לפני כבוד השופטת דלית ורד
התובעים:	איילון חברה לביטוח בע"מ
נגד
הנתבעים:	____

פסק דין

מי הזכאים לקבלת תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים- המוטבים שנקבעו בטופס מינוי מוטבים או היורשים בהתאם לצוואה מאוחרת יותר?

התובעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, הינה חברה המבטחת בפוליסת ביטוח חיים קבוצתית את עמיתי חבר ומשרתי הקבע (להלן: "חברת איילון" ו"פוליסת ביטוח חיים" בהתאמה).

נתבעים 1 ,3 ו- 4 הינם ילדיו של המנוח ______ ז"ל, אשר הלך לבית עולמו ביום 20.6.2017 (להלן: "המנוח" בהתאמה).

הנתבעת 2 היא זוגתו של המנוח.

המנוח היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים אצל התובעת (להלן: "הפוליסה"). הנתבעים 1 ,3 ו- 4 הוגדרו כמוטבים של המנוח הזכאים לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה, בעת פטירתו וזאת על פי טופס מינוי מוטבים שמילא המנוח ביום 25.11.1999 (להלן: "טופס מינוי מוטבים").

המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 26.3.2017, אשר בית המשפט לענייני משפחה הורה על קיומה. (ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ובר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון- נדחו; להלן: "הצוואה").

נתבעים 2, 3 ו-4 הינם יורשי המנוח על פי הצוואה (להלן: "הנתבעים").

הצוואה הובאה לידיעת חברת איילון סמוך לאחר פטירת המנוח. ראו, סעיף 22 של כתב התביעה.

חברת איילון שילמה לנתבעים 3-4 את חלקם מתוך תגמולי הביטוח, לפי השיעור כפי שנקבע בטופס מינוי מוטבים. (ראה חלופת מכתבים נספחים 6-9 לכתב התביעה), כך שנותרו ברשותה 33% מתגמולי הביטוח, בסכום של 85,827 ₪ לערך, נכון למועד הגשת התביעה.

עתירתה של חברת איילון הינה לקבוע את חלוקת הזכאות בין הנתבעים בהתייחס ליתרת תגמולי הביטוח, שנותרו ברשותה.

לשם השלמת התמונה יצויין כי המנוח כתב צוואה קודמת מיום 22.1.2010 לפיה שלושת ילדין של המנוח, נתבעים 1, 3- 4, יורשים באופן שווה את כל עזבונו. הצוואה צורפה כנספח 2 לכתב ההגנה של הנתבעת 1 (להלן- הנתבעת).

הנתבעת טענה כי היא זכאית לחלקה בביטוחי החיים בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"). לטענתה, מכח סעיף זה נוצרו לה כמוטב, זכויות ממון, הנובעות ממותו של המנוח- המיטיב, וזכויות אלה מצויות מחוץ לזכויות העיזבון ובמנותק מהן. סעיף 147 לחוק הירושה מבטא את חופש הדיספוזיציה שמעניק המחוקק למוריש. יש להעניק עדיפות לחופש החוזים וליכולתו של אדם לעשות כרצונו באמצעות מערכת של הסדרים חוזים אוטונומיים הראויים למסגרת עיונית משל עצמם, תוך החרגתם מתחולת דיני הירושה (הנתבעת מפנה, בין היתר לרע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר (7.9.16) וכן למאמרו של גד טדסקי "זכויות מלבר לעזבון" משפטים יא 20, 21 תשמ"א).

עוד טענה הנתבעת כי אם המנוח היה חפץ לשנות את המוטבים בביטוחי החיים שהיו על שמו, היה עושה כן, כפי שעשה כששינה את צוואתו.

הנתבעים מצידם ביקשו להורות לתובעת להעביר את הכספים המוחזקים אצלה לידיהם, על פי חלקם בצוואה. לטענתם, הוראות הצוואה המאוחרת גוברות על הוראת המוטבים המוקדמת, ויש בהן כדי לבטל את הוראת המוטבים הישנה. עוד הם טוענים כי על פי סעיף 36 (ב) לחוק החוזים, תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") ניתן לבצע שינוי מוטבים באמצעות הוראה הכלולה בצוואה. צוואה זו הינה צוואה מאושרת על ידי בית משפט, ואין הכרח שההודעה תימסר בטרם הפטירה.

בדיון שהתקיים ביום 14.12.21 הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק ובהמשך הגישו הצדדים סיכומיהם.

דיון והכרעה

שתי הוראות חוק נוגעות לענייננו. הכלל בנוגע לכספים שיש לשלם עם פטירתו של אדם נקבע בסעיף 147 לחוק הירושה:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה-ביטוח, על פי חברות בקופת-קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

בנוסף סעיף 36(ב) לחוק החוזים קובע כך:

"בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופות קיצבה או בקופות תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

כלומר בעל פוליסת הביטוח יכול להתנות שכספי הפוליסה יהיו חלק מן העזבון, ותוך כדי כך לבטל את זכותו של המוטב, ולקבוע מי הגורם שיהיה זכאי לקבלם, וזאת באמצעות הודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב.

יש לבחון האם הוראות הצוואה ואומד דעתו של המנוח המשתקף מהן, נותנות מענה לשאלה האם כספי הפוליסה, הינם נכס לבר עיזבון, או חלק מהעיזבון.

ההוראה הרלוונטית בצוואת המנוח מצויה בסעיף 3:

"את כלל רכושי מכל סוג שהוא ובמלואו, לרבות כל רכוש, כספים, חסכונות, ניירות ערך, נכסי דלא ניידי, נכסי דניידי, מיטלטלין, ביטוחים, קרנות, קופות, תשלומים המגיעים ושיגיעו לי, וכל רכוש נוסף מכל סוג אחר, שיהיו על שמי ו/או בחזקתי ו/או ברשותי בעת פטירתי, הנני מוריש לאחר פטירתי אחרי אריכות ימים ושנים, לשלושת הנהנים הבאים שפרטים מצורפים בזה, ולהם בלבד, כל אחד מהם בהתאם לחלקו המצויין בזאת, והכל כדלקמן:

1. שגיא מוקטל ת.ז. .... בשיעור של 45% מכלל רכושי.
2. ימית מגר (מוקטל) ת.ז. ... בשיעור של 45% מכלל רכושי.
3. אידה דיגה ת.ז ...., בשיעור של 10% מכלל רכושי.

הנהנים המנויים בסעיף 3 הם הנהנים היחידים מצוואה זו ומלבדם אין לכל אדם או תאגיד זכות כלשהי בעזבוני."

כן נאמר בסעיף 2 של הצוואה כי " וכל אשר אמרתי או כתבתי בעבר, בעל פה או בכתב, אשר עומד בסתירה לצוואה זו, יתבטל מאליו ולחלוטין".

את ההוראות האמורות יש לבחון בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 54(א) לחוק הירושה, העוסק בפירוש צוואה: צוואה תפורש לפי אומד דעתו של המצווהכמשתמע מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה- כפי שהיא כמשתמע מתוך הנסיבות.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי שינוי או ביטול מוטב בצוואה צריך להעשות בנוסח ברור וחד משמעי. ובמקרה שבפנינו אין, לטענתה, כל הוראה מפורשת בצוואת המנוח לשינוי המוטבים.

לעניין האופן שבו צריכה להימסר ההתניה הפנתה הנתבעת להלכה שנקבעה בפסק דין פישר נ' תמר משנת 1993. בפסק דין זה נקבע שהתניות לביטול הוראות שניתנו לפי סעיפים 147 לחוק הירושה ו- 36 לחוק החוזים, מן הנכון שיהיו בנוסח ברור וחד משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות, ואי הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי מוצדקים (ע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (4.10.93) (להלן: "פס"ד פישר")).

נקבע שם שאין להסתפק בסעיף כללי המתייחס לכספי ביטוח וקופות, אלא ההתניה המתייחסת לכספי ביטוחי חיים צריכה להיות ברורה וחד משמעית, כגון: "הסכומים שיש לשלמם עקב מותי יועברו לעיזבון", או נוסח כיוצא בזה (פסקה 5 לפסק הדין).

אלא שבמהלך השנים מאז ניתן פסק דין פישר ניתן לראות בפסיקות שונות כרסום באותם תנאים.

בע"מ 8540/15 משנת 2016 אישר בית המשפט העליון את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לפיה הגם שהמנוח לא פירש את כספי הביטוח במונחים "זכויותי" ו- "רכושי" בהם נקט בצוואתו, ברי כי אומד דעתו היה גם בהתייחס לכספים אלה וזאת לנוכח הניסוח בסיפא של סעיף 2ב' לצוואתו - "זכויות וכל רכוש אחר שיהיה בבעלותי" ולנוכח עדויות בני משפחתו. לאור זאת בית המשפט לענייני משפחה שוכנע כי המנוח התכוון להכליל אף את זכויותיו בכספי הביטוח, כחלק בלתי נפרד מעזבונו. (תע (חי') 33540-02-13 עיזבון המנוח צ' א' ז"ל נ' ר' א' (12.5.15); בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה– בע"מ 8540/15 פלונית נ' פלוני (27.1.16); ראו גם ע"מ (מחוזי י-ם) 1030/06 פלונית נ' בנק הפועלים בע"מ (21.09.06); תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 1665-08-17 פלוני ז"ל נ' פלונית (21.01.18)).

וכך גם בענייננו.

המנוח נקט במונחים אלו "את כלל רכושי מכל סוג שהוא ובמלואו, לרבות ...ביטוחים, קרנות, קופות, ... וכל רכוש נוסף מכל סוג אחר, שיהיו על שמי ו/או בחזקתי ו/או ברשותי בעת פטירתי"

המנוח הוסיף עוד בצוואתו "וכל אשר אמרתי או כתבתי בעבר, בעל פה או בכתב, אשר עומד בסתירה לצוואה זו, יתבטל מאליו ולחלוטין" (סעיף 2).

מכאן עולה כי המנוח גילה דעתו שצוואתו תחול על כלל רכושו, לרבות ביטוחים, קרנות וקופות. כלומר כספים אשר עשויים להיות לבר עיזבון, כמו כספי ביטוח חיים על פי הפוליסה דנן.

למעלה מן הנדרש, אציין את נסיבות מערכת היחסים שהתקיימה בין המנוח לנתבעת, אשר יש בהן כדי להבהיר ביתר שאת ולתמוך בכוונת המנוח הבאה לידי ביטוי בלשון הצוואה. הנתבעת הגישה התנגדות לצוואה האחרונה של המנוח מיום 26.3.17. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדותה ונתן צו לקיוםהצוואה. בין יתר הדברים קבע בית המשפט כי הנתבעת לא יצרה קשר עם אביה ומשפחתו כעשר שנים קודם לפטירתו, דחתה את נסיונותיו של המנוח לחידוש הקשר עימה ו"גם כשידעה מבני משפחתה כי אביה חולה, או למצער סברה כי המנוח חולה עד כדי תלותו בבני משפחתו, לא מצאה היא לנכון לחדש את הקשר בערוב ימיו האחרונים או ליתן לו לנוח על משכבו בשלום" (ת"ע 29215-02-18 מוקטל נגד טרובוביץ (18.8.19), עמ' 40, נספח 5 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת ולא מצא להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 42980-10-19 טרובוביץ נגד מוקטל (11.11.20)- נספח 6 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים). בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה (בע"מ 8607/20 פלונית נגד פלוני (11.1.21).

לענין פרשנות צוואה, הרי השאלה הינה מהו המסר שהמצווה ביקש להעביר באמצעות צוואתו...הנה כי כן "אומד דעת המצווה" על פי תורת הרצון הוא אומד הדעת הסובייקטיבי שהיה לו בעת עריכת הצוואה, ואשר אותו ביקש להגשים באמצעותה. מטרת הפרשנות אינה לחשוף את הרצון מתוך הלשון; מטרת הפרשנות הינה להבין את הלשון באמצעות הרצון". (א' ברק, פרשנות במשפט כרך ה' - פרשנות תכליתית בצוואה (תשס"א, 2001) עמ' 126).

מנוסח הצוואה ובתמיכת הנסיבות שהובאו לעיל, שוכנעתי כי אומד דעתו של המנוח היה, לכלול את כספי הביטוח בעזבונו.

יש לראות בצוואתו של המנוח כהתנייה הקבוע בסעיף 36(ב) לחוק החוזים. המנוח לא ציין מפורשות בצוואתו את כספי ביטוח החיים בחברת איילון, ואולם בציוויו העניק לנתבעים את כלל רכושו, כולל ביטוחים, קרנות וקופות. לפיכך, יש לראות את הצוואה כחלה גם על הכספים בפוליסת הביטוח בה עסקינן, אף בהעדר הוראה ספציפית לגביהם.

יצויין כי השאלה המשפטית שעמדה בפני בית המשפט העליון ברע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר אליו, הפנתה הנתבעת, היתה למי תינתן הבכורה בהעברת הכספים המצויים בקופת גמל – למוטב (האלמנה במקרה שם), או שמא למעקל . אין שאלה זו דומה לשאלה שבפנינו, ופסק הדין האמור כלל איננו דן בסעיף 36 (ב) לחוק החוזים.

כעת יש לבחון האם צוואת המנוח מהווה הודעה על שינוי מוטבים הרשומים בפוליסת הביטוח.

דעת הרוב בהלכת פישר היתה כי שינוי המוטב, במובן הוראת סעיף 36 (ב) לחוק החוזים, חייב להיעשות במתן הודעה לקופה בחייו של המצווה. מבדיקת הוראות פוליסת הביטוח עולה כי הן מכירות באפשרות של שינוי מוטב באמצעות צוואה מאושרת על ידי בית משפט. וכך קובע סעיף 12.3 לתנאי הפוליסה (נספח 2 לכתב התביעה):

"בטרם אירע מקרה הביטוח המזכה מוטב בסכום הביטוח על פי תנאי הפוליסה, רשאי המבוטח לשנות את המוטב. השינוי יחייב את החברה רק לאחר שנמסרה לה הוראה בכתב על כך בחתימת המבוטח"

וסעיף 12.4 לתנאי הפוליסה קובע:

"שילמה החברה את הסכום המגיע למוטב האחרון הידוע לה, בטרם נרשם מוטב אחר כמוטב במקומו, בין על פי הוראה בכתב בחתימת המבוטח, ובין על פי צוואתו המאושרת על ידי בית המשפט המורה על תשלום לאחר, תהא החברתה משוחררת מכל חבות כלפי אותו אחר וכלפי המבוטח, עזבונו וכל מי שיבוא במקומו"

מלשון סעיף 12 לתנאי הפוליסה ניתן לראות כי חברת איילון מכירה במנגנון של שינוי מוטב על פי צוואה מאושרת על ידי בית משפט. מכאן שתנאי הפוליסה מתיישבים עם הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים. שינוי המוטבים נעשה בצוואתו של המנוח עת חתם עליה עוד בחייו, לכן תיחשב כאחרונה הקובעת את זהות המוטבים. (תע (חי') 33540-02-13 עיזבון המנוח צ' א' ז"ל נ' ר' א' (12.5.15); בקשת רשות ערעור בעמ 8540/15 פלונית נ' פלוני (27.1.16); פש"ר (מחוזי י-ם) 48367-05-19 הילה יעקב נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (29.12.22), פסקה 12, והאסמכתאות שם).

משעה שצו קיום צוואה אינו יכול להינתן, אלא לאחר פטירתו של אדם, הרי לפי הוראות הפוליסה, ניתן להתייחס אך ורק לצוואה שקוימה לאחר פטירתו של אדם. (ת"ע (משפחה ב"ש) 660/09 ע.ב נ' י.ח (03.07.12) צוטט בתע (משפחה חי') 33540-02-13 עיזבון המנוח צ' א' ז"ל נ' ר' א' (12.5.15) בגינו הוגשו כאמור ערעור ובקשת רשות ערעור שנדחו). זאת ועוד, בסעיף 36(ב) לחוק החוזים לא נאמר כי ההודעה לחייב (חברת הביטוח) צריכה להינתן עוד בימי חייו של המבוטח.

מששוכנעתי כי אומד דעתו של המנוח היה להוריש את כל רכושו וכספיו לנתבעים 2-4, והגעתי לכלל מסקנה כי תנאי פוליסה הביטוח בחברת איילון מאפשרים הודעה של שינוי המוטב בדרך של צוואה, אני מורה כי יש לקיים את הוראות הצוואה ולהחילן על יתרת תגמולי הביטוח, שנותרו ברשותה של התובעת.

סוף דבר

אני מורה כי בהתאם להוראות הצוואה, הנתבעים 2-4 הינם הזכאית לתגמולי הביטוח על פי פוליסת ביטוח החיים של המנוח אצל התובעת. על התובעת להעביר יתרת את תגמולי הביטוח שברשותה, לידי נתבעים 2-4, כך שכל אחד מהם יקבל סכום כולל בהתאם לחלקו על פי האמור בצוואת המנוח, אשר בגינה ניתן צו קיום צוואה ביום 18.8.2019.

בנסיבות המקרה, ולפנים משורת הדין, לא אחייב את הנתבעת 1 בהוצאות.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ג, 19 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.