוב") עמד בחושיו על תוצאותיה המיידיות של התאונה אף אם לא היה עד שמיעה או ראיה לה, ובין אם היה עד ראיה או שמיעה לתאונה שבה נפגע קרוב משפחתו (ע"א 3798/95 הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' חטיב, פ"ד מט(5) 651; ולאחרונה, בהרחבה, רע"א 5803/95 ציון שרה נ' צח והסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, דינים עליון, כרך נג, 705)" ע"א 6431/96 אן בר זאב נ' ג'ומעה מוחמד.
עדיין יש לבחון האם תביעת התובעת 2 כניזוקה משנית חוסה תחת ייחוד העילה או שמא עומדת לה הזכות להגיש תביעתה מכוח דיני הנזיקין.
גם במקרה זה תביעת הניזוק המשני הולכת אחר תביעת הניזוק העיקרי (תביעת העיזבון).
עיון בהתפתחות הלכת אלסוחה החל מהדיון שהחל ברע"א 444/87 אבו סרחאן עארף מקאבל מונחאר אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד (3) 397 , מעלה שצירוף תביעת הניזוק המשני לתביעת הניזוק העיקרי על פי חוק הפלת"ד נעשה משיקולי יעילות משפטית בעיקר כאשר מדובר היה בקרובי משפחה מדרגה ראשונה ולאחר שנמצא שחוק הפלת"ד יכול להכיל פרשנות מרחיבה כך שתכלול גם פגיעת ניזוק משני כתוצאה מאותה תאונת דרכים שהסבה נזק לניזוק העיקרי, כך למשל באו הדברים לידי ביטוי :
" .22(א) מבחינת המדיניות המשפטית רצוי, כמובן, שתהיה גישה אחידה הן בתיקי נזיקין והן בתיקי חוק הפיצויים המתייחסים לאותה תאונה. הרי אין טעם והיגיון בכך שהנפגע הישיר יתבע לפי חוק הפיצויים והקרוב שנפגע נפשית יתבע לפי דיני הנזיקין, ומה גם שבמקרה של תאונת דרכים, ההישענות תהיה על אותה פוליסה. כמובן, מאידך גיסא, ניתן להעלות את הטענה, כי בקובעו אחריות מוחלטת התכוון המחוקק לענות רק על נזקיו של מי ש"מעורב ממש" בתאונה, ואין לפרש את החוק באופן המרחיב את גבולות האחריות על פיו. התשובה לטענה זו היא, כי כוונתו העיקרית של המחוקק הייתה, כי בענייני תאונות דרכים, לאור היקפן ותדירותן, לא יהיה עוד צורך בהתדיינות סביב טענת האשם, ומבחינה זו אין, על-כן, הכרח לפרש את דברי המחוקק באופן המצמצם אותם לנפגע הישיר בלבד".
ובהמשך:
"בכך גם המענה לשאלה שלפנינו: הקשר הסיבתי-משפטי, כמבואר, חובק גם את הפגיעה הנפשית בקרוב ממדרגה ראשונה של מי שנפגע במישרין בתאונה גופה. הפגיעה בקרוב המשפחה היא בגדר הסיכון שראוי לקחתו בחשבון; היא מצויה בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק. עמד על כך גם פרופ' אנגלרד, בספרו הנ"ל (מהדורה 2, תש"ן), 59:
"לדעתנו, עדיפה גישה המרחיבה בסוגיה זו את האחריות לפי החוק עד לגבולות האחריות לפי עוולת הרשלנות. מבחינה פורמלית, מבחן הסיכון שנתקבל בפרשת שולמן נוטה להרחבת הזכאות. לפי מבחן זה אין חשיבות לתהליך הגרימה המדויק, אלא לסוג הסיכון הכללי. דומה, כי זעזוע נפשי במקום התאונה אינו שונה במהותו מזה המתרחש בסמוך לו; שניהם הם במתחם הסיכון של שימוש ברכב מנועי. גם מבחינה עניינית אין הצימצום נראה מוצדק. הוא מחייב, כאשר נתקיימו יסודות האחריות בנזיקין, את פיצול התביעות: הנפגעים הישירים יתבעו על פי החוק; הנפגעים העקיפים על פי פקודת הנזיקין. ההפעלה-יחד של שתי מערכות הפיצויים מסבכת ללא צורך את הסדרת התביעות. הדבר בולט במיוחד נוכח העובדה שביטוח אחד מכסה את שתיהן. מכל הסיבות האלה, מן הדין לתאם בין דין הזעזוע הנפשי לפי החוק לבין זה לפי עוולת הרשלנות".
אשר-על-כן דעתי היא, כי עניין הפגיעה הנפשית בקרוב המשפחה נכנס אף הוא לגדר חוק הפיצויים. המבחנים יהיו זהים לאלו שהובאו בפרוטרוט בדוננו לעיל באחריות לפי דיני הנזיקין".
לאור האמור לעיל, ומאחר ותביעת הניזוק העיקרי ממילא אינה אפשרית מכוח חוק הפלת"ד בהעדר ביטוח תקף, והיא מבוססת על דיני הנזיקין כמפורט בעילות הרשלנות המיוחסות לנתבע 1, אותם הוא מכחיש, הרי ממילא יהיה זה נכון להעמיד גם את תביעת האם על אותו בסיס .
אין כל היגיון שתביעת העיזבון תחייב הוכחת אחריות מכוח דיני הנזיקין כלפי הנתבע 1 בעוד שתביעת האם תהיה מבוססת על אחריות מוחלטת של –הנתבעת 2 אשר אינו חב בפיצוי נזקי הניזוק העיקרי .
על כן, יהיה זה נכון מטעמי יעילות משפטית ששתי התביעות שבסיסן זהה (מכוח דיני הנזיקין) ישמעו במאוחד.
טעם נוסף , העומד כנגד פיצול תביעת האם מתביעת העיזבון הוא חוסר ההיגיון הכלכלי בניהול הליך שבו לנתבעת 2 יכולת לחזור אל הנהג חסר הביטוח שעה שמדובר בתביעת אמו (ס' 9(א)(2) לפלת"ד , המעקר מתוכן את תביעת האם כתביעה עצמאית.
על יסוד האמור לעיל, אני סבור שלתביעת העיזבון ולתביעת האם זכות תביעה מכוח דיני הנזיקין בלבד וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה לנוכח טענותיו של הנתבע 1 ולכן, אין מקום בשלב זה לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1 אלא להורות על מחיקת התביעה כנגדו כטענת התובעים בתגובתם.
באשר לשאלת ההוצאות, אני מחייב את התובעים בהוצאות מותנות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל, אשר ישולמו לנתבע 1 ככול שתוגש נגדו תביעה חדשה בעילה נזיקית. תשלום ההוצאות יהא תנאי להגשת תביעה כאמור.
לפיכך אני מורה על מחיקת התביעה .
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק.
ניתנה היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
בן ציון ברגר