אי יכולת לבטח אובדן כושר עבודה כראש נזק
אי יכולת לבטח אובדן כושר עבודה כראש נזק
| מס' | פרטי ההליך | גיל התובע ומקצועו | עילת התביעה | נזק הגוף | הפיצויים שנפסקו | הצגה |
| 1 | תא 8952-01-16 תאריך: 27/02/2018 בית משפט: שלום בתל אביב צדדים: פלונית נגד שומרה חב לביטוח בע"מ. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. שופטים: טל חבקין |
תובעת שנת לידה: 1982 גיל בעת האירוע: 33 גיל בעת פסק הדין: 36 עיסוק: עורכת דין (שכירה) שכר: 19,660 ש"ח |
תאריך האירוע: 22/02/2015 סוג התאונה: תאונת דרכים, כתוצאה מ: התובעת נפגעה בעת שנהגה חגורה ברכב שנפגע מאחור. נקבע אשם תורם בשיעור: 0.00% |
תיאור נזק הגוף: נ. רפואית: 10% נ. תפקודית: 10% נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה צווארי - בהטיית הצוואר לימין, לפי סעיף 37(5)(א). נכות רפואית או תפקודית בשיעור 10%. |
הפיצויים שנפסקו (ש"ח) הפסד שכר לעתיד: 286,000 עזרת הזולת / צד ג: 12,000 נזק לא ממוני: 17,510 פיצוי כולל: 315,510 |
   |
| הערות: 1. פסק הדין נסב על שאלת הנזק בלבד. 2. מפסק הדין לעניין הפסדי השתכרות לעתיד: " 10. אובדן כושר השתכרות וגריעה מזכויות סוציאליות: התובעת לא ספגה הפסדי השתכרות; היא עושה חיל במומה; עובדת בעבודה קבועה בתאגיד ממשלתי בשירות הציבורי והיא לאחרונה קודמה באופן שמעיד על שביעות רצון מתפקודה. אין ראיות אובייקטיביות לפגיעה בתפקוד בעבודה, ועד כמה שאפשר להעריך, הסיכון שהשתכרותה תיגרע כתוצאה מהנכות לא נראה גבוה. מנגד, התובעת עובדת במקום הנוכחי פרק זמן של שנים אחדות בלבד, ואין לומר שמקום העבודה מובטח לה לעד. לפניה כ-32 שנות עבודה עד גיל פרישה, ובכל זאת קשה להעריך מה ילד יום...בשים לב לנתונים שלפניי, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי בסך של 286,000 ש"ח, המבוסס על 52.5% מתחשיב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר של 19,660 ש"ח נטו ... 10% נכות; מקדם היוון 3% (246.6592); והפסד פנסיה בשיעור של 12.5%." 3. מפסק הדין לעניין שיעור ההיוון: "בהיעדר תשתית ראייתית התומכת בטענה שיש מקום לשנות את שיעור ההיוון כדי שיגשים את תכליתו, אני סבור שיש להותירו בעת הזו על 3%. עמדתי על כך לאחרונה בעניין אחר (ת"א (שלום ת"א) 5190-04-14 פלוני נ כלל חברה לביטוח בע"מ (4.2.2018)), והדברים שנקבעו שם יפים גם לכאן. תמציתם: ראיתי לדבוק בהלכה מנחה של בתי המשפט המחוזיים, אשר קבעו ששינוי שיעור ההיוון מצריך הנחת תשתית ראייתית הולמת, ואין די בשינוי שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 לשם כך (ת"א (מחוזי י-ם) 29349-12-12 ר ר נ שירותי בריאות כללית (17.8.2016) (השופט א דראל); ת"א (מחוזי י-ם) 53143-09-12 ש ב נ המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" (28.3.2017) (השופט א דראל); ת"א (מחוזי ת"א) 43473-07-11 י פ ו נ הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 84-82 (11.1.2018) (השופטת ח וינבאום-וולצקי))." 4. מפסק הדין לעניין אי יכולת לבטח אובדן כושר עבודה: "התובעת טענה בתצהיר שחברת הביטוח מחריגה את האפשרות לבטח אובדן כושר עבודה שייגרם מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי בגין העלאת שכר מאז שבוצע חיתום. לתמיכה בכך הוצגה התכתבות עם סוכנת ביטוח (ת/59). התובעת עותרת לפצותה בגין כך בסך גלובלי של 15,000 ש"ח. הנתבעת טוענת שמדובר באובדן ספקולטיבי שלא הוכח. אני סבור שאין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בהעדר תשתית עובדתית מספקת. חברת הביטוח המבטחת את התובעת אומנם סירבה לבטחה כאמור, אולם לא הוצגה חוות דעת חיתומית או בדיקה מקיפה יותר, לרבות עם חברות ביטוח נוספות, שמעידה שלא ניתן לבטח רכיב זה כלל, אף לא בתוספת פרמיה. יתר על כן, בהיעדר תשתית קונקרטית בדבר הנזק, מקום שאפשר היה להניח תשתית כזו, אין מקום לטעמי לפסוק פיצוי בסכום גלובלי שמבוסס על הערכה כמעט שרירותית." 5. מסכום הפיצויים יש לנכות תגמולי המל"ל בסך 38,990 ש"ח. |