האם במקרה של מינוי מומחה נוסף - מוסמך בית המשפט לצמצם את גדרי סמכות המומחה, באופן שיחווה דעתו רק על חלק מהסוגיות הרפואיות הדורשות הכרעה?

בית המשפט העליון דן בשאלה האם במקרה של מינוי מומחה נוסף - מוסמך בית המשפט לצמצם את גדרי סמכות המומחה, באופן שיחווה דעתו רק על חלק מהסוגיות הרפואיות הדורשות הכרעה?

          מונה מומחה נוסף. האם מוסמך בית המשפט לצמצם את גדרי סמכותו, באופן שיחווה דעתו רק על חלק מהסוגיות הרפואיות הדורשות הכרעה, והמצויות בתחום מומחיותו? זו השאלה הניצבת בפני. 

          בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 13.3.2022, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטותיו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ק' מילר) מיום 10.12.2021 ומיום 4.1.2022.

1.       המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 נגד המשיבה, בטענה כי נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.7.2017, לאחר שרכבו התנגש בסלעים שבצד הכביש והתהפך. לבקשת המבקש, הורה בית משפט השלום על מינוי שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט – מומחה בתחום ה-א.א.ג, ומומחה נוסף בתחום האורתופדיה (להלן:המומחהאו האורתופד). חוות דעתו של זה האחרון – האורתופד, היא העומדת במוקד המחלוקת שלפניי.

2.       המומחה קבע בחוות דעתו כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי. לאחר שהמומחה נחקר על חוות דעתו, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, בשל פגמים שנפלו בחוות דעתו של המומחה. כך, המבקש טען, בין היתר, כי בחוות דעת המומחה לא מצוינים טווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי שנמצאו תקינים, ואין פירוט של האסכולה הרפואית שלפיה נקבעו הטווחים התקינים. חרף התנגדות המשיבה, קיבל בית משפט השלום את הבקשה בהחלטתו מיום 13.1.2021. זאת, לאחר שהמומחה נחקר בעניין טווח התנועה הצווארי של המבקש, אך התברר כי הטווח שנמדד ונמצא כתקין אינו תואם לכאורה לטבלאות שהמציא המומחה לאחר מכן המפרטות את טווחי התנועה התקינים, ואשר לדבריו עליהן הסתמך בקביעותיו.

3.       בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי על החלטה זו – התקבלה ביום 26.3.2021 במסגרת רע"א 48519-02-21 (להלן:החלטת השופטדראל). בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית משפט השלום, בקבעו כי נדרש היה לאפשר למומחה להתייחס לפער בין טווח התנועה הצווארי שפירט בחקירתו הנגדית לבין זה שפורט בטבלאות שהגיש, בטרם יוחלט אם למנות מומחה נוסף, וכי רק לאחר קבלת עמדת המומחה בעניין זה ניתן לשקול את הצורך במינוי מומחה נוסף.

          בהמשך להחלטה זו, שלחה המשיבה שאלות הבהרה למומחה, אך לאחר שתשובותיו לא הביאו לסיום המחלוקת, זומן המומחה לחקירה נוספת. בסיום החקירה, חזר המבקש על בקשתו למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, במסגרתה טען כי קביעת המומחה לפיה הבדיקה תקינה אינה מאפשרת לבית המשפט לבקרה.

4.       בהחלטתו מיום 10.12.2021 קיבל בית משפט השלום את בקשת המבקש למנות מומחה נוסף בתחום האורתופדי, בקבעו כי נותר בליבו ספק באשר לקביעות המומחה. נקבע כי הגם שאין באי פירוט של טווחי התנועה שנמצאו בבדיקת המבקש כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף, יש חשיבות לפירוט הבדיקה ולשקיפותה בכדי לאפשר ביקורת על קביעות המומחה. על המומחה היה לציין מהו טווח התנועות התקין לאדם בגיל המבקש, ומדוע טווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי של המבקש הוא תקין חרף הפער בינו לבין טווח התנועה שמופיע בטבלאות אליהן הפנה המומחה לאחר חקירתו.

          בהמשך להחלטה זו, הגישה המשיבה בקשה להגבלת כתב המינוי למומחה הנוסף לנושא של טווחי התנועה בצוואר בלבד. בית משפט השלום דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 4.1.2022, וחזר על האמור בהחלטתו מיום 10.12.2021, כי יש בסוגיה של טווח התנועה בעמוד השדרה הצווארי כדי להשליך על אפשרות בחינתה של חוות הדעת כולה.

5.       על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתה טענה כי יש להורות על ביטול ההחלטות או לחלופין על צמצום תחום מינויו של המומחה הנוסף.

          בהחלטתו מיום 13.3.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי, והורה על צמצום כתב המינוי של המומחה הנוסף לבחינת טווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי בלבד. נקבע כי החלטת השופט דראל משקפת "את החסרונות שבמינוי מומחה נוסף, וגם אם, במקרים אחרים נכון הדבר, מלמדת החלטה זו, על נימוקיה, שבנסיבותיו של הליך זה, יש להסתייג מכך". בהמשך לכך, נקבע כי "נקודת האיזון הינה, אפוא, בצמצום סמכויות המומחה הנוסף לשאלת התנועתיות של עמוד השדרה הצווארי". לצד זאת, בית המשפט המחוזי לא התערב בהחלטת בית משפט השלום בכל הנוגע לעצם מינויו של המומחה הנוסף.

          על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן:התקנות), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

          אקדים ואדגיש כי המשיבה לא הגישה בקשת רשות ערעור על עצם ההחלטה למנות מומחה נוסף. משכך, איני רואה להידרש לנושא זה, ומובן כי אין באמור כדי להביע עמדה בנוגע למינוי גופו. בסוגיה של מינוי מומחה נוסף קיימת פסיקה ענפה (וראו בין היתר, ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, פסקה 6 והאסמכתאות שם ((14.2.2013; רע"א 7479/18 ‏פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (‏23.1.2019)). אצא אפוא מנקודת הנחה כי בליבו של בית משפט השלום נותר ספק באשר ליכולתו להכריע בשאלות הרפואיות שלפניו על יסוד חוות דעת המומחה שבפניו, ולכן נקט בדרך של מינוי מומחה נוסף (לדרכים העומדות בפני בית המשפט, מקום שבו הוא מתקשה לאמץ חוות דעתו של המומחה, ראו, לדוגמה, החלטת השופטת י' וילנר ברע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 והאסמכתאות שם (17.12.2017)).

7. בענייננו, בית המשפט המחוזי "איזן" את מינוי המומחה הנוסף, בכך שצמצם את סמכויותיו אך ורק לבדיקת טווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי. ברם, כפי שהבהיר בית משפט השלום בהחלטתו מיום 4.1.2022, "הסוגיה של טווח התנועה ברוטציה של הצוואר היא דוגמא בלבד לאחד ההיבטים של בדיקת התובע, אך יש בה כדי להשליך על היכולת לבחון את חוות הדעת כולה". כלומר, לדעת הערכאה המבררת, נדרשת חוות דעת מלאה שתכלול התייחסות לכלל הנושאים הרפואיים שעל הפרק, ולא היה מקום להתערב בכך.

8. ככלל, הכרעה בבקשה למינוי מומחה נוסף מצויה בלב שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה (אליעזר ריבליןתאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 650 (מהדורה חמישית, 2020)). ברמת העיקרון, כוחו של כלל זה יפה גם כאשר הערכאה המבררת מוצאת שלא להגביל את סמכויותיו של המומחה הנוסף, לאחר ששמעה והתרשמה ישירות מחקירתו של המומחה הראשון.

          ועיקרו של דבר. ככלל, המומחה הנוסף לא נכנס בנעליו של המומחה הראשון אלא אמור לבדוק את הנפגע de-novo. לכן, באותם מקרים חריגים שבהם מצאה הערכאה הדיונית להורות על מינוי מומחה נוסף, ובהיעדר הנחייה אחרת, רואים את המומחה הנוסף כמי שהוסמך להתייחס בחוות דעתו למצבו הכולל של הנפגע לעניין הפגיעה שבגינה נדרשה חוות הדעת. הרפואה אינה מדע מדויק, ולעיתים יש צורך להתייחס לאיבר בכללותו או לאיברים נוספים המצויים גם הם בתחום מומחיותו של המומחה, לצורך הערכת מצבו של הנפגע. גוף האדם אינו מכונה שדי בהחלפה או בבחינה של אחד מרכיביה כדי לתקנה ולהפעילה מחדש. את רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם יש לבחון כמכלול, וייתכן שהמומחה הנוסף יאתר ממצא שנעלם לחלוטין מעיניו של המומחה הראשון, או שיסבור אחרת מהמומחה הראשון. יש לזכור כי הגבלת המומחה הנוסף לנקודה ספציפית, בבחינת "ראיית מנהרה" הממוקדת אך ורק באותה נקודה, עלולה להתנגש חזיתית במסקנתו המקצועית של המומחה לנוכח הבחינה הכוללת של מצבו של הנפגע. מצב דברים זה, אשר הלכה למעשה כובל את המומחה הנוסף ליתר קביעותיו וממצאיו של המומחה שקדם לו, אינו מאפשר "למומחה להפעיל שיקול דעת עצמאי בהתאם לידע שבידו, לכישוריו וליושרה המקצועית שהוא מחויב לה" (רע"א 1178/10 א.ש. נכסים ובניין (1989) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 4 (25.7.2020). אציין כי הסיטואציה באותו מקרה הייתה שונה – מומחה שהגיש חוות דעת נוספת מטעם אחד הצדדים, במקום חוות דעתו של מומחה שחלה ולא יכול היה להיחקר על חוות דעתו).

          במקרה דנן, נטען על ידי המבקש כי הוא נפגע גם בעמוד השדרה המותני. החלטת בית המשפט המחוזי שביקשה "לאזן" את עצם מינוי המומחה הנוסף בהגבלת סמכותו, מונעת מהמומחה הנוסף לבחון את הפגיעה במבקש בכללותה, ולמעשה מצרה את ראייתו המקצועית מקום שבו זו אמורה להיות רוחבית והוליסטית.

          אחזור ואדגיש. מינוי מומחה נוסף הוא חריג ובנושא זה קיימת פסיקה עניפה (להבחנה בין מומחה נוסף למומחה אחר ראו החלטתה של השופטת י' וילנר ברע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.2018)). אך באותם מקרים חריגים שבהם הערכאה המבררת מוצאת לנכון למנות מומחה נוסף, אזי על הערכאה המבררת להיות ערה לאמור לעיל לעניין הקושי בהגבלת המומחה כמפורט לעיל. ודוק: ייתכנו מקרים שבהם תמצא הערכאה המבררת למנות מומחה נוסף שיחווה דעתו אך ורק לגבי ממצא ספציפי או נקודה ספציפית. לדוגמה, מינוי מומחה נוסף אך ורק על מנת שיפענח ממצא ספציפי בבדיקת MRI וכיו"ב.

          מובן כי בית המשפט רשאי להתוות את גבולות סמכותו של מומחה המתמנה על ידו. כך, לדוגמה, אם מצא בית המשפט למנות מומחה על מנת שיכריע איזה חלק מהנכות, כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נגרם כתוצאה מכל אחת משתי התאונות שבהן נפגע התובע – אזי המומחה נדרש לחוות דעתו אך ורק על חלוקת הנכות בין שתי התאונות, ואין הוא רשאי לסטות משיעור הנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שאם יעשה כן, יראו אותו כמי שחרג מסמכותו (כמו במקרה שנדון ברע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך, פ"ד מט(5) 198 (1996)).

9. אשר על כן, דין הערעור להתקבל במובן זה שהגבלת סמכותו של המומחה הנוסף על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת, והחלטתו של בית משפט השלום תחזור ותעמוד על כנה.

          המשיבה תשא בהוצאות המבקש בסך 4,000 ₪.

          ניתן היום, ‏ד' באב התשפ"ב (‏1.8.2022).

י' עמית