מהו הדין בכל הקשור להכרת המוסד לביטוח לאומי במחלת מקצוע, כאשר מבוטח לא ממציא ראיות רפואיות?

בית הדין דן בשאלה מהו הדין בכל הקשור להכרת המוסד לביטוח לאומי במחלת מקצוע, כאשר מבוטח לא ממציא ראיות רפואיות?

 

 

 

 

בית הדין הארצי לעבודה
	עב"ל 62348-09-19

 

 

ניתן ביום 18 מרץ 2020

 

 

רבקה מזרחי	המערערת
-
המוסד לביטוח לאומי		המשיב
לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר נציגת ציבור (מעסיקים), גב' ברכה סמו

 

פסק דין

 

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר יוחנן בלכר ומר יוסף בנבישתי; ב"ל 2588-07-18), שבו נדחתה תביעת המערערת להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף יד ימין כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק ביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

 

ההליך בבית הדין האזורי

2. בדיון קדם המשפט בבית הדין האזורי נקבעו המוסכמות הבאות: המערערת עבדה במעון כמטפלת מחודש מאי 2008 ועד לחודש דצמבר 2017; למערערת ליקוי בכפות הידיים מסוג CTS; תביעת המערערת היא בקשר ליד ימין בלבד. כן נקבעה הפלוגתא הבאה: הכרה בליקוי ביד ימין לפי עילת המיקרוטראומה.
3. לאחר מכן, במקביל להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המערערת, הגישה המערערת בקשת להוספת פלוגתא והיא: "האם הוכחו תנאי עבודה להכרה בפגיעת המערערת ביד ימין כמחלת מקצוע לפי פריט 13 [צ"ל: חלק – א.א.]ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, לאמור 'עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב'" (להלן – פריט 13 ו- תקנות הביטוח, לפי העניין).

הבקשה נשלחה לתגובת המוסד, אשר לא הגיב. בהעדר תגובה קבע בית הדין כי "תתווסף פלוגתה כמבוקש".

4. המערערת העידה בפני בית הדין, ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים. המערערת טענה, בתמצית, כי ניתן לבודד במסגרת יום עבודתה שלוש פעולות העונות על התשתית העובדתית הנדרשת לעילת המיקוטראומה: הרמה והורדה של תינוקות; האכלת תינוקות על ידי החזקת בקבוק או כפית בכף יד ימין במנח קבוע (יד "קפואה"), לא נוח ולאורך זמן; סחיטת סמרטוטים בעת ביצוע משימות ניגוב וניקוי. לחילופין, כך טענה המערערת, שלוש הפעולות עליהן הצביעה מקימות תשתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו האם מדובר בעבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב.
5. בסיכומיו טען המוסד כי המערערת לא הוכיחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. אשר למחלת מקצוע נטען כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הקבועים בפריט 13. לטענת המוסד המערערת לא הביאה כל הוכחה לכך שהעבודה הייתה כרוכה בלחץ ממושך על העצב (עיון בתצהיר לא מצביע על כל פעולה הכרוכה בלחץ על העצב וכן כלל לא מצוין באיזה עצב מדובר), וכן כי מחלת המערערת (CTS) אינה מתאימה לפריט 13 שעניינו שיתוקים של עצבים פריפריים. המוסד הוסיף כי אין די בעצם העלאת הטענה למחלת מקצוע כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי.
6. בסיכומי התשובה טענה המערערת כי באבחנה הרפואית שנכתבה למערערת במסמך מיום 7.10.10 נרשם כאב יד ימין ופריזטזיה שהיא שתוק עצבי, ולכן המחלה עונה על הקבוע בפריט 13. לטענת המערערת מכיוון שכדי להצביע על פעולות הכרוכות בלחץ ממושך על העצב יש צורך בידע רפואי שאינו בידי המערערת, יש למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בענין.

 

פסק דינו של בית הדין האזורי

7. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי את העובדות הבאות:

א.     המערערת הועסקה כמטפלת לגיל הרך במעון יום ויצ"ו (להלן - המעון), מחודש מאי 2008 עד לפיטוריה ביום 17.10.18. המערערת חדלה לעבוד בפועל בסוף חודש דצמבר 2017.

ב.     שעות עבודתה של המערערת במעון היו בימים א', ד', ו-ה' – 8:00 עד 16:00, בימי ב' – משעה 13:00 עד 16:00 ובימי ו' – 8:00 עד 12:15.

ג.      המערערת עבדה במעון כמטפלת "רוטציה" שתפקידה להחליף מטפלות קבועות שנעדרות מעבודתן. 

ד.   במעון ארבע שכבות גיל: פעוטות שבמועד תחילת שנת הלימודים היו בני
4-12 חודשים, בני 12-18 חודשים, בני 18-24 חודשים ובני 24-36 חודשים. במהלך תקופת עבודתה של המערערת היא טיפלה בפעוטות בכל שכבות הגיל. בכל שכבת גיל יש שמונה עשר פעוטות. ככלל, במועד נתון נמצאות שלוש מטפלות בשכבת גיל, כך שבזמן נתון המערערת הייתה אחראית על ששה פעוטות.

ה.     אין חולק על כך שעבודתה של המערערת כוללת פעולות מגוונות, שכללו, בין היתר, הרמת פעוטות, הרגעתם, החלפת חיתולים, רחיצת פעוטות, הכנת מזון לפעוטות והאכלתם, משחק עימם, איסוף צעצועים, סידור הפינות השונות במעון, ניקיון של המעון וכביסה.

ו.      על פי עדותה של המערערת בחקירתה הנגדית, סדר יומה מתחיל עם הגעתה ב-8:00 בבוקר. עד 8:30 המערערת משחקת עם הפעוטות "משחק חופשי" בישיבה על השטיח. הפעילות כוללת הרמת צעצועים. ב-8:30 הפעוטות אוכלים ארוחת בוקר, מי בבקבוק, מי בכפית ומי בשילוב של שניהם. ב-9:15 שוב מתקיימת פעילות של "משחק חופשי" על השטיח ונדרשת השגחה והרגעת פעוטות שבוכים. בשעה 11:15 הפעוטות אוכלים ארוחת צהריים ולקראתה עוסקת המערערת בהכנתה. לאחר ארוחת הצהריים, ב-12:00, הפעוטות ישנים (שעה עד שעה וחצי). לפני כן המערערת החליפה להם חיתול. בזמן שהפעוטות ישנים המערערת שטפה כלים ועסקה בניקיון המעון. לאחר שנת הצהריים הפעוטות אוכלים פירות וכריכים. לקראת סוף היום נדרשה המערערת לנקות ולסדר את המעון.

8. אשר לעילת המיקרוטראומה - בית הדין התייחס לפעולות שהמערערת הצביעה עליהן בתצהירה כמקימות תשתית למיקרוטראומה, ואלה הן:

 

"8. העבודה שלי כללה פעולות של הרמה והורדה של תינוקות מספר רב של פעמים ביום לצרכים שונים, כגון: החלפת בגדים וטיטולים, רחצה לפי הצורך, האכלה, הרגעה וכדו'. בפעולות אלה עיקר משקל התינוק הונח על כפות הידיים.

9. כמו כן, העבודה שלי כללה האכלת תינוקות בבקבוק או בכפית, שהחזקתי בכף יד ימין  מוש[ט]ת או קפואה בתנוחה לא נוחה פרקי זמן ארוכים יחסית מספר רב של פעמים ביום.
10. כמו כן, העבודה שלי כללה שטיפת שולחנות 3 פעמים ביום אחרי כל ארוחה וניגוב רהיטים ורצפה בזמן שינת צהריים, ולצורך כך, עשיתי מספר רב של פעולות סחיטת סמרטוט."

 

בית הדין האזורי קבע כי לא הוכחה תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי. אשר לפעולות אליהן הפנתה המערערת נקבע כך:

 

הרמת פעוטות –

 

"כך, ואף בהינתן כי נכונה טענת התובעת כי מבחינה מספרית, היא מבצעת בכל יום מספר רב של הרמת ילדים, אין מדובר בפעולה שנעשית ברציפות, אלא היא נעשית בכל פעם במענה לצורך להרים ילד או להניחו, עד להרמה הבאה, כאשר בין פעולות ההרמה נעשות פעולות מגוונות נוספות."

 

האכלה בתנוחה לא נוחה –

 

"לגבי פעולת הושטת הכפית – בית הדין לא השתכנע, כעניין שבעובדה, שיש לאמץ את עדותה של התובעת בתצהירה כי היא נדרשת להחזיק פעמים רבות את כף ידה הימנ[י]ת בתנו[ח]ה לא נוחה כשהיא מושטת לכיוון פי הפעוט וכשהיא לפרקי זמן ארוכים, ומכל מקום, הלכה פסוקה היא שתנוחה לא נוחה איננה בגדר תנועות חוזרות ונשנות. יתר על כן, האכלת התינוקות השונים דורשת פעולות שונות, בתלות בגיל התינוק ובשאלה אם ההזנה היא מבקבוק או בכפית, כך שיש גם גיוון בפעולת ההאכלה, ואין היא מקיימת את דרישת התנועות החוזרות והנשנות ברציפות."

 

סחיטת סמרטוטים –

 

"לגבי פעולת סחיטת הסמרטוט, מקובלת על בית הדין טענת הנתבע כי מדובר בפעילות שאינה מהווה חלק עיקרי של תפקידיה של התובעת, היא מתחלקת בינה לבין מטפלות אחרות ואין היא מקיימת את דרישת התדירות הגבוהה."

 

9. אשר למחלת מקצוע – בית הדין האזורי קבע כי פריט 13 מפרט בטור 1 "שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך"ובטור 2 נקבע כי העבודות ותהליכי הייצור הרלוונטיים הם "עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב". בית הדין האזורי קבע כי המערערת בתצהירה לא ביססה תשתית עובדתית לכך שתנאי עבודתה כרוכים בלחץ ממושך על העצב המדיאני, שכן המערערת אינה טוענת שבעבודתה היא הייתה נתונה להשפעת גורם חיצוני כלשהו או מגבלות חיצוניות שבעטיין נוצר לחץ ממושך על העצב המדיאני. בית הדין האזורי קיבל את טענת המוסד לפיה המערערת יכולה הייתה לזוז, לשנות ולהתאים תנוחה על מנת למנוע יצירת לחץ על העצב המדיאני.

10.בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי יש קושי לקבל את טענת המערערת לפיה יש למנות מומחה רפואי כדי להכריע בשאלה אם אכן תנאי עבודתה יוצרים לחץ ממושך על העצב המדיאני, וכי על מנת להצדיק מינוי מומחה נדרשת תשתית עובדתית שמבססת באופן מסתבר טענה בדבר קיומו של לחץ מתמשך על עצב פריפרי והמערערת לא הראתה תשתית כזו.

 

טענות הצדדים בערעור

11.בערעור שלפנינו טוענת המערערת אך כנגד קביעות בית הדין האזורי ביחס למחלת המקצוע. אין לפנינו ערעור על דחיית התביעה לפי עילת המיקרוטראומה.

12.המערערת טוענת כי טעה בית הדין האזורי עת הוסיף לתנאי פריט 13 תנאי שאינו קיים – התנאי לפיו הלחץ הממושך על העצב המדיאני יהיה תוצאה של "גורם או מגבלה חיצונים". המערערת מפנה לפסיקת בתי הדין האזוריים מהם עולה כי מקובל למנות מומחה רפואי במקרה בו התובע מוכיח שמכח תפקידו הוא מבצע תנועות תדירות יחסית של כפות ידיים הדורשות הפעלת כח ו/או תנועה סיבובית ו/או תנועות רפטטיביות בהיות אותן תנועות עשויות להפעיל לחץ ממושך על העצב המדיאני^[1]. לטענת המערערת, קיימת אסכולה מקלה לענין גורם הכרוך בתנאי העבודה העשוי לגרום ל-CTS כגון עבודה ממושכת המפעילה את שורש כף היד, ולכן במסגרת הוכחת התשתית העובדתית בפני בית הדין האזורי המערערת לא הייתה צריכה להוכיח מהו הגורם התעסוקתי למחלה ושאלה זו הייתה צריכה להתברר בפני המומחה הרפואי. המערערת טוענת כי הוכיחה שביצעה סדרה של פעולות שכל אחת מהן יצרה תשתית עובדתית מסתברת לגרימת לחץ ממושך על העצב המדיאני, המצדיקה מינוי מומחה רפואי ועל אחת כמה וכמה שלושתן יחד: תנועות בכף יד ימין תוך יישור מקסימלי של כף יד ימין בזמן החזקת בקבוק או הושטת כפית בהאכלת הפעוטות וכן ביצוע תנועות סיבוביות בכפות ידיים בסחיטת סמרטוטים בזמן ניקיון.

התנועות שנמנו לעיל היו תנועות פיזיולוגיות הדרושות לצורך ביצוע משימות המערערת בעבודתה, ודי בהוכחת פעולות הכרוכות במאמץ רב בכפות הידיים כדי לעמוד בנטל המוטל על המערערת. עוד נטען כי לא הוכח על ידי המוסד שתוך כדי ביצוע תנועות אלה יכלה או נהגה המערערת "לזוז, לשנות ולהתאים תנוחה על מנת למנוע יצירת לחץ על העצב המדיאני" כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי, וזאת ללא כל בסיס ראייתי. עוד טוענת המערערת כי ישנם מקרים רבים בהם ניתנו חוות דעת שקובעות שפריט 13 כן מתקיים בתסמונת התעלה הקרפלית.

13.המוסד טוען כי מדובר בערעור עובדתי לחלוטין וכי המערערת לא הראתה כל תשתית עובדתית להוכחת מחלת מקצוע. בפסיקה המתייחסת למחלות מקצוע נקבע כי בשלב ראשון יש להוכיח את התנאים הבסיסים המתייחסים לאותה מחלה, את הדרישות העובדתיות הנקובות בתקנות הביטוח ולאחר מכן נשאלת השאלה הרפואית האם אותם תנאים לא גרמו למחלה. כך לדוגמא בפסק הדין בענין שרה רגב^[2] נקבע כי נדרשת תשתית שמראה לחץ על העצב. עוד טוען המוסד כי לא די בטענה בדבר פעולות עם הידיים כדי להפוך את הנטל ולמנות מומחה רפואי וכי המערערת הייתה צריך להוכיח לחץ ממושך על העצב. בנוסף נטען כי המערערת עבדה עם קבוצות גיל שונות ולכן פעולותיה היו מגוונות - פעולות ההרמה וההאכלה השתנו לנוכח הפער הגילאי בין הפעוטות, לפיכך מדובר בפעולות מגוונות אשר אינן עונות על התנאי של לחץ ממושך על העצב. 

14.במהלך דיון הקדם הסכימו הצדדים כי הטיעונים בדיון יראו כסיכומים בכתב לפי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, ופסק הדין יינתן על יסוד כלל החומר שבתיק.

 

 

 

הכרעה

15. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

16.קביעתו של בית הדין האזורי אשר דחה את התביעה למחלת מקצוע בוססה על שני טעמים: הראשון, כי לחץ על העצב צריך להיות חיצוני, והמערערת לא הוכיחה כי זה היה המצב בעניינה. השני, המערערת לא הוכיחה תשתית עובדתית שמבססת באופן מסתבר טענה בדבר קיומו של לחץ מתמשך על עצב פריפרי.

17.לעניין הטעם הראשון, דעתנו שונה מזו של בית הדין האזורי. שכן, בפריט 13 לא נקבע כי על הלחץ להיות ממקור חיצוני דווקא. גם לחץ על העצב שהוא תוצאה של תנועות הגוף או אף של מנח (ולעניין זה יש לזכור כי עסקינן בעילת מחלת המקצוע ולא בעילת המיקרוטראומה) יכולים לבסס תשתית עובדתית למחלה בפריט זה.

18.אשר לטעם השני - טרם שנפנה לבחינתו ראוי להקדיש כמה מילים לתביעות בעילת מחלת המקצוע, שכן לא אחת נתקלים אנו בכך שעילה זו מועלית בצורה אגבית עת המיקוד הוא בעילת המיקרוטראומה. בחינת עילה זו בדרך אגבית מייצרת כשלים ביכולת לבררה.

 

מחלת מקצוע - כללי

19.סעיף 79 לחוק קובע כי פגיעה בעבודה היא תוצאה של תאונה ("תאונת עבודה") או של מחלה ("מחלת מקצוע"). ההבדל בין התאונה למחלה "נעוץ בדרך התפתחות הפגימה. במידה שיש לפגיעה זמן ומקום שניתן לאתרם מדובר בתאונת עבודה, ברם במקרה שבו הפגיעה נעשית בדרך הדרגתית וכתוצאה מהתפתחות איטית הרי מדובר במחלה ולא בתאונת עבודה"^[3].

20."מחלת מקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כך: "מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו". דהיינו, צריכים להתקיים שלושה יסודות: הראשון, כי המחלה נקבעה לפי סעיף 85 לחוק כמחלת מקצוע; השני, כי המבוטח חלה במחלה בעת שזו היתה קבועה כמחלת מקצוע; השלישי, יסוד הקשר הסיבתי.

21.אשר ליסוד הראשון - סעיף 85 לחוק קובע כי:

"(א)השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע שמחלה פלונית היא, מיום פלוני, מחלת מקצוע, בין לגבי כל המבוטחים לפי פרק זה ובין לגבי סוג מבוטחים, אם לפי אופיה וגורמיה של אותה מחלה יש לראותה, לדעתו, כסיכון מקצועי.

(ב) השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע נסיבות שבהן מחלה פלונית היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו כל עוד לא הוכח ההיפך.

(ג) אדם שנעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו עקב מחלה פלונית בטרם היותה קבועה כמחלת מקצוע, רואים אותו כמי שחלה באותה מחלה בטרם היותה קבועה כאמור."

 

22.מכוח סעיף 85 לחוק (וסעיפים נוספים) הותקנו תקנות הביטוח. בתקנות 44
ו- 45 לתקנות הביטוח נקבע כך:

"44 קביעת מחלות מקצוע לגבי כל המבוטחים

מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לחלק א' לתוספת השניה היא מתאריך שצויין בטור 3 מחלת מקצוע לגבי כל המבוטחים.

45. קביעת מחלות מקצוע לגבי מבוטחים מסויימים

מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לחלק ב' לתוספת השניה היא מתאריך שצויין בטור 3 מחלת מקצוע לגבי מבוטחים המועבדים בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצד אותה מחלה בטור 2."

 

לנוחות הקורא נציג בשלב זה את המבנה של התוספת השניה, תוך התייחסות לפריט 13.

 

	חלק א'
	טור 1 שם המחלה	טור 2 העבודה ותהליכי הייצור	טור 3 תאריך התחולה
1)	............	............
28)	............	............
	חלק ב'
1)	............	............
13)	שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך	עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב	1.4.58
26)	............	............

 

23.כפועל יוצא מתקנות 44 ו- 45 לתקנות הביטוח רק המחלות שפורטו בתוספת השניה לתקנות הביטוח (להלן – התוספת השניה), על שני חלקיה, הן מחלות המקצוע (כאשר המחלות בחלק א' הן מחלות מקצוע לגבי כלל המבוטחים ואילו מחלות בחלק ב' הן מחלות מקצוע לגבי מבוטחים מסויימים – אלה שעובדים בתנאי טור 2).

24.מנגנון זה של קביעת מחלות מקצוע יצר רשימה סגורה. לכן מחלה שחלה בה המבוטח כתוצאה מהעבודה ואשר לא נכללה בתוספת השניה - לא תחשב כמחלת מקצוע^[4]. לפיכך, מבוטח שנפגע כתוצאה מהעבודה בשל מחלה שאינה מנויה בתוספת השניה לא יחשב כמי שנפגע בעבודה, אלא אם ניתן ליישם לגבי אותה המחלה את עילת המיקרוטראומה על תנאיה^[5].

25.אשר ליסוד השלישי – יסוד הקשר הסיבתי. לעניין זה קובעת תקנה 46 כך:

"46.מחלה בחזקת מחלת מקצוע

מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט בטור 2 תוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך."

 

לאור תקנה 46, בהתקיים תנאי טור 2 תקום חזקת קשר סיבתי בין המחלה (בין אם זו מצויה בחלק א ובין אם בחלק ב) לבין העבודה, וזאת אם המבוטח חלה במחלה בהיותו מועבד בתנאי טור 2 או תוך שנה לאחר שחדל לעבוד בתנאים אלה.

26.נדגיש כי יש להבחין בין מחלה המנויה בחלק א לתוספת השניה (תקנה 44) לבין מחלה המנויה בחלק ב (תקנה 45), שכן רק לגבי מחלה בחלק ב תנאי להיותה בבחינת מחלת מקצוע הוא עבודה בתנאי טור 2. הדבר לא נקבע לגבי מחלה המנויה בחלק א. כפועל יוצא, במקרה של מבוטח שחלה באחת המחלות המנויות בחלק א ולא מתקיימים לגביו תנאי טור 2, אמנם אין הוא נהנה מחזקת הסיבתיות הקבועה בתקנה 46, אך פתוחה בפניו הדרך לנסות ולהרים את נטל ההוכחה לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו (שכאמור אינם כמפורט בטור 2) לבין המחלה האמורה.

 

נטל ההוכחה

27.פריט 13 לתוספת השניה – הפריט אליו מפנה המערערת, מנוי בחלק ב לתוספת השניה. שם המחלה (טור 1): "שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך"; העבודה ותהליכי הייצור (טור 2): "עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב".

28.על המערערת להוכיח^[6]  את תנאי הפריט אליו היא מפנה. בעניין אוחנה^[7] נדונה תביעה להכרה במחלת מקצוע לפי פריט 7 בחלק ב': טור 1: "נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור", טור 2: "עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל". לעניין נטל ההוכחה נקבע שם כי:

"התנאים לקיומה של 'מחלת מקצוע' יכול ויהיו עובדתיים, רפואיים או משפטיים, או שילוב של אלה. ככל שמדובר בתנאי שיסודו הוא שאלה רפואית (כגון, בעניין שלפנינו, האם נגרם נזק לאוזן הפנימית, ואם כן - האם הנזק נגרם על-ידי חשיפה לרעש והאם הוא הביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור), יזדקק בית הדין לחוות-דעת רפואית (השווה .....). ואולם, ככל שמדובר בתנאים שיסודותיהם הם עובדתיים או משפטיים, יפסוק בית הדין בשאלות אלה על-פי חומר הראיות וטיעונים משפטיים של בעלי הדין."

 

לאמור נוסיף כי לא מן הנמנע שהשלמת הקביעה העובדתית והמשפטית, מקום שהפריט הרלוונטי אינו כולל תנאים ברורים וחד ערכיים, תהיה טעונה חוות דעת רפואית של מומחה בית הדין.

29.השאלה היא מהו הדין כאשר המבוטח, כמו במקרה שלפנינו, לא ממציא ראיות רפואיות לכאוריות, למשל תעודת רופא או תעודה של רופא תעסוקתי מקופת חולים, מהן ניתן להסיק כי מתקיימים בו, ולו לכאורה, תנאי טור 1 וטור 2 (ככל שהדבר דרוש, כמו במקרה שלפנינו) בפריט לו הוא טוען? למשל ולענייננו (פריט 13 בחלק ב), מסמך רפואי הקובע כי מחלת המערערת היא בבחינת שיתוק עצב פריפרי הנגרם על ידי לחץ ממושך (טור 1) וכי עבודתה, כולה או חלקה, כרוכה בלחץ ממושך על אותו עצב (טור 2)?

30.על מנת למנות מומחה רפואי לבחינת עמידה בתנאי הפריט די לו למבוטח שיוכיח כי קיימת אפשרות לכאורית כי מתקיימים בו תנאי הפריט. אין להציב לפני המבוטח רף הוכחתי שיחייב אותו להדרש לחוות דעת רפואית משל עצמו. אמנם טוב יעשה אם יגיש המבוטח, ככל שדבר עולה בידו תעודת רופא או מסמך רפואי של מומחה תעסוקתי בקופת חולים, פעולה שאינה כרוכה בעלות כהגשת חוות דעת רפואית. אך העדרם של אלה אינו סותם בהכרח את הגולל על תביעתו, ומקום בו שוכנע בית הדין בקיומה של אפשרות לכאורית כי המבוטח עומד בתנאי הפריט ימונה מומחה רפואי כדי לבחון שאלות אלה (ואם כן, גם את שאלת הקשר הסיבתי).

מנגד, אין לקבל מצב בו המבוטח פטור לחלוטין מהוכחת אפשרות לכאורית זו, והקופה הציבורית תמצא ממנה מומחה רפואי מקום שבו מתוך הידע המצטבר בהליכים מתבקשת המסקנה כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח ולו לכאורה את עמידתו בתנאי הפריט לו הוא טוען.

31.לפיכך, לטעמינו את בחינת שתי האפשרויות הנ"ל ניתן לערוך בראי בחינת הפסיקה הרלוונטית, לרבות חוות הדעת הרפואיות המצוטטות בהן. ככל שמאלה עולה כי קיימת אפשרות לכאורית כי המבוטח עומד בתנאי הפריט, הרי שימונה מומחה. מנגד, ככל שמאלה עולה כי אפשרות לכאורית שכזו לא עומדת, הרי שנדרש מהמבוטח להמציא ראיות ממשיות שאם לא כן ימצא כמי שלא הרים את הנטל הראשוני שיצדיק מינוי מומחה. כך למשל ולשם הדוגמא, יש קושי לקבל טענה כי עבודת מטפלת בפעוטות עונה על תנאי פריט 2 מקום שמחוות דעת רפואיות בהליכים קודמים עולה תמונה הפוכה. בנסיבות שכאלה, מצופה מהמבוטח כי ימציא ראיות כלשהן שהן מעבר לטענתו/סברתו כי הוא עומד בתנאי הפריט.

32.ויודגש, מקום בו מתעורר ספק בשאלות בעלות גוון רפואי יש להעדיף מינוי מומחה רפואי כיועץ לבית הדין לשם התרתו של אותו ספק.

 

מן הכלל אל הפרט – עמידה בתנאי טור 1

33.המערערת לא הביאה ראיה רפואית לכך שמחלתה - C.T.S - עונה על ההגדרה של "שיתוק של עצב פריפרי הנגרם על ידי לחץ ממושך", למשל על דרך הפניה למסמך רפואי הקובע זאת. אולם, היא הפנתה לפסיקה עליה ניתן לבסס טענה, ולו לכאורה, כי לקתה לכאורה במחלה הנקובה בפריט 13. ונסביר:

34.עיון בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מעלה כי מצויין בה שלמערערת תסמונת התעלה הקרפלית. עיון בחוות דעתו של המומחה כפי שמצוטטת בפסק הדין בעניין הגברט, שעסק במי שטיפלה גם היא בפעוטות (בעלת משפחתון בגילאים של 10 חודשי עד שנתיים), מעלה כי במקרה של תסמונת התעלה קרפלית (C.T.S) "מדובר בלחץ על העצב המדיאני", כי העצב המדיאני הוא עצב פריפרי וכי פריט 13 "מתאים לפגימה" (ס' 6 לפסק הדין, תשובות הבהרה ראשונה ושלישית).

35.אכן תסמונת התעלה הקרפלית לא בהכרח מלווה בשיתוק מלא או חלקי של העצב (למשל, במקרה הגברט ציין המומחה שבתיעוד הרפואי שנשלח אליו אין איבחון של "שיתוק, לא מוטורי ולא סנסורי"). אולם, קושי זה אין בו כדי לשלול את המסקנה כי עלה בידי המערערת להוכיח אפשרות לכאורית כי מתקיים בה הקבוע בטור 1 של פריט 13.

כאמור, הסתמכות על חוות דעת רפואית המצוטטת בפסיקה או על פסק דין קודם מהווה ראיה מספקת לצורך הרמת הנטל הראשוני המוטל על תובע. מתוך חוות הדעת עולה כי תסמונת התעלה הקרפלית עשויה להתאים למחלה בפריט 13 ובכך צלחה המערערת את המשוכה של עמידה בנטל הראשוני להוכיח את קיום תנאי טור 1.

 

מן הכלל אל הפרט – עמידה בתנאי טור 2

36.האם עלה בידי המערערת להוכיח, ולו לכאורה, את קיום תנאי טור 2, קרי להוכיח שעבדה ב"עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב"^[8]? בית הדין האזורי קבע כי תשתית עובדתית זו לא הוכחה.

37.מתוך הפסיקה אליה הפנתה המערערת ניתן להסיק כי לא עלה בידי המערערת להוכיח אפשרות לכאורית כי תנאי עבודתה עונים על תנאי טור 2 בפריט 13, ולכן אין הצדקה להתערב בקביעת בית הדין האזורי. ונסביר:

38.כאמור, המערערת לא הציגה שום ראיה רפואית שיכולה לבסס, ולו לכאורה, את המסקנה כי עבודתה היתה כרוכה בלחץ ממושך על העצב המדיאני.

מנגד, על יסוד חוות הדעת של המומחים הרפואיים בפסקי הדין אליהם הפנתה המערערת, ניתן לקבוע כי אין בתשתית העובדתית לה טוענת המערערת כדי לענות על תנאי טור 2. להלן נבחן את הפעולות אליהן הפנתה המערערת:

39.בעניין הגברט קבע המומחה הרפואי כי מבחינה רפואית על מנת לקשור בין תסמונת התעלה הקרפלית לבין העבודה נדרשים איזה מהקריטריונים הבאים:

"1. כוח רב (HIGH FORCE) כגון אחיזה ושימוש במברג עם הפעלת כח רב, הלוחץ על הליגמנט הכפי.

2. תנועות רבות חוזרות ונשנות של שורש כף היד המשפיעות על הליגמנט הכפי (HIGHLY REPETITIVE) (כגון שימוש במכשירים רוטטים עם הפעלת כח המשפיע על הליגמנט הכפי).
3. מנח ממושך של יישור מקסימלי (EXTRTEME) או כיפוף מקסימלי (EXTRTEME) של שורש כף היד (המיצר את התעלה ובהדרגה גורם לעיבוי הליגמנט)."

 

בעניין נאמן, שעסק בעיקרו של דבר בעבודת הקלדה, קבע המומחה הרפואי כך:

 

"על פי הספרות הרפואית כולל הספרים... וכן חוזר נפגעי עבודה בנושא תסמונת התעלה הקרפלית ...., הקישור בין תסמונת התעלה הקרפלית ועבודה הינה שנויה במחלוקת. במידה והתסמונת משויכת לסוג עבודה מסוים, בלתי אפשרי להצהיר אם העבודה גרמה לתסמונת או החמירה תסמונת אסיפטומטית קיימת והביאה להופעת ספטומים באדם שהגורמים האישיים העמידו אותו בסיכון להופעתה. הוועדה המייעצת לפגיעות בעבודה, משרד הפנים בלונדון, אנגליה, הסיקה ב- 1992 כי נדרשת חשיפה משמעותית לעבודה המלווה בויברציות על מנת לקבוע כי התסמונת הופיעה בעקבות העבודה. בניגוד לקביעה זו יש המשייכים הפעלה רפיטאטיבית מאומצת של היד כגורם פוטנציאלי להופעת התסמונת. ההגדרה של פעילות רפיטאטיבית ומידת הכח הנדרשת משתנה בין המחקרים השונים אולם בפרסום של SILVERSTEIN משנת 1987 הוגדרה עבודה מאומצת כפעילות בה הכוח הנדרש לביצועה הינו מעל 4 ק"ג. פעילות רפיטאטיבית הוגדרה כפעולה המתבצעת תוך פחות מ- 30 שניות או כאשר מעל 50% מהפעילות חוזרת על עצמה בכל פעילות ומנח שורש היד בעמדת כיפוף או יישור מוגזמים. יש המשייכים עבודה מול מחשב כגורם סיכון להופעת תסמונת תעלה קרפלית אולם יש המשייכים העבודה מול מחשב לשימוש בעכבר ולאו דווקא לעבודת הקלדנות..."

 

40.מהתשתית העובדתית לה טוענת המערערת לא עולה כי עבודתה נעשתה: תוך הפעלת כוח רב, ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של שורש כף היד, עבודה עם כלים רוטטים, יישור או כיפוף מקסימלי של שורש כף היד. זאת ועוד:

א.     בעניין הגברט התייחס המומחה לפעולה של הרמה ואחיזה בפעוטות (בטענה להפעלת לחץ על כפות הידיים בשל משקל הפעוטות). נקבע על ידו כי פעולות האחיזה בפעוט אינן משפיעות על הליגמנט הכפי שהתעבותו במהלך השנים היא שלוחצת על העצב המדיאני. כן קבע המומחה כי אין בתאור העבודה כפי שהוצג לו, ואשר דומה עד מאד לזה של המערערת, כדי לענות על יישור או כיפוף מקסימלי של שורש כף היד, שכן:

"לרוב בעת אחיזת תינוק – מנח המפרק בניוטרל או כיפוף של כ 10-20 מעלות בלבד. ההישענות בעיקרה על האמה הרחיקנית ולא על הליגמנט הכפי."

 

ב.     אשר לפעולות ההאכלה (בכפית או בבקבוק) בתנוחה לא נוחה – בית הדין האזורי לא שוכנע לקבל את תאור המערערת בתצהירה. אין הצדקה להתערב בקביעה זו. אכן, גרסת המערערת לגבי אופן ההאכלה של הפעוטות אינה מתיישבת עם ניסיון החיים ובהיותה עדות בעל דין יחידה יש קושי לקבלה.

ג.      נותרנו עם פעולת סחיטת הסמרטוטים – אכן, פעולה זו, לכשעצמה, עשויה בנסיבות מסויימות, ובלבד שעלתה כדי לחץ ממושך, להתיישב עם הפעולות המוזכרות בטור 2 בהקשר של פריט 13. אלא שבית הדין האזורי קבע כי מדובר בפעולה משנית ואיננו סבורים כי יש הצדקה להתערב בקביעה זו. נזכיר כי בשונה ממקרה נאמן בו נטען לפעולות סיבוביות חוזרות ונישנות של כף היד (לפי עילת המיקרוטראומה) תוך הפעלת כוח רב כעת פתיחת וסגירת ברזים או שליפת והכנסת צינור גמיש, במקרה שלפנינו אין בתצהיר המערערת טענה להפעלת כוח רב בעת סחיטת הסמרטוטים, ובכל מקרה לא עולה מחומר הראיות כי פעולת סחיטת הסמרטוטים חרגה מפעולה ספורדית.

41.לסיכום, מבוטח הטוען למחלת מקצוע צריך להוכיח, לצורך מינוי המומחה רפואי, אפשרות לכאורית כי הוא עומד בתנאי הפריט. מקום שהוא אינו מצרף חוות דעת רפואית או מסמך רפואי הוא רשאי להפנות לפסיקה או לחוות דעת המצוטטות בפסקי דין לשם ביסוס אותו נטל ראשוני. מאידך ועל מנת שלא ימונה מומחה רפואי על חשבון הקופה הציבורית ללא הצדקה ניתן לבחון את טענות המבוטח בראי אותן חוות דעת ומקום שמהן עולה בצורה ברורה כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח תשתית לכאורית לקיום תנאי הפריט – יש לדחות את תביעתו.

42.סוף דבר – בנסיבות העניין הערעור נדחה. משהתעוררו בהליך שלפנינו שאלות ראויות לבירור - אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, כ"ב אדר תש"פ (18 מרץ 2020) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

ורדה וירט-ליבנה, נשיאה, אב"ד		אילן איטח, סגן נשיאה		לאה גליקסמן, שופטת

 

גברת חיה שחר, נציגת ציבור (עובדים)

גברת ברכה סמו, נציגת ציבור (מעסיקים)

 

 

 

^[1]     ב"ל (חי') 47650-07-14 קירשנבאום – המוסד לביטוח לאומי (24.7.2017) [ערעור נמחק: עב"ל (ארצי) 50162-08-17 קירשנבאום – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2018); ב"ל (ת"א) 17845-10-10 נאמן – המוסד לביטוח לאומי (4.8.2013); ב"ל (ת"א) 654-12-10 הגברט – המוסד לביטוח לאומי (24.7.2014).

^[2]     עב"ל (ארצי) 1150/04‏ ‏רגב - המוסד לביטוח לאומי (27.12.2005).

^[3]     ליאור טומשין, גלעד מרקמן, ניר גנאינסקי, תאונות עבודה ומחלות מקצוע (נבו, הוצאה לאור בע"מ, תשע"ב - 2011) בעמ' 325 (להלן – הספר תאונות עבודה). וכן: דב"ע (ארצי) שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי - וייל, פד"ע יב 225 (1981). להגדרת "תאונה" ראו: עב"ל (ארצי) 29129-06-18 בנימין - המוסד לביטוח לאומי, (6.5.2019) והאסמכתאות שם.

^[4]     דב"ע (ארצי) לה/0-61 המוסד לביטוח לאומי – לוי, פד"ע ז 345 (1976); דב"ע (ארצי) נה/0-168 המוסד לביטוח לאומי – גופשטיין (21.12.1995); דב"ע (ארצי) שן/0-37 קאי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 220 (1990).

^[5]     עניין בנימין.

^[6]     דב"ע (ארצי) נה/0-233 כנפו - המוסד לביטוח לאומי (4.12.1995); הספר תאונות עבודה בעמ' 328 – 329.

^[7]     דב"ע (ארצי) נד/0-276 אוחנה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 181 (1995).

^[8]     השוו: עב"ל (ארצי) 28778-09-14 איבגי – המוסד לביטוח לאומי (10.10.2016); עב"ל (ארצי) 63540-05-19  לבד - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2020).