באילו תנאים ניתן להסתפק בהצגת חשבונית לצורך הוכחת נזק ובאילו תנאים יש להציג גם את הקבלה?

בית המשפט דן בשאלה באילו תנאים ניתן להסתפק בהצגת חשבונית לצורך הוכחת נזק ובאילו תנאים יש להציג גם את הקבלה?

 

בית משפט השלום בנתניה
תא"מ 24287-11-18

 

 

בפני	כבוד השופטת אפרת רחלי מאירי
תובע		______
נגד
נתבעים		1. _____ 2. ש. שלמה רכב בע"מ
		שם צד ג' ללא שם של חסוי

 

פסק דין

 

1. מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי רכב התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו עקב התנגשות עם רכב הנתבעים.

 

2. אבקש תחילה להתנצל בפני הצדדים על השיהוי במתן פסק הדין עקב עומס רב של תיקים הממתינים להכרעה במקביל לשמיעתם, וזאת בשים לב לתפקוד המותב בשני כובעים שיפוטיים.

 

הצדדים תחילה הסכימו להכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט באופן שההכרעה הייתה ניתנת בו ביום ולכל המאוחר באותו השבוע אולם עקב חזרה מהסכמה במהלך הדיון עצמו עת הצדדים לא טענו מאוחר יותר לגופו של עניין בדבר משמעות חזרה מהסכמה ובאיזה שלב, וחלפה לה כחצי שנה – הרי שאין צורך לדון בכך ויינתן פסק דין מנומק, על מורכבות הסוגיות שעלו תוך כדי תנועה, חרף אי קיומה של מחלוקת בעניין האחריות.

טענות הצדדים

 

3. על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובע עמד בצומת אסף הרופא כאשר נהג רכב הנתבעים פגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובע. על פי האמור בטופס ההודעה שמולא כחודש לאחר האירוע, נהגת רכב התובע תיארה כי היא עמד בפנייה בצד ימין כדי להשתלב לנתיב השמאלי ורכב שמאחוריה פגע בו מאחור. רכב התובע נבדק חודש וחצי לאחר האירוע ונמצאו פגיעות בכנף האחורית שמאלי ודופן אחורי שמאלי ונדרש להחליף מגן אחורי חיצוני מקורי וכיסוי מסילה דלת הזזה שמאל. מדובר ברכב משנת ייצור 2008 והאירוע אירע בשנת 2018. נזקי התובע הוערכו בסך של 19774 ₪ (ירידת ערך בסך של 845 ₪, נזקים ישירים בסך של 17396 ₪ וכן עלות שכ"ט שמאי בסך של 1533 ₪). הנתבעת שילמה אך 10729 ₪ ועל כן התובענה היא עבור השלמת החסר בסך של 9075 ₪.

 

4. הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. המחלוקת אינה לגבי האחריות לתאונה אלא לגבי גובה הנזק. שכן, הנתבע פגע קלות עם חלקו הקדמי שמאלי של רכב הנתבעים בפינה השמאלית אחורית תחתונה של רכב התובע וזאת מבלי לגרום כל נזק לצד שמאל אחורי עליון, למסילת הדלת האחורית השמאלית ובדלת האחורית השמאלית. בריח התיכון בטענותיהם הוא כי אין קשר סיבתי לנזקים אלו לתאונה דנן ומדובר בנזקים קודמים. בהתאם לדו"ח חוקר תאונות שמינתה הנתבעת 2 אשר בחן את הנזקים הנטענים לכאורה, הרי שמדובר בנזקים שמקורם באירוע אחר שלא קשורים לתאונה דנן. כך למשל, בהתאם לתמונות הנזק של התובע ישנן פגיעות גם בחלק העליון של צד שמאל אחורי וגם החלק התחתון. כמו כן, לתובע נזקים בחזית ימנית, ובהתאם להפרשי גובה עם רכב הנתבעים עולה כי דבר אינו אפשרי בפועל. יתר על כן, לרכב התובע נזקים ישנים כגון קילופי צבע אשר הם אינם קשורים לתאונה זו. בוחנת התנועה הגיעה למסקנה כי הנזק אותו מציג התובע בחלק האחורי שמאלי הוא נזק ישן אשר מקורו לא בתאונה דנן וכי מוקד הפגיעה הוא בחלק אחורי שמאלי תחתון. לכך יש להוסיף כי הרכב נבדק לאחר כחודשיים מיום התאונה דבר שיש בו לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לאירוע דנן. יוער, כי בטופס ההודעה שמולא כחודש וחצי לאחר התאונה, יומיים לאחר בדיקת הרכב על ידי שמאי התובע, מסר נהג רכב הנתבעים בנוגע לנזק של התובע "מכה ושפשוף צד שמאל אחורי" כאשר הנזק לרכב הנתבעים תואר כ"מכה קטנה ושפשוף מקדימה צד ימין ליד הפנס ומטה".

הממצאים הראייתיים

 

5. בדו"ח שמאי מטעם התובע אין התייחסות לתאונה בתאריך מסוים אלא ל"נזק תאונתי" בשים לב לכך ששמאי לא בוחן קשר סיבתי לנזק אלא בוחן את הרכב כמות שהוא, על נזקיו – בין אם התרחשו לאחר התאונה או לפני כן – עד מועד הבדיקה. אין חולק בין הצדדים כי הרכב כאמור נבדק חודש וחצי לאחר התאונה. לפי חוות דעת זו, כנף אחורית שמאלית ודופן אחורית שמאלית נמצאו ניזוקים וטוענים תיקון, כשאין חולק שישנם נזקים מאחור אולם השאלה שעל בית המשפט להכריע היא האם כלל הנזקים נגרמו מאותה תאונה, ואם לא, האם יש לכך רלוונטיות מקום שממילא יש צורך בהחלפת חלקים בגין התאונה השנייה או שמא יש להתייחס לכך כהשבחה, למשל.

בדו"ח שמאי לרכב הנתבעים נקבע כי יש צורך בעבודות פחחות, פוליש לפנס, צבע ושיפוץ פגוש קדמי.

 

הוגשה חוות דעת מומחה של חוקרת ומשחזרת תאונות דרכים אשר בחנה את הודעות הנהגים המעורבים לחברות הביטוח, דו"חות שמאי לשני כלי הרכב ותמונות צבע של כלי הרכב. היא הבהירה כי הצומת בו התרחשה התאונה, צומת ניר צבי, הוא צומת בעל ארבע זרועות בכביש בינעירוני. מדובר בכביש ישר ללא עליות וירידות. שני כלי הרכב פנו מכיוון בי"ח אסף הרופא לכיוון באר יעקב – ימינה. רכב הנתבעים נסע אחרי רכב התובע. לאחר היכנסם לנתיב ההשתלבות, תוך השתלבות לנתיב הנסיעה שליד, אירעה התאונה. הנתבע תיאר לפני המומחה כי הוא נסע אחרי נהגת רכב התובע והם עצרו אחרי הפנייה ומשהיא התמהמה, החל לצאת לעקיפה ותוך כדי היא יצאה והוא פגע בה. הצד של הפינה הימנית של רכבו פגע בפינה השמאלית של הפגוש האחורי בלבד. המומחית נתבקשה לבדוק את התאמת נזקי רכב התובעת לתאונה המדוברת ולנזקים ברכב הנתבעים.

לטענת המומחית, בצילום שהוצג, ניתן לראות את הנזק בחלק האחורי של רכב התובע "בגבהים שונים ובאופי שונה" כאשר הנזק בדלת האחורית של רכב התובע מקביל בגובהו לנזק בכנף האחורית של הרכב (מעל למסילת הדלת). היא בחנה כלי רכב דומים לעניין הגבהים ומסקנתה כי בעוד ברכב הנתבעים הנזק הוא עד לגובה של 68 ס"מ בדמות שפשוף קל, ברכב התובע ישנם מספר מוקדי נזק – שפשוף עיקרי בפינה השמאלית של הרכב בטמבון, המגיע כמעט על החיבור בין הפגוש לכנף, כאשר גובה החיבור הוא 70 ס"מ. בכנף, מעל החיבור עם הפגוש, ניתן לראות שקיעה של הפח ושקיעה זו אינה תואמת לתאונה ולנזקי רכב הנתבעים – לא בגובה ולא באופי שכן, "על מנת שתיווצר שקיעה כזו ברכב המאזדה (התובע-א"מ), הפגוש ברכב המאזדה שבולט יותר מהכנף, היה צריך להילחץ פנימה והוא אינו לחוץ – רק משופשף. כמו כן, אין ברכב האופל (הנתבעים-א"מ) נזק תואם או גורם המתאים ליצירת נזק שכזה. מה גם, שלפי חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, היה צורך בהחלפת מסילת הדלת האחורית השמאלית ומסילה זו מתמרת לגובה של 94 ס"מ מהקרקע ואינה תואמת בגובה לאזור הנזק ברכב הנתבעים. גם מעל למסילה ניתן למצוא נזקים ברכב המאזדה שעקב גובהם כמטר מהקרקע אינם תואמים ואלה נראים בדלת האחורית שמאלי של מרכב המאזדה".

 

בחקירתה עימת ב"כ התובע את גרסת התובע כפי שלכאורה הדגים וכי הדבר שונה מהתרשים שהיא צירפה לדו"ח. בעניין זה שאלה את ב"כ התובע האם לפיו העמדת הרכבים היא באופן ששניהם ישרים (בשים לב לכך שהתובע מסר "פנינו ימינה ורצינו להשתלב שמאלה מנתיב ההשתלבות לנתיב הנסיעה") והלה השיב בחיוב ועל כך השיבה "אבל זה לא יכול לקרות, הרי אם הוא יוצא מנתיב ההשתלבות הוא חייב להיות באיזו שהיא זווית ולו קטנה" וכשחזר על התיאור השיבה "זה באמת מתאים למה שאני מראה כאן. ששניהם באיזו שהיא זווית" (עמ' 15, ש' 31-36). היא הדגישה במענה לשאלתו כי ישנה התאמה בין מה שתיאר התובע לבין מה שכתבה בחוות הדעת אולם "אין התאמה בגבהי הנזקים ואם אתה תעמיד אותם ככה או שתעמיד אותם ככה, נקודות המגע הן אותן נקודות המגע ואין התאמה בנזקים, במאזדה יש כמה מוקדי נזק, חלקם גבוהים מדי ולכן זה לא מתאים. אנחנו לא טוענים שלא היה מגע בין כלי הרכב. אני רק טוענת שחלק מהנזקים שמוצגים ברכב המאזדה לא שייכים לתאונה הזאת" (עמ' 16, ש' 24-29). הנזק ברכב התובע בהתאם לתיאור התובע את התאונה יכול להיות משויך "רק לנזק התחתון" אחרת הדבר לא ייתכן ו"יש נזקים שלחלוטין לא מתאימים, האופל לא יכלה לגרום לנזקים מעל" (עמ' 17, ש' 2-6)..."הנזק מעל המסילה לא יכול היה להיגרם מהאופל" (עמ' 17, ש' 12). היא אכן החריגה את נזק השקיעה "גם אין לו צבע שחור, בניגוד לנזקים שמתחת" (עמ' 17, ש' 16-17). היא נשאלה האם יכולה הייתה להיות דפורמציה, שינוי בצורה של הפח, בצורה של החלק אם למשל חלק מסוים יידחף, האם חלק אחר שנמצא "פה ממש ליד" יכול להתעקם על ידי דחיפה של החלק הזה משהנזק הוא ללא מחלוקת נזק דפורמטיבי. על כך השיבה שכאן הדבר לא יכול להתרחש ולחיצה בפגוש כאן לא יכולה לדחוף את הכנף שבדיוק עליו כפי ששאל כי "אין לחיצה בפגוש פה" ולכן "זה לא רלוונטי". ב"כ התובע חידד את השאלה "למה לחיצה בפגוש לא יכולה לגרום לנזק בדיוק בחלק שמעליו ולגרום לאותו כיפוף שאנחנו רואים שממש משיקים, הפגוש והחלק הזה" ועל כך השיבה כי מה שהוא מדבר עליו "ייראה לנו נזק מתמשך, באותה צורה ובאותו כיוון" (עמ' 17, ש' 18-35). נזק מתמשך חייב להיות מתמשך באופן שבשני החלקים נראה "את אותו הכיוון ואת אותה צורת נזק, בעוד שבמקרה הזה אנחנו רואים בחלק התחתון שפשוף, שמתאים אגב בצורה מובהקת לשפשוף שיש ברכב האופל, ומעל אנחנו רואים לחיצה שאין לה שום קשר. לא בצורה ולא בכיוון ולא באופי ובטח לא מתאימה לנזק ברכב האופל" (עמ' 18, ש' 7-11). היא הסבירה כי אם ייצור מעיכה בפגוש האחורי בדיוק באותה הנקודה כן יש סיכוי שזה יעלה למעלה כטענת ב"כ התובע ויכול להיות שזה כן יידחף "אבל אתה תצטרך לראות המשכיות אבל פה יש לנו שריטה" (שם, ש' 14-15). היא הבהירה כי לא יהיה כאן ריבאונד של פגוש (שבמכות חזקות הוא יכול לחזור אחורה והוא גמיש כדי לספוג אנרגיה) "במקרה של שפשוף כמו שאנו רואים באופל...חייבים שתהיה התאמה בין שני כלי הרכב כי הם באו במגע" (שם, ש' 33-35) ולדבריה באופל אין שום נזק שמראה על כניסת הפגוש של המאזדה פנימה. במענה לשאלת בא כוחו של התובע השיבה כי הוא נסע במהירות של "התחלת נסיעה. הוא אמר שהם עצרו, שניהם אמרו שהם עצרו" (עמ' 19, ש' 20). היא משיבה כי לא יכול להיות שהוא היה במצב של תאוצה במטרה להיכנס לנתיב במהירות כי "הוא עצר. הוא התחיל מעצירה. שניהם אומרים שיש שם מצב של עצירה. מעצירה הוא לא יכול להגיע למהירות גבוהה. הוא יכול להגיע ל-5, 10 קמ"ש, גם אם הוא רוצה מאוד להאיץ כדי להשתלב", כאשר גם במרחק של כ-10 מטרים לא יגיעו למהירות גבוהה כי לא יספיקו לפתח מהירות גבוהה (עמ' 19, ש' 28-36). היא שללה את האפשרות שבהיצמדות נוצרה איזו שהיא לחיצה עם חלק גבוה יותר בפנס כי אין את הצבע השחור והכיוון לא מתאים "זו ממש לחיצה פנימה. זו לא לחיצה שהכיוון שלה כמו הנזק למטה שהוא נזק שריטה לאורך. אין התאמה ואתה רואה גם שיש נזקים נוספים. הוחלפה המסילה לפי דו"ח השמאי. אין שום קשר בין הנזקים הגבוהים לבין התאונה" (עמ' 22, ש' 21-24).

 

העדה מטעם התובע (הנהגת) טענה כי הרכב היה חדש יחסית ו"אז לא היו פגיעות. הרכב היה שלם. אני לא אביא משהו ישן עם המצאה שזה, בשביל לחפות על משהו שזה" (עמ' 27, ש' 33-34). העדה תיארה כי היא המתינה שהכביש יתפנה והיא תוכל להשתלב ופחות ממספר מטרים הייתה תחנת אוטובוס כך שהיא גם לא יכולה הייתה להתקדם "בין לבין  היה עוד רכב אחריי והרכב השלישי זה היה הרכב שפוגע בי...הוא פשוט עקף. אני התקדמתי, הוא פשוט בא, עקף ונכנס בי פשוט ואני בלמתי" (עמ' 27, ש' 6-9). היא הסבירה כי שניהם השתלבו לאותו נתיב אבל היא הייתה הראשונה והיא לא עברה נתיב אלא השתלבה עם הכביש והוא ניסה לעקוף את שניהם משזה שני רכבים. היא הבהירה כי רכב הנתבעים עקף את שני הרכבים. היא חזרה על כך שניסתה להשתלב ימינה ושניהם השתלבו ימינה. היא נשאלה לגבי טופס ההודעה שם מצוין שביקשה להשתלב שמאלה והשיבה "פניתי ימינה להשתלב לשמאלה מן הסתם" והיא צריכה לפנות לנתיב השמאלי. היא הסבירה כי בהשתלבות של הצומת הגדולה אין לה עוד נתיב להמשיך ישר מהימין אז היא צריכה להיכנס שמאלה. היא אישרה שהתאונה מתרחשת כשהיא החלה בהשתלבות שמאלה. היא נשאלה "אז בשום שלב לא היית בעמידה. זאת אומרת התחלת להשתלב ואז התאונה מתרחשת". על כך השיבה: "עצרתי מספר שניות בשביל לראות שהכביש מתפנה" (עמ' 29, ש' 11) וכשהכביש התפנה והיו מספר אוטובוסים שמנעו ממנה להתקדם לכיוון תחנת האוטובוס כדי לא לחסום אותם, רק כשראתה שמתפנה היא ניסתה להשתלב. היא מאשרת שהתאונה מתרחשת כשהיא מנסה להשתלב ולדבריה "הוא פשוט עקף אותי, הוא פשוט מיהר". הוא עומתה עם כך שבטופס הודעתה ציינה כי היא עמדה ולא כי הייתה בנסיעה והשיבה "בהשתלבות האטתי, היה מספר שניות שעמדתי" (עמ' 30, ש' 6). היא נשאלה מי לקח את הרכב למוסך ומסרה שבעלה, עת מדובר ברכב חדש של פחות משנה לדבריה. היא עומתה עם כך שהרכב נבדק כחודשיים לאחר התאונה (או ליתר דיוק חודש וחצי). היא שללה כל תאונה קודמת לרבות פגיעות מחניות. היא נשאלה אם היא שילמה כבר כסף למוסך והשיבה כי זה דרך הביטוחים והיא לא יודעת ועל כך הוטח בפניה שהיא לא הפעילה את הפוליסה.

התובע, בעל הרכב, העיד כי הוא לא הוציא כסף עבור תיקון הרכב. לדבריו הוא התקשר לחברת הביטוח מיד לאחר שרעייתו התקשרה ומסרה לו שנכנסו ברכב שלהם והונחה על ידי הביטוח לקחת את הרכב למוסך הסדר, שם יעריכו את הנזק ויתקנו את האוטו. לדבריו, המוסך ראה את הנזק אולם לא תיקן אותה עת את הרכב בשל עומס עבודה וכן נימק לו כי הרכב יכול מכנית להמשיך לנסוע משרק פגוש אחורי והפאנל זקוקים להחלפה והם נסעו עם האוטו ויצרו קשר מאוחר יותר עם המוסך לבדוק מתי אפשר להכניס את הרכב ואכן המוסך יצר עמו קשר על מנת שיכניס את הרכב. לדבריו, נמסר לו מהמוסך כי הנזק של האוטו זה 17 אלף ₪ - "תיקנו הכל, אז הוא אומר "תקשיב, הביטוח משלם 10 אלף שקל, את ה-7 אלף שקל לא מוכן לשלם". אמרתי לו למה? לא, קודם כל הגיעו לבית אחרי שתיקנו הכל, מחברת הביטוח הגיע, שם כל מיני מכשירים על האוטו, איזה חלקים החליפו, איזה חלקים לא החליפו" ואז התקשרו אליו אחרי זה ומסרו שחברת הביטוח לא מוכנה לשלם את ה-7000 ₪ אלא רק 10,000 ₪ משלא מוכנים לשלם על חלק הפאנל. נמסר לו שלא ניתן לתקן את המראה עת הייתה לדבריו מעיכה של המראה, וישנו נזק הן מעל פס המסילה, הן בכנף אחורית שמאלית והן בחלק התחתון שזה הפגוש. לדבריו נמסר לו כי לא ניתן ליישר את המעיכה אלא זה חלק שמחליפים אותו. הוא חזר שוב על כך שלא שילם דבר מכיסו – לא שילם לשמאי ולא שילם למוסך. ב"כ הנתבעים תמה ושאל "אז למה אנחנו פה היום? בעצם לא נגרם לך נזק. קיבלת 10 אלפים שקל. רגע, לא נגרם לך נזק, לא שילמת שקל". אומנם יש לו חוות דעת והוא לא חייב לתקן את הרכב אבל כפי שהסביר ב"כ הנתבעים, הוא תיקן את הרכב ועל כן, תמה ב"כ הנתבעים האם "אני בתביעת הפסדים? הוא הפעיל את הפוליסה? לא הפעיל את הפוליסה? שילם כסף על התיקון? לא שילם כסף? הוא לא שילם כסף. לא שילם כסף לשמאי, אז איך אתה תובע שכר טרחת שמאי? ...מי הגיש את התביעה? איך הגיש את התביעה? באיזה נסיבות הגישו את התביעה? ...אדם אומר "יש לי חשבונית תיקון" והרכב תוקן והוא אומר "לא שילמתי שקל", משהו פה לא מסתדר לי". בעניין זה מסר התובע כי "יכול להיות שנתנו שיק זמני. שיק זמני, פקדון, משהו כזה. לפי מה שזכור לי". הוא נשאל האם השיק הזה לא נפרע, והשיב בשלילה. לאחר מכן הסביר כי הביטוח שילם את הכסף לחשבון שלו ואת הכסף – אותם 10,000 ₪ - העביר למוסך ולאחר מכן החזירו לו את השיק בחזרה של הפקדון. ייאמר כי בשלב זה התובע סבר לתומו כי התובעת היא חברת הביטוח ולא הבין שהוא עצמו התובע עת נאמר לו כי הוא לא שילם וחברת הביטוח לא תובעת בהליך זה תביעת שיבוב כדי לקבל החזר של הכספים. בעניין זה הסביר ב"כ התובע כי ניתן שיק ערבון וחלק מהסכומים שולמו למוסך וישנה יתרה מסוימת שהתובע צריך עוד לשלם למוסך ואם בית המשפט ידחה את תביעת התובע, כי אז הם יקבלו תביעה מהמוסך. אעיר בעניין זה כי חלפו 4 שנים וטרם נתקבלה תביעה מהמוסך בשים לב לכך שהתיקון היה בשנת 2018. בעניין זה העיר בית המשפט כי על התובע לספק קבלות מהמוסך שאכן שולם אותו חלק והתובע הסביר באמצעות בא כוחו כי על מנת להוכיח נזק די בהצגת חשבונית תיקון או אישור מספק החלפים או תשלום בפועל אולם הנתבע מנגד טען כי אין כאן תשלום בפועל משהוא לא שילם אפילו לשמאי והוא תובע את הסכום ששולם לשמאי. בית המשפט העיר כי מקום בו עולה ספק לגבי חשבונית תיקון כי אז יש לצרף קבלה.

 

חשבונית התיקון היא על כ-17000 ₪. לכאורה עלתה שאלה מדוע מבוקש 17000 ₪ אם שולמו 10,000 ₪ מהביטוח של התובע, מדוע הוא תובע על 17000 ₪ ולא רק את היתרה אלא דורש לפי חשבונית תיקון ומדוע הוא תובע על שכ"ט שמאי שכבר שולם לו? וכן עלה לכאורה כי ב"כ הנתבעים הופתע שהביטוח שילם (עת אין חולק שהביטוח של הנתבעים שילם משהדבר גם מצוין בכתב התביעה) ואז מדוע חברת הביטוח של התובע שילמה רק 10000 ₪ ולא 17000 ₪ אלא אם פקפקה בגובה הנזק ועתה דורשים מחברת הביטוח של הנתבע לשלם גם מה שחברת הביטוח של התובע שילמה? הרי יכולה הייתה חברת הביטוח שלו לשלם לו הכל ולתבוע את חברת הביטוח של הנתבע בתביעת שיבוב? על סמך מה קבעה היא עצמה שיש לשלם רק 59% מגובה הנזק? אומנם על פי הפסיקה טענה שחברת הביטוח לא העלתה במכתב הדחייה לא יכולה לשמש לה מאוחר יותר כהגנה אולם לו זה היה המצב, כפי שעולה לכאורה מפרוטוקול הדיון – דבר שיצר "מהומה" – כי אז על התובע היה לגלות את הפרט המהותי לרבות אישור אי הגשת תביעה עת הוא תובע פרטי (כמקובל גם בהליך של תביעות קטנות) ונקודה זו עלתה מעדותו שלו ולכן בית המשפט אפשר זאת אותה עת משאם עתה הוא טוען טענה לפיה גם אם קיבל כספים כי אז משלא העלתה זו חברת הביטוח במכתב הדחייה (משלא גילה זאת), הרי שהיא מושתקת ועליו לקבל הלכה למעשה בכפל – בית המשפט לא ייתן לכך יד. מה גם, שלכאורה התובע תובע לפי חוות דעת שמאי על בסיסה ניתנה חשבונית מטעם המוסך אולם חוות דעת השמאי התייחסה לכל הנזקים ברכב ללא הבחנה מה נגרם כתוצאה מהתאונה דנן ויכול ואכן הרכב תוקן או יתוקן לפי חוות דעת שמאי (עת התובע מוסר כי הרכב תוקן אולם לא שילם למוסך אלא את הסכום שהועבר לו על ידי חברת הביטוח ואני מתקשה לקבל שמוסך ימתין לתוצאות פסק דין עבור 7000 ₪ במשך 4 שנים) אולם גם אם כך היה, בכל מקרה, בל נשכח בתיק כי המחלוקת היא לגבי גובה הנזק – בין אם כעת בשל עדות התובע כי לא שילם דבר מכיסו אלא חברת הביטוח שהכירה בחלק מהנזק המבוקש ללא הסבר מדוע, וללא הסבר מדוע לא גילה פרט מהותי זה עם הגשת כתב התביעה (ויכול ולא מסר זאת לבא כוחו המהווה שחקן פעיל בתחום וידוע בהגינותו עת נראה כי בא כוחו עצמו היה מופתע ונאלץ להגן על לקוחו בנאמנות בחירוף נפש ויכול וגם התובע פעל בתום לב שמלא הבין כלל שהוא עצמו התובע ולא ראה בכך כפרט מהותי) ובין, ובעיקר, לגבי רכיבי הנזק. ודוק; הנתבעת אינה חולקת על כך שיש צורך לשלם אולם לא עבור כל הנזק, ואם חברת הביטוח שילמה 10,000 ₪ כיתרה שלא שולמה, וחברת הביטוח של הנתבע שילמה את החלק הלא שנוי במחלוקת, כי אז אין חסרון כיס לתובע שכבר תיקן את רכבו. 

 

אולם לא זה המצב בענייננו. עיון בכתבי הטענות מעלה כי לא חברת הביטוח של התובע שילמה לו אלא חברת הביטוח של הנתבעים שילמה חלק מהסכום – אותם 10000 ₪ שהזכיר התובע - ואכן התובע עותר לחיוב היתרה ולא סכום החשבונית. לולא כן, היה ממש בטענת הנתבעים.

 

6. טול מצב בו היה התובע מקבל פיצוי מחברת הביטוח שלו, כי אז לא היה מקום לפצותו. זאת, בשים לב לכך שהעיקרון בדיני הנזיקין הוא פיצוי מקום שבו נגרם נזק, גם אם הוכחה האחריות -

"כידוע, עיקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא עיקרון השבת המצב לקדמותו. מטרתם של הפיצויים בנזיקין היא להעמיד באמצעותם את הניזוק, עד כמה שהדבר ניתן, באותו מצב בו היה נתון אלמלא מעשה העוולה. לפיכך, בתביעות כגון דא, בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים, ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי רכב אודות שיעור הנזק, שכן בחוות הדעת יש כדי להצביע על ההוצאה שיידרש הניזוק להוציא כאשר יבקש לתקן את הרכב, או שיידרש לנכות ממחיר הרכב במידה וימכור אותו במצבו. ואולם, משתיקן הניזוק את הרכב, הראיה הנדרשת לגבי שיעור הנזק שנגרם לרכב ככל שמדובר ברכיב של עלות התיקון היא ראיה אודות עלות התיקון לניזוק" (תא"מ 3860-05-08 מ.פינס בע"מ נ' נוריאל מגדיש).

אומנם ישנם מקרים בהם אין חולק שנגרם נזק וניתן להעריכו על דרך של אומדנא (כך אדם שפעל לתיקון הנזק בעצמו ובידיו קבלות על רכישת חלפים) או כי תיקן אך חלק מהדרוש תיקון בהתאם לחוות דעת שמאי, וייתכנו מקרים בהם יפוצה וזאת כל עוד אין חריגה מהדין המהותי כל עוד תובע השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו גם בנוגע לגובה הנזק, כאשר הלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו (ראו ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245). הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד" (ראו לעניין זה את רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.15) בפסקה ח').

יוער, כי גם בהליך של תביעות קטנות נפסק שהגם שבית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי ביהמ"ש בפני "האזרח הקטן" בדרך של פישוט סדרי הדין והראיות, אין בכך כדי לחדור לתחומי הדין המהותי, ואין בכך כדי לאפשר לקבל תביעה של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, גם בנוגע לגובה הנזק כאמור (רע"א 10124/17 אשקר נ. סלימאן (30.1.2018)). וכך נפסק:

"בנוגע למצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה. עם כל ההבנה, אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת. ברוח דומה, נכון לערער על הדרך בה צעד בית המשפט לתביעות קטנות בקבעו כי על בית המשפט לבכר פסיקה על דרך האומדן על פני דחיית התביעה הקטנה, כאשר האיזון בין הדברים יתבטא בעריכת האומדן על הצד הנמוך. נבהיר כי השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות" (שם).

 

ועל כן, עת מדובר בהליך של תביעות קטנות, כי אז בית המשפט זה רשאי לפעול בגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן להוכיח את הנזק הנטען. מכל מקום, כאשר תוקן הרכב בפועל לא ניתן עוד לתבוע פיצוי על בסיס חוות דעת השמאי שהוצאה (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (10/9/17)) – אולם לא כאשר הוכח הסכום ששולם בפועל.

 

כידוע, חשבונית אינה מצביעה על תשלום בפועל ולאחר הנפקתה ניתן לבצע זיכוי או פעולות חשבונאיות אחרות. ככלל, אם כי ניתן לעיתים לסייג זאת במקרים המתאימים עת מדובר בתובע פרטי להבדיל מחברת ליסינג או חברת השכרה, הרי שמקום בו מדובר בתיקון כי אז יש להציג קבלה ולא ניתן להסתפק בחשבונית מס שאין בה להעיד על הוכחה בדבר תשלום ששולם בפועל ולפיכך היא לא מעידה על גובה הנזק הממשי (ראו והשוו: תק 26186-11-20 ישי בוגרד נ' משאבות בטון פריג' סרחאן בע"מ (7.2.2022)) לעומת קבלה המעידה על גמר ביצוע העבודה ותשלום בפועל. זוהי הגישה הרווחת בפסיקה. עם זאת, מודעת אני לכך כי קיימות פסיקות המכירות בפיצוי חרף היעדר קבלה המעידה על תשלום למוסך בגין תיקון עת קיימת חוות דעת וחשבונית מס שהונפקה (ראו למשל, בין היתר, ע"א (מחוזי ת"א) 51991-10-18 יעקב דן נ' שלמה רכב בע"מ (18.4.2019); תא"מ 48435-01-12 אליהו חי ברדלי נ' הפניקס חברה לביטוח (27.12.2012) וכן ע"א (מחוזי –חיפה) 43503-12-20 י.ב.ב שירותי ניהול בע"מ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח (29.4.21)). בעניין י.ב.ב שירותי ניהול עמדה במוקד המחלוקת השאלה האם בהיעדר קבלה המעידה על תשלום למוסך בגין התיקון בפועל – חרף קיומה של חוות דעת לא שנויה במחלוקת וחשבונית מס כדין שהונפקה במוסך – יש לדחות את התביעה בשל העדר קבלה וכב' השופט מאזן דאוד קיבל את הערעור על בית משפט השלום אשר קבע כי תובע רשאי להוכיח את נזקו באמצעות חוות דעת ואינו חייב לתקן את הנזק כתנאי לקבלת פיצוי אולם מעת שתוקן הרכב לא ניתן להסתפק עוד בחוות דעת השמאי בלבד ושומה על התובע את נזקו להציג ראיות באשר לעלויות התיקון בפועל וזאת כדי למנוע מצב של פיצוי ביתר ולוודא שהפיצוי שיינתן לו הוא בשווי נזקיו בלבד. שם לא הייתה מחלוקת שהרכב תוקן  כאשר הרכב שם נמכר ולא הוצג הסכם מכר עת בית משפט השלום קבע כי הסכם המכר הוא ראיה מהותית לשם הוכחת שיעור הנזק, שכן ממנו ניתן היה לעמוד על פרטי המכירה ועל נתונים רלוונטיים נוספים ובכלל זה על הפחתה שהייתה ככל שהייתה ממחיר המחירון לרבות בגין ירידת ערך ואי הצגת ההסכם פועל מבחינה ראייתית לחובתם עת המערערת היא חברה שעיסוקה בממכר וחסר בכלי רכב וזאת בשונה מאדם פרטי והמשיבה מוכנה הייתה לשלם את התשלום שבוצע בפועל ובכך חוות הדעת אינה מהווה ראיה מספקת באותו עניין. בית המשפט השלום הפנה לחובה יש בהוכחת עלויות התיקון בפועל והחובה שיש בצירוף קבלות בגין התשלום, תוך הפניה לע"א (מחוזי מרכז) 33147-11-14 אוטו שיש מימון והשכרה עת שם כב' השופט שיינמן אבחן בין מצב בו הרכב תוקן לבין מצב בו הרכב לא תוקן, ופירט באשר לראיות הדרושות לשם הוכחת הנזקים ומשתוקן הרכב היה על התובעת להמציא אסמכתאות להוצאות שנדרשו לשם תיקונו הלכה למעשה ולא להסתפק בחוות דעת שמאי מטעמה המציגה נתונים הרחוקים מהדיוק העובדתי המתבקש. בית המשפט המחוזי אבחן באותו המקרה את עניין אוטו שי, שם הבהיר כי חברת ההשכרה סירבה באופן שיטתי להציג ראיות המעידות על התיקון ועלותו אף שלא הייתה מחלוקת כי הנזקים תוקנו והוצגה רק חוות דעת אחת מטעם התובעת חברת ההשכרה שאישרה שאינה מסייגת את העלות שהייתה לה בפועל בגין תיקון המכונית. בית המשפט המחוזי בחיפה הפך את פסק דינו של בית משפט השלום הואיל ובעניין שהיה לפניו חוות הדעת הייתה מטעם הנתבעת באותו הליך ולא של התובעת (דבר שלא קיים בענייננו אלא חוות דעת בוחן תנועה שהתובע לא מקבלה) ושם הנתבעת (המשיבה) הסכימה לחוות דעת שמאי מה שלא קיים כאן. אומנם שם הוצג מסמך תומך בחוות הדעת המוסכמת בדמות חשבונית מס המאשרת את מלוא העלות המפורטת בחוות דעת שמאי אולם שם לא עלתה כלל סוגיה לפיה התובעת לא שילמה את הנזקים בפועל משהתובע כאן מודה שלא שילם דבר אלא חברת הביטוח, ואכן לו היה מדובר בחברת הביטוח שלו, כי אז כפי שהטיב ב"כ הנתבעים לציין, הרי שלה יש את זכות התביעה ולא לו, משזכות זו כבר הומחתה על ידו לחברת הביטוח עת תביעת שיבוב היא החריג להמחאת זכות בנזיקין עת זכות התחלוף היא האפשרות של מבטח לחזור בתביעה כנגד גורם הנזק לאחר ששילם את תגמולי הביטוח למבוטח שלו עת הלכה למעשה המבטח מאמץ את זכותו של המבוטח לחזור ולתבוע את נזקו מגורם הנזק ונכנס לנעלי המבוטח. אם לא היה הביטוח כי אז הניזוק היה תובע את המזיק בעצמו אולם כיוון שקיבל פיצוי זכותו עוברת למבטח ששילם את הפיצוי. כך או אחרת, בענייננו, בניגוד לעניין הכשרה חברה לביטוח, חוות דעת השמאי הייתה גם הייתה שנויה במחלוקת ולכן החשבונית התומכת באופן מובנה גם היא שנויה במחלוקת (מבלי צורך להתייחס לאמיתותה).

 

בקליפת האגוז יוער, כי באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי "קיים הבדל בין חשבונית מס לבין חשבונית עסקה. חשבונית מס היא מסמך שעוסק מורשה חייב להוציא בגין כל עסקה שהוא עושה עם לקוחותיו. הוצאת חשבונית מס, וזה העיקר, יוצרת חיוב של בעל העסק לשלם לרשויות המס את רכיב המע"מ שהוא גבה מהלקוח כפי שמפורט בחשבונית המס" וכי היא מתעדת את דרישת התשלום בגין העסקה שנעשתה מול הלקוח (אם כי אעיר בעניין זה כי לעיתים ישנן הנחות לרבות קיזוז ממע"מ של לקוח שאינו משלם עבור רכיב זה והדבר אינו מעניינו של המוסך אלא של הגורם המפצה), בעוד "חשבונית עסקה נועדה לתיעוד בלבד, ומשמשת את הלקוח כהוכחה לכך שהעסקה אכן הוסכמה בינו לבין בעל העסק. מבחינת בעל העסק היא מהווה דרישת תשלום מפורטת. משכך, הוצאת חשבונית על ידי המוסך מלמדת כי המוסך יצר חיוב כדי לשלם מע"מ בגינה והיא מהווה תוספת ראייתית לא מבוטלת לכך שחוות הדעת שגם כך אינה שנויה במחלוקת אכן היא המדד לסכום הנזק והיקפו" תוך שהפנה לפסיקות בתי משפט מחוזי נספות ובכלל זה עניין יעקב דן שם צוין מפורשות כי הוכח מהו הנזק כתוצאה מהתאונה וכי בוצע תיקון בפועל ולכן ראיות התומכות בסכום הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה אין בהן להידחות אפילו אם אין חשבונית (ולא רק קבלה) אלא בהעדר קבלה על תשלום בפועל אין לפסוק אך את רכיב המע"מ שנקב השמאי (והפנה גם לע"א (מחוזי ת"א), גם מפי כב' השופטת אביגיל כהן 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ורת"ק (מחוזי ת"א) 6338-12-17 אברהמי ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח, גם מפי כב' השופטת אביגיל כהן). מכל מקום, יש להבהיר כי במסגרת הערעור המערערים צירפו ראיה בדמות הקבלות המעידות על תשלום החשבונית.

 

כן לעניין זה ראו גם פסיקת בית משפט השלום של כב' השופט חאג' יחיא שקבע כי אי הצגת קבלה על תיקון רכב שניזוק בתאונה ותוקן אינה עילה לחברת ביטוח לדחיית תביעה המוגשת נכדה ואף קבע "אין לבוא אל התובעת בטענה שלא הוכח הנזק, רק בגלל שלא הוצגו קבלות או חשבוניות (הדגשה שלא במקור- א"מ) על חלקי חילוף שהותקנו ברכב, או עבודה שהושקעה בו. הלכה היא כי ניזוק זכאי להיות מפוצה על נזקו, גם אם לא תיקן אלת הנזק, והמזיק חייב אף בתשלום מע"מ על נזק שלא תוקן בפועל" ומשכך הסיק כי אם רכב תוקן, אין להבחין בין זאת לבין מקום בו הרכב לא תוקן (יכול עקב ההשלכות שבדבר שתובע לא יאמר אמת אם ידע כי מקום בו תיקן את הרכב לא יקבל דבר לעומת מקום בו יצהיר שהרכב לא תוקן ויקבל מלוא נזקו לפי חוות דעת שמאי). כן ראו בעניין זה תא"מ 30522-05-15 סואחרה נ' בראשי והראל חברה לביטוח בע"מ ((31.12.2017)) עת באותו עניין התובע הציג את חוות דעת שמאי שלא נסתרה וזו הראיה היחידה שהייתה מונחת לפני בית המשפט בעניין הנזק (ולא הייתה למשל חוות דעת של בוחן תנועה מנגד) עת בית המשפט קבע שם כי הטענה בדבר אי הצגת חשבונית המעידה על תיקון (שם גם לא הייתה חשבונית) נטענה כהרחבת חזית ולא עלתה מעדות התובע הנחקר כאשר בית המשפט הפנה לתא"מ 56401-01-13 שם נבחן האם התובע זכאי לקבל פיצוי בהסתמך על חוות דעת שמאי בלבד ללא הצגת חשבונית בגין תיקון שביצע ברכב וכב' השופט הישאם אבו שחאדה התייחס להיעדר חובה בדין על הניזוק לתקן את הנזק שנגרם לו על ידי המזיק על מנת שיזכה לפיצוי (דבר שאינו במחלוקת בתיק דנן) והאחר קיומה של חוות דעת שלא נסתרה (עת כאן זהו מושא התובענה) ולכן המקרה אינו דומה לענייננו עת גם שם הפנה בית המשפט לתא"מ 3860-05-08 שלא קיבל את החשבונית משהתברר כי חוות דעת השמאי לוקה במספר ליקויים עת הוכח למשל שבכל הקשור "לרכיב הנזק בגין חלפים לפי חוות הדעת לגביו הוכח פוזיטיבית שאינו נכון ואינו מבטא, כלל ועיקר, את עלות חלקי החילוף בהם נעשה שימוש לתיקון רכב התובעת, אך גם באשר ליתר הרכיבים – בנסיבות שהוכחו כאמור אין מקום להסתמך על חוות הדעת". רוצה לומר, כי הייתה אי הלימה בין ההוצאה בפועל לבין ההוצאה הנדרשת וזהו המבחן הקובע. היה ואכן לא הוצאו ההוצאות ולא נטען כי יוצאו ההוצאות בעתיד נוכח פיצוי חלקי והרכב תוקן לחלוטין, כי אז אכן קמה ומזדקרת השאלה על מה יש לפצות?

 

יוער, כי עת מדובר בסכום נמוך, יכול והנפקות בין חשבונית לקבלה מטשטשת. שכן, או אז בהליך של תביעה קטנה מכירים גם בדרך של אומדנא על בסיס הצעת מחיר במקרים בהם עלות חוות דעת שמאי עולה כדי עלות התיקון לערך). כך בעניין קלופשטוק (רעא 2413/18 ‏דגנית פרץ קלופשטוק נ' זויה סטריקוב (4.9.18)) שריכך את הלכת אשקר, שם נקבע כי במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט בהליך של תביעות קטנות לצורך עריכת אומדנה וניתן אף לנהוג בגמישות מסוימת, אם כי, גם שם, וכאמור בעניין אשקר, "מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה".  

 

כך או כך, נקל לראות שישנן גישות שונות לעניין ההתייחסות לחשבונית מס ככזו המוכיחה גובה נזק בפועל. בהתאם לעמדות השונות שהובעו בפסיקה, דומה כי ככלל (אם כי ישנם חריגים) – עת מדובר בתובעות שהן חברות העוסקות בממכר או בהשכרת רכבים, "יש מקום לסברה כי עלות תיקון הרכבים בפועל נמוכה יותר מזו המצוינת בחוות דעת השמאי מטעמן, וזאת לאור מעמדן המיוחד הנובע מגודלן ומפריסת העסקים הנרחבת שלהן. במקרים כאלו, עליהן להוכיח את עלות התיקון של רכביהן כפי שהתבצע בפועל....ואולם בניגוד לחברות ההשכרה /ליסינג, במקרה של תובע פרטי ההנחה הבסיסית היא כי הוא מתקן את רכבו בגובה חוות דעת שמאי, למעט נסיבות המלמדות על מסקנות אחריות בחומר הראיות...אף אני הבעתי דעתי כי הרציונל העולה מפסק הדין בעניין אוטו שי נכון גם למקרה של אדם פרטי, לאור העקרון של הוכחת הנזק בשים לב לכך שהרכב תוקן (תא"מ (נת') 10739-03-15 לואי עזבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ). באותו עניין שנדון בפניי, התובע לא צרף קבלה ולא הבהיר הסיבה לאי צירופה. בכך עלה חשש לחוסר התאמה בין סכום השמאות לסכום התיקון בפועל...חוות דעת שמאית כראיה מלמדת על הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה. כאשר הרכב תוקן ללא עלות או בעלות פחותה, הטענה המועלית היא שהמזיק ישלם מעבר לנזק שנגרם והוכח. אולם, כאשר ניתן על ידי התובע הסבר לאי צירוף האסמכתא לתיקון בפועל, ובשים לב לכך שמוגשת חוות דעת על ידי המומחה, אני סבורה כי נכון לשקול כל מקרה לנסיבותיו אם התובע עמד בנטל הראייתי להוכחת הנזק. זו המסקנה הנלמדת גם מסקירת פסיקת בתי המשפט בעקבות הלכת אוטו שי בנסיבות של תובע פרטי" (תא"מ (נת') 19309-07-16 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' משה מנחם גורה (6.6.2018)).

 

כאמור, וככלל, מאחר שמדובר בתיקון יש להציג קבלה ולא ניתן להסתפק בחשבונית מס שאין בה להעיד על הוכחה בדבר תשלום ששולם בפועל ולפיכך היא לא מעידה על גובה הנזק הממשי (ראו והשוו: תק 26186-11-20 ישי בוגרד נ' משאבות בטון פריג' סרחאן בע"מ (7.2.2022)) לעומת קבלה המעידה על גמר ביצוע העבודה ותשלום בפועל. זו גישתי. אני מודעת לחוסר האחידות בפסיקה כאמור ועמדתי דוגלת בעמדת הפסיקה הדורשת חשבונית תיקון מקום בו תוקן הרכב אולם בשל אותה אחידות בפסיקה עת קיימות פסיקות המכירות בפיצוי חרף היעדר קבלה המעידה על תשלום למוסך בגין תיקון שעה שקיימת חוות דעת וחשבונית מס הרי שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (ראו והשוו: ע"א (מחוזי ת"א) 51991-10-18 יעקב דן נ' ש.שלמה רכב בע"מ (18.4.2019); תא"מ 48435-01-12 אליהו חי בדלי נ' הפניקס חברה לביטוח (27.12.2012)) שהוזכרו דלעיל –ואף לפרש לקולא, עת מדובר למשל, כבענייננו, בתובע פרטי ולא בחברת השכרה או ליסינג בשים לב למעמדן המיוחד הנובע מגודלן ומפריסת העסקים הנרחבת שלהן ובמקרים כאלו עליהן להוכיח את עלות התיקון של רכביהן כפי שהתבצע בפועל וכאשר ההסבר לאי צירוף הקבלה לתיקון בפועל הוא למשל כי פלוני המתין לתשלום מצד חברת הביטוח נוכח היקף הנזק ומוגשת חוות דעת מומחה כי אז "נכון לשקול כל מקרה לנסיבותיו אם התובע עמד בנטל הראייתי להוכחת הנזק. זו המסקנה הנלמדת גם מסקירת פסיקת בתי המשפט בעקבות הלכת אוטו שי בנסיבות של תובע פרטי..." (ראו והשוו: תאמ 19309-07-16 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' משה מנחם גורה (6.6.2018)).

 

7. מכל מקום, וזה העיקר לענייננו, הנתבעת מושתקת עתה לטעון לחשבונית ולא לקבלה, זאת הגם שמדובר אף בחשבונית עסקה ולא חשבונית מס. ואבהיר.

התביעה איננה על 17396 ₪ תיקון בפועל אלא על 10729 ₪ עת התובע הסביר כי הנתבעת שילמה לו 10729 ₪ (אותם העביר למוסך) והותיר אותו עם חסרון כיס של 9075 ₪ אותם לא שילם וחשבונית התיקון מתארת תשלום בהיקף של 17396. עולה אם כן, כי לא הופעל הביטוח מצד התובע אלא הנתבעת שילמה וסכום זה הועבר וברי כי לא שילם את ה-17396 ₪ אולם גם לא תובע את הסכום האמור אלא את ההפרש שלא שולם ואכן לא שילם (כך שלכאורה אומנם הנזק תיאורטי ולא הוצגה דרישת תשלום בגין אי תשלום כל החשבונית עת לכאורה תוקן כל הרכב ומשכך עדיין נדרשת קבלה). עם זאת, אם למשל תוקן הרכב באופן חלקי ולו כדי לאפשר נסיעה ברכב, כי אז ניתן להסתמך על חוות דעת שמאי בנוגע לחלק שלא תוקן. הבעיה היא שהחלק הפגוע הצריך החלפה ללא הבחנה ממה מהפגיעות שנשא נגרמו מהתאונה. או אז עולה שאלה אחרת, והיא לא שאלה שבמומחיות בוחן תנועה אלא שמאי. אם החלק מצריך החלפה בכל מקרה, האם יש משמעות להשבחה כי החלק היה פגוע קודם לכן במקום אחר שבו משממילא הדבר מצריך החלפה ויכול התובע היה "לחיות" עם הנזק הקודם כך שגם ללא הנזק הקודם, היה צורך להחליף את החלק? כלומר, אם מדובר במצב של החמרה יש משקל לשאלת ההשבחה משעקרון הגולגולת הדקה לא חל בנזקי רכוש אלא נזקי גוף והמטרה להשיב את המצב לקדמותו אולם אם ממילא יש צורך להחליף חלק – הרי שזהו השבת המצב לקדמותו. רוצה לומר, כי טענת השבחת הנכס ברורה היא מקום בו אכן הייתה פגיעה קודמת בגינה היה צריך למשל להחליף למשל דלת ועתה "נקרתה" בדרך הזדמנות עקב פגיעה נוספת ומחליפים את הדלת כאשר ההוצאה כולה היא על חשבון המזיק השני. אכן, השבת המצב לקדמותו עלולה לעיתים להטיב את מצבו של הניזוק מקום בו למשל טמבון שכבר צבר בלאי סביר או אף נפגע מתאונות קודמות והחלפתו עקב האירוע המצריך החלפתו, למעשה "משדרגת" את מצבו. ואולם, תיקון הנזק באופן נקודתי יותירו בידי התובע נכס פגום ביחס לנכס שהיה בידיו קודם לקרות האירוע, כך גם בנוגע לצביעת טמבון למשל שהיה למשל בחלק שלא נפגע מהתאונה דרוש צביעה אולם ממילא יש צורך לצבוע טמבון שלם ולא באופן חלקי כדי לא ליצור הבדלי צבע. בעניין זה ישנן גישות שונות. יש הגישות הלוקחות בחשבון בעת הפיצוי את ההשבחה (כל שכן מקום בו ניתן לבצע הבחנה שמאית גם מבחינת עלויות) וישנן גישות שרואות בכך שנהג הנקלע לתאונה ופוגע ברכב אחר אמור לצפות "לגרוע ביותר", עת נהג רכב פוגע צריך לצפות כי פגע באופן שיכול וגם החמיר מצב קודם שלא הצריך החלפה של הדלת ומשכך ממילא יש צורך להחליף את הדלת "בזכות" המכה הנוספת. לשון אחר; מזיק מוצא ניזוק כמות שהוא ולכן מקום בו לא הוכיח נתבע כי למשל לא היה צורך להחליף את הדלת אלא לבצע תיקון מקומי עליו לשאת במלוא הנזק. כך, יכול גם להיות ברמה התאורטית מצב בו תובע מסוים לא יחליף טמבון אלא לאחר פגיעות נוספות עתידיות (ובתיקון האחר ממילא ישלם עבור אותן עבודות) או שיתקן במקום אחר במחיר מופחת ובזאת "יתעשר" כתוצאה מהאירוע. זאת, בשים לב לכך שתובע אינו חייב בתיקון הרכב והוא יצא ידי חובתו עת צירף חוות דעת שמאי שבדק את הרכב סמוך לאירוע.

 

8. נחזור לענייננו. במקרה דנן, הנתבעת שילמה 10729 ₪ כמחיר כולל מתוך 19774 ₪ שכללו נזק ישיר לפי חוות דעת שמאי בסך של 17396 ₪, ירידת ערך בסך של 845 ₪ ועלות שכ"ט שמאי בסך של 1533 ₪ ואם שילמה הנתבעת עבור שכ"ט שמאי ברי כי אין צורך לשלם עבור רכיב זה אולם על בסיס מה גזרה את שכר טרחת שמאי? איך היא כימתה את גובה הנזק תוך הבחנה בין סוגי הנזקים? ממה הורידה ועל סמך איזו חוות דעת שמאי נגדית? כיצד כימתה את הנזק הנוסף שיש להפחית לטענתה? בדו"ח שמאי מצוין באופן כללי שכנף אחורית שמאל ודופן אחורית שמאלית נמצאו ניזוקים ופירוט העבודות שבוצעו הן פחחות, צבע, חשמל ופו"ה חיישני רוורס והוחלפו חלקים מקוריים של מגן אחורי חיצוני וכיסוי מסילה דלת הזזה שמאל עת לא הוסבר מדוע הוחלפו חלקים מקוריים בכך שהשמאי הציג בדיקה שלו מאתר גלגלים והיא לא סתרה זאת. אומנם, לולא המניעות מצד הנתבעת כפי שיובהר, דומה כי יש משמעות לקבלה משלא ברור לפי חשבונית כמה שולם משמצוין סכום החלקים ולא העבודות ומחוק כל החלק של מחיר אחרי הנחה ולא מצוין שהוצג שיק דחוי ולא מצוין עד מתי יש לשלם בכל הנוגע להחלפת החלקים (חשבונית מטעם מ.פינס מיום 4.2.2018 עת הרכב נבדק על ידי שמאי מר דואני באותו היום בנוגע לאירוע שהתרחש חודשיים קודם לכן (שלא ברור האם היה נזק נוסף לאחר מכן והוא הנזק כלפיו מלינה הנתבעת שלא מהאירוע דנן) וחשבונית שלא מצוין שהיא חשבונית מס אלא חשבונית עסקה (עת מצוין באותיות קטנות "עסקה" היא מיום 5.2.2018 לפיה סה"כ לתשלום 17396 ₪ ללא חתימה וללא פירוט תשלום או מועד תשלום כאשר גם לפי הגישה של בית המשפט המחוזי בחיפה – לא ניתן להסתפק בחשבונית עסקה). 

 

אולם, וכאמור, הנתבעת מושתקת מלטעון נגד החשבונית (גם אם עד היום לא סיפק התובע קבלה עקב המחלוקת שנוצרה בדיון עם הנתבעת בשים לב לכך שחלפו 4 שנים מנגד). הנתבעת לא טוענת כי שילמה לתובע ללא הצדקה סך של 10396 ₪ ועל כן יש לדרוש השבה. היא מסתמכת על אותה חוות דעת שמאית עת היא מקבלת את ההערכה בנוגע לגובה הנזק אולם טוענת כי לא כל הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה דנן. בכך, היא הרי מנועה לטעון כי לא יצא מכיסו דבר משגם כששילמה 10396 ₪, ככל הנראה לא יצא מכיסו דבר וטענתו מזכרונו כי מסר שיק לפרעון שהוחזר לו אחרי התשלום נשמעת מתקבלת על הדעת אולם הקושי הוא שלא ידוע מה תוקן בפועל ומה לא נוכח הסכום החלקי ששולם מול חשבונית שהותאמה לחוות דעת שמאי ועל בסיס זאת שילמה לו עת מדובר בתאריכים סמוכים. אומנם לא ברור האם הנתבעת שילמה לו כבר טרם התיקון בחודש אוגוסט 2018 והתובענה הוגשה לאחר 3 חודשים (בחודש נובמבר 2018) אולם עולה כי הוצגה לה חוות דעת וחשבונית מיום 4.2.2018 ו-5.2.2018 משניתנו כאמור בסמוך והיא לא הלינה על התשלום כנגד זאת. לשון אחר; מבחינתה היא משלמת בין אם יתקן את הרכב ובין אם לאו עת הונפקה לה חשבונית. ואם כך הדבר, מדוע לא דרשה בזמן אמת קבלה במסגרת מכתב הדחייה עת הכל היה פרוש לפניה? היא לא חקרה את התובע מתי תיקן את הרכב, כמו למשל האם תיקן לאחר הגשת התביעה – כך שאנו חוזרים לנקודת ההתחלה קודם להגשת התביעה עת היא שילמה חרף אותה חשבונית ולכן היא כן מושתקת עתה מלטעון אחרת כאשר התובע העיד אף בניגוד לאינטרס שלו כי תיקן את הרכב ולא התרשמתי כי עדותו לא הייתה מהימנה אלא משלימה עת הוסיף פרטים תוך כדי נסיונו להיזכר באירוע משנת 2018 עת העדות היא בשנת 2022.

על כן, אני סבורה כי ללא הסבר כיצד הפחיתה את הסכומים תוך הבחנה בין הנזקים, יש להשלים שכ"ט שמאי שהוצא בפועל (הגם ששכר הטרחה נגזר מעלות הנזק המתגלה בבדיקה אולם זו הייתה נדרשת בכל מקרה והתובע לא יודע להבחין בין נזק לנזק באותו אזור) ולא ברור כיצד הנתבעת הגיעה לסכום של 140 ₪ ירידת ערך מתוך 895 ₪ באופן שהחלק הארי הוא הנזק שלטענתה התרחש קודם לתאונה (עת העריכה את ירידת הערך רק כ-140 ₪ בגין צבע למגן אחורי), כמו גם לא הסבירה כיצד כימתה כאמור את הנזק הקודם בגובה של 45% ואת הנזק מהתאונה דנן בגובה של 55% עת היא עצמה לא הגישה חוות דעת שמאית (אלא אך ציינה כי נזק פחחות הוא בגובה של 500 ₪ מתוך 2100 ₪ עת גם לגישתה יש צורך להחליף את המגן האחורי במחיר מלא של 6951 ₪ ומדוע צבע בסך של 800 ₪ מתוך 2600 ₪ הגם שסכום של 800 ₪ הוא אכן סביר אם כי על פי רוב הסכום נע בחוות דעת שמאי בין 1400-1900 ₪ כשסכומים אלו גם לא נושאים את רכיב המע"מ). כן לא שילמה עבור עבודות חשמל. מדוע לא שילמה עבור חיישני מרחק 320 ₪ ושולם עבור מגן אחורי כאמור אולם לא שולם עבור תומך ש' למגן אחורי בסך של 335 ₪ וחומרי עזר מהדקים ושונות 140 ₪ (גם אם נתעלם מכיסוי מסילה דלת הזזה ש') ובוחנת התנועה לא העריכה כלל מחירים או היקף נזק – זה מול זה, ולו כהערכה כללית על דרך האומדנא מבחינת אופי הנזק. על כן, יש להוסיף ולו לנזק שלא שנוי במחלוקת.

9. מכל מקום, ולמען הסר ספק, נדון גם בשאלה גובה הנזק מההיבט שלשמו התכנסנו והוא האם הנזק כולו נגרם מהתאונה דנן, בשים לב לכך שמדובר ברכב משנת 2008 והתאונה התרחשה לאחר כתשע שנים ולגישת נהגת רכב התובע, לא היו תאונות קודמות, אף לא מחניה כשלא ברור משהרכב ברשותה כיד שנייה כשנה והכיצד יכולה להעיד על עברו.

בעדותו מסר הנתבע כי הוא נסע בכביש עם שלושה נתיבים, שניים ישר ואחד ימינה. הוא התכוון לעקוף את התובעת משמאל כי חשב שהיא נעצרה וישנה תחנת אוטובוס והרבה אנשים עוצרים שם (מצד ימין) ובכוונתו הייתה לפנות בסוף ימינה והוא נסע בנתיב הכי ימני כשהוא היה מאחוריה וראה שהיא מתמהמהת או נעצרה אז לקח את הצד השמאלי והתחיל לעקוף אותה ואז היא החלה לנסוע והיה שפשוף מאחור. אין חולק שהוא יצא לעקיפה כי לעקוף אותה. לדבריו, הנתיב הימני זהו נתיב שמשתלבים איתו. זהו נתיב השתלבות שהוא אמור להשתלב לנתיב הזה שהוא "ממשיך ארוך" (עמ' 7, ש' 9). ישנו אי תנועה ויש פנייה ימינה ואז ישנו נתיב השתלבות שמסתיים ואמורים להשתלב לנתיב הזה שממשיך ישר והוא צריך להביט שמאלה לבדוק אם באים רכבים והיא גם החלה ואז הייתה "הנגיעה". הפגיעה לדבריו הייתה בפגוש מאחורה והכנף שלו פגעה לא בבית הגלגל אלא מאחור, "פה הגלגל קרוב. הגלגל שם טיפה יותר רחוק". הוא אמר פגיעה בפגוש אחורי וכשבא כוחו הציג את בית הגלגל השיב "פחות או יותר, הוא אמר שבית הגלגל קצת יותר קדימה" (עמ' 12, ש' 4-6). 

 

10. אודה כי חוות דעת בוחנת התנועה הייתה מהימנה ומשכנעת ולשם כך יש להפחית את הנזק למסילת הדלת האחורית השמאלית שנכללה בחוות הדעת אולם עדיין, פינה שמאלית אחורית תחתונה של רכב התובע הצריכה תיקון לרבות החלפת מגן אחורי שהיא מסכימה לו, ואם כך, חוזרים אנו לשאלה- כיצד היא הבחינה בין העלויות עבור הנזקים? כיצד קבעה שפחחות עבור צד שמאל אחורי עליון בו לא הכירה שווה 1600 ₪? היא הרי לא חולקת על מקצועיותו של השמאי וכי הפריז בסכומים (למעט טענות המנוסחות כשטנץ בכתבי הגנה גם כאשר לא סותרים חוות דעת שמאי אלא רק אחריות לתאונה אולם לא זו המחלוקת בין הצדדים) אלא רק בנוגע לחלק שלטענתה לא נפגע. בכל הנוגע לקילופי צבע עת סברה הנתבעת כי יש לשלם 800 מתוך 2600 ₪ היא איננה מסבירה למעט טענה כללית שהיו קילופי צבע שהם נזקים ישנים אולם, וכאמור, מקום בו מדובר באותו אזור שדורש צביעה, כיצד היא מכמתת את הנזק הישן לטענתה בסך של 1900 ₪ שיש להפחיתו?

מכל מקום, הסכום שהנתבעת שילמה הוא ללא מע"מ וכן היא כאמור לא הסבירה מדוע הפחיתה את הסכום שהפחיתה תוך הבחנת עלויות בין נזק בחלק עליון לתחתון בכל הנוגע לפחחות, חשמל וצבע, כמו גם חלק תומך אחורי וחומרי עזר. מכאן, בשים לב לחוות דעת שמאי, חוות דעת ובחנת התנועה מטעם הנתבעת וצילומי הנזק, אני סבורה כי יש להוסיף – עבור החלק שתוקן והנתבעת הכירה בו ושילמה עבור התיקון, סך של 335 ₪ ו-140 ₪ כאמור וסך של 320 ₪ עבור החיישנים (סך של 795 ₪) וכן בשים לב לחוות הדעת המהווה תשתית ראייתית חלקית לנזק עת הוכח קיומו של נזק, ואין באי יכולת לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים, כאשר שיעור הפיצוי יאומד לפי מידת הנזק המשוערת ותואם את אופי הפגיעה בחלק התחתון (כאשר מדובר בסכומים לא גבוהים ניתן לבצע זאת על דרך של האומדנא עת מוצגת תשתית ראייתית חלקית והנתבעת לא סותרת את גובה הסכומים תחת הסבר ענייני) - סך של 600 ₪ נוספים בגין עבודות צביעה ו-700 ₪ נוספים בגין עבודות פחחות וכן 120 ₪ עבור עבודות חשמל, כאשר בנוגע לירידת ערך אכן קיים קושי להעריך עת מדבור בחלק שמתפרק והוחלף אולם הנתבעת לא סיפקה הסבר נגדי בהערכת ירידת הערך ולכן, בשים לב לכך ששילמה רק 0.15% מירידת הערך (0.3% מערך הרכב – 46970 ש"ח) היא תשלם 0.5% מערך הרכב, היינו  תוספת של 95 ₪. לכך יש להוסיף לשכ"ט שמאי בהתאמה 288 ₪.

 

סך הכל תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 3040 ₪ (כולל מע"מ אותו החסירה) נוספים, הוצאות משפט בסך של 1250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2850 ₪. 

 

המזכירות תגבה את המחצית השנייה של האגרה ותואיל להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

 

 

 

 

ניתן היום, ט' אלול תשפ"ב, 05 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

 

אפרת רחלי מאירי