בית הדין האזורי לעבודה באר שבע
	ב"ל 2689-11-20   09 יוני 2021

 

 

 

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

 

התובעת:	_____
-
הנתבע:	המוסד לביטוח לאומי

 

פסק דין

 

1. התובעת, גב' ורד הראל, ילידת 1982, מורה המועסקת במשרד החינוך, הגישה תביעה להכיר בפגיעה שארעה לה בביתה ב-23.3.20 כפגיעה בעבודה. לטענתה, בעת שעסקה בביתה, בשעות הערב, בהכנת חומר מקצועי לוועדת שילוב, ניגשה לקחת כוס שתייה, נתקלה בידית התיק והחליקה בעוצמה ארצה ונפגעה בצלעות ובגב.

 

2. עבודתה הרגילה של התובעת כוללת הוראה פרונטלית בבית הספר היסודי "חמדת" במיתר והכנת חומר לוועדת שילוב וקידום, עניינים הקשורים לעבודתה כמורת שילוב ורכזת שילוב בבית הספר.

 

3. לדבריה, הפגיעה הנטענת היתה בתקופה בה היה עליה להגיש דוחות רבים לצורך ועדת שילוב עד תום חודש מרץ 2020. בשל משבר הקורונה עבודתה בוצעה בביתה והיא קיבלה שכר בגין עבודה זו.

 

4. לטענת התובעת המדובר במקרה ייחודי, מאחר שהפגיעה אירעה בנסיבות בהן נאלצה ונדרשה כעובדת הוראה, לעבוד אך ורק מביתה, בשל נגיף הקורונה, ולכן יש לראות בנפילה שלה בשעות הערב בביתה בעת הכנת חומר מקצועי כפגיעה בעבודה.

 

5. הנתבע דחה את התביעה בנימוק שהתובעת לא הרימה את נטל הראייה, ולא הוכיחה את תאונת העבודה ולא המציאה כל ראייה אובייקטיבית התומכת בגרסתה לפיה ב- 23.3.20 בשעת לילה עסקה בעבודתה וכתוצאה מכך נחבלה. הנתבע ציין שהתובעת לא המציאה תיעוד מהמחשב ששימש אותה, וכן לא המציאה תיעוד רפואי הקושר בין העבודה לנפילה או הבאת עדים כדי לתמוך בגרסתה.

 

6. בדיון ביום 9.3.21 העידה התובעת לגבי שעות עבודתה לפני פרוץ משבר הקורונה והעידה שהיקף משרתה הוא 36 שעות שבועיות, בממוצע מ-8:00 עד 13:30 כאשר העבודה מתבצעת בשטח בית הספר וממשיכה בבית בהכנת מערכים, קשר עם ההורים, ניירת, מסמכים. התובעת אישרה שגם לפני הקורונה עבדה מהבית אך לא באותו היקף ולא באותו לחץ. התובעת אישרה שלפני פרוץ מגיפת הקורונה לא היה עליה לדווח על שעות העבודה בבית ושכרה היה על בסיס חודשי.

 

7. לגבי ההנחיות בתקופת הקורונה – העידה התובעת שהיו הנחיות בעל פה ממנהל בית הספר לגבי למידה מרחוק. לגבי התארגנות לוועדות השילוב לא היו לכך שעות קבועות, ולדבריה היא התעסקה בזה במהלך כל היום. בהתחשב בעובדה שששת ילדיה שהו בבית בתקופה זו, היא נאלצה לעבוד בשעות הקטנות של הלילה עבור עבודתה בבית הספר. התובעת אישרה ששכרה לא השתנה בתקופה זו ואת השעות שהייתה אמורה לעבוד בבית הספר עבדה בביתה. על השאלה אם גם לפני משבר הקורונה היא הכינה את החומר לוועדות השילוב בד בבד להוראה הפרונטלית בבית הספר השיבה שחודש מרץ זו תקופת הכנה לוועדות. מדובר בנושא חדש שבשנה שעברה השתנתה מתכונת הכנת הוועדות ולא היו בעבר ועדות מהסוג בהן עסקה התובעת השנה.

 

התובעת אישרה שאינה מגישה דוחות שעות ואינה יכולה לתעד כל צעד וצעד וכן שאין דוחות ממוחשבים מהם ניתן ללמוד על שעות העבודה שלה.

 

8. לגבי האירוע הנטען טענה התובעת שבתאריך 23.3.20 בין השעה 23:00 לשעה 24:00, היא פנתה לטיפול רפואי ובבוקר הודיעה למנהלה על הפגיעה. התובעת אישרה שסמוך לאירוע הנטען לא שוחחה עם המנהל אלא ניהלה איתו שיחה שעתיים שלוש לפני כן (עמוד 6 שורות 13-12 לפרוטוקול). התובעת שוחררה מבית החולים בשעה 6:00 ואישרה שבהודעתה למנהל לא סיפרה על תאונת עבודה אלא עידכנה אותו רק שהיא נפלה בבית ושלא תגיע לישיבה שתוכננה בשעות הבוקר.

 

9. התובעת עומתה עם הנתון שההודעה האחרונה למנהל באמצעות ה-WHATSAPP בשעה 15:19 אחר הצהריים והשיבה שבמשך כל התקופה היא הייתה בקשר רצוף עם מנהל בית הספר בקשר לוועדות. בחקירתה החוזרת אישרה ששכרה הוא גלובלי ואינו תלוי במספר השעות שהיא עובדת.

 

10. שמעתי גם את מנהל בית הספר, מר יאיר רוזנברג, שאישר ששעות העבודה לפני משבר הקורונה ולאחר משבר הקורונה נשארו אותן שעות, השכר לא השתנה ולא היה שינוי בהיקף השעות והיקף העבודה (עמוד 10 שורה 1 לפרוטוקול). מנהל בית הספר נשאל האם לפני הקורונה עבדה התובעת גם מהבית נוסף על השעות הפרונטליות והשיב שכולנו ממשיכים לעבוד מהבית, הכוונה למיילים, טלפונים ודברים שכולם עושים אותם גם מהבית (עמוד 10 שורות 4-3 לפרוטוקול). לדבריו, הטוב היותר אם המורים היו מספיקים לעשות הכל בבית הספר, אך הם אינם מספיקים הכל וממשיכים בבית. המנהל נשאל האם יש תיעוד לעבודה מהבית והשיב שיש לשאול את משרד החינוך. לדבריו, נאמר לו פעם שמשרה מלאה של מורה היא 36 שעות שבועיות, שזה לא משרה מלאה במשק, והפער בין ה-36 שעות למורים למשרה מלאה במשק הוא כי ידוע שמורים עובדים גם מהבית.

 

11. המנהל אישר שהתובעת הייתה אמורה להכין דוחות לוועדה כאשר הדוחות ממוחשבים ויש צורך לעשות שימוש תדיר במחשב. המנהל לא ידע להשיב מפני מה משרד החינוך לא הסכים לחתום על טופס ב"ל 250. על השאלה אם התובעת נדרשה לעבוד 24 שעות ביממה השיב בשלילה (עמוד 11 שורה 15 לפרוטוקול).

 

12. המנהל נשאל לגבי תשובותיו לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, בהן השיב שהתובעת אמרה לו שהייתה שלולית מים ובגללה החליקה, אך הדגיש שהוא לא היה שם ומה שהטריד אותו זה שהתובעת נפלה ושברה צלעות וזה לא משנה אם נפלה משלולית או נפלה מתיק. לטענתו זה הדבר המשמעותי.

 

בהמשך עדותו תיאר את חודש מרץ 2020 וההנחיות שהתקבלו ממשרד החינוך בנוגע לקורונה ואישר שזו הייתה תקופה לחוצה, גם בשל הקורונה וגם בשל הדוחות לוועדת השילוב שהתובעת הייתה צריכה להכין. המנהל נשאל האם הוא יכול לאשר שבתקופה זו קיבל פניות מהתובעת בשעות מאוחרות והוא השיב שהוא לא זוכר ואישר שלמיטב זכרונו רק לתובעת ולו יש הרשאה למערכת של ועדת השילוב ואישר שהעבודה בנוגע לעבודת השילוב התנקזה אל התובעת כי מדובר באחריות שלה והימים של סוף חודש מרץ היו ימים קריטיים למשימה זו.

 

13. התובעת טענה בסיכומיה שיש לראות בפגיעה כפגיעה בעבודה מאחר שעל פי הנחיות היא נאלצה לעבוד מביתה והיא הוכיחה את אירוע הפגיעה. לטענתה, מנהל בית הספר חיזק את עדותה ואישר שהיא נדרשה לעבוד מהבית כדי להכין את החומר. התובעת טענה שמדובר במקרה פרטני ומיוחד במינו בנסיבות מיוחדות אך דווקא מיוחדות זו היא הסיבה להכיר בפגיעתה (סעיף 60 לסיכומיה). לטענתה, היא הרימה את הנטל להוכיח את הקשר שבין עבודתה לפגיעה ויש להחיל עליה את החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי כאשר מעונה שימש כמקום עבודתה היחיד במועד התאונה ושמכך חזקה כי הפגיעה שאירעה לה היא פגיעה בעבודה. התובעת בסיכומיה הפנתה לפסיקה בנוגע לעובדים עצמאיים שנפלו בביתם, לטענתה יש להתאים את אותה פסיקה למקרה שלה מאחר שביתה שימש כמקום עבודתה היחיד אותה עת. לטענתה, יש לתת את הדעת למצב החירום ששרר באותה תקופה ולנתוניה המורכבים כאם לשישה ילדים שהייתה צריכה לטפל בהם במהלך היום ולכן רק בלילה התפנתה לעבודתה כרכזת השילוב.

 

14. ב"כ הנתבע טענה שיש לדחות את התביעה מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי אירעה לה תאונת עבודה, לא המציאה ראיה אובייקטיבית לתמוך בגרסתה, לא מסרה הודעה למעסיק, ואף בהודעה ששלחה למנהל בית הספר לא הזכירה פגיעה בעבודה אלא רק נפילה בלילה. האישורים הרפואיים הסמוכים לקרות האירוע לא תומכים בטענתה שמדובר בפגיעה הקשורה לעבודה. כמו כן טענה ב"כ הנתבעת שגם אם נפלה התובעת, קיומה של שלולית מים הוא הגורם לנפילתה ולא התיקים של העבודה ולא ניתן לומר שהסיכון לו נחשפה נבע מביצוע עבודה או מתנאים סביבתיים וממילא אין מדובר במקום עבודתה ועל כן יש לדחות את התביעה.

 

15. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. הפגיעה הנטענת אירעה במעונה הפרטי של התובעת בו למעסיק אין שליטה על הסיכונים הקיימים בו, ואין מקום להחיל את הכיסוי הביטוחי שהציבור נושא בו המוענק במסגרת ביטוח נפגעי עבודה על כל פעילות המבוטח במשך 24 שעות ביממה.

 

כבוד השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט ליבנה קבעה כבר לפני כמעט עשור בעב"ל 60054-12-12 המוסד לביטוח לאומי – פאפו (ניתן ביום 21.8.13) שאין מקום להחיל את ביטוח נפגעי עבודה מעבר לגבולות העבודה.

באותו מקרה, קבעה כבוד הנשיאה בסעיף 27 לפסק דינה: "בהקשר זה, נעיר כי נקודת המוצא בעניין ההכרה בפעולה נלווית לעבודה כתאונת עבודה היא שאין להרחיב את המונח "תאונת עבודה" באופן בו מבוטח המשתתף באירוע חברתי במקום עבודתו ייהנה מהגנה מוגזמת ובלתי סבירה. זאת, על מנת להימנע ממצב בו מבוטח העוסק בפעולה נלווית לעבודה יזכה להטבות יתר. בהתאם לנקודת מוצא זו, הרי שמקובלת עלינו טענת המוסד לפיה משמעותה של החלת ביטוח נפגעי עבודה על פעילות שהינה נלווית לעבודה מהווה הרחבה של הביטוח ולפיכך, הרי שאין מקום להחיל את ביטוח נפגעי עבודה מעבר לגבולות אלו. כמו כן, מקובלת עלינו טענת המוסד כי לא ייתכן מצב בו כל פעילות פיזית תזכה את המבוטח בביטוח במשך עשרים וארבע שעות ביממה, רק משום שהיא תורמת לכושרו ולשיפור הישגיו במסגרת נבחרת של הליגה למקומות עבודה".

אמנם באותו מקרה כבוד הנשיאה התייחסה לאירוע חברתי ולליגה למקומות עבודה, אך אפשר להקיש לענייננו שאין מקום להרחיב במידה ניכרת את הכיסוי הביטוחי מעבר לסביר. הסביר הוא שעות העבודה ולא הגנה משך 24 שעות ביממה.

 

16. קבלת התביעה תרחיב במידה ניכרת את הכיסוי הביטוחי המיועד לחול על מבוטחים. התובעת היתה במעונה הפרטי. הפגיעה הנטענת לא אירעה בשעות העבודה הרגילות, כך שגם אם היה מקום בנסיבות מסוימות, ואם נכיר בנסיבות משבר הקורונה נסיבות מיוחדות כאלה, להכיר בפגיעה במעונה הפרטי של העובדת כפגיעה בעבודה, הרי יש לתחום את "השעות המבוטחות" לאותן שעות שהעובד אמור היה לעבוד במקום העבודה. שעות העבודה של התובעת בבית הספר הן 8:00 עד 13:00. הרחבת אותן שעות במיוחד כדי לכלול את שעות הלילה מרחיבה את שעות הביטוח בצורה שאינה סבירה.

 

17. מהעדויות עלה שהיקף עבודתה של התובעת במסגרת שעות העבודה נותרו באותה תקופה בדיוק כפי שהיו לפני התפרצות מגפת הקורונה ואין שוני בעבודתה כתוצאה ממשבר הקורונה. המנהל אישר שלא הייתה דרישה מהמורים לעבוד 24 שעות ביממה. אשר לטענת התובעת לגבי חזקת הסיבתיות, בית הדין הארצי קבע שלא כל תאונה שאירעה תוך כדי העבודה היא בהכרח עקב העבודה, וממילא המסגרת היא מסגרת הזמן שבין תחילת העבודה ביום מסוים ובין גמר העבודה באותו יום (דב"ע נג/0-222 המוסד לביטוח לאומי - שרה זילברשטיין, פד"ע כז 59, מיום 5.1.1994). שעת הפגיעה בגינה תובעת הנתבעת אינה במסגרת שעות העבודה הרגילות ולכן יש לדחות את התביעה.

 

18. משדחיתי את התביעה מהסיבה שהפגיעה הנטענת לא אירעה בשעות העבודה ועל כן אין לראות בפגיעה כתאונת עבודה, מתייתר הצורך להחליט לדון בטענות הנתבע שהתובעת לא הרימה את נטל הראייה להוכיח את תביעתה.

עם זאת, אציין שמחומר הראיות עולה שהתובעת העלתה גרסאות שונות אשר לאופן התרחשות קרות האירוע.

לחוקר המוסד (נ'8) סיפרה התובעת: "ב-23.3.20 בסביבות 23:30-23:45 ישבתי פה (הערה: בשולחן פינת אוכל בין המטבח לסלון). הייתי צריכה להעלות ילדים לוועדות של שילוב עד סוף החודש... ישבתי ועבדתי על המחשב, התיק של המחשב והניירת היה מונח לידי על הריצפה, קמתי ללכת להביא לי מים והרגל שלי נתפסה כנראה בידית התיק או לא יודעת במה ומשם מצאתי את עצמי שרועה על הריצפה ונפלתי על הגב על צד שמאל".

 

            מנהל בית הספר השיב לחוקר המוסד: "אם אני זוכר נכון היא אמרה שהיתה צריכה להוריד משהו מאיזשהו מדף והחליקה נדמה לי ממים".

            גם בעדותו בפניי העיד שזה מה שהוא זוכר שהתובעת סיפרה לו.

 

            התובעת נשאלה מה ההסבר שלה לדברי המנהל, השיבה שאין לה מושג מדוע אמר זאת.

 

            התובעת אישרה שאין ראיות שתומכות בכך שעבדה בזמן הפגיעה אך השיבה שהיא היחידה שיכולה להעיד על כך. בטופס התביעה היא כתבה שבעלה היה עד לאירוע הנטען אך בחרה שלא לזמן אותו לעדות, כשנשאלה מדוע לא זימנה אותו להעיד השיבה שלא חשבה על זה.

 

19. התובעת דיווחה למנהל בית הספר בהודעת WHATSAPP ב-24.3.20 בשעה 06:25 שנפלה בלילה הקודם והיא עם שבר בצלעות. לא הזכירה שהפגיעה היתה עקב עבודתה או קשורה לה. גם במסמכים הרפואיים הסמוכים לארוע אין אזכור לפגיעה הקשורה לעבודה.

 

20. סופו של דבר – אני מורה על דחיית התביעה. התובעת לא הוכיחה שהיא נפצעה במהלך ביצוע פעולה תוך כדי ועקב עבודתה כמורה. האירוע שטענה התובעת, התרחש לטענתה בביתה בשעות הלילה המאוחרות. אין מדובר בשעות עבודה. מן הראוי לציין, כפי שכתבתי, שאין לראות במענה הפרטי בשעות אלה כמקום עבודתה.

 

21. למרות דחיית התביעה – אין צו להוצאות.

 

22. פסק הדין ניתן כדן יחיד על פי החלטה מיום 9.3.21.

 

23. זכות ערעור כדין.

 

 

 

ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"א, (09 יוני 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.