האם ניתן להעביר למומחה רפואי מטעם בית המשפט מסמך שניתן שלא לצורך טיפול רפואי?

בית המשפט דן בשאלה האם ניתן להעביר למומחה רפואי מטעם בית המשפט מסמך שניתן שלא לצורך טיפול רפואי?

1. לפני בקשה מטעם הנתבעות להוצאת מסמך שהוגש על-ידי התובע מתיק בית המשפט, ובנוסף כי אורה למומחה שמונה מטעם בית המשפט להתעלם מן המסמך.

      יצויין, כי בהמשך התברר כי ישנו מסמך נוסף בעל אופי דומה, כפי שיפורט להלן, ועל כן מבקשות הנתבעות כי אורה על הוצאתם של שני המסמכים מתיק בית המשפט, ובהתאמה אורה למומחה להתעלם ממסמכים אלה.

2. עניינו של ההליך בתביעתו של התובע לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.2.2019 (להלן - "התאונה"). נטען, כי התובע נסע באוטובוס ציבורי שנפגע בתאונה, וכתוצאה ממנה הוטח ארצה בחזקה.
3. איילון חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 1), היא מבטחת האוטובוס, ואילו מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ הנתבעת 2), היא החברה שהפעילה את קו האוטובוס, אשר היה מעורב בתאונה.
4. ביום 1.10.2020 מונו בהליך מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה. במסגרת החלטת המינוי, הוריתי לצדדים להעביר את התיעוד הרפואי שברשותם למומחים.
5. לטענת הנתבעות, התובע צירף לתיעוד הרפואי, שהועבר על-ידו למומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן – "המומחה"), גם מכתב מדיור מוגן "קידום", מיום 21.6.2020, חתום על ידי עו"ס מלכי יצחק (להלן - "המסמך"), שלגישתן מהווה חוות דעת רפואית אסורה ו/ או מסמך מוזמן. לשיטת הנתבעות, אין מדובר במסמך שניתן לצורך טיפול רפואי, כלשון תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן - "התקנות"), ועל כן מדובר במסמך שאין להעמידו לעיון המומחה.
6. הנתבעות מפרטות, כי המסמך, שכותרתו "ירידה בתפקוד ומצב רוחו של הנ"ל", ואשר ממוען "לכל המעוניין", אינו מסמך שבו מתועד טיפול רפואי במהלכם הטבעי של הדברים, אלא חוות דעת אסורה או מסמך שהוזמן על-ידי התובע לצורך ניהול התביעה.

הנתבעות מציינות, כי המכתב חתום על ידי עו"ס ולא על ידי רופא.

הנתבעות טוענות עוד, כי הותרת המסמך בידי המומחה עלולה לפגוע בשיקול הדעת העצמאי של המומחה ולהביא להטעייתו.

7. במקביל, הגישו הנתבעות בקשה למתו צו לחברת קידום פרוייקטים שיקומיים, להמציא לנתבעות את כל התיעוד המצוי בקשתה בעניינו של התובע.
8. ביום 5.1.2021 הוריתי למומחה כי יימנע מלהתייחס למסמך, עד למתן החלטה אחרת.
9. התובע מתנגד לבקשה, וטוען כי אין מדובר בחוות דעת.

      התובע מציין, כי קיים מסמך נוסף, זהה במהותו, מאת עובדת סוציאלית אחרת העובדת בדיור המוגן "קידום", אשר נושא תאריך 3.4.2019 (להלן - "המסמך הנוסף"), אשר לגביו לא יצאה דרישה כי יוצא מתיק בית המשפט ולא יועבר לעיון המומחה.

      לטענת התובע, המסמך אינו חוות דעת, שכן אין בו קביעת אחוזי נכות או סיכוי החלמה, אלא תיאור מצבו הנפשי והתפקודי של התובע מאת גורם טיפולי אשר מכיר אותו. למידע הנמצא במסמך משמעות באשר להמשך טיפול רפואי או סוציאלי, ולמעשה מדובר במסמך המהווה אנמנזה למטרת טיפול.

      עוד טוען התובע, כי במקרה של תיאור תפקודו של אדם הסובל ממחלקת נפש, אין מנוס מלתאר את מצבו במונחי תפקוד, תלות/עצמאות.

      התובע מוסיף, כי המונח "חוות דעת" כאמור בתקנה 8(א) לתקנות, פורש על ידי בית המשפט העליון בצמצום, כך שהוא כולל רק מסמכים מובהקים של חוות דעת כגון הערכת נכות והערכת סיכויי החלמה או החמרה בעתיד, או מסמכים שיוצרים חשש כי ישפיעו על שיקול דעתו העצמאי של המומחה.

10. בהתייחס לבקשה למתן צו, טוען התובע כי מדובר באותו הגוף שהוציא את המסמכים, וכי הנתבעות אינן יכולות לאחוז במקל משני קצותיו. התובע מסכים למתן הצו, ככל שיוחלט שלא להוציא את המסמך מתיק בית המשפט.

      בהמשך, ביקש התובע כי בית המשפט ייחס תגובתו, שפורטה לעיל, גם לגבי המסמך הנוסף.

11. הנתבעות בתשובתן לתגובת התובע טוענות, כי אין במסמך תיאור על טיפולים אותם עבר, לכאורה, התובע. וכי עורך המסמך אף לא מציג את עצמו כמטפלו.

      הנתבעות טוענות עוד, כי קריאת המסמך מעלה סימני שאלה כבדים לאור תכנו – באיזו מסגרת נכתב ומדוע נכתב במועד שבו נכתב, כאשר מן התיעוד הרפואי עולה כי הפעם האחרונה שבה ביקר התובע אצל גורם טיפולי שנה לפני עריכת המסמך ביום 3.4.2019.

      הנתבעות טוענות עוד, כי בשלב זה יש להציג בפני המומחה אך ורק תיעוד רפואי שניתן לצורך טיפול רפואי, ואין זה המצב בענייננו.

12. הנתבעות מבקשות, כי גם המסמך הנוסף יוצא מתיק בית המשפט, היות שמדובר בשני מסמכים בעלי תוכן ומהות זהים, שנערכו בהפרש של שנה, כאשר במשך שנה זו לא קיים תיעוד רציף בדבר תלונות.

דיון והכרעה

13. נוכח הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות, נשאלת השאלה מהו החומר אותו רשאי הנפגע להעביר למומחה, דהיינו – מהם אותם"...מסמכים בדבר טפול רפואי... ובדבר בדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול".
14. התקנות תוחמות את גדר התיעוד הרפואי המותר והאסור בהמצאה למומחה, ומחריגות מכלל מסמכים אלה חוות דעת רפואיות, בין אם מדובר בחוות דעת גלויות ומפורשות, ובין אם הן משתמעות. זאת, על-מנת לאפשר למומחה להגיע למסקנות באופן עצמאי וניטראלי מבלי שיהיה מושפע מחוות דעת חד צדדיות ותוך שמירה על האובייקטיביות שלו ועל עצמאות שיקול דעתו (ראו רע"א5638/95מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור, פ"ד מט(4) 865, 874 (1996); רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן (22.2.2010)).

      בנוסף, הגם שנקבע, כי ניתן להעביר למומחה בתחום הפסיכיאטריה גם מסמכים שלא נערכו על-ידי רופא (ראו רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור, פ"ד מט(4) 865 (1996)), הרי שמנגד יש להקפיד כי מדובר בתיעוד רפואי המתאר טיפול אותנטי שניתן לתובע, וכי אין מדובר במסמך "מוזמן" על-ידי התובע.

      על דרישות אלה עמד כב' המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין בספרו "תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים"(מהד' רביעית בהוצ' נגדין שידות, תשע"ב-2012), בעמ' 664:

"חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראה הכלולה בתקנה 8 הנ"ל, קו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים מחייבים לעיתים הגמשה ביישום ההוראה. כך למשל הדבר במקרים בהם המומחה הרפואי הוא מומחה בתחום הפסיכיאטר הנדרש ברגיל למידע ברחב אודות הנבדק, מידע שאינו דווקא בתחום 'טיפול רפואי' אינו דווקא טיפול הניתן על ידי רופא. גם טיפול נפשי אשר ניתן על ידי פסיכולוג כלול ב'טיפול רפואי'. אין מניעה, לפיכך, להעביר למומחה הפסיכיאטר שנתמנה כרטיס טיפולים אותנטי בנערך על ידי פסיכולוג שהעסיק הנפגע, אלא שראוי אז להבהיר למומחה כי המדובר בפסיכולוג אליו פנה הנפגע מיוזמתו ובאופן פרטי. אכן קיימת הגמשה ביישום הוראה תקנה 8(א) לתקנות ככל שמדובר בתחום הפסיכיאטרי. יחד עם זאת, גם במקרים אלו, מתחייבת זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, על מנת להבטיח את שיקול דעתו העצמאי של המומחה, ולמנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר. במקרים שבהם מתעורר ספק ביחס למסמך מסוים, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר 'האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק'." (ההדגשות שלי – י.ל)

15. לאור האמור, אין חולק כי המסמך שאותו מבקשים להעביר לעיון המומחה, אינו יכול להיות מנותק מהליך טיפולי, והוא צריך לתעד את הטיפול ואת ההמלצות הטיפוליות (ראו רע"א3528/12פלוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח (16.7.2012)).

      בנוסף, על בית-המשפט לבחון האם המסמך העומד לפניו "...נערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק." (ראו רע"א 1481/11 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח בע"מ (1.5.2011)).

16. לפיכך, חשיבות לשאלה האם מדובר בתיעוד בדבר הליך טיפולי שקיבל התובע, או שהמסמך נערך לבקשת התובע והוא בעל סימנים מובהקים המאפיינים חוות דעת.
17. בענייננו, המסמכים אינם מתעדים טיפול שניתן לתובע, אלא הם מסמכים שממוענים לתובע או מי  מטעמו, ואשר הינם בגדר "חוות דעת", שכן הם מכילים התרשמות של העובדות הסוציאליות על שינוי במצבו של התובע לאחר מועד התאונה מבלי לתאר הליך טיפולי או המלצות טיפוליות.
18. לטענת התובע, מדובר במסמכים שבהם אנמנזה רפואית, הנדרשת לצורך המשך הטיפול בתובע. אינני יכול לקבל טענה זו. נראה כי שני המסמכים נכתבו לבקשת התובע, שניהם משקפים את התרשמותו של עורך המסמך, מבלי שיש בהם תיעוד של ההליך הטיפולי שעבר התובע והמלצות טיפוליות.
19. אמנם, בת"א (מרכז)6671-03-15מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' פלונית ואח' (27.12.2016), שאותו צירף התובע לתגובתו, התירה כב' השופטת מ' עמית-אניסמן הגשת שלושה מסמכים שנחתמו על ידי עובדת סוציאלית, אולם בניגוד לענייננו, דובר בשני מסמכים שמהווים סיכום של טיפול שניתן לתובע ונקבע כי "אין אינדיקציה לכך שהמסמך הינו 'מסמך מוזמן'" (שם, פסקה 15). כמו כן, דובר במסמך נוסף שבו המלצה לגבי המשך טיפול בקופת החולים, כאשר לגבי מסמך זה נקבע, שמדובר במסמך שנכתב שנתיים קודם לכן, ולכן לא ישפיע על דעתו של המומחה.
20. לאור האמור,הבקשה מתקבלת. שני המסמכים יוצאו מתיק בית המשפט, ואני מורה למומחה בתחום הפסיכיאטריה להתעלם משני המסמכים האמורים.
21. לאור התוצאה אליה הגעתי, הבקשה למתן צו לחברת קידום פרוייקטים שיקומיים, נדחית.
22. בנסיבות לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.
23. המזכירות תודיע לצדדים ולמומחה ד"ר אדם דרנל.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"א, 10 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין