בפני	כב' השופטת אורית חדד
התובע:		פלוני נ ג ד
הנתבעת:		הכשרה היישוב חברה לביטוח פסק דין

1. התובע, יליד 28.12.87, הגיש תביעה זו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות -דרכים, התשל"ה – 1975 וזאת בשל נזקי גוף שנגרמו לו במעורבותו בתאונת דרכים מיום 26.3.2018.
2. הנתבעת היא חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב בו נהג התובע בזמן התאונה.
3. בירורו של הליך זה לא העלה מחלוקת בסוגית הכיסוי הביטוחי, כי אם בשאלת הנזק בלבד.

טיב פגיעתו של התובע:

1. התובע נלקח ממקום התאונה לבית החולים "זיו" בצפת, שם טופל בחדר המיון ואושפז. בצילום CT אובחן קיומו של שבר גליל פרוקסימלי בבוהן 2, וכן שבר קוניפורום מידאלי (LISFRAC FRACTURE).
2. התובע אושפז עד ליום 30.3.2018, רגלו הפגועה גובסה מתחת לברך והוא שוחרר עם המלצות לטיפול שגרתי של מנוחה, רגל מורמת, הסתייעות בהליכון/קביים ללא דריכה, מעקב אורתופד, נטילת מדללי דם והסתייעות במשככי כאבים לפי הצורך.
3. לאחר שחרורו התלונן התובע לא אחת על כאבים בכף הרגל ונדרש לטיפולי פיזיותרפיה והפנייה לבדיקות שונות על ידי אורתופד וזאת אף לאחר הסרת הגבס בחלוף 6 שבועות.

הנכות הרפואית:

1. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את ד"ר מיכל כהן עמית (להלן: "המומחית"), וזו בדקה את התובע ביום 10.2.2020, והוציאה תחת ידה ביום 23.2.2020, חוות דעת רפואית שאקדים ואומר שמסקנותיה הן שעומדות בבסיס טענותיו העיקריות של התובע בתיק זה.
2. לאחר פירוט תלונותיו של התובע, המסמכים שהיו בפניה וממצאי הבדיקה הקלינית, כמקובל, מסכמת המומחית וקובעת כי "מדובר על חבלה בכף רגל ימין עם מספר שברים שטופלו שמרנית. בבדיקה נמצאה רגישות מדיאלית עם עיוות קל באיזור מדיאלי והגבלה קלה בתנועה מידתרסלית. אין ממצא קליני לטראלי".

לאחר סקירת ממצאי הדימות מסכמת המומחית כי היא מוצאת שיש לקבוע נכויות כדלקמן:

נכות זמנית – 100% למשך 3 חודשים, 50% למשך 3 חודשים ו-30% ל - 3 חודשים נוספים.

נכות צמיתה – 10% בגין מצב לאחר חבלה עם שברים בכף רגל ימין, בהתייחס למכלול התלונות והממצאים, לפי סעיף 47(4)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " התקנות").

1. מרגע קבלת חוות הדעת ועד תום ההליך עשה התובע מאמץ רב לתקוף את מסקנות המומחית (כמפורט בהמשך) וניכר היה שניסיונותיו היו נעוצים בעיקר בכך שהמל"ל הכיר בו במסגרת אגף נכות כללית כמי שנכותו עומדת על 20% וכך גם הוכר בתביעת פוליסת תאונות אישיות.
2. בשלב ראשון, נשלחו ביום 27.10.2020 שאלות הבהרה ולאלו השיבה המומחית ביום 20.11.2020 באופן מפורט תוך שהיא למעשה דבקה במסקנותיה בחוות הדעת וקובעת כי סביר להניח שהמצב כבר התייצב בעקבות החבלה.

בשלב שני, ביקש התובע לחקור את המומחית, וכך אכן נעשה ובאריכות בדיון שהתקיים ביום 10.5.2022 ולחקירה זו אתייחס בהמשך.

בשלב שלישי, הגיש התובע ביום 3.7.2023, בקשה להוספת תיעוד רפואי למומחית לבחינת החמרת מצב. בקשה זו נענתה בהסכמת הנתבעת והתיעוד הרפואי שצורף (מכתב לרופא המטפל מאת ד"ר כהן גדי מיום 28.6.2023 וכן פענוח מיום 28.6.2023, של מכון מאר לגבי ממצאי סריקה טומוגרפית של הקרסוליים וכפות הרגליים) על מנת שהמומחית תיבחן את אלו ותודיע אם יש מקום בשל תוכנם לשנות ממסקנותיה עד כה.

המומחית השיבה ביום 16.8.2023 ומסכמת כי היא מסכימה עם המלצותיו הטיפוליות של ד"ר גדי כהן, אך אינה רואה סיבה לשנות ממסקנות חוות דעתה.

להשלמת תמונת נסיונותיו של התובע להשיג על קביעת המומחית, אציין כי אף בתום שמיעת הראיות בדיון שהתקיים ביום 6.12.2023, ביקש התובע להציג בפני המומחית שני מסמכים רפואיים נוספים שנתווספו והמעידים לטענתו על החמרת מצב (מוצגים ת/9, ת/10):

האחד – סיכום ביקור מיום 1.10.2023, אצל ד"ר מיכאל מילגרם, אורתופד בקופת החולים.

השני – מסמך מיום 21.11.23 שיצא תחת ידו של ד"ר דרור רובינזון ובכללו, בין השאר, המלצה לשקול אפשרות לאיחוי מפרק "ליספרנק" וכן המלצה להמשיך עם מדרסים.

לאחר טענות הצדדים בעניין זה, ניתנה החלטה במעמד הדיון אשר דוחה בקשה נוספת זו מצד התובע בהעדר עילה לפנייה נוספת למומחית והכל כמפורט בעמ' 26-27 לפרוטוקול.

1. במהלך חקירתה של המומחית הציג ב"כ התובע בפניה תיעוד רפואי ספציפי, תוך שהוא מבקש למעשה להקשות הן לגבי איכות בדיקתה והן לגבי מסקנותיה, שבכללן העדר פגיעה בקרסול.
2. אינני מוצאת צורך לפרט באריכות את מהלך חקירתה של המומחית, אולם אציין בקצרה מספר נקודות שהועלו בפניה לשם ערעור מסקנותיה ואופן התייחסותה לאלו:

ראשית – המומחית הסבירה והמחישה באמצעות תמונה שהציגה (מוצג ת/1) את מיקומו של מפרק ה"ליספרנק" ביחס לקרסול. לדבריה, מדובר במפרק המצוי בין השוק לכף הרגל וישנו מרחק של כ- 10 ס"מ בינו לבין הקרסול כשבינהם מפרקים אחרים. (עמ' 1 שורות 17-23).

שנית – קיים מנגנון פגיעה אופייני לאיזור ה"ליספרנק", כבענייננו, והוא שונה מהפגיעות האופייניות לקרסול. בעוד שהפגיעה האופיינית לאיזור ה"ליספרנק" היא במישור האנכי, הרי שהפגיעה האופיינית בקרסול היא עיקום הצידה, דהיינו – סיבוב של הקרסול.

במקרה זה, לא נמצא תיעוד לתלונות על הקרסול בסמוך לתאונה ממש כמצופה לו היתה פגיעה אף בו, כפי שביקש התובע לטעון למעשה. (עמ' 1 שורה 24 - עמ' 2 שורה 2).

שלישית – המומחית הופנתה לסיכום האשפוז של בית החולים "זיו", שם בפרק הסיכום שבעמ' 3, נכלל אף תיאור זה "כף רגל ימין בקיבוע סד גבס אחורי – הוסר – נפיחות מרובה בשורש כף הרגל, ללא רושם לתסמונת לחץ מוגבר תוך מדורי, מניע אצבעות, תחושה שמורה".

ב"כ התובע התעכב ולא מעט על ציון "שורש כף הרגל" בתיעוד האמור, תוך שהוא מנסה להמחיש למעשה כי רישום זה מכוון לקרסול שלשיטתו, נפגע אף הוא.

המומחית, באופן עקבי ומשכנע, הסבירה מדוע אין לקרוא את הדברים במתכונת לה חותר התובע, תוך שהיא מציינת כי הביטוי:"שורש כף הרגל" אינו משום ביטוי רפואי מקובל ויש הנוהגים לעשות בו שימוש לצורך תיאור איזור ה"ליספרנק" כשחיזוק לכך היא מוצאת מעצם ההתייחסות בהמשך לתסמונת מדור, שאף היא קשורה לכף הרגל ולא לקרסול.

לשיטתה, אין כל היגיון להניח כי התיאור האמור מכוון לקרסול, שעה שיודעים שהפגיעה, השברים והנפיחות, היו באיזור אחר ואין אלא להסיק כי הרישום בסיכום מתייחס לאותו איזור שבו נמצאו השברים והנפיחות (איזור "כף רגל ימין" על פי התיאור בסעיף בדיקות העזר בעמ' 2). עוד ציינה, כי אם ישנה פגיעה בקרסול הרי שמקובל בעגה המקצועית, לכנות איבר זה בשמו ולא כ"שורש כף הרגל" (עמ' 2, שורה 22 - עמ' 3, שורה 22).

יצוין כי בהמשך היא אף מציינת מפורשות: כי " אין רגישות בעקבים ובקרסול. בקרסול אין ממצא בכלל". (עמ' 7 שורות 16-17).

רביעית – בכל הנוגע לסעיף הספציפי בתקנות בו הסתייעה, נתנה היא הסבר מפורט, אולם לצורך המחשתו אביא להלן את נוסח שני הסעיפים הרלבנטיים לגביהם נשאלה:

סעיף 47 לתקנות כותרתו :"עצמות הגפיים התחתונות".

ס"ק 4 שנבחר עניינו: "אי התאחות עצמות ה-TARSUS או METATARSUS או תוצאות אחרות של פציעות בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות".

ע"פ חלופה ב' – בצורה בינונית 10%.

סעיף 49 לתקנות כותרתו :"כף הרגל".

ס"ק 2 שנבחר עניינו: PES CAVUS" חד או דו-צדדית"

וחלופה ו' טיבה – "הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל: SUBTALAR JOINT או JOINTS TARSAL עם דפורמציה או כאבים" – 20%.

המומחית מאשרת כי לתובע יש עיוות מסוים בכף הרגל, אך העצמות בהן נמצא שבר התאחו.

ועם זאת, מסבירה המומחית, העובדה שהעצמות התאחו, אין משמעותה שהכל תקין והיא מוצאת שיש סיבה לתלונות התובע ולנכות. לדבריה, יש עדיין נפיחות ורגישות במפרק ה"ליספרנק" וישנה הפרעה בעמידה, כך שהגבלה ישנה אך לא גדולה. (עמ' 5 שורות 4-12).

לשאלה מדוע בכל זאת בחרה המומחית בסעיף 47 ולא בסעיף 49 לתקנות שכותרתו "כף הרגל", משיבה היא תחילה "זה הסעיף שמקובל לתת אותו כאשר מדובר על פציעות באזור הזה". (שם שורות 1-3) ובהמשך ניתן על ידה פירוט הולם תוך שהיא מסבירה את משמעות החלופות בסעיף 49 ואת הקושי בשימוש באלו בענייננו (שם, שורות 13-29 וכן בעמ' 9 שורות 9-14. ראה אף ההסבר שניתן בתשובות ההבהרה מיום 20.11.20 סעיפים 5-7).

במישור העקרוני, מציינת המומחית, כי אמנם היא חותרת להסתייע בסעיף מדויק בתקנות ולא בהתאמת סעיף קיים, אלא שבמקרה זה הניסיון להסתייע בסעיף 49 הוא בעייתי חרף כותרתו וזאת מחמת העדר קשת גבוהה בכף הרגל, כי אם שטוחה, פער שלא ניתן להתעלם ממנו. נדרשות לדבריה "יותר מידי מניפולציות" על מנת להיתלות בסעיף 49 ומכאן בחירתה.

(ראה עמ' 5, שורה 13 - עמ' 6, שורה 12). מכל מקום, המומחית שוללת את האפשרות ליתן נכות על שני הסעיפים במצטבר ולהקנות למעשה נכות נפרדת בשל העיוות בכף הרגל והיא מציינת כי היא מצידה התחשבה בקביעת הנכות במכלול הממצאים, לרבות העיוות, הכאב, הנפיחות, הגבלת התנועה והממצאים ההדמיתיים. (עמ' 7 שורה 30 - עמ' 8, שורה 7).

 

חמישית – המומחית נשאלה ספציפית לגבי ביצועה של בדיקת עמידה על בהונות התובע ואישרה כי זו בוצעה במסגרת הבדיקה הקלינית הגם שזו לא צוינה מפורשות בחוות הדעת. המומחית מסבירה כי מדובר בחלק מה"סטנדרט" שכולל פרטים רבים שלו היו מצוינים כולם, היה בכך כדי להאריך מאוד את חוות הדעת. היא מצידה נוהגת לציין "דברים חריגים, בולטים, מהותיים, משמעותיים" ובמקרה זה, לא נמצא חריג בבדיקה זו שנעשית למעשה כחלק מבדיקת כף הרגל כשלדבריה: "זה משהו שרואים במהלך ההליכה אפילו בין המיטה לכיסא". (עמ' 6, שורה 24, עד עמ' 7, שורה 24).

שישית – המומחית מופנית לשני מסמכים רפואיים: האחד – של ד"ר גדי כהן, מיום 13.10.2021 (ת/3) והשני – מיום 21.12.2020, המשקפת בדיקת פיזיותרפיסט (ת/4) וניתן לסכם דבריה בכך שהיא מוצאת כי ממצאיו של ד"ר כהן משנת 2021, דומים לשלה תוך שהיא מדגישה בהסתייגות, כי הבדיקה ת/4, משנת 2020, היא בדיקת פיזיותרפיסט.

1. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי יש מקום לסטות בנסיבות העניין מקביעות המומחית בחוות הדעת על רקע ההשגות העולות מהשאלות שהופנו אליה כאמור ומשעה שזו התבצרה בחוות דעתה ללא הצדקה.

ב"כ הנתבעת טוענת כי אין מקום לסטייה כאמור ומדגישה כי לו סברה המומחית שיש מקום לשינוי, הרי שחזקה עליה שהיתה עושה כן במסגרת ההזדמנות שניתנה לה לשנות מחוות דעתה באמצעות הפנייה שנעשתה אליה בצרוף תיעוד רפואי נוסף בחודש יולי 2023 כאמור.

1. כידוע, וכאמור בע"א 4681/07 עביר דהוד נ' נאאל חטאב (20.7.10):

  "לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו והנחת המוצא בעניין זה היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית הניתנת על-ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן היא מתייחסת. יידרשו, אפוא, נימוקים כבדי משקל על מנת להניע את בית המשפט לסטות מחוות דעתו..."

1. בית המשפט שב ובחן את חקירת המומחית על כל ההשגות הכרוכות בה, כמו גם את התיעוד הרפואי שהוצג בפניה בחקירתה ובהמשך לכך, ויאמר כי חרף מחאתו העיקבית של התובע על קביעות המומחית ומסקנותיה, הרי שלא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מאלו.

העובדה שהתובע סבור אחרת, לרבות מחמת קבלת נכות בשיעור אחר מהמל"ל, אין בה כדי להצדיק סטייה כאמור. סבורה אני כי המומחית השיבה לכל השאלות בצורה עניינית ומשכנעת ולא ניתן לומר כי בית המשפט נחשף למענה דווקני או לא סביר ובאופן המצדיק מסקנה כי המומחית מתבצרת בעמדתה ללא צידוק.

לא רק שכך, עסקינן במומחית בעלת ניסיון בתחום כף הרגל (ראה המבוא לחוות הדעתוכן הערתה בעמ' 4 שורה 19 לפרוטוקול). שעה שהמומחית נשאלת לגבי העגה המקצועית במסמך רפואי כאמור, הרי שמבחינת בית המשפט יש לתת משקל נכבד לתשובת המומחית לגבי העגה המקובלת ובפרט שעה שהיא מסבירה בהיגיון רב מדוע יש לקרוא את הדברים באופן אחד ולא באופן אחר ואם סבור היה התובע כי עורך המסמך כיוון לדבר אחר, היה עליו לזמנו להעיד על מנת לומר את דברו ולא להניח הנחות בשמו של אותו רופא (ד"ר חמזי סלמאן).

1. לאור כל האמור, אני קובעת כי חוות הדעת כפי שהוגשה היא המשמשת בתיק והנכות הרפואית של התובע היא כמצוין בה. משעה שכך, ניתן לעבור לשלב בירור הנזק.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות:

1. כידוע, קביעת הנכות התפקודית " היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" [ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.6.2011)] ולא בהכרח תימצא זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע וייתכנו פערים ביניהם. לצורך קביעה בענין זה, על בית המשפט להביא בחשבון את מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבות הפרטניות, כגון: גיל, השכלה, כישורים, משלח יד, עיסוקו לפני האירוע ולאחריו, האפשרויות לעתיד, לרבות לגבי ניתוב עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות האירוע והיכולת לשוב ולעסוק באותו המקצוע, כמו גם מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי [ראה ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.15); ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792].
2. לשם התייחסות לסוגיה זו ולחישוב הנזק בהמשך, אביא בתמצית את קורותיו של התובע ממועד התאונה וסמוך לפניה, לרבות במישור התעסוקתי:

התובע היה בן 31 במועד התאונה ואין חולק כי לא עבד בצורה סדירה בשעתו. התובע לא הציג רצף תלושי שכר לגבי תקופות עבודתו ואלו נלמדות מדו"ח תקופות העיסוק וההכנסות מהמל"ל (מוצג ג' במוצגי הנתבעת) המצביע על נתונים אלה:

בשנת 2007 - היה התובע חייב בשירות חובה אך שוחרר בשנת 2009 ואין חולק כי מדובר בשחרור מוקדם. (לדבריו, עקב קשיי הסתגלות שוחרר בפרופיל 21 – עמ' 17 שורות 20-21).

בין השנים 2009 עד 2010 – הדו"ח האמור מצביע על חודשי עבודה ספורים (1-3 בשנה) ובמקומות עבודה שונים, כאשר ההכנסה השנתית מסתמכת בכ-5,600 שקלים לכל היותר.

בשנת 2011 עבד התובע באופן מלא (כשעל פי הסברו בחקירה צ'אם בע"מ וחזן יוסף הוא למעשה אותו מקום עבודה) והכנסתו השנתית הסתכמה ב- 2,505 שקלים.

בשנת 2012 - רשומים ארבעה מעסיקים, העבודה היא בכל חודשי השנה והשכר המצטבר השנתי הוא 45,504 שקלים.

בשנת 2013 - התובע רשום כתלמיד במכללת צפת (לדבריו, הנדסאי תוכנות, בעמ' 18 שורות 29-30) וכעובד במקביל, בשני מקומות, כאשר ההכנסה השנתית היא 37,360 שקלים.

בשנת 2014 - תלמיד במכללת צפת, כלשאורך השנה מקומות עבודה שונים ללא רצף של ממש במי מהם, ובעוד השכר השנתי הכולל המצטבר הוא 20,973 שקלים.

בשנת 2015 – תלמיד במכללת צפת, כשבמקביל 12 חודשי עבודה בשני מקומות, שלא בחופף, ובשכר מצטבר של 19,133 שקלים.

בשנת 2016 – לראשונה, רשום התובע כעובד במקום עבודה אחד (לי בר קייטרינג יפרח בע"מ) בכל חודשי השנה ובשכר מצטבר של 65,926 שקלים, שהוא הגבוה מבין כל המוצג בדו"ח.

בשנת 2017 – ממשיך התובע לעבוד שם כמחצית השנה ואז במקומות עבודה נוספים והשכר המצטבר הינו 61,288 שקלים.

בשנת 2018 – בה אירעה התאונה, מצוינת עבודה בחודש מרץ, בסופר רב חסד בע"מ (לדבריו, מדובר בעסק של קרובי משפחה עמ' 18 שורות 7-10) שממנה קיבל 187 שקלים בלבד וכן עבודה בחודש 12/2018, בקייטרינג ממנו השתכר 4,477 שקלים.

בשנת 2019 - בחודש 03/19 מדווחת הכנסה של 522 שקלים, ובהמשך לה בחודשים 4-12/19, מקום עבודה אחר (ניסים אסיף בע"מ) כדי סך מצטבר של 31,640 שקלים.

1. התובע בתצהירו אינו מפרט יתר על המידה בסוגייה התעסוקתית, כי אם מתייחס באופן כללי ללא ציון מועדים מדויקים והכנסות לעבודותיו בתחומים שונים:

לשיטתו, עבד כטבח לפני התאונה במשך מספר חודשים אך עזב בשל שיפוצים שהפחיתו מעבודתו באותו מלון, כשבעת התאונה היה בדרכו לראיון עבודה במטבח של מפעל ורד הגליל.

לאחר התאונה עבר לדרום הארץ (לירוחם) והוא מציין כי ניסה לעבוד בשיפוצים, בניקיון, בחלוקת עיתונים, ניסה לפתוח עסק שכשל, אולם בשלב מסוים עבר ללימודי הנדסת תוכנה שלא עלה בידו לסיימם, בעוד שכיום הוא לומד הנדסת רכב וצפוי לסיים לימודים אלה בעוד כחצי שנה. (יצוין כי התצהיר ניתן בחודש מרץ 2023, ובמועד חקירתו הנגדית של התובע ביום 6.12.2023, מודה התובע כי עדיין לא סיים את הלימודים אך הוא צפוי לסיימם לשיטתו).

כן טען התובע בתצהירו כי למעלה משנה לא עבד בשל התאונה וניסיונותיו לעבוד בכל זאת לא צלחו בשל מגבלותיו הרפואיות.

1. הגם שתצהירו של התובע נושא התייחסות מסוימת להיבט התעסוקתי, הרי שהתייחסות זו היא לקונית למדי ואינה ממחישה כראוי קיומו של פוטנציאל תעסוקתי ממשי שנגרע באופן ממשי בעקבות התאונה כפי שמבקש הוא לטעון למעשה.

מוצאת אני בהינתן המכלול שבפניי, כי תיאורה של ב"כ הנתבעת לגבי פוטנציאל השתכרותו של התובע אלמלא התאונה ויכולותיו התעסוקתיות, הוא מדויק יותר לעומת תיאורו של התובע בהקשר זה. בסופו של דבר, בפני בית המשפט מונחת תמונה של תובע שמתקשה לאורך שנות חייו בסיום מסגרות לימודיות ואחרות, כמו גם בהתמדה במקומות עבודתו ויעידו על כך נתוני דו"ח תקופות העיסוק המדברים בעד עצמם, כמו גם דבריו שלו לגבי קשיי הריכוז שלו שבעטיים לא סיים לימודיו בצפת חרף השקעה רבה מצידו (עמ' 19 שורות 1-2).

יצוין עוד בהקשר זה כי התובע הופנה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית במל"ל וכזו ניתנה ביום 18.2.08. היא אמנם לא נושאת קביעה בדבר קיומה של נכות, אולם מצוין בה במסגרת תלונות התובע כי הופנה מחמת שאינו מסתדר בצבא וכי הפסיק ללמוד מחמת שסבל מכאבי ראש.

התובע מצידו ביקש לסייג את הדברים בחקירתו והסביר כי דברים אלו נרשמו מפיו, ככל הנראה, מחמת שנמצא בשעתו בתקופה לא טובה (עמ' 17 עמ' 22-26).

עוד הצהיר התובע בחקירתו הנגדית (בעמ' 18-19) כי כיום הוא מובטל, כי בשנה שקדמה עבד בקיבוץ רעים בשטיפת כלים וקיבל כ – 6,000 שקלים (הוצגו 3 תלושי שכר, אחרון מחודש 1/23 המעיד שהחל בחודש 7/23), אך הפסיק כשעבר לירוחם, שם העבודות היו פיזיות. בעבר עבד, לטענתו, לא אחת "בשחור" ע"פ קריאה בסופר בצפת, והגיע לשכר של 4,000 שקלים.

דא עקא, דבריו אלו של התובע עלו רק בחקירתו ונותרו בעיקרם בבחינת עדות בעל דין ללא כל חיזוק משכנע על ידי פירוט ראוי ועל ידי עדים תומכים כמתבקש. (ראה בהקשר זה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א -1971).

לא הוצגה כל אסמכתא לנסיבות אי השלמת לימודיו הנוכחיים, הגם שלפי לוח הזמנים בו נקב בתצהירו, אמור היה לסיימם. כל שיש בעניין זה בתיק המוצגים מטעמו, הוא מוצג 2 – אישור לימודים מיום 4.9.2022 של מכללת עתיד, המציין כי הוא לומד הנדסת מכונות בהתמחות ברכב, שנה ב'. השלמת התמונה מתבקשת על רקע זניחתם של לימודים קודמים.

1. בהינתן האמור, אינני מוצאת כי יש מקום לקביעה לה חותר התובע לפיה נכותו התפקודית והגריעה מכושר השתכרותו, מקבילה לפחות לנכותו הרפואית.

אדייק ואומר, כי אכן התרשמתי מהתיעוד הרפואי, מהתייחסות המומחית שסברה כי לנכות השפעה תפקודית (תשובה 14 בתשובות ההבהרה) ומעדותו של התובע, לרבות בתצהירו, כי הפגימה ברגלו גורמת לו לכאבים ואף לקושי בעמידה. לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בפגימה ברגל, דבר שיש בו כדי להשליך על עמידה והליכה ממושכת מטבע הדברים וכדי להקשות בעבודות פיסיות, שהתובע, מן הסתם, יידרש להן כבעבר. עם זאת, רחוקה אנוכי מלהשתכנע, כי מדובר בפגימה שתשפיע באופן משמעותי על אורח חייו ותעסוקתו של התובע. נראה כי החסר העיקרי בהכנסותיו נעוץ באותן נסיבות שהקשו עליו לסיים את השירות הצבאי, לסיים את לימודיו בצפת ולהתמיד במקומות עבודה, כך שהמשמעות התפקודית שיש לייחס לנכות בנסיבות העניין, ובמתן משקל הולם למקומה, היא כ -75% משיעורה בקירוב (קרי – 7.5%).

חישוב הנזק:

1. הצדדים שניהם הפנו בסופו של דבר לתחשיבי הנזק שהוגשו בתיק כאשר התובע סיכם שם נזקיו בשיעור של 492,000 שקלים והנתבעת מצידה בשיעור של 25,000 שקלים.
2. על מנת ליתן את הדעת לראשי הנזק, אקדים ואציין כי בכל הנוגע למחלוקת לגבי בסיס השכר של התובע, הרי שמצאתי מקום לדחות טענתו לפיה יש לאפשר לו להיבנות מהשכר הממוצע במשק. לא אכביר במילים אך אין ספק שהתובע רחוק מלהמחיש פוטנציאל שכר זה בהינתן הנתונים המובאים לעיל מתוך דו"ח תקופות העיסוק לצד מעט העדויות הקיימות בסוגיה זו.

התובע היה בן 31 במועד התאונה, כך שגיל זה כשלעצמו, אינו מצדיק להתייחס לתובע כמי שטרם החל לכתוב את סיפור חייו במישור התעסוקתי ואשר יכול בשל כך להיבנות מהשכר הממוצע במשק כגישת הפסיקה לגבי קטינים.

התובע אף אינו יכול להיבנות בסיכומיו מהטענה לפיה יש להתייחס אליו בהתאם לפוטנציאל השכר להנדסאי רכב ששיעורו, ע"פ הנטען, 13,000 שקלים לכל הפחות. לא רק שלא הובאה כל ראיה שתבסס שיעור זה, שאך נטען באופן סתמי בסיכומים, יש אף מקום לתהות אם פניו של התובע אכן לתחום זה בהעדר תשתית מספקת שתלמד על התקדמות ממשית בלימודים אלו והיותו מצוי לקראת סיומם והדברים נחוצים בפרט על רקע עברו כאמור.

1. טוענת הנתבעת בסיכומיה כי במצב דברים זה ועת ניתנת הדעת ל"דלילות" חודשי עבודתו של התובע לאורך השנים ואי התמדתו, הרי שיש להתייחס אליו כמי שפוטנציאל שכרו הממוצע הוא שכר המינימום לכל היותר.
2. סבורה אני, אף בנקודה זו, כי תיאורה של הנתבעת קרוב יותר למציאות מתיאורו של התובע, מה גם שנתוני דו"ח תקופות העיסוק מצביעים על כך שבשנת 2016 בו היתה ההכנסה השנתית הגבוהה והרצופה ביותר, השתכר התובע ממוצע חודשי בן כ – 5,500 שקלים.

ובכל זאת, בשנתיים שקדמו לתאונה (2016-2017) הפגין התובע עבודה מוגברת ורצופה יותר. לצד זאת, יש להביא בחשבון כי לגבי עבודתו לאחרונה בקיבוץ רעים, הוצגו 3 תלושי שכר (לא רצופים) המעידים על עבודה מחודש 7/22 עד 1/23 ובשכר המגיע לכ – 7,000 שקלים.

כיום בהיותו של התובע בן 36, יש מקום אמנם להביא בחשבון יכולת העולה על שכר המינימום, אך עדיין בקירוב לכך ובנסיבות העניין כדי סך של 6,000 שקלים לעתיד.

ראשי הנזק:

כאב וסבל

1. בהתאם להוראות סעיף 2(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) תשל"ו – 1976 ולפי 10% נכות, מועמד ראש נזק זה על 20,918 שקלים.

אבדן השתכרות לעבר

1. עסקינן בנזק מיוחד שלא ניתן לומר שהומחש וחושב כראוי. למעשה היה קושי להמחישו באמצעות הצגת תלושי שכר ובחינת הפרשים שכן חלק נכבד מהזמן התובע לא עבד כלל.

במצב דברים זה, טענה הנתבעת כי יש להסתפק בשיעור של 5,000 שקלים בעוד התובע דרש בתחשיב מטעמו 45,000 שקלים ללא כל פירוט.

1. אף אם אביא בחשבון שהתובע לא עבד בזמן התאונה, הרי שעברו מלמד שהוא בכל זאת חותר להימצא בשוק העבודה ככלל, ובוודאי שכך יש להניח שעה שהוא נישא ויש לו ילדים.

נקבעו אמנם 3 חודשי אי כושר מלא, אולם לצורך העניין סבורה אני כי יש להתייחס לאלו כמי שממילא לא היו מנוצלים לעת ההיא (בהתחשב בכך שהתובע לא עבד מזה חודשים בשעתו), כך שיונח שהיה חוזר לשוק העבודה בחודש 7/2018 לערך.

בהביאי בחשבון את שכרו הממוצע האחרון עובר לתאונה כ – 5,100 שקלים (לפי שנת 2017), את הנכות הזמנית שנקבעה ל - 6 חודשים נוספים ואת השפעת הנכות על כושר ההשתכרות, הרי שמצאתי מקום לחשב את הפסד השכר עד כה על בסיס שכר זה ובאופן הבא: לגבי יתרת שנת 2018 ובהתאם לנכות הזמנית: 5,100 שקלים × 50% ×3 חודשים + 5,100 שקלים × 30% ×3 חודשים. בהמשך לכך - משנת 2019 עד לסוף שנת 2023: כדי כמחצית מהנכות התפקודית. החישוב נעשה באופן "גס" בלבד כשהספק פועל לחובת התובע משעסקינן בנזק מיוחד ובהינתן שאלת הקשר הסיבתי בתקופות בהן לא עבד. הסך הכולל מועמד על 23,715 שקלים.

אבדן כושר השתכרות לעתיד והפסדי פנסיה

1. התובע טען בתחשיב הנזק, כי יש לחשב הפסד זה על בסיס השכר הממוצע, לפי 15% נכות תיפקודית עד גיל 67 ולגזור סך של 70% מחישוב אקטוארי, בסך הכל, 284,000 שקלים. בסיכומיו טען לבסיס שכר בן 13,000 שקלים כאמור.

הנתבעת הפנתה לתחשיב הנזק בגידרו נקבה בסך גלובלי של 20,000 שקלים.

1. כאמור לעיל, מוצאת אני כי יש לחשב הפסד זה לפי בסיס שכר של 6,000 שקלים, 7.5% נכות תיפקודית. התובע בן 36 ולפניו 31 שנות עבודה (מ.ה 243.57). חישוב על בסיס נתונים אלה בתוספת הפסדי הפרשות פנסיה ותנאים סוציאליים בשיעור 12.5% סה"כ: 123,305 שקלים.

 

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

1. התובע מעמיד ראש נזק זה על סך של 20,000 שקלים לעבר+ 50,000 שקלים לעתיד.

הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו וכי לכל היותר ניתנה עזרת בני משפחה במידה שאינה חורגת מהמקובל ושאינה בת פיצוי והיא מעמידה מרכיב זה על 1,500 שקלים.

1. חלפו כמעט חמש שנים מאז קרות התאונה ואין סימוכין לקבלת עזרה בשכר, לרבות בתקופה הסמוכה לתאונה. התובע לא הביא עדויות כלשהן לקבלת סיוע עד כה, ולו גם מבני משפחה, והוא מסתפק בהצהרה כללית בתצהירו לגבי כאבים וקשיי תנועה המצריכים ישיבה, הפסקת פעילות ספורטיבית ועליה במשקל בשל כך וכן אי יכולת לסייע בעבודות הבית תקופה ארוכה.
2. בכך אין די כדי להצדיק סכומים כמבוקש ובפרט כאשר בכל הנוגע לעזרת בני משפחה, ככל שהיתה, הרי שפיצוי בגינה ינתן רק אם עולה היא על העזרה הניתנת כדרך השגרה על ידי בני משפחה, שכן גם במצב רגיל נוהגים אלו לסייע זה לזה (ראו ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580); ע"א 1952/11 אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (6/11/12)).

הקושי נעוץ אף בכך ששיעור הנכות הצמיתה אינו גבוה במידה המצדיקה עזרה באופן טבעי. ובכל זאת, בהתחשב בתקופת הנכות הזמנית שנמשכה 9 חודשים, בשיעורים גבוהים יחסית, ובכללה 6 שבועות של גיבוס שמטבע הדברים מחייבים סיוע משפחתי מוגבר, ובצירוף צורך עתידי מינימלי, מצאתי מקום לפסוק סך גלובלי של 12,000 שקלים.

הוצאות רפואיות, נסיעות לעבר ולעתיד

1. התובע מעמיד מרכיב זה בסיכומיו על סך של 20,000 שקלים לעבר, כשבכלל זאת אף טיפולי רפואה משלימה, ו-30,000 שקלים לעתיד, כשבכלל זאת אף רכישת מדרסים ששויים 2,000 שקלים ושנדרשת החלפתם כל 4 שנים.

הנתבעת טוענת כי התובע זכאי לטיפולים במסגרת סל הבריאות. משכך, ומשעה שהמומחית לא קבעה צורך בטיפולים עתידיים, אין מקום לפסוק מעבר ל – 2,000 שקלים.

1. אכן וכטענת הנתבעת, לא נשמע מפי המומחית צורך בהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י סל הבריאות. התובע אף לא ממחיש הוצאות כאלה, למעט קבלה ע"ס 2,700 שקלים בגין רכישת מדרסים בשנת 2021 (עמ' 19 בתיק המוצגים). נוכח האמור וכמענה אף להוצאות נסיעה לטיפולים, על פי התיעוד שצורף, מועמד ראש נזק זה ע"ס של 4,000 שקלים.

הערה לסיום וסיכום

1. התובע התקשה להשלים עם קביעת המומחית ומציאות זו הביאה להכבדה מסויימת בניהול ההליך. בדיון האחרון ניסה התובע לשרבב שוב ושוב קיומה של החמרה וצורך בניתוח ובא כוחו טרח וסייע בידו אף בענין זה, אלא שלא נמצא בכך ממש ומצאתי מקום להעיר שתי הערות בהקשר זה: ראשית, נסיונו של התובע לתאר צורך זה כאפשרות טיפולית חדשה ממש שנתעוררה לאחרונה בשל החמרה, אינו ראוי, משעה שמתברר שכבר בסעיף 4 לתצהירו מיום 26.3.23 טען זאת התובע, לצד טענות רפואיות רבות, שאין מקומן מפיו. שנית, גישות שונות ישנן לרופאים שונים כידוע לגבי טיב הטיפול ההולם, כשחלק יטו להמלצה לטיפול שמרני וחלק אחרת. בית המשפט מצידו מודרך ע"י המומחה הממונה, אולם ומכל מקום, על התובע להביא בחשבון כי לו היתה זו נותנת המלצה לניתוח, הרי שאפשר והיה מקום לפסוק פיצוי נמוך יותר וזאת מחמת ההנחה שהניתוח ייטיב את מצבו.
2. ניכויים - לתובע שולמו תגמולי מל"ל במסגרת אגף נכות כללית כדי סך של 32,644 שקלים בין החודשים 4/18-11/18 ואת אלו יש לנכות בלווית ה"ה וריבית כחוק ממועד ביצועו של כל תשלום (ראה הסכמת הצדדים בעמ' 20 לפרוטוקול ועמ' 3 למוצגי הנתבעת).
3. לאור האמור, מורה אני על חיוב הנתבעת לשלם לתובע פיצוי והוצאות כדי שיעורים אלה:

א. נזקי התובע כמפורט לעיל בשיעור כולל של 183,938 שקלים בניכוי תגמולי המל"ל.

ב. אגרת המשפט כתשלומה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

ג. שכ"ט עו"ד כחוק בשיעור של 15.34% מהיתרה הנקובה בסעיף א'.

שיעור זה והסך הנקוב בסעיף א' ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

 

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ד, 10 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.