האם מקור להגבלת התנועות יכול להשפיע על שיעור הנכות ? | האם יענה בית המשפט בחיוב לבקשת נתבעת לחייב תובע לעבור בדיקה חוזרת אצל מומחה מטעם בית המשפט, נוכח העובדה שועדה רפואית מטעם המל"ל אשר עיינה בחוות דעתו, דחתה את מסקנותיו ולא קבעה נכות?

בית המשפט דן בשאלה האם מקור להגבלת התנועות יכול להשפיע על שיעור הנכות ?- קרי האם להגבלה מכנית השפעה על שיעור הנכות? |  האם יענה בית המשפט בחיוב לבקשת נתבעת לחייב תובע לעבור בדיקה חוזרת אצל מומחה מטעם בית המשפט, נוכח העובדה שועדה רפואית מטעם המל"ל אשר עיינה בחוות דעתו, דחתה את מסקנותיו ולא קבעה נכות?

1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכב המבוטח על ידי הנתבעת. אין מחלוקת באשר לחבות ולכיסוי הביטוחי, אולם הצדדים חלוקים בשאלת הפיצוי המגיע לתובעת בגין הנזקים הנובעים מהתאונה, ובין היתר, בשאלת שיעור נכותה הרפואית-אורתופדית של התובעת.

רקע עובדתי

2. ביום 16.11.17 נהגה התובעת – ילידת 24.11.70 – ברכבה בדרכה לעבודה, כאשר רכב צד שלישי פגע ברכב מצד שמאל וכתוצאה מכך נפצעה התובעת. התובעת טופלה בחדר המיון ושוחררה להמשך טיפול במסגרת קופת החולים.

במסגרת ההליך מונה ד"ר רונן דבי אשר מסר חוות דעת לבית המשפט, וקבע את נכותה של התובעת בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר והגב התחתון. המומחה זומן לחקירה נגדית על ידי הנתבעת, והשיב לשאלות ב"כ שני הצדדים.

3. הנתבעת סברה כי מצבה של התובעת קל יותר מזה שנמצא בבדיקתה אצל מומחה בית המשפט, בשל העובדה שכחצי שנה לאחר בדיקה זו, עמדה התובעת בפני וועדה רפואית של המל"ל, שקבעה כי לא נותרה לה נכות עקב התאונה מאחר שלא נמצאה הגבלת תנועה. הוועדה הרפואית עיינה בחוות דעתו של ד"ר דבי ודחתה את מסקנותיו.

בסיום חקירתו של המומחה עתרה הנתבעת לחייב את התובעת לעמוד בפני בדיקה חוזרת אצל המומחה. אני דוחה בקשה זו. העובדה שהבדיקה הקלינית שבוצעה על ידי וועדה רפואית מטעם המל"ל העלתה ממצאים שונים, אינה רלוונטית לצורך ההליך ואין בה כדי לבסס הצדקה לבדיקה נוספת. כפי שציין המומחה, הגבלת תנועה בעמוד השדרה הוא מצב דינמי, שיכול להשתנות בשעות שונות של היממה ומושפע גם מטיפול תרופתי. ממילא, רופא המל"ל לא נחקר, לא ניתן לדעת מה היתה התרשמותו מהתובעת ומה היו טווחי התנועה שנמדדו. בהליך שבו נקבעת נכותו של תובע על ידי מומחה מטעם בית המשפט, קביעת המל"ל אינה מחייבת, אינה בעלת משקל כלשהו ואינה מהווה נתון נדרש בהליך, מעבר להשלכתה על תגמול כספי שניתן לניזוק כתוצאה מהתאונה.

במקרה דנן אמנם חלפו 3 שנים מאז נבדקה התובעת על ידי המומחה, וזהו מצב בלתי רצוי. הוא נבע מסיבות רבות: מרצון הצדדים להידבר; מהמתנה לקביעת המל"ל; מהמניעה של המומחה להתייצב במועד דיון ההוכחות שנקבע קודם לכן ועוד. עם זאת, אין בנתון זה לבדו (וכאמור, בהעדר כל משקל לממצאי הוועדה הרפואית) כדי להצדיק בדיקה נוספת. לצערי, עקב העומס המוטל על המערכת השיפוטית, תקופה ממושכת של עבודה בצל מגפת הקורונה ועיכובים פרטניים, ישנם תיקים שבהם חולף זמן משמעותי בין מועד בדיקת הניזוק ועד לסיום ההליך. באם בכל מקרה כזה יתבקש מומחה בית המשפט לבדוק פעם נוספת את התובע/ת, בשל האפשרות שהמצב הרפואי השתנה (לטוב או לרע), הדבר יביא להתארכות נוספת של ההליכים בשל הצורך לקיים דיון נוסף (ואולי לחקור את המומחה פעם נוספת) ויעכב את סיום ההליך, והכל על חשבון המתדיינים האחרים הממתינים "לתורם" בבית המשפט. להשלמת התמונה אבהיר כי המומחה אף הוא השיב, בחקירתו, כי אינו סבור שיהיה בכך כדי לשנות את קביעתו בדבר שיעור הנכות.

הנכות הרפואית

4. ד"ר דבי קבע את נכותה של התובעת בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר בשיעור של 10%. כמו כן, נקבעה נכותה בגין הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון בשיעור של 5% לצמיתות בשל מצב רקע של עקמת ושינויים ניווניים.

הנתבעת סבורה כי יש לקבוע את נכותה הרפואית של התובעת בשיעור נמוך מזה שקבע מומחה בית המשפט. התובעת מנגד סבורה כי קופחה על ידי המומחה, הן בשיעור הנכות בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, והן בהפחתת נכותה בגין מצבה הקודם שלטעמה לא היה משמעותי כלל.

5. נכון הדבר כי סטייה מהערכת הנכות של המומחה תיעשה רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א2160/90, שרה רז נ' פרידה לאץ, מז(5) 170 [1993]: "אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות-הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה."

          עם זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב לנתונים שהובררו בחקירתו הנגדית, מצאתי כי המקרה דנן הוא מקרה חריג בו לא ניתן לקבל את מסקנת המומחה בנוגע לנכות בגין הגבלת תנועות הצוואר. ואבאר.

המומחה השיב לשאלות ב"כ התובעת ונשאל מדוע לא הוגדרה ההגבלה בטווח התנועות בצוואר כ"בינונית" במקום קלה (עמ' 6, שורות 11-27):

"ש. מפנה לטווחים שמצאת, ונראה לי שההגבלה שמצאת הרבה יותר מקלה... האם הממצאים בעיקר בסיבוב לשמאל והטיה, זה לא הגבלה בינונית?

ת. אופי ההגבלה מכניסה לתוכה גם את הסיבה. אם מדובר בהגבלה מכנית, או בספזם, שזה תגובה לכאב. כאשר מדובר בתגובה לכאב ולא בעיה מכנית, זו הגבלה קלה שיכולה להיות בשעה מסוימת מאד קלה ובאחרת מאד קשה. כשיש משהו מכני אז זה נהיה בינוני או קשה.

... כשיש קיבוע של חוליות והתנועה חסרה, זה בינוני וקשה. כשהתנועה קיימת והחולה בגלל כאב או בגלל חשש לא מפנה את הראש, לא ניתן לומר שזו מגבלה בינונית או קשה. היא לא מזיזה את הראש בגלל שהיא לא רוצה להגיע לכאב, לא בגלל שאין לה אפשרות לכך.

ש. האם נכון שמבחינת הנתונים שאתה מצאת זו הגבלה בינונית לפחות?

ת. ...מבחינת אחוזי התנועה יש הפחתה משמעותית בחלק מהטווחים. זו הגבלה בזוויות משמעותיות בחצי מהתנועות, אבל לא בלשון החוק הגבלה בינונית."

על פי ההלכה הפסוקה, לבית המשפט הסמכות לקבוע את הנכות הרפואית שנגרמה, והוא אינו מחויב לקבל את קביעת המומחה הרפואי שמונה. כך למשל, קבע בית המשפט העליון בע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, נח(2) 583 [2004] (בפסקה 11 – עמ' 593): "במקום שבו ממכלול חומר הראיות המונח לפני בית-המשפט עולה מסקנה השונה מחוות-דעתו של המומחה הרפואי, בית-המשפט רשאי לא רק שלא לקבל את מסקנתו של המומחה, אלא גם להגיע למסקנה שונה... וחשוב להדגיש בהקשר זה כי סמכותו של בית-המשפט לתקן את טעותו של מומחה רפואי קיימת אף אם מכלול חומר הראיות אינו כולל חוות-דעת רפואית של מומחה בתחום שהוא מושא המחלוקת. כך למשל טעותו של מומחה ניתנת לתיקון על סמך משקלם המצטבר של מסמכים רפואיים בסוגיה שבמחלוקת, על סמך אימוץ מסכת עובדתית רלוונטית שונה מזו שעליה התבסס המומחה ועל סמך נסיבות נוספות."

הנתונים כפי שהוצגו למומחה מעלים כי לתובעת הגבלה משמעותית בשלושה מתוך ששה הטווחים של תנועות הצוואר, וכי המומחה רואה במגבלה כמתאימה לסיווג של "קלה" בשל העובדה שאין הגבלה מכנית. גישת המומחה היא כי רק מקום שיש הגבלה מכנית יש מקום לשקול קביעת נכות לפי הגבלה בינונית או קשה, ובכל מקרה שהגבלת התנועה – גם אם היא משמעותית – נובעת מתגובה לכאב, היא לא נחשבת הגבלה מעבר ל"קלה".

לא מצאתי אסמכתא מתאימה לכך כי המקור להגבלת התנועות יכול להשפיע על שיעור הנכות, קרי, כי במקרה שבו קיימת הגבלה, אולם אין סיבה מכנית לכך, יש לקבוע כי ההגבלה היא קלה בלבד, גם אם על פי המדידות, מדובר בהגבלה משמעותית יותר בטווחי התנועה. בנסיבות אלו, אני מקבלת את עמדת ב"כ התובעת, וקובעת כי מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין עמוד השדרה הצווארי, התואמת הגבלה בין קלה לבינונית בשל קיומה של הגבלה קלה ב-3 מהטווחים והגבלה בינונית ב-3 הטווחים האחרים.

בפסק דין שניתן על ידי לאחרונה, בת"א (שלום רח') 32453-09-18 ר.א. נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (07.08.2022) נדון עניינה של תובעת שנפגעה בתאונת דרכים, אושפזה בגלל שברים בצלעות ונכותה הצמיתה בגין הגבלת תנועות עמוד השדרה נקבעה בשיעור של 15% ללא שבוצע קיבוע בחוליות (בוצעה הפחתה משמעותית מנכות זו בגין מצב קודם).

6. אפנה, רק לשם הדוגמה, למספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט אחרים, בהם נפסק פיצוי בגין נכות הנובעת מהגבלה שהיא יותר מקלה בתנועות עמוד השדרה, כאשר התובע/ת לא אושפז/ה בשל התאונה, ולכן ההנחה היא כי לא בוצע קיבוע מכני של החוליות:

• ת"א (שלום ת"א) 41585-04-12 ברקן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (07.09.2014) - נקבעה נכות צמיתה של 12% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי (בוצעה הפחתה של 2% בגין מצב קודם).
• ת"א (שלום חי') 4259-06 גנץ נ' טוויק (02.03.2010) - נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלות תנועה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני הכולל סימנים נוירולוגיים.
• ת"א (שלום ת"א) 23440/03 אמינוב נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ (27.07.2006) - נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף מותאם 37(7)(א-ב) בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני בלא נכות נוירולוגית (באותו מקרה, בית המשפט מצא להפחית מהנכות שקבע המומחה בשל תלונות קודמות הנוגעות לעמוד השדרה המותני).
• ת"א (שלום ראשל"צ) 6856/02 רצבי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (10.07.2006) - נכות בשיעור 15% בגין הגבלת תנועות קלה עד בינונית בטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי (ממנה הופחתה נכות בגין מצב קודם).
• ת"א (שלום תל אביב-יפו) 75197/96 ד"ר הררי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22.01.2004) - מומחה בית המשפט קבע נכות בשיעור של 20% בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי לכל הכיוונים, שאינה מלווה בסימני קיפוח עצביים. זאת, כאשר לא היתה הגבלה קבועה על רקע אנטומי – פתולוגי ברור. המומחה ציין שם כי "בדיקת טווח התנועה מושפעת משיתוף פעולה של הנבדק מחד ומתגובתו לכאב מאידך. לא התרשמתי בבדיקתו מניסיון ברור להאדרה של מידת מוגבלותו..." (בהמשך ההליך הופחתה נכות שנקבעה לאחר שהוצגה קלטת המציגה טווח תנועות משופר של התובע כפי שנצפה על ידי חוקר מטעם המבטחת).
• ת"א (שלום הרצליה) 2464/99 טייב עוז נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (25.04.2002) -  נקבעה נכות בשיעור של 15% בגין הגבלה שבין קלה לבינונית בתנועות עמוד שדרה מותני ללא חסר נוירולוגי (בוצעה הפחתה בנכות בשל מצבו הקודם).

7. לא הונחה תשתית מספיקה לסטייה ממסקנות המומחה באשר לקביעת נכות מופחתת בנוגע לעמוד השדרה המותני בשל מצב רקע ממנו סבלה התובעת לפני התאונה. המומחה מצא כי השינויים הניווניים והעקמת, הגם שהיו א-סימפטומטיים לפני התאונה, מצדיקים קביעת נכות מופחתת מהשיעור המלא התואם את הגבלת התנועות בגב התחתון.

המומחה לא שינה מעמדתו במהלך חקירתה הנגדית, ומעבר לכך, הוברר כי לא מדובר במצב שבו לא היתה כל תלונה מעולם עד התאונה, שכן הוצג למומחה תיעוד מלמד על קיומה של תלונה בדבר כאבי גב המקרינים לרגל (גם אם בודדת וגם אם לפני שנים רבות) בעברה של התובעת.

8. לסיכום, אני קובעת כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת, הנובעת מהתאונה הנדונה, היא בשיעור של 15% בגין הגבלה תנועות הצוואר ובשיעור של 5% בגין הגבלה בתנועות הגב התחתון, וסה"כ 19.25%.

הנכות התפקודית

9. נכותה הרפואית של התובעת הוגדרה על בסיס הגבלה בתנועות. לנוכח ההלכה הפסוקה (ר' בין היתר ע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792, 799 [1995], להלן: הלכת גירוגיסיאן) ולאחר שנתתי דעתי לאופי הנכות ושיעורה – ובין השאר התרשמתי מהתובעת שבמהלך עדותה ועדות בעלה נמנעה מלסובב את צווארה, וכל סיבוב הראש לווה בסיבוב הגו כולו – אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת זהה בשיעורה לנכות הרפואית, והיא בשיעור של 19.25%.

הפגיעה בכושר ההשתכרות

10. כפי שנקבע בהלכת גירוגיסיאן (עמ' 801) הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה בהכרח זהה לנכות התפקודית, ועל כן, נדרש לבחון את הנתונים הרלבנטיים לענייננו.

התובעת עבדה לפני התאונה בעבודה משרדית, נעדרה חודש אחד בלבד וחזרה לעבודתה הקודמת, התקדמה בה והשביחה את שכרה, על אף נכותה הנובעת מהתאונה. הובהר כי התובעת מבצעת את התפקידים המוטלים עליה במלואם ועל הצד הטוב ביותר ומנהליה מרוצים מתפקודה.

הרושם הוא שבמסגרת העבודה בה עוסקת התובעת – ולא נטען כי בכוונתה לשנות את אופי העבודה בעתיד – אין השפעה ישירה ומלאה לכושרה להמשיך לעבוד ולהשתכר. בשים לב לגילה ושנות העבודה הרבות הצפויות לתובעת בעתיד, מצאתי לקבוע את הפגיעה בכושר השתכרותה בהפחתה משיעור הנכות הרפואית והתפקודית, בשיעור של 15%.

בסיס השכר

11. כפי שעולה מתלושי השכר של התובעת שצורפו לתיק המוצגים מטעמה, היה שכרה בחודשים 1-8/2019 בממוצע, 7,892 ₪ לחודש, ללא ניכוי בגין מס הכנסה. לפי האסמכתא שצורפה למוצגי התובעת בדבר תשלום דמי הפגיעה, היה שכרה הממוצע ברבע השנה לפני התאונה בשנת 2017 6,607 ₪ לחודש. לפי דו"ח רציפות הביטוח שצורף ע"י הנתבעת, שכרה כיום עומד על קרוב ל- 8,900 ₪ לחודש.

לא ברור מדוע בחרה התובעת לצרף תלושי שכר בודדים בלבד, המעידים על שכרה בשנת 2019, ותו לא. בנסיבות אלו, מצאתי לבסס את חישוב נזקיה של התובעת על בסיס שכר של 8,650 ₪ (בקביעת סכום זה נתתי דעתי להצהרת בא כוחה בסיכומיו באשר לסכום מס ההכנסה המנוכה מהכנסתה).

הנזקים

הפסד שכר

12. התובעת שהתה באי כושר מלא לעבודה למשך חודש אחד, אולם בהעדר תלושי שכר הנוגעים להשתכרותה באותה תקופה (אלה לא צורפו גם לתחשיב הנזק שהוגש מטעמה) לא אוכל לקבוע כי נגרמו לה הפסדי שכר בפועל. מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה, שלא הובאה בפניי. לאחר תקופת אי הכושר ועד היום ממשיכה התובעת לעבוד באופן מלא, ללא כל פגיעה בהכנסותיה.

באשר לעתיד ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת כי יש לערוך חישוב גלובלי של הפסדי השכר של התובעת לעתיד. הפיצוי הכולל המגיע לתובעת עבור הפסדי שכר עד הגיעה לגיל פרישה מוערך בסך של 107,000 (במעוגל), הכולל רכיב הפסד פנסיה לפי 12.5% מהפסד השכר (למען הבהירות אציין כי מדובר בכ-50% מהחישוב האריתמטי המלא לפי פגיעה בכושר השתכרות של 15%).

עזרת הזולת

13. אין חולק כי התובעת לא העסיקה עזרה בשכר. נתתי דעתי לגילה של התובעת, לתקופת אי הכושר הקצרה, לטענותיה בתצהירה שלא נסתרו ולכלל נסיבות המקרה. בשים לב לאלה, אני קובעת שיש לפסוק לתובעתפיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות ואחרות

14. מאחר שמדובר בתאונת עבודה, מרבית ההוצאות הרפואיות והנלוות שנגרמו וייגרמו לתובעת, ככל שהן נובעות מנכותה, מכוסות על ידי קופת חולים וביטוח לאומי. עם זאת, ייתכן שהיו ויהיו לתובעת בעתיד הוצאות קטנות ומזדמנות, אשר לא ריאלי לצפות שתפעל לקבל החזר בגינן.מצאתי לפסוק לתובעת עד לסיום תוחלת חייה, בגין הוצאות רפואיות ואחרות, לעבר ולעתיד, מעבר להוצאות המכוסות על ידי סל הבריאות והמל"ל, סכום של  10,000 ₪.

נזק בלתי ממוני

15. התובעת זכאיתלפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני, ובשים לב לשיעור הנכות והוראות הדין, בסכום של 32,000 ₪ (במעוגל).

ניכוי גמלאות המל"ל

16. יש לנכות את הסכומים שקיבלה התובעת מהמל"ל בסכום (מעוגל) של 5,000 ₪ (נספח ד' לתיק מוצגי הנתבעת). 
17. ריכוז סכומי הפיצויים

סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 194,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

רנה הירש