נדחתה בר"ע על בקשה לתיקון כתב תביעה והוספת עילות נוספות וחוות דעת רפואית בנוגע להן

1.       בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' שוורץ) בת"א 47175-05-16, מיום 10.2.2019, בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים לתקן את כתב תביעתם ולהוסיף לו עילות נוספות וחוות דעת רפואית בנוגע להן. [אציין כי הבקשה הובאה לפניי אך לאחרונה, לאור מספר בקשות מטעם המבקשים להארכת המועד להפקדת העירבון - ראו החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 13.6.2019].

2.       המבקשים הגישו ביום 23.5.2016 תביעה, בה נטען כי על המשיבה לשלם להם תגמולי ביטוח בעקבות שריפה שפרצה ביום 2.6.2013 וגרמה נזקים למבנה בו הייתה ממוקמת המבקשת 1, בית עסק שבבעלותם של המבקש 2 ואמו, המבקשת 3 (להלן: המוסך והבעלים, בהתאמה). לפי הנטען בכתב התביעה, המוסך היה מבוטח אצל המשיבה "בביטוחים שונים לרבות ביטוח מבנה, תכולה, נזקי אש ואובדן הכנסות", וחרף זאת סירבה המשיבה לשלם לבעלים את תגמולי הביטוח. לצרכי אגרה העמידו המבקשים את תביעתם על סך של 6,000,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, וטענו כי סכום זה משקף הן את נזקי השריפה והן את הנזקים התוצאתיים שנבעו מהסירוב להעביר להם את תגמולי הביטוח.

          בכתב ההגנה מטעמה טענה המשיבה, בין היתר, כי פוליסת הביטוח לא כיסתה את כל הנזקים שנטענו בתביעה, ובפרט כי מלאי המכון לתיקון צמיגים (הפנצ'רייה) שבמוסך לא היה מבוטח. עוד נטען כי מבנה המוסך אכן היה מבוטח, אך החברה שהשכירה את המבנה למבקשים שיקמה את המבנה בעצמה, והמשיבה נשאה בעלויות התיקון. לשיטתה של המשיבה, חובהּ כלפי המבקשים מסתכם בסך של כ-78,500 ₪ לכל היותר.

3.       המבקשים הגישו את הראיות מטעמם ביום 6.8.2017, וראיותיה של המשיבה הוגשו כארבעה חודשים לאחר מכן. לאחר עיכוב שנבע מהחלפת ייצוגם של המבקשים, ביום 30.12.2018 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה (אשר הוגשה בשנית ביום 21.1.2019 בצירוף תצהיר). בבקשה נטען כי מאז הגשת התביעה התגלו "עילות נוספות כנגד הנתבעת, וגם נזקים נוספים", וכי בעת הגשת התביעה "לא היו ברורים [למבקשים] די הצורך מצבם הבריאותי והנפשי". המבקשים פירטו כי הקושי הכלכלי שנגרם לבעלים בשל אי-תשלום תגמולי הביטוח הוביל ליצירת "בעיות נפשיות פוסט טראומתיות", וכתימוכין לכך הגישו ביום 6.2.2019 חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המבקש 2 סובל מדיכאון. עוד צוין בחוות הדעת כי הבעלים ואביו של המבקש 2 אובחנו כסובלים ממחלות קשות לאחר התאונה, וכי "אפשר לקבוע בסבירות גבוהה" כי מחלתו של המבקש התפתחה כתוצאה מהמתח הנפשי שחווה לאחר השריפה.

4.       ביום 31.1.2019 הגישה המשיבה את התנגדותה לתיקון כתב התביעה. נטען כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהגשתה: כחמש וחצי שנים לאחר התאונה, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, ומעל שנה לאחר שנסתיימה הגשת הראיות. עוד נטען כי בהתחשב בפוליסת הביטוח שרכשו המבקשים, המשיבה ממילא אינה נושאת באחריות לנזקים החדשים שנטענו.

5.       ביום 7.2.2019 נערך דיון בבקשה, ובמהלכו הבהירו באי-כוח המבקשים כי הם מבקשים לצרף גם את אביו של המבקש 2 כתובע, ולהוסיף לעילות התביעה גם את הנזקים בעקבות המחלות בהן חלו הבעלים ואביו של המבקש 2.

          בהחלטתו מיום 10.2.2019 דחה בית המשפט את בקשתם של המבקשים. במסגרת השיקולים לכך ציין בית המשפט, בין היתר, את השלב הדיוני המתקדם בו מצוי ההליך; את העיכוב שיגרור התיקון, "פרק זמן של כשנתיים (בהערכה שמרנית)"; את הצורך בהוספת סוג נזק חדש, ואת העובדה שנזק זה התהווה פרק זמן משמעותי לאחר מועד העוולה הנטענת; את הכוונה להוסיף את אביו של המבקש 2 כתובע; ואת היעדר הראיות לקשר סיבתי בין מצבם הרפואי והנפשי של המבקש 2 והוריו, לבין אי-תשלום תגמולי הביטוח. בית המשפט הדגיש כי, "אין מדובר רק בסעדים חדשים ואולי גם בעילות חדשות, אלא גם בתובע חדש (אביו של [המבקש 2]) אשר אמור להצטרף להליך, כאילו לא אירע דבר במשך כשלוש שנים בהן מתנהל לפניי ההליך המשפטי". בנוסף, נקבע כי במשפט הישראלי טרם הוכרה אחריותו של מבטח לנזק נפשי שנגרם למי שאינו מבוטח, עקב אי-תשלום תגמולי הביטוח. בית המשפט הוסיף וציין כי:

"ספק רב נסיבות ענייננו [...] הן הנסיבות החריגות שיכולות להצדיק את ההרחבה יוצאת הדופן של הכרה בנזק תוצאתי נפשי של בני משפחה כתוצאה מהפרה של פוליסת רכוש לעסק (ביטוח נזק) שמחריגה נזק תוצאתי" (בפסקה 12).

          למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט גם לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, אשר טרם נכנסו לתוקף אך מהוות תימוכין פרשני למסקנתו של בית המשפט. זאת, לאור שיקול הדעת שניתן בתקנות אלו לבית המשפט בנוגע לאיזון בין האינטרס של התובעים לבין האינטרס הציבורי ויעילות ההליך. לאור כל זאת, הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחתה על כל היבטיה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

          מכאן הבקשה שלפניי.

6.       המבקשים טענו כי לאור "החובות המתעצמות של חברות הביטוח דהיום", ראוי לקבוע כי חברות הביטוח תשאנה באחריות לנזקים שנגרמו למבוטחים ולבני משפחותיהם, כתוצאה מהמתח שנגרם בשל אי-תשלום תגמולי הביטוח במועד. לחלופין, נטען כי יש לראות בבעלים כמבוטחי המשיבה עקב כך שבית העסק שלהם מבוטח על ידה; ומכיוון שאי-תשלום תגמולי הביטוח מהווה הפרה נמשכת, אין מקום לדחות את תיקון כתב התביעה בשל כללי ריחוק הנזק. עוד הודגש כי הנזק הנטען התגלה רק לאחרונה, כך שלא ניתן היה להעלותו בכתב התביעה המקורי.

          המבקשים הוסיפו וטענו כי לאור הגישה הליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי תביעה, ומכיוון שלמשיבה לא תיגרם פגיעה משמעותית מהעיכוב בבירור ההליך, היה על בית המשפט להיעתר לבקשתם. מה עוד, שעל אף ששלב הגשת הראיות הסתיים, בעת הגשת הבקשה טרם נקבעו מועדים לדיוני ההוכחות. [יצוין כי מועדים אלה נקבעו ביום 10.2.2019, באותו היום בו נתקבלה ההחלטה מושא הבקשה שלפניי].

7.       לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

          מושכלות יסוד הן, כי לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ובפרט בנוגע לתיקון כתבי טענות (רע"א 8073/18 קופת חולים לאומית נ' פלונית, בפסקה 6 והאסמכתאות שם (‏19.12.2018); רע"א 5807/18 לרר נ' אשר, בפסקה 9 והאסמכתאות שם (‏23.10.2018)). לא שוכנעתי כי עסקינן בנסיבות חריגות המצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור, ומטעם זה בלבד ניתן לדחות את הבקשה.

          למעלה מן הצורך, אוסיף כי לטעמי לא נפל פגם בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט קמא. כידוע, בגדרי שיקול הדעת המסור לבית המשפט בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, לפי תקנה 92 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתן לקחת בחשבון שיקולים כגון השלב בו מצוי ההליך, ההשפעה על זכויות הצדדים, ושיקול מערכתי-ציבורי הנוגע לניצול יעיל של משאבי מערכת השיפוט (רע"א 4699/18 פלוני נ' בית חולים העמק, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (15.8.2018)). אולם, הנטייה תהא שלא לאפשר תיקון כתבי תביעה שבגדרם נוספת עילה חדשה, שלהוכחתה נחוצות ראיות שונות וחדשות (רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ, בפסקה 12 והאסמכתאות שם (22.3.2017)). התיקון המבוקש בענייננו כולל עילה חדשה (נזק תוצאתי נפשי), בעל-דין חדש (אבי המבקש 2), וטענה משפטית חדשה וכבדת-משקל, שלא הובאה לה כל אסמכתא משפטית, בדבר אחריותן של חברות ביטוח לנזקים נפשיים שנגרמו למבוטחים  ולבעלי דין שלא היו מבוטחים בגין אי תשלום תגמולי ביטוח במועד. בכל זאת יש כדי להשפיע מהותית על אופן ניהול ההליך, ובהינתן השלב הדיוני בו הועלתה הבקשה, לא שוכנעתי כי החלטתו של בית המשפט הייתה בלתי-סבירה בנסיבות העניין.

          עוד יוער, כי הפסיקה אמנם הכירה בזכותו של מבוטח לפיצויים העולים על תגמולי הביטוח, מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, בגין נזק תוצאתי כלכלי שנגרם למבוטח בשל אי-תשלום תגמולי ביטוח במועד (ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ, בפסקאות 42-40 לפסק דינו של השופט י' דנציגר והאסמכתאות שם (9.7.2012); וראו גם פסק דיני בת"א (מחוזי חי') 270-00 סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ (24.4.2009)). אך כפי שציין בית המשפט קמא, טרם הוכרה וטרם הורחבה זכות לפיצויים בגין נזקים נפשיים, או נזקים בריאותיים שהתפתחו כתוצאה מנזק נפשי – לא כל שכן בנוגע לנזקים שנגרמו למי שאינו המבוטח בפוליסה. משלא הציגו המבקשים בבקשתם תימוכין כלשהו לטענתם, לא מצאתי מקום להידרש לה במסגרת הבקשה דנן.

8.       אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשע"ט (‏8.7.2019).

י' עמית