ת"א 19749-10-15

ת"א 15421-05-21

ת"א 63467-12-19

ת"א 53367-11-16

לפני כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך
התובע	פלוני
נגד
הנתבעים	1. ____ 2. הראל חברה לביטוח בע"מ 3. הכשרה חברה לביטוח בע"מ 4. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

1. לפניי תביעה שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות התשל"ה-1975 (להלן : "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1963, בשל מעורבותו בתאונה מיום 9.5.2014.
2. התביעה הוגשה כנגד נתבע 1 ונתבעת 2 , הראל חברה לביטוח בע"מ, נהג ומבטחת הרכב הפוגע, מסוג מאזדה (להלן: "הראל" , "הרכב הפוגע") ; כנגד נתבעת 3 , הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן" הכשרה"), מבטחת המונית מסוג פיז'ו במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "המונית"), וכנגד נתבעת 4, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") מבטחת רכב מסוג הונדה שבו נסע התובע עובר לתאונה (להלן – " ההונדה", " הרכב התקול").
3. ביום 28.10.22 הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה לפיו שולם לתובע פיצוי כפי נזקו. הפיצוי שולם במימון ביניים על ידי שלוש המבטחות עד להכרעה במחלוקת בשאלת החבות שנותרה להכרעה.
4. השאלה העומדת להכרעה היא אם כן - מי מהמבטחות חבה בפיצויו של התובע. התשובה לשאלה זו תיגזר מהתשובה לשאלה מקדימה והיא מה היה מעמדו של התובע בעת התאונה: האם משתמש ברכב ההונדה התקול או כהולך רגל שנפגע מהתנגשות הרכב הפוגע במונית. בכך יעסוק פסק הדין.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת ותמצית טענות הצדדים

1. להלן נסיבות התאונה עליהן הסכימו הצדדים ואשר אינן שנויות במחלוקת: התאונה אירעה ביום 9.5.2014, בשעת לילה, בין 3:00 ל- 04:30. התובע נסע ברכב ההונדה מתל אביב לכיוון קרית גת, בתום בילוי משותף. לצד התובע ישבה נהגת הרכב גב' מזל סופר ז"ל (להלן: " מזל"). עוד ישבו ברכב, מאחור, שני נוסעים נוספים, יוסי אלל וציון אלון. במהלך הנסיעה, עקב התחממות מנוע הרכב, עצרו התובע ומזל בשול הדרך על מנת לבדוק את סיבת ההתחממות. משפתחו את מכסה המנוע, גילו השניים כי אין טיפת מים ברדיאטור. התובע ומזל החליטו לנסות ולסמן לנהגים חולפים שיעצרו לעזרתם. מזל עמדה על נתיב הנסיעה וניסתה לעצור רכבים חולפים. כעבור מספר דקות נחלץ לעזרתם נהג המונית מר ניסים סעדה ז"ל (להלן: "נהג המונית"). נהג המונית מסר לשניים כי בתא המטען של המונית צריכים להימצא שני בקבוקי מים קטנים. הוא יצא מהמונית והשלושה, התובע, מזל ונהג המונית, עמדו ליד תא המטען בעוד נהג המונית פותח את תא המטען ומתכופף לחפש את בקבוקי המים. בה-בעת חלף במקום הרכב הפוגע, נהוג על ידי נתבע 1, אשר סטה ממסלולו לכיוונם, ופגע במונית ובשלושתם (להלן: "התאונה"). למרבה הצער, כתוצאה מהפגיעה נפצע התובע ומזל ונהג המונית מצאו את מותם.
2. בהיעדר אפשרות לפשרה במישור החבות נשמעו הראיות בשאלה זו במסגרתן נחקר התובע. בנוסף, הצדדים הגיעו להסכמה כי תיק המשטרה כולו יוגש כראייה לתוכנו.

נסיבות התאונה

1. על מנת להכריע בשאלה העומדת לפתחי יש לעמוד תחילה על המסד העובדתי של נסיבות התאונה.
2. בכתב תביעתו תיאר התובע את נסיבות התאונה כלהלן: "ביום 9.5.2014, נסע התובע ברכב ההונדה ביחד עם... וחבר נוסף לכיוון קריית גת כאשר לפתע החל הרכב להתחמם. עקב כך, עצרו השלושה את הרכב בצד כביש מס' 4, וזאת על מנת לקרר את המנוע ולחפש מים. לצערם, לא נמצא מיכל מים ברכב, משכך המתינו התובע והגב' סופר מזל לעזרה מחוץ לרכבם. נהג מונית בשם סעדיה ניסים ז"ל הנוהג ברכב הפיג'ו עצר לעזור לשלושה, יצא מרכבו והתכופף אל תא המטען להוציא בקבוק מים כשהתובע והגב' סופר ז"ל משני צדיו ובסמוך לחלקה האחורי של המונית. בו בעת חלף במקום רכב המאזדה הנהוג על ידי מר דודו דנוך, סטה לכיוון השלושה, פגע בתובע, בגב' סופר מזל ז"ל ומר סעדיה ניסים ז"ל. כתוצאה מהפגיעה פונה התובע בניידת טיפול נמרץ לבית החולים קפלן ברחובות. לדאבוננו, התאונה הקשה גבתה את חייהם של שני האחרים" (סעיפים 7-9 לכתב התביעה).
3. לטענת התובע, מאחר שעסקינן בתאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב, וכי נזקיו נגרמו לו בעת היותו מחוץ לרכבו, במעמד של הולך רגל, אזי שבהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים חייבות הנתבעות כלפיו ביחד ולחוד, ונושאות במלוא האחריות לפיצויו. עוד נטען כי מאחר שמיד עם פגיעתו איבד את הכרתו, הרי שאין הוא יודע האם נפגע על ידי כל הרכבים או על ידי מי מביניהם, על כן, לטענתו, תביעתו מוגשת כנגד כל מבטחות הרכבים המעורבים בתאונה (סעיפים 6, 21 ו-24 לכתב התביעה).
4. בתצהיר עדותו הראשית, נסיבות התאונה תוארו באורח כמעט זהה, כדלקמן: "ביום 9.5.2014, נסעתי ברכב הונדה עם הגב' סופר מזל וחבר נוסף לכיוון קריית גת, לפתע הרכב החל להתחמם. עקב כך, עצרנו את הרכב בצד כביש מס' 4, וזאת על מנת לקרר את המנוע ולחפש מים. משלא מצאנו מיכל מים ברכב, המתנתי יחד עם הגב' סופר מזל ז"ל על מנת לבקש עזרה מחוץ לרכב... מר סעדיה ז"ל יצא מרכבו והתכופף אל תא המטען...בו בעת, בעוד שכולנו עומדים מאחורי המונית, חלף במקום רכב המאזדה הנהוג על ידי מר דודו דנוך, סטה לכיווננו ופגע בי, בגב' סופר מזל ז"ל ומר סעדיה ניסים ז"ל..." (סעיפים 2-4 לתצהירו).
5. בכתב הגנתה, טענה נתבעת 2, מבטחת הרכב הפוגע כי במועד התאונה היה התובע בבחינת "משתמש" ברכב ההונדה, המבוטח בחברת כלל, וכי בנסיבות אלו החבות לפיצויו מוטלת על כלל, מבטחת הרכב בו נסע, ועליה בלבד. לחלופין, נטען, כי יש לראות את התובע כ"הולך רגל" ובהתאם להוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים החבות לפיצויו מוטלת על הנתבעות 4-2, מבטחות שלושת הרכבים, בחלקים שווים. עוד נטען כי הרכב התקול והמונית היוו סיכון תחבורתי, עת חנו בשולי הכביש, חנייה היוצרת סיכון.
6. נתבעת 3, מבטחת המונית טענה בכתב הגנתה להיעדר מעורבות המונית בתאונה והיעדר חבותה כלפי התובע. נטען, כי החבות לפיצוי התובע מוטלת במלואה על חברת כלל או הראל (סעיף 4). הכשרה פירטה וטענה "כי התובע נפגע עקב שימוש ברכבו הוא, ולכן החבות מוטלת לפתחה של הנתבעת מס' 4. לחילופין, ככל שהתובע יסוּוַג כהולך רגל, אזי הנתבעת תטען כי רכב הפיג'ו אינו בגדר רכב מעורב בתאונה, וכי אין לה כל חבות כלפי התובע בנסיבות הענין" (סעיף 6). עוד הבהירה כי התובע לא עשה כל שימוש במונית בעת אירוע התאונה (סעיף 8).
7. בכתב תשובתו לכתב הגנת נתבעת 3, לסעיף 6 במיוחד, טען התובע כי המונית (כמו גם הרכב התקול) חנתה בשולי דרך בין עירונית, חנייה שהיא חנייה אסורה היוצרת סיכון תעבורתי ולפיכך, מתקיים הקשר הסיבתי בין החנייה האסורה לבין הפגיעה בו.
8. נתבעת 4 טענה בכתב הגנתה להיעדר יריבות בינה לבין התובע, הואיל והתובע, אף לפי גרסתו שלו, לא נפגע מתאונה שאירעה עקב שימוש ברכב התקול ופגיעתו אירעה אך ורק כתוצאה משימוש שעשה נהג המונית במונית או נתבע 1 ברכב הפוגע ובכל מקרה, אין בין פגיעתו לבין הרכב התקול מאומה. עוד נטען כי הרכב התקול לא היה "רכב מעורב" בתאונה הנטענת (סעיף 1 ו-8). נתבעת 4 הדגישה כי "רק רכב המאזדה ורכב הפג'ו הם בלבד מעורבים בתאונה, בה נפגע התובע כהולך רגל, ואין כל זכר למעורבות של רכב ההונדה, ולא בכדי – לאחר שפגיעתו של התובע ארעה ללא כל קשר להונדה ו/או לשימוש בה, ובהעדר מעורבות כלשהי של הונדה בתאונה הנטענת" (סעיפים 9 ו-24).
9. במסגרת קדם המשפט שהתקיים בתיק תיאר התובע את נסיבות התאונה כך: "חזרנו מת"א הגענו ליבנה, ישבתי לידה, הסתכלתי על המחוג של החום והשעונים וראיתי שהחום של השעונים למעלה. אמרתי למזל בואי נעצור בצד ונבדוק מה יש לאוטו. האוטו נסע אבל החום היה גבוה. עצרנו, הדלקנו 4 אורות, עצרנו מעבר לקו הצהוב, שאלתי אותה אם יש לה מים, פתחתי את מכסה המנוע וראיתי שמיכל העיבוי לא היתה בו טיפת מים. .. לא מצאנו מים. אמרתי לה בואי נעצור טרמפ ויתנו לנו מים. היא עצרה, נעצר נהג מונית, עבר את הפס הצהוב ואמר לי "כן, מה הבעיה?" אמרתי לו שאנו צריכים מים. הוא אמר לי שיש לו 2 בקבוקים קטנים בתא המטען ושאל אם יעזור, עניתי שכן, הוא פתח את מכסה המנוע, ניגשתי ראשון לתא המטען האחורי, הוא אחרי, מזל גם הגיעה לידנו, היא נשענה על הכנף האחורי, נהג המונית עמד באמצע, התכופף לתת לי את המים, אני עמדתי הכי ימני, ובמקרה זה שם היתה המכה. איבדתי את ההכרה, איבדתי את הכל. את כולי איבדתי שם. מפה אני כבר לא זוכר" עמ' 11 לפרוטוקול מיום 22.4.21, עמ' 6 למוצגי נתבעת 3).
10. במשטרה תיאר התובע את התאונה ואת הרגעים שקדמו לה כך: "ב 09.05.14, בשעה 04:30 לערך עצרנו בכביש 4 לפני מחלף יבנה. אני לפני זה נסעתי ברכב "הונדה, והנהגת הייתה מזל סופר...היינו במועדון בת"א האומן 17. אני שתיתי שני כוסות אלכוהול מעוררים ומזל לא שתתה אלכוהול ובגלל זה היא לקחה אותנו בדרך חזרה והיא נהגה בהונדה. ההונדה התחממה...וביקשתי ממנה שתעצור בצד. היא עצרה בצד הימין אחרי השוליים והיא הדליקה 4 וינקרים...פתחתי את מכסה המנוע והרדיאטור היה חם ולא היו בו מים. אני השתנתי במיכל של הרדיאטור ומזל סופר גם השתינה לתוך כוס, שמצאנו במקום ואני העברתי את השתן שלה גם לתוך הרדיאטור. ציון נשאר בתוך האוטו ויוסי אמר שאין לו שתן. אני ומזל יצאנו לכביש ונעצרה לנו מונית. המונית שמה רוורס, שהיא חוזרת אלינו, היא נסעה ונעצרה בצד, אני לא יודע בדיוק איפה היא נעצרה. ביקשתי מנהג המונית שיתן לנו מיים לרדיאטור. הוא אמר שיש לו שני בקבוקים קטנים ובאנו לקחת את הבקבוקים. הוא פתח את מכסה המטען מאחור והתכונן ...(לא ברור) ואנחנו עמדנו איתו ביחד, אני עמדתי קרוב לצד הימני של הרכב ואז .הרגשתי מכה חזקה ואני נזרקתי למעקה" (נספח 3 לראיות נתבעת 3, עמ' 99, שורות 2-21). ובהמשך: " אני לא יודע בדיוק איפה עצר נהג המונית כלפי הכביש" (שם, שורה 26).
11. מר יוסי אלל, אשר ישב במושב האחורי ברכב התקול מסר את גרסתו במשטרה כדלקמן: "היום בתאריך 9/5/14 בשעה 0415 הייתי עד לתאונה בכביש 4 לכיוון דרום לפני מחלף יבנה. היום בלילה הייתי בבלוי בת"א ביחד עם מזל סופר וציון. בחזרה לכיוון הבית לכיוון קרית גת מזל נהגה ברכה ולא היה מים במצבר של האוטו והמנוע התחמם לנו ולכן מזל עצרה בנתיב ימין ואני ישבתי מאחור וציון. מזל ירדה ביחד עם עוד בחור שאני לא זוכר את שמו... ואז הם עצרו מונית. המונית עצרה באמצע הכביש ללא וינקרים. הנהג מונית עצר פתח את הבגז' בנתיב הימני ואז הגיע רכב מזדה ופגע בהם ובמונית. כל זה קרה כאשר אני ישבתי ברכב ההודעה מאחור.... המונית עצרה על הנתיב הימני...לנו היתה תקלה ברכב והוא התחמם ומזל ביקשה מנהג המונית מים. ואז הם עמדו מאחורי המונית ונפגעו...כאשר יצאנו מת"א הרכב כבר התחמם ואז עצרנו בדרך ולא מילאנו מיים כי לא היה מיים רק חיכינו קצת והמשכנו בנסיעה עד המקום הזה ופה היא עצרה את המונית...הנפגעים היו בעמידה ולא רצו אל הכביש..." (שם, עמ' 77, שורות 1-2; 5-6;18-24, עמ' 78, שורות 2-26).
12. הנוסע הנוסף ברכב התקול, ציון אלון, תיאר בגרסתו במשטרה את אופן קרות התאונה כך: "ב-8/05/14 אני וחברים שלי בשם אלן יוסי ומזל בילינו במועדון 'רומן 17' בהתחלה ואחר-כך עברנו למועדון מזרחי ברחוב המסגר בת"א. שתינו אלכוהול שלושתנו ומזל שתה קולה. התחלנו לחזור הביתה, אני לא שמתי לב על שעה, נראה לי, שהשעה היתה 3:00 למחרת, יום שישי. נסענו ברכב הונדה של מזל, היא נהגה ברכב, לידה ישב אלן לוגאסי...עלה למזל חום במנוע עד הסוף. היא עצרה את רכבה בצד, פתחנו את מכסה המנוע, כולם ירדו מהאוטו ולא היה מים באוטו. רכבים לא עצרו ואז אמרנו שנעשה פיפי ברדיאטור. המשכנו לנסוע ואני נרדמתי. נראה לי, שהם עצרו לפני מחלף יבנה, עצרו בצד, אני הייתי רדום. אני שומע צעקה...אני רואה אנשים נעצרו בצד והגיעה גם משאית-מיכלית, שגם עצרה ואני רואה את הגופות...והגופה השנייה הייתה של מזל, שהיא הייתה יותר קרובה לאוטו שלנו, שעמד אחרי השוליים הימניים...אני לא ראיתי, שחברים שלי עצרו נהג מונית, הייתי מסטול, שתיתי כי 3-4 כוסות של וודקה. אני לא יודע מה קרה בתאונה, אני לא ראיתי..." (שם, עמ' 112, שורות 2-10 – ו-עמ' 113, שורות 21-22).
13. בדוח בוחן התנועה במשטרת ישראל, נרשם כך: "פרטית מאזדה, אשר נסעה בכביש 4, ק"מ 94, לדרום, בנתיב לפנייה ימינה למחלף יבנה, פגעה עם חזיתה בחלק האחורי של מונית פג'ו, אשר עמדה בנתיב הנ"ל ובשלושה הולכי רגל, אשר עמדו בחלק האחורי של המונית.." (עמ' 53 למוצגי נתבעת 3).
14. גרסתו של דודו דנוך, נהג הרכב הפוגע, במשטרה הייתה כדלהלן: "התחלתי להיכנס לנתיב הימני... בנתיב לפנייה ימינה ואז ראיתי את האוטו עומד מולי באמצע הכביש, בנתיב הנסיעה שלי, ראיתי 3 אנשים, שהתעסקו בבגאז פתוח מאחור הרכב, שעמד" (שם, עמ' 94, שורות 7-9). בהמשך הודעתו ציין עוד: "אני ראיתי רק את הרכב עם הבגאז' פתוח ושני האנשים, שהיו עם הפנים לכיוון הבגאז'" (שם, שורה 21). בהמשך כאשר נשאל "האם ראית את רכב נוסף, שעמד בשול ימין עם מכסה המנוע פתוח?" אישר שראה רכב בשול הימני ממש לפני ההתנגשות. באשר למיקומה של המונית ביחס לרכב התקול השיב מר דנוך : "הרכב עם מכסה פתוח עמד בשול והרכב, שפגעתי בו עמד באמצע הנתיב, כאשר חלק האחור של הרכב הנפגע נמצא באותו הקו ש, חלק הקדמי של הרכב התקוע" (שם, עמ' 95, שורות 57-58; 62-63).
15. בחקירתו בבית המשפט העיד התובע כי במהלך נסיעתם בכביש 4 התחמם המנוע של רכב ההונדה ונדלקה נורה אדומה (עמ' 64 לפרוטוקול שורות 1-6). לפי עדותו, ביקש ממזל, הנהגת המנוחה, לעצור בצד, והשניים יצאו החוצה, בהותירם את שני חבריהם, יוסי אלל וציון אלון, במושבים האחוריים של הרכב. מיד עם עצירתם, פתח התובע, לפי עדותו, את מכסה המנוע, ונוכח כי לא נותרה טיפת מים במיכל העיבוי של הרדיאטור (עמ' 64 לפרוטוקול, שורות 5, 11-14). לנוכח הנסיבות, החליטו לנסות לעצור רכבים ולבקש מים (שם, שורות 15-16). מזל ניסתה לעצור רכבים והוא עמד לידה (עמ' 89 לפרוטוקול שורות 26-28) התובע העיד, כי כעבור 5 או 10 דקות עצרה המונית, במרחק של כעשרים מטרים מהרכב התקול, ונהג המונית, סעדיה המנוח, אמר שיש לו שני בקבוקי מים קטנים בתא המטען (עמ' 64 לפרוטוקול, שורות 8-32, עמ' 92 שורות 5-12). התובע המשיך והעיד, כי התאונה אירעה כאשר נהג המונית רכן לעבר תא המטען והוא ומזל עמדו משני צדדיו, אולם הם נפגעו בטרם הוציא הנהג את בקבוקי מים וממילא בטרם מסר אותם לידיהם (עמ' 88 לפרוטוקול שורות 22-30, עמ' 101 לפרוטוקול שורות 13 ו- 16-17 " חיכיתי שיושיט לי את המים, אבל הוא לא הושיט לי כלום, ואז התאונה הייתה"). התובע העיד כי אם היו מקבלים את בקבוקי המים היו חוזרים לרכב התקול וממלאים מים ברדיאטור (עמ' 65 לפרוטוקול שורות 28-32). התובע חזר מפורשות על אומדן המרחק: "כשירדתי למונית הוא לא עצר ממש לידנו, ממש לא. אני זוכר את זה. אני זוכר שהוא, עד שהוא נכנס הוא לקח במרחק בסביבות ה-20 מטר. זה מה שאני זוכר" (שם, שורות 28-30, עמ' 65 לפרוטוקול, שורה 14, 16; עמ' 67, שורה 20). ובהמשך: "וכשהיא עצרה, המונית נעצרה פה איזה בערך איזה 20 מטר לא יודע" (עמ' 73 לפרוטוקול, שורה 4; עמ' 88 לפרוטוקול, שורות 20-21), " אני זוכר, שהלכתי, הלכנו ברגל בסביבות ה- 15 20 מטר משהו כזה עד שהגענו למונית" (עמ' 88 לפרוטוקול שורות 20-21).
16. התובע נחקר גם בנוגע למיקומי שתי המכוניות, בניסיון להסיק מן המיקום המתועד לגבי נסיבות התאונה והאחריות לגביה. התובע העיד כי הרכב התקול חנה בשול הדרך, והמונית חלפה על פני הרכב התקול ועצרה לאחריה (ראו עדותו: "אחרינו, 20 מטר קדימה ונכנס גם לשוליים, כן" (עמ' 65 לפרוטוקול, שורה 16), וראו גם עמ' 65 לפרוטוקול, שורות 19-20, עמ' 66 לפרוטוקול, שורות 18-20: עמ' 67 שורות 31-32; עמ' 72, שורה 1, עמ' 90 לפרוטוקול, שורות 2-5; 9-10, עמ' 90 לפרוטוקול, שורות 2-10).
17. לגבי מיקום עצירת המונית ציין התובע תחילה כי "המונית עצרה בשוליים. נכנס לשוליים" (עמ' 73 לפרוטוקול, שורות 6-7) וכן גם נחזה בשרטוט שערך במהלך חקירתו (נ/1) אולם, בהמשך חקירתו, השיב: "המונית היתה על הכביש" (עמ' 96 לפרוטוקול, שורה 18). לשאלה, כיצד ייתכן כי במשטרה מסר גרסה שאינו יודע היכן עצרה המונית, ואילו כיום בחקירה הוא מעיד כי המונית עצרה בשול ולא בנתיב הנסיעה, השיב התובע "שהזיכרון שלי נאבד לגמרי" (עמ' 91 לפרוטוקול, שורה 25) " לא זוכר כלום. מהמכה, בום" (עמ' 90 לפרוטוקול, שורה 33). התובע התבקש לזהות את המכוניות על פי תצלומי המשטרה אך השיב כי אינו יכול לזהות בוודאות, כי בצילום לא רואים את המספר ולא את הסמל (עמ' 94 לפרוטוקול, שורות 17-30; עמ' 95, שורות 31-32).
18. התובע אישר כי בתאונה לא היה כל מגע עם הרכב התקול: "ההונדה לא נפגעה בכלל בתאונה" וגם "ציון ויוסי לא נפגעו בתאונה" (עמ' 75 לפרוטוקול, שורות 6-9; עמ' 87, שורות 24-31, עמ' 91 שורות 5-7).
19. במהלך חקירתו עומת התובע עם עדותו של יוסי אלל, הנוסע בהונדה, במשטרה, ממנה עלה כי הייתה במהלך נסיעת ההונדה עצירה קודמת עובר לתאונה: "כאשר יצאנו מת"א הרכב כבר התחמם ואז עצרנו בדרך ולא מילאנו מיים כי לא היה מיים רק חיכינו קצת והמשכנו בנסיעה עד המקום הזה ופה היא עצרה את המונית" (נספח 1 לראיות כלל, עמ' 91; עמ' 76 לפרוטוקול, שורות 19-22; עמ' 77 לפרוטוקול, שורות 1-4). התובע עומת גם עם גרסתו של ציון אלון, הנוסע הנוסף, לפיה אכן הייתה עצירה מוקדמת לעצירה אשר לאחריה אירעה התאונה: " עלה למזל חום המנוע עד הסוף, ה יא עצרה את הרכב בצד, פתחנו מכסה מנוע כולם ירדו מהר כב, ולא היה מים באוטו. רכבים לא עצרו, ואז אמרנו שנעשה פיפי ברדיאטור, המשכנו לנסוע ואני נר דמתי... זאת אומרת לפי העדויות של החברים ש לך שהיו איתך באוטו היו שתי עצ ירות. עצירה אחת הייתה לפני, מיד שיצאתם מתל אביב או קצת אחרי ואז...ירדתם כולם מהאוטו, לא היה מים, עשיתם פיפי במיכל מילוי של...והמשכתם לנסוע, אתה לא זוכר את זה? (עמ' 77 לפרוטוקול, שורות 15-27; נספח 1 לראיות כלל, תיק חקירת משטרה, עמ' 134, שורות 5-8). על כל אלה השיב התובע, בעקביות כי הוא "לא זוכר שני עצירות" (עמ' 75 לפרוטוקול, שורה 32). בהמשך החקירה הודה כי הוא ונוסע נוסף נתנו שתן על מנת למלא את הרדיאטור אך עמד על דעתו שהייתה עצירה אחת בלבד, ואחרי מילוי השתן ברדיאטור, לפי עדותו, מאחר שכמות השתן לא הספיקה, לא המשיכו לנסוע, אלא באותה עצירה ביקשו להוסיף גם במים, ולכן עצרו את המונית (עמ' 80 לפרוטוקול, שורות 12-26, ושורות 29-32, עמ' 81 לפרוטוקול, שורה 13, שורות 29-31; עמ' 84 שורות 10-11).
20. על בסיס מסכת עובדתית זו נדון בשאלה העומדת לדיון והיא מה היה מעמדו של התובע בעת התאונה: האם משתמש ברכב ההונדה התקול, ואזי החבות לפיצויו מוטלת על כלל לבדה, או הולך רגל שנפגע מהתנגשות הרכב הפוגע במונית ואזי החבות לפיצויו מוטלת על הראל כמבטחת הרכב הפוגע, או על הראל והכשרה בחלקים שווים ככל שמדובר בתאונה מעורבת.

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בראיות, לרבות תיק המשטרה, בעדויות ובטענות הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לראות את התובע במועד התאונה כהולך רגל שנפגע בתאונה מעורבת בין הרכב הפוגע והמונית. סבורני, כי התובע לא עסק במועד התאונה ב"תיקון דרך" ברכב ההונדה התקול. להלן נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

1. בסעיף 1 לחוק הפיצויים מעוגנת הגדרת " תאונת דרכים" בזו הלשון:

"'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ... ; בצד ההגדרה הבסיסית קובע החוק חזקות מרבות – דהיינו, מצבים שבהתרחשותם קיימת חזקה חלוטה, כי מדובר בתאונת דרכים, אף בלא שנתקיימו בהם כל יסודות ההגדרה הבסיסית: התפוצצות רכב בשל רכיב שבו, אף אם זו אירעה על ידי גורם חיצוני, פגיעה ברכב שחנה במקום אסור וכן פגיעה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שלא שונה ייעודו. החזקה שעניינה חנייה אסורה היא הרלוונטית בענייננו.

כפי שעולה מנוסח החוק, וכפי שנפסק לא אחת, יסודותיה של ההגדרה הבסיסית הם שישה: (1) "מאורע"; (2) "נזק גוף; (3) "עקב"; (4) "שימוש"; (5) "ברכב מנועי"; (6) "למטרות תחבורה". ענייננו אינו מחייב בחינת כל אחד מן היסודות שכן אין מחלוקת שכל הרכבים המעורבים הם בבחינת "רכב מנועי" וכי התובע סבל מנזק גוף בעקבות התאונה בגינו פוצה; המחלוקת בין הצדדים, נוגעת ליסודות " שימוש", ו" עקב" – דהיינו הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין המאורע לבין השימוש (ראו: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532).

בהמשך פרק ההגדרות מוגדר " שימוש ברכב מנועי" – כדלקמן:

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו...".

1. השימוש שלגביו נתגלעה מחלוקת במקרה שלפניי הוא " טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו".
2. סעיפים 2 ו-3 לחוק הפיצויים משרטטים מנגנון של קביעת אחריות בעת תאונה על משתמשי דרך, משני סוגים: משתמש דרך שנפגע ברכבו לעומת משתמש דרך שנפגע מחוץ לרכבו.

סעיף 2(א) לחוק הפיצויים קובע:

"המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב."

בהקשר זה אין מחלוקת כי ככל שייקבע שנוסע ברכב עשה שימוש ברכב במועד התאונה דינו כדין נהג הרכב והוא יפוצה על ידי מבטחת הרכב בו עשה שימוש (רע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (12.5.09)).

1. לגבי נפגע מחוץ לרכב שנפגע בתאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב קובע סעיף 3(ב) כך:

"נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים; לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע."

תיקון דרך – המצב הנורמטיבי

1. הסוגיה אילו מהמקרים יבואו תחת הגדרת "תיקון דרך" נדונה רבות בפסיקה. הלכה המרכזית בסוגיה זו יצאה תחת ידיו של כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין, ברעא 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (נבו 4.2.2009) (להלן: "הלכת נביל") ובמסגרתה נסקרו המבחנים המצטברים להכרעה בסוגייה מתי תיקון דרך ייחשב כ"שימוש ברכב". (ראו חזרה על המבחנים ברע"א 372/08 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' רבו ספנייב, (נבו 16.6.2010)) (להלן: "הלכת ספנייב")).
2. לצורך מענה על השאלה מה ייחשב כ"תיקון דרך" נקבעו בהלכת נביל – בנוסף על תנאי הזיקה הפיזית בין הפעולה לבין הנסיעה שהוא תנאי הכרחי אך אינו תנאי מספיק – ארבעת המבחנים הבאים:

המבחן הראשון הוא ה "מבחן הגיאוגרפי" על-פיו "טיפול דרך" חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים אינו "טיפול דרך".

המבחן השני הוא "מבחן הזמן", על פיו פעולת הטיפול ברכב תיעשה בסמיכות לפעולת הנסיעה (או במהלכה). בהקשר זה נקבע, כעמדתו של פרופסור אנגלרד בסוגיה כי: "טיפול דרך" הוא טיפול אשר "נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית" (ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996), עמ' 481-482).

המבחן השלישי הוא הוא "מבחן המהות או "מבחן תכלית הפעולה", הבוחן את מורכבות הטיפול שבוצע ברכב, מסוג טיפול ותיקון 'שנוהגים לעשות בדרך", ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מקצוע, היינו – תיקון וטיפול המצופה מכל נהג לעשותו בלי להיזקק להזמנת בעל מקצוע, דוגמת: החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה וכיו"ב.

בית המשפט העליון הדגיש כי יש להחזיר את המושג "תאונת דרכים" עד כמה שאפשר למשמעותו הפשוטה והיומיותית ולכן, גם המונח "תיקון דרך" צריך שיתפרש כלשונו ויכלול שני תנאי משנה: "תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה ... התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב" (ההדגשות שלי – ס.ד, שם פסקה 14 וכן, א.ריבלין תאונת דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, 2012, עמ' 219)

המבחן הרביעי הוא מבחן שנקבע בע"א (מחוזי חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט, 13.11.2008) (להלן: "עניין שביט") ואומץ בהלכת ספנייב, ולפיו "טיפול דרך" הוא תיקון "ברכב עצמו או באחד מרכיביו". בדעת הרוב בפסק דין שביט נקבע כי "תיקון דרך שלא ברכב (כמו הסרת מכשול בדרך), ושלא קשור לרכב דווקא, אף אם נעשה הדבר כפעולה חיונית להמשכת הנסיעה, לא יבוא בגדר 'שימוש ברכב מנועי', שאחרת, מדוע נזקק המחוקק לציין כי התיקון המוכר חייב להיות ברכב דווקא".

1. בעניין שביט סקרה כב' השופטת וילנר את התמורות שחלו בפסיקה בהקשר של "תיקון דרך" בציינה כי הלכת אלראהב (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב, פ"ד מה(2) 338) (להלן – " הלכת אלראהב") לפיה אם הימצאות נהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש ברכב, כי אז הפגיעה תיחשב כנגרמה עקב השימוש בו, צומצמה ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח' המוסד לביטוח לאומי (8.11.07). הצמצום בא לידי ביטוי בכך שעל מנת שיוכר נפגע מחוץ לרכב "כמשתמש" ברכב, נדרש כי הימצאותו מחוץ לרכב תהא קשורה בטבורה לא סתם לשימוש כי אם לשימוש מוכר מבין השימושים המנויים בסעיף 1 לחוק (סעיף 13 לפסק הדין).
2. בהלכת אלראהב מדובר היה במקרה בו חייל נהג ברכבו בכביש בין- עירוני. בשלב מסוים רכבו התחמם והחייל עצר את הרכב בשולי הכביש, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור, ואז – התפרצו מים מהרדיאטור, החייל קפץ אחורנית לכיוון הכביש – ונפגע ממשאית חולפת. בנסיבות אלו נקבע כי תיקון הדרך היה חלק אינטגרלי מהנסיעה:

"עצירת הרכב הצבאי על אם הדרך על-מנת לבדוק תקלה שאירעה בו הייתה בגדר "שימוש" בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב, היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על-מנת לבודקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש." (עמ' 343)

1. כב' הנשיא שמגר דחה את טענת המערערת במקרה זה, לפיה עם היציאה מהרכב נוצר נתק בין השימוש ברכב לבין התאונה, והנפגע מרגע הימצאותו מחוץ לרכב החל להיחשב כ"הולך רגל" ולא עוד כמשתמש ברכב (עמ' 342):

"איני מקבל את התיזה של המערערת, לפיה הימצאותו של ויקטור על הכביש עובר לתאונה הייתה מנותקת מן השימוש שעשה קודם לכן ברכבו", וסיכם כך: "סיכומם של דברים, בעת התרחשות התאונה היה ויקטור בגדר "נוהג" ברכבו. הימצאותו על הכביש נבעה מן השימוש ברכב... ויקטור לא נמצא על הכביש מטעם אחר זולת השימוש המתואר ברכב" (עמ' 343-344).

עוד נקבע כך:

"כזכור, תאונת דרכים היא אירוע בו נפגע אדם עקב השימוש ברכב מנועי, היינו, נדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש ברכב לבין התאונה, שאם לא כן משמש הרכב כ"זירת האירוע" ותו לא. "...בנסיבות אלה, מתרחש הנזק בעת השימוש ברכב, אך גורם אחר, חיצוני לעצם השימוש, נחשב מן הבחינה המשפטית כסיבה לאותו נזק" (ע"א 71/85 [3], בעמ' 334).

1. בת.א (מחוזי מרכז) 17291-03-15 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (20.8.2018) (להלן – " עניין משרד הביטחון") נדון מקרה דומה לזה שנדון בהלכת אלראהב. באותו עניין נהגה התובעת ברכבה בדרך בין עירונית. עקב התחממות של המנוע עצרה את הרכב על אי תנועה ויצאה מרכבה. אותה עת הגיע רכב נוסף, סטה לכיוונה ופגע בה. כב' השופט ויצמן, לאחר שסקר בהרחבה את הפסיקה בנושא ואת התמורות שחלו בה במהלך השנים, הגיע למסקנה, על בסיס ניתוח הראיות, כי התובעת נפגעה בעודה רוכנת לעבר חלקו הקדמי של הרכב, ככל הנראה על מנת לבחון את התקלה ברכבה, כאשר מכסה הרכב פתוח וקבע כי יש לראות בנפגעת משתמשת ברכבה באומרו:

"דומה כי ההלכה הותיקה בעניין אלהרב, לפיה כל עוד עוסק הנהג בתיקון הדרך הרי הוא בגדר 'משתמש ברכב', עודה עומדת על הכנה וזאת על אף השינויים בפסיקה, אשר נעמוד עליהם להלן, לעניין מהותו וטיבו של 'תיקון הדרך'".

1. ברע"א 9136/17 פלוני נ' פלוני (נבו 4.3.18) חזרה וסקרה כב' השופטת וילנר את התמורות שחלו בפסיקה בנוגע לפרשנות מונח "תאונת דרכים" ובכלל זה המונח "שימוש" ועמדה על המגמה המצמצמת שקנתה לה שבתה בשנים האחרונות בפסיקה, בעקבות פסק הדין שניתן ברע"א 9084/05 אג"ד נ' ינטל (29.10.2007). לפי מגמה זו, אין עוד מקום לכלול במונח "שימוש" שימושי לוואי שאינם מנויים בהוראת סעיף 1 לחוק הפיצויים ולפרשו באופן העולה בקנה אחד עם מובנו הפשוט, הטבעי והמקובל של המונח (פסקה 20 לפסק הדין). באותו עניין לא דובר בתיקון דרך אלא בנוסע באוטובוס שירד מהאוטובוס ולאחר מספר צעדים נפגע מרכב חולף ובית המשפט קבע כך:

"אני סבורה כי לנוכח הפרשנות העדכנית שניתנה בבית משפט זה למונח שימוש, כמפורט בהרחבה לעיל, לא יכולה להיות עוד מחלוקת כי התובע בענייננו אינו יכול להיחשב כמי שהשתמש באוטובוס... בחינת קיומו של קשר סיבתי נעשית רק לאחר שנקבע כי הניזוק נפגע בעת השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בענייננו, משהגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא נפגע בעת השימוש ברכב, ממילא אין מקום להידרש לשאלות האם השימוש נעשה למטרות תחבורה, והאם הנזק נגרם עקב השימוש. לאור כל האמור, יש לראות בתובע כהולך רגל אשר נפגע בתאונה מהרכב החולף, ובהתאם לכך, המבקשים אחראים לתאונה וחבים בפיצוי התובע בגין נזקיו מהתאונה" (פסקאות 23-25).

1. בנוסף על ארבעת המבחנים האמורים לעיל, תנאי נוסף הוא שהפעולה עצמה אשר באה בגדרי "תיקון דרך" תהיה פעולה של "תיקון" או של "טיפול" ולא כל פעולה שהצורך בה עלה עקב תקלה בכלי רכב, היא בהכרח פעולת תיקון או טיפול. כך למשל ברע"א 10875/08 שרון נ' קארו (19.4.2009) נקבע כי אדם שיצא מכלי רכב עקב תאונה, ונפגע עת שוחח בטלפון על-מנת להזמין גרר, לא ייחשב כמי שנפגע במסגרת תיקון הרכב או טיפול בו, וזאת מאחר ששיחת הטלפון, אפילו שהצורך בה נבע מהתקלה ברכב, אינה פעולה של טיפול או תיקון. באותו מקרה הדגיש בית המשפט העליון כי בבוא בית המשפט להכריע אם אדם שנפגע מרכב חולף הינו "הולך רגל" או משתמש, עליו לשקול כי " לא די בקשר סיבתי עובדתי לשימוש, אלא נדרש "שימוש" במובן שניתן לרכיביה השונים של הגדרת המשנה בפסיקה. לאמור: לא די בכך שהימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב נבעה משימוש קודם או משימוש עתיד לבוא, אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה – היא כשלעצמה – שימוש".
2. כך גם ברע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים מוחמד (22.5.11) נקבע כי פעולת הנחת משולש אזהרה על הכביש איננה מהווה תיקון או טיפול דרך, ולפיכך בעת שנפגע הנהג, הוא לא עשה שימוש מוכר ברכבו וייחשב כהולך רגל. באותו עניין סבר בית המשפט קמא כי פעולת הנחת משולש האזהרה "קשורה בטבורה" לשימוש בכלי הרכב, ואילו בית המשפט העליון הפך את הקביעה באומרו כדלקמן:

"ראשית, הנחת משולש האזהרה אינה פעולה של תיקון או טיפול. הנחת משולש האזהרה באה אמנם בעקבות התקלה במשאית והיא מתחייבת לפי דין על-מנת להקטין את הסיכון התחבורתי שנוצר עקב עמידת כלי רכב בשולי הכביש. עם זאת, באלה אין בכדי להפכה למה שאינה. הנחת משולש אזהרה לא מקדמת את פתרונה של תקלה או בעיה ברכב ואף אין בכוחה לעשות כן באופן פוטנציאלי, ומשכך אין היא פעולת טיפול או תיקון. גם התנאי הרביעי, שלפיו נדרש כי הטיפול יהיה ברכב, לא מתקיים. הנחת משולש אזהרה היא פעולה מחוץ לרכב הדומה להסרת מכשול בדרך. לא ניתן לומר כי היא פעולה הנעשית ברכב עצמו, אף לא במובן הרחב."

(ראו הקשר זה גם ע"א 3392/09 דהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (24.11.2010)).

1. בנוסף לאמור לעיל, אחת מדרישות ההגדרה הבסיסית היא שהנזק נגרם " עקב" השימוש ברכב. דרישה זו עניינה הקשר הסיבתי הנדרש בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. בע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' האשם רג'בי פ"ד נ(3), 661 נקבע, כי מבחן הסיכון תוך שילובו במבחן השכל הישר ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי גם לאחר תיקון מס' 8. על פי מבחן זה, יש לבחון אם נזק הגוף נופל במסגרת הסיכון שהשימוש ברכב למטרות תחבורה יוצר. כלומר, יש לבחון האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יצר ואשר בגינו ביקש המחוקק להטיל אחריות (ראו אליעזר ריבלין " תאונת דרכים" מהדורה 4 עמ' 259).

כך לדוגמא ברע"א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (30/8/2004) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ואישר קביעה לפיה, החלקה על כתם שמן בתחנת דלק אינה מהווה תאונת דרכים בקובעו, כי אדם היוצא מרכבו לשם "טיפול דרך" חושף עצמו לסיכונים שונים שבראשם הסיכון, כי ייפגע מרכב חולף, אך הסיכון שיחליק על כתם שמן וייפול אינו אחד מהם. כך, איפוא, החלקה על כתם שמן בתחנת דלק אינה יכולה להיחשב התממשות של הסיכון (התעבורתי – במקרה זה) שיוצר "טיפול הדרך" ועל כן לא מתקיים קשר סיבתי-משפטי בין השימוש לנזק, ואין לראות באירוע תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. בית המשפט הניח לצורך העניין, כי תדלוק מהווה שימוש ברכב.

1. על רקען של הלכות אלה תיבחנה נסיבות ענייננו.

מן הכלל אל הפרט

תיקון דרך על פי מבחני הפסיקה

1. ממכלול הראיות שהובאו בפניי כמפורט לעיל עולה מסכת עובדתית לפיה במהלך נסיעת התובע ברכב ההונדה באישון לילה מתל אביב לקרית גת, התחמם מנוע הרכב. עקב כך עצרה נהגת הרכב – מזל ז"ל את הרכב בשול הדרך. מהרכב יצאו התובע ומזל, פתחו את מכסה המנוע בדקו ונוכחו לדעת שאין מים ברדיאטור. לא היה ברשותם מים ועל כן מזל עמדה על הכביש וניסתה לסמן לנהגים לעצור, בתקווה שמישהו יושיט להם עזרה. התובע עמד בסמוך אליה. כעבור חמש עד עשר דקות נהג המונית, קלט את קריאתם לעזרה, עצר את מוניתו במרחק מסוים מהם, חזר בנסיעה לאחור ועצר את המונית במרחק של כעשרים מטרים מהרכב התקול. מזל והתובע ניגשו אליו וביקשו מים. נהג המונית ציין כי אמורים להיות לו שני בקבוקי מים קטנים בתא המטען ויצא מהמונית, פתח את תא המטען ובעודו רוכן למצוא את המים, כשהתובע ומזל עומדים משני צידיו, חלף הרכב הפוגע, סטה ימינה, ופגע בשלושתם ובמונית. אין מחלוקת כי במועד הפגיעה נהג המונית טרם מצא את המים וטרם הושיט אותם לתובע ולמזל. עוד עולה, כי טרם ניסיון עצירת הרכבים ניסו יושבי הרכב התקול להתגבר עקב התקלה באמצעות מתן שתן, אך הניסיון לא צלח. קיימים פערים בגרסאות בנוגע לשאלה האם הניסיון למתן שתן אירע בעצירה קודמת לזו אשר במהלכה אירעה התאונה או באותה עצירה יחידה.
2. סבורני, כי יישומם של המבחנים שנקבעו בפסיקה לענייננו, מוביל לידי מסקנה, כי בעת הפגיעה יש לראות את התובע כהולך רגל שנפגע מפגיעת הרכב הפוגע במונית, ולא כמשתמש ברכב התקול.
3. בנסיבות המקרה דנן מתקיימים המבחן הגיאוגרפי ומבחן הזמן, שכן מדובר בתקלה - התחממות המנוע - שהתגלתה ברכב במהלך נסיעה בכביש בין עירוני. מתקיים גם מבחן המהות, שכן מדובר ככל הנראה בתקלה שניתן היה לתקנה או להתגבר עליה למצער עד ההגעה למחוז חפצם של הנוסעים על ידי הוספת מים לרדיאטור. בהקשר זה יש לציין כי על מנת שיתקיים מבחן זה די בכך שהנפגע סבר שיש ביכולתו לאבחן את התקלה להביא לתיקונה בכוחות עצמו או למצער לנסות לעשות זאת, וזאת גם אם בסופו של יום התברר כי דרוש בעל מקצוע לביצוע התיקון (ראו למשל: ת"א (מרכז) 17291-03-15 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (20.8.2018); ת.א (ת"א) 8731-09-17 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (1.12.2018)). בענייננו, אין חולק שהתובע סבר שבהוספת מים לרדיאטור תתוקן התקלה ויתאפשר המשך הנסיעה.
4. לגבי דרישת הפתאומיות קיימת מחלוקת בין הצדדים. בעוד שכלל טוענת כי העצירה אשר במהלכה אירעה התאונה הייתה עצירה שנייה בגין אותה תקלה ולכן, לא מדובר בתקלה שהתגלתה בפתאומיות, לטענת הראל מדובר היה בעצירה אחת בלבד.
5. את טענתה סומכת כלל על עדויותיהם של שני הנוסעים ברכב התקול, יוסי אלל וציון אלון. יוסי מסר במשטרה כך: "כאשר יצאנו מתל אביב הרכב כבר החל להתחמם, ואז עצרנו בדרך ולא מילאנו מיים כי לא היה מיים, רק חיכינו קצת והמשכנו בנסיעה עד המקום הזה, ופה היא עצרה המונית" (עמ' 77 לפרוטוקול, שורות 1-4). ציון אלון מסר במשטרה: " "עלה למזל חום במנוע עד הסוף. היא עצרה את רכבה בצד. פתחנו את מכסה המנוע, כולם ירדו מהאוטו ולא היה מים באוטו. רכבים לא עצרו ואז אמרנו שנעשה פיפי ברדיאטור. המשכנו לנסוע ואני נרדמתי" (שם, עמ' 112).
6. התובע מצידו הכחיש בחקירתו כי אירעה עצירה קודמת לזו אשר במהלכה אירעה התאונה. לדבריו בתחילה, מאחר שלא היו מים ברשותם ניסו לתת שתן למילוי הרדיאטור ומשמצאו כי אין בכך די, ניסו לעצור רכבים חולפים : " לא. אני לא זוכר את הנסיעה, עוד הפעם. אני לא זוכר אותה, אני זוכר עצירה אחת וקרתה התאונה, זהו, זה מה שאני זוכר" (שם, עמ' 29-30) ובהמשך חזר וטען כי הייתה עצירה אחת בלבד: " לא אבל עוד הפעם אל תבלבל אותי, אנחנו לא עצרנו, השתנו ונסענו...עצרנו עצירה אחת ושמה, זה מה שאני זוכר" (עמ' 89 לפרוטוקול, שורות 6-8; עמ' 77, שורה 28); " לא זוכר שני עצירות" (עמ' 75 לפרוטוקול, שורה 32). גם במשטרה, סמוך לאחר התאונה מסר התובע בהודעתו כי עצרו פעם אחת, נעשה ניסיון מצידו ומצד מזל להטיל את מימיהם ובהמשך, החליטו לעצור רכבים ולבקש עזרה. כלהלן: "אני השתנתי במיכל של הרדיאטור ו מזל סופר גם השתינה לתוך כוס, שמצאנו במקום ואני העברתי את השתן שלה גם לתוך הרדיאטור. ציון נשאר בתוך האוטו ויוסי אמר שאין לו שתן. אני ומזל יצאנו לכביש ונעצרה לנו מונית" (נספח 3 לראיות נתבעת 3, עמ' 99).
7. התובע עומת במסגרת חקירתו עם סתירות שנתגלעו בין עדותו בבית המשפט לבין גרסתו במשטרה, כך למשל, בנוגע לשאלה אם מזל ז"ל אף היא הטילה את מימיה לצורך מילוי הרדיאטור (עמ' 83 לפרוטוקול, שורות 30-33). כמו כן נדרש להסביר את פער השעות בין יציאתם בשלוש לפנות בוקר מתל אביב כנטען ועד מועד התאונה בשעה 4:30 , במחלף יבנה, שם אירעה התאונה, פער שניתן להסבירו, על פי טענת כלל, בהתקיימות עצירה קודמת בדרך (עמ' 87 לפרוטוקול, שורות 2-4). יחד עם זאת, לא מצאתי לייחס משקל רב לסתירות אלה לאור הזמן הרב שחלף מאז התאונה ופגיעתו של התובע בה.
8. במחלוקת בין הגרסאות אני מבכרת את גרסתו של התובע אשר התרשמתי ממהימנותו. יחד עם זאת, אין לטעמי רבותא במחלוקת זו שכן, אף אם התקיימה עצירה קודמת אין בכך כדי לפגוע בהתקיימות דרישת הפתאומיות. לדידי, בין אם מדובר היה בעצירה השנייה בגין אותה תקלה ובין אם בעצירה הראשונה והיחידה מתקיימת הדרישה האמורה. אין חולק כי מדובר בתקלה שהתגלתה במהלך הנסיעה ובאופן פתאומי, ואף אם התקיימה עצירה קודמת בניסיון לבחון את התקלה ואולי לתקנה - ניסיון שלאחריו קיוו הנוסעים ברכב כי יצליחו להגיע למחוז חפצם - ניסיון זה לא צלח מאחר שבהמשך הנסיעה נוצר שוב מצב שחייב עצירה נוספת. לפיכך, אפילו היתה זו עצירה שנייה, אין בכך לטעמי כדי לאיין את התקיימות דרישת פתאומיות התקלה במהלך הנסיעה.
9. ואולם, על פי הנסיבות המתוארות והמוסכמות, סבורני, כי לא התקיים המבחן לפיו על מנת שיתקיים השימוש של "תיקון דרך" על הפגיעה להיות בעת הטיפול ברכב עצמו או באחד מרכיביו.
10. הפגיעה בתובע, במנוחה ובנהג המונית המנוח לא אירעה שעה שהתובע ומזל ז"ל עסקו בתיקון הרכב התקול, או בעת בחינת מקור התקלה. אין מחלוקת כי כאשר התובע ומזל ז"ל פתחו את מכסה המנוע ובדקו את סיבת התחממות המנוע – לא אירע דבר (עמ' 87 לפרוטוקול שורות 24-29). לאחר שהם הבינו כי מקור התקלה היא בחוסר מים ברדיאטור הם פעלו על מנת להשיג מים לתיקון התקלה. מאחר שלא היו ברשותם מים, מזל ז"ל נעמדה על הכביש וניסתה לעצור רכבים חולפים בתקווה שמי מהם יוכל לסייע להם בכך. כעבור כעשר דקות עצר לעזרתם נהג המונית. המונית נעצרה כעשרים מטרים מהרכב התקול. התובע ומזל ז"ל הלכו לקראת המונית ולשאלתם השיב נהג המונית כי אמורים להיות בתא המטען של המונית שני בקבוקי מים קטנים. השלושה נעמדו בסמוך לתא המטען של המונית כאשר נהג המונית פתח את תא המטען ורכן למצוא את בקבוקי המים. בטרם מצא את הבקבוקים ובטרם הושיטם לתובע ולמזל ז"ל אירעה התאונה.
11. בעשותם פעולות אלה, ניסו התובע ומזל ז"ל להשיג את המים שיאפשרו את תיקון התקלה ברכב התקול. פעולות אלה אכן באו בעקבות התקלה שנמצאה ברכב התקול ומתוך ניסיון לקדם את פתרונה. עוד סביר להניח, כי אילו היה נהג המונית מוצא את המים המובטחים, היו התובע ומזל ז"ל שמים את פעמיהם חזרה אל הרכב התקול, ממלאים את המים ברדיאטור ומקווים שבכך באה התקלה על פתרונה וממשיכים בנסיעתם. אולם, כל אלה עדיין לא קרו במועד התאונה. הם עדיין לא השיגו את המים (אולי נהג המונית לא היה מוצא את המים שחשב שיש לו בתא המטען (?)), עדיין לא שבו לרכב התקול ועדיין לא מילאו מים ברדיאטור). מבחינה אובייקטיבית, כאשר התרחקו מהרכב התקול (כ- 20 מטרים), דקות ארוכות ניסו להשיג מים (5-10 דקות נמשך הניסיון לעצור רכבים), ובמועד התאונה עדיין לא שבו אל הרכב התקול וממילא טרם ניגשו לתקן את התקלה – לא ניתן לומר כי בעת התאונה עסקו התובע ומזל ז"ל בתיקון הרכב התקול.
12. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו ברע"א 10875/08 שרון נ' קארו (19.4.2009): " לא די בקשר סיבתי עובדתי לשימוש, אלא נדרש "שימוש" במובן שניתן לרכיביה השונים של הגדרת המשנה בפסיקה. לאמור: לא די בכך שהימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב נבעה משימוש קודם או משימוש עתיד לבוא, אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה – היא כשלעצמה – שימוש". (ההדגשה שלי – ס.ד)
13. בכך שונה המקרה שלפניי מהמקרה שנדון על ידי כב' השופט ויצמן בעניין משרד הביטחון הנזכר לעיל. בעוד ששם, כפי שקבע בית המשפט על בסיס הראיות שעמדו בפניו, עמדה הנפגעת בעת קרות התאונה ליד רכבה, כאשר מכסה המנוע פתוח, והיא רוכנת קדימה ככל הנראה על מנת לבחון את מקור התקלה, הרי שבמקרה שלפניי לא עמד התובע בעת התאונה סמוך לרכב התקול ולא עסק באבחון התקלה או בתיקונה. התובע הלך להביא אמצעי (מים) שבעזרתו סבר כי ניתן יהיה לתקן את התקלה, אך טרם קיבל לידיו את אותו אמצעי, וטרם חזר לרכב לנסות ולתקנה.
14. מסיבה זו אף המקרה שנדון בת.א. (שלום חיפה) 49854-12-15 פלוני נ. חדד (12.2.2017) אליו הפנו הצדדים בסיכומיהם שונה מענייננו. באותו עניין נפגע הנהג עת עסק בהחלפת גלגל תקול ברכבו בתחנת דלק, וקודם לחיזוק בורגי הגלגל נעמד במקומו על מנת לאפשר לרכב אחר לעבור בסמוך, אלא שהרכב פגע ברגלו במהלך נסיעתו. בית המשפט קבע כי הנפגע הוא בגדר "משתמש ברכב" וכי – "...לא ניתן ולא צריך לפצל מלאכותית את פעולת התיקון בענייננו לפרגמנטים של שברירי פעולות נפרדות בזמן ובחלל וכך לייצר הפסקה רעיונית מלאכותית בפעולת התיקון. מדובר בפעולת תיקון רכבו, במהלכה נפגע התובע" והסביר, כי בנסיבות המקרה שלפניו " לא מדובר בהפסקה מתודולוגית לצורך ביצוע פעולה אחרת, אלא בהפסקה של שבריר שנייה בפעולת התיקון השוטפת כדי לפנות מקום לרכב חולף" (פסקה 14 לפסק הדין).
15. בשונה מהמקרה שלפניי, באותו עניין נפגע הנהג בעודו עומד בסמוך לרכבו, עת היה עסוק בהחלפת גלגל ואך הזדקף ונעמד במקומו לרגע על מנת לאפשר לרכב חולף לעבור, טרם ימשיך בעבודת התיקון. בענייננו, לאחר שהתובע בחן את מקור התקלה ברכב התקול, התרחק מהרכב ופעל על מנת להשיג מים לתיקון התקלה. אכן, התובע במועד התאונה עסק אך ורק בהשגת מים לצורך תיקון התקלה. הוא עמד ליד המונית על מנת לקבל מים ואז נפגע. השגת המים הייתה חיונית לצורך תיקון הרכב אולם, הפעולות הנלוות להשגת המים, כהכנה לתיקון: עצירת רכבים חולפים, הליכה לעבר רכב שעצר והמתנה למים המקווים, הן כשלעצמן אינן, לטעמי, חלק מהתיקון.
16. המקרה שלפניי דומה למקרה שנדון בת.א. 51344-02-14 ש.ע. נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (17.2.19) (להלן: "מקרה ש.ע.") שאוזכר בסיכומי הצדדים. גם שם, תוך כדי נסיעה בכביש בינעירוני התחמם המנוע והנפגע נאלץ לעצור בשול הדרך. הנפגע פתח את מכסה המנוע ויצא מהרכב על מנת לתור אחר מים. התובע חצה את הכביש בריצה ונפגע על ידי משאית שנסעה בנתיב הנגדי. בית המשפט קבע, כי "החיפוש אחר מים לצורך מילוי הרדיאטור ברכב, אשר תוך כדי נסיעה מראה סימנים להתחממות המנוע, היא פעולה המקדימה את פעולת 'תיקון הדרך', אבל אינה בגדר 'תיקון דרך'..." וכן: " ... ברגע התאונה, פעולת התיקון טרם החלה. בידי התובע לא היו מים למילוי הרדיאטור, והתאונה אירעה כשהוא היה בדרכו לחפשם בצדו השני של הכביש. ייתכן שהתובע היה מוצא מים תוך זמן קצר, ובאותה מידה ייתכן שהחיפוש היה מתמשך זמן רב. מדובר בכביש בינעירוני, רחוק ממקום יישוב. התובע לא ידע על הימצאות מים בצדו השני של הכביש (למשל עקב קיומם של תחנת דלק או פונדק דרכים), והוא יצא לחפשם. (פסקה 23 לפסק הדין).
17. וראו מסקנה דומה בנסיבות דומות גם בתאק (ת"א) 57104-01-12 המוסד לביטוח לאומי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – "הפול" (13.10.2014); וכן תא (קריות) 38263-07-11 עיזבון המנוח מרדכי חכם ז"ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (31.8.14) שם דובר בנפגע שרץ לכביש על מנת לאסוף חלק של הרכב שניתק ממנו ונקבע: " אפילו הייתי יוצאת מנקודת מוצא, לפיה החלק שביקש המנוח לאסוף מן הכביש, היה חיוני לצורך ביצוע תיקון דרך, איני משוכנעת שדי היה בכך כדי לבסס מסקנה שמדובר בתיקון דרך, וזאת משום שמדובר עדיין בשלב ההכנה לתיקון ולא בתיקון עצמו").
18. אף אם הנסיבות במקרים אלה אינן זהות לחלוטין לענייננו, החוט המקשר בין מקרים אלה זהה והוא שפעולות שבוצעו כהכנה לתיקון או לצורך השגת אמצעי שבעזרתו ניתן יהיה לבצע את התיקון, אינן פעולות שניתן להגדירן כחלק מהתיקון עצמו. פעולות אלה נעשות במקום אחר מבחינה גיאוגרפית, לא בסמוך לרכב התקול, וחושפות את הנפגע לסיכונים אחרים שאינם קשורים אליו.
19. קביעה שהתובע היה משתמש ברכב התקול בעת התאונה, מקום שהתאונה אירעה בעת שעמד בסמוך למונית, אשר עצרה במרחק מהרכב התקול, ונפגע מפגיעת הרכב הפוגע במונית, וזאת ללא כל מגע, קירבה ומעורבות עם הרכב התקול – לתפיסתי, אינה עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה ליתן פרשנות מצמצמת להגדרת "שימוש ברכב" והשבתו למובן " הפשוט, הטבעי והמקובל של המונח" (רע"א 9135/17 פלוני נ' פלוני (4.3.2018).
20. אשר על כן, מסקנתי היא כי התאונה לא אירעה במהלך "תיקון או טיפול דרך" ברכב התקול, ולפיכך יש לראות בתובע במועד התאונה הולך רגל שנפגע מפגיעת הרכב הפוגע במונית.
21. זאת ועוד, מסקנה זו היא בלתי נמנעת לטעמי גם מניתוח המונח "עקב" - היינו שאלת קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. ואבאר.
22. על פניו, לכאורה, מתקיים בענייננו הקשר הסיבתי-עובדתי (הסיבה בלעדיה-אין) בין השימוש ברכב התקול לבין פגיעת התובע ומזל בתאונה שכן, אלמלא אירעה התקלה ברכב התקול, אשר חייבה את עצירתו בשול הדרך, לא היו נקלעים התובע ומזל למקום התאונה. ואולם, בכך לא די. עלינו להמשיך ולבחון האם מתקיים בנסיבות המקרה דנן, הקשר הסיבתי-משפטי בין הרכב התקול לבין התאונה והנזק שנגרם בעטיה.
23. קיומו של הקשר הסיבתי הנדרש בין שימוש ברכב לבין התוצאה נבחן, בהתאם בפסיקה, בהפעלת מבחן משולב - מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר, כאשר נקבע שיש להוכיח, כי השימוש ברכב תרם תרומה רלוונטית, ממשית להתרחשות נזק הגוף שנגרם (ראו: רע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד איברהים יונן, (09.11.06) פיסקה 13).

עוד נקבע, כי "על פי מבחן השכל הישר - על הקשר בין השימוש ברכב לנזק הגוף להיות מעבר למקריות מזדמנת בלבד, " אותם מקרים בהם הסיכון בא לידי מימוש מקרי, ולא רלבנטי, שעה שנעשה שימוש ברכב, אינם מקיימים את הקשר הסיבתי הנחוץ" (עא (מחוזי חי') 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אליעד שביט (13.11.2008).

1. בענייננו, יישום מבחן הסיכון מוליך למסקנה כי לא מתקיים קשר סיבתי-משפטי בין הרכב התקול לפגיעה בתובע ובמזל ז"ל. הפגיעה בהם לא נגרמה כתוצאה מסיכון שיצר הרכב התקול שחנה בשול הדרך, ולא נעשה בו במועד התאונה כל שימוש, והראיה שהרכב התקול לא נפגע כלל וכך גם שני יושביו. אמנם, חניית הרכב התקול בשול הדרך יוצרת בהתאם לפסיקה סיכון תחבורתי (ראו רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אדרי, פ"ד נח(1) 817), אך התאונה לא אירעה כתוצאה מהתממשות סיכון זה. התאונה אירעה עקב הסיכון שיצרה המונית שחנתה לפחות בחלקה על נתיב הנסיעה והרכב הפוגע שנסע באותו הנתיב ופגע בה. התאונה אירעה במרחק מהרכב התקול ולאחר שחלף פרק זמן מאז יצאו התובע ומזל מהרכב התקול, סיימו את בדיקת מקור התקלה והחליטו לנסות לעצור רכבים חולפים ועד לעצירת המונית ולפגיעה לאחר מכן.
2. עצירת רכבים, התרחקות מהרכב התקול ועמידה בסמוך לתא המטען של המונית, אף אם מדובר בפעולות שעשויות היו לקדם את תיקון הרכב התקול, מנתקות את הקשר בין השימוש שעשו התובע ומזל ברכב התקול לבין הפגיעה שהתרחשה במרחק ממנו, בסמוך למונית וכתוצאה מאופן עצירתה ופגיעת הרכב הפוגע בה. הפעולות שביצעו התובע ומזל להשגת מים למילוי הרדיאטור, גם אם נועדו לאפשר את תיקון התקלה אם היו מצליחות, הן פעולות שנעשו לאחר שהסתיימה בדיקת מקור התקלה ואינן פעולות שהן חלק מהתיקון עצמו מכאן, לפי מבחן השכל הישר – פעולות אלה אינן קשורות בטבורן לשימוש ברכב התקול, ולא ניתן לאתר קשר רלוונטי ממשי בין הפגיעה כתוצאה מסטיית הרכב הפוגע ופגיעתו במונית לבין "שימוש" ברכב התקול.
3. במילים אחרות, נזק הגוף שנגרם לתובע, אינו נופל במסגרת הסיכון שהשימוש ברכב התקול יצר, אלא במסגרת הסיכון שיצרה המונית דווקא, כאשר התובע ומזל נמצאים במרחק-מה מהרכב התקול, ואינם עוסקים בה-בעת בביצוע פעולות תיקון. אמנם התקלה ברכב התקול ורצון התובע ומזל לתקנה היא זו שהביאה אותם לעצור את המונית ולהיפגע בסמוך אליה, אך בזמן התאונה בזיקה הסיבתית העובדתית הזו לא סגי, שעה שהם לא עסקו במועד התאונה בתיקון הרכב התקול, אלא ניסו להשיג אמצעי שעשוי היה לקדמו.
4. לפיכך, לא מתקיים במקרה הנדון הקשר הסיבתי-משפטי, ולא ניתן לקבוע כי התאונה אירעה עקב שימוש ברכב התקול.
5. לאור כל האמור, המסקנה המתבקשת היא, שלא מתקיימת הזיקה הדרושה בין השימוש ברכב התקול לבין התאונה ולפיכך, כלל אינה חבה בפיצוי התובע שלא היה במועד התאונה בבחינת משתמש ברכב המבוטח על ידה.

תאונה מעורבת

1. מכאן יש להמשיך ולבחון על מי הנטל לפצות את התובע מכוח הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים העוסק באחריותם של מספר נוהגים כלפי "אדם שנפגע מחוץ לכלי הרכב". לפי הוראת הסעיף, אדם שנפגע מחוץ לרכב בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב, כל הנוהגים בכלי הרכב המעורבים חייבים כלפי הנפגע ביחד ולחוד, והם יישאו בנטל בינם לבין עצמם בחלקים שווים.
2. במועד התאונה היו התובע ומזל בבחינת הולכי רגל חסרי זיקה לאיזה מהרכבים. עובר לתאונה הם לא עשו שימוש ברכב התקול, ובמועד התאונה עמדו סמוך לתא המטען של המונית, אך גם בה לא עשו כל שימוש. הפגיעה בהם אירעה כתוצאה מהתנגשות הרכב הפוגע במונית.
3. כעולה מתיק המשטרה, המונית חנתה כאשר לפחות חלקה על נתיב הנסיעה הימני באופן שיצר סיכון תעבורתי (דו"ח בוחן התנועה, עמ' 53 למוצגי נתבעת 3, הודעת נתבע 1 במשטרה, עמ' 94 למוצגי נתבעת 3); ולפיכך, לא יכול להיות חולק שמתקיים הקשר הסיבתי הישיר בין אופן החנייה לבין קרות התאונה. הרכב הפוגע סטה מנתיב נסיעתו ופגע במונית ולפיכך, אף הוא רכב המעורב בתאונה (ראו רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אדרי, פ"ד נח(1) 817; ע"א 4430/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (1.7.2014)).
4. לפיכך, מקובלת עליי טענתה החלופית של הראל, כי המונית חנתה באופן היוצר סיכון תעבורתי שהתממש וגרם לתאונה, ועל כן הן המונית והן הרכב הפוגע הם כלי רכב המעורבים בתאונה כמשמעות המונח בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים.

סוף דבר

1. אשר על כן, אני קובעת, כי החובה לפצות את התובע מוטלת על הראל ועל הכשרה ביחד ולחוד, בהתאם לדין, וכי דין התביעה כנגד כלל להידחות.
2. הראל והכשרה ישיבו, בחלקים שווים, לכלל את חלקה בסכום הפשרה ששולם במימון בינייים בהתאם להסדר הפשרה שאושר ביום 28.10.23 וזאת, בתוך 30 יום מהיום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לתובע ועד מועד ההחזר בפועל.
3. הראל והכשרה יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות כלל בסך 7,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ד, 03 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.