בית המשפט העליון דן בשאלה האם יש לפסול חוות דעת מומחה רפואי אשר חרג מסמכותו לפי החלטת המינוי

בית המשפט בית המשפט העליון דן בשאלה האם יש לפסול חוות דעת מומחה רפואי אשר חרג מסמכותו לפי החלטת המינוי

 

 

 

בית המשפט העליון
רע"א  7598/20

 

לפני:

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשות:	1. פלונית
	2. פלונית

                                     

ג  ד

                                                                                          

המשיבים:	1. פלוני
	2. טרסט חברה לביטוח בע"מ
	3. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
	4. אלסנדוק אל פלסטיני - קרן פיצוי לנפגעי תאונות דרכים
	5. המוסד לביטוח לאומי

                                     

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 17393-05-15 מיום 23.9.2020, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' אילני

 

תאריך הישיבה:

י"ז באדר התשפ"א (1.3.2021)

                                     

 

החלטה

 

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטתמ' אילני) בת"א 17393-05-15 מיום 23.9.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לפסילת חוות דעתו של פרופ' תמיר בן חור – הוא המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה; וכן התקבלה בקשתה של קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (המשיבה 3; להלן: קרנית) להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן בהתאמה: הוועדה הרפואית המל"ל) באשר לנכותה הנפשית-קוגניטיבית של המבקשת 1 (להלן: המבקשת).

 

רקע

 

2. ביום 9.12.2012 נפגעה המבקשת, ילידת 1953, בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן:התאונה). כתוצאה מן התאונה, נגרמה למבקשת פגיעה רב מערכתית, אשר כללה פגיעת ראש, ומשכך נערכה לה בסמוך לתאונה בדיקת סי-טי ראש, שבה התגלה ממצא כרוני של ציסטה המתקדמת באיטיות (להלן: הציסטה).

 

3. ביום 17.8.2015 קבעה הוועדה הרפואית כי נותרה למבקשת נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 80% בתחום הנפשי-קוגניטיבי, 25% בתחום הקרדיולוגי, 13% בתחום האורתופדי, ו-5% בתחום הקוסמטי. שיעור נכותה המשוקללת של המבקשת הועמד על 88%, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הועמדה נכותה הצמיתה על 100%.

 

4. בהמשך לכך, ביום 14.2.2016 אושפזה המבקשת עקב פרכוס, ובבדיקת סי-טי שנערכה לה באותו היום נמצא כי הציסטה גדלה למן הבדיקה שנערכה בעקבות התאונה. בעקבות זאת, נותחה המבקשת לשם כריתת הציסטה, ובהמשך הועברה להמשך טיפול שיקומי במסגרת אשפוז.

 

5. ביני לביני, הגישו המבקשת ובתה (המבקשת 2; להלן יחד:התובעות) תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת נגד המשיבים 4-1, שהם, בהתאמה, נהג הרכב אשר פגע במבקשת; חברת ביטוח הרשומה באיו"ש ואשר ביטחה את הרכב הפוגע בעת קרות התאונה (להלן: טרסט); קרנית; ואלסנדוק אל פלסטיני – הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: הקרן הפלסטינית). בהמשך לכך, צורף המל"ל לתביעה בדרך של תביעת שיבוב.

 

6. ביום 20.11.2018 הגישה טרסט לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירו-כירורגיה לשם בחינת השלכות הציסטה על מצבה של המבקשת. זאת, בעיקרו של דבר, לנוכח השינוי שחל במצבה הרפואי והתפקודי של המבקשת עקב הגידול בממדי הציסטה והניתוח שנערך לכריתתה. הקרן הפלסטינית הסכימה לקבלת הבקשה האמורה, קרנית הותירה את ההכרעה בה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו התובעות טענו כי יש לדחותה.

 

7. עוד יצוין כי ביום 22.1.2019 הגישה קרנית לבית המשפט המחוזי בקשה למתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בנוגע לנכות המבקשת בתחום הנפשי-קוגניטיבי. בבקשתה טענה קרנית, בעיקרו של דבר, כי הוועדה הרפואית ייחסה את נכות המבקשת לתאונה, מבלי להתייחס כלל לציסטה ולהשפעתה האפשרית על מצבה הקוגניטיבי של המבקשת. כן נטען כי הוועדה הרפואית לא התייחסה לתלונות שנרשמו מפי התובעות על אודות תופעות נוירולוגיות וקוגניטיביות אשר חוותה המבקשת עובר לתאונה. הקרן הפלסטינית וטרסט הסכימו לקבלת בקשתה המתוארת של קרנית, והתובעות התנגדו לכך.

 

8. בהחלטה מיום 1.5.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתה של טרסט והורה על מינוי מומחה מטעמו בתחום הנוירולוגיה. זאת, כך נקבע, לנוכח האפשרות כי מצבה של המבקשת הוחמר עקב הגידול בממדי הציסטה והניתוח לכריתתה.

 

          בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בשלב זה, אין מקום להכריע בבקשתה של קרנית להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית. צוין כי מהחומר אשר הוצג לפני בית המשפט המחוזי עולה כי הוועדות הרפואיות של המל"ל אכן היו מודעות לקיומה של הציסטה, ואף התייחסו במפורש לסוגיית הקשר הסיבתי שבין נכות המבקשת ובין התאונה, וכן לטענות בדבר נכות קוגניטיבית של המבקשת עובר לתאונה. לפיכך, ציין בית המשפט המחוזי כי על פני הדברים, עמדתה של קרנית מגלה קושי, אך ייתכן כי אי-אילו מטענותיה טעונות בירור. מכל מקום, נקבע כי לנוכח ההחלטה למנות מומחה בתחום הנוירולוגי כאמור, הרי שהבקשה להביא ראיות לסתור תוכרע לאחר קבלת חוות דעתו.

 

9. בהחלטה נוספת שניתנה באותו היום מונה פרופ' בן חור למומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (להלן:החלטת המינוי). בהחלטת המינוי נקבע כי פרופ' בן חור "יחווה דעתו בדבר מצבה הרפואי של התובעת [המבקשת, י.ו.], שאינו קשור לתאונה מיום 9.12.2019, בעקבות הצסטה והטיפול שקבלה בגינה, לרבות אודות ההשלכות של הצסטה והטיפול בגינה על תפקודה ועל תוחלת חייה".

 

10. ביום 17.5.2020 המציא פרופ' בן חור לבית המשפט המחוזי את חוות דעתו, ובה התייחס, בין היתר, להשפעות הציסטה והניתוח לכריתתה על נכות המבקשת. לצד זאת, הוסיף פרופ' בן חור וציין כי מן התיעוד הרפואי שהוצג לפניו עולה שעוד לפני התאונה דווח על ירידה במצבה הקוגניטיבי של המבקשת, וכי לעמדתו, סביר להניח שירידה זו נבעה מתחילתה של מחלה נוירו-דגנרטיבית כגון אלצהיימר – אשר התפתחה אצל המבקשת במקביל לציסטה. פרופ' בן חור סבר, אפוא, כי עוד לפני התאונה סבלה המבקשת מנכות נוירולוגית קלה, וכי חבלת הראש שנגרמה לה בתאונה לוותה בזעזוע מח קל בלבד, אשר לאחריו חל שיפור חלקי במצבה – אשר משקף את שיקום הפגיעה שנגרמה בתאונה. צוין כי מצבה הנוכחי של המבקשת נובע בעיקרו מנזק מוחי שהסבה לה הציסטה, וכן מהתקדמותה של מחלה נוירו-דגנרטיבית כאמור. לנוכח האמור, העריך פרופ' בן חור כי עובר לתאונה סבלה המבקשת מנכות קוגניטיבית בשיעור של 25%, כי נכות זו הוחמרה ל-60% בעקבות התאונה, והשתפרה בסיום השיקום שעברה המבקשת לכדי 40% נכות. לפיכך, סבר פרופ' בן חור כי הנכות הקוגניטיבית הצמיתה אשר ניתן לייחס לתאונה עומדת על 15% בלבד. 

 

          בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליו, ציין פרופ' בן חור כי בשנת 2019 חלה הידרדרות נוספת במצבה של המבקשת כתוצאה מהציסטה; כי למן חודש אוגוסט 2019 עומדת נכות המבקשת בתחום הקוגניטיבי על 100%; וכי לאור המחלה הנוירו-דגנרטיבית ממנה סובלת המבקשת – תוחלת חייה הצפויה עומדת על חמש שנים.

 

11. ביום 17.6.2020 הגישו התובעות לבית המשפט המחוזי בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' בן חור, בטענה כי הלה חרג באופן קיצוני מסמכותו לפי החלטת המינוי. לטענת התובעות, פרופ' בן חור לא התמקד אך בציסטה ובהשלכותיה, כפי שהתבקש בהחלטת המינוי, אלא הוסיף והעריך את מצבה הכללי של המבקשת ואף ייחס לה מחלה נוירו-דגנרטיבית (להלן:בקשת הפסילה).

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

12. בהחלטה מיום 23.9.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפסילה. בתוך כך, נקבע כי אמנם פרופ' בן חור מונה לשם בחינת השלכות הציסטה על מצבה של המבקשת, אך הלכה למעשה, בחן את מצבה הרפואי הכולל – לפני התאונה ולאחריה ולאור מספר גורמים נוספים מלבד הציסטה. בשל כך, נקבע כי פרופ' בן חור אכן חרג מסמכותו. ברם, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין בחריגה האמורה כדי להביא לפסילת חוות דעתו של פרופ' בן חור, באשר לא נטען כי הלה פעל בחוסר תום לב או מתוך הטיה כלשהי. כמו כן, נקבע כי החריגה המתוארת מהחלטת המינוי התחייבה בנסיבות העניין, שכן משעה שמצא פרופ' בן חור כי נכות המבקשת נובעת מאירועים שונים שאינם קשורים לתאונה, והתרחשו הן לפניה והן אחריה, הרי שלא היה מנוס מבחינת השלכות התאונה עצמה על נכות זו. כן נקבע כי לא ניתן היה לבודד את השלכות הציסטה מהשלכות הגורמים הנוספים למצבה של המבקשת.

 

13. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קיבל בהחלטתו הנדונה את בקשתה של קרנית להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בתחום הנפשי-קוגניטיבי. צוין כי אמנם עיון בתיק הוועדה הרפואית מעלה כי עמד לפניה תיעוד רפואי הכולל התייחסות לציסטה ולשינויים קוגניטיביים שחוותה המבקשת עובר לתאונה. ברם, צוין כי הוועדה הרפואית לא דנה במפורש בהשלכות הציסטה על מצבה הקוגניטיבי של המבקשת.

 

          בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי בחוות דעתו של ד"ר מיכאל בנימין – פסיכיאטר מטעם המל"ל, צוין כי התובעות מכחישות את התיעוד הנוגע לשינויים קוגניטיביים שאירעו לפני התאונה, וכי לאור הסתירה האמורה, החליט ד"ר בנימין לסכם את ממצאיו רק לאחר קבלת מכתב מפורט מהרופא המטפל של המבקשת (להלן: הרופא המטפל), אשר יבהיר, בין היתר, אם המבקשת סבלה מהפרעות קוגניטיביות לפני התאונה. בחוות דעתו שניתנה בהמשך לכך, ציין ד"ר בנימין כי הרופא המטפל מסר שהשינויים במצבה הקוגניטיבי של המבקשת החלו לאחר התאונה, ולפיכך ייחסה הוועדה הרפואית את מלוא נכותה הצמיתה של המבקשת בתחום הקוגניטיבי לתאונה. ואולם, בית המשפט המחוזי ציין כי המכתב היחיד המצוי בתיק מטעם הרופא המטפל הוא ממועד הקודם לפנייתו של ד"ר בנימין אליו, ואף זה אינו עונה להגדרת "מכתב מפורט" כפי שהתבקש. מכל מקום, נקבע כי לא נכון היה להסיק על בסיס מכתבו האמור של הרופא המטפל כי השינויים הקוגניטיביים החלו אך לאחר התאונה.

 

          עוד ציין בית המשפט המחוזי כי חוות דעתו של פרופ' בן חור מחזקת אף היא את הצורך בהבאתן של ראיות לסתור בענייננו, שכן חוות דעת זו משקפת תמונה מלאה באשר לכל התהיות העולות מקביעות הוועדה הרפואית, ומשכך לא ניתן להתעלם ממנה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אמנם חוות דעתו של פרופ' בן חור סותרת את קביעות הוועדה הרפואית, וכי במצב דברים רגיל היה בכך כדי להביא לפסילתה. ברם, נקבע כי מאחר שממילא יש מקום להתיר הבאתן של ראיות לסתור, הרי שלא ניתן לומר שחוות דעתו של פרופ' בן חור גורמת לעיוות דין המצדיק פסילה כאמור.

 

14. לאור המקובץ, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי-קוגניטיבי, וקבע כי חוות דעתו של פרופ' בן חור תבוא תחת קביעות הוועדה הרפואית בתחום זה. כן צוין כי אם התובעות חולקות על ממצאיו של פרופ' בן חור, הרי שהן תהיינה רשאיות לחקור אותו או להשיג על מסקנותיו במסגרת הסיכומים.

 

          על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

15. בבקשתן שבות התובעות על טענותיהן לפני הערכאה קמא וטוענות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשת הפסילה וקיבל את הבקשה להביא ראיות לסתור.

 

          אשר לבקשת הפסילה, טוענות התובעות, בין היתר, כי די בחריגתו של פרופ' בן חור מסמכותו לפי החלטת המינוי כדי להצדיק את פסילתה של חוות הדעת, אף מבלי שהוכח המניע לחריגה זו. מכל מקום, נטען כי חוסר תום הלב הטמון בחוות הדעת נלמד מעצם החריגה מסמכות, כמו גם מהיעדרו של בסיס מספק למסקנותיו של פרופ' בן חור. התובעות טוענות כי ממצאיו החורגים של פרופ' בן חור סותרים את קביעות הוועדה הרפואית, ומשכך לא היה מקום להכשירם בדיעבד משל ניתן מלכתחילה היתר להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה.

 

          אשר להיתר להביא ראיות לסתור, נטען כי קביעות הוועדה הרפואית מבוססות היטב על מלוא החומר הרפואי הרלוונטי בעניינה של המבקשת, כמו גם על בדיקות, אבחונים ודיונים שנמשכו למעלה משלוש שנים. כן נטען כי ההיתר שניתן כאמור אינו עולה בקנה אחד עם קביעות בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הבקשה דנן ובהחלטה שעל בסיסה מונה פרופ' בן חור, לפיהן הוועדה הרפואית היתה ערה לקיומה של הציסטה ולעברה הרפואי של המבקשת. על רקע זה, נטען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הוועדה הרפואית ביססה את קביעת נכותה של המבקשת על מכתבו של הרופא המטפל, כאשר קביעה זו התבססה על מלוא תיקה הרפואי של המבקשת, אשר כלל אף מספר מסמכים מטעם הרופא המטפל, ואשר מלמד כי הירידה במצבה הקוגניטיבי של המבקשת החלה לאחר התאונה. עוד נטען בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ביסס את ההיתר להביא ראיות לסתור אף על חוות דעתו של פרופ' בן חור, אשר כפי שנטען לעיל, היה עליו להורות על פסילתה.

 

16. בתשובתה לבקשת רשות הערעור סומכת טרסט ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי – על שני ראשיה. טרסט מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי פרופ' בן חור כלל לא חרג מסמכותו, שכן הוא נדרש לדון בשאלת מקורם של הליקויים אשר התגלו אצל המבקשת – אם אלה נבעו מהציסטה או מסיבה נוירולוגית אחרת, ובתוך כך, לא יכול היה להתעלם מהנתונים שעמדו לפניו והצביעו על מחלה נוירו-דגנרטיבית. מכל מקום, טוענת טרסט כי אין בכל חריגה מהוראות בית המשפט כדי להצדיק פסילה של חוות דעת מומחה.

 

          כמו כן, טוענת טרסט כי בדין ניתן ההיתר להביא ראיות לסתור – בין אם לאור היעדרה של התייחסות מפורשת מצד הוועדה הרפואית להשלכות הציסטה על תפקודה של המבקשת; ובין אם לנוכח השינוי שחל במצבה של המבקשת לאחר קביעת הנכות הצמיתה על-ידי הוועדה הרפואית – שינוי אשר בא לידי ביטוי בגידול בממדי הציסטה ובניתוח לכריתתה אשר הותיר את המבקשת עם 100% נכות.

 

17. קרנית סומכת אף היא ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומעלה טענות ברוח אלה המועלות בתשובתה של טרסט. קרנית מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי בהחלטת המינוי הורה בית המשפט המחוזי לפרופ' בן חור להתייחס רק לנכות המבקשת עקב הציסטה, מאחר שזהו הנתון הרפואי אשר עמד בבסיס בקשתה של טרסט למינוי מומחה בתחום הנוירו-כירורגי. ואולם, נטען כי הלכה למעשה, מינויו של פרופ' בן חור נועד על מנת לקבוע את נכות המבקשת בתחום הנוירולוגי שאינה קשורה לתאונה, וממילא אף מחלתה הנוירו-דגנרטיבית במשמע.

 

          בנוסף, טוענת קרנית כי המסמכים שהגישה המבקשת לוועדה הרפואית אינם מתייחסים כלל לציסטה, ומופיעות בהם אך טענות בתה של המבקשת ובא-כוחה לפיהן לא קדמו לתאונה שינויים קוגניטיביים כלשהם. ברם, לטענת קרנית, טענות אלה סותרות מסמכים רפואיים המעידים כי המבקשת אכן סבלה מירידה קוגניטיבית עובר לתאונה. אשר על כן, נטען כי הקשר הסיבתי בין מצבה של המבקשת ובין התאונה לא הובהר די הצורך, ומשכך נדרש ההיתר להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית.

 

18. הקרן הפלסטינית מצטרפת לאמור בתשובותיהן של טרסט וקרנית; ואילו המל"ל מצטרף בתשובתו לטענות התובעות בבקשת רשות הערעור.

 

19. בדיון שנערך לפניי ביום 1.3.2021 הצגתי לבעלי הדין שאלות ותהיות העולות מבקשת רשות הערעור דנן, וכן הצעתי להם לסיים את התביעה כולה בפשרה מוסכמת. ברם, ניסיון זה לא נשא פרי, ואין מנוס, אפוא, מהכרעה בבקשה גופה.

 

דיון והכרעה

 

20. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים לפניי – בכתב ובעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

21. תחילה – וזהו סדר הדברים שנכון היה לפעול על-פיו בהליך קמא – ראיתי להידרש לבקשת קרנית להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בתחום הנפשי-קוגניטיבי. הלכה למעשה, אני סבורה כי המקרה דנן הוא מן המקריםהמובהקים בהם קיימת הצדקה למתן היתר להביא ראיות לסתור כאמור. אבאר את דבריי.

 

22. הלכה ידועה היא כי בית המשפט יתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי, בין היתר, במקרים שבהם לא עמדו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את שיעור הנכות נתונים מהותיים אשר עשויים היו להשפיע על קביעתה (ראו: רע"א 8908/17קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018); רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ בניהול מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 15 (22.11.2020) (להלן: רע"א 4752/20)).

 

23. יישום הדברים שלעיל על ענייננו מעלה שני טעמים עיקריים להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בתחום הנפשי-קוגניטיבי. בראש ובראשונה, אין חולק כילאחר קביעת נכותה הצמיתה של המבקשת, חל שינוי במצבה הרפואי, וזאת על רקע הגידול בממדי הציסטה וההליכים הרפואיים אשר עברה המבקשת בעקבותיו. לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי ציין אמנם בהחלטתו כי נראה שהוועדה הרפואית היתה מודעת לקיומה של הציסטה, אך צוין עוד כי לא נערך דיון מפורש ומפורט לגבי השלכותיה האפשריות של הציסטה על מצבה הרפואי והתפקודי של המבקשת לפני התאונה ואחריה. זאת, למרות שנדמה כי אין חולק על כך שהציסטה התפתחה אצל המבקשת עוד לפני התאונה, ולכן, מטבע הדברים, עשויה היתה להשפיע במידה זו או אחרת על מצבה הנפשי-קוגניטיבי ללא קשר לתאונה (ראו והשוו בהקשר זה: רע"א 3123/02 קליר נ' עזבון בקנשטיין, פסקה 2 (5.5.2002)).

 

24. אשר על כן, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בתחום הנפשי-קוגניטיבי, וזאת בייחוד, אך לא רק, לאור ההלכה הידועה לפיה ערכאת הערעור תמעט עד מאד להתערב בהחלטות הערכאה הדיוניתהמתירות הבאת ראיות לסתור (ראו: רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 7 (17.11.2019); רע"א 6799/19 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (19.2.2020); רע"א 4752/20, בפסקה 14).

 

25. לאור המקובץ, וכפי שצוין לעיל, אני סבורה כי מלכתחילה היה מקום להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בתחום הנפשי-קוגניטיבי, ולמנות מומחה רפואי אשר יחווה דעתו ביחס למצבה הכולל של המבקשת – הן לפני התאונה והן לאחריה, ולאור הגורמים האפשריים השונים לנכותה בתחום האמור. במובן זה, לא היה מקום להגביל את מינויו של פרופ' בן חור לכדי השפעות הציסטה גרידא. ואולם, משהחלטת המינוי אכן תחמה את היקף מינויו של פרופ' בן חור, נראה כי יש ממש בטענות התובעות לפיהן הלה חרג מסמכותו. במצב דברים רגיל, אפוא, לא מן הנמנע כי היה בחריגה זו כדי להצדיק את פסילת חוות הדעת, ולמצער את מחיקתם של חלקים שונים הימנה (ראו למשל: רע"א4482/95‏ סהר, חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' ברוך, פ"ד מט(5) 198, 201 (1996); רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 12 (9.4.2012)).

 

26. חרף האמור, משבאתי לכלל מסקנה כי יש להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעות המל"ל; משפרופ' בן חור ערך חוות דעת מקיפה באשר למצבה הכולל של המבקשת כיום – חוות דעת שאמורה ממילא להינתן בשים לב לקבלת הבקשה להביא ראיות לסתור; ומשלא מצאתי כי הותרת חוות הדעת תגרום למבקשת עיוות דין, באשר שוכנעתי כי מלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים עמדו בפני המומחה, הרי שאני סבורה כי בנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה דנן, טעמי יעילות דיונית וחסכון במשאבים, מצדיקים את הותרת חוות הדעת על כנה, תחת קביעות הוועדה הרפואית.

 

27. לבסוף, יצוין כי ברי שהתובעות תהיינה רשאיות להעלות את השגותיהן ביחס לחוות דעתו של פרופ' בן חור במסגרת חקירתו הנגדית ובמסגרת הסיכומים. כמו כן, אם לאחר תום שמיעת הראיות, יסבור בית המשפט המחוזי כי הותרת חוות הדעת על כנה הסבה לתובעות עיוות דין, כי אז יוכל הוא כמובן לשוב ולשקול את החלטתו בנדון, או ליתן לדבר ביטוי במשקל שיינתן לחוות הדעת.

 

28. נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

 

          בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

 

 

          ניתנה היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"א (‏29.6.2021).

 

י' וילנר