מהי אחריות משטרה בתחרות ספורט בה נפגע רוכב אופניים כתוצאה מהחלקה?| נכות רפואית - 60%, תפקודית - 80%

מהי אחריות משטרה בתחרות ספורט בה נפגע רוכב אופניים כתוצאה מהחלקה?| נכות רפואית - 60%, תפקודית - 80%

מס' פרטי ההליך גיל התובע ומקצועו עילת התביעה נזק הגוף הפיצויים שנפסקו הצגה
1 תא 12413-03-12
תאריך: 21/08/2018
בית משפט: מחוזי בתל אביב
צדדים: 1. ב. ק., 2. המוסד לביטוח לאומי נגד 1. איגוד האופניים בישראל 2. כלל חברה לביטוח בע"מ
שופטים: חדוה וינבאום וולצקי

תובע
שנת לידה: 1970
גיל בעת האירוע: 37
גיל בעת פסק הדין: 48
עיסוק: מהנדס אלקטרוניקה
שכר: 50,000 ש"ח
תאריך האירוע: 26/05/2007
כתוצאה מ: התובע נפגע בעת השתתפות בתחרות רכיבה על אופניים.
נקבע אשם תורם בשיעור: 25.00%
תיאור נזק הגוף:
נ. רפואית: 60.4%
נ. תפקודית: 80%

חבלה משמעותית בראש ובעמוד השדרה. שבר בעצם הספנואידלית משמאל שעבר דרך הסינוס. נכות נפשית בשיעור 20% בגין פגיעה רגשית התנהגותית. נכות נוירוכירורגית / נוירולוגית בשיעור 30%, בגין פגיעה קוגניטיבית, לפי סעיף 34ד, 5% בגין הפגם הגרמי בגולגולת מכוח סעיף 36(2)(א). ההפרעה בנשימה דרך האף העריך המומחה ב – 10% בהתאם לסעיף 69(2)ב למבחני המל"ל עובר לתאונה פנה התובע לטיפול אצל קלינאית תקשורת. נכות בתחום הא.א.ג (אף, אוזן, גרון) בשיעור 20%, בגין גמגום, לפי סעיף 29(7)א II למבחני המל"ל, אך מתוכם שייך המומחה לתאונה רק 5% החמרה ואת היתרה ייחס למצב קודם. נכות פלסטית בשיעור 2.5%, בגין צלקת באזור פיום הקנה בצוואר, לפי סעיף 75(2) בין א ל – ב למבחנים. נכות אורטופדית בשיעור 60.4%: 10% נכות בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות הצוואר, בהתאם לסעיף מותאם 37(5)א למבחני המל"ל, לאחר שניכה 5% על חשבון הפגיעה בתאונת האופניים בשנת 2009. 5% נכות בגין חבלה למפרק האקרומיו-קלביקולרי משמאל והכתף, בהתאם לסעיף 39(3) למבחנים. נכות רפואית משוקללת בשיעור 60.4%. נכות תפקודית בשיעור 80%.
הפיצויים שנפסקו (ש"ח)
הפסד שכר לעבר: 3,318,000
הפסד שכר לעתיד: 6,900,000
הפסד פנסיה: 850,000
הוצאות רפואיות: 17,000
נזק לא ממוני: 500,000
פיצוי כולל: 11,585,000
פיצוי בניכוי אשם תורם: 8,688,750



הצג כ- html

פתח בוורד

הצגת חוות דעת המומחים הרפואיים המוזכרים בפסק הדין
הערות:
1. התחרות בה עסקינן כונתה "חץ הצפון" לרכיבת כביש. המסלול נבחר על ידי הנתבע 4, מר עידו סירקין (להלן: "סירקין") ואושר על ידי הנתבעת 1, איגוד האופניים בישראל (להלן: "האיגוד"). הנתבעת 3, כלל חברה לביטוח בע"מ ביטחה את האיגוד. (לשם הנוחות יקראו הנתבעים 1-2 ו – 4 ביחד "האיגוד" או "הנתבעים"). הנתבעת 4, מדינת ישראל – משטרת ישראל (להלן: "המשטרה") נתנה היתר לקיום התחרות.
2. מפסק הדין: "4. התובע, עוסק בסוגי ספורט שונים כתחביב. הוא היה חבר באיגוד רוכבי האופניים ורכב מזה 6 שנים עובר לאירוע נשוא התביעה במסגרת עמותת אשכולות בנימינה, במסגרתה רכב כמה פעמים בשבוע. הוא נרשם לתחרות ביחד עם רוכבים אחרים בעמותה. 5. בבוקר התחרות הגיע התובע לנקודת הזינוק וביצע סיבוב היכרות עם המסלול. מדובר היה במסלול באורך של כ – 13.6 ק"מ שאמור היה להתבצע בחמישה סיבובים. את סיבוב ההיכרות עשה ברכיבה במהירות נמוכה. 6. במהלך המסלול היו קטעים שהתעקלו והיה גם גשר אירי משוקע בבטון שנמצא לאחר שני עיקולים חדים בכביש ובסופה של ירידה."
3. מפסק הדין: " התובע הצליח לסיים סיבוב ראשון בתחרות ונפגע בסיבוב השני כאשר הגיע במהירות גבוהה למעבר הגשר האירי, איבד שליטה על האופניים, נפל ונחבל בראשו ובצווארו. 9. על פי העדויות במקומות מסוימים לאורך המסלול הוצבו "מרשלים" (והכוונה לאנשים שעומדים עם דגלים ומסמנים על מקום שנדרשת בו זהירות מוגברת). הצדדים חלוקים ביניהם היכן עמדו המרשלים והאם הוצבו מרשלים בסמוך למעבר הגשר האירי. עוד חלוקים הצדדים האם היו אזהרות כתובות על הכביש עצמו ומשמעותם."
4. מפסק הדין לעניין השאלה - האם המעבר בגשר האירי היווה סיכון: "40. אקדים את המאוחר ואציין שלדעתי מתוך העדויות יש לקבוע כי בגשר האירי היה סיכון מקום שהוא מצוי כחלק מתוואי מסלול מרוץ תחרותי שבו הרכיבה היא במהירות גבוהה, מדובר במספר רב של רוכבים שרוכבים בדבוקה, והגשר מצוי לאחר שני עיקולים בדרך שמביאים לירידה מהירה אליו... בהמשך העיד כי הוא מעריך שהגיע לגשר במהירות של 60 קמ"ש וכי למקום כזה מגיעים בזרימה של רוכבים ועל כן לא ניתן להאט פתאום שכן יש סיכון להפיל רוכבים שרוכבים מאחור... לטעמי, אכן הגשר האירי היה נקודה "מאתגרת" כהגדרת עדי הנתבעים ו"קטע מסוכן" כהגדרת עדי התובע. זאת מאחר שבתחרות רוכבים מהר כדי לנצח ורוכבים עם רוכבים נוספים דבר שמחייב גם תשומת לב לרוכבים שנמצאים בכל זמן נתון לצדך. העובדה שהגשר האירי משמש כ"מקפצה" ומופיע 30 מטרים לאחר שני עיקולים שמסתיימים בירידה, הופך אותו ממאתגר בלבד למסוכן בהינתן כל הנתונים האלה. לכך יש משמעות דווקא לאור דבריו של מר סירקין שהתחרות הייתה מיועדת לרוכבים מיומנים ומיומנים פחות."
5. מפסק הדין לעניין השאלה - האם ננקטו אמצעי זהירות מספיקים: "59. התובע ועדיו העידו כי בסמוך לפני הגשר האירי לא הוצבו מרשלים. הם גם לא זוכרים שראו סימון על הכביש עם המילה "זהירות" ולצידה סימני קריאה. סימני הזהירות שנמצאו על הכביש נמצאו מרחק רב לפני הגשר האירי עובר לעיקולים שלפניו... 70. על כן מסקנתי היא שבמקום תחילת הירידה לאחר העיקול השני לכיוון הגשר האירי לא עמד מרשל. הסימונים על הכביש ממילא לא היו אמצעי אפקטיבי גם לשיטת העדים מטעם הנתבעים שכן הרוכבים אינם מביטים על הכביש ומכל מקום הכיתוב "זהירות" לא היה מצוי בסוף העיקול השני אלא לפני העיקול הראשון."
6. מפסק הדין: "71. לסיכום הדיון בפן העובדתי ראיתי לקבוע כי בהימצאות הגשר האירי לאחר שני עיקולים וירידה תלולה היה משום סיכון שהצריך לפחות אזהרה מפורשת והפניית תשומת לב. הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם כי היו אמצעי זהירות נדרשים בסמוך למקום או שהתריעו מראש, במסגרת הרישום לתחרות או בהסבר שניתן בתחילת התחרות, על קיומו של אותו סיכון. לא שוכנעתי ברמה הנדרשת כי נמצאו מרשלים בסמוך לגשר במקום שיהיה בו כדי ליתן אזהרה לרוכבים לקראת המעבר של הגשר. הכיתוב "זהירות" על הכביש נמצא רחוק ממקום תחילת הירידה לקראת הגשר ועל כן לא היה רלוונטי כאזהרה לקראתו. סימון 3 סימני הקריאה נעשה ממש בפתח הכניסה לגשר כך שאין בו לשמש אזהרה מבעוד מועד. מכל מקום אין בסימונים על הכביש כדי להוות סימן אזהרה יעיל שכן הרוכבים אינם מתבוננים למטה לכיוון הכביש אלא למעלה קדימה לכיוון הרוכבים שלפניהם ולצדדיהם."
7. מפסק הדין לעניין הפן המשפטי: "72. התחרות אורגנה בחסות ובאישור האיגוד. ככזה יש לו אחריות ישירה כלפי חבריו לדאוג שהמסלול יעמוד בדרישות בטיחות שיאפשרו תחרות בטוחה לרוכבים. לאיגוד גם אחריות שילוחית להתנהלותו של מארגן התחרות.... 75. לטעמי, הפר האיגוד את חובת הזהירות הקונקרטית במקרה זה כלפי התובע ושאר המשתתפים. אם ראיתי לקבוע כי המקטע של שני העיקולים ולאחריהם ירידה אל הגשר האירי – מהווה קטע מסוכן, שדורש לכל הפחות התראות של ממש בנקודות אפקטיביות, הרי שהעדרן של אלה מלמד כי הופרה חובת הזהירות כלפי הרוכבים. ואם נפגע אחד או יותר מן הרוכבים כתוצאה מאותה הפרת חובת זהירות - הרי שמתקיימים מלוא דרישות עוולת הרשלנות... 81. מכל אלה ברי שעל האיגוד וסירקין חלה חובה לפיצוי התובע. המבטחת מחויבת מכוח חובתה שבפוליסה."
8. מפסק הדין לעניין אחריות המשטרה: "82. ב"כ התובע טוען כי יש להכיר גם באחריות המשטרה כלפי התובע. הוא מוצא את המקור לאחריות זו בסעיפים 3 ו – 5 (3)לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א – 1971 ובתקנה 158 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1951 (להלן: "תקנות התעבורה"). זאת הגם שהוא טוען כי במועד התחרות נשוא התביעה לא הייתה המשטרה מוסמכת לאשר את התחרות אף לפי נהליה שמכוח אותן תקנות...86. תקנה 158 (א) לתקנות התעבורה קובעת כך: "לא יתאמן אדם בדרך, לא יתרגל ולא יתעמל בה, ולא ישתתף במשחקים בתחרויות ספורט, במירוצי אופניים ובדומה, אלא אם ניתן לו, או לקבוצת בני אדם שהוא נמנה עמה, היתר לכך על ידי קצין משטרה, ובהתאם לתנאי ההיתר." 87. נוהל אג"מ את"ן 02.241.29 הוצא מכוח תקנה 158 (א) הנ"ל והוא תוקן בשנת 2014 בעניינים מסוימים באופן שהוא הוסיף על הנוהל שהיה בתוקף מאז 2004... 97. בעניין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ המשטרה כי מדובר בפריצה של גבולות האחריות שיש ליחס למשטרה. האם הייתה נשמעת טענה כי מתן היתר לקיומו של מופע מוסיקלי במקום פתוח כולל גם בחינה של רמת הרעש מחשש לפגיעה בשמיעה אצל אלה שבאו לשמוע אותו? או שהמשטרה נדרשת לבחון את הבטיחות של קיום מופע כאמור מבחינת דרכי מילוט, דרכי גישה וכו?...100. על כן מצאתי כי אין מקום להכיר באחריות המשטרה לאירוע נשוא התביעה ודין התביעה נגדה להידחות."
9. מפסק הדין לעניין האשם התורם: "109. יחד עם זאת התובע היה ספורטאי ורכב על אופניים במשך שנים מספר עובר לאירוע נשוא התביעה במסגרת של מועדון רוכבים. לא ניתן לומר שהתובע לא היה מסוגל לשקול נקודות בעלות פוטנציאל גבוה לסיכון גם במהלך הרכיבה בהקפה הראשונה, גם אם המהירות בה רכב לא הייתה גבוהה כפי שרכב בסיבוב השני. 110. על כן אני סבורה כי יש מקום להכיר באשם תורם מצד התובע לאירוע נשוא התביעה וזאת בשיעור מסוים. את שיעור האשם התורם ראיתי להעמיד על 25%."
10. הוצאות רפואיות כוללות נסיעות.
11. מסכום הפיצויים יש לנכות תגמולי המל"ל. מפסק הדין לעניין הניכויים: "מכאן שראיתי לקבל את הסכומים שחושבו על ידי המל"ל בסיכומיו ויש לנכות מהפיצוי לתובע לאחר הפחתת אשם תורם סך של 396,138 ש"ח. הפיצוי לתובע לאחר ניכויים עומד על – 8,292,600 ש"ח במעוגל. 186. בתביעת המל"ל יש לחשב מתוך הסך של 396,138, שהן הגמלאות שמשויכות לפגיעה בתאונה סך של - 75%, שכן זה שיעור האחריות שמצאתי להטיל על הנתבעים. על כן תביעת המל"ל מסתכמת בסך של – 300,000 ש"ח במעוגל."