אימתי יש לפסוק הוצאות לדוגמא בתיקי פלת"ד?

בית המשפט דן בשאלת אימתי יש לפסוק הוצאות לדוגמא בתיקי פלת"ד?

 

 

 

 

 

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 60689-12-16

 

 

לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס
התובע	פלוני
נגד
הנתבעת	המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

 

פסק דין

 

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

 

1. התובע, יליד 1984 (כיום בן 36), נהג משאית בעיסוקו, שבמקביל עבד בעבודה נוספת כמחלק עיתונים. בתאריך 15.1.16, רכב פגע מאחור בקטנוע עליו רכב, והוא נפל ונפגע בגופו(להלן: "התאונה"). נסיבות פגיעתו של התובע עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, והתובע זכאי לפיצויים מהנתבעת בהיותה מי שביטחה במועד הרלוונטי את השימוש בקטנוע בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה – 1970.

 

לעת כתיבת פסק הדין, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת רק בגובה נזקו של התובע, וזאת לאחר שעם סיום שמיעת עדי התביעה, הנתבעת חזרה בה מהכחשתה את החבות.

 

הנכות הרפואית

 

2.       לבקשת התובע ובהתאם לסעיף 6א(א) לחוק הפיצויים ולתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986, בית המשפט מינה את ד"ר מרדכי ויגלר, מומחה בתחום האורתופדיה, לבדיקת התובע ולקביעת ממצאים לגבי מצבו הרפואי בעקבות התאונה. המומחה בדק את התובע וסקר את המסמכים הרפואיים שלפניו, מהם עלה כי התובע נפגע במרכז זרועו הימנית, שנשברה, ובעצב הרדיאלי. תחילה טופל באופן שמרני על ידי גבס, אולם כעבור 10 ימים נותח ועבר שחזור סגור וקבוע עם מסמר תוך-לשדי. בהמשך טופל על ידי פיזיותרפיה. צילום עדכני של הזרוע הדגים חיבור מלא בעמדה טובה, אך  בבדיקתו הקלינית של המומחה נמצאה הגבלה קלה בתנועות הכתף (בחמש תנועות מתוך שש), ירידה קלה בתחושה באמה הימנית וכן נותרו שתי צלקות (צלקת בולטת 4.7 ס"מ *1.1 מ"מ; וצלקת עדינה באורך של 0.8 ס"מ). לאור האמור, המומחה קבע כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(א) [צ"ל ס"ק (ב) – מ.א.ק] לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 ("ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר - קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות") ו – 10% נוספים בגין הצלקות לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות. בגין הפציעה הקלה של העצב, סעיף 32(6)(א) לתקנות קובע אין כי נכות (0%). וכך, נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע עומדת על 19%. קדמה לה תקופת אי-כושר (100%) בת 3 חודשים לאחר התאונה ונכות זמנית (30%) בת 4 חודשים נוספים. המומחה התרשם כי לתובע יהיה קושי בעבודה מאומצת בגפה הימנית, הוא לא צפה שינוי במצבו והעריך כי לא יהיה צורך בטיפולים נוספים בעתיד.

 

3.       ככלל, בהעדר נימוקים משכנעים, בית המשפט לא יסטה מחוות דעת המומחה מטעמו (רע"א 1157/15מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ(2015) בפסקה 5; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)). מאחר שהמומחה גם לא הוזמן על ידי מי מהצדדים להיחקר על אודות חוות דעתו, זו לא נסתרה. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 19% (10% אורתופדיה  ו - 10% בגין צלקות אסתטיות). 

 

הפגיעה בתפקודו של התובע

 

4.       התובע טוען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 20%, וזאת נוכח הפגיעה המשמעותית בגפה דומיננטית למי שעיסוקו בעבודת כפיים. עוד הדגיש כי יש לו פגיעה עצבית קלה, ולמרות שהנכות הרפואית בגינה הוערכה בשיעור של 0%, אין בכך כדי לאיין את המשמעות התפקודית שלה.

 

5.       מידת השפעתה של הנכות הרפואית על תפקודו של נפגע בכלל, ועל תפקודו במישור התעסוקתי בפרט מוטלת לפתחו של בית המשפט. פגיעה זו מושפעת לא רק מנכותו הרפואית של הנפגע, אלא יש ליתן משקל גם להיקף הפגיעה, אופייה, מיקומה ולהתייחס לנתוניו האישיים של הנפגע: גילו, השכלתו, עיסוקו, מקום עבודתו והשינויים שחלו בשכרו (ע"א 6601/07אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ(2010); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995); ע''א 2113/90  אדלר נ' סוכנויות  דרום בע''מ (1992)). 

 

התובע בוגר 12 שנות לימוד (ללא תעודת בגרות), בעל תעודת מקצוע כמכונאי רכב. כמו כן הוא מחזיק ברישיון נהיגה לאופנוע, לרכב, למשאית ולאוטובוס. ערב התאונה הוא עבד כנהג משאית בחברה העוסקת בשיווק משקאות קלים. במסגרת זו נהג להוביל ארגזי משקאות ובעזרת עובד נוסף שהיה מצטרף אליו לנסיעה, גם נהג לפרוק את הסחורה בבתי עסק (סעיף 4 לתע"ר ועדותו בבית המשפט בפרוטוקול הדיון מתאריך 24.11.19 בעמ' 15 שו' 1-25. כל ההפניות מכאן ואילך הן לפרוטוקול זה). במקביל לעבודתו זו, ובשעות הבוקר המוקדמות (בין 3:00 לבין 6:30 בבוקר) התובע גם עבד בחלוקת עיתונים באמצעות רכבו הפרטי או קטנוע.

 

בשני עיסוקיו אלו, כנהג משאית וכמחלק עיתונים, השימוש בידיו הוא משמעותי, החל מהנהיגה עצמה, דרך הטיפוס לארגז המשאית, וכלה בפריקתם הידנית של ארגזים לבית העסק או דחיפתה של עגלה עמוסה בסחורה לתוך העסק. כך גם הרמת חבילות עיתונים, נשיאתם וסחיבתם עד למסירתם או זריקתם ליעדם.

 

לאחר התאונה, התובע התקשה בתנועות כתף ימין, ידו הדומיננטית, וסבל מכאבים כמו גם מנימול בכף היד. לפעילות השוטפת, היומיומית, המאומצת בעבודתו הוא זקוק לשתי ידיו, כשהיד שנפגעה, יד ימין, היא גם הדומיננטית. אלא, שהיתה לו נכות זמנית במשך 7 חודשים, בשיעור של 100% - 30%. אין להתפלא כי הוא התקשה לשוב לעיסוקיו הקודמים, ולמרות שעשה ניסיון לשוב לעבודתו ולמקור הכנסתו העיקרי כנהג ומחלק סחורה בחברת המשקאות, הבין מיד כי לא יוכל לעשותה ועזב (עמ' 23 שו' 5-7, 18-21). עדותו של התובע היא אמנם עדות יחידה של בעל דין, אולם היא נתמכת בתיעוד רפואי מזמן אמת על קשייו (סיכום אשפוז מתאריך 24.1.16, מסמך 14 לתיק מוצגי התובע; סיכום 7 טיפולי פיזיותרפיה מתאריך 10.3.16, מסמך 19; רגישות ניכרת בכתף ימין והגבלת תנועות קשה שנמצאה בבדיקה מתאריך 5.4.16, מסמך 23). היא גם נתמכת בממצאי בדיקתו על ידי מומחה בית המשפט בשנת 2018 לפיהם קיימת הגבלה קלה במרבית תנועות הכתף, ועל חוות דעתו כי התובע יהיה אכן מוגבל בפעילות מאומצת בידו הימנית.

 

6.       לזכותו של התובע יאמר כי משהתייצב מצבו הרפואי ונכותו היתה לצמיתה, הוא החל לנסות לחזור למעגל העבודה. וכך, שבעה חודשים לאחר התאונה, הוא שב לחלק עיתונים, אם כי תוך שינוי קו החלוקה - לא עוד חלוקה שבה עליו לזרוק את העיתונים, אלא קו שבו הוא מוסר אותם בדלת הלקוח (עמ' 26 שו' 4-5). כמו כן ניסה כוחו בעבודה כמסדר סחורה במרכול, ואף לעבודתו כנהג חזר, אם כי בפעילות מצומצמת כנהג בלבד (ללא פריקת סחורה). בהמשך עסק בשינוע רכבים עבור חברת ליסינג (חברה שממנה התפטר בשל שכר נמוך – עמ' 29 שו' 23) וכחודשיים לפני עדותו בבית המשפט החל לעבוד כנהג אוטובוס בחברת אוטובוסים לתקופת ניסיון (עמ' 29 שו' 19-21). בכנות ראויה לציון השיב "נראה לי שיהיה לי קשה אבל אני עוד לא בטוח" (עמ' 29 שו' 21). התרשמתי מחריצותו של התובע, מנחישותו למצוא עבודה אשר תתאים לכישוריו אך גם למגבלותיו האובייקטיביות, במטרה לפרנס אותו ואת בני משפחתו. התובע לא נחזה כמי מבקש להאדיר את נזקיו, אלא משקף את מצבו כפי-שהוא. 

 

7.       לאור האמור, נכון יהיה להעמיד את הפגיעה התפקודית של התובע, המשפיעה על כושר השתכרותו, בשיעור של 10%, כשיעור נכותו הרפואית-האורתופדית (ללא הצלקות האסתטיות). אמנם לתובע פגיעה עצבית בידו, אולם אין בצידה נכות רפואית. עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי הפגיעה העצבית באה לידי ביטוי ברדימות בחלק הפנימי של האמה. התובע לא התלונן לפניו על חולשה של היד, ובבדיקת כף היד לא נמצא דלדול שרירים, טווח התנועות היה מלא, התחושה היתה תקינה כולל בפיזור הרדיאלי והכח הגס – תקין (ראו עמודים 2-3 לחוות הדעת של ד"ר ויגלר). הפגיעה העצבית אינה תפקודית.

 

בסיס שכר

 

8. התאונה ארעה בתאריך 15.1.16. עובר לה, התובע עבד בשני מקומות עבודה:

 

א.       כנהג משאית שכיר בחברה לשיווק משקאות, שם שכרו החודשי הממוצע בשנת 2015 עמד על 6,087 ₪ (ראו הסכום המצטבר שבתלוש השכר לחודש 12/2015 [מסמך 47] בניכוי מ"ה צמוד להיום ומחולק ב - 12);

 

ב.       כמחלק עיתונים שכיר, עבודה בה החל בתאריך 1.3.15. בעבודתו זו השתכר בממוצע 2,248 ₪ (ראו הסכום המצטבר שבתלוש השכר לחודש 12/2015 [מסמך 42] צמוד להיום ומחולק ב – 10 החודשים שמאז מרץ ועד דצמבר 2015. אין מ"ה).

 

ג.        איני מקבלת את טענת התובע כי אלמלא התאונה היה משביח את שכרו עד לשכר הממוצע במשק (10,554 ₪ בניכוי מ"ה). עיון בדוח רציפות ביטוח (מסמך 59 לתיק מוצגיו) מלמד בשנים 2007 ועד אוגוסט 2013, הוא עבד במקום עבודה שרמת השכר שלו שם לא הגיעה לשכר הממוצע במשק. לאחר שעזב, וכשנתיים לפני התאונה הוא החל לעבוד בחברת המשקאות. שכרו היה נמוך יותר משכרו במקום עבודתו הקודם, ואת ההפרש הוא השלים באמצעות חלוקת עיתונים. על רקע שנות עבודה לא-מעטות אלו שלפני התאונה שבהן לא השתכר שכר ממוצע במשק, בסיס השכר יהיה כסך הכנסותיו מעבודתו כנהג ומחלק עיתונים, ויעמוד על 8,335 ₪.

 

הפסדי שכר - עבר

 

9.       את תקופת העבר ניתן לחלק ל – 4 תקופות, כמפורט להלן:

 

א.       תקופה 1: 15.1.16 – 31.12.16         (11.5 ח' ממועד התאונה ועד סוף שנת 2016)

 

לאחר התאונה, התובע היה באי-כושר (100%) במשך 3 חודשים ו – 4 חודשים נוספים בנכות זמנית של 30%. במהלך תקופה זו ניסה כוחו לחזור לעבוד כנהג אך התקשה כבר בנסיעה הראשונה ועזב (עמ' 23 שו' 5-6, 18-21, 29-30). לעבודתו כמחלק עיתונים שב רק בחודש אוגוסט 2016, כ- 7 חודשים לאחר התאונה ועם התייצבות נכותו. בחודש נובמבר 2016 התחיל לעבוד ברשת מרכולים כעובד כללי ומסדר סחורה קלה על מדפים.

 

התובע השתכר ממועד התאונה ועד סוף שנת 2016 סכום מצטבר של 17,000 ₪ [במעוגל] (16,662 ₪ צמוד להיום. אין ניכוי של מ"ה. ראו נספחים 48-50 ו – 55 לתיק המוצגים של התובע). זאת, במקום סכום של 95,850 ₪ (8,335 ₪ בסיס שכר * 11.5 ח') שהיה משתכר אלמלא התאונה. ההפרש הוא בסכום של 81,950 ₪ [במעוגל] ובגינו יש לפצות את התובע (78,850 ₪ = [95,850-17,000], בצירוף ריבית מאמצע התקופה). 

 

ב.       תקופה 2: שנת 2017              (12 חודשים)

לאורך שנה זו התובע בחריצותו עבד ב – 4 מקומות עבודה: כמחלק עיתונים (לאורך כל השנה); כסדרן ברשת המרכולים (חודש); חזר לעבודתו בחברה למשקאות כנהג משאית (למשך 7 חודשים) וכשזו פורקה עבר לעבוד בחברה אחרת שקמה תחתיה; ולבסוף עבד גם כמשנע רכבים בחברת ליסינג (4 חודשים). במהלך כל השנה השתכר סכום של 90,200 ₪ (89,285 ₪ צמוד להיום. אין מס הכנסה. ראו מסמכים 51 [חלוקת עיתונים], 57 [מרכול] 59 [חברות המשקאות] ו - 71-72 [ליסינג], הכל בתיק במוצגים של התובע). עסקינן בסכום חודשי של 7,516 ₪ לחודש, הנמוך בכ – 10% מבסיס השכר (8,335 ₪). יש לפצות את התובע בגין ההפרש העומד על 10,100 ₪ ([7,516 ₪ -  8,335 ₪] * 12 ח' בצירוף ריבית מאמצע התקופה).

 

ג.        תקופה 3: שנת 2018             (12 חודשים)

בשנה זו התובע עבד רק בחברת הליסינג בשינוע רכבים (למעט בחודש ינואר שאז עבד גם בחלוקת עיתונים, עד שהחברה נמכרה – סעיף 4 לתע"ר)). התובע השתכר  לאורך כל השנה 66,650 [במעוגל] (66,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה. ראו מסמכים 52 [חלוקת עיתונים] ו – 92 [ליסינג]) קרי, 5,555 ₪ לחודש. מדובר בירידה של 35% מבסיס השכר, אולם איני סבורה יש לפצותו באופן מלא על פער זה. חלפו שנתיים מאז התאונה ובשנה הקודמת, שנת 2017, התובע כבר חזר לרמת שכר הנופלת רק ב – 10% מבסיס שכרו. לפיכך, התובע יפוצה לפי נכותו בסכום של 10,200 ₪ [במעוגל] (8,335 ₪ * 10%*  12 ח' בצירוף ריבית מאמצע התקופה).

 

ד.       תקופה 4: ינואר 19 – מתן פסק הדין    (16 חודשים)

במהלך שנה זו התובע החל לעבוד כנהג אוטובוס (בשכר של 44 ₪ לשעה. היקף המשרה עדיין לא ידוע מאחר שלעת עדותו היה בתקופת ניסיון – עמ' 29 שו' 14-21). החישוב יעשה לפי הפגיעה התפקודית בשיעור של 10% קרי, 13,450 ₪ [במעוגל] (8,335 ₪ * 10% * 16 ח' בצירוף ריבית מאמצע התקופה).

 

ה.       סך כל הפיצוי עבור תקופת העבר 115,700 ₪ (81,950 ₪ + 10,100 ₪ + 10,200 ₪ + 13,450 ₪) (במעוגל).

 

הפסדי שכר לעתיד

 

10.     בהתאם לחישוב אקטוארי, בהתחשב בבסיס שכרו של התובע, בשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו ובתוחלת שנות עבודתו (עד גיל 67) יש לפצותו בסכום של 201,700 ₪(8,335 ₪ * 10% * מקדם היוון עד גיל 67 [241.9952]) [במעוגל].

 

פנסיה

 

11.     הפסדי הפנסיה יחושבו לפי 12.5% מהפסד השכר בעבר וההפסד הצפוי לעתיד (ראו ע"א 8930/12הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג(2014); ת"א (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (2013); צו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957) (מאחר שההבדלים הם שוליים, לא נעשתה הבחנה בין ההפסדים לתקופה שלפני שנת 2017 שאז ההפרשות היו נמוכות יותר לבין ההפסדים מאז שנת 2017 העומדים על 12.5%). סכום הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על  39,700 ₪ [במעוגל] (12.5%* [115,700 + 201,700 ₪]).

 

עזרת הזולת

 

12.     לאחר התאונה התובע טוען כי התקשה בתפקוד היומיומי-האישי ונעזר רבות ברעייתו אשר אף ליוותה אותו לבדיקות, מעקבים רפואיים וטיפולים. הגם שכך, אין תשתית ראייתית מתאימה לפסיקת פיצוי עבור הנזק המיוחד של עזרת הזולת בתקופת העבר. לא התרשמתי כי העזרה שקיבל היתה חריגה או יוצאת דופן, מעבר למקובל בין בני משפחה (ע"א 1164/02קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (2005) בפסקה 11).

אשר לעתיד; בהתחשב בגילו של התובע, בשיעור נכותו, בכך כי עסקינן בפגיעה ביד דומיננטית והמומחה חיווה דעתו כי יתקשה בביצוע פעילות מאומצת (ואוסיף לרבות היזקקות לאנשי מקצוע בפעולות שונות הכרוכות באחזקת הבית), אני מעריכה את העזרה לעתיד (עד תוחלת חיים) על דרך האומדן בסכום של 60,000 ₪ (כשעה בשבוע עד אריכות ימים).

 

הוצאות רפואיות ונסיעות

 

13.     הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994.מחוות דעת המומחה עולה כי מעבר לטיפולי הפיזיותרפיה שהתובע עבר (7 במספר – הערה שלי, מ.א.ק), אין צפי לטיפולים בעתיד. מאחר שאין לתובע מגבלה בנהיגה ברכב, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, היטלי רופאים, נסיעות וכיוצ"ב סכום של 2,000 ₪.

 

נזק לא ממוני

 

14.     נכותו הרפואית של התובע עומדת על 19%. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976הפיצוי בגין נכות זו ו – 3 ימי אשפוז (לאחר ניכוי גיל) הוא 35,650 ₪ (במעוגל). 

 

ניכויים

 

15.     לאחר התאונה, התובע קיבל שני תשלומים תכופים (נספחים 94-98 לתיק המוצגים של התובע):

 

א.       8,500 ₪ בתאריך 21.4.16 שהם, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההעברה (8.5.16],  9,070 ₪;

 

ב.       34,566 ₪ בתאריך 26.6.16 שהם בצירוף ריבית והפרשי הצמדה 36,580 ₪.

 

סך הניכוי בגין תשלומים תכופים יעמוד על 45,650 ₪. 

 

הוצאות לדוגמא

 

16.     התובע עותר לחיובה של הנתבעת בהוצאות לדוגמא בסכום של 50,000 ₪. זאת לאחר שבכתב ההגנה הנתבעת הכחישה את חבותה וטענה כי הוא עשה שימוש באופנוע שונה מזה שעליו הצהיר, אופנוע שלא היה לו כיסוי ביטוחי בעת התאונה. לטענה זו לא היה כל בסיס עובדתי, אך שהתברר האמור התנהלות הנתבעת הצריכה הגשת כתב תשובה, בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, ובקשות לעניין דוחות חקירה, שאז התברר כי מספר הנחקרים על ידי הנתבעת היה גבוה בהרבה מהמספר שעליו הצהירה. הנתבעת גם חקרה את התובע כאשר היה מיוצג, דבר שיש לו משמעות במישור האתי. וכך, רק לקראת סוף ההליך, לאחר חקירתו של בעל הקטנוע וחקירתו של התובע, הנתבעת חזרה בה מהכחשת החבות תוך שהיא מוותרת על העדת המצהירים מטעמה, לרבות חוקר, ולא בכדי. כך התובע. 

 

17.     הנתבעת טוענת כי מלכתחילה עסקינן בתאונה עצמית בקטנוע שאינו בבעלות התובע, ודרישתה כי יוכיח את נסיבות התאונה היא דרישה לגיטימית, בפרט כאשר במועד התאונה התובע היה בעלים של קטנוע חסר ביטוח חובה. בחקירתו הנגדית התובע אף אישר כי הוא עושה שימוש באופנוע ללא ביטוח. על אף תמיהות שעלו בחקירתו של התובע וחברו בעל הקטנוע, הנתבעת חזרה בה מהכחשת החבות, ואין לזקוף זאת לחובתה. עוד היא מדגישה כי זכותה לחלוק על גובה הפיצוי ולנהל את ההליך עד-תום בעניין זה מבלי שתרחף מעליה 'חרב' ההוצאות לדוגמא.

 

18.     חוק הפיצויים, על ייחוד העילה שבו, נועד ליצור מסגרת לפיצוי ללא הוכחת אחריות.  במסגרת הליך לפי החוק, ראשי הנזק בגינם יפוצה נפגע ברורים, מוגדרים ולעיתים גם מוגבלים על פי דין (הבסיס לחישוב בגין אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות מוגבל לשילוש השכר הממוצע במשק [סעיף 4(א)(1) לחוק]; תקרת פיצוי בגין נזק לא ממוני גם היא מוגבלת [סעיף 4(א(3) לחוק ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976]; ואף שכר טרחת המייצג קבוע ומוגבל [סעיף 16(א) לחוק וכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימאלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) תשל"ז – 1977]).

 

על רקע זה, השימוש בכלי של "הוצאות לדוגמא" להכוונת התנהגות צריך להיות במקרים המתאימים. אכן, יש לעמוד על כך כי מבטח המכחיש את חבותו לא יעשה כן על יסוד חשד שאין לו אחיזה עובדתית כלשהיא, שמא יגרור מבוטח שלו, שנפגע בגופו וזקוק לפיצוי כדי להטיב את נזקיו, להליך סרק או יסרבל דיון בשאלת הנזק גם בדיון בשאלת החבות. אולם במקרה זה, התובע הודה בחקירתו הנגדית כי בבעלותו קטנוע חסר ביטוח חובה בו הוא עושה שימוש מידי מספר חודשים (לדבריו כשאין לו ברירה) ולמרות הסיכון הכרוך בכך (עמ' 19 שו' 2-12). הגם שדעתי אינה נוחה מהתנהלות הנתבעת, היא גם אינה נוחה מהתנהלות התובע שנוכח האמור אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולדרוש להוסיף על הפיצוי שלפי חוק פיצויים הוצאות לדוגמא. זהו אינו המקרה המתאים ודרישתו, נדחית.

         

 

 

 

סוף דבר

 

19.     סיכום הפיצויים הוא כדלקמן:

 

          א.       הפסדי השתכרות לעבר                    115,700 ₪     

ב.       הפסד כושר השתכרות                      201,700 ₪     

ג.        פנסיה                                          39,700 ₪

ד.       עזרת הזולת (עבר ועתיד)                           60,000 ₪

ה.       הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד)   2,000 ₪      

ו.        נזק לא ממוני                                  35,650 ₪

סה"כ ביניים                                  454,750 ₪ 

בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ)                   69,167 ₪

סה"כ לאחר שכ"ט                             523,917 ₪

בניכוי תשלום תכוף                          (45,650 ₪)

סה"כ                                            478,500 ₪  (במעוגל)

 

20. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 478,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

 

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום,  י"ב אייר תש"פ, 06 מאי 2020, בהעדר הצדדים.

 

מי-טל אל-עד קרביס