האם קיים הבדל מבחינת תקופת התיישנות בין תביעת שיבוב המוגשת בעילה הסכמית ובין תביעת שיבוב המוגשת בעילה הסטטוטורית?

בית המשפט דן בשאלה האם קיים הבדל מבחינת תקופת התיישנות בין תביעת שיבוב המוגשת בעילה הסכמית ובין תביעת שיבוב המוגשת בעילה הסטטוטורית?

 

 

בית משפט השלום בחיפה 
 

 

ת"א 55314-06-20 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

 

 

 

 

 

מספר בקשה:5

בפני

כבוד השופטת טלי מירום

 

 

המבקש-התובע

 

המוסד לביטוח לאומי
 

נגד

 

המשיבים-הנתבעים

1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

2. יעקב כהן  

3. טופ סקיי ליין מערכות הנדסה בע"מ

4. מי רקת טבריה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד דוד חיות ואח'

 

 

 

 

החלטה

 
       

 

  1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת עילת תביעה המושתתת על הסכם השיבוב שבין התובע ובין נתבעת מס' 1 (להלן: ההסכם) ועדכון הסכום הנתבע מנתבעת מס' 1 בהתאם לשיעור השיפוי על פי ההסכם, ולשיטתו של התובע - שיעור 80% מהתגמולים ששולמו לנפגע.

רקע

  1. ביום 23.6.2013 נפגע צ' ל' (להלן: הנפגע) בתאונת עבודה במהלך התקנת מצלמות אבטחה באתר של נתבעת מס' 4. עבודות ההתקנה עבור נתבעת מס' 4 בוצעו על ידי נתבעת מס' 3, שהזמינה לאתר את הנפגע לצורך ביצוע העבודות בפועל. לשם כך הורם הנפגע לגובה בתוך סל הרמה המחובר למשאית מנוף, נהוגה על ידי נתבע מס' 2 (עובד של נתבעת מס' 3), ואשר השימוש בה בוטח בביטוח חובה על ידי נתבעת מס' 1. תוך כדי ביצוע העבודות נפל הנפגע מתוך סל ההרמה אל הקרקע ונפגע קשות בגופו (להלן: התאונה).
  2. התאונה הוכרה על ידי התובע כתאונת עבודה, וּועדות רפואיות קבעו לתובע נכות בשיעור משוקלל של 77%. בהתאם שילם התובע וישלם לנפגע גמלאות.
  3. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו הגיש הנפגע ביום 3.6.2020 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 7858-06-20). התביעה הוגשה נגד נתבעים מס' 1, 2, ו - 3 דכאן בלבד. התביעה הוגשה בשתי עילות חלופיות: עילה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1985 (להלן: עילת הפלת"ד), במסגרתה נטען כי התאונה הינה תאונת דרכים ועל כן חלה חובת הפיצוי על נתבעת מס' 1, מבטחת המשאית בביטוח חובה ועל נתבע מס' 2, הנהג; ועילה מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: העילה הנזיקית), המייחסת עילות נזיקיות (רשלנות, הפרת חובה חקוקה וכד') לנתבעים מס' 3-2, כבעלי המשאית ומפעילהּ וכמזמיני העבודה.
  4. ביום 22.6.2020 הוגשה התביעה הנוכחית (להלן: תביעת השיבוב), בה טען התובע כי שילם וישלם לנפגע תגמולים בסך של 697,046 ₪. התביעה הוגשה נגד שלושת הנתבעים שנתבעו על ידי הנפגע, וכן נגד נתבעת מס' 4 - מזמינת העבודות והאחראית לאתר העבודה, שלא נתבעה על ידי הנפגע.
  5. בדומה לתביעת הנפגע הוגשה גם תביעת השיבוב בשתי עילות חלופיות - עילת פלת"ד כנגד נתבעים מס' 1 ו - 2, ועילה נזיקית כנגד נתבעים מס' 4-2.
  6. התביעה הוגשה מכח זכות השיבוב הסטטוטורית הנתונה למל"ל על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק המל"ל).
  7. בכתב ההגנה מטעמה שהוגש ביום 8.9.2020 טענה נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת), ראשית, כי התאונה איננה תאונת דרכים, ומכאן שאין לתובע עילה כלפיה; לחלופין טענה, כי גם אם ייקבע כי התאונה היא תאונת דרכים, הרי שאין לתובע כל עילת תביעה כלפיה (או כלפי נתבעים מס' 2 ו - 3, כנהג המשאית ובעליה) מכח חוק המל"ל, זאת לנוכח הסכם השיבוב שנחתם בין התובע ובין הנתבעת והמסדיר את זכות החזרה של התובע במקרה של תאונת דרכים. במסגרת זו הקדימה התובעת וטענה, כי התובע לא יהיה רשאי לתקן את תביעתו על ידי הוספת עילה המבוססת על הסכם השיבוב, שכן זו התיישנה. מכל אלו טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי דין התביעה נגדה להידחות.

הבקשה

  1. בבוקר ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק, ביום 24.4.2022, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת עילה המבוססת על הסכם השיבוב (להלן: העילה ההסכמית) ולתיקון סכום התביעה הנתבע מכח עילת הפלת"ד בהתאם למוסכם בהסכם.
  2. בבקשה טען התובע, כי ההסכם לא צורף לכתב התביעה המקורי בשל טעות שנגרמה בהיסח הדעת: לטענתו, רק ביום 21.06.2020 נודע לו על תביעת הנפגע; כיוון שתביעת התובע הופנתה גם נגד נתבעת מס' 4, שלא נכללה בתביעת הנפגע, וככזו - הארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 328(א1)(3) לחוק המל"ל אינה חלה לגביה - הזדרז התובע להגיש את תביעתו, וזאת בתוך יממה אחת מהמועד בו נודע לו על תביעת הנפגע, ובטרם זו תתיישן ביום 23.6.2020; בשל סד הזמנים הלחוץ וכן בשל צמצומים בכוח אדם באותה העת במשרדו של ב"כ התובע בשל נגיף הקורונה, הוגשה תביעתו אך ורק בעילה המבוססת על זכות השיבוב הסטטוטורית, תוך השמטה בהיסח הדעת של העילה ההסכמית.
  3. לטענת התובע, עילה ההסכמית איננה עילה חדשה, אלא נובעת מהעילה הסטטוטורית ויונקת ממנה, ומכאן שאין מניעה להוסיפה לכתב התביעה בשלב זה, מה גם שלשיטתו, עילת התביעה ההסכמית לא התיישנה, זאת לאור הארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 328(א1)(3) לעיל, אשר חל לטענתו גם על תביעה המבוססת על ההסכם. לחלופין טען, כיוון שההסכם נחתם ביום 20.7.2015, הרי שעילה המבוססת עליו אינה יכולה להתיישן קודם לחלוף שבע שנים ממועד החתימה, ומכאן שבמועד הגשת הבקשה לתיקון התביעה, העילה ההסכמית לא יכולה היתה להתיישן עדיין. לבסוף טען התובע, כי גם אם ייקבע כי אין עומדת לו עילת התביעה ההסכמית, ולו מטעמי התיישנות, הרי שאז תחול זכות השיבוב הסטטוטורית.
  4. לבקשה צורף תצהירה של עוה"ד מרוא אבו-סויד ממשרד ב"כ התובע, בו הצהירה כי במהלך שנת 2018 קיבלה לטיפולה את תיקו של הנפגע, ומאז שבה ופנתה מעת לעת אל ב"כ הנפגע על מנת לברר האם הגיש תביעה בגין נזקיו; לפי הצהרתה, עד לחודש מאי 2020 נמסר לה כי טרם הוגשה תביעה, שכן טרם הסתיימו הליכי קביעת הנכות על ידי הועדות הרפואיות; רק במהלך חודש יוני 2020 נודע לה כי הנפגע הגיש תביעה לבית המשפט וביום 21.6.2020 הועבר אליה העתק כתב התביעה בפקס ממשרד ב"כ הנפגע. עוה"ד אבו-סויד הצהירה, כי מיד למחרת הכינה את תביעת השיבוב, אליה צירפה גם את נתבעת מס' 4 שלהפתעתה לא נתבעה על ידי הנפגע, ודאגה להגשתה לבית המשפט. עוה"ד אבו-סויד הצהירה, כי בשל סד הזמנים הלחוץ והיקף היריעה, נעלם מעיניה כליל עניין ההסכם בין הצדדים ועל כן מחמת שגגה לא נכללה העילה ההסכמית בכתב התביעה.

תשובת הנתבעת

  1. הנתבעת מתנגדת לבקשה. ראשית דבר כופרת הנתבעת בטענות התובע במישור העובדתי ועומדת על חקירתה של עוה"ד אבו-סויד, על חקירת נציגי התובע ואולי אף על חקירתו של ב"כ הנפגע, לצורך בירור הטענה בדבר המועד בו נודע לתובע על תביעת הנפגע. לטענתה, כבר ביום 1.10.2013 התקבלה אצל התובע תביעת הנפגע לדמי פגיעה בו צויינו פרטי המשאית נשוא התאונה וזהות הנתבעת כמבטחתה, כך שפרטיה היו ידועים לה זה מכבר.
  2. בנוסף טוענת הנתבעת כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובניגוד להוראות תקנה 49(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א), לפיה בקשה לתיקון כתב התביעה יש להגיש תוך 60 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, מה גם שלטענת הנתבעת אין לטעון לעניין ההתיישנות במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, אלא יש להגיש בעניין זה כתב תשובה, מה שלא נעשה על ידי התובע.
  3. לגופו של עניין נטען, כי סעיף 328 לחוק המל"ל אינו חל על ההסכם, שכן זה מקים עילת תביעה חדשה, עילה חוזית, עליה חל חוק ההתיישנות. לעמדת הנתבעת, ההסכם נולד אמנם מתוך סעיף 328 לחוק המל"ל, אולם הוא עומד בפני עצמו ומקים עילת תביעה עצמאית ונפרדת, אותה יש לבחון על פי כללי ההתיישנות הרגילים, כך שזו מתחילה להימנות החל ממועד התאונה; מכאן שעילה זו התיישנה. עוד נטען כי לא ניתן להחיל את תיקון 168 לחוק המל"ל על ההסכם, שכן זה נולד לאחר חתימת ההסכם, אשר ממילא לא כלל כל התייחסות לעניין ההתיישנות.

דיון והכרעה

  1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.
  2. תקנה 46(א) לתקסד"א מסמיכה את בית המשפט להורות על תיקון כתב טענות בכל עת, וזאת "לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג." תקנה זו פורשה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית) כמאמצת את הפרשנות הליברלית של תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיה רשאי בית המשפט בכל עת להתיר לבעל דין לתקן את כתבי טענותיו, אולם זאת תוך הבטחת קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן (ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל [4.4.2021], להלן: עניין רמתיים).
  3. מאידך נפסק, כי ככלל, בית המשפט "ייטה שלא להתיר תיקון כתב טענות אם מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית." (רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ [22.03.2017]).
  4. בין השאר נפסק, כי לא יתאפשר תיקון כתב תביעה מקום שיש בתיקון כדי לגרוע מן הנתבע טענת התיישנות שהייתה עומדת לו אלמלא התיקון. מכאן נפסק, כי אין להתיר לתובע לתקן את כתב התביעה באופן אשר עולה כדי הוספת עילת תביעה חדשה, ככל שבעת הבקשה לתיקון כתב התביעה עילה זו התיישנה (ראו, בין היתר, רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' אסתר מונסונגו [5.10.2009]; רע"א 1527/09 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' אבו עודה [14.10.2009]).
  5. המונח "עילת תביעה" בהקשר בו עסקינן משמש במשמעותו הצרה, כלומר, "המעשה המובא לדיון" (ע"א 702/86 איטונג בטרום נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160 [1989]; רע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית [24.02.2013]). נפסק, כי מבחן "המעשה המובא לדיון" המשמש לצורך הכרעה בבקשות לתיקון כתב התביעה, משקף אמת מידה מקלה, וכי באספקלריא של מבחן זה, יש ליתן למונח "עילת תביעה" פרשנות רחבה (עניין רמתיים לעיל, בפסקה 19).
  6. יש לבחון, איפוא, האם עילת השיבוב ההסכמית, המבוססת על הסכם השיבוב רב השנים בין המל"ל ובין חברות הביטוח, אותה מבקש התובע להוסיף לכתב התביעה, הינה עילה חדשה ונפרדת מזו הסטטוטורית, על יסודה הוגשה התביעה העיקרית; כן יש לבחון, האם עילה זו התיישנה, ולמעשה - האם הארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 328(א1)(3) לחוק המל"ל חלה גם על תביעות שיבוב המוגשות בעילה ההסכמית.
  7. ראש וראשון, על פי הוראות המעבר בהסכם שנחתם ביום 20.7.2015, נקבעה תחילתו של ההסכם רטרואקטיבית ממועד סיומו של ההסכם הקודם, באופן שיצר רציפות בתחולת ההסכם מאז תחילתו חתימתו של ההסכם המקורי ההיסטורי. אין איפוא חולק, כי ההסכם חל על התאונה נשוא התביעה, שאירעה כאמור ביום 23.6.2013.
  8. כידוע, באפשרותו של המל"ל להגיש נגד המזיק תביעה להשבת תגמולים ששילם וישלם לנפגע מכח סעיף 328 לחוק המל"ל; זוהי תביעת תחלוף או סוברוגציה (ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז(4) 433 [2001], בעמ' 441; רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 [2003], בעמ' 358-357): המל"ל נכנס בנעליו של הנפגע. לפיכך, כל טענת הגנה שיש למזיק כנגד הנפגע, ובכלל זה טענת התיישנות, תקפה גם כנגד המל"ל.
  9. במקביל יכול המל"ל להגיש נגד המזיק תביעה להשבת התגמולים מכח ההסכם רב השנים שנחתם בינו ובין חברות הביטוח. כפי שנפסק בפסק הדין בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח ואח', (פ"ד ס(4) 132 [2006], להלן: עניין אררט), ההסכם מושתת על זכות השיבוב שבסעיף 328 לחוק המל"ל, אך קובע מנגנון יעיל ומהיר לפתרון מחלוקות עתידיות בין הצדדים לו ולהגעה להסכמה מראש על מנת לחסוך התדיינויות בכל תביעה בנפרד. לצורך קביעת המנגנון היעיל כאמור, סטה ההסכם במסגרת סוגיות מההסדר הקבוע בחוק: "ההסכם אמנם נולד מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אולם משיצא לאוויר העולם - יש לו חיים משלו." (עניין אררט, פסקה 12 לפסק הדין).
  10. עוד נפסק, כי ההסדר סוטה מהוראותיו של סעיף 328 לחוק המל"ל באופן "המשקף את רצונם המשותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה, מתוך הבנה שייתכנו מקרים בהם ההסכם לא יתאם באופן מלא את הנסיבות הפרטניות. כך, כשם שלעתים יצא המל"ל נשכר מההסדר החוזי, ישנם מקרים בהם ההסדר החוזי ייטיב עם חברות הביטוח, ויש להניח כי הצדדים גילמו סיכון זה בבואם לקבוע את אחוז השיפוי המופחת שהמל"ל זכאי לו לפי ההסכם" (ע"א 7453/12 אלחבאנין ואח' נ' כריסי ואח', פ"ד ס(1) 519 [9.9.2014] (להלן: עניין אלחבאנין).
  11. עיון בפסיקה הרלוונטית מעלה, כי המקרים בהם נדונה סטייתו של ההסדר הקבוע בהסכם מזכות השיבוב הקבועה בסעיף 328 לחוק המל"ל נוגעים על פי רוב להיקף זכות השיבוב. כך, למשל, דן פסק הדין בע"א 3013/01 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המל"ל, פ"ד נז(1) 135 [2002] בשאלת תחולתו של ההסכם על גמלת סיעוד; פסק הדין ברע"א 7085/14 המל"ל נ' כהן [19.4.2015] דן בשאלת תחולתו של ההסכם על דמי שיקום; ואילו פסק הדין בעניין אררט, כמו גם פסק הדין בעניין אלחבאנין דנו בשאלת נפקותו של קיצור תוחלת החיים על היקף השיפוי ועל אופן יישום זכות השיפוי. מכל מקום, במקרים בהם נדונה סטיית ההסכם מהוראות החוק, פרשנותו של ההסכם נעשתה בצמצום ותוך שמירה על יסודותיו המהותיים, קרי, עצם זכות השיבוב של המל"ל, עקרון הסוברוגציה העומד בבסיסה וכן תכליתה, בהם אין ההסכם סוטה מזכות השיבוב הסטטוטורי. בעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטתה המפורטת של כב' השופטת נסרין עדוי-חדר בת"א (שלום חיפה) 35341-08-20 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [20.12.2021] (להלן: עניין הפניקס), בה נדחתה בקשת חברת הביטוח לסלק על הסף תביעת שיבוב של המל"ל המושתתת הן על העילה הסטטוטורית והן על העילה ההסכמית בנימוק שזו התיישנה, משהוגשה תשע שנים לאחר אירוע התאונה.
  12. לאור כל האמור לעיל ובשים לב לאמת המידה המקלה בה יש לנקוט בעת בחינת העניין, דומה כי יש לקבוע, כי הגם שהעילה ההסכמית שונה ונפרדת מהעילה הסטטוטורית, שתיהן נובעות מאותו "המעשה המובא לדיון", קרי, תאונת הדרכים בגינה שילם ומשלם התובע תגמולים לנפגע (ראו גם ת"א (שלום ת"א-יפו) 46103-06-17 המוסד לביטוח לאומי נ' יודפת מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' [18.3.2018]). בהתאם יש לקבוע, כי אין מניעה עקרונית להתיר את תיקון כתב התביעה על ידי צירוף העילה ההסכמית.
  13. השאלה שיש לבחון כעת היא, האם העילה ההסכמית התיישנה; שהרי אם התשובה לכך חיובית, אין מקום להתיר את התיקון.
  14. אין חולק, כי בהיות תביעת השיבוב תביעת תחלוף, כאשר המל"ל בא בנעליו של הנפגע, מתיישנת תביעה זו עם התיישנות תביעתו של הנפגע, קרי, בחלוף 7 שנים ממועד התאונה.
  15. אלא שבעניין זה חל שינוי. כידוע, בתיקון מס' 146 לחוק המל"ל מיום 5.8.2013 הוסף סעיף 328(א1), בו נקבעה חובת דיווח של מבטח למל"ל על אודות ניכוי או אפשרות לניכוי תגמולי מל"ל מהפיצוי לנפגע. סעיף 328(א1)(3) קבע, כי אם לא עשה כן המבטח, תחל תקופת ההתיישנות להגשת תביעת השיבוב ביום קבלת הדיווח או ביום בו נודע למל"ל על ההליכים בין הנפגע ובין המבטח (בהגבלה של עד 15 שנה ממועד אירוע התאונה). בתיקון מס' 168 לחוק המל"ל מיום 30.11.2015 תוקן (בין השאר) סעיף 328א1(3) הנ"ל, באופן הקובע כי הארכת תקופת ההתיישנות חלה בכל מקרה ולא רק במקרה שהמבטח לא דיווח על הניכוי; כמו כן הוסף סעיף 328(א2), המתיר למל"ל להפנות למבטח דרישה לתשלום מופחת של הגמלאות בהתאם להסכם שבין המל"ל ובין המבטח.
  16. שני התיקונים האמורים נועדו, כידוע, לשפר את מימוש זכות השיבוב שבידי המל"ל ואת יכולת הגבייה שלו, לאחר שבמשך שנים לא עלה בידו לגבות באופן יעיל כספים שניכו חברות הביטוח מהפיצויים לניזוק, כאשר החוק מאפשר להן ניכוי זה בהסתמך על כך שבבוא היום ישיבוהו למל"ל; מכאן גם מקומם של תיקונים אלו במסגרת החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו - 2014), תשע"ג-2013 (תיקון 146) ובחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו- 216), תשע"ו-2015 (תיקון מס' 168). אין ספק שבהיות כספים אלו כספי ציבור, המטרה היא חשובה וראויה; העובדה שהמחוקק ראה לנכון לעסוק בנושא זה פעמיים במהלך כשלוש שנים, בהליך חקיקה מהיר במסגרת חוק ההסדרים, מעידה על החשיבות הרבה שראה בהסדרת נושא זה לטובת הקופה הציבורית (ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 22963-10-18 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' המל"ל [20.1.2020]).
  17. נוכח תכליתם זו של התיקונים בחוק המל"ל ושל הארכת תקופת ההתיישנות, דומה כי אין מקום להבחין, לעניין זה, בין תביעת שיבוב המוגשת בעילה הסכמית ובין תביעת שיבוב המוגשת בעילה הסטטוטורית: בשני המקרים מן הראוי כי תחול הארכת תקופת ההתיישנות על מנת לשפר את יכולת הגבייה של המל"ל. לפיכך מן הראוי לקבוע, כי הארכת תקופת ההתיישנות בהתאם לתיקונים בחוק חלה גם על תביעות על פי ההסכם.
  18. לשון חוק המל"ל עצמו מאפשרת פרשנות כזו; אין בחוק כל הוראה הקובעת כי הארכת תקופת ההתיישנות אינה חלה על תביעות מכח ההסכם. אכן, תיקון 146, במסגרתו נקבעה חובת הדיווח והוארכה תקופת ההתיישנות, תוקן טרם חתימת ההסכמים החדשים בין המל"ל ובין חברות הביטוח; ואולם תיקון 168, במסגרתו "שופרה" עוד יכולת הגבייה (בין השאר על ידי מתן אפשרות דיווח מקוון ועל ידי הקביעה כי תקופת ההתיישנות מוארכת בכל מקרה ולא רק אם אין המבטח מדווח על הניכוי), תוקן אחרי חתימת ההסכמים החדשים; לא זו אף זו, עניין הסכם השיבוב אף נזכר בו (לעניין דרישת פיצוי מופחת כקבוע בסעיף 328(א2)). לו ביקש המחוקק להחריג את הארכת תקופת ההתיישנות מתביעות המוגשות על פי ההסכם, יש להניח כי היה אומר דברו במפורש.
  19. מנגד, ההסכם עצמו אינו כולל כל התנאה על הוראת הארכת ההתיישנות הסטטוטורית, שכבר הוספה לחוק בתיקון 146, טרם חתימת ההסכם, או חריגה ממנה. לו ביקשו הצדדים להסכם להחריג את הארכת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית מתביעות המוגשות על פי ההסכם, יש להניח כי היו מציינים זאת בהסכם במפורש.
  20. אכן, סעיף 328(א1)(3) קובע הארכה של תקופת ההתיישנות של "תביעת המוסד לפי סעיף קטן (א)"; על יסוד ניסוח זה היו שסברו כי אין הארכת תקופת ההתיישנות חלה במקרה של תביעה על פי ההסכם, אלא רק במקרה של תביעה על פי החוק. כך נקבע, למשל, בת"א (שלום י-ם) 31744-05-18 המל"ל נ' נודלמן [24.3.2020].
  21. כך נקבע גם על ידי כב' בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק רע"א (מח' חיפה) 16017-16-18 המל"ל נ' עודה ואח' [21.8.2018] מאת כב' השופט י' גריל; לעניין זה ראו את החלטתה של כב' השופטת עדוי-ח'דר בעניין הפניקס לעיל; החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט מחוזי בחיפה ברע"א (מח' חיפה) 45214-02-22 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המל"ל [22.5.2022] מאת כב' הנשיא רון שפירא. יודגש, כי פסק דינו של כב' השופט גריל אינו בגדר הלכה מחייבת אלא מנחה בלבד (סעיף 20(א) לחוק יסוד: השפיטה), ובכל הכבוד, פרשנותה של כב' השופטת עדוי-ח'דר, אשר אושרה כאמור על ידי כב' הנשיא שפירא, נראית לי יותר, בהיותה מגשימה את תכלית החוק על תיקוניו בעניין הארכת תקופת ההתיישנות, מגשימה את תכליתו של ההסכם רב השנים ומונעת מצב אבסורדי המבחין בין משטר ההתיישנות החוזי ובין זה הסטטוטורי.
  22. מכל המקובץ לעיל סבורתני כי פרשנות ראויה תהיה לקבוע, כי הארכת תקופת ההתיישנות בסעיף 328(א1)(3) לחוק המל"ל חלה גם על תביעות שיבוב המוגשות בעילה ההסכמית.
  23. כפועל יוצא אינני רואה מניעה להתיר לתובע להוסיף לכתב התביעה עילת תביעה המבוססת על ההסכם בין הצדדים.
  24. אוסיף, כי על אף השיהוי שבהגשת הבקשה, אליו אתייחס בהמשך, הבקשה הוגשה בשלב מוקדם יחסית של הדיון ובטרם הגישו הצדדים את ראיותיהם (מה גם שבכל הקשור לסיווג התאונה, הוצע לצדדים לשקול להמתין להכרעה בעניין זה על ידי בית המשפט המחוזי הדן בתביעת הנפגע); אין בתיקון כדי לעכב את ניהול התיק או לפגוע באינטרסים של הצדדים.
  25. מובהר, כי עצם התרת התיקון אין בה כדי לשלול מהנתבעת טענה לפיה עילת התביעה ההסכמית התיישנה; כפי שטענה הנתבעת בתשובתה, עניין זה טעון בירור עובדתי לשם קביעת מימצאים בשאלת מועד ידיעתו של התובע אודות תביעת הנפגע.
  26. לא ניתן שלא להתייחס, טרם חתימה, להתנהלות המל"ל בהליך זה עד כה: טענתה של הנתבעת לכך שלתובע עומדת עילת השיבוב ההסכמית בלבד הועלתה כבר בכתב ההגנה מטעמה, שהוגש לפני קרוב לשנתיים. המל"ל לא הגיש כתב תשובה לטענה זו ולמעשה ישב בחיבוק ידיים במשך למעלה משנה וחצי עד אשר עתר לתיקון התביעה, ואף זאת - רק בבוקר ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק.
  27. מכל אלו, ובשים לב לכך שעל הנתבעת יהיה להגיש כתב הגנה מתוקן, אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת בסך של 3,500 ₪.

סוף דבר

  1. אני מתירה לתובע לתקן כתב תביעתו כמבוקש בבקשתו. כתב תביעה מתוקן יוגש לתיק עד ליום 20.9.2022. כתבי הגנה מתוקנים יוגשו, על ידי הנתבעים החפצים בכך, בתוך 60 יום לאחר מכן.
  2. טרם סיום, התנצלותי בפני הצדדים על השיהוי במתן החלטה זו, זאת עקב עומס עבודה ותורנויות-פגרה.

 

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

 

 

ניתנה היום, י"ד אב תשפ"ב, 11 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.