לפני	כבוד השופטת אפרת קריב
תובע		פלוני נגד
נתבעת		הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

1. לפני תביעה לתשלום פיצויים על פי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.
2. התובע, יליד 19/06/1971 נפגע ביום 09/09/2019 בתאונת דרכים כאשר נסע בשעה מאוחרת בלילה בדרך חב"ד בקריית שמואל והתנגש ברכב חונה שלא הבחין בו.
3. הרכב בו נהג התובע בעת התאונה היה מבוטח בפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת לא חלקה על עצם קרות התאונה והדיון לפני התמקד בשאלת הנזק.

הנכות הרפואית

1. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא סובל עד היום מהגבלות תנועה בכתף שמאל וכן מתסמונת כאב כרוני באזור העורף וכתף שמאל וכתוצאה מכאביו הוא נאלץ להיות מטופל במרפאת כאב בזריקות, במדבקות אופיאטיות וכן בקנאביס רפואי להקלת הכאבים.
2. לצורך קביעת נכותו הרפואית של התובע מונו שני מומחים- פרופ' וולפין בתחום האורתופדי, וד"ר ליאור דיין בתחום הכאב.
3. פרופ' וולפין קבע בחוות דעתו כי מצבו של התובע כיום תואם לנכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה בכתף שמאל עם קרע בגידי השרוול המסובב לפי סעיף מותאם 42(1)(ד)(I) וכן קבע נכות בשיעור 5% בגין הגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף מותאם 37(5)(א) לתקנות ביטוח לאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").
4. ד"ר דיין קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מתסמונת כאב כרוני באזור העורף וכתף שמאל ולפיכך יש לקבוע נכות בשיעור 20% לפי סעיף 29(6)(ב) לתקנות המל"ל. כמו כן קבע ד"ר דיין כי נכות זו חופפת לנכות שנקבעה על ידי פרופ' וולפין ולפיכך יש להוסיף על הנכות אותה קבע פרופ' וולפין 5%.
5. ד"ר דיין נחקר על חוות דעתו בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 13/05/24. הנתבעת טענה בסיכומיה כי יש מקום להתערב בנכות שנקבעה על ידי ד"ר דיין בתחום הכאב ולקבוע כי לא נותרה לתובע נכות בתחום זה שכן לטענת הנתבעת סעיף 29 לתקנות המל"ל, בו השתמש המומחה אינו רלוונטי לפגיעת התובע וכי בגין כאב סובייקטיבי אין להוסיף נכות.
6. לטענת התובע בסיכומיו, אין מקום לשנות את קביעתו של ד"ר דיין אשר נותר איתן בדעתו כי נכותו הכוללת של התובע היא בשיעור 20%.
7. ד"ר דיין אכן לא שינה מחוות דעתו, והסביר מדוע בחר בסעיף 29 לתקנות המל"ל שעניינו כאב כרוני וזו לשון הסעיף:

" 29(6) פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים או בשרירים (פולינוירופתיה, מיופתיה)

(ב) עם הפרעה תחושתית המלווה בכאב בלא חולשת שרירים בבדיקה הקלינית, בלא אטקסיה או הפרעה ביציבות; עם טיפול תרופתי כרוני ייעודי לכאב נוירופתי, במשך חצי שנה לפחות; כולל תיעוד של גורם רפואי על התגובה לטיפול".

1. ד"ר דיין הסביר כי הוא הוסיף נכות בגין כאב לנכות שנקבעה על ידי פרופ' וולפין כיוון שהוא מצא בבדיקתו קיום של כאב רדיקולרי ממקור צווארי (ראו עדותו של ד"ר דיין מיום 13/05/24 – עמ' 10 שו' 6-14 וכן עמ' 6 שו' 1-35 לתמליל הפרוטוקול מיום 13/05/24; להלן: "תמליל חקירת ד"ר דיין"). ד"ר דיין לא הסכים עם ב"כ התובע אשר שאלה אותו מדוע הוא לא הוסיף את כל הנכות בתחום הכאב לנכות האורתופדית, כיוון שהכאב מערב גם אלמנטיים מכניים וגם אלנמט רדיקולרי וענה כי היסוד הרדיקולרי של הכאב שמצא, לא בא לידי ביטוי בהגבלת התנועה, אלא שחלק מהנכות שנקבעה על ידי פרופ' וולפין בגין הגבלת התנועה נובעת מכאבים- ולפיכך שתי הנכויות חופפות- למעט תוספת של 5% (עמ' 26 שו' 1 – 25 לתמליל חקירת ד"ר דיין).

 

1. ד"ר דיין שב והסביר כי נכותו הכוללת של התובע עומדת על שיעור של 20%, כאשר נכות זו כוללת את הנכות שנקבעה על ידי פרופ' וולפין ונכות נוספת עקב קיום של כאב רדיקולרי ממקור צווארי שאותו הוא מצא בבדיקתו הקלינית (עמ' 10 שו' 6- 30 לתמליל חקירת ד"ר דיין).
2. על פי הפסיקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. לצורך התערבות או סטייה מקביעת המומחה מטעם בית המשפט נדרשים נימוקים כבדי משקל. (ראו האמור בע"א 3056/99  שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936).
3. בע"א 3212/03  יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (נבו 24.11.2005) נקבע כדלקמן:

 

"אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90  רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92  סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00  קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5)."

 

32.   בענייננו, ולאור הפירוט שלעיל, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של ד"ר דיין, שהבהיר ופירט את קביעותיו במהלך החקירה הנגדית ואף לא מצאתי שמסקנותיו היו שגויות באשר לשיעור הנכות או באשר לקשר הסיבתי.

1. לאור האמור נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע על פי חוות דעת המומחים היא בשיעור 20%.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

1. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו ( ראו ת"א (שלום חי') 43803-12-15  ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 10.05.2021)  וכן    רשות הטבע והגנים נ' שוקרון (17.03.2013). לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ע"א  אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986);  ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)). על השיקולים שיש לשקול בעת קביעת הנכות התפקודית, עמד בית המשפט העליון, בין השאר, בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פסקה 8 (25.7.2010), שם נקבע כי כאשר בית המשפט נותן דעתו על הנכות התפקודית יש להתחשב בנסיבות הפרטניות של הנתבע- משמע, עיסוקו, השכלתו, גילו ומידת ההשפעה של הנכות הרפואית על היכולת לשוב ולעסוק באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה בו עבד עובר לתאונה.
2. לטענת התובע בסיכומיו נכותו התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית וזאת כיוון שבעבודתו כנהג משאית שמפנה גזם וגרוטאות במחלקת התברואה של עיריית חיפה הוא נדרש לעבודה פיזית קשה במשך כל שעות היום ואף השלט עמו הוא מזיז את המנוף אשר שם את הגזם והגרוטאות במשאית שוקל כארבעה קילו, והוא מונח על צווארו במהלך העבודה. התובע טוען כי חברים לעבודה עם בעיות רפואיות דומות לשלו, הופנו לרופא תעסוקתי מטעם העירייה ששלל מהם את האפשרות לעבוד כמנופאים על משאית ושכרם קוצץ בכ- 50%.
3. לטענת הנתבעת, התובע החל לעבוד בעיריית חיפה ב06/2015 ומאז הוא עובד כנהג משאית מנוף במשרה מלאה מבלי שתנאי משרתו השתנו. כמו כן טוענת הנתבעת כי עיון בתלושי השכר שצורפו ובדוח רציפות הביטוח מהמוסד לביטוח לאומי מעלה כי אין לתובע כל ירידה בשכר.
4. על פי האמור בספרו של אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהד' 5 2020, עמ' 585-586): הן הנכות הרפואית והן הנכות התפקודית משמשות את בית המשפט בבואו לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, כאשר השאלה הצריכה תשובה היא שאלת הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע. פעמים ניתן לקבוע זאת על פי נתונים שמוגשים לעניין הגריעה מכושר ההשתכרות ואז בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הפגיעה התפקודית ופעמים, קביעת הנכות התפקודית יכולה לשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות. בהיעדר נתונים שיהיה בהם כדי לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות, בשל התאונה, עשוי שיעור הנכות הרפואית לשמש מודד מכריע לקביעת מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע. במקרה כזה חוזרת למקומה החזקה שכושר ההשתכרות נפגע כשעור אחוזי הנכות הרפואית.
5. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 20%.

מתלושי השכר של חודש התאונה והחודשים שלאחריה (ספטמבר 2019 ואילך) עולה כי התובע המשיך לעבוד באופן רצוף ואף עשה שעות נוספות ושולמה לו תוספת על עבודה בימי מנוחה ועל משמרות לילה.

מדו"ח רציפות הביטוח עולה כי בשנה עובר לתאונה -בשנת 2018 השתכר התובע שכר שנתי בשיעור 161,052 ₪ ברוטו, בשנת התאונה- 2019 - השתכר התובע שכר שנתי בשיעור 160,035 ברוטו ואילו בשנת 2020 עלה שכרו של התובע והוא השתכר סך של 163,825 ₪, מגמה זו המשיכה בשנת 2021 בה השתכר סך של 168,021 ₪. בשנת 2022 השתכר התובע סך של 163,571 ₪ - כחמשת אלפים שקלים פחות מבשנת 2021. דו"ח רציפות הביטוח הוא עד יוני 2023- בה השתכר התובע בששה חודשים סך של 85,549 ₪ ברוטו. על פי הנתונים הללו, בשנת 2018, לפני התאונה, השתכר התובע שכר חודשי ממוצע בסך של 13,421 ₪ ברוטו ואילו בשנת 2023 השתכר התובע שכר חודשי ממוצע בסך של 14,258 ₪ ברוטו. עולה אם כך ששכרו של התובע לא נפגע בחמש השנים שחלפו מהתאונה. אמנם, יש סכנה כי התובע יאבד את מקום עבודתו, אולם מאידך, בחמש השנים שחלפו מאז התאונה ועד היום נראה שהתובע ממשיך להשתכר מבלי שנכותו הרפואית פוגעת בכושר השתכרותו.

1. עם זאת, נראה כי התובע סובל מכאבים רבים, כך ניתן ללמוד מהביקורים הרבים של התובע במרפאת הכאב ומן העובדה כי התובע מקבל הן תרופות אופיאטיות והן קנאביס רפואי וכי נכותו- בעיקר בתחום הכאב משפיעה על תחומים שונים בחייו מלבד עבודתו (ראו סע' 50 וסע' 62 לתצהיר התובע).

לאור האמור אעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור נכותו הרפואית, אולם באשר לגריעת כושר ההשתכרות אעמידה על 65% מהנכות הרפואית לאור העובדה שבחמש השנים שחלפו מאז התאונה, כמעט לא היו לתובע הפסדי שכר והוא ממשיך לעבוד באותו היקף משרה. (ראו לעניין זה גם האמור בת"א (מחוזי חי') 13819-12-20  פלוני נ' המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") (נבו 11.8.2024)).

הפסדי שכר

בסיס השכר והפסדי שכר לעבר

1. על פי הנתונים העולים מדו"ח רציפות הביטוח (נספח 1 לתיק מוצגי הנתבעת), בשנת 2018 השתכר התובע סך של 161,052 ₪, משמע, שכר חודשי ממוצע בסך של 13,421 ₪ ברוטו ו- 12,165 ₪ נטו פלת"ד; בהצמדה להיום השכר עומד על סך של 14,989 ₪. שכרו של התובע נכון לשנת 2023 עמד על סך חודשי של 14,258 ₪ ברוטו, 12,834 ₪ נטו פלת"ד ובהצמדה להיום סך של 14,263 ₪.
2. כאמור לעיל, מתלושי השכר שהוגשו ומדוח רציפות הביטוח עלה כי שכרו של התובע לא נפגע. לטענת התובע בסיכומיו, אלמלא נכותו שכרו היה עולה בכ- 10% לשנה ולכן מבקש התובע הפסדים לעבר על סך של 48,900 ₪.
3. מתלושי השכר עולה כי התובע אינו מנצל ימי מחלה והוא עובד שעות נוספות ואילו מנתוני השכר השנתיים שבדוח רציפות הביטוח עולה כי לתובע היו מעט הפסדי שכר, כ- 6,000 ₪ במהלך חמש שנים, אולם לא ניתן לשייך אותם דווקא לתאונה.

התובע לא הביא ראיות להוכחת טענתו כי לולא נכותו, שכרו היה עולה בכ- 10% בשנה.

לאור הנתונים שעולים מדוח רציפות הביטוח- לפיהם בחמש השנים שעברו הפסיד התובע כ- 6,000 ₪ ואף אם לא ניתן לשייך את ההפסד באופן ישיר לתאונה, הרי על דרך האומדנה אקבע כי אפשר והתובע הפסיד מעט ימי מחלה בחמש השנים שחלפו ואפצה את התובע בסך של 5,000 ₪ בראש נזק זה.

אבדן כושר השתכרות לעתיד

1. בסיס השכר של התובע הוא משכורתו עובר לתאונה בהצמדה להיום, כאשר שכר זה עומד על בסיס של 14,989 ₪

לפיכך החישוב הוא כדלקמן:

14,989 ₪ * 20% * 135.26 (מ. היוון עד גיל 67) = 405,378 ₪

כאמור לעיל- אני מעמידה את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על 65% ולפיכך הפיצוי בראש נזק זה עומד על : 405,378 ₪ * 65% = 263,495 ₪

הפסדי פנסיה

1. סך הפסדי השכר של התובע עומדים על 268,495 ₪

לפיכך הפסדי הפנסיה עומדים על סך של 268,495 ₪ * 12.5% = 33,561 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות

 

1. התובע טען בתצהירו כי הוא אינו יכול לסייע לאשתו בתחזוקת הבית ובקניות וכמו כן בימים בהם הוא סובל מכאבים חזקים הוא נזקק לסיוע מאשתו.

אין חולק כי לתבוע יש מגבלות, אך יחד עם זאת התובע לא הוכיח כי שילם בעד העזרה ולא הוכיח מה היה היקף העזרה שנזקק לה מאשתו. על כן אני קובעת כי עבור עזרת צד ג' ישולם סכום גלובלי לעבר ועתיד בסך 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות

1. בסיכומיו מבקש התובע הוצאות רפואיות בגין טיפולים ורכישת תרופות בעבר ולעתיד. התובע מבקש סך של 38,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות לעבר בגין רכישת קנאביס, מדבקות אופיאטיות וביקורים אצל רופאים מומחים.

הנתבעת טוענת כי התובע משתמש בשירותי קופת החולים בה הוא חבר ואין מקום לפצותו למעט סכום סמלי בסך של 8,000 ₪ לעבר ולעתיד.

1. מהקבלות והמסמכים שהציג התובע, כמו גם מהגליון הרפואי עולה כי התובע מרבה לבקר אצל רופאים ואף קונה תרופות רבות. אני קובעת על דרך האומדנה פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בגין ביקורים אצל רופאים ורכישת תרופות לעבר ולעתיד בסך 10,000 ₪.

סכום זה אינו כולל את הפיצוי בגין טיפול בקנאביס- שיידון בפרק הבא.

פיצוי בגין טיפול בקנאביס

1. לטענת התובע, עקב כאביו ונכותו מאז חודש אוגוסט 2020 ניתן לו רשיון החזקה ושימוש בקנאביס. מומחה הכאב מטעם בית המשפט אישר כי מצבו של התובע מצדיק טיפול באמצעות קנאביס רפואי וכי הצורך בכך התעורר עקב התאונה. לפיכך, טוען התובע כי יש לפצותו בסך של 34,617 ₪ בגין הוצאותיו בעבר בשל רכישת קנאביס רפואי לעבר וסך של 186,430 ₪ בגין ההוצאה החודשית העתידית על סך של 786 ₪ בחודש. בסיכומיו, טען התובע כי השימוש בקנאביס צפוי להמשך למשך כל תוחלת חייו וכי ד"ר דיין היה לא ברור בנקודה זו, שכן קבע שישנם מטופלים בני 95 שעדיין לוקחים קנאביס ומאידך סבר כי יש לפסוק פיצוי למשך העבר וכן למשך עשר שנים נוספות בלבד. באשר לכך, טען התובע כי המומחה קבע שהצורך בשימוש הוא לכל החיים.
2. לטענת הנתבעת, מינון הקנאביס שמקבל התובע אינו סביר ביחס למצבו הרפואי, כך גם לדעת מומחה בית המשפט (עמ' 18 שו' 16 – 39 לתמליל חקירת ד"ר דיין). כמו כן טוענת הנתבעת כי לאור העובדה שהתובע מקבל במקביל לקנאביס זריקות ומדבקות אופיאטיות מוכיחה כי הטיפול בקנאביס אינו מסייע לו ולפיכך אינו עומד במבחנים שקבעה הפסיקה לצורך קבלת פיצוי. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע השתמש בקנאביס עוד טרם שניתן לו אישור רפואי ולאור השימוש ארוך השנים, אין ספק שהתובע התמכר לקנאביס והשימוש אינו קשור לטיפול וריפוי.
3. בת"א (שלום חי') 67620-03-17  פלונית נ' אוסאמה חלבי (נבו 4.8.2022) קבע כב' השופט כנעאן כי כאשר בוחנים את הצורך בפיצוי בגין קנאביס יש לברר שלוש שאלות:

"א.     האם שימוש בקנאביס משיג את המטרה של ריפוי או שיפור בתפקוד הנפגע.

ב.      האם אין בנמצא אמצעי אחר ופחות פוגעני שיכול להשיג את אותה מטרה. ג.      האם התועלת מהשימוש בקנאביס עולה על הנזק שהוא עלול לגרום לנפגע ובכלל זה השאלה האם פסיקת פיצוי בגין צריכת קנאביס יש בה כדי להטיל מעמסת יתר על המזיק."

1. מתשובותיו של ד"ר דיין בחקירה הנגדית עולה כי התשובה לכל השאלות היא בחיוב. ד"ר דיין העיד כי ישנה הצדקה לשימוש בקנאביס, השימוש בקנאביס משיג את המטרה של שיפור בתפקוד הנפגע ואפשר שזה חוסך שימוש בתרופות אופיאטיות נוספות שהשפעתן גרועה יותר (עמ' 22 שו' 33 עד עמ' 23 שו' 7 וכן ראו עמ' 24 שו' 11 – 24 לתמליל חקירת ד"ר דיין). המומחה דחה את שאלותיה של ב"כ הנתבעת לפיהן עדיף היה לעשות ניתוח שאולי ישפר את מצבו של התובע ולא טען כי יש בנמצא טיפולים אחרים ועדיפים שיכולים להשיג את המטרה או כי התועלת בענייננו אינה עולה על הנזק (עמ' 13 שו' 3 – 36 וכן עמ' 29 שו' 13 – 23 לתמליל חקירת ד"ר דיין).

ד"ר דיין אכן העיד כי לדעתו המינון שניתן לתובע היה גבוה מדי במהירות רבה מדי אולם מאידך העיד כי הקנאביס מועיל לתובע ויש הצדקה לטיפול באמצעות קנאביס (עמ' 18 שו' 11- 39 וכן עמ' 24 שו' 18 - 21 ועמ' 29 שו' 13 – 23 לתמליל חקירת ד"ר דיין).

1. באשר לשאלת אורך הזמן בגינו יזדקק התובע לשימוש בקנאביס, ד"ר דיין היה ברור. לשאלתי האם יש לפצות את התובע בגין שימוש בקנאביס עד תום תוחלת החיים ענה כי בשקלול כל המשתנים, הוא ממליץ על פיצוי בגין העבר ולמשך עשר שנים נוספות בלבד (עמ' 28 שו' 1 – 20 לתמליל חקירת ד"ר דיין). לא מצאתי כי ישנה הצדקה לסטות מהמלצתו של ד"ר דיין לעניין זה.
2. על פי הקבלות שהגיש התובע מאז דצמבר 2020 ועד היום הוציא התובע כ- 34,600 ₪ לצורך רכישת קנאביס, בחישוב ממוצע על פי מספר החודשים, נראה שהתובע מוציא כ- 786 ₪ בחודש בגין הקנאביס.
3. באשר לעתיד- ולאור האמור בחקירתו של ד"ר דיין, הפיצוי שיינתן הוא למשך 10 שנים החל מהיום וזאת על פי המלצתו של ד"ר דיין. בהכפלת ההוצאה החודשית למשך מקדם ההיוון לעשר שנים (103.56), יוצא כי הפיצוי בראש נזק זה עומד על 81,398 ₪.
4. לפיכך בראש הנזק של הפיצוי בגין הקנאביס לעבר ולעתיד- יש לפצות את התובע בסך של 115,998 ₪ - ובעיגול 116,000 ₪ .

כאב וסבל:

1. על פי חישוב בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 ונכותו הרפואית של התובע בשיעור 20% בגין התאונה מיום 09/09/2019 סכום הפיצוי הוא 35,560 ₪.

סך נזקי התובע

1. נזקי התובע מסתכמים בסך של 473,600 ₪ על פי הפירוט הבא:

כאב וסבל 35,560 ₪

הפסדי שכר לעבר 5,000 ₪

אבדן כושר השתכרות לעתיד 263,495 ₪

הפסדי פנסיה 33,561 ₪

עזרת צד ג' 10,000 ₪

הוצאות לעבר ולעתיד 10,000 ₪

הוצאות בגין טיפול בקנאביס 116,000 ₪

סה"כ 473,616 ₪

1. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 473,600 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 13% ומע"מ וכן החזר אגרה ששילם התובע. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום.

 

ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ד, 27 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.