מהי אחריות המדינה לנזקי רכוש שנגרמו כתוצאה משימוש בפצצות תאורה על ידי כוחות הביטחון בשטחי יהודה ושומרון?

בית המשפט דן בשאלה מהי אחריות המדינה לנזקי רכוש שנגרמו כתוצאה משימוש בפצצות תאורה על ידי כוחות הביטחון בשטחי יהודה ושומרון?

 

 

 

בית משפט השלום בירושלים
ת"א 62818-12-20 ____ ואח' נ' מדינת ישראל

 

 

 

בפני	כבוד השופט אליעד וינשל
תובעים
נגד
נתבעים		מדינת ישראל

 

פסק דין

ביום 25.7.2015, במסגרת פעילות ביטחונית בשטחי יהודה ושומרון, ביצעו כוחות צה"ל ירי פצצות תאורה. כתוצאה מכך נגרמה שריפה שהתפשטה והובילה גם לפגיעה ברכוש התובעים. בחלוף כחמש שנים וחצי הוגשה התביעה שלפניי במסגרתה נטען לאחריותה הנזיקית של המדינה לתוצאות הפעילות הביטחונית ו/או בגין "רשלנות מי מטעמה". לטענת המדינה יש לדחות את התביעה על הסף, הן מחמת הוראת ההתיישנות הקצובה למשך שנתיים ממועד הנזק, הקבועה בסעיף 5(א)(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, והן מחמת הוראת בסעיף 5(א) לחוק המונעת הגשת תביעה בשל "פעולה מלחמתית". בנוסף נטען שיש לדחות את התביעה מחמת ייחוד עילה לאחר שהתובעים פנו בבקשה לפיצוי מטעם קרן הפיצויים לפי לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, ובמסגרת זאת הוכר הנזק "כנזק מלחמה".

לטענת התובעים ולאחר שקמה לטענתם עילת תביעה בהתאם לפקודת הנזיקין אין מקום לחסום את הגשתה והדיון בה, עת מדובר בניזוק שהוא אזרח מדינת ישראל, שכן אין לאפשר מצב בו המדינה תגרום נזקים לאזרחיה ותהיה פטורה מפיצוי.

אקדים ואציין שתחולת הוראת החקיקה הנוגעת לתקופת ההתיישנות הקצרה בהתאם לחוק אינה פרסונלית, אלא טריטוריאלית. בדומה, עקרון חסינות המדינה מפני תביעות בגין פעולה מלחמתית, הקבוע בסעיף 5(א) לחוק, אינו נגזר מזהותו או אזרחותו של התובע. זאת ועוד ובאשר לקושי הנובע מכך לגבי תביעות אזרחי המדינה, נקבע בחקיקה ייעודית הסדר משלים הקובע זכות לפיצוי בהליך מינהלי, לרבות הסדרים בענין זכות ערר ואפשרות ערעור. לפיכך דינה של התביעה להידחות על הסף ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

1. כתב התביעה בענייננו קצר ולאקוני. נטען כי ארעה שריפת יער עקב "פעילות ביטחונית" שהתפשטה וגרמה לתובעים נזקים גדולים. בגין נזקים אלה פנו התובעים בתביעה לפיצוי בהליך לפי חוק מס רכוש ואולם טרם קיבלו פיצוי. באשר לגובה הנזק, נטען כי לתובע 1 נגרם נזק בגובה 1,200,000 ₪ ולתובע 2 נזק בגובה 260,000 ₪.
2. אין מחלוקת כי התובעים פנו בסמוך לאירוע לקרן הפיצויים בהתאם להוראות חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: חוק קרן הפיצויים) ותקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג-1973 (להלן: תקנות קרן הפיצויים). עקב מחלוקת בדבר הוכחת הנזק נדחו התביעות והתובעים הגישו עררים על ההחלטות. ביום 13.5.2021 ניתנה החלטה בערר בעניינו של התובע 1. עיון בהחלטה שהוגשה בהסכמת הצדדים מעלה כי בין הצדדים לא היתה מחלוקת שמדובר ב"נזק מלחמה". המחלוקת התמקדה בשאלה האם הוכיח התובע את היקף וגובה הנזק. בסיומו של ההליך בפני ועדת הערר, לאחר חמש ישיבות הוכחות, נקבע שיעור הפיצוי לגובה 123,665 ₪. על החלטה זו הגיש התובע 1 ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים אשר טרם הוכרע (עש"א 30106-06-21). אין מחלוקת שהערעור מתמקד בסוגיית גובה הנזק ולא במחלוקת בענין סיווג הנזק כנזק מלחמה. בנוסף אין מחלוקת כי במקביל מנהל התובע 2 הליך דומה בפני וועדת הערר.
3. עיון בטיעוני הצדדים וכן בהחלטת וועדת הערר שהוגשה בהסכמה מעלה כי למעשה אין מחלוקת בדבר הנסיבות שהובילו לשריפה. בעקבות חשש לחדירה מכיוון שכם ליישוב אלון מורה, אשר זוהתה על-ידי כוחות צה"ל, הגיעו למקום כוחות צה"ל אשר נעזרו בפצצות תאורה. ירי זה היה הגורם לפרוץ השריפה ביער.
4. אציין שבסיכומים מטעם התובעים הועלתה לראשונה טענה שלפיה הגורם לנזק אינו פעילות מלחמתית. בהקשר זה נטען ש"הפעילות המלחמתית ככל שהייתה, הסתיימה למעלה מ-12 שעות טרם קרות הנזק". אלא שהן בכתב התביעה והן בפני ועדת הערר נטען שהנזק נגרם עקב "פעילות ביטחונית". באשר לטענה לגבי חלוף הזמן למן ירי פצצות התאורה ועד להתפשטות השריפה, אוסיף שבכתב התביעה לא הועלתה כל טענה להתרשלות רשויות הכיבוי שפעלו במקום. ממילא שתביעה זו אינה מתייחסת לטענה שלא נטענה.
5. זאת ועוד, בפני וועדת הערר נטען כאמור שמדובר ב"נזק מלחמה" והתבקש פיצוי בהתאם לכך ובהתאם להוראות חוק קרן הפיצויים. בהתאם להוראות החוק ותקנות קרן הפיצויים, נזק מלחמה הוא נזק שנגרם על-ידי אויב או "עקב פעולות מלחמה על-ידי צבא הגנה לישראל" (סעיף 35 לחוק האמור). מכאן שהתובעים טענו בפני וועדת הערר כי מדובר בנזק שנגרם "עקב פעולות מלחמה".

טענה זו יוצרת השתק בפני העלאת טענה חלופית וסותרת בהליך שלפני. כפי שעולה מהחלטת וועדת הערר, תביעת התובעים נדחתה תחילה מאחר שנמצא שלא הוכח קיומו של נזק מלחמה ועל כך הוגש הערר, תוך שהתובעים טוענים שמדובר ב"נזק מלחמה" כלומר נזק שנגרם כתוצאה מפעולת מלחמה. טענה זו התקבלה בסופו של יום תוך קביעת פיצוי מסוים, אף שלגבי שיעור הפיצוי נקבע פיצוי נמוך מאחר שוועדת הערר סברה שהנזק לא הוכח (ראו והשוו ברמ 8689/14 ‏הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ, 4.5.2015).

טענת התיישנות

6. בסעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים או החוק), נקבעו הוראות ייחודיות הנוגעות לתובענות בנוגע לנזק שנגרם באזור יהודה והשומרון "כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל". במסגרת זו נקבעה הוראת התיישנות מיוחדת לגבי תביעה מסוג זה שלפיה "לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה" (תוך שנקבע שבית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות להאריך את התקופה לשלוש שנים).

הנה כי כן, כאשר מדובר בתביעה לגבי נזק שהתרחש באזור יהודה והשומרון ונבע כתוצאה מפעילות צבאית, תחול תקופת התיישנות מקוצרת. בעייננו אין מחלוקת שמדובר בנזק שארע באזור יהודה והשומרון וכן שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת הזמן האמורה. בנוסף עיון בכתב התביעה מעלה כי שנטען שהנזק נגרם "עקב פעילות ביטחונית" ואין מחלוקת שאותה פעילות היא ירי שביצעו חיילי צה"ל בעקבות חשש לחדירה ליישוב ומכאן שברור שמדובר בנזק כתוצאה מפעילות צבאית (ומכל מקום וכאמור, התובעים מושתקים מלטעון אחרת).

7. טענתם העיקרית של התובעים בהקשר זה היא כי אין להחיל את הוראת ההתיישנות המקוצרת לגבי תובעים אזרחי מדינת ישראל. אלא שנוסחו של הסעיף מעיד על תחולתו – לגבי נזקים שארעו בשטח טריטוריאלי שנקבע בחוק – שטחי יהודה והשומרון. אין מדובר אפוא בחקיקה על בסיס פרסונאלי וזהותו של הטוען לפגיעה ברכושו אינה רלוונטית (ע"א 2086/07 המועצה המקומית אלקנה נ' משיראת ישראל – משרד הביטחון, 22.12.2008). זאת ועוד ולהבדיל מההוראה שתידון בהמשך החוסמת לחלוטין הגשת תביעות בשל נזק שנגרם עקב פעילות מלחמתית, אין מדובר במניעת גישה לערכאות אלא בקיצור תקופת התיישנות לגבי סוג מסוים של תביעות וכפי שנקבע בחקיקה גם בהקשרים אחרים (ראו בש"א (ירושלים) 8835/05 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עבאדה, 9.2006 וההפניות שם).
8. טענה נוספת שהועלתה בתגובה בכתב לבקשה לדחיית התביעה היא כי העיכוב בהגשת התביעה נבע כתוצאה מהליך מתנהל אחר בפני וועדת הערר. בסיכומיו לא שב ב"כ התובעים על הטענה ונראה שזו נזנחה. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי הוראת סעיף 5א(3) לחוק אינה מאפשרת העלאת טענה מעין זו הנסמכת על הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. בהתאם להלכה הפסוקה הוראת סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים היא הוראה ספציפית המחריגה את הוראות ההתיישנות הכללית (רע"א 5165/10 עזבון המנוח דאוד נ' מדינת ישראל, 8.2012 וראו לאחרונה ע"א (מחוזי ירושלים) 53062-12-20 משאקי ואח' נ' מדינת ישראל, 28.6.2021, בפסקה 12 והפסיקה הנוספת המוזכרת שם, בקשת רשות ערעור נדחתה תוך שכב' הש' וילנר ציינה בהחלטה בבר"ע כי מקובלות עליה קביעות בית המשפט המחוזי וראו רע"א 7032/21 משאקי נ' מדינת ישראל, 6.12.2021).

חסינות המדינה מפני תביעות נזיקין בשל פעולה מלחמתית וייחוד עילה בהתאם להוראות הפיצוי לפי חוק מס רכוש וקרן הפיצויים

9. בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל". הגדרת המונח "פעולה מלחמתית" הורחבה בחוק כך שהיא כוללת היום גם "פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותו".
10. הגדרה דומה מבחינה לשונית וזהה מבחינת מהותית מופיעה בהוראות חוק קרן הפיצויים לענין זכאות לפיצוי בגין "נזק מלחמה", אשר מוגדר כנזק עקב "פעולות מלחמה". למעשה מדובר בהוראות משלימות, שכן תכלית הוראות חוק קרן הפיצויים היא לזכות אזרחים ישראלים בפיצוי מיוחד, עקב נזקים שנגרמו להם בשל פעולות מלחמה ומאחר שאזרחים ישראלים (כמו גם אזרחים זרים) מנועים מלהגיש תביעות בנזיקין בגין נזקים מעין אלה.
11. על היחס בין ההוראות בית המשפט העליון בפסק דין מקיף שניתן לאחרונה. במסגרת זו צוין שתכליתה העיקרית של ההוראה המקנה חסינות מפני תביעה הנובעת מפעולה מלחמתית, המקובלת גם בשיטות משפט אחרות, נובעת מאי התאמתם של דיני הנזיקין למצב לחימה, הן מבחינת קשיים ראיתיים והן מבחינת הרציונלים העומדים בבסיס דיני הנזיקין (ע"א 993/19 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון,7.2022, בסעיפים 100,101 לפסק דינו של הש' סולברג). אציין כי התכלית הנוספת המבקשת למנוע תמיכה והכרה בפעולות האויב היא טעם מצטבר ונוסף (שם, סעיף 102). לפיכך נקבעה הוראה גורפת המונעת את החלת דיני הנזיקין לגבי נזק שנובע כתוצאה מפעולת לחימה, תוך קביעת הוראות משלימות לענין פיצוי מיוחד בגין פגיעה באזרחי המדינה:

"העדר תחולה לדיני הנזיקין, אין משמעה בהכרח שלילת פיצוי. העיקרון המקובל בעולם הוא, שכל מדינה קובעת הסדר פנימי לפיצוי אזרחיה, אם נפגעו מנזקי המלחמה, דוגמת חקיקת התגמולים הענפה בישראל (למשל, חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959; חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950; חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה, התש"ל-1970; חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961)." שם, בפסקה 100.

12. הנה כי כן, ההסדר שנקבע גורף ומונע כל תביעה בגין פעולה מלחמתית, בין אם הנפגע אזרח ישראל ובין אם מדובר באזרח זר, או בנתין מדינת אויב. כהשלמה לכך נקבעו בדין בישראל הוראות שתכליתן לפצות אזרחים ישראלים בגין נזקיהם במצב זה, לרבות הוראות הנוגעות לפיצוי בגין נזקי רכוש שנקבעו בחוק קרן הפיצויים ובתקנות. אציין כי הוראות אלה קובעות מנגנון פיצוי ללא הוכחת רשלנות או אשמה. אוסיף שבהתאם לתקנות קרן הפיצויים, הפיצוי שניתן במקרה של נזקי רכוש (למעט כלי טיס) הוא פיצוי מלא (ראו התוספת לתקנות).
13. בענייננו המשמעות של האמור ברורה. ראשית, יש בכך כדי להבהיר את אחדות המונחים וההשלמה בין ההוראה השלילית החוסמת הגשת תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו עקב פעולה מלחמתית (סעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים), ובין הוראות חוק קרן הפיצויים המזכות בפיצוי בגין נזק שנגרם בנסיבות אלה. לפיכך וכאמור לעיל, אין לאפשר העלאת טענה בהליך אזרחי שלפיה אין מדובר בפעולה מלחמתית, לאחר שבהליך לפי חוק קרן הפיצויים נטען אחרת. אוסיף שגם לגופם של דברים ובהינתן התשתית העובדתית שאינה במחלוקת ברי כי שיגור פצצות תאורה בעת אירוע חדירה ליישוב הוא פעולה מלחמתית.
14. שנית, יש בכך כדי לשלול את טיעון ב"כ התובעים שלפיו חסינות המדינה בנזיקין עקב פעולת מלחמה אינה עומדת לה מפני תביעת נזיקין שמוגשת על-ידי אזרח המדינה. כאמור, לא זאת בלבד שהדבר מנוגד ללשון החוק, אלא שבפסיקה הובהר היטב שתחולת הנורמה כלפי גם על אזרחי ישראל תואמת את תכליות החוק.
15. שלישית, הקשר בין ההסדרים השונים בחקיקה - מחסום מפני הגשת תביעה ומנגנון פיצוי אלטרנטיבי - מהווה מענה לטענות במישור פגיעה בזכויות המועלית על-ידי התובעים, וכן לטענה לעילת תביעה בשל פגיעה חוקתית-מינהלית. ענייננו בדוגמא טובה לכך שכן הסיבה להגשת התביעה בהליך שלפני אינה מחלוקת על זכות לפיצוי, שכן זו קמה גם בהליך המינהלי לפי חוק קרן הפיצויים, אלא מחלוקת לגבי גובה הנזק. בהקשר זה אפנה להלכה הפסוקה בנושא דומה, תביעת פיצוי בגין עוולה חוקתית במקרה בו נקבע מגנון פיצוי בחוק ייעודי, ולקביעת בית המשפט העליון שלפיה "אין מקום לחייב את המדינה בתשלום פיצויים מכוח עוולה חוקתית במקרים בהם קיים הסדר חקיקתי או מינהלי המעניק לניזוק סעד סביר ואפקטיבי בגין נזקיו" (ראו והשוו רע"א 2015-20 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, 25.10.2020).
16. מכאן ניתן לעבור גם לטענתה הנוספת של המדינה בבקשה לדחיית התביעה על הסף עקב ייחוד עילה לאור הוראות חוק קרן הפיצויים. לדעתי אין מדובר בטענה עצמאית, אלא בטענה משלימה לטענת החסינות עקב פעולה מלחמתית, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בהסדרים משלימים. אוסיף שבתקנות קרן הפיצויים נקבעו הוראות מפורטות, הן באשר לאפשרות הגשת ערר על החלטה בענין והן בענין אפשרות להגשת ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (סעיפים 11 עד 12א לתקנות).
17. בפרט אמורים הדברים בענייננו. כאמור, עיון בהחלטת וועדת הערר מעלה כי המחלוקת היא בדבר הוכחת הנזק ושיעורו. לשם כך התקיימו חמישה דיונים באשר לתובע 1 בפני וועדת הערר, ניתנה החלטה והתובע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ובדומה מתקיים הליך לבחינת טענות הנתבע 2. קיום הליך מקביל בענייננו הוא בבחינת "מקצה שיפורים", אשר מכלל הסיבות שפורטו אין לאפשר אותו. בהקשר זה אציין כי טענת ב"כ התובעים בסיכומיו בדבר "הפליה אסורה" היא דוגמא מובהקת. טענה זו (שלא עלתה כלל בכתב התביעה) מתייחסת לטענת הפליה בין שיעור הפיצוי שניתן לאחרים במסגרת ההליך לפי חוק קרן הפיצויים, בגין אותו אירוע, ובין הפיצוי לתובעים. ברור שזו מועלית בהליך שאינו מתאים לכך ובפרט כאשר במקביל מנהלים התובעים הליכים, הן בפני וועדת הערר והן בפני בית המשפט המחוזי, בו מועלות טענותיהם לענין הפיצוי לפי חוק קרן הפיצויים.
18. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. בשים לב לשלב בו הסתיים ההליך ולצד זאת לבקשות ולתגובות שהוגשו וכן לדיון שהתקיים, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 8,000 ₪.

 

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ב, 20 יולי 2022, בהעדר הצדדים.