מה המבחן שיקבע האם בני זוג הינם ידועים בציבור לצורך חישוב שיטת הידות?

מה המבחן שיקבע האם בני זוג הינם ידועים בציבור לצורך חישוב שיטת הידות?

 

 

 

 

בית משפט השלום בבאר שבע

ת"א 31013-12-17

 

 

בפני	כבוד השופט, סגן הנשיא  יורם ברוזה
תובעים		1. עזבון המנוחה מ.ש. ז"ל 2. א.ש. 3. א.ש.   4. ט.ס.
נגד
נתבעת		ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין

 

כללי/רקע הדברים

ת.א. 3013-12-17, פסק הדין הראשון

1. ביום 3.3.17 ארעה תאונת דרכים קטלנית, בה מצאה את מותה המנוחה מ.ש. ז"ל (להלן "המנוחה"), ברכב נהג התובע 4, ט.ס. (להלן:- "התובע").

 

        ביום 15.9.20 ניתן על ידי פסק דין שבו קבעתי כי התובע והמנוחה היו בני זוג כמשמעות הדבר בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:- "פקודת הנזיקין") ומשכך יש לראותו אותו כתלוי בה (על אף שטרם נישאו).

 

        בהתאם נקבע חישוב הפיצוי המגיע לתובע כתלוי ולהורי המנוחה (התובעים 2 ו- 3) כיורשים (להלן:- "פסק הדין הראשון").

 

2. בנוסף לשאלה האם היו התובע והמנוחה תלויים, עסק פסק הדין הראשון גם בשאלות הבאות:-

              א.              מה הוא גובה השכר של המנוחה לצורך החישוב, בשים לב לגידול עתידי אפשרי?

              ב.              מה הוא גובה השכר של התובע לצורך החישוב, בשים לב לגידול עתידי אפשרי?

              ג.              מה הוא גובה השכר של רעייתו הנוכחית של התובע לצורך החישוב, בשים לב לגידול עתידי אפשרי?

              ד.              מה היא דרך החישוב של תביעת התלויים, בשים לב לכך שהתובע נישא לאחרת?

              ה.              האם התובע מנוע מלתבוע את נזקיו כתלוי, בשים לב לכך שחתם על שטר קבלה ושחרור במסגרת תביעתו כניזוק ישיר בתאונה?

 

 

ע"א 6901-10-20 – בית המשפט המחוזי בבאר שבע

3. הנתבעת חלקה על הקביעות בפסק הדין הראשון והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 6901-10-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה מ.ש. ואח'). הטענה הראשונה של  הנתבעת הייתה כי אין לראות במנוחה ובתובע כתלויים לפי פקודת הנזיקין וכי יש לחשב את הפיצוי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2006) (להלן:- "הלכת פינץ") שכן מדובר היה המנוחה, ללא תלויים.

 

        עוד עסק הערעור בטענה כי בסיס השכר שנלקח בחשבון היה גבוה מהבסיס שהיה צריך לקחת, טענה כי יש להפחית מתביעת התלויים לאור הנישואים של התובע וכן טענה כי התובע היה מנוע מלתבוע בשים לב לשטר הקבלה והשחרור.

 

4. במסגרת פסק הדין שניתן ביום 21.6.21, קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה, השופט אריאל ואגו, כב' השופט גד גדעון וכב' השופטת גאולה לוין) כי אין לראות בתובע ובמנוחה "תלויים שכן לא הוכח שהם היו ידועים בציבור". בית המשפט המחוזי קבע כי אין בפסק הדין ממצאים על כך שבני הזוג היו במערכת יחסים מחייבת וכי לא הייתה ביניהם תלות בפועל טרם התאונה. בית המשפט המחוזי קבע (מפי כב' השופטת גאולה לוין) כי –

 

                 "והיה על המשיב 4 להוכיח כי נתמלאו היסודות שהתוו בהלכה הפסוקה כתנאי לזכאות ידוע בציבור לפיצויים כתלוי, קרי, תלות בפועל. היה עליו להוכיח כי מעבר לחיים תחת קורת גג אחת, ניהלו בני הזוג חיי שיתוף כלכלי וקשרו את גורלם הכלכלי זה לזו. לא די בתלות עתידית, אלא נדרשת תלות הלכה למעשה, אותה קטע מעשה הנזיקין" (עמ' 9 לפסק הדין, שורות 11-15).

 

        אשר על כן, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי יש לראות במנוחה כמי שהלכה לעולמה בהיותה ללא תלויים ועל כן יש לחשב את הפיצוי לפי הלכת פינץ דחה את תביעת התובע כתלוי וחישב מחדש את תביעת ההורים כיורשים.

 

        במקביל דחה בית המשפט המחוזי את ערעור הנתבעת על קביעתי כי בשטר הקבלה שעליו חתם התובע לגבי נזקיו יש כדי לחסום אותו מלתבוע נזקיו כתלוי וכן את הערעור לגבי גובה שכר המנוחה והגידול העתיד.

 

5. יוער, כי בכל הקשור לערעור על דרך החישוב שנעשתה על ידי בכל הקשור לשכר התובע וכן לשכר רעייתו הנוכחית, וכן לתלות המנוח שנישא מחדש לא נדרש בית המשפט המחוזי לאחר שקבע כי התובע אינו תלוי (ובעניין זה טענה הנתבעת לפני עתה).

רע"א 5096/21 – בית המשפט העליון

6. התובע לא השלים עם קביעה זו והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 5096/21 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'). במסגרת פסק הדין שניתן ביום 15.12.21 קבע בית המשפט העליון (כב' השופט י. עמית, כב' השופט ד. מינץ וכב' השופטת י. וילנר) כי יש מקום לקבל את בקשת רשות הערעור באופן חלקי ולהשיב את התיק להכרעתי.

 

7. בפסק הדין, מבהירה כב' השופטת וילנר כי "ידועים בציבור" –

 

                "הוא כינוי כולל לבני זוג שהיחסים ביניהם מדמים יחסים שבין בני זוג נשואים, ואולם הם אינם נחשבים לנשואים מן הבחינה המשפטית" (עמ' 8 לפסק הדין, פסקה 24).

 

8. עוד הובהר כי מדובר במוסד שהינו תוצר של המשפט האזרחי החילוני ואינו של המשפט הדתי. מוסד זה הינו תולדה של התנגדות חלק מהזוגות לנישואים דתיים או לנישואים כלל, וכן עקב מניעה שקיימת להתחתן בישראל שלא בחתונה דתית (מניעה אשר יכולה להיות עקב פסלות של אחד הצדדים, כגון ממזר, מניעה הלכתית של כהן וגרושה או מצב, כמו של התובע והמנוחה, בו הם בני דתות שונות ועל כן אינם יכולים להתחתן בתחומי ישראל, בחתונה דתית).

 

9. עצם הגדרת הצדדים כידועים בציבור משליך על זכויות וחובות של הצדדים, כך למשל הוא מחיל את הלכת השיתוף בנכסים, הוא מקנה זכויות פנסיוניות, מכיר בחובת תשלום מזונות, מקנה זכויות ירושה ועוד (והכל כמפורט בעמ' 9 לפסק הדין של כב' השופטת וילנר, פסקה 26).

 

10. כב' השופטת וילנר ממשיכה ומבהירה (פסקה 30, עמ' 10) כי יש לבחון את העניין בעיניים סובייקטיביות. כלומר, כיצד אמדו הצדדים את טיב היחסים ביניהם וכי ההגדרה המתאימה למושג "ידועים בציבור" היא:-

 

                "בני זוג אשר החליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על עצמם את מרבית התוצאות האזרחיות-כלכליות של מוסד הנישואין והשלכות הגירושין, מבלי לקבל מעמד של נישואין" (שם)

 

        וכי למעשה יש להגדיר המושג כ"שותפות זוגית".

 

11. בית המשפט העליון הבהיר, בפסקה 32, כי כאשר עסקינן בבני זוג (צעירים, אך לא רק), הנמצאים בתחילת הקשר הזוגי ואשר בוחרים מטעמים שונים לעבור ולגור ביחד, יש מקום לנקוט במשנה זהירות שכן:-

       

        "מערכות יחסים אלה, אשר כאמור נפוצות ביותר בעידן המודרני, ושבמסגרתן בוחרים בני זוג לחיות יחד מבלי להינשא (שלא בשל מניעה חוקית או על רקע מניעים אידאולוגיים אני-ממסדיים), בדרך כל אינן מושתתות, למצער בשלבים ההתחלתיים שלהם, על ההסכמה להחיל על בני הזוג את המשטר המשפטי הנובע ממוסד הנישואין, ואת כל הזכויות הכלכליות הנובעות ממנו" (ההדגשה במקור – י.ב.).

 

12. עוד הבהיר בית המשפט העליון (פסקה 24) כי גם אם בתחילת הדרך מערכת היחסים לא התכוונו בני הזוג להשית את המשטר המשפטי, יתכן שלאורך זמן השתנה אומד דעת הצדדים והם יהפכו ל"ידועים בציבור".

 

13. באשר לקביעה של בית המשפט המחוזי, ולפיה לא הוכחה על ידי התובע תלות בפועל במנוחה כבר במועד התאונה, קבע בית המשפט העליון כי בעניין זה נפלה טעות שכן לפי סעיף 80 לפקודת הנזיקין ניתן לתבוע הן בעבור הפסד בפועל או בגין הפסד עתידי. וכי גם אם אחד מבני הזוג אינו עובד בעת התאונה, ניתן להוכיח כי בעתיד היה אמור לעבוד ולתרום למשק הבית המשותף ועל כן ישנה תלות עתידית.

 

14. לפיכך התיק הוחזר אלי, וזאת תחת ההנחיות הבאות (פסקה 35):-

 

              א.              ראשית עלי לבחון האם התובע כלל העלה את הטענה כי הוא והמנוחה היו "ידועים בציבור";

 

              ב.              אם אכן הטענה הועלתה, עלי לבחון האם עולה מהראיות שהציגו הצדדים כי הם היו "ידועים בציבור", דהיינו:- "לבחון האם המבקש והמנוחה התכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות שונות, ובתוך כך התכוונו להחיל על מערכת היחסים שביניהם את מכלול הזכויות והחובות הכלכליות הנובעות מדיני הנישואין" (ההדגשה במקור – י.ב.);

 

              ג.              ככל שאקבע כי אכן מדובר בידועים בציבור, עלי לבחון האם הוכחה תלות בפועל או בכוח של התובע במנוחה.

 

15. בהחלטה משלימה, מיום 20.12.21, הבהיר בית המשפט העליון כי ההכרעה תתבסס על הבסיס הראייתי שהוצג לפני במסגרת ההליך וכי אין לאפשר לצדדים הגשת ראיות נוספות.

 

16. בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון, אפשרתי לצדדים להגיש השלמת סיכומים בשאלות הללו (כאשר הורי המנוחה, אשר הינם היורשים שלה בהתאם לצו הירושה, הודיעו כי הם משאירים העניין לשיקול דעת בית המשפט ואינם מבקשים לטעון בעניין זה).

 

האם התובע כלל העלה טענו זו בכתב טענותיו

 

17. הטענה הראשונה, אותה העלתה הנתבעת, היא כי המנוח כלל לא טען שהוא היה ידוע בציבור של המנוחה ומשכך טענה זו מהווה שינוי חזית ועל כן יש לדחות אותה כבר בשלב הראשוני.

 

18. התובע כלל לא התייחס לשאלה זו בהשלמת הטיעון שהוצגה לפני (ויצוין כי גם לא מצא לנכון להציג לפני את טיעונו בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט העליון, הנתבעת היא זו שהציגה את טיעון התובע לפני בית המשפט העליון).

 

19. הנתבעת חזרה בסיכומים מטעמה על כך שטענה זו לא הוזכרה על ידי התובע, וכי בבקשת רשות הערעור שהגיש התובע לבית המשפט העליון (אותה היא צירפה) הוא בעצמו לא טען כי הם היו ידועים בציבור אלא כי הם היו מאורסים אשר היו אמורים להינשא תוך חודשיים ימים (אלמלא התאונה).

 

סבור אני, כי על אף שהתובע לא התייחס לכך בטיעונו, דין הטענה להידחות ואבהיר.

 

20. אזכיר כי תיק זה התנהל מהתחלה בדרך לא שגרתית, והכל כפי שמתואר בפסק הדין שלי מיום 15.9.20:-

 

              א.              התביעה הוגשה, בתחילה כתביעת עזבון בלבד על ידי הורי המנוחה. שני הצדדים התייחסו להליך ככזה ושניהם הגישו את תחשיבי הנזק בהתאם להלכת פינץ, וגם הצעת בית המשפט נערכה כך;

 

              ב.              מעמדו של התובע, כמי שזכאי לפיצוי (על אף שחתם על תצהיר הסתלקות מהירושה ועל כן רק ההורים הם היורשים) ולא רק כמי שנהג ברכב, הועלה לראשונה על ידי הנתבעת. הנתבעת טענה זו במסגרת בקשה מס' 12,שהוגשה ביום 4.9.18, שבה הבהירה כי אינה יכולה לקבל את הצעת הפשרה שכן יש לברר את סוגיית מעמדו של התובע כמי שהיה "לפחות לכאורה בן זוגה של המנוחה ו/או ארוסה" וכי יש להסדיר עניין זה על מנת שלא תהיה חשופה לסיכון כספי נוסף;

 

              ג.              ביום 15.11.18 התקיים דיון ובו הנתבעת הציעה כי כתב התביעה יתוקן כך שהנתבע יצורף כתובע, על מנת שכל נושא הסכומים יהיה סגור;

 

              ד.              ביום 2.1.19 הודיע התובע (אז עדיין הנתבע) כי בהמשך לדיון שהתקיים ביום 15.11.18 בכוונתו לבקש תיקון כתב התביעה שכן הוא היה בן זוגה של המנוחה ובכוונתו לתבוע כ"תלוי";

 

        בכתב התביעה המתוקן, ס' 10, טען התובע כי הוא והמנוחה חייו תחת קורת גג אחת, קיימו משק בית משותף והתכוונו למסד את מערכת היחסים ביניהם בחוזה נישואים מחייב;

 

              ה.              הנתבעת הכחישה סעיף זה (ס' 10) הכחשה כללית וסתמית, אולם בהמשך, בסעיף 15.יז לכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 28.2.19 לאחר שהתובע הצטרף לתביעה (וכן לכתב ההגנה השלישי, אשר הוגש ביום 18.11.19, ותוקן בצירוף הטענה של השתק בשים לב להסכם הפשרה שנחתם בכל הקשור לנזקיו של התובע) טענה הנתבעת במפורש כי הסתלקותו של התובע מחלקו בירושת המנוחה נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב, ועל כן יש לראותו אותו כמי שיורש את המנוחה.

 

21. בסעיף 19 לסיכומים, טוענת הנתבעת כי בקשתה לצירוף התובע לתביעה לא נעשתה שכן היא סברה שהוא תלוי, אלא רק כדי שלא תעמוד בפני סיכון כפול וכי אין לזקוף זאת לחובתה בשאלה זו.

 

        לצורך העניין לא אכנס לכך, אולם כן אדגיש כי כאשר בכתב ההגנה מטעמה, טוענת הנתבעת כי התובע זכאי לרשת את המנוחה (וכי הסתלקותו מהעיזבון נעשתה שלא כדין). יש בכך טענה מפורשת כי המנוחה והתובע היו "ידועים בציבור", ודי היה בכך כדי לדחות את טענה זו.

 

22. אולם גם לגופו של עניין, יש טיעון מפורש של התובע בעניין זה.

 

23. בחינה של ספר החוקים מגלה כי המחוקק עצמו, לא עקבי בשימוש במינוח. כך, לדוגמא, חוק הירושה לא מזכיר את המונח "ידוע בציבור". סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן:- "חוק הירושה") שעניינו "מעין צוואה" קובע כי:-

 

                "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

 

        והגם שסעיף זה, כשלעצמו, אינו כולל את המונח "ידועים בציבור" כל הפסיקה מתייחסת אליו כאל ירושה בין "ידועים בציבור".

 

24. גם פקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינה כוללת את המונח "ידוע בציבור", למעשה בסעיף ההגדרות לפקודה יש התייחסות רק למונחים "הורים" ו"ילד". ובפקודה עצמה (סעיפים 18, 41ב(2), 78, 79 ו- 83(ב)) נעשה שימוש במונח "בן זוגו";

 

25. ישנן הוראות חוק העושות שימוש במונח "ידועים בציבור", כך נעשה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 שקובע כי:-

 

                ""אשתו" – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו"

 

        כך נעשה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, שקבע בסעיף 1 כי הגדרת "בן משפחה של נכה" כוללת:-

 

                "אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאשתו"

 

        חוק הסיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב – 1992 קובע כי הורה עצמאי הוא תושב ישראל, שבחזקתו ילד, ומתקיים בא אחד מהתנאים הנקובים בחוק, כולל:-

 

                "הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו".

 

26. כפי שהבהיר כב' השופט אלון, בבג"צ 673/89 שולמית משולם נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מה(5)594 (1991) המחוקק במפורש נמנע משימוש במונח "ידועים בציבור" בחוק הירושה שכן לא רצה להפוך זאת ל"מעמד איש" כדון נשואה, רווקה או אלמנה.

 

27. זו הייתה הסיבה שבפסק הדין הראשון לא השתמשתי במושג זה אלא במושג בני זוג בלבד, וזו גם הסיבה שהתובע לא עשה שימוש מילולי במושג זה (כולל לא בסיכומים מטעמו). ועדיין, כפי שניתן לראות, התובע כן טען לקיומם של היסודות לקיומו של מוסד ה"ידועים בציבור" במערכת היחסים שבינו לבין המנוחה.

 

28.         הנתבעת שוגה בטענה ולפיה התובע הכחיש לאורך הדרך כי הוא והמנוחה היו ידועים בציבור, בייחוד כאשר הוא טען לקיום היסודות שנדרשו בפסיקה. ניתן לראות זאת בטיעון בסעיף 15 לסיכומי התובע לפני בית המשפט העליון (שהוגשו, כאמור, על ידי הנתבעת) ובו נכתב:-

 

"לעניין זה: המבקש ומהנוחה ניהלו מערכת זוגית במשך למעלה משנתיים, במהלכן התגוררו יחד, קיימו משק בית משותף, ערכו חופשות משותפות, וקיימו את ארוחות שבת וחג אצל הורי המנוחה. יתרה מכך, מדובר בבני זוג שהתארסו ואשר אלמלא התאונה היו נישאים בתוך פרק זמן של חודשיים בלבד.

 

מקום בו מדובר בבני זוג אשר ניהלו, הלכה למעשה, חיי זוגיות משותפים, לכל דבר ועניין, ואף בחרו למסד את נישואיהם בחתונה אשר עתידה הייתה להתקיים אך כ"פסע" לאחר התאונה, יש לראות במבקש כ"בן זוג" של המנוחה, כמשמעותו בס' 78 לפק' הנזיקין, שעניינו זכותם של תלויים לפיצויים"

 

29. הטיעון, של הנתבעת ולפיו בסעיף 19 לסיכומים טען התובע כי הוא והמנוחה לא היו ידועים בציבור אלא "רק" מאורסים, מבוסס על קריאה שגויה של הטיעון שנטען על ידי התובע ומתעלם מההקשר שבו הוא נטען.

 

הטיעון של התובע הינו טיעון שהינו תולדה של קביעה שנעשתה על ידי כב' השופט ברק בע"א 2000/97 ניקול לינדורן נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', פד"י נה(1)12 (1999) (להלן:- "עניין לינדורן"), בעמ' 28, פסקה 12 ולפיו כאשר מדובר בתלות של "ידועה בציבור", יש לקחת בחשבון כי קשר זה, קל יותר להתרה, מאשר קשר נישואין.

 

בעניין זה טען התובע כי:-

 

"דווקא כי מדובר באירוסין ולא בידועים בציבור, כלומר מי שהחליטו לבוא בברית הנישואין יחיו, והיו נישאים לולא מעשה הנזיקין (בתום חודשיים ימים בלבד מיום התאונה לולא קרתה), הרי שהערכת הסיכוי של התלות בעניינו גבוהה! זהו קשר שזהה או כמעט זהה בנסיבות המקרה לקרש נישואין, ובוודאי שהוא קשר חזק בהרבה מקשר של ידועים בציבור "שקל יותר לנתקו""

 

30. ניתן לראות על כן, כי התובע לא טוען בסיכומים שהוא והמנוחה לא היו ידועים בציבור, הוא טוען כי הקשר ביניהם היה חזק יותר מאשר "ידועים בציבור" הוא "כמעט נשואים" ועל כן, בניגוד לעניין לינדורן הנ"ל אין לטעון שהיה קל להתירו בהמשך הדרך.  והרי גם הנתבעת מסכימה כי אם ה חתונה הייתה מתקיימת שאלה זו כלל לא הייתה עולה.

 

31. לסיכום, בשים לב לכך שבכתב התביעה המתוקן (בעת שהתובע הצטרף), סעיף 10 נטען כי

 

                "המנוחה והתובע 4 חיו תחת קורת גג אחת תוך שהם ממנהלים משק בית משותף, והתעתדו להינשא ביום 18.5.17"

 

        מדובר בטענה לקיום משטר של "ידועים בציבור" גם אם התובע לא השתמש בתיבה זו במפורש (אלא רק בתנאים שהותוו בפסיקה) ויש לדחות את טענת הנתבעת.

 

32. מכל האמור לעיל יש לקבוע כי התובע טען, כבר מתחילת הדרך, שמתקיימים כלל התנאים הנדרשים (גם אם לא השתמש בתיבה המילולית, כפי שהמחוקק עצמו לא תמיד משתמש בה). וכאשר גם הנתבעת בעצמה טענה, במפורש ובמשתמע, כי המנוחה והתובע היו ידועים בציבור (ולכן הוא היורש של המנוחה), שאלה זו הונחה כפלוגתא בה נדרש בית המשפט להכריע בה (על ידי שני הצדדים)

 

ועל כן אני דוחה את הטענה של הנתבעת כי התובע מנוע מלהעלות טענה זו רק כי הוא לא השתמש בתיבת המילים "ידועים בציבור".

 

 

האם המנוחה והתובע התכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות שונות.

 

33. בהתאם להנחיית בית המשפט העליון יש לבחון האם הוצגו לפני ראיות שמלמדות כי בכוונת הצדדים היה לקיים מערכת זוגית הנושאת בתוכה את הכוונה שיהיו לה השלכות משפטיות שונות. וזאת על בסיס הראיות והעדויות שהוצגו לפני בהליך ההוכחות שהתנהל.

 

34. בעמ"ש (חיפה) 418-12-08 ס.ג. נ' מ.ג. (2009) (להלן:- "עניין ס.ג.") דן בית המשפט המחוזי ארוכות בשאלת מידת ההוכחה הנדרשת כדי להוכיח קיומו של קשר העולה כדי "ידועים בציבור" בין בני זוג. בית המשפט הבהיר כי יש לבחון העניין גם לאור הנסיבות והבהיר בית המשפט בסעיף 18 לפסק דינה של כב' השופטת וילנר, כי:-

 

        "לגבי בני זוג מנועי החיתון החיים חיים משותפים, תידרש לטעמי עוצמה מוחלשת של ראיות על מנת להוכיח 'שותפות זוגית' בניהם, קרי- קיומו של הסכם שיתוף ורצון להחיל את דיני הנישואין והגירושין על יחסיהם. בני זוג מנועי חיתון החיים ביחד בשותפות, תחת קורת גג אחת, ונמנעים מלהינשא מכורח המציאות, יוכרו ללא קושי כבני זוג שביקשו להחיל על מערכת היחסים ביניהם את דיני הנישואין והגירושין. בני זוג אלה נאלצו לחיות בסוג זה של זוגיות נוכח המצב המשפטי בארץ, וראוי להקל עמם נוכח המניעות להינשא החלה עליהם מכוח הדין הנוהג בארץ" (ההדגשה במקור – י.ב.)

 

35. ההיגיון בקביעה זו הינו רב. שכן, התובע והמנוחה לא היו יכולים למסד את הקשר ביניהם לאור היותם בני דתות שונים (והואיל והדין מאפשר, כיום בישראל חתונה דתית בלבד). אין מדובר במצב של זוג שמבקש להימנע מלמסד את הקשר בדרך של נישואין מסיבות אידיאולוגית, מסיבות של נוחות בעת פירוק הקשר, מסיבה של רצון לקיים קשר עם מספר בני זוג במקביל ללא מגבלה, או מכל סיבה אחרת. אין מדובר במערכת יחסים שעולה בקנה אחד עם דברי כב' השופטת וילנר בפסקה 32 לפסק דינה נשוא תאונה זו. מדובר במערכת יחסים שבה, לפי דין המדינה, לא היו יכולים התובע והמנוחה למסד את הקשר בתחומי המדינה ובהן נקבע בעניין ס.ג. הנ"ל כי מידת ההוכחה הנדרשת הינה קלה יותר.

 

36. בכל הקשור למהות הקשר הוצגו לפני המוצגים הבאים:-

 

              א.              בקשה לצו ירושה, שהוגשה על ידי אבי המנוחה, שבה מצוין כי למנוחה היה בן זוג ביום התאונה, הוא התובע, וכן תצהיר הסתלקות מעיזבון שנחתם על ידי התובע לטובת ההורים (עמ' 23 לתיק המוצגים);

 

              ב.              מסמכים ולפיהם בחודש ינואר 2017 נרשמו המנוחה והתובע לנישואין בפראג (באמצעות חברה בשם "חתונה בפראג עם קמילה"), המסמכים כוללים תמצית רישום ממשרד הפנים שהופקה ותורגמה (יחד עם אישור אפוסטיל), טפסים לרישום  לנישואין בפראג, כרטיסי טיסה שהוזמנו ליום שני 15.5.17 עם חזרה לישראל ביום ראשון 21.5.17, אישור כי ביום 19.1.17 הוזמנו לינות לשני בני הזוג בפראג בתאריכים אלו (ההזמנה בוטלה במאי 2017), תכתובת דואר אלקטרוני מיום 13.3.17 שבה התובע מודיע למארגני החתונה על התאונה והתוצאות הטרגיות שלה;

 

              ג.              עמוד ראשון ואחרון של הסכם שכירות שנחתם ביום 25.7.15 בין המנוחה והתובע לשכירת דירה בבאר שבע (לא צורף כל ההסכם);

 

              ד.              עמוד ראשון ואחרון של הסכם להארכת השכירות לאותה דירה בין התובע והמנוחה לבין אותו צד ג, וזאת מיום 10.8.16 (לא צורף כל ההסכם);

 

        כמו כן העידו ונחקרו בעניין זה הורי המנוחה וכן התובע.

 

37. אימה של המנוחה אישרה כי התובע והמנוחה התכוונו להתחתן בחודש מאי בפראג, שכן הוא אינו יהודי. עוד היא הוסיפה כי יומיים טרם התאונה הם הזמינו שמלת כלה ויום טרם התאונה הם סגרו עם אולם על אירוע שיתקיים בישראל בקיץ (עמ' 7, שורה 22). היא אישרה כי התובע השתתף במימון המצבה בסך של 2,000 ₪ (במזומן) שכן לא יכול היה לתת יותר (עמ' 8, שורות 4-5), כי טרם המעבר של המנוחה לגור עם התובע היא הייתה גרה אצלם וכי לא גרה עם שותפים קודם לכן (עמ' 8, שורות 16-19), כי הם תמכו בה כלכלית (עמ' 8, שורה 27) וכי ההורים היו קונים להם דברים גם כאשר המנוחה גרה עם התובע (עמ' 8, שורות 31-34). לשאלת ב"כ הנתבעת האם נכון שהיא ובעלה ראו במנוחה רווקה הבהירה:-

 

                "הם גרו ביחד. הוא היה חלק מהמשפחה. אנו קנינו להם המון דברים. הם קנו המון. הכל בית הם קנו. הכל ביחד" (עמ' 10, שורות 12-13)

 

        כאשר נשאלה מדוע בתצהיר התשובות לשאלון ענה בעלה שהמנוחה רווקה השיבה

 

                "כי מבחינתו ומבחינת החוק היא הייתה רווקה" (עמ' 10, שורה 16).

 

        עוד היא הבהירה כי בתחילה היה התובע גר לבד, וכאשר עבר לגור עם המנוחה הם למעשה שכרו דירה חדשה ביחד (עמ' 13, שורה 10)

 

38. אימה של המנוחה אישרה שלאבי המנוחה היה ייפוי כוח לחשבון הבנק של המנוחה עוד מהתקופה שהיא הייתה רווקה וכי הוא היה מבצע פעולות לפי בקשתה של המנוחה, אישרה כי מי שהיה מוטב לפי הפוליסות של המנוחה היו ההורים, וכן כי לאחר התאונה התובע קיבל לידו את הרכב שהיה רשום על שם המנוחה שכן הם לא היו מסוגלים לנהוג עליו (עמ' 11, שורות 27-30).

 

        לגבי העדר מסמכים שנוגעים להזמנת האולם הפנתה האם לתובע, ציינה כי המנוחה והתובע היו מבשלים באמצע השבוע לבד, והיו מגיעים אליהם בסופי שבוע.

 

39. אביה של המנוחה העיד כי היא והתובע התכוונו להתחתן ולרכוש דירה ביחד (עמ' 24, שורה 12) אם כי אישר בחקרה נגדית שלא ננקטו כל פעולה לצורך רכישת הדירה (עמ' 24, שורה 29).

 

        הוא אישר כי היה באפשרותו לקבל את תדפיסי הבנק של המנוחה בשים לב לקיומו של ייפוי הכוח וצו הירושה. לשאלת ב"כ הנתבעת האם בשבילו הייתה המנוחה רווקה השיב כי:-

 

                "להגיד שהיא נשואה? עוד לא. אין מסמכים אין כלום" (עמ' 26, שורה 2).

 

        האב טען כי הרכב שנמכר לאחר התאונה היה רכוש משותף של המנוחה והתובע (עמ' 27, שורה 20), כי המנוחה והתובע רכשו

 

                "טלוויזיה משהו עם רהיטים לא זוכר. ארון" (עמ' 27, שורה 22)

 

        האב ציין כי רכוש זה נשאר אצל התובע. לשאלת ב"כ הנתבעת האם המנוחה והתובע ניהלו משק בית משותף הבהיר כי הוא אינו מבין משמעות מושג זה (עמ' 27, שורות 34-35).

 

40. התובע העיד לגבי מערכת יחסיו עם המנוחה, כיצד נפגשו דרך חברים משותפים בשנת 2015 (כאשר הוא היה סטודנט באוניברסיטת בן גוריון) יחסית מהר עברו לגור ביחד כחצי שנה לאחר ההיכרות, בקיץ 2015), הוא עבד בעבודות סטודנטיאליות. הקשר התפתח והוא ראה בהוריה משפחתו (שכן רק אחיו גר בישראל, אביו נפטר בשנת 2013 ואימו, כפי שהתברר, מתגוררת בחו"ל).

 

        לטענתו הכל היה משותף הקניות הגדולות (המקרר נרכש להם על ידי הורי המנוחה), בשנת 2016 הגיעה אימו לישראל ופגשה במנוחה. הם חידשו את החוזה לשכירת הדירה בשנת 2016, לאחר סיום לימודיו החל לעבוד באינטל (עמ' 28, שורה 26 – עמ' 29, שורה 3).

 

41. ביום 31.12.16 הוא הציע לה נישואין במהלך חופשה בצפון. הואיל והוא אינו יהודי (שכן אימו אינה יהודייה כאמור לעיל) תכננו להתחתן בפראג חתונה אזרחית ולערוך אירוע בישראל לאחר מכן (בתאריך 24.8.17, במקום שנסגר בינתיים, אולמי "סיאלו" בדרך חברון). הם כבר רכשו טבעות וכבר היו להם חליפות.

 

                "קיבלנו טבעות הביתה. היו כרטיסים, הכל היה מוכן" (עמ' 29, שורה 13).

 

        התובע הסביר כי חתם על תצהיר ההסתלקות מעיזבון כדי להשאיר להורים את כל מה שלא קשור לפגיעה הפיזית בו (עמ' 30, שורות 1-5).

 

42. בחקירה הנגדית אישר התובע כי הם ניהלו חשבונות בנק נפרדים (עמ' 32, שורה 14), שני הרכבים היו רשומים על שם המנוחה (עמ' 32, שורה 20), כאשר הוא שילם חלק קטן והעיקר שולם על ידי המנוחה שכן הוא היה אז סטודנט בלי יכולת כלכלית ולכן הרכב נרשם על שם המנוחה (עמ' 32, שורות 24-25). התובע לא הציג את פוליסות הביטוח של הרכב (למרות שטען שהן היו גם על שמו), אישר כי לכל אחד מהם היה כרטיס אשראי נפרד (עמ' 33, שורות 13), טען כי רכשו ריהוט משותף (עמ' 33, שורה 23) אולם לא ידע לציין מדוע לא טען זאת בביטוח הלאומי (עמ' 33, שורה 33).

 

        התובע אישר כי בטרם עבר לגור עם התובעת, בהיותו סטודנט, היה גר בדירת שותפים וכי התחלק בהוצאות שכר הדירה והחשמל (עמ' 36, שורות 21-30).

 

43. מעבר לראיות אלו, ולעדויות אלו, לא הוצג לפני דבר נוסף (זולת תביעת התובע לביטוח הלאומי לקבלת קצבת שארים, אשר הוגשה ביום 1.8.19 ונדחתה לאור מבחני הכנסה)  הואיל ובעניינה קבעתי (ס' 24 לפסק הדין הראשון) כי אין לה שום משקל, שכן לא נעשתה כל בדיקה בפועל לגבי האמור בה ולאור העובדה שהיא הוגשה באיחור לצורך תביעה זו, איני מתכוון להתייחס אליה כעת.

 

44. בהשלמת הטיעון מטעמו, טוען התובע, כי הראיות תומכות בקיומו של המבחן הסובייקטיבי שמטרתו להוכיח כי בכוונת הצדדים היה למסד את הקשר ולהקנות לו אופי משפטי מחייב. לטענתו הייתה כוונה להחיל את מלוא המשטר המשפטי המחייב זוגות נשואים (ולא רק חלק ממנו). התובע הפנה לעדויות הורי המנוחה לעניין זה, כי לא מדובר היה בשלב התחלתי של מערכת זוגית שכן המערכת הייתה כשנתיים ימים.

 

45. הנתבעת מצידה מפנה את בית המשפט לכך שיש לבחון האם התובע והמנוח היו בגדר "ידועים בציבור" בעת התאונה ולא האם הייתה בכוונתם להיות כאלו בעתיד. לטענת הנתבעת לא הוכח כי ביום התאונה הייתה כוונה שכזו, ולפיה כבר באותה העת חלים עליהם מרבית התוצאות האזרחיות והכלכליות של מוסד הנישואין. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי התובעים לא הביאו די ראיות להוכחת עובדה זו.

 

46. הנתבעת מפנה לכך שלא הובאו ראיות לניהול משק בית משותף, לא הובאה כל ראיה ולא נטענה כל טענה לקיום יחסי אישות, היו חשבונות בנק משותפים, ההורים של המנוחה היו המוטבים בפוליסות הביטוח, הרכב נרשם על שם המנוחה, הכתובת הרשומה של המנוחה הייתה בבית הוריה, לא ברור מי שילם בפועל את שכר הדירה. לטענת הנתבעת לא הוכחה כי הייתה דרישה של רשויות החוק לחתום על תצהיר הסתלקות (אלא כי מדובר היה בבקשה של ב"כ ההורים). הנתבעת מפנה להצטרפות המאוחרת של התובע לתביעה כדי ללמד שהוא למעשה לא ראה עצמו כבן זוגה של המנוחה ובוודאי לא כידוע בציבור.

 

47. הנתבעת חוזרת ומפנה לכך שעד להשלמת הסיכומים לא טען התובע כי הוא ידוע בציבור של המנוחה (אלא רק כי הוא בן זוגה, מאורס לה ותלוי בה) כדי ללמד שגם הוא לא ראה עצמו כידוע בציבור. לטענת הנתבעת מדובר היה בזוג צעיר שטרם ביקש להחיל על עצמו את מרבית התוצאות הכלכליות/משפטיות של מוסד הנישואין, נכון ליום התאונה. וכי גם אם היה כך בכוונתו לעשות בחודש מאי, אין הדבר יכול לסייע לתובע.

לאחר שעברתי על טענות הצדדים, הראיות וכן הפסיקה, מצאתי כי דין טענת התובע בעניין זה להתקבל, ואבהיר.

48. בע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פד"י כד(1) 617 הבהיר בית המשפט העליון כי מושג ה"ידועים בציבור" כולל שני יסודות עיקריים, אחד חיי אישות כבעל ואישה והשני ניהול משק בית משותף, לא רק עקב נוחות או כדאיות כלכלית, אלא מתוך רצון לחלוק (שם, עמ' 619). עוד מדגיש, כב' השופט ברנזון כי:-

 

                 "אין צורך בחיי משפחה אשר ירשימו או ישכנעו את חוג המכרים והידידים שהם חיים כבעל ואשה, ובלבד שלמעשה הם מתנהגים כינם לבין עצמם כבעל ואישה לכל דבר ונותנים מהונם או מאונם לקיום משק בית משותף. השאלה כיצד להוכיח זאת, היא שאלה אחרת" (שם, 621).

 

49. בע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרון, פד"י לט(2) 690 (להלן:- "עניין שוקרון") הבהיר כב' השופט ד. לוין, אשר הפנה לפסק דין (שלא פורסם) של כב' השופט שילה במסגרת ת"ע (ת.א.) 1180/69, כי למעשה יש לבחון שלושה יסודות:-

 

              א.              יסוד האישות (עונתה – Tourus);

              ב.              היסוד הכלכלי (שארתה וכסותה – Memsa);

              ג.              היסוד הרגשי (אהבה, אחווה שלום ורעות).

וכן הוסיף, כי אין צורך בקיומם של כל שלושת היסודות כתנאי בלעדיו איין וכי יכול להיות שאחד מהיסודות לא יתקיים.

 

50. בע"א 11902/04 מרים חסין ואח' נ' כלל חברה לביטוח (2007) (להלן:- "עניין חסין") הבהיר כב' השופט ריבלין כי:-

 

              "אין ספק כי הניסיון להגדיר ולסווג מערכות יחסים, על בסיס מודדים כאלה ואחרים, עלול לחטוא למורכבות הדברים. הגוונים הם רבים – איש איש ודרכו, אישה אישה ודרכה, ולכל בני-זוג הדרך המיוחדת להם. לא בכדי הושם הדגש על האופן שבו תופסים בני-הזוג, באופן סובייקטיבי, את מערכת היחסים ביניהם" (שם, עמ' 3)

 

       וכי:-

              "שיתוף קנייני בנכסים אינו הכרחי על-מנת שבני זוג יחשבו כידועים בציבור" (שם, עמ'4).

 

51. בעמ"ש (מרכז) 140-11-17 ל.א. ואח' נ' ר.ד. (2009) כי ניתן למצוא בני זוג כידועים בציבור, גם אם אינם גרים במשותף אלא כל אחד גר בדירתו. בע"א 235/72 פסיה בירנבאום נ' עזבון המנוח יעקב לוין ז"ל ואח' (פד"י כז(1) 645 (1973) נקבע כי קיום יחסי אישיות אינו תנאי בלעדי ונדרש, וכי יתכנו מצבים, בהם מקיימים הצדדים חיי אישות ועדיין אין מדובר ב"ידועים בציבור" שכן:-

 

                "חיי משפחה אינם מתמצים ביחסי-מין, והמחוקק לא השתמש בחוק במונח "חיי אישות" או במונח אחר דומה, לשם ציון הקשר בין בני-זוג המזכה בחלק מן הירושה, אלא השתמש במונח - "חיי משפחה במשק בית משותף" דוקא" (שם, 648)

 

52.  בהתאם לכללים, ומתוך הבנה כי מדובר בזוג שלא היה נשוי לאחר והיה מנוע חיתון במדינת ישראל, ועל רקע הקביעה בעניין ס.ג. ולפיה מידת ההוכחה שתידרש במקרים כגון זה הינה קלה,  בחנתי בשנית את הראיות ואת הקשר, קראתי את טיעוני הצדדים, ואני קובע כי בעת התאונה ראו עצמם התובע והמנוחה כמי שהינם בני זוג וכמי שמוכנים להחיל אל עצמם את המשטר הזוגי/משפטי החל על בני זוג נשואים ועל כן הם היו "ידועים בציבור".

 

53. בתחילת הקשר, בשנת 2015, כפי שהעיד התובע, הוא היה סטודנט ואילו המנוחה כבר סיימה את לימודי הרוקחות (ראו תעודת סיום הלימודים מיום 11.11.14). בהתאם לאישורי השכר שהוגש המנוחה החלה לעבוד כרוקחת, בשירותי בריאות כללית, ביום 1.7.15, מועד הסמוך לחתימת התובע והמנוחה על חוזה שכירת הדירה המשותפת. דבר זה מלמד כי כל עוד המנוחה לא החלה לעבוד ולהרוויח היא לא התכוונה לצאת מבית הוריה, מסיבות מובנות.

 

        בשלב זה, כאשר לא היה שוויון כלכלי בין המנוחה לתובע, ולפי עדותו של התובע, היא נשאה ברוב ההוצאות המשותפות (ועל כן הרכב נרשם על שמה) ויתכן שבשלב זה, טרם התגבש הרצון להיות תא משפחתי אחד.

 

54. אולם, בשנת 2016 מסיים התובע את לימודיו, המנוחה והתובע מחליטים להמשיך ולגו ביחד (ומארכים את חוזה השכירות), בחודש 11/16 התובע מתקבל לעבודה באינטל, דבר שמקנה לו בטחון כלכלי. התובע והמנוחה חיים ביחד כבר שנה וחצי ואז הם מחליטים להינשא.

 

55. בשלב זה, כאשר הזוג חי ביחד כשנה ומחצה, ההוצאות מתחלקות בין שניהם (ובעניין זה נאמנים עלי דברי עדותו של התובע והורי המנוחה), וכאשר ברור כי הם לא יכולים להתחתן בתחומי מדינת ישראל, שכן הוא אינו יהודי. הרי שדחיית ההכרה רק בשל העובדה שהחתונה נקבעה לחודש מאי אינה במקום. בעצם העובדה שהתובע והמנוחה לא ביקשו למשוך את הזמן (כמנהגם של זוגות אשר מודיעים על חתונה ומוציאים אותה לפועל רק לאחר שנה ואף יותר), אלא עשו זאת במהירות האפשרית (בשים לב לכך שהיה עליהם לטוס לחו"ל לצורך כך) אנו למדים כי הם ראו בעצמם כזוג כלפי כל העולם, והיו מחויבים זו לזה.

 

56. שלא כמו נישואים, אשר הינם אקט משפטי ידוע בזמן, אין נקודה אחת בזמן שבה ניתן לקבוע מתי עברו התובע והמנוחה ממעמד של בני זוג למעמד של ידועים בציבור. אולם איני נדרש לכך, שכן ביום הטרגי, בו נהרגה המנוחה, יש לראות אותם כ"ידועים בציבור".

 

57. אין לייחס חשיבות לכך שהורי המנוחה אמרו שהיא רווקה. שכן הם הבהירו כי במינוח זה הם התייחסו לרווקה כסטטוס משפטי שמשתנה רק באקט של נישואין (כפי שהמחוקק קבע) שכן "ידועים בציבור" אינו מעמד משפטי.

 

        אין מקום לתת משקל לכך שהתובע לא השתמש בביטוי "ידועים בציבור" בפועל אלא רק בהגדרות שלו. בייחוד כאשר התובע טען, כפי שציטטתי לעיל, כי מעמדם כ"מאורסים" חזק יותר מאשר "ידועים בציבור".

 

58. את טענת הנתבעת ולפיה התובע לא טען לקיום "יחסי אישות" היה עדיף שלא לטעון. ראשית, אזכיר, כי כפי שקבע כב' השופט לוין בעניין שוקרון הנ"ל, אין צורך בקיום כלל התנאים. שנית אציין כי המבוכה בהעלאת הטיעון כאשר הורי המנוחה באולם ברורה. בייחוד כאשר באותו שלב הורי המנוחה לא טענו אחרת.

 

59. טענה זו, של קיום יחסי אישות, עולה כאשר ישנה טענה ולפיה מי שדורש להיות מוכר היה בעצם מטפל או מלווה של המנוח, טענה זו עולה במסגרת סכסוכי ירושה. וגם בעניינה כבר נקבע כי אינה תנאי בלעדיו איין, וכי גם אם חדלו הצדדים מקיום יחסי אישות, אין בכך כדי ללמד כי לא היו "ידועים בציבור" (ראו ע"א 4385-91 רחל סלם נ' רם כרמי, פד"י נא(1) 337 (1997) שם נקבע כי בני הזוג חדלו מלקיים יחסי אישות טרם הפרידה ועדיין קיימו משק בית משותף).

 

60. מעבר לכך, נטען לפני שהמנוחה והתובע רצו ילדים, דבר זה הינו תוצאה של מגע מיני, ויש להניח (בעדר כל ראיה אחרת) כי התובע והמנוחה, לא היו שונים מיתר בני גילם (וזאת כאשר לא נטען למשיכה למין אחר, קיומם של בני זוג אחרים או כל מניעה אחרת)

 

61. בעצם העובדה שהתובע וההורים מצאו לנכון שהתובע יחתום על תצהיר הסתלקות מעיזבון, בעת הגשת הבקשה לצו ירושה ובטרם הוגשה התביעה, יש כדי ללמד כי שלושתם ראו את התובע, בזמן אמת, כבן זוג של המנוחה לפי סעיף 55 לחוק הירושה (אחרת יכלו פשוט לרשום בבקשה שאין לה בן זוג, ואיש לא היה יודע על כך), וכי מדובר ב"ידועים בציבור".

 

62. אין כל פסול בכך שלתובע ולמנוחה היו חשבונות בנק נפרדים, דבר זה אינו נדיר. אין גם כל פסול בכך שלאבי המנוחה היה ייפוי כוח בחשבון עוד מזמן היותה סטודנטית. דבר זה נפוץ (ודוק לא היה מדובר בחשבון משותף לה ולאביה, אלא בחשבון בנק שלה בלבד) ואינו שולל הכרה בתובע ובמנוחה "ידועים בציבור".

 

        באשר לרישום ההורים כמוטבים בפוליסות, יש לזכור כי המנוחה החלה לעבוד כאשר היא והתובע היו בתחילת הקשר (ובטרם ראו עצמם כמי שמחילים על עצמם משטר של "ידועים בציבור"). בשלב זה, אך טבעי שהמוטבים יהיו בני משפחה אחרים.

 

        אין גם כל חשיבות לכך שהעניין טרם שונה, לא פעם אנו נתקלים בכך שאנשים אינם מודעים למשמעות המשפטית של הרישום (כמוציא את התגמולים מתחולת צו הירושה) ולא משנים זאת גם לאחר נישואים, גירושים או לידת ילדים נוספים (דבר זה קורה לעיתים, גם אחרי גירושים) וכאשר התובע ויתר על הירושה לטובת ההורים, שהיו המוטבים, הרי שבפועל התוצאה זהה.

 

        ניתן לעשות היקש, בעיין זה בין צוואות (ראו עמ"ש 55729-10-21 פלוני נ' אלמוני (18.7.22)) ובין פוליסות.

 

        אם היתה המנוחה הולכת לבית עולמה, בסמוך לעריכת הפוליסה, היה ניתן לטעון כי היא לא ראתה את עצמה באותה עת, כ"ידועה בציבור" של התובע, ועל כן אם הייתה הנתבעת מוכיחה כי הפוליסה הוצאה בסמוך לתאונה היה לכך משקל. אולם הנתבעת לא הוכיחה זאת (ולמעשה ביקשה מבית המשפט העליון שיורה לא לאפשר הגשת ראיות משלימות) ועל כן אין בכך כל ראיה.

 

63. לגבי עצם העובדה שהתביעה הוגשה בתחילה, כעיזבון ללא תלויים, הרי שלעניין זה התייחסתי בפסק הדין הראשון ולא אוסיף עוד.

 

 

משכך, ולאור המבחנים בפסיקה, ובשים לב לראיות שהיו לפני, וכפי שהנתבעת למעשה טענה בתחילת הדרך בעצמה, הנני קובע כי יש לראות בתובע ובמנוחה כידועים בציבור בעת התאונה.

 

מהו המועד הקובע לעניין תחילת התלות?

 

64. בפסק הדין הראשון קבעתי כי המועד לתחילת התלות, לצורך החישובים, הינו מועד התאונה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכחה תלות בפועל ועל כן יש לדחות את התביעה מטעם זה, בית המשפט העליון ביטל קביעה זו והנחה אותי לקבוע  האם מות המנוחה קטע את התלות שהתקיימה  או מנע התממשות של תלות בעתיד.

 

65. בעניין זה טוען התובע, כי בעת התאונה כבר ניהלו התובע והמנוחה משק בית משותף ועל כן הייתה תלות בפועל, או למצער יש למנות מועד זה ממועד הנישואין שהיה אמור להיות חודשיים לאחר התאונה.

 

66. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח קיומה של קופה משותפת ועל כן לא הוכחה כל תלות בפועל וזאת בהעדר ראיות (זולת הסכמי השכירות שהוצגו), מפנה לכך שבעת התאונה הרוויח התובע יותר מאשר המנוחה וכי לא הוכח שהייתה אמורה להיות תלות בפועל.

 

לאחר שעברתי על טענות הצדדים מצאתי כי אין מקום לשנות מפסק דיני הראשון ואבהיר.

 

67. סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, במפורש, כי בן זוגו של המנוח זכאי לפיצויים מהמזיק כתלוי, יש בכך ליצור חזקה של תלות שמקורה במערכת היחסים הזוגית. ועל כן הנטל להוכיח כי לא הייתה תלות מוטל על הנתבעת.

 

        כפי שהבהיר בית המשפט בעניין לינדורן:-

 

                "עמדתנו הינה כי הדיבור "בן זוגו" בפקודה מצביע על מצב עובדתי של תלות ולא על סטטוס משפטי" (שם, 41)

 

        עיתים, כפי שהיה בעניין חסין המוזכר לעיל, בו דובר בבני זוג שהתגרשו ולטענת התובעת נשארו בקשר זוגי, יהיה על התובעים להביא ראיות מדוע על אף הסכם הגירושין נותרה תלות, אולם לא כך בעניין שלפני.

 

68. יתרה מזאת, כפי שקבעתי, כבר בתחילת הקשר היה התובע תלוי במנוחה, בשל העובדה שהוא היה סטודנט ועבד בעבודה סטודנטיאלית, ועל כן למעשה התלות שלו במנוחה החלה בטרם היו ידועים בציבור, תקופה בה עיקר הפרנסה הייתה על כתפי המנוחה.

 

69. יש לדחות את טענת הנתבעת ולפיה בעצם העובדה שבעת התאונה הרוויח התובע יותר מהמנוחה כדי לשלול את זכאותו להיות תלוי בה. כפי שציינה כב' השופטת וילנר בפסק הדין בעניין שלפני, התלות אינה מחייבת כי אחד ירוויח יותר מהשני. התלות הינה תלות של משק הבית המשותף, אליו נכנסים הכנסות שני בני הזוג וממנו יוצאות ההוצאות. היא אינה מחייבת חשבון בנק משותף בפועל.

        כפי שגם כאשר אחד מבני הזוג לא עובד, מסיבה זמנית, מתחשבים בהכנסה עתידית, יש לעשות כן כאשר יש פערי שכר בין הצדדים.

 

אשר על כן אני קובע כי בעת התאונה, היו התובע ומנוחה "ידועים בציבור" והתקיימה  מערכת כלכלית דו סטרית, העולה כדי ניהול משק בית משותף והייתה תלות הדדית. ומשכך הנני קובע כי ההפסדים הינם כפי שנקבע בפסק הדין הראשון.

 

יתר טענות הנתבעת

 

70. בסיום הטיעון של הנתבעת הועלתה הטענה ולפיה בית המשפט המחוזי לא דן בטענתה שבפועל לא נגרמו הפסדי תמיכה לתובע עקב נישואיו (ולא טענה כנגד בסיס השכר של התובע שנלקח בחשבון). בעניין זה ניתן על ידי פסק דין, ולגבי משמעות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, והעובדה שטענה זו לא נבחנה, המקום לבחון אותה הינו בית המשפט המחוזי.

 

        מעבר לכך, אציין כי כי בהתאם לרע"א 3535/09 אסתר שוקרון ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' (2011) אין בעצם הנישואים כדי להשפיע על חישוב הפיצוי בכל הקשור לתביעת העזבון (שהינו לפי זוג נשוי ללא ילדים) ועל כן אין בשאלה זו כדי לשנות מסכום הפיצוי הכולל שאותו תשלם הנתבעת (ובייחוד כאשר בכל הקשור לשירותי בת זג, הפיצוי נפסק עד לאותו מועד), אלא רק לשיעור הפיצוי אותו יש לשלם לתובע ולקזז מתביעת העיזבון שהינה של ההורים כיורשים.

 

        הואיל וההשלכה של טיעון זה הינה במערכת היחסים שבין היורשים (שהם ההורים) לתובע, והואיל וההורים לא טענו בעניין זה דבר, לא הגישו ערעור וגם לא מצאו לנכון לטעון לפני, סבור אני כי אין לדון בשאלה זו יותר.

 

71. באשר לטענה ולפיה התובע לא החזיר את כל אשר נדרש להחזיר בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. טענה זו תיבחן במסגרת הליכי הגביה, ככל שידרשו.

 

72. מנגד, בכל הקשור לשאלה מה דינם של התשלומים ששילמה הנתבעת להורי המנוחה כהפרשים בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, מצאתי לנכון להשאיר עניין זה לדיון והכרעה בין התובע להורים וזאת בשל האופי המיוחד של הצדדים, לוויתורים שהיו (שחלקם לא נחשפו לפני) ולכך שההורים בחרו שלא לטעון בעניין זה. ואין לדרוש מהנתבעת לשאת בתשלומים ולעסוק בגביה חוזרת מההורים.

 

לסיכום

73. הנני קובע כי התובע והמנוחה היו ידועים בציבור בעת התאונה, משכך מדובר ב"בן זוג" לפי סעיף 78 לפקודת הנזיקין וכי התובע היה תלוי במנוחה ביום התאונה.

 

74. אני קובע כי על הנתבעת היה לשלם לתובעים את סכום פסק הדין, כפי שנפסק ביום 15.9.20 כולל שכ"ט עו"ד כפי שנפסק שם וכן החזר ההוצאות.

 

75. הואיל ולאחר פסק הדין שולמו הכספים, עוכב הביצוע ולאחר מכן הוחזרו כספים, וכן שולמו כספים נוספים להורים הנני קובע כדלקמן:-

 

              א.              על הנתבעת לשלם לתובע, בחזרה, את מלוא הכספים שהוחזרו על ידו בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בהתאם לפסיקתא מיום 12.7.21;

 

              ב.              הואיל וההורים השאירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, הנני קובע כי יתרת התשלום ששולמה על ידי הנתבעת להורים (כולל שכ"ט עו"ד), בהתאם לפסיקתא שנחתמה בבית המשפט המחוזי, תקוזז מהתשלום אותו נדרשת הנתבעת להחזיר לתובע, וכי היא תשולם ישירות על ידי ההורים לתובע (וככל שלא תשולם, יוכל התובע לנקוט בהליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל למול ההורים).

 

              ג.              יתרת הסכום שאותו תשלם הנתבעת לתובע (הסכום שהוחזר על ידי התובע בקיזוז הסכומים ששולמו להורים בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי) תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו החזרו הכספים.

 

76.  בשים לב לתוצאה הסופית, למשך ניהול ההליכים, ולאור טענות הצדדים כפי שהובאו לפני, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בגין פסק דין משלים זה בשיעור 25,000 ₪ בצירוף מע"מ (וזאת מעבר לשכר הטרחה והוצאות שנפסקו בפסק הדין הראשון).

 

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם למועדים הקבועים בתקנות.

 

ניתן היום,  כ"ט אב תשפ"ב, 26 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

 

יורם ברוזה