מהם התנאים בהם תתקבל בקשה להביא ראיות לסתור את הנכות שנקבעה על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל?

בית המשפט דן בשאלה מהם התנאים בהם תתקבל בקשה להביא ראיות לסתור את הנכות שנקבעה על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל? בית המשפט דחה את בקשתה של חברת הביטוח מנורה

 

 

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 39497-03-20

לפני	כבוד השופטת  יעל אילני
תובעים		1. מ.א. 2. מ.מ.  ע"י עו"ד יורם מזוז
נגד
נתבעת		מנורה חברה לביטוח בע"מ

 

 

 

 

החלטה

 

 

 

1. ביום 25.10.17 נפגע התובע 1 (להלן: התובע) בתאונת דרכים. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה ולתובע נקבעו תחילה נכויות רפואיות זמניות ובסופו של יום נקבעו לו נכויות צמיתות בשיעורים כדלקמן: 50% נכות בתחום הנפשי לפי סעיף ליקוי 34(ב)(5), 60% נכות בתחום הנוירולוגי לפי סעיף 29(6)(ד) בגין פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים או בשרירים כשנכות זו כוללת גם תסמונת CRPS ביד ימין, 30% בגין כאבי צוואר עם הגבלות קשות בתנועה ו- 30% בגין כאבי גב תחתון עם הגבלות תנועה, 20% בתחום אף-אוזן גרון בגין ליקוי שמיעה וטנטון, ו- 20% לפי סעיף 35(1)(ג) בתחום הרפואה הפנימית. נכותו המשוקללת – 94%.

בתביעתו הסתמך התובע על הנכות שנקבעה לו על ידי המל"ל כנכות מחייבת בהליך מכוח סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

 

               הנתבעת מבקשת להתיר לה הביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בהתאם לסיפא לסעיף 6ב לחוק.

 

2. בבקשה שהגישה הנתבעת נטען כדלקמן:

 

               פגיעת התובע בתאונה היתה קלה ביותר. בבדיקתו לא נמצאו חבלות משמעותיות והוא אושפז למשך 5 ימים להשגחה בלבד. למרות זאת, התובע פנה למל"ל בעזרת אשתו היא התובעת 2 (להלן: התובעת) תוך פחות משבועיים לאחר התאונה וטען כי נפגע פגיעה רב מערכתית. ביום 6.12.17 פנה פקיד התביעות לרופא המל"ל בשאלה מהן האבחנות שיש להכיר בהן כתוצאה מהתאונה ונענה כי הממצא היחיד הוא ממצא פסיכיאטרי, תגובת דחק, ובו יש להכיר.

               למרות האמור, ביום 22.1.18 הודיע המל"ל לתובע בכתב כי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן אמנם PTSD (נפשי), אך בנוסף הוכרו גם פגימות נוספות: חבלת ראש עם תסמונת שלאחר זעזוע מוח, חבלת ידיים ורגליים, חבלת גב ועמ"ש צווארי. זאת, ללא כל נימוק והסבר לשינוי בקביעתו באשר לפגימות שהוכרו כקשורות לתאונה ולהוספת פגימות נוספות מעבר לפגיעה הנפשית.

               בהמשך, בפניית מנהלת מחלקת נכות מעבודה אל מזכיר הוועדות הרפואיות מיום 11.2.18 התבקשה הוועדה במפורש להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות לפגיעה הנטענת, אך ההנחיה לא בוצעה.

 

               לטענת הנתבעת, די בהתנהלות המתוארת של המל"ל עד כה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. שכן מכאן, ובהמשך לקביעות אלה, מתחיל "להתגלגל "כדור שלג" עד קביעת נכות של 100% לצמיתות", לשון הנתבעת.

 

הנתבעת טוענת כי אף שהוא זכאי לקבל כל טיפול במסגרת קופת חולים, פנה התובע לרופאים, גופים ומכונים רפואיים באופן פרטי, והכול במטרה להשפיע על הוועדות הרפואיות באמצעות חוות דעת פרטיות. לטענתה, המסקנה המתבקשת היא כי הוועדות הרפואיות לא קיימו בדיקות עצמאיות משלהן ולא הפעילו שיקול דעת עצמאי אלא הסתמכו באופן מלא ואוטומטי כמעט על חוות הדעת הפרטיות שהציג בפניהן התובע. גם מטעם זה, נטען, יש לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

 

לכל אלה מוסיפה הנתבעת טעמים נוספים אשר בהצטרפם לטעמים שפורטו מחזקים את הצורך בהבאת ראיות לסתור לגישתה, ואלו הם:

העובדה שהתובע היה מיוצג בידי עורך-דין כבר מהשלבים הראשונים של דיוני הוועדה וכן מעורבותה של התובעת בכל ההליכים מתחילתם, מעורבות שהיה בה, לטענת הנתבעת, כדי להשפיע על החלטות פקידי המל"ל והוועדות.

התעלמות הוועדות הרפואיות מעברו הרפואי של התובע.

קלות הפגיעה הראשונית והעדר נימוקים במיוחד בשאלת הקשר הסיבתי בין כלל הנכויות לתאונה. 

הצפה בלתי מידתית של הוועדות הרפואיות במידע ומסמכים.

 

3. בתשובתם לבקשה טענו התובעים כטענה מקדמית כי הבקשה רצופה טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר והן חסרות בסיס. לתשובה צורפו תצהירי התובעים במענה לטענות, ובנוסף נטען כי הבקשה התבססה על תיעוד חלקי בלבד תוך הסתרת מידע מהותי.

 

               כך לשם הדוגמה מפנים התובעים לטענת הנתבעת כי התאונה היתה קלה וכי התובע היה בהכרה מלאה במיון וטוענים כי הנתבעת בחרה לצטט רישום חלקי בלבד תוך השמטת רישומים אחרים כגון הרישום במכתב השחרור לפיו "מאחר ואינו בהכרה מלאה לא הוסר צווארון" ועוד כיוצא באלה. באופן דומה, טענה הנתבעת כי התובע אושפז ל-5 ימים בלבד לצורך השגחה בלבד (כהמחשה של קלות הפגיעה), בעוד שבפועל במהלך אשפוזו הוא עבר בירור על ידי רופאים במספר רב של תחומים עקב מצבו.

 

יתרה מכך, לבקשה צירפה הנתבעת שני פרוטוקולים של ועדות רפואיות (וגם הם של ועדות שקבעו נכויות זמניות) למרות שקיימים כעשרה פרוטוקולים אם לא יותר, ואפילו טענתה המרכזית – השינוי בפגימות שהוכרו – נסמכה על תיעוד חלקי תוך התעלמות מהתיעוד המלא כפי שיפורט להלן.

 

4. הטענה המרכזית של הנתבעת היא כי פקיד התביעות שינה את הפגימות בהן הכיר ללא כל הסבר, תוך רמיזה להשפעה לא תקינה של התובעים ו/או מי מטעמם לאחר שפנו כבר אז לייצוג משפטי ולרופאים פרטיים. התובעים טענו בתשובה כי הנתבעת התבססה על תיעוד חלקי והתעלמה מהתייעצות פנימית שערך המל"ל ובמסגרתה נתבקשה חוות דעתו של ד"ר בורובסקי רופא המוסד אשר המליץ להכיר בפגימות הנוספות, כמפורט בחוות דעתו מיום 21.1.18 ומיום 11.2.18 שצורפו לתשובה.

 

               ובאשר לטענה כי הועדה הרפואית התעלמה מבקשת מנהל מחלקת הנכות להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי לפגימות, משיבים התובעים כי אין הועדה מוסמכת לדון בקשר הסיבתי לפגימות שהוכרו אלא רק בכאלה שלא הוכרו, ובנוסף קביעת הנכות כוללת בתוכה ממילא גם קביעת קשר סיבתי, ובמיוחד במקרה זה בו נקבעו קודם נכויות זמניות מסמוך לאחר התאונה ועד לקביעת הנכות הצמיתה.

 

               התובעים טוענים כי מקוממת טענת הנתבעת בנוגע לפניית התובע לרופאים פרטיים. התובע עשה ככל שלאל ידו על מנת לקבל את הטיפול המיטבי והמהיר לשם הבראתו והקטנת נזקיו, וטענות הנתבעת בעניין זה חסרת בסיס ומקוממת. יתרה מכך, גם בטענותיה אלה טועה הנתבעת ומטעה, כך למשל הפניה למכון "משאבים" בוצעה בעקבות הפנייה של המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה (בה צוין: "צורך בהתערבות דחופה במכון "משאבים") ולא באופן פרטי כפי שנטען. וכך גם באשר לפניות נוספות שנעשו לצורך קבלת יעוץ רפואי לטיפול בתובע. 

 

               התובעים טוענים כי אין כל פסול בהצגת חוות דעת פרטיות לוועדות, והלכה היא כי אין בעצם הצגתן של חוות דעת כאלה כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. עיון בפרוטוקולים של הוועדות ובתיק כולו מעלה כי קביעות הוועדות היו עצמאיות, לאחר בדיקה עצמאית של התובע ותוך הפעלת שיקול דעת עצמאי של רופאי הוועדות. גם בנקודה זו מציינים התובעים כי חלק מהמסמכים אליהם מתייחסת הנתבעת כאל חוות דעת רפואיות אינם כאלה, אלא הם סיכום יעוץ רפואי שקיבל התובע במסגרת ולצורך הטיפול בו.

 

               לטענות הנוספות שהעלתה הנתבעת משיבים התובעים כדלקמן:

               הטענה כי התובע היה מיוצג כבר מהשלבים הראשונים של הדיונים אינה נכונה עובדתית, אך ממילא אין בייצוג כאמור כל פסול ובוודאי שאין בו כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור.

               בנוגע לעבר הרפואי נטען כי עברו הרפואי של התובע עמד בפני הועדות וכי בכל מקרה אין בו דבר שיכול היה לשנות את קביעותיהן ומסקנותיהן.

 

5. הנתבעת הגיבה לתשובת התובעים. בתשובתה טענה כי אם נפלו אי דיוקים בבקשה הרי מדובר בזוטות דברים, וכי לגופו של עניין היא עומדת על הבקשה להבאת ראיות לסתור מנימוקיה.

 

הנתבעת הצביעה על חוסר האיזון בינה לבין התובע בכל הקשור להליכים במל"ל, בשים לב לכך שהתובע היה מיוצג על ידי באי-כוחו שטענו בכישרון רב ומצויד בחוות דעת פרטיות. לטענת הנתבעת "אין ספק שהחלטות הוועדות הרפואיות של המל"ל הושפעו עמוקות מקביעות המומחים מטעם התובע, שלא נאמר נשבו בקביעותיהם".

 

               על כן שבה הנתבעת וביקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל ולמנות מומחים רפואיים בתחומים הנוירולוגיה, הנוירוכירורגיה, הנפשי, האורתופדיה והאף-אוזן-גרון.

 

6. כפי שכבר צוין, לבקשה צורף תיעוד חלקי מתוך תיק המל"ל, ועל כן הוריתי לצדדים לדאוג כי יוגש התיק במלואו ולמרבה הצער גם בנושא זה העלו הצדדים טענות, חשדות והאשמות האחד כלפי השני, בסופו של דבר הומצא התיק על ידי המל"ל (אם כי זה המקום לציין כי גם בו חסרו מסמכים שחלקם הוגשו על ידי הצדדים עצמם).

               במקביל, לבקשת ב"כ הנתבעת נקבע מועד לחקירת התובעים על תצהיריהם ולדיון בבקשה. התובעים נחקרו והצדדים השלימו טיעוניהם.

 

               הנתבעת, שעמדה על בקשתה, הוסיפה והדגישה כי במקרה זה, נוכח כמות חוות הדעת והתיעוד הרפואי אליו יש להתייחס כאל חוות דעת ש"העמיס" התובע על הוועדות הרפואיות, אין מנוס מהמסקנה שהוועדות הרפואיות לא הפעילו שיקול דעת עצמאי בקביעותיהן.        

דיון והכרעה

 

7. אקדים ואומר כבר עתה כי דין הבקשה להידחות.

 

               ראשית, טענתה המרכזית של הנתבעת התבססה על חשדהּ שהתובעת פעלה או הפעילה אחרים במוסד לביטוח לאומי במטרה לקבל הכרה בפגימות שונות שאינן מתיישבות עם קלות התאונה ולהשיג לתובע נכויות בשיעור גבוה. ההנחה כי התובעים פנו לייצוג משפטי מיד לאחר התאונה וכך גם לרופאים פרטיים, והשינוי הבלתי מוסבר לכאורה בעמדת המל"ל בנוגע לפגימות שהוכרו כקשורות לתאונה, כל אלה העלו בלב הנתבעת את החשד כי התובעים השפיעו על פקידי המל"ל באופן שפגם בהתנהלותם של האחרונים.

 

               גם אם ניתן היה לקבל את הספקות שהועלו אצל הנתבעת בתחילת הדרך כשנראה היה לה כי פקיד התביעות במל"ל שינה את החלטתו בנוגע לפגימות שהוכרו ללא כל הסבר, אלה הותרו משעמדו בפניה מסמכי המל"ל במלואם ובכללם חוות דעתו של רופא המל"ל בנוגע להכרה בפגימות הנוספות שצורפו לתשובת התובעים, וביתר שאת לאחר חקירת התובעת.

 

התובעת העידה ביושר ובכנות ופוגגה בחקירתה כל חשש להתנהלות מכוונת מטרה שמטרתה להטות בדרך לא דרך את החלטות המל"ל והוועדות הרפואיות או כיוצ"ב.

 

               כך למשל, בבקשתה ציינה הנתבעת שבסמוך מאוד לאחר התאונה, כעשרה ימים אחריה, פנו התובעים לד"ר קרמר באופן פרטי (ובהמשך ערך המומחה עבורם חוות דעת רפואית). התנהלות זו נראתה לנתבעת תמוהה עד חשודה בשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה ושהתובע זכאי לקבל טיפול רפואי במסגרת קופת חולים.

               התובעת נחקרה על כך על ידי ב"כ הנתבעת:

"ש.          את הכרת את ד"ר קרמר לפני התאונה?

ת.            לא.

ש.            איך הוא הגיע לבית החולים 10 ימים לאחר התאונה?

ת.            הוא מעולם לא הגיע לבדוק את בעלי בבית החולים. מעולם לא. הוא קיבל טיפול במסגרת                האשפוז כאשר ד"ר קרמר לא היה חלק מהרופאים.

ש.            ואם בעלך כותב בסעיף 8 לתצהיר שד"ר קרמר בדק אותו, מקריא לך, זה נכון?

ת.            נשלחנו אליו בהמלצת רופא משפחה להמשך טיפול. רופא המשפחה המליץ לי על ד"ר קרמר.

ש.            מה שמו של הרופא משפחה?

ת.            באותו יום, נדמה לי שזה היה ד"ר אלי שחק כי רופאת המשפחה הקבועה שלנו לא היתה באותו יום אז מי שהיה זמין, כי הייתי ממש מבוהלת. אמרו לי בבית החולים שאם הכאב מתגבר אז לפנות במידי ואז פניתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לד"ר קרמר כאשר הוא אחד ממכלול הרופאים במסגרת כללית מושלם.

ש.            ד"ר קרמר בדק אותו בבית החולים שבעלך כתב בתצהירו?

ת.            לאיזה בית חולים אתה מתכוון? בעלי היה מאושפז 10 ימים בסורוקה וד"ר קרמר בדק אותו

               באסותא כחלק מהשירות של מושלם.

ש.            והלכתם לד"ר קרמר באופן פרטי ?

ת.            דרך המושלם מקבלים את השירות הזה. אציין שבאופן תמידי בדקתי בשירות של

כללית גם ולא רק במושלם.

ש.            מה הטיפול שנתן ד"ר קרמר לבעלך?

ת.            קודם כל הוא בדק אותו והפנה אותנו ל MRI ונתן לו המלצה להמשך מעקב טיפול ולחזור

               אליו עם התוצאות".

(ור' גם עדותה בהמשך על פניותיה לרופאים במסגרת הביטוח המשלים ובהתאם להפניות ולהמלצות לצורך הטיפול בתובע).

 

               אכן, נראה שהתובעת התגייסה במלוא המרץ לטפל בתובע, הן בהיבט של קבלת הטיפול הרפואי המיטבי בו והן בהיבט של מיצוי זכויותיו במל"ל. לא רק שאין בכך פסול, אלא להיפך.

 

לסיכום, לא מצאתי בסיס לטענה כי נפל פגם באופן שבו הכיר המל"ל בפגימות הקשורות לתאונה. ד"ר בורובסקי רופא המל"ל בחן את המסמכים הרפואיים ונימק את החלטתו להכיר בפגימות הנוספות והדברים מתיישבים היטב עם התיעוד הרפואי ובכלל זה סיכום המחלה מבית החולים סורוקה ומסמכים מתיק קופת חולים (לרבות תעודות לנפגעי עבודה) מהם עולה כי התובע התלונן על כאבי ראש וכי היה אובדן הכרה ו/או הכרה חלקית, ובנוסף התלונן על כאבי גב וצוואר, כאבים בידיים, בברך שמאל ובאשך שמאל, כאבים וצפצופים באוזניים, סחרחורות וכאבי בטן. גם ד"ר וינוגרד, שלקביעתו מפנה הנתבעת בבקשתה, מציין כי "ניתן לסכם כי האבחנות הרלוונטיות הן PTSD ותסמונת לאחר זעזוע מוח והיא שגורמת לתגובה תפקודית קשה מאוד". תסמונת לאחר זעזוע מוח היא חלק מפגיעה נוירולוגית ועל כן ניתן לומר כי היא הוכרה הלכה למעשה כבר בחוות דעתו של ד"ר וינוגרד שקדמה לזו של ד"ר בורובסקי.

עוד יצוין כי התובע אובחן כסובל מפיברומיאלגיה במועד מאוחר יותר ועל כן בדו"ח הועדה הרפואית מיום 30.4.19 התייחסה הוועדה גם לשאלת הקשר הסיבתי לפגיעה זו.

 

ויש להוסיף: אין זה מחזה נדיר שההיקף המלא של השלכות התאונה לא מתגלה מיד בסמוך לה אלא באופן הדרגתי ומתפתח וכפועל יוצא גם ההכרה בפגיעות ובקשר הסיבתי לתאונה. כמו כן, כפי שכבר ציינתי, אין כל פסול (ואף להיפך) בפעולות של נפגע למיצוי זכויותיו במל"ל באופן מלא ובכלל זה פעולות לשינוי החלטות או קביעות שהוא סבור שהן מוטעות או מקפחות אותו.

 

במקרה זה הסבירה אשת התובע את השתלשלות העניינים ואת פעולותיה באופן כן ואמיתי ובאופן שצריך היה להפריך את חשדות הנתבעת אפילו בעיניה, במיוחד בהצטרף האמור לחוות הדעת של רופא המל"ל ולתיעוד הרפואי. ונראה שגם הנתבעת סברה כך שכן מרכז הכובד של טענותיה עבר מההשפעה החשודה והבלתי מוסברת לכאורה על פקיד התביעות במל"ל בתחילת הדרך, לטענה כי קביעות הוועדות הרפואיות נסמכו על חוות הדעת הפרטיות שהגיש התובע ללא שיקול דעת עצמאי, ועל כן אעבור כעת לדון בטענה זו.

 

8. ברע"א 2851/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו) (15.7.2020) התייחסה כב' השופטת וילנר לחוסר האיזון המובנה בהוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים (שכן המבטח כלל אינו מהווה צד להליכי קביעת הנכות במל"ל) וביתר שאת במקרה בו מציג הניזוק בפני הוועדה הרפואית של המל"ל חוות דעת פרטית מטעמו (בעוד שהמבטח אינו רשאי לסתור את האמור בחוות דעת זו או להגיש חוות דעת רפואית מטעמו), ולביקורת על הסעיף והמנגנון הקבוע בו (ביקורת שגם אני שותפה לה מטעמים אלה ונוספים).

 

                 ולמרות זאת, הוראות החוק מאפשרות הצגת חוות דעת פרטיות, וכפי שהוסיפה וקבעה כב' השופטת וילנר: "...לצד כל המקובץ, יש לציין כי על אף הקשיים המתוארים לעיל, הרי שהוראות חוק הפיצויים, כמו גם הוראות החוק המסדירות את סדרי עבודתן של ועדות המל"ל, אינן אוסרות על הצגת חוות דעת מטעם הניזוק בפני ועדות אלה (ראו: ריבלין, בעמודים 786-785). כיבוד רצון המחוקק מוביל, אפוא, לכלל מסקנה כי אין לאסור על הצגת חוות דעת רפואית מטעם הניזוק בפני ועדה רפואית של המל"ל, ומשכך, אין בעצם הצגתה של חוות דעת כאמור כדי להצדיק מיניה וביה מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית. יש לזכור גם כי אין זה מתחייב שהצגת חוות דעת פרטית בפני ועדה רפואית של המל"ל תפגע בהכרח בשיקול דעתה העצמאי ובאובייקטיביות שלה (ראו והשוו: רע"א 271/20, בפסקה 13)".

 

                 ומתי ינתן היתר להבאת ראיות לסתור ?

                 "...במקרים בהם הוכח כי ועדת המל"ל לא הפעילה שיקול דעת עצמאי כאמור, ואך הסתמכה על חוות הדעת הפרטית שהוצגה בפניה, אזי הצגת חוות דעת מטעם הניזוק אכן עשויה לשמש כטעם להבאת ראיות לסתור...

                 ואולם, יש לזכור כי מדובר במקרים חריגים בלבד, בהם המבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל הוכיח כי הצגת חוות הדעת מטעם הניזוק אכן פגמה בשיקול דעתה העצמאי של הוועדה ובאובייקטיביות שלה. כך לדוגמה יהיה במקרים בהם הוכח שהוועדה הרפואית כלל לא עיינה במסמכים רפואיים נוספים, לא בדקה את הניזוק באופן עצמאי, ועוד כיוצא באלה".

 

לא למותר לחזור ולהזכיר כי הלכה היא שרק במקרים חריגים ומיוחדים ינתן היתר להביא ראיות לסתור, וכן שעל הנתבעת, המבקשת להביר ראיות לסתור, הנטל להוכיח כי הוועדה הרפואית נמנעה מלהפעיל שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי והסתמכה אך על חוות הדעת הפרטית מטעמו בבחינת "כזה ראה וקדש" (ר' רע"א 2851/20 הנ"ל).

 

9. ומן הכלל אל המקרה שבפנינו. הנתבעת לא הפנתה לקביעה כזו או אחרת של הוועדות הרפואיות שלטעמה היא ניתנה ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי אלא תוך הסתמכות אוטומטית על חוות דעת פרטית שהציג בפניה התובע. למעשה, טענתה של הנתבעת היא כי כמות התיעוד הרפואי שהוצג לוועדות עד כדי "הצפה" וחוות הדעת הפרטיות, הם כשלעצמם מובילים למסקנה שקביעות הוועדות כולן אינן עצמאיות.

 

איני מקבלת את הטענה. אכן, מעיון בדו"חות הועדות הרפואיות עולה כי עמד בפניהן תיעוד רפואי רב אודות התובע. מרביתו מסמכים רפואיים מהקהילה ומבית החולים, בדיקות הדמיה ואחרות, וגם מסמכי יעוץ וכן חוות הדעת הפרטיות שהציג התובע. למרבה הצער פציעתו של התובע והשפעתה עליו היתה מורכבת, הוא נזקק לטיפולים שונים בתחומי רפואה שונים והתוצאה היא שקיים תיעוד רפואי רב בעניינו. מצופה מרופאי הוועדות שיקראו ויבדקו את התיעוד כולו ומדו"חות הוועדות עולה שכך עשו. בין היתר הסתמכו הוועדות על מסמכי בית החולים סורוקה, מסמכים ממרפאת כאב ומהמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים, מסמכים מתיקו של התובע בקופת חולים, בדיקות הדמיה ואחרות.

נוסף על כך, מפרוטוקולי הוועדות עולה כי התובע נבדק בפועל על ידי רופאי הוועדות, כי נתבקשו גם חוות דעת של רופאי המל"ל בעניינים שונים, וכי הוועדות הסתמכו על כל אלה, ולא ניתן לומר כי אימצו באופן אוטומטי בבחינת "כזה ראה וקדש" את חוות הדעת שהגיש התובע.

 

10. אשר לטענה על עברו הרפואי של התובע. תיקו הרפואי מהתקופה שקדמה לתאונה עמד בפני הוועדות הרפואיות כפי שצוין בנספחים לדו"חות הוועדות. הוועדה מיום 1.5.18 אף ציינה במסקנותיה את כאבי הגב התחתון בעבר. זאת ועוד, לא הוצג תיעוד המצביע על אפשרות סבירה שבממצאים מהעבר היה כדי לשנות מקביעות הוועדות בנוגע לנכויות שנותרו לתובע בעקבות התאונה.

 

11. אשר על כן, הבקשה להבאת ראיות נדחית.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע בבקשה בסכום של 3,000 ₪.

 

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

 

ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"ג, 30 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

    

 

יעל אילני, שופטת