מהי אחריות המדינה לתאונת דרכים שנגרמה בצומת בה עמד שוטר תנועה מטעם המדינה וכיוון את התנועה?

בית המשפט דן בשאלה מהי אחריות המדינה לתאונת דרכים שנגרמה בצומת בה עמד שוטר תנועה מטעם המדינה וכיוון את התנועה?

בפני תביעה כספית בגין נזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים לרכב התובעת, שעה שחלף בצומת בו עמד שוטר תנועה מטעם הנתבעת וכיוון את התנועה. הצדדים חלוקים בשאלה האם מעשיו ורשלנותו של השוטר הם שהובילו לתאונה נשוא התביעה, האם קיים אשם לנהג התובעת או לשוטר בתאונה.

טענות הצדדים:

1. על פי טענות התובעת, ביום 5.6.16 בצומת רחובות בירושלים, ארעה תאונה בין רכב התובעת לבין רכב צד ג'. נוכח אירועי יום ירושלים פעלה הנתבעת, באמצעות משטרת ישראל, לחסימת הצומת. במועד התאונה עמד בצומת שוטר תנועה, ובעת שכיוון השוטר את נהג התובעת בצומת על מנת לפנות שמאלה בניגוד לרמזור אדום שהיה באותה העת, ולאחר שציית נהג התובעת להוראות השוטר, חצה את הצומת לכיוון שמאל, כפי שהורה לו השוטר, והתנגש כתוצאה מכך ברכב צד ג' אשר חצה את הצומת מהכיוון הנגדי באור ירוק בכיוון נסיעתו. בתאונה היו נפגעי גוף. למקום לא הגיע בוחן תאונות מטעם הנתבעת. על פי גרסת נהג התובעת, זה נסע בשעה ששוטר הורה לו בסימון ביד לפנות שמאלה בצומת, על אף אור אדום שהיה בכיוון הנסיעה.
2. לאחר התאונה נחקר נהג התובעת תחת אזהרה ולא הוגש נגדו כתב אישום ולא ננקטו כנגדו הליכים מנהליים. התובעת תבעה פי חוות דעת שמאי באשר לנזקים שאירעו לרכב שבוטח על ידה.
3. הנתבעת מודה כי באותה העת פעל שוטר מטעמה לסגירת הצומת, אולם עשה כן לסגירה חלקית, מערכת הרמזורים פעלה כסדרה, ועובד מטעם העירייה הוריד קונוסים מעגלה ופרס אותם, ולצדו של העובד עמדה שוטרת שמטרתה היתה לסייע לעובד בהצבת הקונוסים. כמו כן הוצב במקום שוטר נוסף, שהעיד מטעם הנתבעת. לטענת הנתבעת, הנהג מטעם התובעת הוא שחצה את הצומת באור אדום, מסיבה שאינה ברורה לנתבעת, ולא בשל כשלי הנתבעת, ומשכך התאונה התרחשה באשמתו בלבד. בזמן התאונה הנתיב הימני מבין שלושה נתיבים היה סגור בקונוסים, מערכת הרמזורים עבדה כסדרה, והשוטרים פעלו לסימון הצומת בקונוסים. כמו כן, לגרסתה, כמפורט בפרוטוקול, הפניה שמאלה היתה באור ירוק, בעוד השוטר כיוון את התנועה לעצירה באור ירוק. הצומת היתה בהכנה לחסימה מוחלטת, עצירת האורות ואורות מהבהבים. משכך, לפני כיבוי הרמזור השוטר עוצר את התנועה בידיו. לטענתה, השוטר היה עם הגב לתאונה, ומשכך לא ראה את התאונה בעת התרחשותה.

נוהלי המשטרה:

1. אין מחלוקת בין הצדדים ששוטר מטעם הנתבעת עמד בצומת בו נסע נהג הנתבעת, והצדדים חלוקים בעיקר בנוגע לפעולות שבוצעו על ידי השוטר, האם אלה בוצעו על פי הנהלים, האם גרמו לטעות בהבנה של נהג התובעת, והאם היה בהן כדי להטעות את נהג התובעת באופן שגרם לתאונה בעת שכיוון את התנועה לצורך עצירת הרמזור הממוקם בצומת. נהלי המשטרה להכוונת תנועה במקרים אלה צורפו לאחר דיון ההוכחות.
2. קיימים נהלים בנוגע להכוונת תנועה בידיים. על פי עקרונות אלה, כפי שפורסמו בסעיף ה לנוהל 02.231.28, התערבות ברמזור והכוונה באמצעות אותות ידיים תבוצע בשיקול דעת וכאפשרות אחרונה ורק כאשר  שיטות ההכוונה האחרות אינן אפשריות. כלל, שוטר לא יכווין את התנועה בניגוד לאותות רמזור אלא במקרים נדירים. טרם כניסת השוטר אל הצומת הרמזור יופעל במצב "הבהוב צהוב". הכוונת תנועה ידנית תבוצע על פי סימני אותות ידיים כאמור בתקנה 24 לתקנות התעבורה. על פי תקנה 24(ב) האות שיינתן על ידי שוטר יחייב גם אם לא ניתן בצורה מדויקת ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות האות.
3. על פי נוהל זה, סדר פעולות השוטר הינן כדלקמן: השוטר יעצור תחילה את כל התנועה, יעביר את הרמזורים למצב הבהוב צהוב, לאחר הכניסה לצומת הכוונה ידנית תיעשה מתוך המרכז הבטוח של הצומת כשגב השוטר לעולם עצור. השוטר לא יפנה את גבו לנתיב לפני ווידא עצירת הרכב מאותו כיוון אליו מפנה את גבו. הכוונת התנועה תיעשה כשהשוטר לבוש מדים תקניים, וכשלגופו אפודה זוהרת תקינה, ובשעת חשיכה – יחזיק בידו פנס. עזיבת הצומת תיעשה רק לאחר שהשוטר עצר את כל התנועה מכל הכיוונים, ניגש לקופסת הרמזורים והחזיר את הרמזורים לפעולה.
4. במועד האירוע היו מטעם המשטרה שני שוטרים. האחד – השוטר שהעיד וכיוון את התנועה. השנייה – שוטרת שזהותה לא ידועה בשלב זה, אשר נכחה באירוע אולם לא הובאה לעדות ולא נגבתה גרסתה לאחר האירוע.
5. בהתאם לנוהל מטא"ר 14.01.01, אירוע תלונה ומידע אחר על עבירה – דיווח, סיווג וטיפול, סעיף 3, שוטר שהיה עד לאירוע יעשה אחד או יותר מאלה: יטפל באירוע בהתאם לנוהלי אג"ם, וככל שאינו יכול לעשות כן יקרא למקום לשוטר אחר לטפל באירוע. שוטר המטפל באירוע נדרש לרשום, על פי סעיף 4 לנוהל זה, את שמות המעורבים ושמות העדים שטיפלו באירוע, והפעולות שהוא והשוטרים האחרים נקטו לטיפול באירוע. באירוע תעבורה יש לפעול על פי פקודת מטא"ר 13.3.2/1 (בהתאם לסוג התאונה והאם כוללת נפגעים בגוף או רק ברכוש). בהתאם לסעיף 6 על רכז אג"ם לוודא כי כל השוטרים שטיפלו באירוע רשמו במערכת את הדיווח הנדרש לפי סעיף 4 שפורט לעיל.
6. בענייננו, אין חולק כי לא קיים דיווח של השוטרת הנוספת שנכחה באירוע, וכן לא קיים דיווח או תיעוד לעדות מטעם עובד העירייה שנכח, לשיטת הנתבעת, במקום.

העדים:

1. תיק המשטרה הוגש בשלמותו לבית המשפט. מטעם התובעת העיד המבוטח ומטעם הנתבעת העיד השוטר בלבד.
2. על פי גרסת נהג התובעת בעדותו, בשעה שהגיע לצומת ועמד בנתיב האמצעי, השוטר בצומת אפשר לרכב שעמד לפניו לעבור, ואילו לאחר מכן את רכבו כיוון לכיוון שמאל, באמצעות הידיים, הלחיץ אותו, ולא אפשר לו להמשיך ישר לכיוון נסיעתו, ישר, שבו היה אור ירוק. משכך, פנה הנהג שמאלה, על אף הרמזור האדום, שאז ארעה התאונה נשוא התביעה. כתוצאה מכך נפגע וירד לו דם מראשו. השוטר שהיה במקום הגיע אליו ושאל אותו מדוע נסע באדום. לדבריו, לאחר התאונה היו במקום חיילת שהיתה ברכב סמוך ואוטובוס, והילדים שהיו בו ירדו לסייע לו ציינו שראו את התאונה. כמו כן, היו באירוע אנשים נוספים שראו את האירוע והגיעו לעזור ושוחחו עם השוטר שהיה במקום. הנהג פונה על ידי אמבולנס. כמו כן סיפר העד כיצד מסר גרסתו במשטרה, וציין כי במועד מסירת הגרסה היה גם הקצין האחראי על התחנה. כמו כן, היה עד נוסף שנכח בתאונה, סיפר את גרסתו, אולם חשש להגיע למסור עדות וביקש שלא להיות מעורב, ולשאלת בית המשפט נמסר כי עד זה מסר שלא ראה את התאונה ואין לו מה להוסיף. משכך, לא זומן. כמו כן טען שבמקום היו עדים נוספים שראו את האירוע אולם שמם אינו מופיע בתיק המשטרה והוא אינו יודע מדוע לא נלקחו שמותיהם ומדוע לא נגבתה גרסתם.
3. העד טוען כי גרסתו בחקירה אינה תואמת את שמסר בזמן אמת, ומשכך סירב לחתום וכראיה שוחרר מיד לאחר העדות, רישיונו נמסר לו והוא לא הועמד לדין על אף הנסיעה ברמזור אדום. מאחר והעד אינו מאשר את גרסתו, וסרב לחתום על עדותו, ומאחר ולא הובא לעדות החוקר שערך את המסמך וגבה את העדות, בהיותו בשליטת הנתבעת, הרי שלא ניתן ליתן משקל להודאתו, בפרט לאור אי החתימה והנסיבות שתוארו על ידו, בהן שלל את גרסתו כפי שנרשמה.
4. על פי גרסת השוטר, הוא התבקש להגיע לחסום את התנועה, העמיד את האופנוע על אי התנועה, וירד ברגל לעצור את התנועה כולה, תוך סימון בידיים לעצור. עמדה עמו בצומת שוטרת תגבור שמטרתה לוודא שאף רכב לא ייסע בצומת. באותה העת ניגש השוטר לאופנוע מרחק של מעל 20 מטרים מקו הצומת על מנת לשים אפוד זוהר ולהפעיל את הרמזורים. מיד כשהגיע לצומת שמע את רעש התאונה והביט לשמאלו, וראה את הרכב של צד ג' שעבר באור ירוק בנתיב הנגדי. בעדותו חזר העד על גרסתו לפיה לאחר שעצר את התנועה מכל הכיוונים בכיוון נסיעת רכב התובעת הלך לאופנוע ללבוש אפוד זוהר. לדבריו, לאחר התאונה, לא נרשם בזמן אמת דבר למעט פרטי המעורבים בתאונה, והוא אינו יודע אם נרשם דוח באותו היום או לאחר יום יומיים לאחר מכן.
5. לשאלה מדוע לא הגיע למקום בוחן תנועה השיב שיש לשאול את בוחן התנועה, אשר החליט לאחר הדיווח שלא לצאת לבחון את התאונה.
6. העד ציין כי לא רשם את פרטי שוטרת התגבור וכן את פרטי העובד הנוסף שסייע בפיזור הקונוסים.
7. באשר לעצירה של התנועה, העד ציין כי עצר את התנועה עם הידיים בעצירה מוחלטת בקו עצור, כאשר אינו יודע מה היה האור ברמזור, לרבות באור שבו נסע נהג התובעת, ומשכך רשם שככל הנראה נסע באדום, אולם הוא לא ראה אותו עומד באור אדום ולא ראה את רגע התאונה.

דיון:

1. כפי שיפורט להלן, ולאחר שהוצגו נהלי המשטרה, עולה כי לא זו בלבד שלא עמדה המשטרה בנטל הנדרש להוכיח כי פעלה על פי הנהלים, אלא מעדות השוטר עולה כי לא קוימו כל הנהלים במלואם, קיים תיעוד בחסר בנוגע לעדים והשוטרת שנכחה במקום, באופן שאינו תואם את הנהלים, ובעניין זה יש לזקוף לחובת הנתבעת את אי הבאתו של עד רלבנטי.
2. קיימת חובה לנתבעת לערוך תיעוד מסודר של זהות השוטרים שנכחו במקום, העדים שנכחו, לרבות העובד שפיזר את הקונוסים ביחד עם השוטרים, והעדים שנכחו באזור התאונה ושוחחו עם עד התובעת, לגבות את גרסתם לאירוע, וכן לתייקה בתיק המשטרה כבר במועד האירוע. משכך, על פי הפסיקה, אי הבאת עד רלבנטי בעניין זה נזקף לחובת הנתבעת. ככל שהנתבעת אינה יודעת כיום את זהותה של השוטרת והעובד הנוסף שנכחו במקום, הרי שמדובר על מחדל שנבע מרשלנותה, שכן על פי הנהלים, כפי שפורטו לעיל, חובה היה לגבות את גרסתם, ועל השוטרת חובה להגיש דו"ח אירוע, בפרט כאשר מדובר על תאונה עם נפגעי גוף.
3. בהעדר תיעוד בזמן אמת יצרה הנתבעת אצל התובעת נזק ראייתי, שכן גם אם לא קיים תיעוד של השוטרת מזמן אמת, עמידה בנהלים היו מאפשר לדעת את זהותה, זהות העובד הנוסף וזהות עדים נוספים שהיו במקום ולהזמינם להעיד באשר לאירועים. זאת, בפרט כאשר נהג התובעת היה פצוע, פונה באמבולנס, בעוד השוטר נשאר במקום ורשם דוח פעולה.
4. יש לציין כי לא ניתן להגיש את חקירות העדים שלא העידו, לאחר שלא נקראו לעדות החוקרים וכן לא נקרא לעדות עד נוסף, בשם יגל, שנכח באירוע ונגבתה גרסתו במשטרה. משכך, מדובר בעדות שמיעה שאינה קבילה כראיה.
5. כמו כן, בוחן תנועה מטעם הנתבעת לא הגיע למקום התאונה, על אף נפגעי הגוף, וגם בעניין זה היה לנתבעת היכולת לבחון על ידי מומחה מטעמה את זירת האירוע וטענת הנהג, שהיתה ידועה לה בזמן אמת, ובכך לבחון את גרסת התובעת. גם בעניין זה הפנתה התובעת לנהלי המשטרה שבהם נקבעה חובת הגעה של בוחן תאונות לזירת תאונה שבה נפגעים בגוף. ר' לעניין זה שיקולי המשטרה בהוצאת בוחן תנועה על פי נוהל את"ן 02.233.18, שבהן נרשם כי יש להורות על יציאה של בוחן על פי השיקולים המפורטים בסעיף ג(2) לנוהל.
6. הנתבעת שלטה באותו מועד בצומת באמצעות שוטרים מטעמה, ומשכך קמה לה החובה להוכיח כי פעלה בהתאם לנהלים בשעה שעשתה כן. כפי שהוצג, לא הובאה עדות השוטרת הנוספת, והעד מטעם הנתבעת העיד כי השאיר את הצומת לאחר העצירה והלך לאופנוע שעמד במרחק, תוך סיבוב הגב לכיוון התנועה, אי לבישת אפוד זוהר ועצירת התנועה בידיים, בניגוד לאור המופיע ברמזור. בעניין זה, ומאחר וגרסת הצדדים הינה גרסה מול גרסה, ובשים לב לשליטת האירוע על ידי הנתבעת ומחדלה לתעד ולהביא ראיות כנדרש, ועל פי ההלכה בעניין אי הבאת עד, שחלה ביתר שאת שעה שחובה על הנתבעת לתעד את שמות הנוכחים במקום וחובת קבלת דיווח של שוטרת שהיתה בזירת התאונה, פועלים לחובת הנתבעת. משכך, יש לקבל בעניין זה את גרסת עד התובעת במלואה. גרסה זו לא נסתרה, נמצאה עקבית החל מרגע התאונה ועד למועד העדות, עדותו היתה אמינה וקוהרנטית, ובעניין זה, בשים לב לגרסאות של שני הצדדים, ומאחר והעד מטעם הנתבעת הודה כי סובב גבו לעבר הכיוון ממנו הגיע רכב התובעת, ולא ראה את התאונה, ואף לא ידע לתאר את מופע הרמזורים שהיה באותה העת באופן וודאי, ובשים לב לנטלי ההוכחה, יש לקבל את גרסת התובעת באשר לקרות התאונה במלואה.
7. ניכר כי התנהלות השוטר, והיא בלבד, היא שגרמה לנהג התובעת להסיט את רכבו מכיוון נסיעתו לעבר הפניה השמאלה, והיא שגרמה לו לנסוע באופן שבו נסע, וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. משעה שפעל על פי הוראות השוטר, כפי שהבין אותן, היה על המשטרה להביא ראיות מטעמה בעניין זה, לרבות את האופן בו פעלו לסגירת הצומת באמצעות שני השוטרים שעמדו במקום, ולא רק אחד, שהפנה גבו לכיוון הנסיעה ולא ראה את התאונה, גם לשיטתו.
8. על אף הניסיון לטעון לשינויי גרסה, הרי שלא מצאתי בגרסאות התובעת ועד מטעמה כל שינוי. הן נותרו עם אותו סיפור עובדתי, שבו הופנה נהג התובעת לכיוון שמאל, בניגוד לכיוון נסיעתו, בעקבות הכוונה של השוטר, וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.
9. לא מצאתי כי ניתן להטיל על התובעת אשם תורם לתאונה, שעה שלא הוכח מהן הפעולות שהיה על נהג התובעת לעשות על מנת להימנע מתאונה. גרסתו, כפי שהתקבלה, היא כי פעל על פי הוראות השוטר משכך, הנתבעת מבקשת מהנהג לבחור בין ציות לשוטר לבין ציות לרמזור, ולא מצאתי כי הבנתו בנוגע לאופן שבו פעל נבעה מרשלנות כי אם מהנחיה, אותה הבין בזמן אמת, כי חובה עליו לפנות שמאלה. על מנת להוכיח אשם תורם יש להצביע על הפעולות שהיה על נהג התובעת לבצע על מנת להימנע מתאונה ולא מצאתי כי פעולותיו, כפי שננקטו, נעשו מתוך רשלנות או אשם, כי אם על פי הנחיית השוטר, כאשר התנועה כוונה בניגוד לתנועת הרמזורים שפעלו, ומשכך אך טבעי היה כי נהג התובעת פעל בניגוד לרמזורים שפעלו באותה העת וציפייתו הסבירה היתה כי הכוונת התנועה תיעשה תוך שמירה על בטיחותו ובהתאם לנהלים. לא בכדי, החלופה האחרונה שמופיעה בנהלים – החלופה של עצירת תנועה בניגוד למופע רמזורים – היא החלופה האחרונה שרשומה כחלופה הכי פחות מומלצת ורק כחלופה אחרונה, לצורך עצירת תנועה.
10. כמו כן, הנזקים הראייתיים שנגרמו לתובעת, מעצם אי תיעוד שמות העדים, העובד והשוטרת, ואי רישום דיווח נוסף בזמן אמת, עומדים לחובתה, ואין די בכך שכיום היא טוענת להעדר ידיעה בנוגע לזהותם. בכך יצרה הנתבעת נזק ראייתי לתובעת, שעה שזירת התאונה היתה בשליטה של הנתבעת וחובתה על פי הנהלים לקיים תיעוד כאמור הופרה.

לסיכום:

דין התביעה להתקבל במלואה, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 42,747 ₪, בצירוף שכר העדים כפי שנפסק, אגרת בית משפט ראשונה ושניה כפי ששולמה, ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"א, 23 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

חגית בולמש