לפני

עניינה של התביעה בהחלטת הנתבע מיום 31.1.2022, במסגרתה נדחתה תביעת התובע להכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995 (להלן- החוק).

רקע כללי

1. התובע, יליד 1946, עבד בין שנת 1970 לבין שנת 2015 במפעל שה"ל שירותים הידראולים בתעשייה האווירית (להלן- שה"ל)(ת/סע' 2; ש' 11 להודעה).
2. בשה"ל קיימות שתי יחידות- מינהל ייצור ומינהל הרכבה. בין לקוחות שה"ל נמנים חיל האוויר, צבא ארה"ב וחברות תעופה אזרחיות בכל העולם (ש' 49 להודעה; ע' 4 ש' 1-2).
3. התובע שימש כמנהל אבטחת איכות של מנהל הרכבה בשה"ל (ת/סע' 3; ע' 3 ש' 11-14; ע' 4 ש' 3-4).; ולמעשה היה אחראי על מבקרי האיכות במינהל הרכבה. כלומר, לאחר גמר הייצור במנהל הייצור עוברים החלקים למינהל הרכבה, שם מתבצע תהליך הרכבה עד למוצר מוגמר ומבקרי האיכות חותמים על איכות ההרכבה של המוצר.
4. בחודש אוגוסט 2003 פנה מר רפי שחר - טכנולוג ומכין כרטיסי עבודה של מנהל הייצור (ע' 3 ש' 15-16), במכתב תלונה למנכ"ל התעשייה האווירית דאז, מר משה קרת (להלן- המנכ"ל) לגבי ליקויים בהליכי שיפוץ המטוסים ועל האסונות העלולים להתרחש כתוצאה מכך (ע' 6, 35 ו-44 לפרוטוקול הדיון בכנסת; ש' 23 – 26 להודעה; ע' 3 ש' 22-24).
5. עוד באותו חודש זימן המנכ"ל "כנס באוגוסט של כל המנהלים, כחמש מאות מנהלים בכירים בתעשייה האווירית, הוזמנו גם ראש מנהל התעופה האזרחית, להסביר לעובדים לשנן דברים שהם יודעים שוב ושוב, שאין פשרות בנושא איכות" (עמ' 44 לפרוטוקול הדיון בכנסת).
6. בחודש דצמבר 2013 פרסם מבקר התעשייה דאז, מר דוד צרי, את מסקנותיו ונמצאו ליקויים בהיבטים מסוימים (ע' 35, ע' 40 וע' 44 לפרוטוקול הדיון בכנסת; ש' 28 להודעה).
7. בחודש ינואר 2004 פנה מר שחר במכתב נוסף למנכ"ל (עמ' 35 לפרוטוקול הכנסת; ש' 30 להודעה; ע' 3 ש' 25-27).
8. ביום 30.7.2004 פרסמה העיתונאית גב' שרה ליבוביץ- דר כתבה בעיתון מעריב שכותרתה "מחדל מתגלגל" בנושא ליקויים בתעשייה האווירית (ת/1; ע' 2 ו-ע' 3 לפרוטוקול הדיון בכנסת)(להלן- כתבה).
9. ביום 2.11.2004 התקיימה ישיבה בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת שעניינה בקשה ממבקר המדינה לבדוק את התנהלות שה"ל (ש' 34-35 להודעה; ע' 6 ש' 6-7), אליו לא זומן התובע (ע' 6 ש' 8-11). שמו אף לא נזכר במהלך הדיון בוועדה (ע' 6 ש' 12-19).

עיקרי ההליך

10. ביום 8.12.2022 וביום 20.2.2023 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב ההגנה שבפנינו. לכתב ההגנה צורף הודעת התובע בפני חוקר הנתבע מיום 14.10.2021 (להלן- הודעה).
11. ביום 21.11.2023 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע- תצהירו וכן תצהירו של מר שלמה נתן פלש, הוא חברו של התובע (ע' 7 ש' 2-3; ע' 8 ש' 24-25), אשר שימש כראש תחום מנהל הרכבה בשה"ל בין שנת 1973 לבין שנת 2013. לתצהירו של התובע צורפה הכתבה וכן פרוטוקול הישיבה בכנסת מיום 2.11.2004.
12. ביום 20.2.2024 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו העידו התובע ומר פלש.
13. ביום 26.2.2024 הוגשו סיכומי התובע, ביום 14.3.2024 הוגשו סיכומי הנתבע וביום 21.3.2024 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובע. מכאן הכרעתנו.

לוז טענות הצדדים

14. לטענת התובע, בתפקידו הוא היה אחראי גם על המוצר הסופי בטרם יצא ללקוח, דהיינו גם על תהליכי הייצור והרכבה המוקדמים לשלב הסופי של המוצר. מכתבו של מר שחר מאוגוסט 2003 גרם לו לטלטלה נפשית קשה. שכן העובדה כי "נמצאו חלקים בעלי פגמים מסוימים שהיו בתחום אחריותי, בין אם על ידי חתימה שלי ובין אם על ידי חתימה של מבקרים נוספים שאני אחראי עליהם, הכתה בי קשות" (סע' 18 לתצהיר). בנוסף טוען התובע, כי החלו שמועות על תחקיר עיתונאי (שהתפרסם ביום 30.7.2004), דבר שהביא לעליית המתח הנפשי בו היה שרוי. נוכח מכתבו הנוסף של מר שחר מחודש ינואר 2004 הדבר גרם לו ללחץ עצום ולסערת נפש עד כי לא חש בטוב. לבסוף טוען התובע בסעיף 14 לכתב התביעה כי אירועים אלו – המכתב מחודש אוגוסט 2003, מכתב המבקר מחודש דצמבר 2003, השמועה כי מתבשל תחקיר עיתונאי בחודש דצמבר 2003 והמכתב מחודש ינואר 2004- כל אירוע בפני עצמו מהווה אירוע מיוחד ולמצער אירוע חריג שארע לתובע בעבודתו.
15. לטענת הנתבע, לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, שכן התובע לא נפגע בתאונת עבודה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביאו להתפתחות הפגיעות הנטענות; וכידוע מתח מתמשך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי ואין מדובר באירוע חריג כמשמעו בפסיקה.

מסגרת נורמטיבית

16. בהתאם לסעיף 79 לחוק "תאונת עבודה" מוגדרת כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".
17. בהתאם להלכה הפסוקה, "מחלת הסוכרת הוכרה עד כה על ידי הפסיקה כפגיעה בעבודה באותם מקרים שבהם עלה בידי המבוטח להוכיח קיומו של ארוע תאונתי – קרי, ארוע מיוחד מוגדר בזמן ובמקום, שמבחינה רפואית הביא להתפרצותה של מחלת הסוכרת או להחמרתה. תביעות להכרה בסוכרת לפי עילת המיקרוטראומה נדחו, מקום שבו נטען כי הסוכרת היא תוצאה נלווית למתח מתמשך. דחייתן של תביעות כאמור היתה נעוצה בכך שמתח מתמשך אינו עונה על יסודות עילת המיקרוטרואמה" (עב"ל (ארצי) 29169-06-18 אברהם בנימין- המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.5.2019), סע' 23).
18. בפסק דין נוסף של בית הדין הארצי לעבודה אשר ניתן לאחר מספר חודשים, אף הוא אגב מחלת הסוכרת, נקבע כי "במקרה זה אין לנו צורך להידרש לשאלת הברירה בין מבחן "האירוע המיוחד" ו"האירוע החריג", שכן על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי לא הונחה תשתית ראייתית אובייקטיבית למצב של דחק נפשי, וזאת בין אם יאומץ מבחן האירוע המיוחד" וקל וחומר מבחן "האירוע החריג"; ובהמשך "משלא הונחה תשתית אובייקטיבית לקיומו של דחק סובייקטיבי במידה המאפשרת לראות בו כארוע מיוחד ולא כל שכן חריג אין לנו צורך במקרה זה להידרש לשאלת עוצמת הדחק הנדרשת בתביעה להכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה ואם נדרשת הוכחתו של "אירוע חריג" או "אירוע מיוחד", ואת ההכרעה באלה נותיר לעת מצוא" (עב"ל (ארצי) 35165-11-18 אליעזר מליק – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.10.2019).
19. בפסקי דין מאוחרים יותר, אמנם בכל הנוגע לאירוע מוחי כפגיעה בעבודה נקבע כי "אין בנמצא ראייה אובייקטיבית המעידה על כך שביום...ארע למערער אירוע חריג, הן לכשעצמו והן כשיא במתח מתמשך בו היה שרוי לטענתו בתקופה..." (עב"ל (ארצי) 22615-12-21 דוד מישוריס – המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.6.2022); ובכל הנוגע לפגיעה נפשית בעבודה נקבע כי "על המבוטח להוכיח קיומו של אירוע מיוחד שבו חווה דחק נפשי היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה ואין נדרשת הוכחתו של 'אירוע חריג' (עב"ל (ארצי) 49968-06-19 יצחק דורני – המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.4.2022).

דיון והכרעה

20. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טרם נבאר את מסקנתנו נציין שתי הערות פרלימינריות.
21. הראשונה, אנו ערים לטענת הנתבע בסעיף 9 לסיכומיו, שלפיה התביעה הוגשה בשיהוי, אך טענה זו לא הועלתה על ידו בכתב ההגנה. לפיכך דין הטענה להידחות.
22. השנייה, אנו אף ערים לטענת התובע בסעיף 23 לסיכומיו כי "יש לציין שהנתבע במכתב הדחיה ובכתב ההגנה טענו לקיומו של מתח מתמשך, במקרה זה מתח מתמשך מקורו אחד והוא באירוע המכונן הראשון, לכן הנתבע מושתק בשלב זה מלטעון טענה שלא מסתדרת לוגית עם האמור בכתב ההגנה". דא עקא, כי הנתבע לא הסכים כלל וכלל כי מדובר באירוע כזה או אחר. אדרבה, הנתבע טען כי אין מדובר ב"אירוע חריג" וכי לא הוכח כל "אירוע תאונתי". ולגופו של עניין.
23. התובע לא הוכיח כי אירעה לו פגיעה בעבודה. שכן לא הונחה בפנינו תשתית אובייקטיבית לקיומו של דחק סובייקטיבי, במידה המאפשרת לראות במי מהאירועים הנטענים בסעיף 14 לכתב התביעה כאירועים מיוחדים, לא כל שכן חריגים. זאת לא בעטיו של המכתב מחודש אוגוסט 2003 ואף לא בגלל המכתב מחודש ינואר 2004. גם לא בשל מכתב המבקר מחודש דצמבר 2003 (להלן- מכתב המבקר).
24. למעשה התובע טוען כי המכתבים שנשלחו על ידי מר שחר, ברי "האירוע הראשון המכונן של הידיעה של המכתב שיצא מחודש אוגוסט 2003", הם אירועים מיוחדים וחריגים אשר הסבו לו טלטלה נפשית ולפרוץ מחלת הסוכרת (ראו סע' 22 לסיכומי התובע). דעתנו שונה.
25. ראשית, עת נשאל התובע, האם מכתביו של מר שחר מוענו אליו והאם שמו הוזכר במכתבים אלה, הוא השיב "לא יודע", כי אינו מכיר את המכתבים עצמם וכי אינו זוכר אם בכלל ראה אותם (ע' 5 ש' 26-31). לגבי מכתב המבקר נטען על ידו אמנם כי ראה, אבל "לא זוכר בדיוק מה היה שם" והאם שמו מופיע שם (ע' 5 ש' 34-35; ע' 6 ש' 1), אך המכתב מוען "לכל מפעל התעשייה האווירית" (ע' 6 ש' 2-5). גם מר פלש טען בעדותו בפנינו כי לא ראה את המכתבים ולא זכר אם שמו של התובע מופיע בהם (ע' 8 ש' 14-19).
26. כאשר מר פלש נתבקש לספר אודות תוכן מכתביו של מר שחר, הוא השיב "אני לא נכנסתי לעומק מה היה בתוכן המכתבים אבל ידענו שיש פה התפתחות..."; ובהמשך השיב "לא. אני יודע בכללית מה הסיבה אבל לא יודע בוודאות מה התוכן"; וכי מכתבים אלו הופנו למנכ"ל (ע' 7 ש' 8-18). לאחר מכן עת נשאל "על מה התלונן"? הוא השיב בתחילה על "פגיעה בטיב החלקים שהם לא היו...בהרכבה סופית זה מגיע אלינו...אנחנו מפעל שמרכיב את החלקים שמקבלים תג שמיש לחלק. נגיד שקיבלנו את התג. אנחנו מבצעים הרכבה ומאשרים סופית" (ע' 7 ש' 21-28).
27. באת כוחו של התובע טענה בדיון ההוכחות כי "לא ידוע לנו תוכן המכתבים. לא ידוע לנו אם הוזכר או לא הוזכר שמו של התובע ולכן לא ניתן להגיד זאת חד משמעית" (ע' 9 ש' 2-3).
28. נוכח כללם של דברים, קשה להלום את טענת התובע לגבי תחושותיו בעניין המכתב מחודש אוגוסט 2003. שכן נטען על ידו, מחד גיסא, כי "הידיעה כי נשלח מכתב שכזה (8/2003- ד.י.) גרמה לי טלטלה קשה" (סע' 14 לתצהיר), אך מאידך גיסא כי "לאחר קבלת המכתב...שהחלה חקירה דווקא עודדה אותי שכן אני הייתי סמוך ובטוח כי לא יתגלו ליקויים וכי מדובר ב"אזעקת שווא" (סע' 15 לתצהיר).
29. במילים אחרות, אנו מתקשים להאמין לתובע כי חש דחק נפשי, שכן התרשמנו כי התובע לא נחשף למכתבים אלה וכי שמו כלל לא הופיע במסגרתם. מכל מקום, לא נטען ואף לא הוכח על ידי התובע, כי ביקש לקבל מכתבים אלה מהתעשייה האווירית וכי האחרונה סירבה לתתם.
30. שנית, לא ברור כלל באיזו נקודה קונקרטית על ציר הזמן שמע התובע אודות מכתבים אלו. גרסת התובע בהודעה, שלפיה ידע על המכתב מחודש אוגוסט 2003 ממר רפי שחר (ש' 117), אינה עולה בקנה אחד עם כלל האמור לעיל. כך גם לגבי המכתב מחודש ינואר 2004 טרם הוברר מתי שמע אודותיו ובאיזו סיטואציה.
31. אמנם התובע הפנה לפסק הדין בעניין עב"ל (ארצי) 10501-05-21 בועז שפירא – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.12.2022), סע' 2), אך אין הנדון דומה לראיה. שכן שם נקבע כי האירוע התרחש בטווח של "ימים בודדים" וליתר דיוק כשבוע ימים, בעוד שבענייננו אין כל אינדיקציה למועד ידיעתו של התובע אודות המכתבים הנזכרים.
32. שלישית, גרסתו של התובע לגבי מיהות התלונות והגורם אליהן הופנו אינה קוהרנטית ואינה משכנעת. ובמה דברים אמורים?
33. ודוק, התובע שימש כמנהל אבטחת איכות של מינהל ההרכבה.
34. אלא מאי. התובע טען בהודעה כי מר שחר "הגיש תלונה על עבודה לא תקינה על מחלקת הייצור של שהל באיזור השיפוצים" (ש' 21-22 להודעה); ובהמשך, "יש מחלקת ייצור שלה יש מנהל אבטחת איכות ויש מחלקות הרכבה שאני ניהלתי כאשר אני זה שחתמתי בסוף על האיכות ללקוח אשר היה רואה את החתימה שלי" (ש' 45-47 להודעה).
35. עת נשאל התובע בעדותו בפנינו, מדוע הוא טוען כעת כי ההאשמה היתה גם כנגד מחלקת ההרכבה, הוא השיב, כי "מחלקת הייצור עשתה עבודה וחתמתי עליה בסוף האשמה הייתה גם על ההרכבה" (ע' 5 ש' 22-25). זאת בהמשך לדבריו כי מר שחר "לא היה שייך לביקורת אלא למחלקה שונה לגמרי ומכין את כרטיסי השיטה. אני הייתי בודק את החלקים שיצרו מכרטיסי השיטה האלו" (ע' 3 ש' 17-19); כי "הייתי האחרון שחותם על ההרכבה" וגם על הייצור (ע' 3 ש' 33-36; ע' 4 ש' 10-11).
36. ואולם, עדותו מוקשית בעינינו, שכן התובע אישר בעדותו בפנינו כי גם במנהלת הייצור היה אחראי על הייצור – מר בלכר (ע' 4 ש' 4-12). כך שלא ברור מדוע הוא נדרש לחתום על העבודה עליה אמון מר בלכר (ע' 4 ש' 12-14). אמנם לדידו של התובע המכתבים של מר שחר הופנו "לשאר המפעל. לא ציין את תחום הייצור אלא שאר...ברור שגם להרכבה." (ע' 4 ש' 35-36; ע' 5 ש' 1-3). ברם, עת נשאל התובע האם "השם שלך הופיע במכתב הזה"? הוא השיב "לא. לא יודע" (י' 5 ש' 7-8). לנוכח כללם של דברים לא ברור לנו כיצד היה ברור לתובע כי הופנתה אצבע מאשימה גם כלפי מחלקת הרכבה.
37. אנו ערים לטענת התובע בסיכומיו כי "האירוע במהותו הוא ההאשמות שהועלו בו והרעש שהוא ייצר והשאלה אם הוא כלל את שמו של התובע לא רלוונטית" (סע' 25 לסיכומי התובע). אנו סבורים אחרת, שכן בהחלט קיימת רלוונטיות לשאלה, אם הופנתה אצבע מאשימה כלפי התובע, או שמא הופנתה אצבע מאשימה כלפי שה"ל בכללותו. ויודגש, עצם העובדה כי המכתבים גרמו ל"רעש" במערכת אין משמעה כי הדבר קשור בצורה הדוקה לתובע, וכי הדבר הביא אוטומטית לדחק נפשי אצל התובע.
38. מכל מקום, עדותו של התובע והעד מטעמו אינה מהימנה בעינינו. שכן התובע נשאל בתחילה האם "זה באמת נכון מה שרפי טען?" הוא השיב "לא, אבל זה הוציא אותי משלוותי כי אני האדם האחרון שחותם" (ש' 97-98). ברם, בהמשך טען התובע כי מר ויקטור שמברגר, מנהלו והמבקר הראשי במפעל, היה מודע למכתביו של מר שחר, ובלשונו "ברור, האשמה היתה עליו בעיקר" (ש' 115-116), ובחקירתו הנגדית טען בפנינו כי מר שמברגר היה חותם סופית (ע' 4 ש' 19-24; ע' 5 ש' 9-10; ע' 5 ש' 13-16). בעדותו בפנינו, התובע הקפיד לציין כי האחריות היתה על כתפיו, אך מר שמברגר היה "אחראי מבחינת האיכות, עושה ביקורים, בודק אותנו כל הזמן. מי שהיה חותם על העבודה זה אני" ועובדים נוספים שהיו חותמים על העבודות (ע' 4 ש' 25-32), ואילו "אני חתמתי על החלקים ולא על ויקטור והאשמה המשפטית עליי ולא על ויקטור" (ע' 4 ש' 15-17). גם בכל הנוגע למכתב המבקר, כאשר נשאל התובע האם יש לו אסמכתאות, שלפיהן המבקר גילה תקלות על עבודה שהוא חתם עליה, הוא השיב שלא (ש' 131-135).
39. בהקשר זה טען מר פלש בפנינו כי שמברגר היה המבקר הראשי של המפעל וכי תחתיו היו מנהלים (ע' 7 ש' 29-36), ו"בדיעבד האחריות הכללית שלו" (ע' 8 ש' 1-2). ברם, בהמשך שינה את גרסתו והבהיר כי מר שמברגר לא עשה אחריו "כלום. הוא טיפל בנושאים שקשור ללקוחות ולא יודע" (ע' 8 ש' 10-11). לאחר מכן, עת נשאל, האם הוא יודע את מי מר שחר האשים במקרה הקונקרטי, הוא השיב "לא. הוא האשים את תחום אבטחת איכות. שהאחריות על התחום הוא של התובע" (ע' 8 ש' 32-33); וכאשר נאמר לו "שהוא האשים בעיקר את ויקטור שוברגר שהוא הראש", הוא השיב "מתחיל מהראש ואז מגיע לזנב. מה נעשה. זה התהליך" (ע' 8 ש' 32-35).
40. רביעית, התובע ביקש ליצור לישיבה שהתקיימה בחודש אוגוסט 2003 נופך כאילו מדובר בישיבת מנהלים מצומצמת אליה נקרא התובע. ואולם, כפי שהוברר לעיל, מדובר בכנס אליו הוזמנו 500 מנהלים בכירים בתעשייה האווירית. כך ובנוסף, ממילא בהתאם להודעה, הישיבה אליה מפנה התובע התקיימה לאחר שמבקר הפנים כבר הוציא את הדוח ולא בחודש אוגוסט 2003 (ש' 102-104). בהקשר זה נציין, כי עת נשאל התובע בחקירתו במוסד, "מה משה קרת עשה עם המכתב"? הוא השיב "העביר למבקר הפנים אשר הוציא דו"ח עם ליקויים והפיץ אותו למנהלים והייתה ישיבה שבה נמסר שמדובר בליקויים...זה פגע בי אישי". ובהמשך, "מה הסיבה שמשה קרת לא פנה לגוטו, מנהל המפעל אשר היה ממונה עליו?" הוא השיב ""לא יודע. אולי הוא פנה. לי לא ידוע" (ש' 101-107). תשובותיו של התובע אינן מניחות את הדעת.
41. חמישית, אמנם אין ענייננו בתובע ש"נוטל לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: "קומו ונעלה ציון- אל בית המשפט העליון. אומר ועושה" (בג"ץ 2148/94 אמנון גלברט, עו"ד נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת החקירה לבדיקת (מח (3) 573, עמוד 600). שכן הוברר בפנינו בדיון ההוכחות כי התובע הגיש תביעה לאחר שנים ארוכות וזאת לאחר שהשתתף בכנס, אשר נערך בסמוך להגשת תביעתו, במהלכו שמע הרצאה של עורך דין לעניין זה, שכן עד לאותו מועד לא קישר בין מחלת הסוכרת לבין האירועים הנטענים (ע' 2 ש' 20-29; ע' 3 ש' 1-10).
42. ואולם התובע מבקש להסתמך על פרוטוקול הדיון בכנסת ו/או כתבה עיתונאית חלף הצגת המכתבים עצמם, כמו גם זימונו של מר שמברגר אשר היה הממונה עליו במישרין לעדות, כאשר הוברר כי בעת מתן הודעתו של התובע בפני חוקר הנתבע, מר שמברגר עודנו הועסק בתעשייה האווירית. הדבר נזקף לחובתו. יוער למעלה מהנדרש, כי משום מה לתובע לא היה את מספר הטלפון של מר שמברגר (ש' 158-161), הגם שהיה מנהלו הישיר.
43. שישית, אמנם בסעיפים 25 ו-26 לתצהירו טען התובע כי הרופאה הפנתה אותו לבדיקת דם לראשונה ביום 1.2.2004 אשר הובררה כלא תקינה. ברם, צודק הנתבע בסיכומיו כי התובע לא צירף לראיותיו כל מסמך רפואי מזמן אמת, המעיד על דחק נפשי שחווה כתוצאה מאירוע כלשהו, בעטיו חלה בסוכרת. אדרבה, המסמך הרפואי שצירף התובע לתצהירו (ת/3), מתייחס לביקורים מיום 12.1.2004 ומיום 10.2.2004 במסגרתם אין כל אזכור לאירועים חריגים כלשהם (בשינויים המחויבים ראו עב"ל (ארצי) 46264-01-14 סארה עאמר בדיר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 5.2.2015).
44. אשר על כן, דין התביעה להידחות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב אדר ב' תשפ"ד, (01 אפריל 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.