השאלה העיקרית הדורשת הכרעה במסגרת פסק דין זה הינה שאלת השפעתה של הנכות הפסוקה לתובעת על כושר תפקודה והכנסתה.

פסק הדין יהיה תמציתי, ככל הניתן בנסיבות העניין, בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 ויתייחס אך לסוגיות הנדרשות לצורך ההכרעה בתביעה.

התאונה והנכות בעקבותיה:

• התובעת ילידת 1997 נפגעה ביום 3.6.2019 בתאונת דרכים עת שימשה מאבטחת^[2].
• נוכח העובדה כי התאונה אירעה במסגרת עבודתה של התובעת (בשירות המעביד^[3]), הכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונה כ"תאונת עבודה" והתובעת עמדה לפני ועדה רפואית אשר קבעה כי נכותה הצמיתה תעמוד על שיעורים כדלקמן:
• 10% נכות נוירולוגית בגין פגיעה בעצבים/שרירים עם הפרעה תחושתית מלווה בכאב.
• 5% נכות נוירולוגית בגין פגיעה בעצב עם הפרעה תחושתית ביד שמאל.
• 15% נכות אורתופדית בגין קישיון נוח בשורש כף יד שמאל.
• 5% נכות אורתופדית בגין פגיעה באולנה יד ימין (דומיננטית).^[4]
• 10% נכות בגין צלקות מכאיבות ומכערות בידיה ועוד 5% נכות בגין צלקת בפניה.
• 25% נכות נפשית בגין הפרעת דחק בתר חבלתית^[5].

סה"כ 56% נכות.

הועדה הרפואית מצאה לנכון להפעיל את תקנה 15 במלואה ולהעמיד את נכותה הכוללת של התובעת על שיעור של 84% החל מיום 1.1.2021.

עד ליום 31.12.2020 עמדה נכותה של התובעת על שיעור של 100%.

קורותיה של התובעת קודם ולאחר התאונה:

• בחקירתה הראשית, שלוותה בסערת רגשות כבר מתחילתה וקושי במענה לשאלות בא כוחה^[6], סיפרה התובעת כי מגיל קטן הייתה בפנימייה עד גיל 18. חוותה ילדות "מאד מאד רעה וקשה" עד שפגשה את אימה המאמצת, חווה. חייה הפכו בעלי ערך עד שגם היא נפטרה. עמדה על גיוסה לצה"ל חרף מצבה הנפשי, בעיקר בעקבות הפטירה^[7]. שירתה שירות מלא ובהצטיינות. חלמה להיות אחות מיילדת וביקשה להקים משפחה חדשה. רצתה לטוס לטיול אחרי צבא. חיפשה עבודה ומצאה משרה בחברת אבטחה, לא לפני שנדחתה ראשית עקב היותה אישה. מגיל 12 עבדה כשמרטפית, מלצרית (גם במהלך השירות הצבאי). לאחר התאונה איש לא יכול היה לסייע לה, ומשום כך נאלצה לעבור למוסד שיקומי. עד היום מטופלת תרופתית. היום היא לא הבן אדם שהיה קודם התאונה "נדפק לי החיים". מסתירה את צלקותיה בפנים בעזרת תסרוקת "פוני". חשה חוסר ביטחון בשל הצלקות. עוברת טיפולים פסיכולוגיים, פגשה פסיכיאטר שרושם לה כדורים באופן מקוון. נוטלת כדור לשיכוך כאב כרוני, כדור להרגעה אם כי הכדור גורם לישנוניות, כדורי שינה. קודם התאונה עברה הטרדה מינית במסגרת המשפחה והתרחקה מגברים ולאחר התאונה המצב החמיר, אם כי ניסתה את מזלה בזוגיות שלא צלחה. "הייתי מתפרצת, רגזנית". לא שיתפה את אחותה בזוגיות האמורה. "לא רוצה לאבד תקווה" ומנסה בכל כוחה להצליח בלימודים אם כי חלפו בראשה מחשבות אובדניות. קודם התאונה הייתה חברותית מאד, מלאת אושר, אך לאחר התאונה חבריה התרחקו ממנה נוכח נכותה וכך גם שותפיה לדירה, המחרימים אותה ועל כן נאלצת לגור עם אחיה שגר בעיר^[8]. כיום לומדת באוניברסיטת אריאל אך לעיתים נקלעת לחרדה חברתית ובעיות קשב וריכוז. סובלת מכאבי ראש וסחרחורות. בחורף כאביה מעצימים, עוטה כפפות לחימום, מוגבלת בתנועות היד והנחת יד ימין לאורך זמן על משטח קשיח. גם יד שמאל כואבת. יושבת בשולחן נכים באוניברסיטה. נכשלה במבחנים^[9]. החליפה את הפסיכולוגיה לחינוך. לומדת ארבע פעמים בשבוע^[10], לא פוקדת את כל השיעורים "תלוי בכאב".

שכחה להביא לבא כוחה ראיות על כל שאמרה. סמסטר א' השנה היה טוב יותר מסמסטר ב'^[11]. נעזרת באחיה הנ"ל. לא מבשלת נוכח כאביה ואוכלת אוכל מוכן. מתקשה בהרמת משאות כבדים. עושה הליכות ומבקרת בחדר כושר סטודנטים. גם לאחר התאונה חיפשה עבודה, ביקשה מאחותה לסייע לה אולם נוכח העובדה שלא מתעוררת בבקרים- ויתרה. לא יכולה לעבוד פיזית. מחפשת עבודה משרדית ונעזרת בעובדת השיקום. שוכחת כל הזמן דברים. "אני רוצה אבל לא יכולה". נעזרת בביטוח לאומי בקבלת קצבה וסיוע כספי בלימודים ושכר דירה, בשתי אחיותיה ובאחיה, בעמותה לתמיכה בחיילים בודדים בראשה עומד מר רורקה. נעזרת במוניות בלבד אך לא העבירה אותן לבא כוחה כי שכחה, "אין מצב שאני עולה על אוטובוס". התובעת הציגה לפני בית המשפט את הצלקות בידיה ובפניה. מהסתכלות בהן ניתן לקבוע שהצלקות בידיים מכערות מאד. הצלקות בפנים כמעט ולא נראות.

• בחקירתה הנגדית הסבירה כי ערב הדיון הגיעה לאחותה בתחבורה ציבורית (אוטובוס) כי לא הייתה ברירה. אישרה כי הוציאה רישיון נהיגה "בכוח" לפני כשנה חרף הפחדים שליוו אותה בשיעורי הנהיגה, עם הגבלת משקפי ראיה בלבד^[12]. הסבירה כי לא גילתה למשרד הרישוי על מגבלתה. לא נהגה ברכב מאז קיבלה רישיון נהיגה. הסבירה כי לא מוצאת עבודה נוכח מצבה הרפואי, ניסתה למצוא עבודה דרך אגודת הסטודנטים אך לא התקבלה כי לא קמה בבוקר. לטענתה, תביעתה לקצבה מיוחדת נדחתה ללא בסיס. נסעה לארה"ב לאחר התאונה לשם בדיקת רופא בגין התאונה, ויצאה את ישראל עוד מספר פעמים לצרכי בילוי, במימון בן זוגה או המשפחה המאמצת שלה.
• מעדותה של הלנה, אחותה הגדולה של התובעת שלהן עוד 6 אחאים, עולה כי לפני התאונה התובעת הייתה חדורת מטרה, התגייסה לצה"ל לתפקיד קרבי, חלומה היה להיות אחות מיילדת ולהקים משפחה ו"לטרוף את העולם". קודם התאונה לא חוותה כל מגבלות שהן. לאחר התאונה הפכה התובעת "בן אדם אחר לגמרי". נדרשה לעזרה רבה בכל פעולות הבסיסיות לרבות היגיינה אישית. שבעת אחיה לא יכלו להיחלץ לעזרתה ועל כן הועברה למוסד שיקומי. בכל הנוגע למוטיבציה של התובעת הרי "משהו שם כבה". הפכה שכחנית, מתקשה בהכנת אוכל, הורדת אשפה, לא הצליחה להחזיק את אחיינה שזה עתה נולד, נבהלת מרכבים העוברים בקרבתה, מבולבלת, בחורף עוטה כפפות בשל כאבים בלתי נסבלים, מתקשה בכתיבה. לפני שנה התחילה ללמוד, אך קשה לה מאד להתרכז. הלנה נדרשת להעיר אותה בבקרים פן תאחר למבחנים. היא על תנאי בלימודים. מבחינת זוגיות לפני התאונה הייתה "מאד מקובלת" אך לאחר התאונה הפכה לחרדתית מבחינה חברתית, חבריה החלו להתרחק ממנה נוכח הקושי להכיל את קורותיה לאחר התאונה. היום גרה התובעת עם שותפות בדירה שכורה, אם כי לא מסדרת איתן. חיה על מזון מהיר. לפני התאונה לא הייתה מטופלת תרופתית אם כי בפנימייה בה למדה הציעו ריטלין לחניכים^[13]. התובעת אינה עובדת חרף מוסר עבודה גבוה מצד אחד ומצד שני מצב כלכלי קשה שליווה אותה מאז ילדותה. קודם התאונה עבדה. כיום אינה עובדת. סובלת מכאבים כרוניים בידיים. רצתה לעבוד יחד עם הלנה אבל נוכח העובדה שאינה מתעוררת בבקרים ונוטה לשכחה, לא ניתן היה להיעתר לבקשתה. נסמכת על תרומות וביטוח לאומי. בחקירתה הנגדית של העדה, התברר לה כי התובעת הוציאה רישיון נהיגה בשנת 2022, עליו לא ידעה העדה. הקשר לאחרונה בין השתיים אמנם נשמר אולם לא היה כפי שהיה קודם התאונה, התובעת "התרחקה". למשמע שמו של בן זוגה של התובעת, הסבירה העדה כי התובעת לא תמיד משתפת ואף הופתעה לשמוע את שמו. התובעת משלמה חשבונות ומיסים בכוחות עצמה. לא ידעה לומר אם התובעת יצאה את הארץ לאחר התאונה.
• התרשמתי ממסירותה של העדה לתובעת אולם ניכר היה כי העדה ביקשה בחקירתה הראשית להעצים את הקשר בינה לבין התובעת בעוד התברר בחקירה הנגדית כי הקשר, גם אם אמיץ, לא עד כדי כך קרוב כפי שניסו השתיים לצייר. עם זאת, לא על קשריה של העדה עם התובעת נסובה התובענה הנדונה. ההכרעה העובדתית תתבסס בעיקר על עדותה של התובעת אותה מצאתי אמינה ומהימנה, העולה בקנה אחד עם החומר הרפואי שהוצג לפניי וקביעות הועדה הרפואית וכן על ראיות אובייקטיביות התומכות בה, ככל שתומכות.
• העד מר רורקה, שהקים עמותה ובית לחיילים בודדים, סיפר בעדותו כי הכיר את התובעת משנת 2017 כאשר נכנסה לבית שהקים. נקשר אליה יותר כי התובעת "הייתה בולטת כבר מההתחלה" עם מוטיבציה רבה מבחינה נפשית, "מובילה חברתית", חרף מצבה המשפחתי הקשה. הפך "לסוג של הורה" בעבור התובעת עד היום, ופוגש אותה מדי מספר חודשים, שומר על קשר טלפוני הדוק יותר. הפכה את גורלה ל"חיובי" הייתה "רוח חיה". לאחר התאונה "זה לא אותו בן אדם". התובעת הפכה "מסכנה", "...אם היא צריכה להרים דברים" כוחה הפיזי ירד מאד. היא סובלת מכאבי ראש "מאד מאד חזקים", בוכה, שוכחת, לא יכולה להתמודד עם חייה, זוגיות, אין לה מטרה לעתיד בניגוד לשאיפותיה קודם התאונה ולא מצליחה להתקדם, "צעד אחד קדימה שבע עשרה אחורה". נוכח התאונה נותרה בבית לחיילים חודשים ארוכים מעבר למקובל. מלווה על ידי רבקה, דוקטור לחינוך, מזה חמש שנים, מעל ומעבר למקובל וגם על ידי מתנדבת נוספת בשם יעל. הליווי נוגע ללימודים בהם היא מתקשה מאד "קרסה", מלמדים אותה "איך לחיות", משקיעים בעידודה. העד מממן, באמצעות העמותה, טיפול פסיכולוגי קליני בעבור התובעת. אלמלא העזרה של העד, אין לדעת מה תעשה התובעת. למיטב ידיעת העד, אין לתובעת בן זוג, אף לא חברים, בניגוד לתקופה קודם התאונה. בחקירתו הנגדית לא ידע לומר כיצד התובעת מתניידת ממקום למקום. ידע על רישיון הנהיגה שהוציאה. לא ידע על בן זוגה של התובעת בזמן האחרון. הסביר כי הקשר עם התובעת נמשך נוכח מצבה הרפואי והנפשי של התובעת, להם הוא מודע נוכח רשות שקיבל מהתובעת לשוחח עם הפסיכולוגית של התובעת (ליסה מרעננה) המנהלת עם התובעת שיחות ZOOM. עדותו הותירה גם היא רושם אמין והגם שהוא בקשר ארוך שנים עם התובעת, לא התרשמתי כי היה ניסיון להאדיר את השפעות התאונה על התובעת ככל שהעד יכול היה להתרשם מהן.
• לא מצאתי לזקוף לחובת התובעת את היעדרם של בן זוגה לשעבר ו/או אחיה מבית המשפט, שכן חלקם בקורותיה של התובעת אינם בעלי משקל של ממש.

הנזק:

כאב וסבל:

• בראי נכותה של התובעת גילה, ימי אשפוזה (78) והקבוע בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), עומד סך הפיצוי המגיע לתובעת על 146,000 ₪ במעוגל.

הפסד הכנסה לעבר:

תקופת אי הכושר.

• התובעת חתמה על הסכם עבודה מול מעבידה בסוף חודש אפריל 2022. הלכה למעשה, אם כן, הספיקה לעבוד בשירותו כחודש. המל"ל העמיד את שכרה של התובעת לצורכי תגמולים על סך של 25,686 ₪ ובחישוב חודשי 8562 ₪ ברוטו. נכון ליום התאונה עמד שכר זה בניכוי מס הכנסה על סך של 8,106 ₪ (2.25 נק' זיכוי). בשערוך להיום: 8,847 ₪.
• פגיעותיה של התובעת היו קשות והוועדות הרפואיות התרשמו כי נכותה צריכה לעמוד על 100% עד לתום שנת 2020. עיון במסמכים רפואיים שצורפו לתיק המוצגים מעלה כי רופאי התובעת המליצו על חופשת מחלה עד החודשים הראשונים לשנת 2020 ולאחר מכן נכתב כי מומלץ לתובעת לחזור לפעילות גופנית. אני סבור כי בנכותה נכון לאותה תקופה לא הייתה התובעת כשירה לעבודה אשר הכנסה ריאלית בצידה. התובעת הייתה טרודה בשיקומה, ביקרה חדשות לבקרים במוסדות רפואיים ונדרשה לתשומת לב מלאה לחזרתה לתפקוד סביר ככל האפשר.
• אשר על כן אני סבור כי נכון לקבל את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל ולקבוע כי התובעת הייתה משוללת יכולת עבודה עד לתום שנת 2020.
• החישוב הינו כדלקמן: 8,847 ₪*18=160,000 ₪ במעוגל, בתוספת ריבית מאמצע התקופה: 166,000 ₪.
• לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה כמחויב לשכירים בשיעור 12.5%: 20,750 ₪.

מתום תקופת אי הכושר ועד היום:

• פרק זה מצריך קביעתה של הנכות התפקודית והפגיעה בכושר הכנסתה של התובעת. התובעת מבקשת להעמידן על שיעור של 80%. הנתבעת סבורה כי מדובר בשיעור נמוך הרבה יותר אותו היא מעמידה על שיעור של 35%.
• לאחר ששמעתי את התובעת ועדי התביעה והתרשמתי מקשייה אותם תיארה באריכות, אני סבור כי ברוב נכויותיה יש מרכיב תפקודי. הפגיעה העיקרית בתובעת, להתרשמותי, הינה פגיעת הראש שהותירה כאבי ראש כרוניים והמרכיב הנפשי הנלווה אליה, הבאה לידי ביטוי בהפרעת דחק. התובעת היטיבה לתאר את מגבלותיה. עדותה הותירה עלי רושם אמין והגם שבין עדותה לבין עדויות אחותה ומר רורקה ניכרו פערים לעיתים, לא התרשמתי כי מדובר במי שמבקשת לרחוק מן האמת, אלא במי שאינה מגלה ולו לאחותה את כל קורותיה. לפגיעות המתוארות מעלה מצטרפות הפגיעות הנוירולוגיות/אורתופדיות שגם להן מרכיב תפקודי, בעיקר נוכח העובדה כי התובעת נחבלה בשתי ידיה. כאמור לעיל, הצלקות בפניה של התובעת כמעט ואינן נראות אולם אלה בידיה מכערות מאד. אין בהן מרכיב תפקודי של ממש אם כי ניכר כי התובעת מתביישת עד מאד במראהּ.
• התובעת עושה כל שביכולתה להשתקם ואף לומדת במסגרת שיקומה דרך המל"ל באקדמיה. חרף קשייה מתמידה עד כמה שיכולה ובראותה כי דרך אחרת נכונה לה, בוחרת בה (החלפת מסלול הלימודים).
• הנתבעת טוענת כי התובעת הסתירה את עברה הרפואי מן הוועדה הרפואית לעררים. הגם שמפרוטוקול הוועדה לא עולה כי התובעת סיפרה על חוויותיה בילדותה, הרי שלפני הוועדה עמד תיקה הרפואי של התובעת בקהילה, חוות דעת ושלל מסמכים נוספים. יש לזכור כי התובעת זוכתה בנכות בעקבות הפרעת דחק בתר חבלתית וחזקה על הוועדה שידעה לבדוק כי תסמיני ההפרעה קשורים לתאונה ולא לעברה של התובעת. מכל מקום לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור.
• אני מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת והפגיעה בכושר הכנסתה על שיעור של 50%.
• את הבסיס לחישוב נזקיה של התובעת יש להעמיד על השכר הממוצע במשק. בגילה הצעיר והיא רק בת 22 הצליחה להגיע לשכר של 8,500 ₪ אשר באותה עת גילמו 80% מהשכר הממוצע במשק שעמד על סך ברוטו של 10,730 ₪. אין ספק כי בהמשך דרכה הייתה התובעת מגיעה לשכר הממוצע במשק. הנתבעת, ברוב הגינותה, מסכימה.
• עד היום נכון להעמיד את שכרה של התובעת כפי שנקבע לעיל (קרי, לפי חוזה העסקתה) מתוך הנחה כי היה מלווה את התובעת לפחות בשנתיים הראשונות לעבודתה.
• להלן החישוב מאז 2021 ועד היום סה"כ 34 חודשים: 8,847 ₪*50%*34=150,000 ₪ במעוגל. בתוספת הפסדי פנסיה: 19,000 ₪ במעוגל. בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה: 175,000 ₪.
• לא מצאתי לזקוף לחובתה של התובעת אי הקטנת נזק כנטען על ידי הנתבעת. כמוסבר לעיל, לא התרשמתי כי התובעת נמנעה בכוונת מכוון להיטיב את מצבה.

הפסדי הכנסה לעתיד:

• השכר הממוצע במשק היום נטו עומד על סך של 11,792 ₪. החישוב לעתיד הינו אם כן כדלקמן: 11,792 ₪*50%*282.9=1,668,000 ₪ ובתוספת הפסדי פנסיה: 208,500 ₪. סה"כ: 1,876,500 ₪ במעוגל.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

• מתברר כי את עיקר הטיפולים המוענקים לתובעת בתחום הנפש, מממנת עמותה שבראשה עומד העד רורקה. התובעת עותרת לקבלת הסכומים ששילמה העמותה כמיטיבת נזק אולם לדעתי אין מקום לפסוק לתובעת את הסכומים האמורים. העמותה הינה יישות משפטית עצמאית ובאם ביקשה לתבוע מהמזיק את הסכומים שהוציאה, היה עליה להצטרף לתביעה כתובעת עיקרית.^[14] משלא עשתה כן איני סבור שנכון לדון בדרישתה של התובעת.
• כנפגעת בעבודה, זכאית התובעת להחזר הוצאותיה מהמוסד לביטוח לאומי לפי 86-91 לחוק הביטוח הלאומי. לא ראיתי כי נעשתה פנייה בנדון למוסד.
• אכן, המוסד לביטוח לאומי אינו משפה את נפגעי התאונות בגין כל הוצאה שהוציאו לריפוי והחלמה ו/או בגין טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות. כפועל יוצא מהנחה זו ניתן לאמוד את ההוצאה הכללית של התובעת במשך השנים שחלפו ועוד יבואו עליה במומה.
• אני מעריך הוצאה זו בסך של 20,000 ₪.

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:

• התובעת אמנם הוציאה רישיון נהיגה לאחר התאונה עולם מתברר כי נעזרת בתחבורה ציבורית על מנת להגיע למחוזות חפצה.
• לתובעת אין נכות בפלג גוף תחתון הדורשת ממנה התנידות מיוחדת. מגבלתה הנפשית המובילה לחשש כן ואמתי מנהיגה ברכב מתקבלת על הדעת.
• אני סבור כי עבור הזמן יעשה את שלו וברבות הימים ו/או השנים תחזור התובעת לנהוג ולו בסביבתה הקרובה. ככל שלא תעשה כן, תוכל להיעזר בתחבורה ציבורית (אוטובוס).
• בשקלול כל האמור לעיל אני סבור כי נכון לפסוק לתובעת סך גלובאלי בראש נזק זה בשיעור של 30,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד:

• לטענת התובעת לאחר התאונה נעזרה באחיה וזו חרגה משמעותית מהמצופה מבן משפחה, קרוב ככל שיהיה. עוד נטען כי התובעת מתקשה בעבודות הבית ובהיעדר מסגרת משפחתית תומכת יש לפצותה בסכומים ניכרים.
• אכן, נכותה של התובעת בלתי מבוטלת ואף לנכותה הנפשית ולכאבי הראש יש השפעה על תפקודה בתוך ביתה. עם זאת, לא התרשמתי כי התובעת נדרשת לעזרה שאותה היא מעריכה בסך של 1000 ₪ לחודש.
• אכן, אחיה של התובעת נחלצו לעזרתה אולם עד מהרה התברר כי אין הם מסוגלים להתמיד בעזרה האמורה והתובעת הועברה למוסד שיקומי.
• בשקלול כל העובדות שעמדו לפניי, לרבות העובדה כי התובעת אינה מצליחה להחזיק יחסי זוגיות לאורך זמן, אני סבור כי פיצוי בסך של 100,000 ₪ יביא לידי ביטוי את העזרה שלה תידרש התובעת בתוחלת חייה ומתוך הנחה כי בזקנתה תידרש לעזרה גם ללא כל קשר לתוצאות התאונה.

שכר טרחה בגין ייצוג במל"ל:

• על אתר יוער כי רכיב זה לא נכלל בכתב התביעה וכבר מן הטעם הזה היה נכון לדחותו.
• זאת ועוד, ההסכם המחייב את התובעת בתשלום שכ"ט לבא כוחה בגין הייצוג האמור לא הוצג לפני בית המשפט וגם מטעם זה היה נכון לדחות את דרישת התובעת. ההסכם אמנם צורף לתיק, לאחר הגשת הסיכומים וללא קבלת רשות מבית המשפט, אלא שלנתבעת לא הייתה הזכות לחקור את התובעת על ההסכם, על כל המשתמע מכך.
• הדעות בפסיקה חלוקות ואביא רק מקצת הפסיקה בנדון בחלוקה של בעד ונגד:

בעד: ת"א 33341/05 כצוביץ נגד כלל חברה לביטוח-תאונת עבודה בשירות המעביד.

ת"א 65775-06-15 פלונית נגד הפניקס חברה לביטוח- תאנ"ע שלא בשירות מעביד.

ת"א 35174-12-18 פלונית נגד אי.אי.גי ביטוח-תאנ"ע שלא בשירות המעביד.

ת"א 7656-04-18 פלונית נגד הפניקס- תאנ"ע שלא בשירות המעביד.

ת"א 31498/08 שוהם נגד הרודס- תאונה שלא בשרות המעביד (כללית).

נגד: ת"א 24758-03-11 אהל נגד הפול חברה לביטוח- תאנ"ע בשירות המעביד.

ת"א 61343-11-18 פלונית נגד הפניקס חברה לביטוח- תאנ"ע שלא בשירות המעביד.

ת"א 19139-12-17 פלוני נגד הפול חברה לביטוח- תאנ"ע שלא בשירות המעביד.

ת"א 58163-07-17 פלוני נגד שלמה חברה לביטוח- תאנ"ע בשירות המעביד.

ת"א 21111-05-10 כהן נגד עיזבון המנוח טורק- תאנ"ע שלא בשירות המעביד.

ת"א 49735-02-18 ל.ס. נגד אי. די.אי חברה לביטוח- תאנ"ע שלא בשירות המעביד.

ת"א 58264-04-18 פלוני נגד הפניקס חברה לביטוח- תאנ"ע בשרות המעביד.

32672-05-12 ס.ק. נגד שפע חברה לייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ- תאנ"ע בשרות המעביד.

15113-08-14 משעלי נגד שירביט – תאנ"ע.

49320-04-18 פלונית נגד אי.איי.גי חברה לביטוח בע"מ- תאנ"ע.

19139-12-17 פלוני נגד הפול-תאנ"ע שלא בשרות המעביד.

• כל פסק דין ונימוקיו, אותם ניתן לקרוא. בעבר צירפתי את דעתי לאלה התומכים בפסיקת שכ"ט בגין ניהול הליכים בביטוח לאומי לקביעת הנכות מקום בו פנה הנפגע לביטוח לאומי קודם הגשת תביעה לבית המשפט והלכה למעשה חסך בכך את הליך מינוי המומחים על ההוצאות הכרוכות בו. בענייננו פנתה התובעת לקביעת הנכות בדרך המתוארת וחסכה את הליך מינוי המומחים. מדובר בתאונה בשירות המעביד המקימה חסינות לנתבעת מפני תביעת שיבוב של המל"ל. אכן, ראוי לעודד תובעים למצות את זכויותיהם במל"ל ובכך לחסוך הוצאות משפט והתמשכות הליכים אולם יש לבחון כל מקרה לגופו. למעלה מן העניין אעיר כי איני שותף לדעה שלא ניתן לפסוק שכ"ט בגין ניהול הליכים במל"ל אך בשל הקביעה כי שכ"ט בפלת"ד עומד על שיעור מקסימלי 13%. אני סבור שניתן לראות בשכר הטרחה שמשלם הניזוק לבא כוחו בגין ניהול הליך במל"ל לקביעת נכות, כהוצאות משפט וככאלה אין הגבלה על פסיקתם, כל עוד נעשה הדבר בסכום סביר שמשקף את ייעול הדיון.
• בענייננו לא הוצגו כל ראיות על שכה"ט הנדרש, השכר לא נדרש בכתב התביעה והלכה למעשה מדובר בהרחבת חזית אסורה.

ניכוי תגמולי המל"ל:

• התובעת מקבלת גמלת נכות מעבודה אותה יש לנכות על פי חוות הדעת האקטוארית שצורפה לתיק בית המשפט.
• תביעתה של התובעת לקבלת קצבה מיוחדת נדחתה ומכאן כי לא נכון להורות על ניכוי רעיוני על פי חוות הדעת שצירפה הנתבעת.
• על פי חוות הדעת האקטוארית שצורפה לתיק מוצגי הנתבעת, סך גמלת הנכות מעבודה שקיבלה ותקבל התובעת בגין התאונה מושא כתב התביעה עומד על 1,906,083 ₪ (כולל ריבית).

לסיכום:

• נזקיה של התובעת עומדים על הסכומים הבאים:

כאב וסבל: 146,000 ₪.

הפסדי הכנסה לעבר: 186,750 ₪.

הפסדי הכנסה לעתיד: 1,876,500 ₪.

הוצאות לעבר ולעתיד: 150,000 ₪.

סה"כ: 2,359,250 ₪.

ניכויים: 1,906,083 (-)

סה"כ: 453,167 ₪.

שכ"ט: 68,926 ₪.

אגרה: 710 ₪.

סה"כ לתשלום: 522,803 ₪.

• הסכום יועבר לתובעת באמצעות בא כוחה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ד, 12 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

• בראי צו שר המשפטים ולאחר ששקלתי בדברים, נחה דעתי כי בשלה העת לפרסום פסק הדין. ↑

• הסכם עבודה אישי צורף לתיק מוצגי התובעת עמ' 156. ↑

• הדבר עולה מכתב התביעה עצמו אף בהתעלם מן הראיות הנוספות שצירפה הנתבעת במסגרת "תגובה להודעת 'ההבהרה' מטעם התובעת". הנתבעת אף צירפה לתיק מוצגיה את תעודת ביטוח החובה ממנה גם עולה כי מדובר ברכב מעביד. מכל מקום התביעה אינה נבלעת בתגמולי המל"ל ועל כן הדיון בעניין זה מתייתר. ↑

• בגין שורש כף יד ימין לא נותרה נכות. ↑

• הוע"ר עינה בדוח ניפוק תרופות "לפיו יש ניפוק של כדורי צירלקס, דולוקסטין והחל מ-1/22 ויאפקס". ↑

• ביקשה שיחזור על שאלותיו. ↑

• אם כי גם בעקבות ההטרדה המינית שעלתה בשיחותיה עם הקב"ן. ↑

• מחכה לתום חוזה כדי לעזוב את הדירה. האח לא הגיע להעיד בגלל מבחנים. ↑

• מגיליון הציונים עולה כי נכשלה במבחן אחד, אם כי ציוניה בשאר התחומים נמוכים. ↑

• לא זכרה את הלו"ז היומי. ↑

• מתע"צ עולה כי כי התובעת מוכרת במחלקת שיקום של המל"ל החל מחודש 10/2021 וכי במסגרת השיקום החלה לימודי תואר ראשון במדעי החברה והרוח במחלקה הרב תחומית בחטיבת פסיכולוגיה קרימינולוגיה ותולדות ישראל בזמן החדש וציונות, משנת תשפ"ב, תוך שהיא מקבלת סיוע בשכר לימוד, שכר דירה, דמי שיקום, ציוד משרדי והנגשות. בשנת תשפ"ג התובעת החליטה להחליף תחום לימודים וללמוד חינוך ופסיכולוגיה שנה א'. בשנה הבאה ייבדקו שוב זכויותיה. ביום 13.12.2022 הגישה בקשה לקצבה מיוחדת ולאחר ביקור בית נדחתה תביעתה נוכח העובדה כי לא נמצא שזקוקה לעזרה בביצוע פעולות היומיום. ↑

• ב"כ הנתבעת הסביר כי הגבלת הנהיגה לרכב אוטומטי כמופיע באישור מדרד הרישוי אינו קשור לתאונה אלא לעובדה שעברה מבחן נהיגה ברכב אוטומטי. ↑

• מהמסמכים שצורפו לתיק המוצגים עולה כי התובעת טופלה בריטלין עד כיתה ח'. ↑

• ואינני מחווה דעתי כעת לעניין זכותה של עמותה לתבוע מזיק כמיטיבת נזק. ↑