לפני	כבוד השופטת שרי סנדר מקובר
תובע		פלוני נגד
נתבעת		הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים. התביעה מתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

הצדדים

1. התובע, נ' ח', יליד 23.6.1994, בן 30 כיום, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 28.10.21, כשהיה כבן 27, עת נהג ברכב מ.ר. 2719038 (להלן: " התאונה").
2. הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, היא מבטחת רכבו של התובע בביטוח חובה שהיה בתוקף במועד התאונה. הנתבעת חבה, על כן, בפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי והחבות. המחלוקת הינה לגבי גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

הנכות הרפואית

1. נכותו הרפואית של התובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), אשר הכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה. המל"ל קבע כי כתוצאה מהתאונה, נכותו של התובע הייתה בשיעור של 100% באופן זמני למשך חודש וחצי, החל ממועד התאונה ועד לתאריך 17.12.21. לאחר מכן, מיום 18.12.21 ולצמיתות, נכותו של התובע היא בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: " התקנות") (עמ' 43- 49 לראיות התובע).
2. קביעת המל"ל מהווה קביעה על פי דין המחייבת בהליך זה, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

הנכות התפקודית

1. לטענת התובע, נכותו התפקודית הינה בשיעור זהה לנכותו הרפואית, ויש להעמידה על 10% לצמיתות. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת להיעדר נכות תפקודית כלל ולהאדרה מצד התובע.
2. הלכה היא כי הנכות התפקודית מבטאת את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר השתכרותו. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שעמדו בפניו בנוגע לכלל הנסיבות הרלוונטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכותיה על תפקודו ועיסוקו (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פס' 8 (25.7.2010)). לעיתים יש חפיפה בין הנכות הרפואית לנכות הרפואית, אולם אין לקבוע חזקה המזהה את שתי הנכויות וייתכנו מקרים שבהם בית המשפט יגיע למסקנה כי לפי נסיבותיו הספציפיות של הנפגע, הנכות התפקודית עולה על הרפואית או להפך (ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (11.1.2015); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011); ע"א 3049/93  גירוגיסיאן נ' רמזי (8.6.95)).
3. לצורך בחינת השפעת הנכות הרפואית על תפקודו, ייבחנו להלן עיסוקיו של התובע לפני ואחרי התאונה.
4. התובע מתאר בתצהירו את מסלול התקדמותו בתחום המחשבים וההיי-טק:
• לטענת התובע, הוא סיים את לימודי התיכון עם בגרות מלאה, 5 יחידות כימיה ו- 5 יחידות רובוטיקה, בציון ממוצע של 85. לאחר התיכון למד כעתודאי וקיבל תואר של הנדסאי מכנטרוניקה. בשל כך, נדחה גיוסו לגיל 20, לאחר תום שנתיים לימודים.
• בצבא שירת התובע בין השנים 2014- 2017.
• עם שחרורו, החל לעבוד בחברת "אינטל", שם עבד כשנתיים כהנדסאי מכנטרוניקה, בשכר ממוצע חודשי של 15,581 ₪ לחודש.
• בשנת 2019 החל התובע בלימודי מהנדס מכונות, בהתמחות מכנטרוניקה באוניברסיטת אריאל. לימודים אלו נמשכו כארבע שנים והיו אינטנסיביים ביותר, ועל כן במהלכם נאלץ התובע לעזוב את אינטל ולעבוד בעבודות סטודנטיאליות, בהן הכנסתו הצטמצמה. בין היתר, באותה תקופה עבד התובע בחברת "דיפ-טק".
• במהלך הלימודים, ב- 28.10.21, התרחשה התאונה נשוא התביעה.
• ב- 1/2023 סיים התובע עבודתו בחברת "דיפ-טק".
• התובע סיים לימודיו ב- 7/2023, לאחריהם שהה בחופשה במשך כחודש וחצי, בהם לא עבד.
• ב- 8/2023, החל התובע לחפש עבודה כמהנדס והתראיין בשלושה מקומות, באלביט מערכות, ייז-מדיקל ואפלייד מטריאליס. במקביל, החל לימודי תואר שני בהנדסת מערכות ב- H.I.T. בחולון. מעט לאחר מכן, ב- 7.10.23, פרצה מלחמת חרבות ברזל ולמעט באלביט, הקפיאו החברות בהן התראיין את הליכי גיוס העובדים.
• בעדותו סיפר התובע, שכיום, והחל מ- 1/2024, הוא עובד בחברת קלאסיטק כמהנדס מכונות, בשכר ראשוני של 12,000 ₪ ברוטו לחודש, אשר לטענתו צפוי לעלות תוך מספר חודשים.
5. התובע טוען כי המגבלה שנגרמה לו בצוואר עקב התאונה מקשה עליו, גורמת לצוואר "להתאבן" לאחר ישיבה ממושכת של כשעתיים, והוא נאלץ לקום, להסתובב מעט ולשחררו, וכך הוא מאבד ריכוז וזמן, ונדרש לו זמן נוסף להמשך בעבודה מאותה נקודה בה היה קודם. הדבר השפיע על הזמן בו נדרש להתמודד עם משימות בלימודיו, ולהערכתו הדבר ישפיע מאד על התפוקה שלו בעבודתו כמהנדס (סעיפים 17- 18 לתצהירו). התובע טען כי המגבלה שנותרה בצווארו צפויה לפגוע גם בתפקודו בעבודה ובכושר השתכרותו, ועשויה לעורר קשיים נוספים בעתיד עם חלוף השנים.
6. הנתבעת טוענת, כי המגבלה בצווארו של התובע היא קלה ולא השפיעה על תפקודו של התובע, אשר המשיך בשגרת חייו, סיים לימודיו, עבד בעבודה קבועה, טייל בחו"ל עם משפחתו והשביח את שכרו. אין, על כן, לנכותו השפעה על תפקודו התקין.
7. התובע נחקר על טענתו לקשיי ריכוז הנובעים מהתאונה, ואישר כי סבל מהפרעת קשב וריכוז עוד מילדותו, בתקופת בית הספר היסודי. עם זאת, טען כי קיים שוני מהותי בין קשיי הריכוז מהם סבל בילדותו לעומת אלו שהופיעו לאחר התאונה. לדבריו, קשיי הריכוז מעברו היו חזותיים והם נפתרו באמצעות הארכות זמן שניתנו לו בגינם, או סיוע של אדם שהקריא לו. לעומת זאת, קשיי ריכוז הנובעים מהתאונה נגרמים עקב כאב פיזי שדוקר אותו דקירות קטנות ורצופות בגב ובצוואר אחרי ישיבה של למעלה משעה- שעה וחצי. עקב כאבים אלו, קשה לו להתרכז בדבר אחד, ולכן הוא נאלץ לקום, להסתובב ולהקל על הכאב. בנוסף, הוא נרשם לבריכה באריאל והחל לשחות כדי להתמודד עם הקושי והכאב הפיזי (עמ' 11 שו' 19 לתמלול הפרוטוקול מיום 14.3.24, ממנו יובאו כלל ההפניות והציטוטים להלן).
8. עוד יש לציין, כי כאשר התובע נבדק על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל, הוא טען כי לאחר התאונה הוא שב למשרד חלקית, וכי נגרמה לו ירידה בהכנסות בשל כך שהוא עובד פחות שעות. אף על פי כן, קבע המל"ל כי אין מקום להגדלת אחוזי נכותו על פי תקנה 15, שכן הוא יכול לחזור לעבודתו.
9. לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמחד, התובע המשיך במסלול חייו ואף התקדם בו, ומנגד, מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית, לרבות עבור מי שעבודתו כוללת ישיבה ממושכת ביותר, של שעות ארוכות מול מחשב, והתובע בחור צעיר שרוב שנות השתכרותו לפניו, ואין לדעת כיצד הן תושפענה מנכותו, אני מעמידה את הנכות התפקודית של התובע בשיעור הנכות הרפואית, היינו 10%.
10. על בסיס האמור, יידונו להלן ראשי הנזק השונים.

הפסדי שכר לעבר

1. התובע לא ביקש פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, לא בתחשיב הנזק מטעמו ולא בסיכומיו. ממילא טען התובע בעדותו להעדרות של חודש אחד בלבד לאחר התאונה, ואף זאת מבלי להוכיח כי נגרם לו הפסד שכר בפועל בתקופה זו, כמו גם בתקופה שלאחר מכן, בה טען כי חזר לעבודה מנהלתית וחלקית. התובע לא הגיש תלושי שכר לחודשים שקדמו לתאונה לצורך השוואתם לתלושים שאחרי התאונה, ולא הגיש אישור מעסיק על הפחתה בהיקף העבודה עקב התאונה. בנוסף, מפירוט שהוגש מענף רציפות ביטוח במל"ל עולה כי בניגוד לטענתו להיעדרות של חודש, התובע עבד ברצף בחודשים שלאחר התאונה, ללא העדרות (עמ' 81 לראיות הנתבעת). בנוסף, המל"ל דחה את דרישת התובע לתשלום דמי פגיעה בתקופת אי הכושר.
2. לאור האמור, אין מקום לפיצוי בראש הנזק של הפסדי שכר לעבר.

הפסדי שכר והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד

בסיס השכר

1. התובע טוען כי בסיס השכר לפיו יש לחשב את הפסדיו לעתיד צריך לעמוד על 25,000 ₪ לחודש, בהיותו בעל תואר ראשון ותואר שני כמהדס מכונות, ובהתאם לטבלאות שכר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לראיותיו צירף התובע טבלאות שכר של חברת כח האדם "מנפאואר", ועל בסיסן הוא טוען ששכר של מהנדס מתחיל עומד על 18,000- 25,000 ₪ לחודש. התובע גם טוען כי במקום עבודתו הנוכחי, הוא משתכר כ- 12,000 ₪ לחודש, אולם לאחר ארבעה חודשי עבודה הוא צפוי לעבור שיחת שכר בה האופק הוא להעלאת שכרו ל- 15,000 ₪ וב- 1.8.24 צפויה שיחת שכר נוספת, ואם המשוב על תפקודו יהיה חיובי, השכר יעודכן שוב.
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי אין מקום לקבל כראיה את טבלאות השכר שצורפו, שכן הן הוגשו ללא חקירת עורכן ומבלי שצורפה חוות דעת כלכלית לתמיכה בנטען. הנתבעת הפנתה לשכרו הנוכחי העדכני ביותר של התובע, בסכום של 11,246 ₪ בניכוי מס הכנסה וסך הכל 10,425 ₪, וטענה כי לפיו יש לבסס את חישובי העתיד, ומכל מקום יש לפסוק פיצוי גלובלי נמוך.
3. לטעמי, צודקת הנתבעת שאין מקום לקבל כראיה את טבלאות השכר של חברת "מנפאואר". אין לדעת על מה הן מבוססות והן הוגשו מבלי שהובא עורכן לעדות. בנוסף, כבר נקבע כי אין מקום להסתמכות על אתרי אינטרנט, שכן הם אינם יכולים להיות מקור רשמי, מהימן לקבלת נתונים לצורך הערכת השתכרות (ת.א. (מח-נצ') 52989-05-18 פלונית נ' קיבוץ עין גב (17.2.21)).
4. לפיכך, ועל מנת לקבוע את בסיס השכר לחישוב הפסדי התובע לעתיד, יש לבחון את נתוני שכרו של התובע כפי שהיו לאורך השנים, מלפני התאונה ועד היום:
5. כבר ב- 2018 עבד התובע כשכיר בחברת אינטל, שם השתכר כהנדסאי סכום ממוצע חודשי של 7,283 ₪ ברוטו בניכוי מס הכנסה (עמ' 12 לראיות התובע, תלוש שכר ל- 12/2018, הכולל נתונים מצטברים לאותה שנה). יצויין כי מהפירוט שהתקבל מענף רציפות ביטוח במל"ל עולה כי שכרו של התובע בשנת 2018 היה גבוה יותר, אולם הפירוט בתלושים גובר.
6. בגין חודשים ינואר עד אפריל 2019 לא צורפו תלושי שכר. התיעוד היחיד הוא מענף רציפות ביטוח במל"ל, ממנו עולה כי באותם חודשים שכרו של התובע באינטל, ברוטו בניכוי מס, עמד על 15,416 ₪ (עמ' 82 לראיות הנתבעת).
7. החל ממאי 2019 היה התובע סטודנט באוניברסיטת אריאל.
8. בשנת 2020 התובע לא עבד כלל.
9. בשנת 2021, החל מחודש יולי ובמקביל ללימודיו, עבד התובע, בין היתר, בחברת דיפ-טק בע"מ. לפי הסכם עבודתו שם, בסיס שכרו היה שעתי (עמ' 15 לראיות התובע). התובע הגיש רק את תלושי השכר לחודשיים שלאחר התאונה, חודשים נובמבר ודצמבר 2021, בהם שכרו היה 1,031 ₪ ו- 2,527 ₪ בהתאמה (עמ' 33- 34 לראיות התובע). מהפירוט שהגישה הנתבעת, מענף רציפות ביטוח במל"ל, עולה כי ממוצע שכרו של התובע ב"דיפ-טק" לחודשים יולי עד דצמבר 2021, היה 1,813 ₪ ברוטו לחודש, כאשר בהעדר תלושים מעבודת התובע ב"דיפ-טק" לפני התאונה, לא ניתן להעריך אם שכרו לאחר התאונה היה נמוך יותר ממוצע השתכרותו, או אופייני להיקף עבודתו שם.
10. בשנת 2022 המשיך התובע לעבוד ב"דיפ-טק" בשכר חודשי ממוצע של 3,155 ₪ (ראו הפירוט מענף רציפות ביטוח במל"ל הנ"ל). במקביל, המשיך בלימודיו.
11. בשנת 2023 אין תיעוד על שכר. התובע סיים את לימודי התואר הראשון וביולי באותה שנה יצא לחופשה.
12. במועד בו הגיש התובע את תצהירו, עליו חתם בתאריך 8.11.23, התובע לא עבד עדיין, אלא חיפש עבודה.
13. בעדותו, שנשמעה מספר חודשים מאוחר יותר, ב- 14.3.24, העיד התובע כי הוא כבר מצא עבודה בה החל לעבוד ב- 1.2.24, בחברת "קלאסי-טק". הוא הביא עמו לבית המשפט את תלוש השכר היחיד שקיבל עבור חודש פברואר 2024, וכן את הסכם העבודה ממקום זה. מסמכים אלו לא הוגשו כראיה לתיק על אף שהנתבעת ביקשה זאת והתובע לא התנגד לכך. עם זאת, ב"כ הנתבעת הקריאה לפרוטוקול את נתוני השכר שעולים מתלוש השכר, לפיהם שכרו ברוטו עמד על 11,246 ₪ ומס ההכנסה שנוכה עמד על 821 ₪. מכאן, ששכרו של התובע ברוטו בניכוי מס בחודש פברואר 2024 עמד על 10,425 ₪.
14. התובע טוען כי בהסכם העבודה שלו מול "קלאסי-טק" סוכם כי ב- 1.4.24 צפויה להתקיים שיחת שכר בה האופק הוא להעלאת שכרו ל- 15,000 ₪ ברוטו, וגם ב- 1.8.24 צפויה שיחת שכר נוספת. כאמור, הסכם העבודה לא צורף, אולם התובע הקריא במהלך עדותו, והפנה לסעיף 8.1 בו, שם נכתב כי שכרו של התובע יעודכן בהתאם להמלצת מנהל המחלקה, וכי בספטמבר 2024 תתבצע שיחת משוב עם התובע למול הנהלת החברה ומנהל המחלקה לגבי תנאי שכרו ובמידה ותתקבל המלצה חיובית מאת מנהל המחלקה יעודכן שכרו על פי סיכום בין הנהלת החברה והתובע לגבי גובה השכר שיעודכן.
15. התובע הסכים שאין בהסכם פירוט של השכר העתידי הצפוי לו. הוא גם טען שבחר לעבוד דווקא בחברת "קלאסי-טק", כי היא מתמקצעת בתחום ספציפי שמעניין אותו, של פיתוח, וזאת מתוך " בחירה מושכלת ברמה המקצועית" (עמ' 14 שו' 8 לתמלול הפרו'), על אף שהוא התפשר מעט בשלב הנוכחי על השכר, ומטעם זה הוא גם התעקש לכלול בהסכם העבודה שלו את שיחות השכר העתידיות (שו' 19 שם). לטענתו, צורת השתכרות זו נובעת מהעובדה שהוא מועסק ללא ניסיון קודם בתחום של תכנון ומידול, ואחרי שיכירו אותו שכרו יוכל לעלות, שכן כבר עתה מעסיקיו מרוצים ממנו ומנהלו האישי אף רכש עבורו קליבר ב- 450 ₪, והטבות נוספות המעידות על שביעות רצונו (שו' 34 שם).
16. יצויין עוד, כי התובע טען בתצהירו שבחודשים אוגוסט וספטמבר 2023 הוא התראיין לשלושה מקומות עבודה, כאשר משכורת התחלתית של 20,000 ₪ לחודש הינה סבירה לגמרי. עם זאת, הוא לא הציג נתונים קונקרטים בעניין זה, כמו הצעת עבודה או טיוטת הסכם העסקה המבסס את הטענה כי כבר כיום יש לתובע פוטנציאל להשתכר סכום זה. בעניין זה גם לא הובאו עדויות כלשהן ולמעשה טענה זו נטענה בעלמא.
17. מכלל הנתונים לעיל עולה, כי עוד לפני שהתובע היה בעל שני תארים, ועוד כאשר השתכר כהנדסאי בלבד באינטל, שכרו ברוטו בניכוי מס, שעמד על 15,416 ₪, היה גבוה מהשכר הממוצע במשק, העומד כיום על 14,079 ₪ ברוטו לחודש (ראו הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום 4.6.24). מכאן, שאין זה מופרך כי גם בעתיד הוא יוכל לשוב ולהשתכר סכום דומה, בהיותו כיום בעל שני תארים בתחומי ההנדסה.
18. בנוסף, מאחר שהתובע הציג כבר פוטנציאל לשכר גבוה, העולה על 15,000 ₪ לחודש עוד לפני שרכש השכלה, לטעמי סביר בהחלט שבהמשך דרכו המקצועית, כמהנדס עם תואר שני, שכרו יעלה עוד. השאלה היא מתי צפוי שכר זה לעלות, ולאיזה סכום יעלה.

פוטנציאל השתכרות למהנדס

1. פסקי דין רבים דנו בשאלת בסיס השכר במקרים דומים של נפגעים צעירים, בתחילת דרכם המקצועית, אשר היו בעיצומה של רכישת השכלה כמהנדס, או בשנות העבודה הראשונות בתחום זה.
2. כך למשל, ב ת.א. (מח-ת"א) 10874-08-17 ת.ש.א נ' אלי מור משולם (28.4.23), נדונה תביעתו של תובע בן 31, בדומה לתובע אצלנו, שהוא בן 30. התובע שם היה בוגר תואר מוסמך למדעים בהנדסת ביוטכנולוגיה (B.Sc.), בשלהי לימודי תואר שני בהנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שעבד כאנליסט במשרה חלקית. בית המשפט שם קבע כי הגם שטרם החל לכתוב את "סיפור חייו" התעסוקתי, הרי שאת מסלול דרכו המקצועית החל בהחלט לסלול, כאשר סיים תואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה והיה בשלהי למודי התואר השני. לאחר שמיעת העדויות על כישוריו של התובע, מצא בית המשפט בסיס לקבוע פיצוי לפי פוטנציאל השתכרות העולה על השכר הממוצע במשק. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא מדובר בקטין שטרם בחר את דרכו המקצועית, אלא במי שהיה בישורת האחרונה של משעול הכשרתו המקצועית. לכן, היה עליו להציג ראיות בכל הנוגע ל"שוק העבודה" בו היה צפוי להשתלב כבעל שני תארים, וכן בכל הנוגע לקשת אפשרויות התעסוקה הרלוונטיות וטווח ההשתכרות בהן, החל מהעסקה בתחילת הדרך, ללא ותק מקצועי, והמשך בפוטנציאל הקידום והשכר המתאים.

עוד קבע בית המשפט שם, כי מוטל היה על התובע הנטל להציג ראיות בכל הנוגע ל'שוק העבודה' בו צפוי היה להשתלב כמהנדס ביוטכנולוגיה בעל תואר שני (עם סיום התואר השני כשלושה חודשים לאחר התאונה), לרבות קשת אפשרויות התעסוקה (מגזר ציבורי/פרטי, ביקוש והיצע), טווח ההשתכרות - מנתוני שכר ללא ותק מקצועי, דרך קצב ואופן הקידום בתפקיד ובשכר. בית המשפט קבע כי לא הייתה מניעה לזמן עדים רלוונטיים ואף להגיש חוות דעת מתאימה, ולא קיבל את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אליהם הפנה התובע, משאלו לא הוגשו כדין. בסופו של יום, על בסיס נתוניו האישיים של התובע ודרכו המקצועית, נקבע כי התובע ביסס את הפוטנציאל ה'לכאורי' להשתכרות העולה על השכר הממוצע במשק, אך אל מול החסר הראייתי הנ"ל והעמימות בנוגע לאפשרויות הקידום והפוטנציאל בשוק העבודה הרלוונטי, בוצע איזון באופן בו הפסד השכר לעתיד חושב לפי 150% השכר הממוצע במשק.

1. במקרה דומה נוסף, בת.א. (אש') 26304-08-21 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (23.7.23), נדונה תביעתו של תובע בן 27, שהיה סטודנט להנדסת מכונות במועד התאונה, ולאחריה החל לעבוד כמהנדס מכונות בחברת "אוסם השקעות בע"מ", שם שכרו הממוצע היה כ- 12,600 ₪ לחודש. בית המשפט קבע כי התובע היה בראשית דרכו התעסוקתית כמהנדס וכי אין זה מופרך להניח כי שכרו עשוי להשתבח, אולם ככל שהתובע מבקש לטעון להשבחה של ממש, היה עליו להוכיח זאת בראיות ולא להיבנות ממקרה ספציפי שנידון בפסק דין או מידיעה שיפוטית. בסופו של יום, חישוב הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד התבסס על בסיס שכר של 13,000 ₪ לחודש.
2. בת.א. (קריות) 19507-08-18 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-הפול (17.2.22), נדונה תביעת תובע כבן 24, אשר במועד התאונה היה סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בראודה, בשנתו האחרונה. התובע עדיין לא עבד בתחומו, ובית המשפט קבע כי

פוטנציאל השתכרותו בשלב זה אינו ידוע, אולם לא מדובר בצעיר שטרם החל לכתוב את סיפור חייו, שכן התובע הנו סטודנט להנדסת מכונות, שעל אף פציעתו בתאונה לא הפסיק את לימודיו למרות מגבלותיו. מאידך, לא התקבלה עמדת התובע באשר לשיעור שכרו המבוסס על שכר של מהנדס בעל ניסיון שבין 5-10 שנים, שכן לניסיון המקצועי ולמסלול ההכשרה המקצועית, כמו גם לפרמטרים נוספים כמו מקום מגורים, עיסוק בתחום פרטי או ציבורי ועוד, ישנה חשיבות רבה בקביעת השכר. בשיקלול כל האמור, העמיד בית המשפט את בסיס שכרו של התובע על 13,000 ₪ נטו לחודש.

1. בת.א. (י-ם) 15099-07-11 נ. ד נ' המאגר לביטוחי רכב חובה ( הפול ) (20.12.16) נדונה תביעת תובע שנפגע בשתי תאונות דרכים, כשהיה בן 22 בתאונה הראשונה ובן 27 בתאונה השנייה. התובע היה בעל תואר ראשון של מהנדס והועסק כסטודנט במקום בו החל לעבוד במהלך לימודיו, תוך המתנה למציאת תקן מהנדס באותו מקום. בית המשפט קבע כי אין לקבוע את בסיס השכר על פי עדויות של מהנדסים אחרים, שכן בקביעת בסיס השכר ניתן ביטוי לפרמטרים שונים רבים נוספים מלבד ותק והשכלה, בהם יוזמה, חריצות, התמדה, כישורים אינטלקטואליים וארגוניים, יחסי אנוש ותכונות אחרות שיש עמן להגדיל את כושר ההשתכרות. בית המשפט אף קבע כי אין לקבל חוות דעת כזו או אחרת שאינה מבוססת על נתונים שמקורם אינו ידוע. בסופו של דבר, הסתמך בית המשפט שם על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעיסוק הספציפי ובתקופה הרלוונטית (לעניין זה ראו גם ת.א. (מחוזי ים) 9131/07 קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (22.6.11)).
2. בניגוד לאמור, במקרה אחר דחה בית המשפט את הטענה לקביעת בסיס השכר על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בת.א. (ת"א) 42058-01-16 פלוני נ' מ.ב. (7.5.17), נדונה תביעתו של נפגע בן 24, שהיה סטודנט להנדסת חשמל במועד התאונה ועבד עד לאחרונה בעבודות סטודנטיאליות. באותו מקרה העמיד בית המשפט את בסיס השכר נטו של התובע על סך מינימלי ומתון של 18,000 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס.

בית המשפט שם קבע כך: " בחינת סיפור חייו של התובע אינה מעלה ספק, שהתובע נמצא בתחילת דרכו המקצועית... לא יכול להיות גם ספק שהתובע צפוי להתקדם בשכר במהלך השנים וסביר אף לעבור את בסיס השכר שנקבע. סיפור חייו של התובע עד כה מלמד על אדם עם פוטנציאל, רצון, יכולת התמדה והשקעה. אין לי ספק שהתובע יגיע לכפל השכר הממוצע במשק ואף למעלה מכך. כך שנכון להעמיד את בסיס שכרו על שיעור סביר שיבטא מחד את ההתקדמות הצפויה בשכר ומאידך את העובדה שלעת הזו ובמהלך השנים הקרובות צפוי שכרו של התובע להיות נמוך יותר.

אשר לבסיס השכר שלכאורה מצוי בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא שוכנעתי כי מדובר בבסיס שכר המתאים לעובדים בתחום הנדסת החשמל ומכל מקום כל מקרה וכל תובע לנסיבותיו..." (פיסקה 18 והלאה לפסק הדין).

1. בע"א 1457/07 עיריית הרצליה נ' ארי כץ (14.1.09) נקבע, כי יש להפחית שיעור של 20% מהפיצוי שנקבע בגין הפסדי שכר לעתיד בערכאה למטה, שכן התובע לא הביא לעדות את מעסיקיו במקום עבודתו ולא סיפק הסבר מספק לכך. העד היחיד שהובא מטעמו היה חברו לעבודה, אשר לא ידע לפרט באשר למשכורתו ולתנאי עבודתו של התובע ובנוסף מיאן לחשוף את תנאי העבודה שבהם הועסק הוא-עצמו, בטענה שהוא כבול בהסכם סודיות.

בסיס השכר- מסקנות

1. במקרה הנדון, מלבד טענותיו של התובע שנשענו על טבלת שכר מחברת מנפאואר, אין ראיות בפני בית המשפט על פוטנציאל השתכרותו, כאשר כבר נקבע כי לא ניתן להסתמך על טבלה זו.
2. רק בסיכומיו טען התובע כי הוא מפנה לממוצע שכרו של מהנדס מכונות כפי שמפורט בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (עמ' 16 שו' 11 לתמלול הפרו'). עם זאת, הוא לא הגיש את הנתונים הרלוונטים, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לגלוש באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולנסות לאתרם בעצמו, מתוך כלל הנתונים על כלל המקצועות, העיסוקים והתקופות המפורטים בו. לנתבעת הזכות לראות על אלו נתונים מבסס התובע טענותיו, ולנסות לסתור אותם, דבר שנמנע ממנה בשל אי הגשת הנתונים על ידי התובע ואי הפנייה ברורה אליהם.
3. עוד נמנע התובע מהבאת עדים ממקום עבודתו הנוכחי ו/או מכל מקום עבודה בו עבד מאז התאונה ועד היום. לטענתו, החברה בה עבד במועד התאונה, "דיפ-טק", נסגרה בינתיים, והוא לא מצא לנכון להביא את המעסיק שלו משם, משחלפו כשנתיים מאז סיים עבודתו שם (" אולי באמת הייתי צריך לעשות את זה ולהביא אותו לפה, אני לא חושב שהייתי צריך להטריד אותו ואת מנוחתו שנתיים אחרי שאני כבר לא עובד בחברה"- עמ' 9 שו' 22 לתמלול הפרו').

אינני מקבלת טענה זו. אין בעובדה שחלף זמן כדי לפטור את התובע מהצורך להוכיח טענותיו כנדרש ולזמן לעדות את הגורם היחיד שיכול לתמוך בטענותיו לקיומם של מגבלות וקשיי ריכוז כתוצאה מהתאונה תוך כדי ובמהלך העבודה ולפגיעה בתפקוד במהלך העבודה עקב נכותו. אי זימון המעסיק הקודם פועל לחובת התובע ומקים את החזקה שבפסיקה שלו היה מוזמן המעסיק לעדות, ככל הנראה הוא לא היה תומך בטענותיו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי (15.5.1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' (12.9.91)).

1. שונה מכך העובדה שהתובע לא זימן לעדות את מעסיקו הנוכחי. במועד בו הגיש התובע את תצהירו הוא לא עבד כלל. במועד בו העיד בבית המשפט, התובע היה בעל ותק של כחודש וחצי בלבד במקום עבודתו החדש, כשהוא עושה מאמץ להותיר רושם טוב כדי שמנהלו יהיה מרוצה מתפקודו, במטרה להשביח את תנאי העסקתו בשיחות השכר שיתקיימו בעניינו. לכן, קשה לייחס לחובתו את העובדה שלא זימן את מעסיקו הנוכחי לעדות, אשר גם לא הכירו לפני התאונה.
2. לסיכום, כל שעומד בפני בית המשפט הוא עדותו של התובע ונתונים הבסיסיים, היינו ניסיונו התעסוקתי עד כה ותאריו, הראשון והשני.
3. כבר קבענו קודם כי שכרו של התובע באינטל, בהיותו הנדסאי בלבד, עמד על 15,416 ₪ לחודש בממוצע וכיום שכרו נמוך יותר, שכן לדבריו הוא בחר את מקום עבודתו הנוכחי בשל מקצועיותו הספציפית תוך ויתור מסויים וזמני על השכר, אולם צפויות לו שיחות שכר בהן פוטנציאל להשביח את שכרו, כפי שהוקרא לפרוטוקול בעדותו. על כן, אני סבורה שהתובע הראה פוטנציאל להשתכרות גבוהה יותר מזו שהוא משתכר כעת. השאלות שנותרו הן מתי שכרו יעלה, ומהו פוטנציאל ההשתכרות.
4. איני סבורה כי התובע ביסס את טענתו לשכר בגובה 25,000 ₪, שכן לא הובאה לכך כל ראיה. עם זאת, על בסיס כל האמור, תאריו והשתכרותו כבר היום ועוד בהיותו הנדסאי, ובהתאם לדוגמאות שהובאו לעיל מהפסיקה, אני מעריכה שבעוד כ- 15 שנים לכל המאוחר, צפויה כבר העלאה בשכרו מזה שהוא משתכר בו כיום. עד מועד זה, יש לחשב את הפסדיו לפי בסיס שכרו כיום, בסכום של 10,425 ₪ לחודש, ברוטו בניכוי מס.
5. באשר לגובה השכר בעוד 15 שנים, ובהעדר עדויות נוספות, אני מעמידה את בסיס שכרו של התובע, בהערכה שבין 150% השכר הממוצע במשק לבין 13,000 ₪ נטו שנקבעו בפסקי הדין השונים לעיל, על 20,000 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס הכנסה (2,857 ₪), בסכום של 17,143 ₪ לחודש.

הפסדי שכר והפסדי פנסיה לעתיד- החישוב

1. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי המבוסס על חישוב אקטוארי, לפי שכר של 25,000 ₪, לפי נכות בשיעור של 10% והיוון עד גיל פרישה. סך הכל מבקש התובע פיצוי בסכום של 340,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעתיד, להם יש להוסיף הפסדי פנסיה וסך הכל להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 382,000 ₪.
2. מנגד, הנתבעת טוענת כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בלבד, בהתאם לכך שנקבעה לו נכות בשיעור נמוך ובהתחשב בכך שלא נותרה לו נכות תפקודית.
3. לטעמי, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי לעתיד לפי החישוב האקטוארי המלא. נכותו התפקודית, בשיעור של 10% לצמיתות, בגין מגבלה קלה בצוואר, לא גרמה לו עד כה להפסדים בפועל, ולאורך השנים מאז התאונה הוא השלים שני תארים, ומגשים את תכניותיו לעבודה בחברת הייטק המתמקצעת בתחום המעניין אותו ואף עובד לשביעות רצונו מנהלו, לדבריו. מנגד, התובע כבן 30 בלבד, ומרבית שנות השתכרותו עוד לפניו, עד לפרישה בגיל 67. יש להביא בחשבון, על כן, כי מאחר שמדובר בתקופה ארוכה ביותר, יתכן שבעתיד הנכות תשפיע על עבודתו, יכולת הפריון של התובע בעבודה ושיעור השתכרותו. על הפיצוי שנפסק לתת ביטוי לפגיעה שעלולה להיגרם לתובע ולהשתכרותו עקב נכותו וכאביו, או עקב הצורך בהפסקות יזומות במהלך העבודה, במהלך כל שנות השתכרותו בעתיד.
4. לצורך האומדנה, יוצג להלן החישוב האקטוארי המלא של הפסדי השכר לעתיד:

בגין 15 השנים הקרובות- חישוב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר של 10,425 ₪:

10,425 ₪ X 10% נכות X 144.8054 היוון = 150,959 ₪.

בגין התקופה החל מעוד 10 שנים ועד הגיע התובע לגיל 67- (תקופה של 27 שנים) בהיוון כפול:

17,143 ₪ X 10% X 0.6418 X 193.0892 = 212,444 ₪.

סך הכל בגין שתי התקופות- 363,403 ₪.

סכום זה בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% עומד על 408,828 ₪.

1. בשיקלול כל המפורט לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד ובגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, בסכום גלובלי של 220,000 ₪, המבטא כ- 55% מהחישוב המלא.

הוצאות רפואיות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. בסיכומיו הודה התובע שהפיצוי בגין הוצאות רפואיות ועזרה " אינו משמעותי" ואינו " החלק הארי של הפיצוי" (עמ' 16 שו' 27 לתמלול הפרו'). התובע למעשה כלל לא דרש פיצוי ספציפי בגין שני ראשי נזק אלו, ולא נימק דרישתו. עם זאת, התובע הפנה גם לטענות בתחשיב הנזק מטעמו, שם הוא דרש פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרה בסכום אחד לשני ראשי הנזק, של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי אין הצדקה לפיצוי לעבר כלל, בשני ראשי הנזק, שכן מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח באמצעות אסמכתאות. בנוגע להוצאות טענה הנתבעת כי מאחר שמדובר בתאונת עבודה, התובע זכאי לקבל את כלל השירותים מקופת חולים ללא תשלום מצדו. בנוגע לעזרה טוענת הנתבעת כי זו ניתנה, אם בכלל, על ידי בני משפחה בהיקף שלא חרג מעזרה רגילה שצפויה בנסיבות והיא אינה מזכה בפיצוי.

הוצאות רפואיות

1. בכל הנוגע להוצאות, התובע העיד כי העביר לבא כוחו קבלות בסכומים של 1,000 ₪ עבור טיפולי הפיזיותרפיה במכבי טבעי וכן קבלה עבור רכישת כרית ויסקו אלסטיק (עמ' 6 שו' 9- 10; עמ' 15 שו' 27- 32 לתמלול הפרו'), אך קבלות אלו, או אחרות, לא הוגשו להוכחת קיומן של הוצאות בפועל.
2. על אף שלא צורפו ראיות להוצאות מטעם התובע ולמרות העובדה כי הוא ממילא זכאי לתשלום מלוא הוצאותיו מקופת החולים ומהמל"ל שכן מדובר בתאונת עבודה, בהתחשב בגילו הצעיר, שיעור וטיב הנכות הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה ולנוכח ההנחה הסבירה כי הוא בכל זאת נדרש ועלול להידרש לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסו עבור נסיעות, משככי כאבים, תרופות וטיפולים, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי, לעבר ובעיקר לעתיד, בסכום של 3,000 ₪.

עזרת הזולת

1. התובע טען כי יש לקחת בחשבון כי נכותו תתבטא בעתיד באופן שהוא אפילו אינו מודע לכך, כמו כשיהיה בגילאי 50 או 60, או כאשר יצטרך להחזיק את ילדיו שעות רבות על הידיים בלילות ועוד (עמ' 16 שו' 15 לתמלול הפרו').
2. התובע העיד כי בתקופת התאונה הוא גר במעונות באוניברסיטת אריאל, ובת זוגו, שכיום היא אשתו, הייתה מגיעה אליו לסייע לו לסדר ולנקות את ביתו. מאז הם גרים יחד, ולטענתו היא יודעת שהוא סובל מהגב והצוואר, ולכן הם מביאים מנקה פעם בשבוע (עמ' 15 שו' 4 לתמלול הפרו').
3. התובע אישר כי כחודש לאחר התאונה כבר חזר לעבודה הדרגתית וחודש לאחר מכן כבר חזר לעבודה מלאה. בנוסף, לאורך השנים שחלפו מאז התאונה, המשיך התובע בלימודיו, סיים שני תארים, הקים משפחה וטס לחו"ל. יש בכל אלו כדי להעיד על התנהלותו באופן עצמאי, ללא צורך בעזרה בהתנהלותו היומיומית. בכל הנוגע לעזרה נוספת, לא הובאו לה ראיות, ודאי לא בהיקף העולה על עזרת בני משפחה רגילה. אף על פי כן, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי מסויים, לתקופת אי הכושר בה שהה מהתאונה ובמשך חודש וחצי, ובעיקר בשל היותו כבן 30 בלבד, בגין עזרה לה יזדקק בעבודות קשות, או בהתבגרותו, בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

כאב וסבל

1. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע 10% וטיב הפגיעה שהותירה, אני פוסקת לתובעת סכום של 20,303 ₪ בראש נזק זה.

סיכום

1. להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל:

הפסדי שכר לעתיד והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 220,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות- 3,000 ₪

עזרת הזולת- 5,000 ₪

כאב וסבל- 20,303 ₪

_________

סה"כ- 248,303 ₪.

ניכויים

1. אין מחלוקת שמהסכום שנפסק לעיל יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 36,003 ₪ מהפיצוי לו זכאי התובע (נספח 17 לראיות הנתבעת).
2. לאחר הניכוי הנ"ל, נותר לפיצוי התובע סכום של 212,300 ₪.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.
2. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 212,300 ₪ כאשר לסכום זה יתווספו הסכומים הבאים:
3. שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור כולל של 15.21%;
4. החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

5129371

1. 5467831הסך הכולל המפורט בסעיף 69 לעיל ישולם לתובע על ידי הנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ד, 18 יוני 2024, בהעדר הצדדים.