בפני	כבוד השופטת הבכירה ריבה שרון
התובעת		פלונית
נגד
הנתבעת		שלמה חברה לביטוח בע"מ
פסק דין

מבוא

ההליך, הצדדים

1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").
2. התובעת נפגעה בתאונת הדרכים מושא התביעה מיום 25/11/2018 (להלן: " התאונה"). בעודה נוהגת ברכבה במצב עצירה וחגורה, רכב אחר שהיה בנסיעה פגע בו מאחור.
3. הנתבעת ביטחה את רכבה של התובעת בפוליסת ביטוח חובה כדין.
4. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, לרבות קיומו של כיסוי ביטוחי בתוקף, אלא בשאלת גובה הנזק והפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה.
5. מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדותה הראשית ונספחים לו, תצהיר בעלה, ונתוני שכר. מטעם הנתבעת הוגשו דו"ח רציפות ביטוח בעבודה מהמל"ל ותצהיר תשובות התובעת לשאלון. מצהירי התובעת נחקרו בבית המשפט.
6. מונו שלושה מומחים מטעם בית המשפט: ד"ר ישראל כספי בתחום האורתופדיה; פרופ' אברהם וינברגר בתחום הריאומטולוגיה; פרופ' אבי בלייך, בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחים"). שני האחרונים זומנו לחקירה בבית המשפט.

רקע כללי אודות התובעת, בקליפת אגוז

1. התובעת, ילידת 2/9/1988, נשואה ואם לשניים. הייתה כבת 30+ במועד התאונה, וכיום היא כבת 35+. היא השלימה 12 שנ"ל באולפנה, עם בגרות מלאה. עשתה שירות לאומי כמורה מסייעת בתיכון. למדה מדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון, ופרשה. למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ופרשה. השלימה קורס באימון אישי בו החלה לפני התאונה. החלה קורס גרפיקה ממוחשבת, אותו היא לא סיימה. בשנת 2008 היא נישאה לבעלה ולהם כאמור שני בנים. המשפחה מתגוררת בירוחם. ערב התאונה התובעת לא עבדה באופן סדיר. כיום, לטענתה, היא עובדת כעצמאית, בתחום האימון האישי. לכל אלה, אתייחס בהמשך בהרחבה.

הפגיעה, הנכות הרפואית

1. התובעת נבדקה לאחר התאונה בבית החולים סורוקה, התלוננה על כאבי ראש וצוואר, וטופלה לאחר מכן בקהילה, בתחומי רפואה שונים. המהלך הרפואי וההחלמה מופיעים בתיעוד רפואי שהוגש ובחוו"ד המומחים, כמפורט להלן.
2. מהלך רפואי לאחר התאונה, כפי שתועד בחוו"ד של פרופ' בלייך:

"בבוקר יום 25.11.18 עת נהגה במכוניתה הייתה מעורבת בתאונת דרכים. עמדה בצומת ונפגעה ע"י מכונית מאחור במהירות נמוכה. לפי התיאור נפגעה במנגנון של צליפת שוט, לא נמסר על פגיעת ראש או איבוד הכרה. פנתה למיון בי"ח סורוקה עם כאבים בע"ש צווארי, ללא ממצא חריג בבדיקה, ושוחררה להמשך טיפול ומעקב בקהילה. בחלוף שבוע חזרה למיון עם תלונות על כאבי ראש וצוואר. בוצע CT ראש ללא ממצא חריג ושוחררה שוב להמשך מעקב בקהילה. בהמשך התלוננה על כאבים נמשכים בראש, צוואר, גב ושכמות והפרעות בשינה סביב הכאבים. ללא ממצאים בבדיקה נוירולוגית (10.10.19). במרפאת כאב (11.02.21) תועדו תלונות של כאבי שרירים מופשטים, אפיזודות של תשישות קיצונית, הפרעה בשינה, ותגובות של עצב וחרדה. הועלתה אפשרות של פיברומיאלגיה. הוצע לה טיפול בגבאפנטין אך הפסיקה בחלוף זמן קצר בשל "תופעות לוואי". טופלה בפיזיותרפיה, עיסוי, דיקור, ונעזרה בשיקום סחרחורת. במקביל לעיסוק בתסמינים/כאבים הגופניים הפתחה בעקבות התאונה מצוקה נפשית, בגינה פנתה לפסיכיאטר... תיארה עוררות ודריכות מוגברות, לחץ, בכי, ירידה בקשב ובריכוז, הפרעות בשינה, קוצר רוח כלפי הילדים. עם פגיעה בתפקוד זוגי/משפחתי, ובתפקוד הלימודי/תעסוקתי. ... נוהגת באופן מצומצם עם רמת דריכות ומתח מוגברים, וחרדה מפני היפגעות נוספת.... לא קיבלה טיפול פסיכיאטרי, שלדבריה לא הוצע לה, ולא נמצאת במעקב פסיכיאטרי סדיר. עם זאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי סדיר (החל מ- 4.10.20 ... )".

בתחום האורתופדיה

1. ד"ר ישראל כספי קבע שלא נגרמה לתובעת פגימה כלשהי בעקבות התאונה, וציין ש" אופי כאביה, הממצאים בבדיקתה והיעדר ממצאים אובייקטיבים בהדמיה אינם מצביעים על פתולוגיה שדרתית".
2. מומחה זה לא זומן לעדות ולא נשלחו לו שאלות הבהרה, ולמעשה הצדדים לא חולקים על חוות דעתו. על פני הדברים, נראה אף שקביעותיו מתיישבות עם קולת מנגנון הפגיעה בתאונה, כפי שמצטייר מהמצוי לפני.
3. מכל אלה, אני מאמצת את מסקנות המומחה הנ"ל, שקבע כי לא נגרמה לתובעת פגימה כלשהי בתחום האורתופדי.

בתחום הראומטולוגיה

1. פרופ' אברהם וינברגר קבע בחוות דעתו שהתובעת סובלת מפיברומיאלגיה, תסמונת כאב כרונית המאופיינת בכאב בשלד בשרירים, ברקמות רכות ובמפרקים ולעיתים ברגישות ללחץ באזורים אנטומים ספציפיים, שהופיעה לאחר התאונה, ואף קבע קשר סיבתי של גרימה לתאונה. את נכותה הרפואית של התובעת, העמיד המומחה על 10% לפי ס' 35(1)ב' לצמיתות, ללא צפי לשינוי במצבה. עוד קבע המומחה, שמבחינה ראומטולוגית, התובעת מוגבלת בפעילות פיזית מאומצת.
2. בנוסף, המומחה המליץ על טיפול תרופתי המצוי בסל הבריאות, תוך התאמת המינון לתגובה וכן על סדרה של 12 פגישות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ו- 12 טיפולי הידרותרפיה, אחת לשבוע.

פרופ' וינברגר נחקר על חוות דעתו.

1. כותב ב"כ התובעת בסיכומיו, ש'למרות מאמציו הכבירים', לא עלה בידו להביא לשינוי קביעת המומחה ביחס לשיעור הנכות, אולם, לשיטתו, עולה מחקירת המומחה שנכותה התפקודית קשה, הרבה מעל אחוזי הנכות הרפואית. שאלת הנכות התפקודית תידון בהמשך ובנפרד.
2. הנתבעת, בסיכומיה, מציינת מנגד, שהמומחה אכן עמד קביעתו בחוו"ד ביחס לשיעור הנכות; עם זאת, לטענתה, הוכח בחקירתו שנכותה התפקודית בגינה לא מונעת ממנה כל פעילות או עיסוק, באשר הקושי היחיד שלה הוא במאמץ פיזי. לשיטתה, אין לנכותה זו כל השפעה על כושר השתכרותה או תפקודה היומיומי. מוסיפה הנתבעת, כי המומחה אישר בחקירתו שיש לאנמיה ממנה התובעת סובלת עוד מלפני התאונה, השפעה על חלק מהתסמינים הקשורים במחלת הפיברומיאלגיה. מפנה היא אף לכך שהוברר במהלך חקירת המומחה, שהתובעת לא נמצאת במעקב רציף ע"י ראומטולוג, שאינה מקבלת טיפול תרופתי בקשר למחלת הפיברומיאלגיה, וכי המומחה ציין שהוא לא ראה רישיון לטיפול בקנאביס.
3. המומחה נכח במהלך חקירת התובעת, כאשר הוקרן סרטון שיווקי שהתובעת ערכה והעלתה לפייסבוק אחרי התאונה, לצורך קידום עסק בתחום האימון האישי (עמ' 27 לתמליל הפרוטוקול המוקלט). הוא נחקר ע"י ב"כ הנתבעת לגביו, ואישר שיש פער בין המופיע בו לבין ההתרשמות מהתובעת על פי המסמכים הרפואיים (עמ' 52 לתמליל פרו' הדיון). אף על פי כן, המומחה לא מצא לשנות מהנכות הרפואית ומהתרשמותו מההיבט התפקודי שלה, אליו אתייחס כאמור בהמשך.
4. לאחר שבחנתי את חוות הדעת, את עדות המומחה ואת טענות הצדדים, בראי כלל הראיות, מצאתי שקביעתו ביחס לשיעור הנכות הרפואית, 10% בגין פיברומיאלגיה, לא נסתרה.

בתחום הפסיכיאטריה

1. פרופ' אבי בלייך סיכם בחוות דעתו, שבעקבות התאונה התפתחה אצל התובעת מצוקה נפשית עם תסמיני דיכאון ופוסט טראומה, וסומטיזציה בולטת, וציין שהתובעת נמצאת בגינה בטיפול פסיכולוגי מתמשך. המומחה אבחן שיש לתובעת "הפרעת הסתגלות" בגין התאונה ותוצאותיה הנמשכות, הבאה לידי ביטוי בתסמינים שתוארו על ידה. הוא העריך את נכותה הנפשית בשיעור של 20% לצמיתות, מתוכם 10%, המתייחסים למרכיב הסומטי, חופפים לנכות שנקבעה עקב הפיברומיאלגיה. עוד ציין המומחה, שככל שהתובעת תידרש להמשך טיפול נפשי, היא תוכל לקבלו במסגרת הקופה המבטחת.

גם פרופ' בלייך נחקר על חוות דעתו.

1. התובעת טוענת שאין לקבל את קביעת המומחה לפיה הנכות הפסיכיאטרית חופפת לזו שנקבעה ע"י הראומטולוג, בטעות יסודה. לשיטתה, יש לייחס את מלוא נכותה בתחום הנפשי להפרעת ההסתגלות, המצטברת לנכות בגין פיברומיאלגיה.
2. לטענת התובעת, מקור הכאב ממנו היא סובלת פיזי ונובע ממערכת העצבים המרכזית שלה, ולשיטתה, כך קבע חד משמעית פרופ' וינברגר; הפרעת ההסתגלות נובעת מכך שכבר אינה יכולה להגשים את חלומה, היא מרגישה אשמה על כך שאינה יכולה לטפל בילדיה, וכו'. ב"כ התובעת מפרט שטענתו מבוססת על שלבים המצטיירים לשיטתו מתוך הנובע מחקירות המומחים, כדלקמן: הפרעת הסתגלות היא התייחסות לא סבירה לכאב שנגרם מאירוע חיצוני; כאב פיזי יכול להיות ביטוי של סומטיזציה, אך לא כאשר יש לו הסבר בדמות מקור פיזי; המומחה מאשר זאת; המומחה בתחום הראומטולוגי קבע שמקור הכאב של התובעת הוא הפרעה בוויסות הכאב או ריגוש יתר של מערכת העצבים, וכי מקור הכאבים שהתובעת סובלת מהם ממקור פיזי במוח. מכל אלה, טוען ב"כ התובעת שלא מדובר בסומטיזציה ועל כן אין חפיפה של הנכויות.
3. לטענת הנתבעת, מנגד, המומחה הדף את ניסיונות התובעת להפריד בין הנכויות בתחום הנפשי ובתחום הראומטולוגי; המומחה עמד על כך שהן שלובות זו בזו, וכן על קשר טבעי בין התחומים. טענת התובעת המבוססת על תיאוריה לפיה אם ידוע מקור הכאב אזי אין סומטיזציה- היא טענה תיאורטית בלבד. גם לאחר חקירה ממושכת, המומחה לא קיבל את התיאוריה של התובעת כי אין חפיפה בין הנכויות.
4. לשיטת הנתבעת, הנכות הנפשית שנקבעה, בשיעור 20% מוגזמת ולא משקפת את כלל העובדות האובייקטיביות שהוכחו. לטענתה, הוכח שהתובעת עבדה עובר לתאונה חודשים בודדים בלבד על פני תקופה של למעלה מ- 10 שנים; היא לא השלימה אף לימודים שהתחילה בהם; התובעת סבלה מהתקף חרדה זמן מה סמוך לפני התאונה; היא נסעה לחופשות לבדה ועם משפחתה גם לאחר התאונה; עסקה בפעילות ספורטיבית גם לאחר התאונה ונהגה לאזור המרכז; היא לא מקבלת שום טיפול רפואי, גם לא קנביס. הנתבעת טוענת שלא יתכן שאין לכל אלה משמעות מבחינת שיעור הנכות הרפואית; אמנם המומחה לא סטה מקביעתו, אך מבקשת מבית המשפט ליתן ביטוי לאמור, בעת קביעת הנכות התפקודית ופסיקת הנזק.
5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי חוו"ד המומחים וחקירותיהם וכלל הראיות שהובאו, לרבות התרשמותי מהעדויות, שוכנעתי לאמץ את קביעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ואפרט.
6. איני מקבלת את התיאוריה שבנתה התובעת על בסיס "שעטנז" בין חוו"ד ועדות המומחים בתחומי הראומטולוגיה והפסיכיאטריה בהקשרים שונים. כך, למשל, הראומטולוג פרופ' וינברגר נשאל בחקירתו האם הוא שולל שהמקור לכאבים הוא נפשי, כמו סומטיזציה, והשיב: " לא יש בזה בלבול, אני לא יודע מה זה סומטיזציה שזה מונח שפסיכיאטרים משתמשים..." (עמ' 30). כך גם בהמשך, כשנשאל ע"י ב"כ התובעת באותו עניין:

" עו"ד ..: יש גם תסמונת פסיכיאטרית שנקראת סומטיזציה שבה המצב הנפשי של האדם מעורר אצלו כאבים בגוף, מה שאנחנו קוראים בשפת הפסיכוסומטי או-קיי. האם זה משהו שצריך לשלול לפני שקובעים פיברומיאלגיה?

העד, פרופ' וינברגר: אני עוד פעם מזכיר פיברומיאלגיה זה כאבים פשוטים ברורים, מפושטים שמופיעים מספר זמן מסוים ולעיתים וזה העיקר בפיברומיאלגיה. לעיתים נלווה תופעות נוספות. עו"ד ...: או-קיי, זה הכאבים האלה נובעים מהריגוש יתר של מערכת העצבים נכון? העד, פרופ' וינברגר: זה אחת התיאוריות, כן" (עמ' 31). כלומר, מדובר בתיאוריה בלבד שהמומחה לא אישר שהיא רלבנטית לענייננו. בסיום חקירתו חזר ב"כ התובעת ושאל את המומחה:

"עו"ד... : אמרת את זה אבל חשוב לי, חשוב לי לשמוע את זה עוד פעם זה לא נשאל, אמרת בחוות דעת אני רוצה שזה יהיה ברור. הכאבים שמהם היא סובלת הן ממקור פיזי במוח?

העד, פרופ' וינברגר: לפי התיאוריה כן" (עמ' 45).

התרשמתי מהקשר הדברים ומכלול התשובות, שאין ב"אישור" לכאורה ע"י המומחה, דבר מעבר לכך שמדובר בתיאורה בלבד, וכי אין מקום לבסס עליה קביעה חד משמעית, החורגת ממסקנות חוות הדעת של המומחים.

1. גם פרופ' בלייך נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובעת באותו עניין. מצאתי את תשובותיו ברורות, וכי אין בהן כדי לאשר את טענות התובעת בנושא זה וכדי לשנות מהקביעה בחוות דעתו. כך למשל:

" עו"ד...: עכשיו כאב, כאב גופני יכול לגרום לבעיית הסתגלות נכון? אני מצטער שאני חוזר אני רוצה להבין.

העד, פרופ' בלייך: אני לא, למה אתה צריך להגיד לי כל דבר מכמה זוויות? סיכמנו על זה,

עו"ד...: מה לעשות אני עו"ד,

העד, פרופ' בלייך: אני פסיכיאטר, כאב נמשך ממקור גופני, מפגיעה גופנית בדרך כלל מתבטא גם בנכות גופנית. יכול להוות בסיס להפרעת הסתגלות במידה והתגובה אליו היא חורגת ממידת הסבירות. אני לא אכנס לאלמנט הסבירות והבעייתיות, אבל ההנחה היא שהנכות הגופנית אם היא ניתנת זה לא הנחה . הציפייה היא מתייחסת גם להיבטים הרגשיים של הפציעה כולל כאב, כשאדם מגיב בצורה לא סבירה אנחנו מדברים על הפרעת הסתגלות" (עמ' 57).

תשובת המומחה ברורה בעיני, ובראי כלל עדויות המומחים והגיונם של דברים, היא שומטת את הקרקע מתחת לדוגמה שהובאה בסיכומי התובעת, כתימוכין לתיאוריה שניסתה לבנות; היא מבקשת להקיש בין מקור פיזי של כאבי התובעת לבין מקור פיזי אצל אדם ששבר את ידו; מצאתי שהדוגמא לא רלבנטית וכי לא ניתן להסתמך עליה בענייננו.

1. עוד הבהיר המומחה באותו עניין: " לצורך העניין קיבלתי את המומחה לעניין הפיברומיאלגיה, קיבלתי אותה, תראה השאלות פה הם כל הזמן לפלחים ואנחנו מדברים על גברת תובעת שעברה תאונה. שנקלעה למצוקה, שלמצוקה שלה יש אלמנט של כאבים, יש אלמנט של דיכאון, יש תסמינים פוסט-טראומטיים, דריכות, קשיים בשינה. חלק מהתסמינים חופפים לפיברומיאלגיה, חלק לא אז זה לא שזה כנגד זה, זה המכלול שאני ראיתי או-קיי והערכתי את נכותה ב-20%. אני מניח שאתה חותר לברר את הדברים האלה" (עמ' 58).

בהמשך, המומחה מסביר מפורשות שכל אחד מהמומחים רואה את האבחנה מנקודת הראות שלו, שאין סתירה בין הקביעות, וכי הוא זה שדאג להתייחס לחפיפה, מבחינת אחוזי הנכות (עמ' 60).

1. מצאתי את חוו"ד ועדות פרופ' בלייך בהירה, עקבית והגיונית, על רקע כלל הראיות, ובכלל.
2. מכל האמור, איני מקבלת את טענת התובעת הגורסת שקביעתו מבוססת על טעות עובדתית; אף איני מקבלת את התיאוריה שהציגה התובעת; איני מקבלת אותה גם לגופו של עניין, לאחר שמצאתי שהיא מבוססת על בניין מלאכותי של 'טלאי אחר טלאי', תוך התרשמות כי תשובות המומחים הוצאו מהקשרן, גם אם מחמת אי הבנתן ע"י התובעת.
3. גם הנתבעת, מצידה, ציינה בסיכומיה נתונים שלכאורה אינם מתיישבים עם נכותה הפסיכיאטרית של התובעת. המומחה, שנחקר על כך ארוכות, ולקראת סיום עדותו גם עומת ואומת עם מכלול טענות ב"כ באותו עניין, קבע שאין כל בסיס להפחית מהמצוקה שהוא התרשם מקיומה (עמ' 70 לפרוטוקול). המומחה אף שיתף שהתלבט אם לא קיפח את התובעת, ובכל זאת חזר על קביעתו.

בנוסף, המומחה לא קיבל את הטענה שהתובעת סבלה מהתקף חרדה קודם לתאונה, והסביר שמדובר בתיעוד שערך רופא משפחה כללי, שאינו מומחה לאבחן חרדה (עמ' 71 לתמליל).

התרשמתי מכנות והגיון תשובות פרופ' בלייך, ואני מקבלת אותן.

1. מכל האמור, אני מאמצת את קביעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי, לפיה יש להעמיד את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת על 20%, כאשר 10% מתוכה, חופפים לנכותה הראומטולוגית.

שיעור הנכות הרפואית - סיכום

1. נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת, עומדת על 19% ואלו מרכיביה: 10% בגין מחלת הפיברומיאלגיה, ו-10% פסיכיאטרית, עקב הפרעת הסתגלות, הבאה לידי ביטוי בתסמינים המפורטים בחוו"ד ולעיל .

הנכות התפקודית

1. לטענת התובעת, היא מסוגלת לעבוד לכל היותר חצי משרה; לשיטתה, יש למצבה הרפואי בגין מחלת הפיברומיאלגיה ולהיבט הנפשי השפעה משמעותית על נכותה התפקודית, והיא מבקשת להעמידה על 50%.
2. הנתבעת, מנגד, טוענת שמחלת הפיברומיאלגיה לא משפיעה על תפקודה ושגרת חייה של התובעת, הסובלת ממגבלה קלה, המשפיעה עליה רק במאמץ פיזי. עוד היא טוענת, שקיימת חפיפה בן התסמינים שמקורם באנמיה שקדמה לתאונה, וכי לכן יש לייחס לפיברומיאלגיה, לכל היותר 5% השפעה תפקודית עליה. מוסיפה הנתבעת, שגם לפני התאונה התובעת לא הצליחה להתמיד בשום מסגרת; מפנה היא לעדות בעלה, ממנה עולה שהוא היה שותף מלא לכל מטלות הבית והילדים עוד לפני שאירעה; טענת התובעת כי לא למדה ולא עבדה מתוך רצון להיות בבית ולגדל את הילדים הופרכה; התובעת לא הצליחה ללמוד ולעבוד בשל מבנה אישיותה; מדו"ח רציפות ביטוח בעבודה עולה שדווקא אחרי התאונה תפקודה התעסוקתי טוב יותר; התובעת הסתירה מבית המשפט סרטונים שהעלתה לפייסבוק כדי לקדם ולשווק את עסקה, והתמונה הנשקפת מהם ביחס ליכולת תפקודה שונה; עולה מהם שהיא עובדת באופן מלא וללא הגבלה, וממילא תחום האימון האישי לא דורש מאמץ פיזי ועל כן אין לנכותה הרפואית השפעה תפקודית על עיסוקה. התובעת המשיכה גם לאחר התאונה לנהוג למרכז הארץ, טסה לחו"ל לבדה ועם המשפחה.
3. לאחר בחינת טענות הצדדים בראי כלל הראיות, לרבות חוו"ד ועדות המומחים, שוכנעתי כי האמת בכל הנוגע לנכות התפקודית של התובעת, הנובעת מהתאונה, אחרת מהנטען. יובהר, שאין להקל ראש בנכות הרפואית ובביטוי שיש לה על התובעת; עם זאת, אין בידי לקבל את דרישתה המופרזת, כפי שאיני מקבלת במלואן את הטענות מנגד, הגם שמצאתי טעם בחלקן. אפרט.
4. לשיטת הנתבעת, אין לתת אמון בתצהיר התובעת ביחס לחוסר תפקוד לכאורה. העדים שנשמעו, מלבד המומחים הנ"ל, היו התובעת ובעלה. אציין, במלוא העדינות והזהירות המתבקשת, שהתרשמתי מעדות מגמתית של התובעת; מכך שהיא התחמקה ממתן תשובות מלאות והרבתה לומר שאינה זוכרת; האדירה את טענותיה בדבר תחלואים וקשיי תפקוד באופן שלא מתיישב עם כלל הראיות, עם הגיונם של דברים, עם סרטון שהוצג במהלך הדיון, עם התרשמותי משאלת המהימנות במהלך הדיון, ועוד.
5. כפי שצוין במבוא לפסק הדין, במועד התאונה התובעת הייתה כבת 29, וכיום היא כבת 35. מהראיות עולה שהיא סיימה 12 שנות לימוד ולאחר מכן שנת שירות לאומי; היא החלה לימודי מדעי המחשב, ופרשה; החלה לימודי פסיכולוגיה, ופרשה. התובעת מסבירה שהעדיפה להתמקד בלימוד של קורסים שונים מתוך שאיפה לקדם עסק של קידום נשים בתחום התעסוקתי. עוד למדנו שהיא סיימה קורס של בניית אתרים ולימודי אימון אצל המאמנת הגב' ע.מ.ס, אותו התחילה בשנה שקדמה לתאונה ונמשך גם אחריה. התובעת העידה שלצורך קורס האימון הנ"ל, היא נהגה מידי שבוע מביתה שבירוחם, לבני ברק (עמ' 6); לאחר התאונה היא נסעה לחופשות בארץ ובחו"ל, ובכלל זה, טסה לבדה לאמסטרדם למשך כ- 10 ימים, כחודש אחריה (עמ' 21-22). התובעת אישרה שהיא נוהגת לצאת להליכות וכי 'זה עושה לה טוב' (עמ' 27). בנוסף, התרשמתי מתשובותיה, חלקן מתחמקות וחלקן ישירות, שהיא לא נמצאת בטיפול רפואי כלשהו (עמ' 19 -20 לתמליל).
6. פרופ' וינברגר נתבקש להתייחס בחקירתו למצבה התפקודי של התובעת, והשיב שהמגבלה התפקודית שלה בפעילות פיזית מאומצת בלבד, כפי שקבע גם בסיכום חוות דעתו. הוא ציין בעדותו, שיציאה להליכות, ניקיון הבית ותחזוקתו, לכל הפחות בחלקים שאינם מהווים פעילות מאומצת כמו הרמות משא, היא פעילות אפשרית ואפילו חשובה לצורך שמירה על התפקוד, ואף המליץ על פעילות גופנית (עמ' 31 לתמליל).
7. עוד בהקשר זה, מתוך חקירתו ע"י ב"כ התובעת, על הערכתו לפיה כי השפעת נכותה הרפואית של התובעת על תפקודה קלה:

"עו"ד ... : ...מה זה בעינייך השפעה קלה על התפקוד? מה היית רוצה להגיד?

העד, פרופ' וינברגר: שאדם מתפקד כמו אדם רגיל פחות או יותר, מצליח לתפקד, מצליח למלא את כל התפקודים היומיים שלו.

...

לעבוד כן.

עו"ד ...: לקיים חיי משפחה? לבשל? לנקות את הבית ככל שזה קל.

העד, פרופ' וינברגר: כן, כן" (עמ' 34). ובהמשך:

" עו"ד... : ובחנת את ההשפעה על כושר הפעולה הכללי של התובעת ולפי זה הגעת למסקנה. שלמרות שאולי התסמינים שלה הם למעלה מקלים, וההשפעה על התפקוד שלה היא למעלה מקלה עדיין השקלול הקליני שלך, ההשפעה הכללית על כושר הפעולה היא קלה.

העד, פרופ' וינברגר: נכון." (עמ' 37).

המומחה אישר בחקירתו שחלק מהתסמינים היו בדרגה יותר מקלה, אך הבהיר שהנכות והתפקוד הם לא רק נגזרת של תסמין כזה או אחר, אלא מכלול של נתונים.

1. עוד מחקירתו של פרופ' וינברגר באותו עניין:

"עו"ד... : ...אני שואל אותך בהתחשב בזה שאמרת שהסימנים הקליניים שמצאת הם יותר מקלים וההשפעה על התפקוד שלה הוא יותר מקל. באיזה סעיף מתאימה... העד, פרופ' וינברגר: כל מה שדיברנו ושהסכמתי איתך על סמך הרישומים הרפואיים ...,

בהתחשב ברושם שקיבלתי מהחולה, בהתחשב בבדיקה הגופנית. והמכלול של הכל נקבע אם זה הפרעה קלה, אם זה הפרעה קשה, אם זה הפרעה בינונית. ואני קבעתי שזה מתאים להפרעה קלה". (עמ' 40). ושוב:

" עו"ד...: כאשר אתה בדקת אותה ההתרשמות שלך הייתה שהתסמינים שלה הם בדרגה קלה וההשפעה על כושר התפקוד היא בדרגה קלה נכון?

העד, פרופ' וינברגר: נכון" (עמ' 41).

1. המומחה אישר בחקירתו לב"כ הנתבעת, שעל פי התיעוד הרפואי התובעת סובלת מאנמיה וכי חלק מהתסמינים שהיא מתלוננת עליהם, למשל חולשה, לאו דווקא קשורים לפיברומיאלגיה ויכולים להיות קשורים באנמיה (עמ' 47).
2. המומחה גם אישר, שיש לניהול אורח חיים מלא חשיבות רבה וחיובית ואף מיטיבה לתפקוד התובעת:

" עו"ד...: ... אנחנו יודעים שבמחלה הזו יש חשיבות לניהול חיים מלא. ז"א שכן האדם יעבוד ויהיה פעיל ואולי גם יעשה איזושהי פעילות גופנית מתונה שמתאימה למצבו וזה מאוד משפיע על רמת התפקוד שלו, נכון?

העד, פרופ' וינברגר: נכון.

עו"ד ... ולכן אדם שעובד ויש לו איזשהו סדר יום ומשהו לקום אליו, אז ההשפעה של המחלה תהיה קלה יותר, נמוכה יותר מאדם שלא עובד?

העד, פרופ' וינברגר: נכון" (עמ' 51).

1. מסרטון שהוצג בבית המשפט, עולה פער בין המשתקף בו, לבין התנהגות התובעת כפי שהופיעה והפגינה במהלך הדיון. פרופ' וינברגר שצפה בקטע ממנו, התבקש להתייחס לכך, והשיב:

" עו"ד ...: ... אדוני כן ראה מקודם שהצגתי לתובעת חלק קטן מאוד מסרטון שהיא עצמה פרסמה. ולא ניתן שלא היה להתרשם מהפער של הישיבה והדיבור וההתנהלות של התובעת במהלך העדות שלה כאן בבית המשפט. אל מול הסרטון שהיא עצמה פרסמה במטרה לגייס לקוחות בסופו של יום, להתפרנס. והייתי רוצה לשמוע אדוני איך הוא רואה את הפער הזה?

העד, פרופ' וינברגר: אני לא יודע ממה נובע הפער, אני יודע באמת שההתרשמות מתי זה היה הפייסבוק הזה?

...2021.

פרופ' וינברגר: התרשמות של, שהיא אדם חיובי, מתפקד אבל זה התרשמות מפייסבוק ללא בדיקה, ללא שיחה ו, אז יש פער בין הפייסבוק לבין ה, לבין ההתרשמות המסמכים הרפואיים נקרא לזה" (עמ' 51).

1. ראו מנגד, את התייחסותו של פרופ' בלייך לאותו סרטון:

" העד, פרופ' בלייך: אני רוצה לשתף אותך בגילוי לב שאני התלבטתי במועד הבדיקה בהערכה שנתתי אם לא קיפחתי אותה. ... עכשיו אני רוצה לשתף אותך עוד משהו, הכאב שלה היה מזה בחלקו הגדול שהיא איבדה את השליטה על החיים שלה. וכל המאמץ דרך אגב זה שום אינדיקציה לרמת הנכות שנתתי. כלומר 20% עדיין זה לא נכות גדולה ואני רוצה להגיד לך שהייתה שם כאב והיה שם טענה שהיא צריכה לתעדף כל דבר, כל מטלה בחיים שלה כי כל דבר זה על חשבון השני. וכל מה שהיא משקיעה בעבודה היא מנסה מאוד לחזור לשליטה בעבודה זה על חשבון הילדים והבית. זה היה הטיעון המרכזי שהיא איבדה את השליטה על החיים ובזה בעיקר ובצורך את מי שהיא היום התמקד הטיפול הפסיכולוגי. אז אני יכול לראות את זה כבחורה על פניו משופרת עם אנרגיות, משווקת את עצמה אבל אני חושב שאני מעריך יותר נכון כי אני יודע את כל התמונה. ושכל סרטונים כאלה עלו במחיר כבד בתחום האישי שלה, אלא אם כן אתם יודעים דברים אחרים שאני לא יודע. אז אני לשאלתך אומר זה בהחלט לא מתנגד לחוות דעתי והייתי כן ושיתפתי אתכם שהתלבטתי אז אם זה באמת משקף" (עמ' 68).

1. פרופ' בלייך אף הסביר שהתובעת תוכל לעיתים לתפקד באופן רגיל, אך לעיתים תהיה מוצפת ולא תתפקד (עמ' 55). הנה כי כן, על אף שמחקירת המומחה בתחום הראומטולוגיה עולה לכאורה שנכותה התפקודית קלה יותר, המומחה בתחום הפסיכיאטריה, שהתייחס לחפיפה בין חלק מהנכות שקבע לזו של קודמו, נתן בעדותו משקל לקושי תפקודי התואם את הערכת נכותה הרפואית על ידו.
2. מכל האמור, ובשים לב לכל המצוי לפני, אני קובעת שהיקף נכותה התפקודית של התובעת בגין התאונה, דומה לשיעור נכותה הרפואית.
3. אציין כבר עתה ובטרם אעבור לפרק העוסק בשיעור הפיצוי, שכידוע, קביעת הנכות התפקודית לא מובילה בהכרח לחישוב אריתמטי בראש נזק זה או אחר. החישוב ייעשה על פי העניין, בהתאם לנתונים. בענייננו, מצאתי שהם מובילים לדרך של חישוב גלובלי בראשי הנזק הרלבנטיים.

הנזק ושיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה

נתונים כלליים:

1. התובעת, ילידת 2.9.1988, נשואה ואם לשניים (כבני 14,10). היא הייתה כבת 30+ במועד התאונה מיום 25/11/18, וכיום היא כבת 35+.

מ.ה (במעוגל): לגיל 70 (עצמאית) - 258, מ.ה עד תוחלת חייה – 307

הוצאות המשפט כוללות אגרת פתיחת הליך ואת שכ"ט המומחים שנחקרו, לאחר שמצאתי שחקירתם הייתה חשובה לצורך פסק הדין; התשלום יוחזר, בכפוף להצגת אסמכתא על פרעונו.

בסיס השכר

1. התובעת, כבת 29 במועד התאונה, טוענת שהיא הייתה עסוקה "בפיצוח החזון העסקי שלה" ע"י לימוד מקצועות רבים ומגוונים, מתוך מטרה "לדייק" את העסק העתידי שהתכוונה להקים; עוד היא טוענת, שתכננה להתחיל את דרכה התעסוקתית המשמעותית אחרי גיל 30 והקמת משפחה. התובעת מוסיפה, כי ידוע שפוטנציאל ההשתכרות של אימהות צעירות מוגבל בתקופה שהילדים קטנים, וטוענת שהיא אישה מחוננת עם יכולות לימוד גבוהות שבסה"כ דחתה באופן מושכל את תכניותיה העתידיות בשוק העבודה; מפנה היא לכך שבתחילת דרכה המקצועית ובמומה היא גבתה סך של 250 ₪ לשעת ייעוץ, ולקראת מועד ההוכחות, הצליחה לגבות סך של 400 ₪ לשעת ייעוץ. ב"כ התובעת אף הפנה בסיכומיה לפסיקה המכירה בכך שבגיל 29 אדם עדיין יכול להיחשב בתחילת דרכו התעסוקתית. לשיטתו, אלמלא התאונה היה שכרו היה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק, ומבקשת לחשב את הפסדיה לפי בסיס הכנסה חודשית של 10,000 ₪ נטו.
2. הנתבעת, מנגד, מציינת כי במהלך פרק זמן של 11 שנים, מגיל 19 (סיום שירות לאומי) ועד גיל 30, מועד התאונה, התובעת לא עבדה יותר משנה וחצי במצטבר. לשיטת הנתבעת, מדובר באישה שכבר לא הייתה בתחילת דרכה המקצועית, שלא הצליחה למצוא את דרכה המקצועית בגלל אישיותה. מוסיפה הנתבעת שטענות התובעת ביחס לתחום האימון האישי לא הוכחו; הכנסותיה בפועל בעבודה זו לא הוכחו, ואין ראיה לכך שהיא השתכרה אי פעם מעיסוק זה; התובעת מדווחת לרשויות המס כי הכנסותיה אפס. הנתבעת סבורה שאין לתובעת פוטנציאל השתכרות, וכי הערכת בסיס הכנסה של 10,000 ₪ לא מציאותית, לאור זאת שכל הכנסותיה במהלך 11 שנה מחייה הבוגרים, עובר לתאונה, לא הצטברו לכדי 10,000 ₪. הנתבעת אף מפנה לכך שלא זומנו עדים שיכלו לתמוך בטענות התובעת בדבר השתכרותה או ביחס לפוטנציאל השתכרותה ולא הוגשה חוו"ד אודות השתכרות בתחום העיסוק הנטען.
3. איני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה חוסר ההתמדה שלה בלימודים נבע מהרצון 'לדייק את החזון' שלה בתחום אימון נשים. למען הסר ספק, מקובל עלי שיש שאנשים צעירים המגששים את דרכם בחיי העבודה, הלימודים, המשפחה, מוצאים את מקומם בכל אחת ממשבצות אלה מוקדם יותר או מאוחר יותר מחבריהם. לא נעלם מעיני שהתובעת נישאה בגיל צעיר (20) והפכה לאם בתחילת שנות העשרים לחייה. אולם, אין בידי לקבל את טענתה לפיה יש לייחס את העיכוב הרב בתחילת חיי תעסוקה מסודרים, לכוונה לנהל חיי משפחה תחילה ועד גיל 30, שהוא בדיוק גילה במועד התאונה. ניסיון החיים מלמד שאימהות ואבות צעירים רבים עובדים, לומדים. התרשמתי שמהלך חיי הלימודים והתעסוקה המפוזרים והלא עקביים של התובעת, כמו גם 'חיפוש הדרך' המקצועית שלה, משקפים התנהלות לא שגרתית, ואף חריגה. אני דוחה את הטענה המופרכת מטעמה בדבר פוטנציאל השתכרות של יותר משילוש השכר במשק, אם כי יש לציין שלא ברור מדוע הועלתה, כאשר ממילא לא נתבקש פיצוי על בסיס זה, אלא על פי הכנסה חודשית הקרובה לשכר הממוצע במשק. על פי התרשמותי ממהלך חיי התובעת עד לתאונה, ספק רב אם גם ללא קשר לתאונה, התובעת הייתה מגיעה במוקדם ולא במאוחר, אם בכלל, להכנסה בשיעור הנטען.
4. מעדות התובעת, עולה בבירור חוסר יציבות, וכי התובעת לא הצליחה להתמיד במסגרות לימודיות ותעסוקתיות; היא העידה שפרשה מלימודי מדעי המחשב " כי לא ראיתי את עצמי כמתכנתת, הלכתי ללמוד פסיכולוגיה בפתוחה" (עמ' 4 לתמליל). לשאלה מדוע היא לא סיימה גם את לימודי הפסיכולוגיה, השיבה: " לא ראיתי את עצמי כפסיכולוגית". במסגרת חקירתה, התובעת נתבקשה לנסות לשחזר את מקומות העבודה שלה והיקף המשרה בה עבדה אולם זיכרונה בד"כ בגד בה באופן תמוה בלשון המעטה, אף לא היה בפיה הסבר ליישב את העולה מדו"ח רציפות ביטוח בעבודה, ממנו עולה כאמור שהיא לא עבדה כלל במשך 11 שנים וכך עד עקב התאונה.
5. התובעת העידה כאמור שהיא למדה וסיימה בקורס אימון אישי שהחל לפני התאונה והמשיך גם אחריה, אצל הגב' ע.מ.ס (עמ' 5 לתמליל). הכשרתה של הגב' הנ"ל לא ידועה והיא לא זומנה להעיד מטעם התובעת. בהמשך, סיפרה התובעת שעבדה בשכר עם לקוחות של הגב' ע.מ.ס הנ"ל, אך כשנשאלה כמה נשים היא ליוותה בתהליך האימון, השיבה באופן מתמיה שאינה זוכרת (עמ' 8 לתמליל).
6. בחקירת התובעת, הוברר שלאחר התאונה היא התחילה גם ללמוד בקורס עיצוב גרפי, יום בשבוע. לקורס, שהתקיים בתל-אביב, היא נהגה בעצמה ברכבה (מירוחם) וכך עד שפרשה גם ממנו, ולא ניתן להתעלם מכך שגם עובר לתאונה, היא פרשה מלימודים שונים בהם החלה. זיכרונה של התובעת בגד בה גם בעניין זה ולא לראשונה, כשנשאלה כמה זמן השתתפה בקורס, וטענה שאין בידה לתת אפילו הערכה כללית בהקשר זה (עמ' 11)
7. התובעת העידה שהיא העלתה את התעריף שלה ל- 400 ₪ לשעה, והגדילה את היקף העבודה שלה ע"י אימון לקוחה חדשה בעלת עסק שאיתה היא מקיימת שיחות שלא דורשות זום, בתעריף של 200 ₪ ל-45 דק' (עמ' 3 לתמליל). במועד הבדיקה ע"י המומחה בתחום הפסיכיאטרי פרופ' בלייך בסוף חודש 12/21, התובעת סיפרה לו שהיא מאמנת שלוש נשים ושואבת מכך סיפוק (עמ' 3 סוף קטע ראשון בחוו"ד). אין לכך זכר בראיותיה ודומה שהתובעת בחרה להצניע זאת, מטעמיה.
8. נתוני ההכנסות ופוטנציאל ההכנסות של התובעת, לא הוכחו. התובעת צירפה לתיק מוצגיה דו"ח הכנסות שהיא ובן זוגה מילאו לרשות המיסים לשנים 2020-2019, שם צוין כי הכנסתה של התובעת (אפס) 0, ושני מסמכים שלא ברור המקור שלהם, ולא ניתן להסתמך על האמור בהם.
9. עדותה של התובעת בכל הנוגע לתוכן, מהלך, היקף עבודתה הכנסותיה והפוטנציאל הגלום בהם, ולו לכאורה - היא עדות יחידה של בעל דין. התובעת לא הוכיחה שהיא משתכרת כמאמנת, או בכלל; היא לא תמכה את עדותה בחשבוניות, עדות לקוחות ותיקות או חדשות, עדות המדריכה שלה עצמה (הגב' ע.מ.ס) שלטענתה גם סיפקה או מספקת לה עבודה, ועוד. היו בידיה אפשרויות רבות, זמינות ומגוונות, לתמוך את טענותיה בדבר פוטנציאל ההשתכרות שלה; היא נמנעה מכך מטעמיה, ללא הסבר סביר או בכלל, והימנעות זו פועלת לחובתה.
10. בהיעדר נתונים וראיות על עבודת והכנסות התובעת, כמו גם היעדר יציבות תעסוקתית, הכנסות זעומות וספורדיות במהלך שנים רבות עובר לתאונה, וכך עד גיל 30, לא ניתן לקבוע בסיס שכר מדויק וכמבוקש; אף לא ניתן לחשב את נזקיה באופן אריתמטי. נתתי את הדעת עם זאת לגילה הצעיר, להתרשמותי שהיא מעוניינת לעבוד, ומנסה לקדם את עסקה; שוכנעתי שהיא הייתה עובדת ומשתכרת גם אלמלא התאונה וכי בשלב כלשהו היא הייתה מגיעה לשכר שאינו נופל משמעותית מהסכום הנקוב בסיכומיה, גם אם כרגע הוא רחוק מהמציאות; עוד התרשמתי שהתובעת תגיע לכך במוקדם או במאוחר, גם במומה. בנסיבות אלו יש טעם בטענת הנתבעת, כי יש להעריך את הפיצוי באופן גלובאלי.

הפיצוי לתובעת

נזק לא ממוני – בגין כאב וסבל:

1. חישובי הצדדים בסיכומיהם לא תואמים את הנכות הרפואית כפי שנקבעה. הפיצוי המגיע לתובעת בראש הנזק של כאב וסבל בגין 19% נכות רפואית ללא ימי אשפוז ובתוספת שערוך ממועד התאונה, בהתאם לתקנות, הוא הסך של: 39,458 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הפסדי שכר לעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות:

1. רבות נכתב על כך שערב התאונה התובעת טרם השתלבה במעגל העבודה באופן סדיר, עקבי, קבוע, או מניב הכנסות. אם לעשות שימוש ברוח לשונה, היא עדיין 'לא מצאה את מקומה ואת החזון התעסוקתי שלה'. לשיטתה, אלמלא התאונה, היה נדרש פרק זמן של שנתיים כדי להקים עסק מצליח ומפרנס שהיה מניב את בסיס השכר הנטען כיום, ולא בכדי היא מבקשת מלכתחילה פיצוי לאחור למשך פרק זמן קצר יותר, לשיטתה מדובר ב- 3 שנים לעבר. את הפיצוי, היא מבקשת לחשב באופן אקטוארי, על פי 50% נכות תפקודית על בסיס הכנסה כנזכר לעיל. באשר לעתיד, התובעת טוענת לפיצוי על פי אותו עקרון, בתוספת הפסדי פנסיה. לעומתה, טוענת הנתבעת, שמשלא הוכחה השתכרות לפני ולאחר התאונה, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר. עוד לטענתה, אין לנכותה הרפואית השפעה תפקודית על עיסוקה כמאמנת אישית, ומשלא הוכחו הכנסות כלשהן מעיסוק זה, הרי שגם לא יגרם הפסד בעתיד. לכן, יש לשיטתה, לפסוק פיצוי גלובלי ולא על בסיס חישוב אריתמטי, ללא תוספת פנסיה, הואיל ומדובר בעצמאית.
2. אכן התובעת לא הוכיחה, בלשון המעטה, מהלך תעסוקתי יציב או כי נגרמו לה הפסדי שכר לעבר. עם זאת, לא סביר בעיני לקבוע שאלמלא התאונה והנכות שבגינה, התובעת לא הייתה עובדת כלל במהלך השנים. באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת, נתתי את הדעת לגילה הצעיר (35), לנכותה הרפואית ומרכיביה, נכותה התפקודית, לניסיונותיה הממשיים להתפתח בתחום האימון האישי ולצבור קהל לקוחות כפי שעולה דווקא מהסרטון שהציגה הנתבעת; ולצידם - למהות העיסוק, לכך שעיקר הפעילות מבוצע מרחוק וללא מאמץ פיזי, להמלצות המומחה בתחום הראומטולוגי לניהול חיים מלאים ואף פעילות גופנית.

לאחר ששקלתי ושקללתי את כל אלה, שוכנעתי שנגרמה לתובעת פגיעה בכושר ההשתכרות, וכי התובעת זכאית לפיצוי בגין הקשיים שהיו ויהיו נחלתה לאורך שנות העבודה הרבות שהיו ובעיקר אלו שלפניה, הגם שלא ברף הגבוה או כשיעור נכותה הרפואית והתפקודית. איני מוצאת לפסוק פיצוי נפרד בגין הפסד זכויות סוציאליות. שכן, התובעת העובדת לטענתה כעצמאית, שלא הוכיחה את היקף עבודתה ואת שיעור השתכרותה, אף לא הוכיחה שהיא מבצעת הפרשות כלשהן.

1. מכל אלה, אני פוסקת לתובעת בראשי הנזק של הפסדי הכנסה בעבר ולעתיד, בגין פגיעה בכושר ההשתכרות שלה, סכום גלובלי בסך של 300,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים

1. התובעת טוענת שהיא צפויה לשאת בהוצאות משמעותיות בגין תשלומים על תרופות, טיפולים רפואיים שונים, פסיכולוגיים ואלטרנטיביים, שחלקם לא כלול בסל הבריאות, קנאביס רפואי, ועוד; היא אף מציינת שמקום מגוריה בפריפריה שבה לטענתה אין הרבה תורים זמינים וקיימת הגבלת זכאות למפגשים דרך הקופה. לטענת הנתבעת, בין היתר, אין ראיה לצורך בהוצאות רפואיות בקשר לתאונה; הוצאות העבר הן נזק מיוחד המצריך הוכחה, שלא צורפה; הוצאותיה מכוסות ע"י קופות החולים ובמסגרת סל הבריאות על פי חוק.
2. התובעת נשאלה בחקירתה איזה טיפול תרופתי היא מקבלת כיום, והשיבה שהיא 'בתהליכים' לחידוש מרשם לקנאביס (עמ' 28 לתמליל); בהמשך, אישרה שאינה נוטלת תרופה כלשהי (עמ' 29). גם המומחה פרופ' וינברגר העיד שהוא לא ראה עדות לכך שהתובעת מקבלת טיפול רפואי ואף לא רישיון לטיפול בקנביס (עמ' 51).
3. האינדיקציה היחידה לצורך בטיפול רפואי הקשור בתאונה, ואף הוא לפרק זמן קצוב, מופיעה בחוות דעתו של המומחה בתחום הראומטולוגיה, שהמליץ על סדרה של 12 טיפולים קוגניטיביים אחת לשבוע (בעלות של 300 ש"ל לטיפול באופן פרטי ו- 160 ₪ כה"ע בקופ"ח) ו- 12 טיפולי הידרותרפיה, אחת לשבוע (בעלות של 250 ₪ לטיפול). ביחס לתרופות, ציין שהן מכוסות בסל התרופות. בחוו"ד המומחה בתחום הפסיכיאטריה פרופ' בלייך, התובעת סיפרה לו על טיפול פסיכולוגי, אך התיעוד שהוצג בפניו בהקשר זה (פרק הסימוכין בחוו"ד) משקף טיפול קצר מועד, בין הח' 10/20 ועד 5/21. בנוסף, מציין פרופ' בלייך, שככל שהתובעת תזדקק לטיפול נפשי, היא תוכל לקבלו במסגרת הקופה המבטחת. בחקירתו, אישר המומחה שהוא לא ראה שהומלץ לתובעת טיפול רפואי (עמ' 54), ומסר שהיא כלל לא טענה לפניו שהיא נוטלת קנאביס רפואי (עמ' 56).

מעבר לנ"ל - אין בפני קביעה, אסמכתא, או ראיה לכך שהתובעת נוטלת תרופות ביחס לתאונה או בכלל; לא הוצגו רישיון או בקשה לחידוש רישיון לקנאביס, לא נקבע שהיא זקוקה לכך או לטיפול תרופתי כלשהו שלא מכוסה בסל הבריאות, או בכלל; אף לא הוכח שהיא פנתה לקבלת החזר בגין הוצאה רפואית כלשהי וסורבה.

1. מכל האמור, בשים לב למהלך הרפואי, הכולל טיפולי עבר, ביקורים, ביקורות, וכיו"ב וכן להמלצת פרופ' וינברגר, עדותו ועדות פרופ' בלייך, כמו גם העולה מעדות התובעת - אני פוסקת לתובעת בראש הנזק של הוצאות רפואיות, לרבות נסיעות לטיפולים ונלוות, בסך כולל של 15,000 ₪, לעבר ולעתיד גם יחד. הסכום נכון למועד פסק הדין.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

1. התובעת עותרת לפיצוי בגין עזרת צ"ג לפי 10 ש"ש, לעבר לעתיד. לטענתה, היא נזקקת לעזרה בכל פעולות הבית, ויש לכך תימוכין בחקירת המומחה בתחום הראומטולוגי. בעלה העיד בהקשר זה, שלפני התאונה היא הייתה אישה עצמאית וחזקה, ועבודות הבית התחלקו ביניהם. נטען, שמאז התאונה, התובעת הפכה לתלויה לחלוטין בסיוע בני משפחתה, ובעיקר בבעלה, בפעולות היום יום. עוד לטענת התובעת, אם אין איש בבית, היא לא אוכלת וזקוקה לעזרה בפעולות טריוויאליות כמו לקום מהמיטה כדי לצחצח שיניים ולדרבון משמעותי לשם כך.

התובעת אף העידה שהיא העסיקה עזרה בשכר למשך תקופה מסוימת. זו הופסקה משיקולים כלכליים, וחודשה לאחר שמצבם הכלכלי השתפר. לטענת ב"כ התובעת, יש לקבל את תצהירה בהקשר זה, הואיל והיא לא נחקרה על כך. יובהר כבר עתה, שדין טענה זו להידחות, ראו את ההבהרה בנושא מפי ב"כ הנתבעת (בעמ' 5 לפרו', ש' 25-22) כי עניינים שנטל ההוכחה בהם על התובעת והיא לא נחקרת עליהם, הדבר לא ייחשב הסכמה להם או להעברת הנטל.

לטענת הנתבעת, מנגד, דרישת התובעת מופרכת; היא אף לא הציגה ראיות בדבר תשלום בגין עזרת צ"ג בעבר, ומדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, שלא הובאה; עוד טוענת הנתבעת, שהמומחים לא חיוו את דעתם על צורך בעזרת צד ג'; לשיטתה, התובעת לא נזקקת לעזרה, אינה מקבלת עזרה בפועל גם היום, ולכן דין דרישתה זו להידחות.

1. מצאתי את טענות התובעת ובעלה בדבר תלות מוחלטת בזולת בפעולות אישיות ובעבודות משק הבית, מופרכות בעליל. איני מקלה ראש בנכויות שנקבעו, אף לא נעלמו מעיני דברי פרופ' בלייך, שאמר שהתובעת תוכל לפעמים לתפקד כרגיל, ולעתים תהייה מוצפת ולא תוכל לתפקד. מכל המצוי לפני, אני קובעת שהתובעת נזקקת לעזרה במלאכות קשות; היא נמנעה מלהוכיח העסקת עזרה בשכר, הגם שיכולה הייתה לפעול לכך בקלות, על ידי זימון לעדות של עובדת משק הבית, הצגת תשלומי ביטוח לאומי עבורה, ועוד.

שוכנעתי שהיקף העזרה כיום חורג במעט מהמקובל והמצופה מבני משפחה בכלל, וע"י בעלה בפרט, ולא רק משום שהוא העיד שלפני התאונה הוא ורעייתו חלקו ביניהם את עבודות הבית.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מאישור המומחים הנזכר לעיל, לכך שחלק מהתסמינים שיש לתובעת כיום, כמו חולשה, קשורים באנמיה שהתובעת סובלת ממנה עוד מלפני התאונה; גם עניין זה יילקח בחשבון על פי מיטב הערכתי; עוד אזכיר באותו עניין את קביעת והמלצת המומחה בתחום הראומטולוגי פרופ' וינברגר, לפיה ניקיון הבית ותחזוקתו, לכל הפחות בחלקים שאינם מהווים פעילות מאומצת כמו הרמת משא, היא פעילות אפשרית ואפילו חשובה לצורך שמירה על התפקוד של התובעת.

הסכום שיפסק להלן בראש נזק זה, ישקף אפוא את שווי עזרת המשפחה החורגת מהמקובל בעבר, וכן פיצוי שיאפשר העסקת עזרה בשכר או פיצוי בגין עזרה מיוחדת של בני המשפחה, כפי שניתנה עד כה, לעתיד' ועד תוחלת חייה.

1. לאחר ששקלתי ושקללתי את כל האמור לעיל, אני מעמידה את הפיצוי לתובעת, בראש הנזק של עזרת הזולת לעבר וכן לעתיד עד תוחלת חייה, על סכום גלובלי של 180,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

סוף דבר

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין נזקי הגוף שלה הנובעים מתאונת הדרכים מיום 25/11/18, פיצוי בסך של 534,458 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין. לסכום זה יתווסף סך של 13% בתוספת מע"מ כחוק (81,291 ₪) כהשתתפות בשכ"ט עו"ד של התובעת. בנוסף, ישולמו לתובעת, כהשתתפות בהוצאות המשפט שלה, החזר בגין אגרת פתיחת הליך בסך של 715 ₪ ששולמה ביום 5/11/20 כערכה להיום (833 ₪), ובגין שכ"ט המומחים בגין חקירתם (סכום נכון להיום הכולל מע"מ, של 5,925 ₪) בכפוף להצגת אסמכתאות על ביצוע התשלום בפועל.

פסק הדין ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלתו בידי הנתבעת או ב"כ, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ד, 30 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.