סקירה משפטית לעניין השימוש ברכב מנועי

בית המשפט סוקר את הפסיקה הרלבנטית לנושא השימוש ברכב מנועי

בית המשפט סוקר את הפסיקה הרלבנטית לנושא השימוש ברכב מנועי

1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה שאירעה ביום 20.1.2018 במסגרת עבודתו כנהג אמבולנס, בעת שנפל מתוך האמבולנס שהשימוש בו בוטח במועד התאונה על ידי הנתבעת.
2. הצדדים חלוקים בשאלה, האם התאונה האמורה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק), אם לאו.
3. לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות התאונה, כפי שאילו תוארו על ידי התובע בתצהיר נסיבות שהגיש. הצדדים הגישו, איפוא, סיכומים בכתב בסוגיה, כאשר התובע טען כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, ואילו הנתבעת טענה כי אין מדובר ב"תאונת דרכים", במיוחד לאור מגמת הצמצום בפרשנות החוק, כפי שזו באה לידי ביטוי ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני [12.5.2019]) (להלן: עניין מדינת ישראל).

נסיבות התאונה

4. על פי תצהיר הנסיבות שהגיש ביקש התובע לנסוע לבית החולים בנהריה על מנת ליטול משם חולה. הוא נכנס אל האמבולנס והניע אותו; בטרם החל בנסיעה הביט לאחור וראה שהציוד שבחלקו האחורי של האמבולנס אינו מסודר במקומו, ובמיוחד כסא הגלגלים אשר נמצא באמבולנס דרך קבע אינו מהודק למקומו, אלא משוחרר. התובע יצא מהאמבולנס, ניגש אל חלקו האחורי, פתח את הדלת האחורית ועלה אל חלקו האחורי של האמבולנס; הוא עיגן את כסא הגלגלים למקומו, סידר את שאר הציוד ובעת שביקש לרדת אל הקרקע, דרך המדרגה שבחלקו האחורי של האמבולנס, החליק ונפל ארצה.
5. כאמור, הנתבעת לא חלקה על האמור בתצהיר .

תמצית טענות התובע

6. לטענת התובע, סידור הציוד וקיבוע כסא הגלגלים למקומו היו חיוניים והכרחיים לצורך נסיעת האמבולנס, שכן לולא כן היו אלו נעים ממקומם, עלולים לפגוע בו וכן עלולים להסיח את דעתו מהנהיגה ולגרום לסיכון. לטענתו, הפעולות שביצע היו חיוניות במובנן הפיסי והיוו חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה ברכב. לשיטתו, קביעותיה של כב' השופטת י' וילנר בעניין מדינת ישראל אינן נקיות מספקות; אף השופט י' עמית, כך טען, בפסק דינו בעניין זה, העיר כי ההיקש שערכה כב' השופטת וילנר בין "נסיעה" ובין "כניסה/ירידה מרכב", מבחינת הדרישה כי הפעולה שבוצעה תהווה חלק טבעי ואינטגרלי מהשימוש, כפי שנקבע ברע"א 9084/08 אגד נ' ינטל [29.10.2007] (להלן: "הלכת ינטל"), "אינו פשוט" בעיניו, ובפועל לא יושם מבחן זה בפסיקת בית המשפט העליון במקרים של "כניסה/ירידה מרכב"; כך, למשל, טען התובע, בע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [17.3.2014] (להלן: עניין המגן), נקבע כי נפילת נהג מסולם מכולה המועמסת על משאית, לאחר שסיים למתוח את הברזנט שכיסה אותה והתכוון להיכנס למשאית ולהתחיל בנסיעה, מהווה "תאונת דרכים", שכן כיסוי מטען טרם תחילת נסיעה הינו חלק אינהרנטי מפעולת הנסיעה. בדומה, טען התובע, נקבע ברע"א 455/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' אלמישאלי [10.3.2016] (להלן: עניין אלמישאלי), כי פגיעה בעין מקֶרֶס של רשת קשירה ששימשה לעיגון תיק לאופנוע מהווה "תאונת דרכים", שכן קשירת המטען לבל יישמט היא בגדר פעולת לוואי חיונית לרכיבה על האופנוע. המקרה דנא, טוען התובע, אינו שונה מהמקרים שנידונו בעניין המגן ובעניין אלמישאלי; יש לקבוע, איפוא, כי פעולות סידור הציוד וקיבוע כסא הגלגלים למקומו היוו חלק אינטגרלי מהשימוש, הינן חיוניות והכרחיות לצורך המשך נסיעה בטוחה, וככאלו - מצויות בגדרי מיתחם הסיכון התחבורתי של השימוש ברכב.

תמצית טענות הנתבעת

7. הנתבעת הצביעה בסיכומיה על מגמת הצמצום הניכרת בפסיקת בית המשפט העליון בכל הקשור לפעולות המהוות שימוש ברכב מנועי, כפי שנקבע בעניין מדינת ישראל הנ"ל, מגמה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [2.11.2021] (להלן: עניין שלמה בע"מ). לטענת הנתבעת, המבחנים שנקבעו בפסקי הדין האמורים אינם מתקיימים במקרה דנא; ראשון אין מתקיים המבחן הפיזי, קרי, קיומה של קרבה פיזית או מגע בין הנפגע ובין הדלתות המובילות למושבי הרכב: במקרה דנא התובע נפל דרך הדלת האחורית, שאינה מיועדת לכניסת נוסעים. שנית, הפעולות שביצע התובע טרם נפילתו אינן חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה ברכב, וניתן לבצען טרם כניסת התובע אל הרכב או בסיום הנסיעה. עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר בפעולה של סידור ועיגון מטענו של האמבולנס, וככזו - הינה כלולה בגדר "טעינה/פריקה", שהוחרגו מכלל ה"שימוש" בהגדרת "תאונת דרכים".

דיון והכרעה

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבוע כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, ומכאן שדין התביעה להידחות.
9. בסעיף 1 לחוק מוגדרת "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כך:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד."

10. למונח "שימוש ברכב מנועי" ניתנה במהלך השנים פרשנות מרחיבה; תפנית בפרשנות זו חלה בשנת 2007, בהלכת ינטל, בה נקבע כי אין עוד מקום לפרשנות הרחבה של המונח, אלא יש להתאימה להגדרה הקבועה בחוק. נקבע, איפוא, כי אין עוד מקום לכלול בגדר המונח "שימוש" גם שימושי לוואי שאינם מפורטים בהגדרתו של מונח זה בחוק. בהתאם נקבע ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ [4.2.2009] (להלן: עניין נביל) כי מטרתו של תיקון מס' 8 לחוק היא להשיב ככל שניתן את המונח "תאונת דרכים" למשמעו הפשוטה והיומיומית בקרב הציבור.
11. על דברים אלו חזרה כב' השופטת וילנר בעניין שלמה בע"מ, ב‏סכמה את ההלכה לעניין ההגדרה של שימוש ברכב מנועי. נקבע, כי לא כל פעולה הקשורה בקשר רחוק או קרוב לנסיעה תיחשב "נסיעה" לפי ההגדרה; על הפעולה להיות חיונית במובן הפיסי לשם נסיעה: פעולה אשר הימנעות מביצועה תיצור "חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה" (עניין נביל לעיל, פסקה 8), כגון התנעתו של הרכב, שחרור הבלם, שילוב הילוך וכדומה.
12. בנוסף נקבע, כי על הפעולה להיות חלק טבעי ואינטגרלי מהכניסה אל הרכב או הנסיעה בו, זאת על סמך בחינת הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מיתחם הסיכון התעבורתי.
13. אשר להגדרת "כניסה/ירידה מהרכב", נקבע בעניין מדינת ישראל כי על מנת שפעולה תבוא בגדר הגדרה זו, צריכים להתקיים שני מבחנים: המבחן הראשון, הטכני, בגדרו נבחן "מיתחם השימוש ברכב", אשר ראשיתו במגע בין הנפגע ובין הרכב וסופו בירידה מהרכב ורכישת עמידה יציבה מחוצה לו. אם תנאי זה מתקיים יש להמשיך ולבחון האם מתקיים המבחן השני, המהותי, הכולל את שני התנאים שנקבעו בהלכת ינטל לשם הגדרתה של "נסיעה", וכאמור - כי הפעולה חיונית במובן הפיסי לשם נסיעה, וכי נעשתה תוך כדי חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה עצמה.
14. כעת נבחן, האם פעולות סידור הציוד ועיגון כסא הגלגלים למקומו באחורי האמבולנס באות בגדרי אחד השימושים המוכרים הרלוונטים, קרי, "נסיעה" או "כניסה/ירידה מרכב".
15. אין חולק כי הגם שהתובע נכנס אל מושב הנהג והתניע את הרכב, הנסיעה עצמה טרם החלה; בטרם החל לנסוע שם ליבו למצב הציוד מאחור, וירד מהרכב. כיוון שניגש אל חלקו האחורי של האמבולנס, לא ניתן לחלוק על כך שהשלים את הירידה מהרכב, ממושב הנהג, ורכש עמידה יציבה מחוצה לו. הוא שב ונכנס אל הרכב בחלקו האחורי; אלא שמטרת הכניסה לא היתה נסיעה ברכב, קרי, מטרה תחבורתית. המטרה היתה סידור הציוד ועיגון כסא הגלגלים למקומו. בסיום פעולות אלו נפל ונפגע. בחינה של פעולות אלו על פי המבחנים שנקבעו בעניין מדינת ישראל מלמדת כי אין מדובר בפעולות שניתן לכלול בגדר "ירידה מרכב"; אין מדובר בפעולות חיוניות והכרחיות במובן הפיזי לשם נסיעה. כן אין מדובר בפעולות המהוות חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה עצמה: ניתן היה לנהוג באמבולנס גם כאשר הציוד אינו מסודר כדבעי וכסא הגלגלים אינו מקובע היטב למקומו. הותרתם של אלו במצבם טרם הסידור לא היווה "חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה", כנדרש על פי עניין נביל. ודוקו: אם לגבי סגירת תא הדלק ברכב - אשר אין חולק כי הינה חיונית לצורך נסיעה בטוחה - נקבע כי אינה מהווה חלק אינטגרלי של הנסיעה או של הכניסה לרכב, אלא פעולה נפרדת (עניין שלמה בע"מ), קל וחומר לגבי פעולה שאיננה חיונית לצורך נסיעה, כפעולות שביצע התובע טרם נפילתו.
16. וכך נאמר בעניין שלמה בע"מ (בפסקאות 32-31):

"פעולת סגירתו של מיכל דלק דומה במהותה, שלא לומר זהה, לקשירת מטען על גבי משאית לקראת תחילת הנסיעה - פעולה אשר סיווגה נדון במסגרת פסק הדין בעניין נביל. באותו עניין קבע בית משפט זה כי קשירת מטען על גבי משאית לקראת הנסיעה אינה מהווה חלק מן השימוש המוכר של "נסיעה" ברכב, בעיקרו של דבר, מכיוון שקשירת מטען אינה חיונית במובן הפיסי על מנת לאפשר את הנסיעה ברכב [...] ואמנם, במקרה שלפנינו, קבעו הערכאות קמא כי פעולת סגירתו של מיכל הדלק היא חיונית לנסיעה במובילית, שכן "אי אפשר לנסוע עם מכסה תא דלק פתוח" [...] או מן הטעם ש"חל איסור לנהוג ברכב כשמכסה תא הדלק שלו פתוח" [...] ואולם, כמבואר לעיל, יש להבחין בין חיוניותה הפיסית של הפעולה הנבחנת לשם הכניסה לרכב או הנסיעה בו, ובין נחיצותה מטעמים פונקציונליים (כגון שמירה על המטען שעל גבי הרכב ועל הדלק שמולא במיכל) או מטעמי בטיחות הנסיעה ברכב וחוקיותה (ראו: עניין ינטל, בפסקאות 8-7). משכך, בעוד שיש ממש בקביעות הערכאות קמא לפיהן סגירת מיכל הדלק נחוצה למען נסיעה רציפה, בטוחה וחוקית במובילית, הרי שברי כי במובן הפיסי, אין מניעה להיכנס אל המובילית ולנסוע בה כאשר מיכל הדלק עודנו פתוח."

17. במילים אחרות, על מנת שהפעולה תוגדר כ"נסיעה" או כ"כניסה לרכב", לא די בכך שהיא נחוצה מסיבות פונקציונליות, או לשם בטיחות הנסיעה או חוקיותה; כל עוד היא איננה חיונית ל"נסיעה" או ל"כניסה" במובן הפיזי, היא לא תוגדר כ"שימוש". כך גם במקרה דנא: לא די בכך שהיה צורך, לגרסת התובע, בסידור הציוד ובעיגון כסא הגלגלים למקומו, על מנת שאלו לא יזוזו ממקומם תוך כדי נסיעה ויסכנו אותו; משעה שניתן היה להיכנס ולצאת מהאמבולנס, וכן לנסוע בו, מהבחינה הפיזית, גם כאשר הציוד איננו במקומו וכסא הגלגלים אינו מעוגן היטב למקומו, הרי שאין מדובר בפעולה חיונית והכרחית לנסיעה או לכניסה/ירידה מהרכב, ומכאן שאין מדובר ב"שימוש למטרות תחבורה".
18. אכן, כב' השופט עמית מצא כ"לא פשוט" את ההיקש שערכה כב' השופטת וילנר בין "נסיעה" ובין "כניסה/ירידה מרכב" מבחינת הדרישה כי הפעולה שבוצעה תהווה חלק טבעי ואינטגרלי מהשימוש (אם כי ציין כי פסק הדין בעניין המגן אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בעניין נביל); ואולם בסופו של דבר הצטרף למסקנתה; ואילו בעניין שלמה בע"מ, בו חזרה כב' השופטת וילנר על קביעותיה בעניין מדינת ישראל, לרבות בדבר ההיקש האמור בין "הנסיעה" ובין "הכניסה/הירידה מהרכב", הצטרף כב' השופט עמית לדעתה ללא כל הסתייגות או הערה. מכל מקום, זוהי ההלכה המחייבת מאת בית המשפט העליון והיא זו שיש ליישמה על נסיבות המקרה דנא.

סוף דבר

19. מכל האמור לעיל אני קובעת, כי התאונה בה נפגע התובע איננה "תאונת דרכים כמשמעה בחוק.
20. כפועל יוצא, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
21. התובע יישא בהוצאות ושכר טרחת עורך דין לנתבעת בסכום כולל של 3,500 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור נא את התיק.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ג, 29 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.