האם חל סעיף 6.ב. לחוק הפלת"ד, מקום בו מונה מומחה בטרם נקבעה נכות על ידי המל"ל, נערכה בדיקה והוגשה חוות דעת
האם חל סעיף 6.ב. לחוק הפלת"ד, מקום בו מונה מומחה בטרם נקבעה נכות על ידי המל"ל, נערכה בדיקה והוגשה חוות דעת
בית המשפט דן בשאלה האם חל סעיף 6.ב. לחוק הפלת"ד, מקום בו מונה מומחה בטרם נקבעה נכות על ידי המל"ל, נערכה בדיקה והוגשה חוות דעת?
|
בית המשפט המחוזי בירושלים |
|
|
|
|
|
ת"א 55273-10-20 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ |
|
|
בפני |
כב' השופט אילן סלע
|
|
|
פלונית |
|
|
|
נגד
|
||
|
כלל חברה לביטוח בע"מ |
|
|
|
|
||
|
החלטה
|
- הנתבעת עותרת לפסילת חוות הדעת האורתופדית והפסיכיאטרית שהוגשו במסגרת הליך זה, שהוגש לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), לקביעת נכותה של התובעת.
- טענת ב"כ הנתבעת היא כי יש לפסול את חוות הדעת לאחר שנמסרו לעיונם של המומחים, בניגוד לדין, חוות דעת של מומחה תעסוקתי מטעם התובעת. נטען גם, כי יש להוציא מתיק בית המשפט את חוות הדעת של המומחה התעסוקתי מטעם התובעת, שהוגשה כצרופה לתחשיב הנזק מטעם התובעת, בהיותה בלתי קבילה.
- מעבר לאמור נטען, כי ממילא אין מקום להזדקק לחוות דעת מומחים בהליך זה, שכן במקרה זה חל סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, והחלטות וועדות המוסד לביטוח לאומי - מחלקת נפגעי עבודה ביחס לנכות הצמיתה של התובעת, הן הראיה היחידה ביחס לנכות התובעת.
- הנתבעת טענה כי אמנם חוות דעת הוגשו מטעם המומחים עובר לקביעת המל"ל, ואולם מדובר היה בחוות דעת שקבעו נכות זמנית בלבד, ועל כן החלטות המל"ל שקבעו נכות צמיתה הן המכריעות.
התובעת טענה כי יש לדחות את הבקשה על כל חלקיה.
- ראשית נטען, כי לעניין תחול סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד כבר הוגשה בקשה זהה על ידי הנתבעת בעבר, ובית המשפט (כב' הרשמת הבכירה סמאח סאבר מסארווה, שדנה בהליך בבית משפט השלום, בטרם הוא הועבר לבקשת התובעת לבית משפט זה) הכריע בה ודחה אותה עוד ביום 14.02.21. נטען, כי לא זו בלבד שאין מקום לדון בבקשה פעם נוספת, אלא שההחלטה ניתנה בטרם בדקה המומחית בתחום הפסיכיאטרי את התובעת, ולאחר מתן ההחלטה בדקה המומחית את התובעת. בהמשך גם הוגשו תחשיבי הנזק ורק בשלב זה עתרה הנתבעת פעם נוספת באותה בקשה. נטען, כי ככל שהנתבעת ביקשה לחלוק על ההחלטה שנתקבלה, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור במועד ולא להמתין עד שלב זה ולעתור למעשה בבקשה לעיון חוזר.
- לגופו של עניין נטען, כי די בחוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים בחודש אוגוסט 2019 (בתחום הפסיכיאטריה), בחודש ינואר 2020 (בתחום הא.א.ג) ובחודש מאי 2020 (בתחום האורתופדיה), כדי לדחות את הטענה בדבר העדפת חוות הדעת של המל"ל שניתנו רק בחודש ינואר 2021.
- באשר לפסילת חוות הדעת נוכח מסירת המסמך של הרופא התעסוקתי טענה התובעת כי גם בעניין זה השתהתה הנתבעת ולא טענה זאת בטרם הוגשו חוות הדעת אף שידעה על מסירת המסמך לעיון המומחים. מעבר לכך נטען, כי אין מדובר בחוות דעת וכי ממילא רופא תעסוקתי אינו קובע דבר בעניין המצב הרפואי, אלא אך קובע על יסוד המסמכים הרפואיים שבפניו אם הנבדק כשיר לעבודה אם לאו. קביעותיו ממילא אינן בתחום מומחיות המומחים שהגישו חוות דעת ובשל כך הם גם לא הסתמכו עליה.
דין הבקשה, בכל הנוגע לפסילת חוות הדעת של המומחים, כמו להעדפת החלטות המל"ל – להידחות.
- ראשית, צודק ב"כ התובעת כי אין מקום כלל לדון בבקשה הנוגעת לתחולת סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. כאמור, בקשה זו בדיוק הוגשה על ידי הנתבעת ביום 14.02.21 ונדחתה, כאמור, על ידי כב' הרשמת הבכירה סמאח סאבר מסארווה, ביום 23.02.21.
- האפשרות להגשת בקשה לעיון חוזר או עיון מחדש אינה קיימת בתקנות, לא החדשות ולא הישנות. אכן, הפסיקה הכירה באפשרות להגשת בקשה שכזו, אך זאת כאשר ישנו שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית, או כאשר מדובר במקרים בהם ההחלטה נתקבלה מחמת טעות והעמדת בית המשפט על טעותו תביא לשינוי ההחלטה. אין מקום לעיון חוזר כשמדובר בטעות שבשיקול הדעת. על החלטה מעין זו יש להשיג בדרך של הליך ערעורי (ראו: יעקב שקד, סדר הדין האזרחי החדש (מהדורה שנייה, תשפ"א), עמ' 437 וההפניות שם). ההליך אכן הועבר בין לבין מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, לבקשת התובעת, וכפועל יוצא מכך, ההליך נדון בפני מותב אחר, אך בכך אין כדי להצדיק דיון מחודש באותה בקשה בדיוק, בהעדר שינוי נסיבות, ואך בשל כך שהנתבעת סבורה כי בית המשפט שגה בהחלטתו.
- הדבר נכון בפרט במקרה זה, כשהנתבעת יכולה הייתה להשיג על ההחלטה הקודמת בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור בסמוך לנתינתה, ולמנוע בכך את המשך ההליך בדרך הקבועה בסעיף 6א' לחוק הפלת"ד, לאמור קביעת הנכות הרפואית על ידי מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט. המתנת הנתבעת בהגשת הבקשה לעיון חוזר (ואף מבלי שהיא הוגדרה כך על ידה) רק בחלוף שנה וחצי, לאחר בדיקות נוספות שערכו המומחים, הגשת חוות הדעת הסופיות מטעמם, והגשת תחשיבי הנזק מטעם התובעת, מצדיקה כשלעצמה, מלבד האמור, את דחיית הבקשה.
גם לגופו של עניין הצדק עם התובעת.
- התכלית לשמה נחקק סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד היא מניעת צורך במינוי מומחה לקביעת דרגת נכות מקום בו היא כבר נקבעה על פי כל דין, בשל ההוצאות והטרחה שייגרמו על ידי כך (ע"א 516/86 אררט נ' חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690 (1986)). על כן, מקום בו מונה מומחה בטרם נקבעה נכות על ידי המל"ל, נערכה בדיקה והוגשה חוות דעת, גם אם היא קובעת רק נכות זמנית, כבר לא תושג התכלית לשמה חוקק הסעיף, ואין לו תחולה. כך קבע בית המשפט ברע"א (מחוזי-י-ם) 12061-11-18 התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ נ' פלוני (15.01.19), וגם אני סבור כך מטעמיו. ביניהם, שהקביעה אודות נכות זמנית מהווה ראיה לכל דבר ועניין, למצער לצורך קביעת נכות בתקופה מסוימת וממילא אין תחולה לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד הקובע כי רק מקום בו נקבעה דרגת נכות על פי כל דין בשל הפגיעה שנגרמה בתאונת הדרכים "לפני שמיעת הראיות" בתביעה לפי חוק הפלת"ד, תחייב אותה קביעה, ותחילת "שמיעת הראיות" לעניין זה הוא מועד הגשת חוות הדעת של המומחים (ראו: רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993)); שאין מקום לשנות תוך כדי ההליך לנתיב הקבוע בסעיף 6ב'; ושכאמור, התכלית לשמה חוקק הסעיף שוב אינה קיימת. במקרה זה מצטרפת לכך העובדה כי הבקשה הוגשה כיום, בפעם השנייה, רק לאחר שכבר הוגשו חוות הדעת מטעם המומחים שמונו, בכלל זה בנוגע לנכות הצמיתה.
- מה גם, שבצדק נטען שלא נכון לראות בחוות הדעת הראשונה של המומחה בתחום האורתופדי כקובעת נכות זמנית בלבד, בשים לב למכתבו של המומחה מיום 9.11.20. העובדה שהוא ביקש לבדוק את התובעת פעם נוספת לאחר שהיא תקבל טיפול נפשי, אינה מלמדת בהכרח כי הנכות שנקבעה קודם לכן היא נכות שאינה צמיתה. המומחה אמנם ציין בחוות הדעת כי בכוונה הוא לא ציין במפורש כי מדובר בנכות "צמיתה", אך כאמור, בד בבד הוא הבהיר כי הוא לא התכוון לומר שמדובר בנכות "זמנית". מצב דברים זה מתווסף לאמור, כדי לחזק את המסקנה כי במקרה זה אין להזדקק למסלול הקבוע בסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.
- מכאן, כי חוות הדעת של המומחים הן הרלוונטיות בהליך זה בהתאם להוראות סעיף 6א' לחוק הפלת"ד, ולא החלטות המל"ל.
באשר להצגת המסמך הרפואי של המומחה בתחום התעסוקתי בפני המומחים.
- אכן, בהתאם לתקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, אין להמציא למומחה הרפואי, חוות דעת רפואיות.
- המבחן לצורך הקביעה האם מסמך רפואי הוא חוות דעת אם לאו אינה תלויה בזהות מי שערך את המסמך אלא בתוכנו. ההסבר שנתן ב"כ התובעת לצורך של התובעת במסמך (העדר יכולת של התובעת להיבדק על ידי רופא תעסוקתי במסגרת הרפואה הציבורית לצד הצורך שלה להציג מסמך של רופא תעסוקתי לצורך ביטוח אובדן כושר עבודה), אין בו כדי להכריע בשאלה זו. גם מסמך שנערך על ידי הרופא המטפל יכול שייחשב כחוות דעת, וכפועל יוצא מכך יהא אסור בהצגה למומחה הרפואי. כך, גם מסמך הנחזה כ"אישור רפואי" או כמסמך שנערך לצורך "טיפול רפואי" או צורך אחר, ייחשב כ"חוות דעת" אם הוא מסכם ומפרש את תיקו הרפואי של הנפגע, או סוגיה כלשהי ממנו.
- במקרה זה מדובר במסמך שיש לראותו כחוות דעת של רופא תעסוקתי בדבר כושר העבודה של התובעת. צירוף המסמך לתחשיבי הנזק מטעם התובעת מלמד כי גם היא ראתה אותו ככזה (ראו גם סעיף 25 לתחשיבי הנזק של התובעת).
די בכך כדי לקבוע כי יש להוציאו מתיק בית המשפט.
- זאת, בשים לב לכך שסעיף 6א' לחוק הפלת"ד עוסק במינוי מומחה גם "לעניין כל נושא רפואי אחר" שאינו נכות, ועל כן, בהתאם להוראות הסעיף, אין להוכיחו בדרך של הצגת חוות דעת מטעם צד מן הצדדים (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה חמישית, 2020), בעמ' 567). ומה גם, שדרגת הנכות המחייבת במשפט מכוח הוראת סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, היא זו המתייחסת לנכות הרפואית בלבד, ולעומת זאת הנכות התפקודית, מסורה לקביעתו של בית המשפט, שיכריע בה על פי המבחנים הרגילים (ראו: ע"א 516/86 בעניין אררט. וראו גם: ריבלין, בעמ' 583). משכך, בדומה, הרכיב התפקודי שבקביעת המל"ל, מכוח תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "תקנה 15"), אינה מחייבת את בית המשפט מכוחו של סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד (ראו: ריבלין, בעמ' 682).
נוכח האמור, גם אסור היה להמציא את המסמך של הרופא התעסוקתי לידי המומחים הרפואיים.
- לצד זאת, לא כל עיון של מומחה רפואי בחוות דעת שהוגשה לעיונו שלא כדין תביא לפסילתו והחלפתו במומחה אחר (ראו: רע"א 5118/93 אהרון נ' גלר (31.12.93); רע"א 7265/95 גולדשטיין נ' בראל, פ"ד נ(3) 214 (1996)). יש לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי לגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 3358/91 "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ציון (6.11.91)). יש לקחת בחשבון גם את השאלה אם ועד כמה עשויה הקביעה או ההערכה שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו (ריבלין, בעמ' 635 וההפניות שם).
- במקרה זה, מדובר במסמך שעניינו בנכותה התפקודית של התובעת, ומכך שהנכות התפקודית עניינה במידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד של הנפגע, יש יסוד של ממש לסברה כי אין רלוונטיות של ממש למסמך של הרופא התעסוקתי לצורך קביעת נכותה הרפואית של התובעת. סדר הדברים הוא הפוך. הרופא התעסוקתי נסמך בדרך כלל על הקביעות בדבר הנכות הרפואית. הרופא הקובע את הנכות הרפואית עושה זאת על יסוד בדיקה קלינית של הנפגע, והערכות תפקודיות לא אמורות להשפיע על קביעותיו של מומחה זה.
- בצדק נטען, כי במקרה זה המומחה בתחום האורתופדיה התרשם מהפגיעה המשמעותית עוד לפני שהועבר לעיונו המסמך של הרופא התעסוקתי מיום 10.10.20, כפי שעולה מחוות דעתו הראשונה שהוגשה חמישה חודשים קודם לכן. הוא אמנם מתייחס למסמך בחוות דעתו השנייה מיום 27.06.21 בנוגע להפעלת תקנה 15. ברם, כאמור, ההכרעה בעניין זה ממילא מסורה לבית המשפט וקביעתו של המומחה אינה מחייבת, בדומה, לרכיב התפקודי שבקביעת המל"ל, מכוח תקנה 15, שאינה מחייבת את בית המשפט מכוחו של סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.
- יש גם להביא בחשבון כי מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט מוחזק כמי שפועל במקצועיות ובהגינות ומודע לחובותיו, ומכאן כי אם היה סבור, מי מהמומחים, כי המסמך האמור יש בו כדי להשפיע על שיקול דעתו והכרעתו בעניין, הוא היה מודיע על כך לצדדים ולבית המשפט. העובדה כי שני מומחים שציינו כי הוגש להם המסמך, לא ראו לנכון להעיר על כך, מלמדת גם היא כי הם לא הושפעו מהמסמך, והדבר אכן מובן נוכח האמור, בדבר העדר רלוונטיות של המסמך לצורך קביעת הנכות הרפואית.
- על האמור יש להוסיף גם את מועד הגשת הבקשה. על פניו, משלא הוגש תצהיר אודות מועד גילוי הצגת המסמך הנדון למומחים הרפואיים, ההנחה היא כי הנתבעת ידעה על הגשת המסמך של הרופא התעסוקתי לעיון המומחים הרפואיים, שכן הוא הופיע ברשימת המסמכים שנמסרו למומחים. היא לא עתרה להוצאתו מבעוד מועד. היא גם לא עתרה לפסילת המומחים לאחר הגשות חוות הדעת, לא הראשונות בחודשים אוגוסט 2019 (פסיכיאטרית) ומרץ 2020 (אורתופדית), ואף לא האחרונות בחודשים מאי ויוני 2021 (הפסיכיאטרית והאורתופדית בהתאמה). היא עתרה לכך רק לאחר הגשת תחשיבי הנזק מטעם התובעת, שנה מאוחר יותר, בחודש יוני 2022. עניין זה מצטרף אף הוא למסקנה הנכונה כאמור ממילא, כי אין מקום לפסול את חוות הדעת של המומחים הרפואיים.
- סופו של יום אפוא, הבקשה להחלת סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד בהליך זה- נדחית. הבקשה לפסילת חוות הדעת של המומחים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה בשל המצאת המסמך של הרופא התעסוקתי לעיונם – נדחית אף היא. ואולם, המסמך של הרופא התעסוקתי – יוצא מהתיק ולא יוכל לשמש כראייה בהליך זה.
- בשים לב לתוצאה, ולעובדה כי לתובעת היה אסור להמציא את המסמך של הרופא התעסוקתי למומחים, איני עושה צו להוצאות.
הצעת בית המשפט תשלח לצדדים לאחר העיון בתחשיבי הנזק.
ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, 18 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.