האם ניתן למנות מומחה רפואי בעקבות הגשת בקשה לסתור קביעות ביטוח לאומי, בשל היעדרות מומחה בועדה?

בית המשפט דן בשאלה האם יש למנות מומחה רפואי בעקבות הגשת בקשה לסתור קביעות ביטוח לאומי, בשל היעדרות מומחה בועדה? 

 

  

בית משפט השלום ברמלה
ת"א 49654-08-21 פלונית ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

 

 

לפני	כבוד השופט אייל כהן
תובעות		1. פלונית 2. פלונית- עניינה הסתיים
נגד
נתבעות		1. איילון חברה לביטוח בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ

 

החלטה בעניינה של תובעת 1

לפניי בקשת תובעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מכוח סע' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

 

לחלופין מבוקש כי ימונה מומחה בתחום הראומטולוגיה.

 

עניינה של ההחלטה בין היתר במשמעות העולה מכך כי נקבעה ע"י המל"ל קביעה בדבר העדר נכות, ע"י וועדה שלא כללה מומחה בתחום הנכות הנטענת.

 

 

רקע וקורות ההליכים במל"ל ובבית הדין לעבודה

1. התובעת (להלן: "המבקשת") הגישה את תביעתה מושא שתי תאונות דרכים. התביעה בגין אחת משתי התאונות יושבה. המבקשת הגישה את תביעתה נגד נתבעת 2 (להלן: "המשיבה") בגין התאונה הנוספת, מיום 3.1.18, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

 

2. וועדה רפואית במל"ל קבעה ביום 12.2.19, בין היתר, כי כתוצאה מן התאונה נגרמה למבקשת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 5% בגין מגבלה קלה בתנועות עמה"ש הצווארי.

 

 

3. המבקשת עררה על קביעות הוועדה מדרג ראשון. במסגרת הערר טענה באמצעות בא כוחה כי היא סובלת מכאב מפושט וכי נותרה לה נכות ראומטולוגית בגין התאונה. וועדת הערר בדקה את המבקשת ועיינה בתיעוד רפואי. בין היתר עיינה בחוו"ד פרטית מטעם המבקשת (האורתופד ד"ר יוסף, מיום 17.3.20), בה נקבע כי נותרה לה נכות בשיעור 10% בגין פיברומיאלגיה (להלן: "חוות הדעת"). עוד עיינה בסיכום ביקור מיום 1.3.20 מאת ראומטולוג קופת החולים ד"ר רוזנברג, בו צוין: "מצב קליני מתאים לפיברומיאלגיה?" (ההדגשה אינה במקור. להלן: "סיכום הביקור").

 

4. בהחלטה מיום 15.7.20 (להלן גם: "ההחלטה") מצאה וועדת הערר לדחות את ערר המבקשת. הוועדה ציינה בפרק המסקנות, בין היתר, כי היא דוחה את מסקנות חוות הדעת, בהעדר ממצא קליני או מגבלה אורתופדית. באשר לפיברומיאלגיה ציינה כי "... הראומטולוג עצמו אינו מאבחן בוודאות פיברומיאלגיה. יתר על כן העובדה שהפניה אליו כשנתיים לאחר התאונה שוללת לדעת הוועדה את הקשר הסיבתי".

 

5. המבקשת לא השלימה עם קביעות וועדות המל"ל וערערה עליהן לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בל 43329-09-20). בערעורה טענה בין היתר כי וועדת הערר לא כללה ראומטולוג; כי המבקשת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה; כי הוועדה שגתה בכך שהתייחסה לאבחנת הפיברומיאלגיה כאל קביעה המוטלת בספק ושגתה בכך שלא קבעה כי נותרה לה נכות בהתאם.

 

6. בדיון שהתקיים ביום 21.1.21 שב ב"כ המבקשת על טיעוניו. עם זאת, לאחר דין ודברים קיבלה המבקשת את המלצת בית הדין ומחקה את ערעורה ללא צו להוצאות.

 

מכאן הבקשה שלפניי.

 

תמצית טיעוני הצדדים

7. לטענת המבקשת, היא אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה כעולה מסיכום הביקור, שם צוינה האבחנה באנגלית. לשיטתה, באותו מסמך נרשם ע"י הראומטולוג סימן שאלה בצד האבחנה "ככל הנראה בשגגה" (- סע' 16 לבקשה).

 

8. עוד ציינה המבקשת כי היא לא נבדקה במל"ל ע"י ראומטולוג ולא נקבעה לה כל נכות בתחום זה. משכך, יש לקבל את בקשתה למינוי מומחה ולחלופין להתיר לה לסתור את קביעות המל"ל.

 

 

9. באשר לבקשה למינוי מומחה נטען כי מקום בו נקבעה במל"ל קביעה בתחום רפואי אחד, אין מניעה למנות מומחה רפואי בתחום אחר. על דרך ההיקש יש לקבוע כי היות והמבקשת לא נבדקה במל"ל ע"י ראומוטולוג סלולה בפניה הדרך לעתור למינויו כעת.

בד בבד, אבחנת הפיברומיאלגיה שניתנה בעניינה באה בגדר ראשית ראיה לנכות ומכאן כי יש למנות מומחה כמבוקש ולהשית את שכר טרחתו על המשיבה.

 

10. באשר לבקשה החלופית להתיר לסתור את קביעות המל"ל, נטען כי נפלו פגמים מהותיים בעבודת המל"ל המצדיקים את קבלת בקשתה זו. הפגמים מצאו את ביטוים בכך שוועדת הערר לא כללה מומחה בתחום הראומטולוגיה; המבקשת ממילא לא נבדקה ע"י ראומטולוג; וועדת הערר "לא התייחסה באופן מעמיק" לתלונותיה; הוועדה התעלמה מתיעוד התומך בתלונות המבקשת; הוועדה קבעה קביעות החורגות מסמכותה ומומחיותה; הוועדה שגתה בכך שלא מינתה יועץ בתחום הראומטולוגיה ולמשיבה לא ייגרם נזק מקבלת הבקשה שכן יש למל"ל זכות שיבוב כלפיה.

 

11. לטענת המשיבה דין הבקשות להידחות. אין הצדקה לבחון בקשה למינוי מומחה שכן נקבעה במל"ל קביעה מפורשת בדבר העדר קשר סיבתי בין ממצאים ראומטולוגיים נטענים ולבין התאונה. משנקבעה קביעה זו המסלול הנכון הוא בקשה להתיר לסתור.

 

12. לחלופין נטען כי ככל והמסלול הנכון הוא בקשה למינוי מומחה, יש לדחותה לגופה. בקשת המבקשת לאקונית ונעדרת פירוט והנמקה. אין בנמצא ראשית ראיה לנכות ראומטולוגית. זולת תלונות סובייקטיביות לא הוצג כל ממצא. ככל וימונה מומחה, יש להשית את שכר טרחתו על המבקשת לאור "חולשת" הבקשה.

 

13. המשיבה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את בקשת המבקשת להתיר לסתור את קביעות המל"ל. לא התקיים כל חריג המצדיק את קבלת הבקשה. לא נפל פגם בעבודת המל"ל. בפני הוועדות עמד תיעוד רפואי רלוונטי. טיעון המבקשת מגלם טענה נגד שיקול הדעת המקצועי של וועדת המל"ל ואין להיעתר לבקשה על יסוד טענות מעין אלה.

 

 

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

14. לאחר שעיינתי היטב בכל הנדרש מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

 

שאלת ה"מסלול" הנכון

15. נפתח תחילה בשאלת ה"מסלול" הנכון: בקשה למינוי מומחה או שמא בקשה להתיר לסתור קביעה על פי דין.

 

כמבואר לעיל, וועדת הערר שמעה את טיעוני המבקשת ובא כוחה בדבר קיומה של פיברומיאלגיה; בדקה את המבקשת; עיינה בתיעוד הרפואי ולרבות בחוות הדעת הפרטית מטעם המבקשת וקבעה במסקנותיה כי לא נותרה נכות ראומטולוגית. הוועדה נימקה את מסקנותיה. משכך, ברי כי המל"ל דן לגופה של טענת המבקשת בדבר קיומה של נכות ראומטולוגית, שעל כן מדובר בקביעה מחייבת מכוח סע' 6ב לחוק.

 

טיעון (ולו משתמע) מפי המבקשת לפיו לא נקבעה קביעה לגופה במל"ל באשר לשאלת הנכות הראומטולוגית אינו מתיישב עם עצם הגשת ערעור על אותה קביעה, ע"י המבקשת.

 

16. אכן, כפי טענת המבקשת, בית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי בתחום רפואי מסוים, ככל שקביעת המל"ל ניתנה בתחום רפואי אחר. עם זאת, מן הדין לדחות את טענתה לפיה יש ללמוד היקש מכך, ולקבוע כי היעדרו של מומחה לתחום מסוים מוועדת המל"ל משמעו היעדרה של קביעה מחייבת על פי דין. המדובר בטענה חסרת כל ביסוס ולא בכדי נמנעה המבקשת מלהפנות לאסמכתא כלשהי לתמיכה בטיעון מרחיק לכת זה.

 

17. משכך, דין בקשת המבקשת למינוי מומחה להידחות לאור קיומה של קביעה מחייבת על פי דין, מכוח סע' 6ב' לחוק. בהינתן קביעה זו, המסלול הנכון בענייננו הוא בקשה להתיר לסתור את קביעות המל"ל.

 

בחינת הבקשה למתן היתר לסתור לגופה

הוראות הדין

18. מושכלות ראשונים הם, כי היתר לסתור את קביעות המל"ל יינתן במשורה. בגדר חריגים לכלל זה יבואו בין היתר פגם מהותי בהליך, כתרמית או קביעה כי הבירור הרפואי של וועדת המל"ל לא היה מלא ו/או כי הוא אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו [רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' טלבינסקי (28.8.94)]. עם זאת, משקם ספק ממשי באשר לקביעות הוועדה, תיטה הכף לבירור, בשים לב לתכלית ההגעה לחקר האמת [ראו למשל: רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.14)].

 

19. מקום בו הוועדה ביצעה בדיקות מפורטות; עמדה על מסמכים רפואיים; דנה בקשר הסיבתי והגיעה למסקנה באופן עצמאי, לא תקום עילה להבאת ראיות לסתור [ראו למשל: ת"א (חיפה) 9638-04-16 מנורה בע"מ נ' פלוני ואח' (7.1.18); ת"א (רמלה) 51129-12-16 פלוני נ' שומרה בע"מ (13.5.18)]. מכל האמור עולה כי אין די בטענות ערעוריות כשלעצמן כדי להצדיק את קבלת הבקשה. אין תכליתה של בקשה להיתר לסתור לבוא בגדר מסלול עוקף ערכאת ערעור [רע"א (מרכז) 28574-02-18 י.א. נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (21.3.18, סע' 16)].

 

20. ככלל, אין די לתובע המבקש לסתור את קביעות המל"ל, להראות כי עניין רפואי לא נדון במל"ל, אלא עליו להצביע על ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות הנטענת ולבין התאונה, ולו ברמת סבירות נמוכה, מעבר לראשית הראיה הנדרשת לעצם קיומה של נכות [רע"א 2371/12 ד"ר עאדל ח'שאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.4.12)].

 

לטענה בדבר היעדרו של ראומטולוג מוועדת הערר

21. לשיטת המבקשת, היעדרו של ראומטולוג מוועדת הערר אשר קבעה העדרה של נכות בתחום זה מהווה כשלעצמו פגם המצדיק מתן היתר לסתור את קביעות הוועדה. המבקשת נסמכה בטיעונה על החלטות בתי משפט השלום מהן עלה כי היעדרו של מומחה "הוכר בפסיקה כטעם המצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור".

 

דין הטענה להידחות.

 

22. לאור המבואר להלן, מסקנתי היא כי היעדרו של מומחה בתחום מסוים מוועדת המל"ל אשר קבעה קיומה או היעדרה של נכות באותו תחום, הוא נתון נוסף אשר על בית המשפט להביא במניין שיקוליו, אך אין הוא בהכרח בא בגדר פגם מהותי המחייב מתן היתר לסתור.

 

23. דרגת נכות במל"ל נקבעת ע"י "פוסק רפואי". הרכב וועדת ערר נקבע ע"י "רופא מוסמך" [סע' 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956; סע' 19(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד- 1984].

 

נכות רפואית נקבעת אם כן ע"י רופא אותו מצא המל"ל כמוסמך לכך על פי שיקול דעתו המקצועי.

 

אין כל הוראה המחייבת כי נכות בתחום מסוים תיקבע רק ע"י רופא מומחה באותו תחום. בהתאם, הניסיון השיפוטי מלמד כי בשגרת עבודת המל"ל פעמים רבות נקבעת נכות שלא בהכרח ע"י מומחה בתחום אותה נכות.

 

24. עוד יוזכר, כי הקביעה הרפואית של וועדת המל"ל (ואחת היא לעניין זה זהות המומחים היושבים בה) אינה עומדת לבדה, אלא לעולם נבחנת גם ביחס לכלל הנתונים הרלבנטיים הנוספים שבצידה – האם הם מתיישבים עימה אם לאו, ועוד.

 

25. את משקלו של הנתון בדבר היעדרות מומחה מסוים מן הוועדה יש לבחון למול יתר הנתונים. ככל וקביעת וועדת המל"ל נחזית על פניה להיות כזו האמורה להיות מבוססת על מסקנתו של מומחה מסוים ושלו דווקא, כך יינתן משקל רב יותר להעדרו של אותו מומחה מן הוועדה, ולהיפך. בהינתן כי בית המשפט נעדר מומחיות רפואית משל עצמו, במקרה ספק תיטה הכף לחומרה- קרי, לעבר מסקנה לפיה מצופה כי קביעה רפואית מסוימת תינתן ע"י מומחה בתחום ועל ידו בלבד.

 

26. את הקשר בין זהות המומחה לקביעה הרפואית שניתנה על ידו, יש לבחון מבעד לשניים אלה: (א) טיב הזיקה שבין תחום מומחיותו של המומחה ולבין התחום בו ניתנה קביעתו; ו- (ב) טיבה של הקביעה שנקבעה- האם היא תולדת ידע רפואי בסיסי, או שמא היא תוצאת ידע פרי מומחיות מיוחדת.

 

27. במישור הזיקה האמורה - כידוע, תחומי רפואה מסוימים "נושקים" האחד לאחר, באופן המגלם לעיתים זיקה אפשרית (- תלוית נסיבות) בינהם. כך למשל, תיתכן זיקה ממשית בין פגימה אורתופדית לפגימה נוירולוגית או פלסטית (בהתאם לכך מקובל כי אורתופד מחווה דעתו באשר לצלקת, או באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה). מנגד, ברי כי תחומים אחרים מרוחקים יותר האחד מן האחר, כגון פסיכיאטריה ורפואת העיניים.

 

28. במישור טיב הקביעה - הדעת נותנת כי סוגיות בסיסיות תהיינה נחלתו של כל רופא באשר הוא, אף בלא קשר לתחום מומחיותו. ככל שעסקינן בקביעה רפואית הנחזית על פניה כבסיסית, תיטה הכף לקבלתה, גם אם היא לא ניתנה דווקא ע"י מומחה. לשם ההמחשה: בעוד אין לצפות כי קרדיולוג יהא מצוי בהכרח בנבכי סוגיה מורכבת הנוגעת בניתוחי קרסול המבוצעים ע"י אורתופד, ניתן לסמוך על קביעת אותו קרדיולוג לפיה בהעדר ממצא אובייקטיבי המלמד על ירידה בשמיעה, לא קיימת נכות בתחום א.א.ג.

 

29. טעם נוסף לחיזוק מסקנתי מתיישב עם מדיניות משפטית רצויה: לקביעה לפיה היעדרו של מומחה מן הוועדה בא בגדר "פגם מהותי" תיתכן משמעות רוחבית מרחיקת לכת. המל"ל מתפקד כחוכמתו, על פי הבנתו את ייעודו ומבלי שיביא במניין שיקוליו את השלכות פועלו על הליכים משפטיים כגון הבקשה שלפניי. הפרקטיקה הנוהגת היא כי הרכבי הוועדות אינם כוללים ציוות מומחה בתחום הנכות הנטענת וספק רב אם ניתן לעשות כן. קבלת הטענה האמורה בהקשר זה תביא לעלייה משמעותית במספר המקרים בהם יינתן היתר לסתור אך בשל היעדרו של המומחה, באופן שאינו מתיישב עם כלל ברירת המחדל הפסיקתי בדבר מתן היתר לסתור במשורה בלבד.

 

30. בנסיבות, וועדת הערר הורכבה ממומחים בתחומים אורתופדיה, נוירולוגיה ו-א.א.ג. כמבואר לעיל, מומחים אלה מצאו כי לא נותרה נכות ראומטולוגית למבקשת וכי אין קשר סיבתי בין מצבה הנטען ולבין התאונה. הקביעות בוססו כאמור על יסוד דלות התיעוד, כמותית ו"איכותית", כמו גם על חלוף למעלה משנתיים שמעת התאונה ועד לפנייה לראומטולוג. המדובר בקביעות שבמומחיות רפואית, אשר על פניהן אין חובה כי יתקבלו דווקא ע"י מומחה בתחום הראומטולוגיה.

 

31. זאת ועוד, משהוגש ערעור על החלטת הוועדה וזה נמחק בהמלצת בית הדין, משמעות הדבר היא כי שוב אין עסקינן בתקיפת החלטה מנהלית גרידא, אלא בהחלטה שקיבלה משנה תוקף בכך שאושרה לגופה בהחלטה שיפוטית: המלצת בית הדין למחיקת הערעור מלמדת על פי טיבה כי בית הדין לא מצא פגם בהחלטת הוועדה וממילא לא מצא פגם בכך שזו ניתנה ע"י מומחה שאינו בתחום הנכות שנטענה.

 

32. עוד יש לזכור כי לבד מאותו תיעוד דל ומאוחר אותו הציגה המבקשת לתמיכה בטיעונה, לא הוצג כל תיעוד נוסף - מוקדם או מאוחר לקביעות מומחי המל"ל – אשר יש בו כדי להקים ספק בדבר נכונות קביעותיהם. המבקשת טענה כי סימן השאלה המופיע בצד האבחנה בסיכום הביקור נרשם "ככל הנראה בשגגה". המדובר בטענה חסרת כל ביסוס שלא נתמכה בראיה כלשהי. אמנם ברשימת האבחנות שבתחתית המסמך נרשמה האבחנה "פיברומיאלגיה ראומטיקה" ואולם אין בכך כדי לאיין את סימן השאלה המופיע בצד האבחנה שבגוף המסמך.

 

33. משכך, מסקנת וועדת הערר לפיה הראומטולוג לא איבחן בוודאות פיברומיאלגיה, נסמכת על התיעוד שעמד בפניה והיא אף מחוזקת בנסיבות ע"י היעדרו של כל תיעוד נוסף, מאוחר, בדבר רצף טיפולי.

 

34. בנוסף, אף אם תמצי לומר כי המבקשת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה, אין בנמצא כל ראיה לכאורית שיש בה כדי ללמד על קשר סיבתי, ולו בסבירות נמוכה, בין אותה אבחנה ולבין התאונה מושא הבקשה שלפניי.

 

35. לאור כל המקובץ לעיל הן בפן העקרוני והן בפן יישומו בנסיבות, מצאתי לדחות את הטענה לפיה העדרו של ראומטולוג מוועדת הערר בא בגדר פגם מהותי המצדיק סטייה מכלל ברירת המחדל לפיו אין להתיר לסתור את קביעות המל"ל.

 

באשר ליתר טיעוני המבקשת הנוגעים בעבודת המל"ל

36. ככלל, מצאתי לדחות את יתר טיעוני המבקשת, על רקע היותם בגדר טענות ערעוריות. בית המשפט אינו יושב בהליך זה כערכאת ערעור על קביעות מומחי המל"ל. מקל וחמר שאין הוא יושב כערכאת הערעור על ערכאת הערעור שהיא בית הדין לעבודה.

 

37. לא מצאתי כל יסוד לקבוע כי וועדת הערר נמנעה מלהתייחס באופן מעמיק לטיעוני המבקשת. זו נשמעה כאמור ונבדקה ע"י הוועדה. התיעוד הרפואי בעניינה הוצג והמסקנות בעניינה נומקו בהתאם. הוא הדין באשר לטענה לפיה הוועדה התעלמה מתיעוד, או כי קבעה קביעות החורגות מסמכותה ומומחיותה. העובדה כי המבקשת לא עתרה עובר לדיון לכך כי עניינה ייבחן ע"י ראומטולוג או כי ימונה יועץ בתחום זה, מלמדת כי גם לשיטתה הייתה הוועדה מוסמכת לקבוע את שקבעה.

 

38. הימנעות הוועדה מלמנות יועץ- ראומטולוג באה בגדר החלטה רפואית-מקצועית המסורה לשיקול דעת הוועדה. לא מצאתי כל יסוד לקבוע כי הימנעות זו כשלעצמה באה בגדר פגם מהותי.

 

39. בסיפא הדברים אציין כי יש לדחות את טיעון המבקשת לפיו דין בקשתה להתקבל גם משום שלמל"ל זכות שיבוב כלפי המשיבה. טיעון אחרון זה אינו נמנה עם טיב הטיעונים הרלבנטיים לעניינו, על פי כלל הפסיקה הנוהגת בסוגיות שבמחלוקת.

 

הערה מתבקשת באשר לחוסר השיוויון הדיוני בין הצדדים

40. עניינה של המבקשת נבחן עניינית ע"י המל"ל ובית הדין לעבודה, בעוד היא מיוצגת הן בזה והן באחר. בין היתר הציגה המבקשת חוות דעת פרטית עליה נסמכה. בכך בא לידי ביטויו היתרון הדיוני המובנה לטובת המבקשת, למול המשיבה. זו האחרונה נעדרה מן ההליכים במל"ל ובבית הדין. טיעונה לא נשמע. היא לא יוצגה וממילא לא הציגה חוות דעת נגדית [השוו: רע"א (מרכז) מזרחי נ' הפול מאגר ישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 16.2.15]. מצב אנומלי זה הוא יציר הדין הקיים. בית המשפט אינו מוסמך לשנותו, אך מוסמך להביאו במניין שיקוליו. בענייננו, קביעות המל"ל, כמו גם קביעתו המשתמעת של בית הדין לעבודה מקבלות משנה תוקף בהינתן כי הן ניתנו אף בלא שמיעת עמדת המשיבה.

 

סיכום

41. סיכומם של דברים הוא, כי המסלול הנכון לבחינת טיעוני המבקשת הוא בקשה למתן היתר לסתור. לא נמצאה כל הצדקה ליתן היתר. ספק אם המבקשת אכן אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה ומכל מקום, ככל שאכן אובחנה, לא עלה בידה להצביע על קשר סיבתי בין אבחנה זו ולבין התאונה. התיעוד הרפואי לעניין זה דל ביותר, מאוחר ממשית לתאונה, אינו נתמך ברצף טיפולי כלשהו ואינו בא בגדר ראשית ראיה לנכות. לא נפל כל פגם בעבודת המל"ל. אין הצדקה לקבוע כי היה הכרח בהצבת ראומטולוג בוועדת הערר, או כי יתר טיעוני המבקשת, הבאים בגדר טענות ערעוריות, מצדיקים את קבלת הבקשה.

 

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪.

 

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"ד, 01 מאי 2024, בהעדר הצדדים.