ניתן ביום 15 אפריל 2024

השופט רועי פוליאק

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל; ק"ג 27141-11-20), אשר מחק את תביעת המערער בעקבות אי הגשת תצהירי עדות ראשית לאחר שחלפו ששה חודשים מהמועד האחרון שנקבע להגשתם.

רקע

ההליך בבית הדין האזורי

1. המערער הגיש ביום 10.11.2020 תביעה לבית הדין האזורי נגד המשיבה אשר ביטחה אותו בקופת ביטוח ("ביטוח מנהלים") בפוליסה הכוללת נספח אובדן כושר עבודה, לאחר שלטענתו ביום 1.10.2017 נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו כבנאי. תביעתו מהמשיבה לקבלת פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה אושרה עד ליום 31.5.2018 בלבד. תביעת המערער לקבלת פיצוי בתום התקופה שהוכרה נדחתה מהטעם לפיו הוא כשיר לעבוד בעבודות סבירות אחרות. לטענת המערער הוא זכאי להמשך קבלת הפיצוי שכן בוטח כ"בנאי". המערער הגיש לפיכך תביעה לבית הדין האזורי לקבלת פיצוי חודשי בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה בסך כולל של 138,750 ש"ח וכן למתן פסק דין הצהרתי לפיו יהיה על המשיבה לשלם לו פיצוי חודשי בסכום נקוב עד להגיעו לגיל פרישה.
2. המשיבה כפרה בכתב ההגנה שהגישה בטענות המערער. המשיבה פרטה שורה של פגמים נטענים בכתב התביעה, ובהם אי הגשת חוות דעת רפואית ואי צירוף הפוליסה. לגוף התביעה נטען בין היתר כי המערער בוטח למקרה של אובדן כושר עבודה שבו ייבצר ממנו לעסוק בעיסוק עליו הצהיר וכן ייבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, וכי המערער עובד בפועל כך שאין בסיס לטענותיו על אובדן כושר עבודה. עוד נטען בהקשר זה כי בכל מקרה לא ניתן לרכוש כיסוי ביטוחי כ"בנאי" באמצעות המבטחת או באמצעות מבטח סביר אחר.
3. ביום 4.5.2021 הגישה המשיבה בקשה להשלמת הליכים מקדמיים בגדרה עתרה בין היתר לחיוב המערער בצו לגילוי מסמכים, במתן מענה על שאלון ועל בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים שנשלחו אליו, ולהעברת כתב ויתור על סודיות רפואית (להלן – בקשת ההשלמה). מפרוטוקול הדיון המקדמי שנערך עולה כי באת כוח המערער טענה כי אין היא מודעת לבקשת ההשלמה ובית הדין האזורי הורה כי המערער ישיב לבקשה בתוך שבעה ימים. תשובת המערער היתה חלקית וצורפו לה מכתבי דרישה - מתוארכים ליום הדיון המקדמי - להמצאת מסמכים ולמתן מענה על שאלון. המשיבה הגישה לפיכך בקשה נוספת לחיוב המערער בהשלמת הליכים כמפורט בבקשת ההשלמה. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 11.12.2021 נקבע כי על הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים עד ליום 31.12.2021 (להלן – ההחלטה בבקשת ההשלמה). הצדדים נמנעו מלפעול בהתאם להחלטה בבקשה המקדמית, ורק בשלהי חודש מרץ 2022, עובר לדיון שהיה קבוע ליום 30.3.2022, ואשר בדיעבד בוטל משההליכים המקדמיים לא קודמו, הגישו בקשות הדדיות להשלמת ההליכים המקדמיים.
4. ביום 21.6.2022 הודיע בית הדין על סיום ההליכים המקדמיים והנחה את המערער להודיע מבוקשו בדבר המשך ההליך. ביום 12.7.2022 הודיע המערער כי יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד ליום 20.9.2022. משכך, ניתנה ביום 2.8.2022 החלטה בה נקבע כי התיק יקבע להוכחות בפני מותב וכי עד ליום 20.9.2022 יוגשו תצהירי המערער והמשיבה תגיש תצהיריה בתוך 60 ימים לאחר מכן. בהחלטה צוין כי " לא יוגשו תצהירי התובע/ת במועד, תימחק התובענה עפ"י תקנה 44(3) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין] תשנ"ב-1991 ללא התראה נוספת" (להלן – ההחלטה על הגשת תצהירים). מועד ההוכחות נקבע ליום 11.5.2023.
5. ביום 21.9.2022 הגיש המערער בקשה לדחות את המועד להגשת תצהירים עד ליום 1.11.2022 "שכן לא היה סיפק בידי התובע" להגיש תצהיריו במועד (להלן – בקשת הארכה). בית הדין האזורי הורה למערער בהחלטה מאותו יום להגיש את בקשת הארכה בצירוף תגובת הצד שכנגד. המערער לא טרח לעשות כן ואף לא טרח להגיש את תצהיריו במועד המבוקש או להגיש כל בקשה נוספת.
6. ביום 24.3.2023, ששה חודשים לאחר המועד שנקבע (לבקשת המערער) להגשת תצהירי המערער, ניתן פסק הדין, שיצוטט להלן במלואו, שבו נקבע כי " מאחר ועד למועד זה[ה] לא הוגשו תצהירי התובע, נמחק ההליך. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 5,000 ש"ח. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום" (להלן – פסק הדין). בקשה דחופה לביטול פסק הדין, שבה נטען בין היתר כי "החלטתו האחרונה של בית הדין היתה ביום 21/9/22 וממועד זה ועד להחלטה, נשוא החלטה זו, לא ניתנו כל הוראות ו/או החלטות על ידי בית הדין לתובע באמצעות ב"כ", נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 31.3.2023 הסוקרת את התנהלות המערער. בשולי ההחלטה נקבע כי " למרות הכל ועל מנת שלא לפגוע בתובע, האיזון הנכון הוא שהתובע רשאי להגיש תביעתו מחדש והיא תתברר בפניי מהשלב בו מצוי הליך זה" (להלן – ההחלטה בבקשת הביטול).

הערעור

הצעת הסדר דיוני

1. בהודעת הערעור שהגיש המערער נטען כי פסק הדין וההחלטה בבקשת הביטול שגויים מהיסוד ומפלים בין בעלי הדין. עוד נטען כי בית הדין האזורי לא התנה את מתן הארכה בתגובת הצד שכנגד ובנסיבות אלה היה עליו להורות למשיבה ליתן תגובה.
2. הערעור נקבע לדיון מקדמי, לא לפני ששתי החלטות על הגשת עותקי נייר לא קוימו על ידי המערער. הדיון המקדמי בוטל עקב המלחמה שפרצה. בנסיבות אלה הציע בית הדין לצדדים ביום 13.10.2023 את ההסדר הדיוני הבא:
3. ההחלטה על מחיקת התביעה (להלן – החלטת המחיקה) תעמוד בעינה.
4. המערער רשאי להגיש כתב תביעה זהה לכתב התביעה שהוגש בהליך מושא בקשת רשות הערעור (ק"ג 27141-11-20; להלן – ההליך הקודם) עד לא יאוחר מיום 9.11.2023. לכתב התביעה יצרף המערער את תצהירי העדות הראשית מטעמו. המועד דלעיל אינו ניתן לדחייה אלא באישורו של בית הדין האזורי.
5. כתבי טענות שהוגשו בהליך הקודם, לרבות כתב ההגנה, וכן ההליכים המקדמיים וההחלטות בהליך הקודם יחשבו כחלק מההליך החדש.
6. המשיבה תהיה רשאית להגיש בקשה לחיוב המערער בהשלמת ההליכים המקדמיים עד ליום 23.11.2023. בית הדין האזורי ידון בבקשה בכל דרך שימצא לנכון לפי שיקול דעתו הבלעדי לרבות בדרך של קביעת דיון מוקדם מסכם (השוו: תקנה 63(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018).
7. הגשת בקשות מקדמיות נוספות של מי מהצדדים תהיינה כפופות לאישור בית הדין האזורי.
8. מובהר בזה כי התקופה שבין הגשת כתב התביעה בהליך הקודם לבין הגשת כתב התביעה הזהה כאמור בסעיף 2 לעיל, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות (ראו: סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958).
9. המשיבה לא תפעל לאכיפת חיוב המערער בהוצאות משפט בהחלטת המחיקה בכל דרך שהיא (לרבות קיזוז).
10. אם המערער לא יפעל בהתאם לאמור ... לעיל, תעמוד המחיקה בעינה (למעט לעניין החיוב בהוצאות) והמערער יהיה רשאי להגיש בכפוף להוראות כל דין כתב תביעה חדש בבית הדין האזורי".

(להלן – ההסדר הדיוני המוצע).

1. המשיבה הודיעה כי היא מקבלת את ההסדר הדיוני המוצע. המערער, לאחר קבלת ארכות, הודיע כי אין הוא מקבל את ההסדר. משכך, ניתנה החלטה על סיכומי טענות בכתב.

תמצית טענות הצדדים בערעור

1. סיכומי המערער כוללים טרוניה כלפי בית הדין האזורי. לטעמו, "נוכח העובדה כי מועד דיון ההוכחות קבוע לחודש 6/23 ודי היה להגיש את תצהיריו בחודש 4/23 והמשיבה היתה מגישה תצהיריה עד ובסמוך למועד דיון ההוכחות ב – 6/23", היה על בית הדין לתת "הוראות עדכניות" לצדדים ולראות בשתיקת המשיבה כהסכמה לבקשה לדחיית מועד שהוגשה ביום 21.9.2023. לא ברור לפיכך לגרסת המערער מדוע "ביה"ד קמא, משום מה, קבע דוקא את ה – 24/3/23 כמועד 'תפוגה' לשיהוי שלכאורה ניתן למערער להגיש את תצהיריו, ללא כל נימוק וללא כל הסבר". המערער מוסיף וטוען כי בית הדין האזורי התעלם מסוגית ההתיישנות, "שלהווה ידוע כי תביעה מתיישנת לאחר 3 שנים והאירוע בו עסקינן התיישן בחודש 5/21", תוך הפרת האיזון בין הצדדים. המערער עותר על כן לביטול החלטת המחיקה לרבות חיובו בהוצאות משפט ולהורות על "החייאת ההליך" בבית הדין האזורי. המערער מוסיף ומציע כי לצורך ייעול ההליכים נפסוק במסגרת הערעור סכום חד פעמי בגין תביעת אובדן כושר העבודה לפי שיקול דעתנו על בסיס חומר התיק.
2. המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות. בתשובתה סוקרת המשיבה את השתלשלות העניינים בהליך, תוך שהיא מציינת בין היתר כי המערער עצמו ביקש כי המועד להגשת תצהיריו יקבע ליום 20.9.2022 והוא זה שביקש את הארכתו בהמשך ליום 1.11.2022. חרף כך נמנע המערער מלהגיש תצהיר ולא נתן לכך כל הסבר מעבר לכך ש"לא היה סיפק" בידו להשלים את הכנת התצהירים במועד, תוך שהוא מפר את "חובתו לניצול מיטבי של המשאב השיפוטי היקר והמוגבל". המשיבה מוסיפה וטוענת כי לא ברור מנין באה לעולם הטענה לפיה בית דין זה יפסוק סכום כלשהו למערער. המשיבה עותרת בשולי תשובתה לחיוב המערער בהוצאות הערעור משבחר להמשיך בניהול ההליך ללא כל צורך.
3. בסיכומי התשובה חוזר המערער על טענותיו ומציין כי "בית הדין הנכבד הינו האינסטנציה המכריעה והקובעת כיצד, מתי והיכן ינוהל ההליך, והוא הפה המתיר, האוסר והקובע את אופן ניהול ההליך ... יוצא איפוא, מיניה וביה, כי אף אם המערער ביקש בקשה כלשהי, ברי כי כל עוד בקשתו לא אושרה ולא ניתנה בגינה החלטה, ברי כי היא נעדרת תחולה". לגישת המערער נוהגת המשיבה בחוסר תום לב עת היא מבקשת עתה את השלמת ההליכים המקדמיים הגם שלא עתרה לכך בבית הדין האזורי. המערער חוזר אם כן על בקשתו לביטול פסק הדין ועותר לחיוב המשיבה בהוצאות הערעור.

דיון והכרעה

מתכונת הדיון ותמצית ההכרעה

1. פסק הדין ניתן על בסיס הודעת הערעור וסיכומי הצדדים בכתב, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה).
2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף להבהרה לפיה הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תחולנה בנסיבות העניין, כך שמרוץ ההתיישנות מושעה בתקופה שבין הגשת התביעה שנמחקה לבין מועד מתן פסק דיננו. להלן נפרט טעמנו.

המסגרת הנורמטיבית

הסמכות

1. בתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (להלן – תקנה 44) נקבע לאמור:

" בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילה;

(2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני;

(3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד".

1. סעיף 18(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן – החוק), מקנה לשופט לבדו (ללא שיתוף נציגי ציבור) סמכויות בהליכים המפורטים בתוספת הרביעית לחוק, ובהן "להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה כדי לפשט את הדיון או להקל עליו" (פריט (13) לתוספת), בגדרה מוקנית לשופט אף הסמכות להורות על הגשת העדויות בתצהירי עדות ראשית חלף העדת העדים בחקירה ראשית (ראו גם תקנה 117 לתקנות בית הדין לעבודה).
2. הימנעות מקיום הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית, מאפשרת אפוא לבית הדין למחוק את כתב הטענות " אף בלא בקשה" מצדו של בעל דין. נעיר, כי תקנה 44(3) חלה על פי לשונה על מחדלו של בעל דין לבצע פעולה " בקשר לכתב טענות שהגיש" ולא כל פעולה שהיא. הדרישה להגשת תצהירים נובעת במישרין מהגשת כתב התביעה ומשכך הפרתה מקנה לבית הדין את הסמכות, עליה המערער לא חלק, למחוק את כתב התביעה עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית (אך השוו: בר"ע (ארצי) 59901-06-19 בליתי – רשות הטבע והגנים הלאומיים (7.7.2019) שבו קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין להסכים לקבלת ערעור המבטל החלטת מחיקה בנסיבות בהן לא קוימה הוראה להשיב על בקשה שהגיש הצד שכנגד).
3. נוסיף ונציין כי בית הדין האזורי מוסמך בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה למחוק תביעה אף מטעמים נוספים (מחיקה מחוסר מעש לפי תקנה 48א; מחיקה בשל אי התייצבות לדיון או אי הגשת סיכומים – תקנות 49(ב)(1) ו – 52(ג) בהתאמה) וכי בית המשפט העליון פסק כי רשימת העילות למחיקה על הסף בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות הקודמות), מקבילתה בתקנות הקודמות של תקנה 44, אינה רשימה סגורה שכן בית משפט "מטבע ברייתו" מוסמך למחוק כתב תביעה (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541, 545 (1988); ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 (2003)). הדברים יפים אף באשר לסמכויות בתי הדין לעבודה (ראו: פסק דינה של סגנית הנשיאה [כתוארה אז] ל' גליקסמן בע"ב (ת"א) 9903/08 נגר – בבאי. פסקה 14 (18.10.2009)).
4. הנה כי כן לבית הדין האזורי מוקנית סמכות למחוק תביעה עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד.

שיקול הדעת

1. אכן, ההלכה היא כי סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו מיני רבים: בר"ע (ארצי) 42945-12-21 גורדין – מימון. פסקאות 20 – 22 (22.5.2022)). עם זאת, אין במחיקה על הסף של תביעה, במובחן מדחיית תביעה, כדי להוות מעשה בית דין, ובכפוף לנסיבות חריגות, המאפשרות לנתבע להעלות בעקבות המחיקה טענות של התיישנות או שיהוי, אין בה כדי ליצור נזק בלתי הפיך לתובע (ואולי אף עשויה להיטיב עמו במקרים של שינוי במצב העובדתי או המשפטי, ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 297 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, מרץ 2024). להלן – רוזן-צבי).
2. בעקבות עקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – התקנות החדשות), החלים גם בבתי הדין לעבודה (ע"ר (ארצי) 18330-07-23 דינאמיק ג'ט אינג'נירינג בע"מ – לוין, פסקה 32 (4.2.2024)), חל שינוי בהתייחסות למחדלי בעלי דין הגורמים לפגיעה באינטרס הציבורי, בעקבות התארכות הליך שלא לצורך על חשבונם של בעלי דין נוספים הממתינים ליומם בהינתן משאביה המוגבלים של הרשות השיפוטית:

" בעקבות התקנות החדשות, הגישה למחדלים של בעל דין היא פחות ליברלית. בהינתן שמחיקת תובענה אינה יוצרת מעשה בית-דין אלא מחזירה את התובע אל סוף התור (וכן מחייבת את התובע בתשלום אגרה נוספת), אזי השימוש בכלי של מחיקת תובענה אינו נחשב לדרמטי במידה כזו שיש להפעילו רק במקרים קיצוניים או כאשר 'כלו כל הקיצין'".

(ע"א 2602/21 בן חמו נ' ליימן שליסל בע"מ. פסקה 4 (20.12.2021). להלן – עניין בן חמו. ליישום בערכאות הדיוניות ראו בין היתר: ע"א (מחוזי, י-ם) 50052-12-22 הס נ' אלגבליה (8.3.2023); ת"א (מחוזי, חי') 17761-09-21 חמוד נ' מנאע (8.3.2023)).

סיכום

1. הנה כי כן, הערכאה השיפוטית מוסמכת למחוק תובענה בשל מחדליו הדיוניים של בעל הדין, כאשר במקרה הרגיל הפגיעה בתובע מצטמצמת להחזרתו לתחילת התור ולתשלום אגרת המשפט. עם זאת, יש להקפיד כי זכויותיו המהותיות של התובע לא תיפגענה, ככל שהתנהלותו לא חצתה רף של התרשלות חמורה וזלזול בבעל הדין שכנגד ושל בית הדין (השוו: רוזן-צבי 300). בשולי הדברים יצוין, כי " ברירת המחדל היא כי הדיון בתביעה החדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הראשונה, ובית המשפט רשאי להתנות את המחיקה בתנאים" (ע"א 8416/22 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל. פסקה 13 (14.11.2023). להלן – עניין שבירו).

יישום

מחיקת התביעה

1. אין להלום את התנהלות המערער בנסיבות העניין. המערער הגיש תביעה ביום 10.11.2020, ועד למחיקתה ביום 24.3.2023, למעלה משנתיים לאחר מכן, לא ביצע כל פעולה לקידום ההליך, למעט הגשת בקשה למחיקת כתב הגנה בשל אי מתן תשובה לבקשה לעיון במסמכים ספציפיים ולמתן תשובה על שאלון כבקשתו שהוגשה באיחור רב בעקבות הדיון המקדמי בהליך. בין היתר נמנע המערער מקיום ההחלטה בבקשת ההשלמה, כך שבית הדין האזורי נאלץ לבטל דיון מקדמי נוסף שנקבע ליום 31.3.2022 ולהצהיר על השלמת ההליכים המקדמיים משלא נמצאה תוחלת למתן ארכות נוספות.
2. מכל מקום, תביעת המערער נמחקה לאחר שהמערער נמנע מלהגיש תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע להגשתם לפי בקשתו שלו. במענה לבקשת הארכה שהגיש נדרש המערער לצרף את תגובת המשיבה, אך הוא בחר שלא לעשות כן ובה בעת גם לא הגיש את התצהירים במועד ההגשה המבוקש בבקשת הארכה ואף לא לאחר מכן, וגם לא הגיש בקשה לארכה נוספת. הלכה ולמעשה המערער "ניתק מגע" לתקופה של ששה חודשים מהמועד בו הגיש את בקשת הארכה חלף הגשת תצהירי עדות ראשית.
3. המערער תמה בערעורו מה ראה בית הדין להיחפז במחיקת התביעה מקום בו "די היה להגיש את תצהיריו בחודש 4/23 והמשיבה היתה מגישה תצהיריה עד ובסמוך למועד דיון ההוכחות ב – 6/23". המערער שוגה בהיבט העובדתי, שהרי תביעתו נמחקה ביום 24.3.2023 בעוד שמועד דיון ההוכחות היה קבוע ליום 11.5.2023, כאשר בין לבין חצצה פגרת הפסח, כך שבכל מקרה לא היה מתאפשר למשיבה להגיש את תצהיריה. יתר על כן, מטיעון המערער לעיל עולה כי המערער לא ראה בהחלטה על הגשת תצהירים, בגדרה הוזהר באופן מפורש כי אי הגשתם תביא למחיקת התביעה, החלטה מחייבת וספק אם התייחס אליה אפילו כאל המלצה, אלא סבר כי הוא רשאי לעשות בהליך כראות עיניו אף מבלי ליידע את בית הדין על לוח הזמנים שבחר להכתיב להליך, " בבחינת בית הדין מורה את אשר הוא מורה והמערערות בשלהן" כלשונו הציורית של חברנו השופט [כתוארו אז] א' איטח (ע"ע (ארצי) 30283-10-15 קליינבלט – מדינת ישראל. פסקה 10 (15.2.2017)).
4. הנה כי כן בנסיבות העניין כמפורט בהרחבה לעיל בדין נמחקה תביעת המערער, בהתאם להתראה שניתנה מראש בהחלטה על הגשת תצהירים, והוא הוחזר אל "סוף התור", ומעבר לעובדה שאפשר שהיה מקום לחייב את המערער אף בהוצאות לטובת אוצר המדינה לא נמצא דופי בהחלטה על מחיקת התביעה. יצוין, כי האגרה ששילם המערער בהגשת התביעה עמדה על סכום של 143 ש"ח, כך שאין בחיובו לשלמה פעם נוספת כדי להכביד יתר על המידה.

השלכות החלטת המחיקה

1. המערער טען כי קבלת הערעור תגרום להתיישנות חלק מתביעתו. סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי כאשר " תובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה לבין דחייתה". הוראות הסעיף חלות אף בנסיבות בהן תובענה נמחקה בדרך שאינה יוצרת מעשה בית דין (טל חבקין התיישנות 334 (מהדורה שניה, 2021. להלן – חבקין).
2. אכן, כאשר נפל פגם חמור בהתנהלות התובע בעטיה נמחקה תביעתו, עשויה הערכאה המשפטית לקבוע כי לא יחול סעיף 15 לחוק ההתיישנות. בעקבות התקנות החדשות יתכן כי נקודת האיזון בכל הקשור ליישום הוראות הסעיף בנסיבות של מחיקה בעקבות מחדל דיוני תשתנה ( חבקין 352), אולם בענייננו איננו נדרשים לסוגיה. הטעם לכך הוא כי בית הדין האזורי קבע בהחלטה בבקשת הביטול, עליה לא הוגש הליך ערעורי, כי על מנת למנוע פגיעה במערער "האיזון הנכון הוא שהתובע רשאי להגיש תביעתו מחדש והיא תתברר בפניי מהשלב בו מצוי הליך זה". משמעות הקביעה, העולה בקנה אחד עם ברירת המחדל בעת מחיקת תביעה (עניין שבירו), היא כי התביעה תחזור להתנהל מאותו שלב בו נמחקה, כך שטענת התיישנות לא תישמע בשלב בו מצוי ההליך. ממילא המשיבה הסכימה מלכתחילה להצעת ההסדר הדיוני אשר כללה את ויתורה על טענת התיישנות.
3. נעיר עם זאת, כי אין בהחלטה בבקשת הביטול כדי לכבול את ידי בית הדין האזורי ממתן החלטות דיוניות שיש בהן כדי לחדש במלואם או בחלקם את ההליכים המקדמיים שלא הושלמו, אם ימצא לנכון לפי שיקול דעתו כי יהא בכך כדי לסייע לקידום ההליכים ולהגעה לתוצאה צודקת.

הערת סיום

1. התביעה נמחקה לפני כשנה. אילו היה המערער נחפז ומגישה מחדש או נענה להצעה להסדר דיוני שניתנה על ידנו, יש להניח כי ההליך בבית הדין האזורי היה עומד בשלבים סופיים. בעניין בן חמו ציין השופט י' עמית בנסיבות דומות:

" צא ולמד כי החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה בחודש פברואר 2021, והערעורים דנן נשמעו כעשרה חודשים לאחר מכן. בתקופה זו ניתן היה להגיש זה מכבר את הבקשה המתוקנת לאישור מחדש (ולא נעלם מעיננו נושא האגרה) ולהתקדם בבירור ההליך".

( שם בפסקה 4).

1. סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף להבהרה בסוגית ההתיישנות. המערער יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בערעור בסכום (כולל) של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ז' ניסן תשפ"ד (15 אפריל 2024), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.