התביעה היא לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, שחל עליה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג – 1974 (להלן: " החוק").

רקע

1. התובע, יליד 6 באוקטובר 1983, בן כ 40 שנים.
2. ע"פ גרסת התובע, שלא נסתרה, ביום 12.5.2019 הוא היה מעורב בתאונת דרכים שארעה בצומת שרה, כביש 25 לכיוון דרום, כאשר נהג ברכב מ"ר 9141266 מתוצרת טויוטה (להלן: "הרכב"). ע"פ גרסת התובע, הוא התנגש במכונית אחרת, שנסעה לפניו, לאחר שזו בלמה בפתאומיות (להלן: "התאונה").
3. התובע טוען כי בשל התאונה נגרמו לו נזקי גוף, בפרט בגב התחתון ובברך שמאל.
4. אין חולק כי התאונה היא תאונת דרכים ע"פ החוק וכי במועד התאונה הייתה הנתבעת מבטחת הרכב הפוגע בביטוח חובה, ואחראית לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה.

חווֹת הדעת והראיות

1. מטעם ביהמ"ש מונה מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית, ד"ר מוטי קרמר (להלן: "המומחה"), ולאחר שבדק את התובע קבע בחוות דעת מיום 15.10.2021 כי בבדיקתו לא מצא ממצא המקנה נכות צמיתה בגב התחתון. בד בבד בחר המומחה להוסיף כי "יחד עם זאת בנוכחות תלונות ממושכות ללא קיום עבר קודם ממליץ לבית המשפט לשקול נכות צמיתה של 1% לפי 35. 1. ב עשירית מותאם". גם לעניין הברך השמאלית, קבע המומחה כי "איני מוצא מגבלה המקנה נכות, מעיוני בבדיקת ההדמיה (MRI) איני רואה עדות לממצא משמעותי (לא הוצג לפני פיענוח הבדיקה)..." וגם ביחס אליה מצא כי יש לקבוע נכות צמיתה בת 1%, על יסוד אותו סעיף ליקוי.

המומחה הוסיף, לגבי הברך כי "שיעורי הנכות בברך יכולים להחמיר בעתיד, בעיקר כתלות בממצאי ארטרוסקופיה אבחנתית במידה ויבצע בעתיד".

לעניין הנכות הזמנית מצא המומחה כי "סביר לקבוע" שזו עמדה על 100% למשך חודש ו-50% למשך חודש נוסף.

1. יש להוסיף כי סעיף הליקוי שהמומחה בחר לגזור ממנו את הנכות הצמיתה, סעיף 35 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, עניינו "מחלות העצמות והפרקים" וסעיף המשנה שציין המומחה, 35(1)(ב), מתייחס ל"ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר", כאשר "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". כאמור, מסעיף זה, המקנה נכות בת 10%, חילץ המומחה נכות בשיעור עשירית – 1%, בגין כל אחת מן הפגימות. המומחה עצמו הגדיר את סעיף הליקוי בתקנות הנ"ל, כסעיף "סל", שעשה בו שימוש אחר שלא מצא נכות ע"פ הסעיפים הספציפיים העוסקים בפגימות אורתופדיות בגב ובברך (עמ' 8 שו' 32 לפרוטוקול) ואף ציין כי בקביעת הנכות צעד בדרכם של "בית הלל". המומחה הוסיף כי המגבלות בתנועה מצד התובע הן רצוניות כחלק מ"האדרה כללית" (תשובות לשאלות הבהרה שהוגשו ביום 29.11.2021).
2. מטעם התובע הובאה עדותו שלו בלבד ומצד הנתבעת לא נשמעו עדויות. לבקשת התובע התייצב לחקירה נגדית המומחה.

הנכות הרפואית

1. המומחה בחקירתו הנגדית עמד על עיקרי קביעותיו בחוות דעתו. עם זאת, הסכים המומחה כי דרגת הנכות שקבע אינה תורה מסיני וכי קיים טווח שקביעת נכות במסגרתו הייתה אפשרית וסבירה בנסיבות העניין: "סעיף 35 הוא סעיף סל. סעיף שהמחוקק נתן לרופא לתת נכויות שלא מתאימות בדיוק לשום סעיף אחר. אחד אחוז שניתן לו היא הערכה. אם יקבע ביהמ"ש שיש לו 3% או 0% זה בתחום הערכה. נותנים את הערכה, כי בכל זאת הוא פונה לרופאים, הוא לא יושב בבית וקורא עיתון. אם הוא היה הולך פעם אחת לרופא וחוזר שנה לאחר מכן – זה בעיה; לתובע יש רצף תלונתי, זה מעלה ספק שאנחנו לא מבינים הכל, למשל בצליפות שוט יש תלונות של אנשים, שקשה לנו להגיב. האחד אחוז שלי הוא הערכה. אתה שואל אותי למה לא 2, אני לא יכול להגיד לך... זו הערכה. לדעתי חמש לא. יכול להיות 2 או אפס" (עמ' 8 שו' 8 ואילך. ההדגשות בקו תחתון בכל הציטוטים בפסק הדין, אינן במקור. מ"ש).
2. המומחה עמד על כך שסביר בעיניו שהתובע העצים את תלונותיו ובחר באופן רצוני להגביל את התנועות בבדיקות: "אני מבקש לציין שהגבלה בתנועה היא דבר רצוני לחלוטין ... לכן בסעיף הבדיקה הגופנית, התובע מתבקש לכופף בעמידה, והוא לא מתכופף בכלל, קצת מאוד ... הוא מעוות את פניו ועושה כאילו שהוא רוצה להתכופף אבל הוא לא מתכופף. כשהוא יושב על המיטה הוא מתכופף את הגב שרגליו ישרות, ללא בעיה" (עמ' 1 שו' 8 ואילך). כאשר הופנה המומחה למופעים שונים ברישומים הרפואיים, שבהם מצאו מומחים אחרים מגבלות בנועה אצל התובע, הוא השיב כי "אדם שמנהל תביעה, מן הסתם שרופא כאב מבקש ממנו להתכופף, אני מניח ולא מטיל דופי בתובע, והוא לא מתכופף כי הוא תחת תביעה, הרצון להתכופף הוא רצוני בלבד. מה שחשוב, איפה כואב לו ברגל, האם יש פיזור דרמטומי, פיזור הכאב בעור, את הרגל מעצבבים 4 שורשים שונים. לא יכול להיות שכל הארבעה נפגעו. היה ונניח שכל הארבעה נפגעו, רגל וגב כואבים במשך קרוב לשנתיים צריך להופיע דלדול שרירים. אם כואב לי היד ואני לא מפעיל אותה, צריך להיות הבדל. אצל התובע לא היה הבדל. מה שאומר שהתובע כן יכול לכופף את הגב, אך הוא לא מעונין מסיבותיו (עמ' 2 שו' 8 ואילך).
3. המומחה לא הסתפק באמור ביחס לתובע דנן, אלא שיתף את בית המשפט והצדדים בהתרשמותו הכללית אודות פלח מסוים בציבור, שלטעמו מרבה יותר מאחרים להאדיר תלונותיו לצורך רווח כלכלי:

ש. אתה אומר שקבעת את הנכות בגלל רצף התלונות ומזה אני מבין שאתה נתת אמון בתלונות?

ת. בתלונות לא, ברצף כן. עצם זה שהוא הולך לרופאים זה אומר שאולי יש משהו. יכול להיות שהוא לבנות תיק. אתה מכיר את המושג. אני הרבה שנים בדרום. מהתרשמותי זה קשור מאוד למעמד הסוציואקונומי. ברור שאדם שמרוויח 200,000 ₪ בחודש וגר במרכז, הוא לא יהיה מעונין לבנות תיק. אדם שהוא קשה יום, ואני אומר את זה גם מעבודתי במל"ל, והתביעות בדרום הם לא התביעות במרכז, ולראיה יש מחסור כרוני ברופאים שמוכנים לעבוד בביטוח לאומי בדרום.

עם זאת המומחה סייג וציין כי אינו מתייחס ספציפית לתובע, אלא מייחס ככלל משקל מועט לתלונות, לאור החשש להאדרה:

ש. אתה יוצא מנקודת הנחה, שבאזור הדרום, אנשים בונים תיקים, לכן אתה לא מאמין לאנשים, לא מאמין להגבלות שלהם, רופאים שבודקים אותם אתה טוען שעשו בדיקות שטחיות, אתה מתעלם מבדיקות סיטי ולמה – כי הם שייכים לאיזור הדרום?

ת. יש בעיה בהבנה. זה לא מה שאמרתי. אמרתי שאני מתעלם מהסיטי כי יש MRI. כל אחד מהדברים הסברתי. לסיכום שנשאלתי למה קבעתי רק אחוז אחד, ולמה יש הרבה תלונות אני אומר שלא בהכרח קיום תלונות מעיד על קיום בעיה. מבלי להתייחס ספציפית לתובע.

ש. ז"א שיכול והוא בונה תיק ויכול להיות שהתלונות אמיתיות?

ת. הכל יכול להיות.

1. התובע בסיכומיו הדגיש את התייחסות המומחה לאנשי "הדרום" ולאלו שמצבם הסוציואקונומי נמוך, והביע מורת רוח ניכרת כלפי הדברים. חייבת האמת להיאמר כי האופן שבו ביטא המומחה את עמדתו בהקשר זה אכן עורר חוסר נוחות לא מבוטל, עת הניח המומחה כי מאפיינים אלו של הפונים למערכות המוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות, או מנהלים הליך משפטי רלוונטי, משפיעים על מידת היושרה שלהם ועל הסיכוי שיציגו תלונות שאינן נאמנות למציאות. דברי המומחה התבססו על ניסיונו שלו, וכבודו של ניסיון זה במקומו, אולם לא הוצגו אסמכתאות סטטיסטיות או מחקריות לביסוס תובנתו של המומחה, לבד מהתרשמותו הסובייקטיבית.

אבהיר: איני רואה פסול עקרוני בגישה שיש לנקוט מידה של זהירות וספקנות ביחס לתלונות סובייקטיביות, או להתנהגות במהלך ביצוע בדיקות לגילוי מגבלות, הדורשות שיתוף פעולה מצד הנבדק, כאשר תוצאות הבדיקה עשויות להצמיח רווח כלכלי לנבדק או לחילופין לשלול ממנו רווח כזה. הניסיון השיפוטי מלמדנו כי לא אחת מוסד חוות דעת המומחים משמש קרדום לחפור בו, ויעידו על כך הפערים העצומים הקיימים לעיתים מזומנות בין חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, לבין עצמם ובין אלו לבין חוות דעת הניתנות על ידי מומחים מטעם בית המשפט. יש אפוא לגיטימציה לכך שמומחה יבחן את תלונות הנבדק ואת הבדיקות הדורשות שת"פ סובייקטיבי, וישקול את מידת נאמנותם למציאות אל מול בדיקות וממצאים אחרים, לרבות בדיקות הדמיה והתנהגותו הספונטנית של הנבדק, בעת שהוא אינו מודע לכך שהוא מצוי תחת בחינת המומחה, אולם באמור אין כדי להצדיק אמירות מכלילות ביחס לציבור מסוים או מעמד מסוים בחברה.

נראה על כן, כי טוב היה עושה המומחה אם היה נזהר יותר בלשונו בעניין זה, גם אם, כדבריו, לא התייחס ספציפית לתובע.

1. התובע קבל עוד על כך שהמומחה התעלם מממצאי מומחים אחרים שבדקו את התובע במהלך הטיפול בו ומצאו מגבלות בתנועת הגב והברך. המומחה השיב לכך באופנים שונים, לרבות בכך שציין כי בדיקות הנעשות בקופת החולים הן בדיקות שטחיות, נוכח קיצור הזמן של הבדיקות – "כל רופא בקופת חולים עושה בדיקה שטחית. כל רופא ב – 8 דקות של אנמנזה, בדיקה גופנית, תרופות, מרשמים וביקור – עושה בדיקה שטחית" (עמ' 5 שו' 22) המומחה נשאל גם לגבי פיענוחי בדיקות הדמיה שבוצעו בתובע שבמסגרתם נמצאו ממצאים שונים מאלו שמצא הוא ואף ציין כי הוא אינו מומחה לפיענוח בדיקות הדמיה ואינו מומחה ברך, אך הבהיר כי "אני לא מפענח ולא מומחה ברך. אני הסתכלתי, אני מחנך מתמחים, הסתכלתי וראיתי שאין קרע. ראיתי רק את הדיסק. הבאת את הפענוח וגם בו כתוב שאין קרע במיניסקוס. לא מבין איפה הדילמה" (עמ' 10 שו' 1).
2. המומחה הוסיף וציין כי מנגנון התאונה כפי שנמסר לו אינו מתאים לתלונות של התובע לגבי הברך ולקרע במיניסקוס, תוך שהניח כי דובר בתאונה במהירות נמוכה. התובע קבל אף על כך וטען כי המומחה אינו נושא במומחיות לחקירת תאונות.
3. התובע העלה אם כן שאלות שונות ביחס לעבודת המומחה בבואו לקבוע את הנכות הרפואית. חלק מן השאלות הן שאלות שראויות להישמע, אולם לא מובן כלל על יסוד מה מבקש התובע בסיכומיו שבית המשפט יקבע כי לתובע נכות רפואית בת 19%. התובע לא מצא לנכון לבקש את החלפת המומחה ו/או מינוי מומחים נוספים, למשל – בתחום הרדיולוגיה, ו/או זימון מי מן הרופאים שבדקו את התובע במהלך הטיפול בו בזמן אמת, ואין לפניי אלא חוות דעת מומחה אחת ויחידה, בצירוף עדותו ותשובותיו לשאלות ההבהרה.
4. יש להוסיף כי התובע, מסיבה שלא הובהרה כלל, בחר שלא לבצע בדיקת ארטרוסקופיה, שכבר בחוות דעת המומחה הוזכרה ככזו העשויה להצביע על החמרת הנכות - "שיעורי הנכות בברך יכולים להחמיר בעתיד, בעיקר כתלות בממצאי ארטרוסקופיה אבחנתית במידה ויבצע בעתיד". לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי בדיקה זו היא "בדיקת הזהב" לזיהוי קרע ברצועת הברך (רא' עמ' 10 שו' 9 – 10) והמומחה אף ציין כי ציפה שהתובע יבצע את הבדיקה (שם שו' 7).

יתירה מכך, התובע נשאל על כך בעצמו והשיב "המליצו לי על הניתוח ולא ידעתי על זה שזה ניתוח אבחנתי. יש לי פחד מזה. בסופו של דבר, כמה חודשים האחרונים החלטתי כן לעשות את זה. זה תהליך. זה לוקח קצת זמן. אני בשל לעשות את זה". על יסוד כך ועל מנת שלא לסגור את הדלת בפני התובע בעניין זה, לאחר סיום שמיעת ההוכחות הצדדים קיבלו המלצתי והסכימו שהתובע יפנה לבדיקת ארטרוסקופיה, כאשר לאחר קבלת התוצאות, ישקול התובע האם יש צורך להגיש בקשה למתן חוות דעת משלימה מצד המומחה ו/או לשלוח שאלות הבהרה נוספות. להסכמה זו ניתן תוקף ונקצבו מועדים, אולם התובע, משיקולים שלא הובהרו כלל, בחר לוותר על האפשרות שניתנה לו. בחירתו זו של התובע תומכת במידה לא מועטה בדעה כי התובע חשש ש"בדיקת זהב" זו לא תתאים לתלונותיו ו/או לפיענוח בדיקות ההדמיה הקיימות, ובכך תחזק את עמדת המומחה, שהיא לצנינים בעיניו.

1. כפי שצוין, בעדותו הסכים המומחה כי קביעת הנכות שבחוות דעתו אינה "תורה מסיני" והיא נקבע מתוך טווח סביר המסור לשיקול דעת. המומחה ציין כי גם קביעת נכות בת 2% לכל אחת מן הפגימות, תהיה סבירה בנסיבות העניין. עולה כי גם אם היה מקום לצעוד כברת דרך לטובת התובע בכל הנוגע לנכות הרפואית, לא ניתן היה לקבוע נכות העולה מ2% לכל אחת מן הפגימות, בהעדר חוות דעת התומכת בכך וחרף השאלות שהעלה התובע באמצעות בא כוחו, כאמור.
2. במכלול הנסיבות שפורטו, משהמומחה לא מצא מגבלות בתנועות הברך והגב, ומשקבע את הנכות על יסוד סעיף הסל ולמעשה לפנים משורת הדין, ומשאין לפניי חוות דעת אחרת או בדיקה חוזרת של המומחה, שהתובע בחר שלא לבקשהּ, איני סבור כי עלה בידי התובע לבסס את ההצדקה לחרוג מקביעת המומחה בכל הנוגע לנכות הרפואית, וזו תעמוד על 2% (במעוגל), בגין שתי הפגימות.
3. יוּסף כי מטבע הדברים בהליך מסוג זה, שעניינו תאונת דרכים ע"פ החוק, אין הבדל אופרטיבי מרחיק לכת בין נכות בת 2% לנכות בת 4%, שהיא הנכות הרפואית המקסימלית שניתן לקבוע במקרה זה, מכוח עמדת המומחה שפורטה, שכן הפיצוי בגין כאב וסבל נתון לשיקול דעת בית המשפט (עד לפיצוי בשיעור של 10% מתוך הסכום המקסימלי) והפיצוי בגין אבדן ההשתכרות תלוי בקביעת הנכות התפקודית, שאף היא מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר דרך כלל הפרקטיקה, בנכויות נמוכות, היא לפסוק סכום גלובלי, שאינו מגיע לסכום המתקבל מחישוב אקטוארי של הפסד השכר כמכפלה של שיעור הנכות )רע"א 7798/18  פלונית נ' עדי שושנה (22.11.2018)‏‏.

הנכות התפקודית ואבדן שכר

1. התובע עבד ועודו עובד כמורה בבית ספר, ומקבל משכורתו ממשרד החינוך, כאשר ההשתכרות נטו עומדת על כ-12,000 ₪ בחודש בממוצע (יושם הלב להפחתה משמעותית בתלושים בגין החזר הלוואות מעביד, שיש להחשיב כחלק מן השכר). מן התלושים שצורפו עולה כי שכרו של התובע אף השביח בחודשים שלאחר התאונה. התובע מסיבות שאינן ברורות לא מצא לנכון לצרף את תלושי השכר של החודשים הסמוכים לתאונה – מאי ויוני 2019, וטען, בעלמא וללא אסמכתאות, להיעדרויות חוזרות מן העבודה (סעיף 25 לתצהירו).

בחקירתו לא הניח התובע הסבר משכנע לחוסר זה ועדותו תמוהה (עמ' 16 לפר')–

ש. מפנה לסעיף 25 לתצהירך – אתה יכול להראות לי אישור מחלה שהיה לך, כמה זמן נעדרת מהעבודה אחרי התאונה?

ת. נעדרתי במקוטע. נעדרתי, בטח שנעדרתי. יש לי אישורים, לא רק אישור אחד.

אני מוכן להיכנס לאתר של הכללית, כדי להציג את האישורים.

חופש המחלה נמצא בביה"ס.

ש. איפה זה בא לידי ביטוי בתלושי השכר?

ת. אני יכול להיעדר בחודש מאי, והימים ינוכו בחודש ספטמבר.

ש. אין היעדרות בתלושי השכר?

ת. באופי שלי אני כמעט ולא נעדר מהעבודה. אני סוחב את עצמי והולך לעבודה. אפילו אם אני חולה, אני הולך לעבודה.

ש. יכול להיות שלא נעדרת מהעבודה?

ת. לא. נעדרתי.

ש. אישורי מחלה יש לך?

ת. חייב להיות.

ש. לא צירפת את זה לתצהיר?

ת. יכול ולא הגשתי את זה לביה"ס.

ש. לשאלת ביהמ"ש - כמה ימים בסה"כ נעדרת בגלל התאונה?

ת. ההיעדרויות היו מקוטעות. לא היתה תקופה של חודש היעדרות מהעבודה. היה יום פה ויום שם.

התובע למעשה מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו – מחד עומד על האמור בתצהיר ועל כך שנעדר מן העבודה וכי האישורים המתאימים נמצאים בבית הספר, ואף מנסה להסביר כי ההיעדרויות באות לידי ביטוי בחודשים מאוחרים לאלו שבהם התרחשו בפועל, אולם כשתשומת ליבו מופנית לכך שאין כלל ציון של היעדרויות בתלושים משנה התובע את טעמו ומציין כי באופיו הוא "כמעט ולא נעדר מהעבודה. אני סוחב את עצמי והולך לעבודה. אפילו אם אני חולה", מבלי שניתן הסבר לפער בין הצהרה זו לבין הצהרתו הקודמת, וזו שבתצהיר על כך שהוא נעדר מן העבודה, גם אם לא באופן רציף. בסופו של דבר נסוג מהצהרתו על דיווח ימי המחלה לבית הספר ומציין כי "יכול ולא הגשתי את זה לביה"ס".

1. תהיה נוספת כלפי התובע היא מדוע לא הציג אישור מבית הספר על כך שתפקידו בהוראה השתנה עקב התאונה וממורה לחינוך גופני ומתמטיקה עבר ללמד מתמטיקה בלבד.
2. גרסתו של התובע מעוררך קושי גם בנוגע לחומרת התאונה. התובע צירף לראיותיו (נספח 2) את טופס הדיווח על התאונה למבטחת, שנערך ביום 15.5.2019, היינו שלושה ימים בלבד לאחר התאונה, כך שמן הסתם זיכרון התאונה היה טרי במוחו של התובע, במידה רבה יותר מזה שעמד לרשות התובע בעת כתיבת התצהיר (18.1.2022) ומסירת העדות בבית המשפט (20.7.2022). במסגרת הודעה זו מציין התובע ב"תיאור נסיבות המקרה", כך: "נסעתי אחרי רכב שבלם ולא הצלחתי לעצור פגעתי ברכבו בצורה קלה ...". מנגד, בעדותו מעצים התובע את עצמת התאונה. התובע העריך את מהירותו בזמן התאונה ב50-70 קמ"ש תוך שהוא מדגיש שדובר באימפקט עוצמתי בין כלי הרכב (עמ' 14 לפר') –

ש. אתה חושב שהיתה מכה חזקה, היה בום רציני?

ת. כן. בוודאות.

ש. הרכב שלפנייך עף קדימה על רכב אחר?

ת. לא היתה תאונת שרשרת. הרכב לפני נפגע רציני. הבאג'ז שלו עלה למעלה, הטמבון נכנס פנימה. התאונה היתה קשה.

1. כאשר עומת התובע עם הצהרתו בטופס ההודעה למבטחת, שם צוין כי דובר בפגיעה קלה, השיב "קלה מבחינת הרכב שלי. אני מסביר לך מה ראיתי לפני. קלה מבחינת הנזק שלפני. הנזק שקרה לרכב לפני היה עוצמתי". תשובתו זו של התובע אינה מניחה את הדעת, בפרט כאשר הוא מציין במפורש בטופס ההודעה "פגעתי בו בצורה קלה", היינו מבחינת התובע, ביושבו ברכבו, דובר בפגיעה קלה. תיאור זה אינו מתיישב עם עדות התובע על כך שבחווייה שלו דובר בפגיעה עוצמתית וקשה. התובע נשאל על ידי על פער זה והשיב "זה יכול להיות קלה ויכול להיות קשה. השאלה מאיפה מסתכלים על זה. זו תאונה ראשונה שקרתה לי בחיים. אני לא מתמצא בעניינים כאלה. זו הפעם הראשונה שאני עומד כאן בחיים שלי". גם כאן מדובר בתשובה בלתי משכנעת ולא הוסרה התמיהה בדבר הפער בין ההודעה למבטחת לבין עדותו.
2. עוד תמוהה טענת התובע על כך שהתאונה התרחשה במהירות של 50-70 קמ"ש בה בעת שלטענתה תובע עצמו התאונה ארעה סמוך לאחר תחילת נסיעה, אחר עצירה ברמזור (עמ' 14 שו' 7).
3. אמנם, לאור נכותו של התובע כפי שקבע המומחה, והמשקל שנתן לריבוי הפניות שלו לגורמי רפואה במהלך הזמן, יש לצאת מהנחה כי נגרמה לתובע פגיעה תפקודית כלשהי, אולם בהינתן הנכות הרפואית הנמוכה, היעדר ראיות על פגיעה בשכר, היעדר ראיות על היעדרות מן העבודה ואף לא על שינוי באופי העבודה, למעט תצהירו ועדותו של התובע עצמו, הנוגע בדבר, שמשקלם ללא תמיכה נמוך מלכתחילה (סעיף 54 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), וקל וחומר בצירוף התהיות שעלו ביחס לגרסת התובע, בפוטנציאל ההשתכרות, יש לפסוק את הפיצוי בגין הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות, במתינות.
4. נוכח מכלול הנסיבות אני מעמיד את הפיצוי בגין אבדן ההשתכרות, לעבר ולעתיד גם יחד, לרבות פנסיה, על הסך הכולל של 50,000 ₪.

הוצאות ועזרת צד ג'

1. התובע לא הציג כל אסמכתא שהיא על הוצאות שנגרמו לו, אולם יש להניח כי נגרמו הוצאות מסוימות בגין הצורך להתנייד לטיפולים, השתתפות עצמית בטיפולים והוצאות כלליות.
2. כן יש ליטול בחשבון הזדקקות מסוימת לעזרה, בפרט בתקופת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי המומחה, אולם אף את זאת יש לקצוב במתינות לאור כך שהתובע לא ביסס ולוּ את היעדרותו מן העבודה בתקופה שלאחר התאונה, כפי שצוין.
3. במכלול הדברים אני מורה כי התובע זכאי לפיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪ בשל הוצאות ועזרת צד שלישי, לעבר ולעתיד.

נזק שאינו ממוני

1. לאור הנכות הזמנית והטיפולים שעבר התובע, ובד בבד בהתחשב בנכות הצמיתה שנקבעה, אני מעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך הכולל של 7,000 ₪.

סוף דבר

התביעה מתקבלת, והנתבעת תשלם לתובע את הפיצויים כדלקמן:

הפסד שכר לעבר ולעתיד 50,000 ₪

הוצאות ועזרה 5,000 ₪

כאב וסבל 7,000 ₪

סך הכול 82,000 ₪

בנוסף תשפה הנתבעת את התובע בגין האגרה ששולמה, וכן תשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

הסכומים ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו בתוך 30 ימים מיום שתקבל הנתבעת את פסק הדין, אחרת ישוערכו כדין מהיום.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' כסלו תשפ"ד, 14 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.